נמצאו 1539 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: נוי נחום
תיאור: מישל פוקו הפך לסמל, לקוד תרבותי בשיח הישראלי. הוא לא רק שגור בשיח הציבורי אלא גם מעורר רגשות פוליטיים עזים. עבור רבים פוקו מייצג את הפילוסופיה הביקורתית במיטבה, ועבור קבוצות אחרות הוא אבי אבות "הטרלול הפרוגרסיבי" שמאיים על כל מה שטוב בתרבות המערב. שמרנים רבים טוענים שיש להבין אירועים מכוננים בהיסטוריה של המדינה כפועל יוצא של מלחמתה של האליטה בעם, בלאומיות היהודית – בציונות. אבל באיזה מובן פוקו קשור לזה? התשובה של השמרנים היא שפוקו הוא המורה הרוחני של אותה אליטה. השיח השמרני בישראל הפסיק להיות עניין לאינטלקטואלים בלבד כאשר הוא הוביל את ניסיון החקיקה של המהפכה המשפטית. הצורך בשינוי מהותי ביחסי הרשויות נתפס אצל השמרנים כמהלך הכרחי במערכה נגד שופטים אליטיסטים שאימצו בין השאר גם את הגותו של פוקו. גם לאחר טבח שבעה באוקטובר ישנם קולות מרכזיים בשיח השמרני שרואים בהשפעה של פוקו על האליטות גורם למחדל הנורא.
מדוע המונחים "פרוגרס", "פוסטמודרניזם" ו"מישל פוקו" מחכים לנו בסוף כל משפט שהשמרנים הישראלים אומרים? כיצד המציאו השמרנים את הדימוי של פוקו? מהי הפרשנות שלהם לפוקו? באיזה אופן הדימוי של פוקו משרת את האידיאולוגיה הפוליטית של השמרנים? אלו השאלות המרכזיות של הספר. כדי לענות עליהן יש לחזור כמה עשרות שנים אחורה על מנת לברר כיצד השפיע פוקו על האינטלקטואלים של השמאל הישראלי, אילו תנאים תרבותיים גרמו לישראלים להתעניין בפוקו, ומדוע הדימוי שלו לאורך השנים השתנה בעיני ישראלים.
בחינת ההיסטוריה של פוקו הישראלי שופכת אור על פרקים מרתקים בהיסטוריה האינטלקטואלית של השמאל והימין הישראלי; אבל פוקו הישראלי אינו רק ספר היסטוריה, שכן מדובר בניסיון להבין את השיח השמרני בישראל כיום, את ההווה הפוליטי שלנו.
רסלינג
מאת: לילך שטרן
תיאור: הספר “השתקפות ספר בראשית בראי אומנות הציור” מקפל בחובו מבחר ציורים מקראיים, פרי מכחולם של גדולי הציירים בכל הזמנים. במסגרתו פורשו הציורים מבחינה אמנותית. נבדק אם הם עולים בקנה אחד עם רוח המקרא או שמא מורדים בו. אם כן, איזו עמדה ביקורתית הם מציעים. מובא גם שימוש בווריאציה על נושא; כלומר השוואת צמד תמונות שונות העוסקות בנושא זהה ובדיקה מה מייחד כל תמונה.
ספרי ניב
מאת: און ברק
תיאור: הפחם היה הכוח שתדלק את האימפריאליזם במאה התשע-עשרה ואפשר את ייצוא המהפכה התעשייתית מהאיים הבריטיים אל מעבר לים. כך, מנועי קיטור מוסקי פחם והטכנולוגיות הקשורות בהם – ספינות קיטור, רכבות, מכשירי התפלת מים, רשתות טלגרפיה ועוד – היו הכוח המרכזי שיצר את המזרח התיכון המוכר לנו היום ואת שאר העולם המודרני. לעידן הפחם מורשת נוספת: ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים, המאיים על עצם הקיום האנושי. על אף המעבר-כביכול לאנרגיות ירוקות ומתחדשות, האנושות עדיין שורפת כמויות הולכות וגדלות של פחם. במובן זה נותרנו נטועים עמוק במאה התשע-עשרה.
נוכח הצורך הבוער לגמול את הכלכלה העולמית מדלקי מאובנים ולנקות את האטמוספרה מגזי החממה שנוצרים בשרפתם, הספר רישומי פחם מסרטט את ההיסטוריה של הגלובליזציה של כלכלת הפחמן. מתוך התחקות אחר הקשרים בין אנרגיה ובין אימפריה, קפיטליזם ומונותאיזם, און ברק מתאר את מערך הכוחות שהתניעו את התפוצה הגלובלית של הפחם הבריטי – וכעבור זמן קצר פחם ממקורות אחרים ברחבי העולם – ואחר כך את התפוצה של דלקים נוספים כנפט וגז טבעי, שמעולם לא החליפו את הפחם. הספר מראה שההפצה הגלובלית של דלקי מאובנים נשענה על תהליכים סותרים, ניזונה מקונפליקטים מבניים וקודמה על ידי סוכנים בלתי צפויים, וגם מגלֶה משאבים בלתי צפויים שבכוחם לסייע בהתמודדות עם המשבר היום.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: רפאל גרינברג, יאניס חמילקיס
תיאור: ישראל, כמו יוון, מקדשת את חורבותיה, ובעזרתן מעצבת "ארץ-ישראל" מדומיינת, מטוהרת מכל דבר שאינו יהודי. בשם הארכיאולוגיה הגדרנו את עתיקות ארץ הקודש – ובעיקר אלה מימי התנ"ך והבית השני – כמשאב בלעדי וכסיבת הסיבות לזכותנו בה, בעוד תושביה תוארו כפולשים בארץ לא-להם. מה, אם כן, נדרש כדי שנלמד לקבל את הריבוי הטמון בארץ הזו? האם נשכיל ליצור יצירה תרבותית מקורית ומקומית, שתשחזר את הסינתזות המופלאות של עברה הרחוק?
ארכיאולוגיה, אומה וגזע הוא דיאלוג נוקב, חי וסוחף בין שני ארכיאולוגים, המישירים מבט אל הגזענות והלאומנות שבבסיס הקיום המודרני בשתי מדינות שהארכיאולוגיה ממוקמת בלב הווייתן – ישראל ויוון. הם מציעים לכונן ארכיאולוגיה משחררת, המאששת את האמונה ביכולתם של אנשים וקהילות לפרש את עברם ולפעול לשינוי חייהם כך שהחורבות לא יהיו עוד עיקר תפארתה ובושתה של ארצם.
הקיבוץ המאוחד
מאת: קציעה עלון
תיאור: הספר‭ ‬מקבץ‭ ‬מגוון‭ ‬קריאות‭ ‬באמנות‭ ‬ישראלית‭,‬ שנכתבו‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬ד"ר‭ ‬קציעה‭ ‬עלון‭ ‬ופורסמו‭ ‬בבמות שונות‭ ‬לאורך‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭ 20 -‬שנה‭.‬
ד"ר‭ ‬קציעה‭ ‬עלון‭ ‬היא‭ ‬חוקרת‭ ‬ספרות‭ ‬ואמנות‭,‬ בעלת‭ ‬הוצאת‭ ‬הספרים‭ ‬גמא‭.‬
הוצאת גמא
מאת: קציעה עלון, ליאת ארלט סידס
תיאור: הביאו את השמש: מבטים לבנטיניים פורס מנעד רחב של מסות ומאמרים העוסקים בלבנטיניות ובנושאים הנושקים לה כדרך חיים, כתפיסת עולם, כעמדה קיומית, כמונח פוליטי וככלי לניתוח תאורטי-ביקורתי בתחום ההגות, הפילוסופיה, האומנות והספרות.
הספר מבקש לכוון זרקור על המונח "לבנטיניות" (Levantine) ולהצביע עליו כעוגן עשיר ומגוון לניתוח ולשרשור של תופעות ומופעים בשדות שונים. המאמרים בספר מציגים שלל תוצרים הגותיים ואומנותיים היסטוריים ועכשוויים של הלבנטיניות במלוא עושרה וחושפים את הפוטנציאל הרב הגלום במונח לכינון שיח חברתי, פוליטי ותרבותי בזמן ובמרחב המזרח תיכוני והים תיכוני שלנו.
בהשתתפות: דוד אוחנה, זיוי ברמן וגדי שבת, דרורית גור אריה, יצחק גורמזנו גורן, אנדרה דרזנין, שולמית הראבן, שרה טוראל, יוסי יונה, דריו מיקולי, רונה משיח, עידן צבעוני, דבורה סטאר וששון סומך, דבורה סטאר, ליאת ארלט סידס, צדוק עלון, קציעה עלון, אבי-רם צורף, עודד ציון, שועי רז, עמי שטייניץ.
הוצאת גמא
מאת: איאן קרשו
תיאור: מנהיגים רבי־עוצמה, אמצעים ויצרי שלטון חסרי מעצורים חרצו גורלות של המונים ועיצבו את פניה של המאה העשרים. הם שינו לבלי הכר את החברות ששלטו בהן, הוליכו המונים למלחמות הרג וחורבן וביקשו לעיתים לכונן עולם חדש על תילי תילים של הריסות ומוות. אישיות ייחודית, רצונות עזים ותנאים חד־פעמיים קידמו את התייצבותם בראש החברות שהם שלטו בהן.
ספרו החדש של ההיסטוריון הנודע איאן קרשו הוא ניסיון מרתק ומאיר עיניים לעמוד על טבעם ועל דרכם של המנהיגים שהכתיבו את עתידה של המאה העשרים, ובכללם מנהיגים שביקשו לקבע תמורות מהפכניות גם מחוץ לגבולות ארצותיהם (לנין, סטלין, היטלר, מוסוליני) ואחרים בעלי חזון לאומי (טיטו, פרנקו). מה היו נסיבות חייהם וזמני פעולתם, שואל קרשו, שזימנו למנהיגים אלה את הכוח ואת ההזדמנות לזרוע הרס ואימה בממדים שלא נודעו? מדוע מנהיגים שכביכול לא ניחנו באישיות מזהירה ובולטת שינו בלא הכר את החברה שאותה הנהיגו?
