12. יחסי "קרבה משפטית" בין המעביר של זכות בנכס לבין הנעבר

. 234 § ככלל , פסק דין שניתן בין ראובן ושמעון , הקובע את זכותו של אחד מהם בנכס כלשהו , אינו מחייב כמעשה בית דין אלא את הצדדים לו , הם ראובן ושמעון . פסק הדין אומנם מכריע בזכויותיהם הקנייניות של בעלי הדין בנכס , אך אין הוא פסק דין חפצא ואין הוא מחייב את כל העולם . על כן אפשר בהחלט , שלאחר מתן פסק הדין יקום לוי ויטען שהוא בעל הזכות בנכס . כמי שהיה זר להליך בין ראובן ושמעון , אין לוי קשור במעשה בית דין שביניהם והוא רשאי לתבוע את זכותו שלו בבית המשפט \ אולם , הדין יהיה שונה כאשר אותו צד שלישי הוא מי שרכש את זכותו בנכס של בעל הדין , ראובן או שמעון בדוגמה דלעיל , לאחר שניתן פסק הדין המכריע בזכויותיהם של בעלי הדין בנכס . העברת הזכות בנכס , בין שהיתה זו העברה רצונית ובין העברה בלתי רצונית , היא המקרה הטיפוסי של יצירת "קרבה משפטית" ( rivityp ) בין בעל הדין המעביר לבין בעל הדין הנעבר לצורך חלותו של מעשה בית דין על זר להליך . העברת הזכות הרכושית , שהיתה נושא להתדיינות בין המעביר לבין צד שלישי , יריבו , אם נעשתה לאחר שניתן פסק הדין באותה התדיינות , כוללת עימה את ההכרעה השיפוטית שניתנה , כאילו מו...  אל הספר