גלריית האישים שאיאן קרשו מעלה על שולחן הניתוחים מגוונת ומפתיעה: החל בצ'רצ'יל ודה גול, דרך אדנאואר וגורבצ'וב וכלה במרגרט תאצ'ר והלמוט קוהל.
עם עובד
מאת: מוטי סנדק
תיאור: שמונה שנים לאחר הצהרת בלפור, בשנת 1925 מגיע ממוסקבה אל נמל יפו השחקן והבמאי משה הלוי, אחד מתריסר מייסדי הסטודיו של 'הבימה' במוסקבה מתלמידי סטניסלבסקי ווכטנגוב ומי ששיחק ב'הדיבוק' ו'היהודי הנצחי' לצידה של חנה רובינא. במוחו הקודח נולד החזון להקים תיאטרון של פועלים על חולות תל אביב.
בצריף עץ הומה אדם על חוף הים [במקום בו עומד היום מלון שרתון] הופיעה על לוח המודעות מודעה כתובה במכחול טבול בדיו. מודעה זו עתידה הייתה לפתוח דף חדש ולשמש מפנה חשוב בתולדות אמנות הבמה בארץ. מספר בחורים ובחורות הסתופפו סביב למודעה וקראו בה:
"על יד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל נוסדה סטודיה דרמטית בהנהלת משה הלוי, מקום הסטודיה : תל-אביב. הרוצים להשתתף צריכים להירשם בסניפי ועדת התרבות למקומותיהם. על זמן הבחינות תבוא הודעה מיוחדת".
בעיני החברים ניצת חיוך. לא על הלחם לבדו יחיה האדם... מאה וששים חלוצות וחלוצים ניגשו לבחינות - שלושים וששה התקבלו. ביאליק קרא להם ל"ו הצדיקים. הצגת הבכורה התקיימה באביב 1926 בגימנסיה הרצליה.
משה הלוי טיפח מחזות תנכיי"ם ['יעקב ורחל', 'ירמיהו'], לצדם 'אופרה בגרוש' מאת ברטולד ברכט, 'החייל האמיץ שוויק' מאת ירוסלב האשק ו'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' שהיה למחזמר המצליח בכל הזמנים של הבמה העברית.
גדולי הציירים של התקופה: אריה אל-חנני, ז'ניה ברגר, אריה נבון, מרסל ינקו, עמנואל לופטגלס, ראובן רובין, מנחם שמי, אריה ארוך ויגאל תומרקין עיצבו תפאורה ותלבושות להצגות התיאטרון.
בשנת 1925 נאבק כאן קומץ של כמה רבבות יהודים על בעיות כגון: עבודה עברית יקרה מול עבודה ערבית זולה, הקניית הלשון העברית לאנשים שדיברו רוסית, יידיש, פולנית, רומנית הונגרית ולדינו. הדברת הקדחת שעשתה שמות במתיישבים החקלאיים, התגוננות מפני התקפות רצחניות בדומה לפוגרומים שחוו באירופה.
כל אלה אינם תנאים אידיאליים להקמתו של תיאטרון. כיצד קרה הדבר שחרף כל הנתונים צמח ועלה 'אהל', תיאטרון פועלי ארץ ישראל מתוך שממת החול והביצות? ראוי להביט במושג יהודי עתיק ששלוחותיו נטועות בתנועות המשיחיות שהקימה היהדות בזמנים קשים: האמונה והתשוקה.
בני אדם שפויים מכנים זאת טרוף ו'המשוגעים לדבר' רואים בה חזות הכל.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: הקרדינל מזרן
תיאור: "בדרכה של הפילוסופיה העתיקה ביותר והטהורה ביותר, אנו מבססים את דברינו על שני עקרונות מרכזיים. חכמי העת העתיקה אמרו: התאפק והתנזר. אנחנו אומרים: התחפש והַַסתר, או גם: דע את עצמך ודע את אחרים – וזה, אם אינני טועה, היינו הך לחלוטין. נתחיל בבחינת השני שבעקרונות האלה; לאחר מכן, כשנגיע לדון בפעולות האנושיות השונות, נחזור אל העיקרון הראשון בחלק השני של המסה הזאת – שאני מבהיר כי לא תהיה בנויה לפי תוכנית בנויה מראש, כדי כך אמת הדבר שהמקרה בלבד הוא המנחֶה את פעולות בני האדם."[הקדמת הקרדינל מזרן]
"הפוליטיקאי המושלם שמזרן משרטט את דיוקנו מפתיע במורכבותו הקודרת, בפיכחון הציני העולה ממנו ובאי־הגינותו. אפשר לקרוא את הטקסט הזה כמין אנתולוגיה של 'אמרות מוסר' שלא באו מעֵטו של מזרן. הסופר וההוגה האיטלקי אומברטו אֶקוֹ מציע, למשל, במבוא שכתב לספר, לקרוא אותו כסאטירה שכתב מורליסט, שבכסוּת של מתן עצות לשליט מסיר ממנו את זרי הדפנה וחושף את ערוותו בפני הציבור. ובכן, כלום כתב מזרן עצמו את מקבַּץ העצות הזה או שמא מדובר בכתב פלסתר המדבר כביכול מגרונו – רק כדי לחשוף את אישיותו האפלה?" [מתוך המבוא מאת נדין קופרטי-צור]
נהר ספרים
מאת: ז'אן דה לה ברוייר
תיאור: המסה "על האדם" לקוחה מספרו של לה ברוייר "הטיפוסים" Les Caractères בו מתאר המחבר בסיגנון חד ועסיסי ולְלֹא כְּחָל וְשָׂרָק את תכונות האופי וההתנהגויות השונות של דמויות אמיתיות רבות מאוד מבני תקופתו – מהן גם מבין קהל חבריו והיכרויותיו - כשהוא מסווה אותן בשיטות שונות. במסה "על האדם", הרואה עתה לראשונה אור בתרגום עברי, מנסה ז'אן דה לה ברוייר, מורליסט צרפתי בן המאה ה-17 שאותו אפשר להגדיר כבוחן ושופט החברה בתקופתו, להגדיר את מהות האדם. כדי להצליח בכך, הוא מצביע ראשית לכול על "חוסר אנושיותו" של האדם ומגיע למהות בעייתית מאוד: האדם הוא ישות חסרת תבונה ולא אוטונומית, לא יציבה, לא מתמידה, מִשתנָה, כזאת שאין אפשרות לקבֵע אותה, כאלה שמהותם קבועה ובלתי משתנה. אבל דווקא אי־ההתמדה מצילה את האדם - ואת המחבר: את האחד מההתמדה ברשעותו, את האחר מהטפת מוסר חסרת מקוריות. האדם המוצג במסה זו הוא יצור המרוכז באינטרס האישי ומשועבד לתנודות ולטלטלות אופנתיות ואף למצבי רוח.
נהר ספרים
מאת: רוברט אופנהיימר, סטפן גרוייב
תיאור: ריאיון זה, שהוקלט ב־12 בספטמבר 1965 וככל הנראה לא נערך, וכן ונספחיו, אינם מיועדים למדעני גרעין או למלומדי אקדמיה שהתמחותם בהיסטוריה של האטום בארצות הברית. להם, קרוב לוודאי, הדברים לא יחדשו דבר. אבל אנחנו, כהדיוטות גמורים בנושא, מצאנו בו עניין והזדמנות להרחיב את אופקינו ולהעשיר את ידיעותינו הדלות בתחום הזה, ולהתרשם מאישיותו של הגאון הטרגי שעתיד האנושות – או השמדתה – נתונים במידה לא מעטה בידיו, רוברט אופנהיימר. אנחנו מקווים שתמצאו בו גם אתם עניין ואולי גם משמעות.
נהר ספרים
מאת: פול ואלרי
תיאור: אדם והקונכייה הוא אחד הטקסטים החמקמקים ביותר בספרות המאה העשרים. מסה קצרה זו נכתבה על ידי פול ואלרי בשנות השלושים, לאחר שכבר עבר כברת דרך ארוכה כמשורר וכמחבר. כמו רוב עבודות הפרוזה של ואלרי, גם "האדם והקונכייה" הוא חיבור עשיר הכולל אילוזיות ספרותיות, מדעיות, היסטוריות, ואחרות, המדגימות את הידע האנציקלופדי והרחב שאסף ואלרי כאוטודידקט שקדן. הטקסט עובר בצורה חופשית בין תיאורים בהירים ומדעיים, הרהורים פרטיים והתפייטות סימבוליסטית. [...] למרות אופייה המינימליסטי, המסה הזאת נחשבת לפיסת הפרוזה המורכבת ביותר שכתב ואלרי.
נהר ספרים
מאת: תומאס מאן
תיאור: תומאס מאן, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, חש על בשרו את שבריריותו של צֶלם אלוהים אל מול נביאי שקר ומחרחרי מלחמות כזב אסוניות. הוא למד בתוך עמו ומולדתו היקרים לו כמה קל להסיג את נפש האדם אל מחוזות הברבריות הרצחנית במסווה של לעג ותיעוב לאינטלקט כנחלת המעמד הבינוני. כי גם אם מוצדקת, לדבריו, ובלתי נמנעת הייתה הנסיגה מהרציונליות של המאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה, הערכת יתר של תבונה לעולם לא תוליך לפורענות כמו זו שלה מסוגלת האי־רציונליות החוגגת כביכול יצר קדום וספונטני. אגדה עממית שיש לה מקום בשדה הפילוסופי והפסיכולוגי, עלולה להפוך לשקר רצחני בשדה הפוליטי. לכן "רעיון הדמוקרטיה, ההומניזם, השלום, כבוד האדם וחירותו" – "הפן הזה של הטבע האנושי הוא שנזקק לעזרתנו."
ממגן הפטריוטיות הגרמנית היה מאן למגן ההומניזם האוניברסלי, כי הבין שללא חמלה בבסיס כל מחשבה ועשייה, בניית עולם טוב ומאושר יותר, כדבריו, לא תהיה אפשרית.
נאומו זה ב-1943 יכול לשמש מעין מגדלור גם לנו כיום, ב-2024.
נהר ספרים
מאת: אנטונן ארטו
תיאור: "ואן גוך, האיש שהחברה איבדה לדעת" נכתב בעקבות ביקור של אנטונן ארטו בתערוכת ציורים של ואן גוך בפריז, כשנה לפני מותו. המניע לביקורו היה מאמר של פסיכיאטר על אודות טירופו של הצייר ההולנדי ולפיו החמַניות הזועמות של ואן גוך וניוונו נבעו מחוסר הסימטריות בפניו ומן העיוות הקל שבמוחו.
אם אכן גלום ביצירותיו עֵרך, גרס המדען, הרי הוא פרי אפשרותן האקראית של הפרעות הנפש לחולל תוצאה מאושרת ביבול האמנותי. ארטו, שתיאור זה של הצייר קומם והסעיר אותו, ניגש לכתיבת המסה שלפנינו מייד עם שובו מן התערוכה, ועמל עליה כחודש ימים. נסיבות אלה הן חלק מן הגורמים לצביונו היחיד והמיוחד במינו ולעוצמתו של הטקסט הזה, שמעצימות אותו מעל ומעבר לגבולותיה של 'ביקורת אמנות'.
נהר ספרים
מאת: פול ואלרי
תיאור: "אגב דיוני בלאונרדו תעיתי כה הרחק, עד שפתאום אינני יודע איך לחזור אל עצמי" [פול ואלרי]
פול ואלרי ראה בלאונרדו דה וינצ'י איש אשכולות אולטימטיבי, התגלמות גאונית של השכל והרוח, הדמיון והיצירתיות הרב־תחומית, שאין לה אח ורע בתולדות האנושות. ובמידה לא מעטה, אך בענווה המתבקשת, השתקפות מסוימת של עצמו, או לפחות של מי שהיה רוצה להיות. [ראובן מירן]
נהר ספרים
מאת: דנה תור-זילברשטיין
תיאור: קנאה של דנה תור-זילברשטיין הוא תוצר של מעשה אוהבים בין ספרות לפסיכואנליזה שבו המחברת מנתחת את יצירותיהן של מרגריט דיראס ואוליביה שייקספיר, תוך כדי קריאת התיאוריות הפסיכואנליטיות של פרויד, לאקאן ומישל מונטרליי ביחס לקנאה.
קנאה מציע ניתוח של הנובלה "שעת היופי" של אוליביה שייקספיר, סופרת בת המאה ה-19 שהייתה ידועה בעיקר כמוזה ואהובתו רבת השנים של המשורר וו.ב. ייטס. הספר ממשיך לפענח את המסתורין של הקנאה באמצעות קריאה ברומנים הכובשים של דיראס, "שבי הקסם של לול ו. שטיין" ו"המאהב". המחברת מראה כיצד דיראס עושה שימוש במעשה הכתיבה כדי לגשר על החור של הקנאה הפעור בנפשה, חור שקשור ליחסים שלה עם אמה, ובעקבות זאת גם מציגה את הקשר שלא ניתן לפרימה בין קנאה ליחסים בין אם לבת.
בעקבות הנוסחאות של לאקאן ב"סמינר ה-20", קנאה מציג הבחנה בין מה שמכונה קנאה "נשית" וקנאה "פאלית", והוא ממפה סוגי קנאה נוספים בפסיכואנליזה, כגון קנאה סקופית, אורלית ודליוזנליות. הדיון של תור-זילברשטיין אינו מסתכם בשיח תאורטי אקדמי, אלא מהווה עיסוק חי ברגש השוקק בכל אדם, ובהתאם לכך דן באתגר שמציבה צורת ההתענגות המיוחדת של הקנאה והגורלות שלה. המחברת טוענת שלמרות שחוויית הקנאה יכולה להיות הרסנית, היא גם מספקת הזדמנות לסובייקט לסלול מחדש את היחס שלו לאיווי, ובכך לחוות שינוי נפשי משמעותי. במובן הזה הספר מעניק נקודת מבט חדשה על הקנאה ככזו המחוברת הן לנשיות והן לאיווי, אגב כך שהוא חושף את אופייה המורכב ואת חיוניותה בהקשר פסיכואנליטי-לקאניאני.
רסלינג
מאת: ישראל שורק
תיאור: פילוסופיה במיטבה נצחית כמו העולם ויפה כמותו. היא רלוונטית לימי מלחמה ולימי שלום, להלכי רוח של אהבה ופיוס ולהלכי רוח של זעם וייאוש, לעשירים ולעניים, לנשים ולגברים, למאושרים ולאומללים, לבני תרבות המזרח ולבנות תרבות המערב. מנגד, יש הרואים בפילוסופיה תשקיף של תרבות ושל הלכי רוח אשר שוררים רק באותו זמן שבו נהגתה, נכתבה ונקראה. פילוסופים, גם אם הם מתריסים נגד זמנם, בכל זאת שייכים לזמנם ולא ייתכן אחרת. אלה אף אלה דברי אמת. ככה זה בדיאלקטיקה: שתי השקפות סותרות מתקיימות זו לצד זו, כמו בוויכוח עתיק היומין ביוון העתיקה שבו פרמנידס טען שהכול אחד ומה שהיה הוא שיהיה, וכנגדו טען הרקלייטוס שהכול זורם, הכול משתנה.
ספרו של ישראל שורק מבקש להשיב באופן מקורי על שאלות שחלקן עתיקות וחלקן ראשוניות: האם יש ערך לניסיון החיים? האם סלחנים חייבים להיות שכחנים? כיצד הפילוסופיה יכולה להועיל לנו? האם הדמוקרטיה "עשתה את שלה" והגיע הזמן להשקפת עולם חדשה? מדוע קשה לנו להיות חופשיים? האם בעולמנו האכזרי החמלה עודנה אפשרית? מדוע חשוב להתפעל מהזולת? מדוע כדאי לצאת למאבקים חסרי סיכוי? הכיצד ערכים אינם מתנגשים זה בזה? מדוע העצב עמוק מהשמחה?
רסלינג
מאת: דיוגנס לארטיוס
תיאור: פלוני, אשר לא למד מוזיקה ולא גאומטריה ולא אסטרונומיה, רצה ללמוד אצלו; "לך לדרכך!" אמר לו קסנוקרטס, "הלא אין לך ידיות אחיזה לפילוסופיה." [ספר ד, קסנוקרטס]
אבל דבר זה עצמו הוא יתרונה המובהק של הפילוסופיה: להכיר את שעת הכושר לכל עניין ועניין. [ספר ד, ארקסילאוס]
פעם נשאל מיהו זה שחרד יותר מכול, השיב: "זה שרוצה להשיג אושר עילאי." [ספר ד, ביאון]
פעם נזפו בו משום שנתן נדבה לאדם נקלה; "לא על אופיו," השיב, "כי אם על האדם ריחמתי." [ספר ה, אריסטו]
לפלוני ששתק לגמרי במשתה אמר: "אם טיפש אתה, בתבונה נהגת; ברם אם מלומד הנך — כי אז בטפשות." [ספר ה, תאופרסטוס] בעתות הצלחה אין חברים עוזבים אלא אם נתבקשו, אך בעתות מצוקה יעזבו מרצונם. [ספר ה, דמטריוס] דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספרים הרביעי והחמישי ביצירה: יורשי אפלטון, ובו דיון בחייהם, יצירותיהם ועיקרי משנתם של ראשי האקדמיה וחבריה הראשונים לאחר מות אפלטון; אריסטו וממשיכיו, ובו דיון בנודע ובגדול בתלמידיו של אפלטון, אריסטו, באסכולה הפילוסופית שייסד (הליקיאון/הפֶּרִיפַּטוֹס) ובממשיכי דרכו בה.
"יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו" הוא הספר השלושה עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בנהר ספרים בתרגומו של אברהם ארואטי. זהו הכרך הרביעי בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו "שבעת החכמים"; "סוקרטס וממשיכיו"ו"אפלטון".
נהר ספרים
מאת: זיגמונד פרויד
תיאור: "הטקסט אכן מלמד מעט מאוד על ענייניו האישיים של פרויד. במקום זאת הוא מציע תיאור נדיר של התפתחות אינטלקטואלית, של חיי מחשבה, ומבוא מעולה לתורת הפסיכואנליזה. ואולי כך ראה פרויד את עצמו – רעיונותיו היו עבורו הביטוי המזוקק של היותו, יותר מאשר ציונים היסטוריים. האירועים רבי החשיבות ביותר בחייו הם תגליות קליניות, ולא אירועים חיצוניים. אצל פרויד, הנפש הפרטית והמאמץ התאורטי להתקרב להבנתה התאחדו אולי יותר מאשר אצל כל אדם אחר בהיסטוריה, וטקסט זה הוא עדות יוצאת דופן לכך. [...] ב-1935, ארבע שנים לפני מותו, כתב פרויד באחרית הדבר שהוסיף: הצגת עצמי מראה עד כמה הפסיכואנליזה הופכת להיות תוכן חיי ומניחה בצדק שדבר מכל מה שאירע לי אישית אינו מצדיק התעניינות, מלבד מיחסיי אל המדע"-- מתוך אחרית הדבר מאת גדעון לב
נהר ספרים
מאת: מגידוב רוני
תיאור: אדם קם בבוקר וחווה את החיים כהבל, והוא שואל את עצמו איזה יתרון יש לעשייה האנושית.
סוגיית טעם החיים מעסיקה את האנושות מאז ומעולם, וקֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד נתן לתהייה זו ביטוי ישיר ונוקב כבר בפסוק השני של ספרו. האם בכך הסתכמה בשורתו?
על האמירה הפותחת – הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל – הוצעו פירושים רבים. האם בעל הספר דבֵק בהצהרתו ומבקש לאשש אותה, או שהיא מוצגת אך כפן אחד של החיים על פי קהלת? מה, למעשה, הוא מייעץ לאדם שמתחבט בשאלות כגון למה נבראנו, לשם מה אני חי?
הספר יש חיים לפני המוות מבקש להתחקות אחר השתלשלות רעיונותיה של מגילת קהלת ולברר את יסודותיה ואת סודותיה. למסע זה מוזמנים קוראים שהקושיות הנצחיות בדבר פשר הקיום עולות בהם מדי פעם, וכמובן אלה שהפרדוקסים של קהלת ואופן התבוננותו בחיים מסקרנים אותם.
ספרי ניב
מאת: אביבה גיטלמן
תיאור: הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצוויג (1929-1886) חיבר את "כוכב הגאולה" בשנת 1919, ספרו המשמעותי ביותר. ספר זה הוא כגשר הנטוי על פני השקפות מגוונת, דתות ותרבויות, והוא מתפרס על פני יריעה רעיונית רחבה תוך ניתוח ביקורתי, מעמיק ויסודי של מספר רחב של נושאים. רוזנצוויג גדל בבית יהודי מתבולל ואף עמד להתנצר. כחלק מתהליכים קיומים אלו שניווטו את מהלך חייו, החליט לדבוק ביהדותו תוך שאינו זונח את הנצרות ומתעמק באסלם ובדתות המזרח. בבסיס הספר נגלית ההתעקשות של רוזנצוויג לקיים דיאלוג עם אותן דתות שהותירו חותם רעיוני על התרבות האנושית בכלל ועל התרבות המערבית בפרט. "כוכב הגאולה" חושף את הקורא לדיאלוג ולדיון רחב היקף עם מרחבים רעיוניים אלה, דיונים שאינם מנותקים מהווייתו הקיומית של רוזנצוויג, בן לתקופת המודרנה.
מחקרים רבים נכתבו על "כוכב הגאולה", אולם ספרה המעמיק של אביבה גיטלמן, תיאולוגיה אישית, מבקש להיחלץ מהמגמה האפולוגטית של מחקרים רבים, ובהתאם לכך למקם את התרבות היהודית כמוקד ליצירת חייו של רוזנצוויג. בתיאולוגיה אישית מבקשת המחברת לאגד את הדיאלוגים שנכתבו על ידי רוזנצוויג בשפה גרעינית, לעיתים אזוטרית, ולעקוב אחר הכוחות, מכלול האסוציאציות, הרבדים הגלויים והסמויים המניעים את כוחה של שפה זו. באופן הזה מבקשת המחברת להתיר ולו במעט את חוסר הבהירות האופף את "כוכב הגאולה", תוך יצירת כלים ביקורתיים, תרבותיים והיסטוריים לבחינת ספרו של רוזנצוויג. לאורה של חקירה זו מתגלה הגותו של רוזנצוויג כהגות שאינה דתית, אינה מצמצמת את עצמה להגות מודרנית או פוסט-מודרנית אלא הגות אשר כל אחד עשוי למצוא בה חלופה ייחודית.
רסלינג
מאת: יוסי חקלאי
תיאור: בספר זה נכרכו עולמות שונים מתוך כוונה להבהיר ולהבין את גישתם של חכמי העם היהודי ביחס ליופי, אומנות חזותית, ומתוך כך ביחס לעבודה זרה על היבטיה החזותיים. מצטלבים כאן דברי הגות, יצירות של גדולי ישראל, מדון יהודה אברבנאל במאה ה-15 עד ראשית המאה ה 19: הוגים, רבנים, פילוסופים, מקובלים, חסידים וסופרים.
יוסי חקלאי מוביל אותנו להגדרות השונות של האסתטיקה בקרב אותן מִשְׁנוֹת או השקפות, לעתים כתורה של העולם החושי הקולט את סביבתו וגופו ומשפיע על תחושותיו המתורגמות במישור התבוני, לעתים כתיאוריה המנסה לפענח מהו יופי ומהו נשגב; או שמדובר בטקסטים שמסבירים מהי אומנות, מהן האומנויות וכיצד למיינן, לדרגן, להדגיש או לשלול את חשיבותן. מול הגישות המציינות שהיופי או היצירה נוצרות דרך האסוציאציות של הדימויים, פעולת הדמיון המגורה מהאובייקט, תעמוד הגישה של השלמות החושית, מעין דחף פנימי הרוצה ליצור שלמות.
בעקבות השינויים החברתיים והתרבותיים, המבט על היופי והאומנות מובא מזוויות שונות: ניתוח פילוסופי של התלמידים היהודיים של קאנט או של הגל, או היבטים דתיים, הלכתיים, משיחיים, קבליים, שקולותיהם נשמעים ביחס להבנת אומנות ויופי. אלה ואלה מוסיפים מרכיבים חדשים ומשמעותיים בתיאור ובהבנת המושג ומעשה האומנות. המאמינים ישאלו האם היופי מצוי באל, האם הוא נאצל ממנו, והמקובלים יוסיפו את הספירה שבה שוכן היופי. אחרים יזהו את היופי במשכנו ב"שכל העליון" או ב"נפש העולם"; הוגים אחרים יאתרו את מקורות היופי ביקום, בטבע, או במפגש עם נפשו ודמיונו של האדם. יהיו שיאמרו ששורשי היופי מצויים במפגש של החושים עם תופעות טבע, עם הסביבה, ועיבודם על ידי הדמיון האנושי.
רסלינג
מאת: עידן צבעוני
תיאור: ספרו החדש של עידן צבעוני, בזכות הלבנטיניות, מבקש לברר את הרלבנטיות התרבותית-פוליטית של המסמן לבנטיני בישראל של המאה ה-21, כל זאת בתנאים בלתי אפשריים של מרחב ישראלי אולטרה-לאומי מדמם, ואי לכך מבעד לפצעו-סבלו של הדור הנוכחי אשר הכיבוש הוא אחד מסימניו. כפועל יוצא מכך ישנו קושי לראות באופק הפרדה אזרחית בין ישראל לפלסטין, אבל גם אופק דו-לאומי ללא פרקטיקה של אפרטהייד אינו בגדר האפשר. בעקבות ההמשגה של ז'קלין כהנוב, בזכות הלבנטיניות מבקש לחזור למסמן לבנטיני תחת הגיונו של שיח א-זהותני המאפשר את המבט הכפול הנתון בסבך יחסי משיכה-דחייה ליבידינליים, הן למערב והן למזרח, מבלי שהאחד יוציא את האחר.
הלבנטיניות כפי שמוצגת בספר זה היא יותר מכול משאלת לב חרדה, רוח נומדית א-טריטוריאלית שמחפשת אך לשווא מנוחה במרחב אלים ללא-נחת. כמהגרת עבודה ארעית היא מנדידה את עצמה ממקום למקום, מפיצה את שמה גם במזרח ברלין; שם, במקום הבלהות של העבר ה(לא)רחוק והרודפני, פלסטינים, ישראלים, טורקים וסורים יכולים להשכין שלום בינם לבין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם שצללו בזמן. לצד זאת הלבנטיניות נכתבת מתוך דאגה לעתיד המרחב (המזרחי) הזה; היא אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים-תרבותי.
חלקו הראשון של הספר הוא המסה "בזכות הלבנטיניות"; חלקו השני מאגד 13 שיחות עם חוקרי תרבות ממגוון תחומים סביב הרגישות הלבנטינית: ליאת ארלט סידס, ניסן שור, קציעה עלון, יוסי סוכרי, עדי שורק, עופר נורדהיימר נור, חוסני אלח'טיב שחאדה, דוד גדג', מרחב ישורון, רונית פלג, יצחק בנימיני, טלי חתוקה, רפאל זגורי-אורלי.
רסלינג
מאת: זהורית אסולין
תיאור: מה מאפשר תרגום של אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית? מה מאפשר הבנה ותרגום של מטפל את תודעתו של המטופל? מהם המפתחות שיש בידי המטפל או המטופל להתייחסות לתהליכים מנטליים בכלל ולא מודעים בפרט המתרחשים בנפש? כיצד מתגברת הפסיכואנליזה על שונות תרבותית בין מטפל למטופל? אילו מודלים תרגומיים מובלעים בכל הגות פסיכואנליטית העוסקת בהבנת נפש? – אלו חלק מהשאלות שהיוו בסיס לכתיבת המחקר של ספר זה. שאלות מעשיות אלו נוגעות באופן ישיר לאופן שבו פועל מנגנון התרגום בתודעתנו.
הזיקה בין פסיכואנליזה לתרגום החלה עוד בכתביו של פרויד, באופן שבו הוא מפתח את המודל התרגומי לחלום והגדרת ההדחקה ככשל תרגומי. לפיכך מסקרן להעמיק ולבחון באילו עוד אופנים מתפקד התרגום בתהליכי עיצוב העצמי. הטענה המרכזית העולה מהספר היא שתרגום מהווה מנגנון סמיוטי-אקטיבי בכינון העצמי בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. בפרקי הספר השונים נחשפים ונבחנים אופני פעולת התרגום במפגש טיפולי כזה. כמו כן נעשה ניסיון להעמיק בהבנת אופן פעולת התרגום בפסיכואנליזה, פעולה המאפשרת לזהות מצבי תקיעות בתהליך הפסיכואנליטי שנובעים מקשיים וכשלים בתרגום. ספרה של זהורית אסולין הוא אמנם פרי של עבודה מחקרית ממושכת, אבל הוא עדיין נותר פתוח באינסופיות הגלומה בנושא שבו הוא עוסק. כמו בתהליך התרגום, גם כאן יש צורך במוען ונמען, ולכן מקצת הרעיונות יתגלו כפתוחים וככאלה הזקוקים למבטו של הקורא על מנת שיתגלו משמעויות נוספות המגולמות בהם.
רסלינג
מאת: חנה שחר
תיאור: המחקר האיכותני נחשב צעיר למדי בתוך ההיסטוריה הכללית של המחקר האקדמי. הוא מתבגר ומתפתח תוך כדי משא ומתן, ויכוחים, ביקורת וגילויים יצירתיים של חוקרים. חנה שחר מראה כיצד במהלך ההתפתחות של תחומי המחקר האיכותניים קנו מונחים פילוסופיים קלאסיים אחיזה בשפה של חוקריו, בשונה מהמחקר הכמותי המסורתי-פוזיטיביסטי שנשען על שפה ומונחים שמקורם בתחום המדעים המדויקים, כמו מתמטיקה וסטטיסטיקה. אחת התוצאות של עובדה זו היא שקיימות לא מעט אסכולות של מחקר איכותני, ולכל אחת מהן מושגים משלה ביחס לדרכים הנכונות – או השגויות – לביצועו. כל אלה מוצגים בחלק הראשון של הספר; בחלק השני מוצגים כהמחשה שלושה מחקרים איכותניים שונים זה מזה באופיים.
ריבוי הגישות בתחום יוצר לעיתים מבוכה בקרב סטודנטים ואף בקרב חוקרים. לכן כתיבתו של ספר זה נולדה מתוך הצורך לפרוס יריעה רחבה ככל האפשר של הגישות השונות, ובעיקר של התפיסות הפילוסופיות המונחות בבסיס הרעיון של מחקר איכותני. עיון מעמיק בתכנים פילוסופיים שנכתבו על ידי הוגים לאורך ההיסטוריה מעלה זיקות ביניהם, אשר אחת מהן היא הצורך המשותף להגיע לידע בעל תוקף אוניברסלי. אותו צורך עצמו, כלומר התוקף ויכולת ההכללה של ממצאי מחקרים איכותניים, נמצא גם בכתביהם ובהגותם של מי שעוסקים בפיתוח התפיסות העומדות ביסוד המחקר האיכותני. אולם התהליך רחוק מסיומו, והפיתוח המואץ של טכנולוגיות שונות בתחום הבינה המלאכותית מוסיף אתגרים חדשים למי שעוסקים בתחום. כמו כן, למי שמתחילים את דרכם בתחום המחקר האיכותני חשוב לסייע בהבנת מורכבותו מחד גיסא ואת ייחודיותו וערכו מאידך גיסא.
רסלינג
מאת: רמי קמחי
תיאור: סרטי הבורקס עדיין פופולריים ביותר בישראל. רק לאחרונה יצאו כמה מהם במהדורות חדשות על גבי תקליטורים. אחדים משודרים שוב ושוב בערוצי טלוויזיה ישראליים, בעיקר בחגים לאומיים. מהי הסיבה לפופולריות עצומה ומתמשכת זו של סרטים אלה, שהפקתם הסתיימה כבר בשנות ה-70 – זו השאלה המרכזית שספר זה מנסה לענות עליה. הספר מגדיר לראשונה את סרטי הבורקס ומשרטט את מאפייניהם. יתר על כן, הספר מצביע על הקשר שבין סרטי הבורקס לבין טקסטים של ספרות יידיש קלסית, בפרט על הדמיון בין הייצוג של הקהילה הישראלית-מזרחית בסרטי הבורקס לבין האופן שבו מיוצגת בספרות יידיש קלסית הקהילה היהודית-אשכנזית של השטעטל.
רמי קמחי מציע קריאה חדשה של סרטי הבורקס כטקסט היברידי – טקסט שהוא בעת ובעונה אחת מזרחי-ישראלי וגלותי-אשכנזי. נקודת מבט ייחודית זו מעמידה את סרטי הבורקס כשלב בדרכו של הקולנוע הישראלי אל שיקוף משוחרר ועצמאי של המנעד האמיתי של הגיוון האתני-תרבותי בישראל; שלב שבו הקולנוע הישראלי כבר היה בשל להדהוד אתניות אשכנזית פרה-ציונית, אבל אך ורק תוך כדי הסוואת מקורם האמיתי של המאפיינים האתניים האשכנזיים והשלכתם על מי שנתפסו על ידי השיח הציוני כ"אחרים" – המזרחים.
רסלינג
מאת: רפאל זגורי-אורלי
תיאור: כבר זמן רב שהמונח "ציונות" בישראל הוסט מדרכו המקורית לברית בין לאומנות לקיצוניות דתית. בקרב אנשים רבים בעולם מונח זה מעורר סלידה ודחייה באופן מידי ושיטתי. הוא מותקף מכל עבר, מואשם בקולוניאליזם ובלאומנות חסרי רסן, כמו גם בהיותו סוכן צבאי-תעשייתי של ארצות-הברית. הוא מזוהה עם "השליטה המערבית" הפוליטית, ובחוגים מסוימים הוא אף מואשם בבגידה ובכפירה בערכי היהדות. ההתקפות הגסות והאלימות הללו סותמות את הגולל על כל אפשרות לדון באופן מעמיק בציונות, בהיסטוריה שלה ובפוטנציאל האמנציפטורי שלה. העובדה שמדינת ישראל אימצה נתיב פופוליסטי ואנטי-ליברלי במהלך שנות שלטונו של בנימין נתניהו החריפה וממשיכה להחריף מצב עניינים זה.
מבלי למעוד לרגע לתוך הטפות מוסרניות, הפילוסוף רפאל זגורי-אורלי בוחן את הציונות תוך כדי התייחסות לפרדוקסים הפעילים בתוכה, להיסטוריה האירופית שלה, להקשר המזרח-תיכוני שלה ולקשר שלה אל היהדות. הוא מקדם אפשרות של ציונות פתוחה, אל-זהותנית, מעובדת באמצעות המחשבה העכשווית, משוחררת הן מהפיתוי הלאומני והן מהנרטיב של היהודי הגולה. זגורי-אורלי משוכנע שהגשמת רעיון הציונות אינה אך ורק בחירה בין השניים (שיבה למקום, גלות וזרות), הם אף יכולים להישזר זה בזה.
מה נותר מהציונות? הניתן עוד לחדש, לנער אותה? להיאבק בשמה ולמענה? לעבר אילו אפשרויות ואילו סיכויים? אולי לעבר מקום שטרם נגענו בו?
רסלינג
מאת: Binyamin Abrahamov
תיאור: "The present book examines the Sufis' and mainly Ibn al-̔Arabī's approaches to the five pillars of Islam. A chapter of ritual purity is added, because this precept is a necessary condition for the implementation of some pillars. The Sufis' approaches to these precepts vacillate between acceptance and rejection. Their acceptance of the pillars is expressed in different ways; mystical, theological, philosophical and ethical considerations are introduced to explain the formal rites of the five pillars.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: Binyamin Abrahamov
תיאור: The aim of this book is to examine Ibn al-‛Arabī’s attitude towards five Sufi stations from the perspective of their influence on other stations or on the acts, sayings, etc. of the Sufi. The stations discussed are: ikhlāṣ (purification, or truthfulness, or sincerity), taqwā (God-fearingness), tawba (repentance), wara‛ (scrupulousness), and mujāhada (striving). These five stations have different measures of influence on one’s deeds and one’s performance of precepts. Each discussion of a station begins with the views of early Sufis, continues with Ibn al-‛Arabī’s approach, and ends with the translation of the relevant chapters from Ibn al-‛Arabī’s greatest work, al-Futūḥāt al-Makkiyya. In his discussion, Ibn al-‛Arabī reveals his original interpretation of these stations and their impact on the Sufis’ conduct. The approach he adopts to these Sufi stations illustrates the connection between his mystical philosophy and previous Sufi thought.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: שאול דגן
תיאור: בקיץ 1942 עמדו כוחותיו של הפלדמרשל רומל בשערי הארץ, והבריטים החליטו לסגת מהאזור אם יפרוץ הצבא הגרמני את הקווים באל-עלמיין. נוכח זאת גבשו בכירי ארגון ה"הגנה" תוכנית להקים מתחם מוגן על הכרמל, ממנו תנוהל המלחמה נגד הנאצים אם יפלשו לארץ-ישראל. הוגי הרעיון האמינו כי המתחם יושיע את הישוב או חלילה יהיה למצדה שניה בהיסטוריה היהודית.
שאול דגן, יליד ירושלים, בן דור תש"ח, מורה ומחנך במשך שלושים שנה, מנהל כיום את הארכיון ההיסטורי בזכרון יעקב. בין ספריו ומחקריו על תולדות הארץ: "שנים של זהב", "בין תל-עריש לחמארה", "מזמרין לזכרון יעקב".
ישראל. משרד הביטחוןיד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית
מאת: מרק פישר
תיאור: לאחר קריסת ברית המועצות הצליח הקפיטליזם להציג את עצמו כמערכת הפוליטית־כלכלית האפשרית היחידה, ונוצרה מציאות של ריאליזם קפיטליסטי, שבה קל לנו יותר לדמיין את סוף העולם מלדמיין את קיצו של הקפיטליזם.
בספרו ריאליזם קפיטליסטי, שתורגם ל־29 שפות והיה למניפסט של השמאל החדש בראשית המאה ה־21, מביא מבקר התרבות מרק פישר ניתוח נוקב ומאתגר של התפתחות הריאליזם הקפיטליסטי ושל תחומי החיים שהוא חודר אליהם ומשפיע עליהם. תוך שהוא משתמש בדוגמאות מהפוליטיקה ומהקולנוע, ממערכת החינוך ומבריאות הנפש, מראה פישר כיצד חילחלה ההשפעה המעקרת והמדכאת של ההון הגדול אל כל תחומי החיים, אבל גם מראה דרכים אפשריות ליציאה מהמבוך ולשינוי המיוחל.
"האירוע הקטן ביותר יכול לנקב חור זעיר במסך האפור של הריאקציה, שהגדירה את אופק האפשר במסגרת הריאליזם הקפיטליסטי", כותב פישר. "ממצב שבו דבר אינו אפשרי, לפתע הכל יכול להיות אפשרי שוב".
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: שרגא פישרמן, שלמה קניאל, יובל שרלו
תיאור: מחנכים, מורים, יועצים חינוכיים והנהלות בתי ספר מקבלים החלטות רבות בכל יום. החלטותיהם מושפעות משיקולים רבים ואנו מעוניינים שאחד הקריטיים יהיה השיקול האתי. מטרת הספר היא "לאמן את שרירי האתיקה" של העוסקים בחינוך. בשלבים הראשונים, איש החינוך יהיה זקוק ל'וייז' מלאכותי על מנת לנווט את תהליך קבלת ההחלטה ולהכניס לתוכו את השיקול האתי, בהמשך, וככל שיתנסה בשימוש ב'מצפן המוסרי' יהפוך התהליך לחלק ממנו והזמן הדרוש לקבלת ההחלטה על פי השיקול המוסרי יקטן.
לספר שני חלקים: הראשון תיאורטי ומתמקד בהסבר המושגים, במטרת הספר ובדרך השימוש המוצעת. בחלק השני תשע עשרה דילמות מחיי מחנכים, מנהלים ויועצים חינוכיים. לכל דילמה מספר חלקים: סיפור הדילמה; רקע תיאורטי קצר; תיאור הדילמה, צדדי הדילמה ושיקולי הדעת; 'בעין יהודית' (מקורות היהדות הקשורים לדילמה) ובחירת החלופה שאנו מציעים לדילמה.
ניתן לעשות שימוש בספר הן לעיון והן לסדנאות בהן מוצע לאמן את עצמנו בבחירת חלופות לאור שיקולי דעת אתיים. לחיבור הספר חברו שלושה: הרב יובל שרלו- מומחה לאתיקה, פרופסור שלמה קניאל- מומחה לפסיכולוגיה חינוכית ופרופסור שרגא פישרמן- מומחה לייעוץ חינוכי.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: חנן גפני, שמואל גליק
תיאור: קורותיהן של הקהילות היהודיות במצרים בין המאות השבע־עשרה – התשע־עשרה תחת חסותה של האימפריה העות’מאנית, עמומים ביותר. אסופת המחקרים שבכרך זה, המושתתת על כנס שהתקיים במכון שוקן למחקר היהדות בקיץ תשפ”ב, מאפשרת לקורא להכיר את הזירה הפוליטית והחברתית שבמסגרתה פעלו קהילות אלו. האסופה משרטטת קווי מתאר כלליים של היצירה הרבנית, מתוך קשב לתמורות ההיסטוריות שחוותה תפוצה יהודית זו, ומתמקדת בדמויות נשכחות ובחיבורים נדירים ששרדו לעיתים רק בכתבי יד. עולמה הדתי והתרבותי של יהדות מצרים, שבמרכזה הקהילות שבקהיר ואלכסנדריה, מואר בגוונים מלאי חיים.
כרך זה הוא הראשון בסדרת ‘אור במושבותם’. מקור שמה של סדרה זו בלשון המקרא: “וּלְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם” (שמות י, כג). עניינה להאיר את דברי ימיהן העלומים של קהילות ישראל באגן הים התיכון, תחת השלטון העות’מאני, ולחשוף יצירות רבניות שמוצאן במרחב פוליטי-גיאוגרפי זה, שבחלקן הגדול לא הגיעו לדפוס.
מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה
מאת: עוזי וייל
תיאור: מחשבות, זיכרונות, ציתותים לשיחות אקראיות במרחב הציבורי, געגועים לאלה שמתו ול"טעמה הרקוב של הנוסטלגיה", לתסביך משיח, או "סתם כלום יפה" – כל אלה מרכיבים את קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה, מבחר המכנס את מיטב רשימותיו של עוזי וייל, מהמצחיקים, מהמושחזים ומהרגישים בכותבים הישראלים ב־30 השנים האחרונות.
המבחר נפתח בהקדמה המפורסמת של וייל לאסופת שיריו המתורגמים של ריימונד קארבר, ונחתם ב"עשרים מחשבות על תפילה", רשימה שטרם התפרסמה ובה מבקש המחבר להשתהות על אפשרות קיומו של "קשר דק, אך יציב, עם המקום הזה".
דרך מפגש עם חבר ילדוּת שהיה לפושע, היתקלוּת באהובה ישנה, מחווֹת קריאה ליוצרים כמו המינגוויי וקניוק, או דין וחשבון משעשע ונוקב עם המדינה שנגנבה או הלכה לאיבוד – וייל כותב על ההווה, על העבר, ולפעמים השנה היא תמיד 1947. הוא מעצב את ההתבוננות כמעשה אמנות, מעשה שכוחו הוּעם בעידן שטוח מדי של רשתות חברתיות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גבריאל צורן
תיאור: הקליפה הדקה של כדור־הארץ מצייר דיוקן ייחודי של סופר ייחודי. למרות המרכזיוּת והפופולריוּת הבלתי־מעורערות של דויד גרוסמן בספרות העברית והעולמית, טרם נכתב עליו ספר מקיף, המתבונן במכלול יצירתו "מבפנים", ולא דרך מונוקל של אספקט אחד. ספרו של צורן בא אפוא למלא צורך מורגש.
זהו ניסיון להתחקות שלב־שלב אחר צמיחת עולמו של גרוסמן ולהתבונן בַּמלֵאוּת הגועשת של פרטיו. בחדות ראייה וברגישות מופלאה לניואנסים מגלה קריאתו של גבריאל צורן את התווים המשותפים לכל מה שגרוסמן כתב, את הזרימה בין היצירות, ואת הדהודיהן זו בזו.
צורן מאתר בארבעת העשורים של כתיבתו של גרוסמן שלושה מרכזים עוקבים, השולחים שלוחות זה אל זה. בראשון הולך גרוסמן בגדולות ושואל שאלות היסטוריות ולאומיות (על השואה, על הכיבוש). אחריו באה הסתגרות בעולמו של הפרט, או בתאים של הזוגיות ושל המשפחה, והכתיבה מתמקדת ביחסי אדם עם גופו ועם זולתו. המרכז השלישי עומד בסימן הבשורה והאובדן, בנים מוקדשים בו למשימות לאומיות, רשויות שרירותיות מתערבות בחיי הפרט, והדמויות מתמודדות עם בשורות קשות ואסונות.
בכל שנות כתיבתו מרתק את גרוסמן, לפי צורן, כוחה של המלה לתת משמעות לקיום ולהעניק חירות פנימית. החירות מושגת באמצעות האפשרות לתת ביטוי למצבך במילותיך שלך, תוך דחייה של כל ניסוח המוטל עליך מבחוץ. גיבורי הסיפורים חלקם בונים מתוך ייסורים סיפור קוהרנטי, ולוּ גם דמיוני ומופרך, כדי לזרות אור על אזור של צללים המאפיל את עולמם, וחלקם מתענים בניסיון לברוח מבשורות מוכתבות מראש ומסיפורים שנכפו עליהם.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עידית שכנאי-רן
תיאור: שנות השבעים של המאה העשרים נתפסות כשנים של יציבות יחסית בתנועה הקיבוצית, אולם מתחת לפני השטח רחשו כבר תהליכים כלכליים, פוליטיים, חברתיים ואידיאולוגיים שבאו לידי ביטוי במתח הולך וגובר, עד לפיצוץ בשנות השמונים, במה שמכונה "משבר הקיבוצים".
בספר הנה ימים באים מספקת האדריכלית עידית שכנאי-רן זווית ייחודית לבחינת השינויים האידיאולוגיים שחלו בחברה הקיבוצית, באמצעות בחינת התהליכים המרחביים שהתרחשו בה ערב פרוץ המשבר. חנוכת חדר האוכל החדש בקיבוץ יפעת, שמוצג כמקרה מבחן בספר, אירעה במקביל להחלטה ההיסטורית שהתקבלה בקיבוץ על הפסקת הלינה המשותפת. הסמיכות בין שני אירועים מכוננים אלה מדגימה את הווקטורים הסותרים שרחשו בקיבוצים בשנות השבעים – חיזוק הקולקטיב מחד וחיזוק המשפחתיות מנגד – ומספקת דוגמא מאלפת לקשר בין הסדר המרחבי ובין הסדר החברתי.
הנה ימים באים משלב תיאוריות מתחומים שונים – סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, גיאוגרפיה ולימודי תרבות – עם תיאוריות וכלים מתחום האדריכלות. עולה ממנו כי המרחב הפיזי אינו רק מושפע מתהליכים חברתיים ותרבותיים, אלא גם משפיע על עיצובם והשתנותם; שותף פעיל בכינון תהליכים היסטוריים ואידיאולוגיים. זהו ספר החושף באופן רב-שכבתי את הנימים הרבים שקושרים בין האדם לבין המרחבים שבתוכם מתנהלים חייו, ואת האתרים הנסתרים שבהם נפגשים חיי היומיום והאידיאולוגיות הגדולות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: סוזן ד' רוטלנד
תיאור: איזי ליבלר היה שחקן מרכזי על הבמה היהודית העולמית מעל לשישה עשורים. כמנהיג היהודי המוביל באוסטרליה, הוא היה ציר מרכזי בהצבת סוגיית יהדות ברית המועצות על סדר היום העולמי ובמיסוד הקשרים הדיפלומטיים בין מדינת ישראל לסין והודו.
הביוגרפיה האישית שלו מרתקת. ליבלר הגיע לאוסטרליה כפליט וגדל בצל זכרון השואה. את חלומו להיות דיפלומט ישראלי נטש כאשר בשנות העשרים שלו נפטר אביו והוא נדרש לנהל את עסקי היהלומים המשפחתיים. במהלך הדרך בנה חברת נסיעות מהגדולות בעולם, וכן טווה רשת קשרים ענפה: ראשי ממשלות באוסטרליה היו בין חבריו הקרובים, שמר גם על קשרים הדוקים עם כל ראשי ממשלת ישראל מיצחק רבין עד בנימין נתניהו , ואמר להם לעיתים מה שלא אהבו לשמוע. לימים בנה ליבלר את ביתו בארץ, והיה לאחד מבעלי הדעה המשפיעים בעולם היהודי.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, כשאוסטרליה החלה לצאת מהצל של בריטניה הגדולה, ניווט ליבלר את יהדות היבשת לקחת חלק ולהשפיע על סוגיות יהודיות גלובליות. ליבלר היה מדמויות המפתח בקונגרס היהודי העולמי, אך לא חשש לחשוף שחיתויות בצמרת הנהגתו. איזי ליבלר, איש אמת, היה ידיד של ראשי מדינות, מסורבי עליה, לוחמי המלחמה הקרה ודיפלומטים. את הקשרים הללו הוא ניצל לקידום הנהגת קהילתו, הצלת יהדות ברית המועצות, תמיכה במדינת ישראל ומלחמה באנטישמיות.
"קול קורא במדבר" מביא את סיפורו של איזי ליבלר, שהוא גם סיפורו של הדור שליווה את תקומת ישראל מאפר השואה במשך יותר מחצי מאה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: גדליה לסר
תיאור: במאה העשירית ניטש בספרד היהודית ויכוח חריף ומוחצן בין שניים מבעלי הלשון הראשונים - מנחם בן סרוק ודונש בן לברט. הוויכוח המר, שהיה גם בעל השלכות פרשניות למקרא, גלש והגיע עד כדי האשמתו של מנחם בקָ רָ אוּת. לאחר כמאתיים שנה מפרוץ הוויכוח נזעק רבנו תם הצרפתי, הענק התלמודי, להכריע בין הניצים בסוגיות של לשון. לדבריו, חובתו היא לתקן את העוול המתמשך שנגרם למנחם הן על ידי דונש בתשובותיו השגויות על 'מחברת מנחם', הן על ידי חכמים שבמשך הדורות לא התייצבו לצידו של מנחם. הכרעותיו של רבנו תם מקובצות בחיבור שקיבל את השם 'הכרעות רבנו תם', והן נוטות באופן מובהק לצידו של מנחם. החיבור חושף, בין היתר, את שיטת השורש הייחודית של רבנו תם שטרם אובחנה כראוי במחקר, את שיטתו בנושאים שונים בתורת הלשון ואת דרכו בפירוש המקרא. על אף היות רבנו תם בן המאה השתים־עשרה, אין הוא מכיר את תורת השורש השלָ שי של הפועל העברי, כפי שזיהה אותו יהודה חיוג' בסוף המאה העשירית.
לראשונה, מקובצים בכרך אחד כל מרכיביו של הנושא: ציטוטים רלבנטיים מ'מחברת מנחם', תשובותיו של דונש על מנחם, מהדורה מדעית מוערת ומבוארת של חיבור ההכרעות עם מנגנון חילוף נוסחאות על פי ארבעה כתבי־יד המוכרים כיום ופירוש צמוד המבאר את לשונו הסתומה והחידתית של רבנו תם. למהדורה הוקדם מבוא נרחב הבוחן, בין היתר, את דרכו הפרשנית והלשונית של רבנו תם.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מתניה אורי מאלי
תיאור: "[...] אַי אֱלֹהַי אוֹ מִי שֶׁתִּהְיֶה .
אָז גָּדַלְתָּ מְאוֹד, כְּשֶׁהִפְלֵאתָ לְהַסְווֹת
אֶת הָרִיק הַדָּוֶה
בָּאַשְׁלָיָה שֶׁיּוֹדְעִים אֲנַחְנוּ מַשֶּׁהוּ" (יונדב קפלון)
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם
וְאֶת הָאֲדָמָה שֶׁרוֹצָה בָּם לָגַעַת [...]
וְאֶת הָאָדָם הוּא יָצַר
שֶׁהָאִישׁ הוּא תְּפִלָּה וְהוּא חוּט
נוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁאֵינֶנוּ
בְּמַגָּע שֶׁל רֹךְ וְדַקּוּת" (רבקה מרים)
איך מתפללים לאין של אלוהים? איך אפשר להאמין בהיעדר? ספר זה פורש את מקורות התאולוגיה השלילית והתאולוגיה השלילית הרדיקלית במסורת הפילוסופית, במסורת הנוצרית והמוסלמית ובעיקר במסורת היהודית. במסורת היהודית מתנסחת התאולוגיה השלילית בשני שבילים של שלילה: האחד הוא מונותאיזם מופשט שבמרכזו מתגלה האלוהים בערפל ללא דמות וללא דימוי. השני הוא הסתר הפנים המופיע כהסבר תאולוגי בעת משבר, כאשר הפער בין ההבטחה והברית למציאות ההיסטורית העגומה הופך בלתי נסבל. בשני השבילים הולכים המאמינים בניסיון הפרדוקסלי להתקרב לאינות של אלוהים.
רבקה מרים ויונדב קפלון , שני משוררים המעזים להישיר מבט אל הריק הדווה ואל השמים שבעצם אינם, וליצור משם שפה חיה וכנה לחבור בין אדם לאלוהים. בספר מוצעים לראשונה קריאה מקיפה ומעמיקה בשירתם ופירוש להיבטים התאולוגיים העולים ממנה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מרית גורן
תיאור: "ספרה של מרית גורן הוא ספר מרתק וטורד מנוחה העוסק באחת המובלעות החסרות החשובות ביותר בשיח הפסיכואנליטי: הרוע. זהו ספר בעל השלכות חשובות לא רק ביחס לשיח התיאורטי אלא גם ביחס לשיח הקליני הנוטה, כבבואה של השיח התיאורטי החסר, לשמוט מתוכו את הדיון ברוע ולאפשר כתוצאה מכך כשלים קריטיים בטיפול בו. במובן זה הוא בגדר קריאת חובה לכל מטפל.ת, ולא פחות מכך לכל אדם".
פרופ' דנה אמיר, פסיכואנליטיקאית, אוניברסיטת חיפה
"ספרה המטלטל והעמוק של מרית גורן, "פסיכואנליזה של הרוע", הוא חקירה חודרת ונכוחה בפני מציאות הרוע בנבכי נפשו של האדם. ההתבוננות הנוקבת ויוצאת הדופן הזאת אינה רק פרק חשוב לניתוח יחסה של המסורת הפסיכואנליטית לשאלת הרוע, היא גם תרומה חשובה ומקורית של המחברת, אשר צומחת מתוך ניסיונה הטיפולי להבנת אחת השאלות הקשות ביותר של החיים האנושיים ופשרם".
פרופ' משה הלברטל, החוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית
ד"ר מרית גורן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית.
ספר זה נכתב לפני פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. אינני יכולה לפרסמו מבלי להביע את הזעזוע העמוק ממעשי הזוועה המצמררים שביצעו מחבלי החמאס, המגלמים את חשיבות העיסוק ברוע.
רסלינג
מאת: אורה (רודריג) שורצולד
תיאור: העברית בת ימינו היא נושא מרתק למחקר בלשני, משום שהיא ממשיכתה של לשון עתיקה ובד בבד היא לשון בהתחדשות מתמדת. במחקרים שכונסו בספר זה המחברת מראה כי המקורות העבריים הקלסיים הם הבסיס למערכת הדקדוק של העברית החדשה, אך השפה ממשיכה להתפתח ולהשתנות והשפעות הלעז רבות בה.
גישתה של המחברת אל המחקר הבלשני של העברית מתייחדת בכמה נקודות מוצא: מבנה ההברה כגורם המזהה את המילה כעברית; הקושי שגורמות דווקא המילים השכיחות על תפיסה דקדוקית כוללת של העברית ועל לימודה; הבחנה בין דקדוק המילים העבריות המקוריות ובין דקדוק המילים השאולות והדומות להן; השפעות החברה על השינויים המתחוללים בעברית של ימינו.
שלושה־עשר המחקרים המתפרסמים בספר נערכו ועובדו מחדש, והם מקובצים בשלושה שערים: היבטים דקדוקיים; חברה, חינוך ולשון; סוגיות מילוניות. בחלק האחרון נדונה גם השפעת הספרדית היהודית על העברית בת זמננו.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: טימותי ויינגארד
תיאור: מה הביא את האדם להכין את כוס הקפה הראשונה בהיסטוריה?
כיצד הפכה העיר רומא ממרכזה של אימפריה אדירה למלכודת מוות?
מדוע היה ג'ין אנד טוניק הקוקטייל המועדף על המתיישבים הבריטים בהודו ובאפריקה?
מה היה הנשק הסודי של ג'ורג' וושינגטון במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית?
התשובה לשאלות האלה, ולרבות אחרות, מפתיעה: היתוש.
המזיק הזעיר אך המרושע הזה נמצא כבר לפי שנים בחזית העקובה מדם של ההיסטוריה האנושית: הוא שינה את נופי הציוויליזציה, קבע את גורלן של אימפריות ואומות, הכריע מלחמות, מוטט צבאות שלמים ואימפריות אדירות – ובדרך, חיסל כמעט מחצית מהאנושות. למעשה, היתוש מילא תפקיד משמעותי יותר בעיצוב הסיפור האנושי מכל יצור חי אחר על פני האדמה.
בספרו עטור השבחים, שוטח ההיסטוריון טימותי וייגארד, את תולדות המאבק בין האדם לבין טורף העל המעופף, מיוון העתיקה דרך ימי הביניים, ממלחמת האזרחים האמריקאית ועד מלחמות העולם של המאה העשרים – ומסביר כיצד בנקודות מרכזיות לאורך ההיסטוריה, היו אלה היתוש ומעלליו שהריעו את גורל המערכה, ולא בני האדם.
תכלת הוצאה לאור
מאת: ניצה דורי
תיאור: בספר זה תמצאו חיבור בין שני עולמות מחקר – עולם החינוך ועולם הספרות. פרקי הספר עוסקים בשיח כן ומשמעותי בממשק המחקרי שבין ספרות ילדים ונוער לבין חינוך.
לכאורה, ספרות עוסקת בנרטיבים, בעולם הדמיון ובמשחקי שפה, וחינוך עוסק בהקניית ערכים, הרגלים ודרך ארץ. לכאורה, החינוך הוא שמרן, הוא בעל נורמות ומוסכמות והוא מה שירשנו מהורינו וממורינו, והספרות היא ההפך מזה: היא אינה עוסקת בהקניית ערכים, אלא אם כן היא ספרות מגויסת, היא ליברלית ונותנת דרור לרוח היצירה של המחבר והיא משנה את מורשתה מדור לדור: אינה דומה ספרות ילדים שנכתבה בתחילת המאה שעברה בתכניה, בסגנונה ובשפתה לספרות ילדים הנכתבת היום. אך לאמיתו של דבר הספרות היא חלק אינטגרלי מהחינוך. מסריה החינוכיים גלויים או סמויים, ובאמצעותה מוליכים הורים ומחנכים אידאות חינוכיות שונות, מתוך תנועה מתמדת בין המוען, הטקסט והנמען.
הקריאה בפרקי המחקר בספר זה תאפשר שאילת שאלות נוספות, גילוים נוספים, הטלת ספקות והעיקר שותפות פעילה בגילויי הקשר שבין חינוך לספרות.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: שרה סוזוקי
תיאור: יָאיוֹי קוּסָאמה (1929) תמיד רצתה להיות אמנית. היא גדלה ביפן, שם דמיינה לעצמה את העולם סביבה כמו מערך אינסופי של נקודות, שאותו היא ציירה וצבעה.
בגיל 28 היא עברה לניו יורק וזכתה לפרסום על הציורים, הפסלים והמֵיצגים שלה.
עבודתה של קוסאמה מושפעת עמוקות מהחלומות, מהדמיונות ומההזיות שחוותה בילדותה.
כיום, בת 92, היא מהאמנים הפופולאריים ביותר בעולם, ועדיין יוצרת אמנות מדי יום.
לצד תמונות מעבודות אמנות של קוסאמה, הספר הססגוני הזה מספר את סיפורה של אמנית שמכסה את העולם בנקודות, מכאן ועד אינסוף!
הוצאת אסיה
מאת: אלון עבודי, יניב קדמן
תיאור: ספר זה מגולל את סיפור השיח בין יהודים וגרמנים במאה ה־20 ומקפל בתוכו את סיפור המפגש ביניהם גם בחלון הזמן של השלטון הנאצי ומלחמת העולם השנייה. הדיאלוג בין יהודים וגרמנים נסוב על כל מה שניתן לדמיין ולעיתים אף מעבר לכך – קשרים מגוונים ולעיתים אינטימיים סביב תרבות, אהבות ושנאות, כסף ופוליטיקה, ריגול וניסיון לשרוד את המלחמה ולהציל.
הספר מבקש לסמן כיוון חדש בחקר השואה וסיבותיה, בניסיון להבין את שאירע לעם היהודי והביא אותו לכבשנים. על כך נוספת השאלה כיצד ההנהגה הציונית ששרדה את השואה המשיכה להנהיג את "היישוב" עוד שנים רבות, אל תוך תקופת כינון המדינה ועד ימינו.
בשנים האחרונות הכותבים משתפים פעולה כחוקרים עצמאים בהתבוננות מחודשת על האירועים המכוננים של המלחמה ועל שואת העם היהודי, בדגש על בניית תמונה היסטורית המבוססת על עדויות מקור, ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות, המאתגרות את הנרטיב המקובל.
ספרי ניב
מאת: יצחק בן-גיגי
תיאור: אחד הדברים המדהימים ביותר בעם היהודי במהלך אלפי השנים האחרונות היה היצירתיות שלו בתחומים רבים, במיוחד במדע. הם גם היו מרשימים בהשתתפותם בהטלת ספק בערכים, בפירוק דוגמות ובשיבוש כוחות נסתרים.
עלינו להדגיש את העובדה שתרומת היהודים למדע לא הייתה פרופורציונלית לאחוז האוכלוסייה שהם מייצגים. בהמחשת חייהם ועבודתם של 33 זוכי פרס נובל בפיזיקה, המחבר מנתח את הגורמים שהעדיפו את פריצות הדרך המופלאות הללו על ידי חוקרים יהודים.
ספרי ניב
מאת: זאב בן-חיים
תיאור: כרך זה, "מילים ומילונאות", פותח את "עֵת הֵאָסֵף", אסופת מאמריו של פרופ’ זאב בן־חיים, גדול חוקרי העברית שפעלו בארץ ישראל בזמן החדש.
המכונס בכרך זה מוצג בשני מדורים. האחד מאמרים על משמעויותיהן וגיזרונן של מילים עבריות וארמיות, והשני מאמרים ורשימות על מילונאות, ובייחוד דברים על מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית, שבן־חיים היה יוזמו, מקימו ומעצב דמותו. מחקריו של בן־חיים חובקים את כל תקופות הלשון העברית ונוגעים בכל סוגי העיון בשפה – בפונולוגיה, במורפולוגיה, בתחביר, באוצר המילים וסידורו ובהכוונת הלשון ותקנתה. מעשה כביר זה התפרס על פני למעלה משבעים שנה – ראשיתו בשנת תרצ״ו ואחריתו בשנת תשס״ח – וגלגולי השפעתו הגדולה על המחקר ועל ההוראה האקדמית של הלשון העברית ומקצועות מדעי היהדות עדיין קשים לאומדן.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אליצור א' בר-אשר סיגל
תיאור: הספר מכנס מאמרים במגוון נושאים בחקר העברית והארמית לתקופותיהן וללהגיהן: עברית המקרא, לשון חז״ל ועברית בימי הביניים, ארמית המקרא, סורית, ארמית הבבלית, ארמית הגלילית, ארמית של ספר הזוהר, ועוד.
בספר נשזרים זה בזה מחקר בלשני בשאלות דקדוק ומחקר פילולוגי המתמודד עם שאלות של ביקורת הטקסט הגבוהה והנמוכה. במחקרים אלו באים לידי ביטוי יחסי הגומלין הפוריים שבין דיונים פילולוגיים ודיונים בלשניים.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: עלי ותד
תיאור: ספר זה הוא מהדורה מדעית של ״ספר המליץ – كتاب الترجمان״, מילון דו־לשוני: עברית (שומרונית)–ערבית המיוחס לפינחס הכהן בן יוסף הרבּן בן המאה ה־14. המילון הזה מייצג את המסורת הקדומה ביותר של המילונים הדו־לשוניים אצל השומרונים.
בחלקו הראשון של הספר – המבוא – מתוארים בפירוט כתבי היד של המילון, נבחן היחס בין המילון הנדון ובין מילונים שומרוניים אחרים, ומובא הסבר על קביעת אב הטיפוס של המילון ועל היחס בינו ובין כתבי היד האחרים. עוד מוצג במבוא מבנה המילון, מקורות הטור העברי ומקורות הטור הערבי.
בחלק השני של הספר מובא המילון במלואו. בכל עמוד במהדורה מוצג גוף הטקסט ובו שני הטורים של המילון, תרגום לעברית חדשה, מראה המקום של המילה העברית והשוואה לתרגום הערבי של התורה נוסח שומרון. אל עמוד המילון נספח אפרט ובו דיון בלשני והשוואה למקורות שומרוניים אחרים – הפרשנות השומרונית, ״המליץ: המילון התלת־לשוני״, התרגום הארמי השומרוני ותפסיר רס״ג.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: משה בר-אשר
תיאור: בספר "מחקרי עברית מראשונות לאחרונות" עשרים ושניים פרקי מחקר המוגשים בשבעה שערים: החל בלשון המקרא, עבור למגילות קומראן, לשון הברכות והארמית בעברית, אחריהם באים עיונים בעברית החדשה והעשייה בה, עיון במפעלותיהם של ארבעה אישים, ושני פרקים העוסקים בנושאים אחרים. רוב הפרקים (שישה־עשר במספר) התפרסמו באכסניות שונות ועודכנו ככל שהתבקש לקראת פרסומם בספר. שישה פרקים מתפרסמים לראשונה.
האקדמיה ללשון העברית
הצג עוד תוצאות