נמצאו 493 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יפתח בן אהרון
תיאור: ספרו של יפתח בן אהרון חוקר את היסוד הדיאלוגי בשירת פאול צלאן לאור שאלת ה"אין". האין מתגלה כאן בשני היבטים קוטביים: בקוטב ההרס והמוות, כשלילת הוויה, ומנגד, במובנו הקבלי, כיש האמתי, כאינסוף. רק במעבר דרך האין נופלות המחיצות, הקליפות שמפרידות בין האדם לעצמו ובין האדם לזולת. תפקיד האין הוא לאפשר את התנועה אל האחר, וככזה גם את יסוד השיחה. האין הופך לפתח המאפשר את התנועה השירית אל האחר. בשביל צלאן השאלה בדבר אפשרות השירה לאחר אושוויץ היא בעת ובעונה אחת שאלת אפשרות השיחה, שאלת הקשר עם אתה ממשי. "במרכז הספר עומד המתח הדיאלקטי הפורה המפעיל את האירוע השירי הצלאני, המתח בין דיבור והיאלמות, בין הדיאלוג והאין. האופן שבו בן אהרון מצליח לפתוח את שירתו של צלאן לממדים חדשים של התבוננות חושף בפנינו צלאן אחר המופיע יותר כמבשר של המודרניזם המאוחר מאשר כמשורר המודרני האחרון. צלאן זה, שהוא מאין גשר בין העולם שחרב לעולם מבליח, חדש, מאחד בתוכו את שני הקצוות של העשייה המודרנית, המוקדמת והמאוחרת כאחת, לכדי שירה המקיפה את החוויה המודרנית כולה, כזו שהיא שוללת ומחוללת כאחד. ספרו של בן אהרון הוא בלי שום ספק תרומה משמעותית, מרשימה וייחודית לדיון בפאול צלאן, אולי אפילו מפתח ומדריך לקריאה מחודשת. הוא חושף צלאן חדש, אולי כפי שראוי, צריך ואפשר לקרוא בתחילת המאה ה-21".
רסלינג
מאת: מימי חסקין, דינה חרובי
תיאור: ספרן של מימי חסקין ודינה חרובי פורש דיון מרתק ומקורי במקומה של עוזרת הבית בשיח הספרות העברית. באמצעעות הצלבה מתוחכמת של זהויות מגדריות, מעמדיות, לאומיות ואתניות, הן חושפות את הדרכים המגוונות שבאמצעותן פועלים מנגנוני כוח ספרותיים בכינונה של סטראוטיפיות מדוכאת ומודרת. קפדנותו של הניתוח הביקורתי של הזהות התימנית, הרוסית והערבית של עוזרת הבית חושפת את דכאנותם של טקסטים הגמוניים, שבעודם מפגינים רגישות ואמפתיה הם חוזרים ומשכפלים את הסטראוטיפ, חשיבותו הרבה של הספר ניכרת גם ביכולתו להצביע בזהירות רבה על הדרכים שבהן מייצרת הספרות קולות של מחאה והתנגדות לדיכוי באמצעות השתקה. - חנן חבר" -- מן המעטפת האחורית. ‬
הוצאת גמא
מאת: אייל דותן
תיאור: מקריות איננה מתפענחת בקלות, חמקמקותה היא מן המפורסמות, צורותיה רבות. היא ארוגה במרקם ההוויה, בשגרה, במעגלי החיים ובמאורעות קיצון. היא מה שהופך את העולם לחדש, למפתיע, לבלתי-צפוי. לפעמים היא טובה אלינו ולפעמים רעה, ואולי איננה מתייחסת אלינו כלל, ולחינם נבקש את קרבתה או עצתה. מקריות היא תמה אוניברסלית שבה עוסקים כל כתבי הקודש והספרויות, היא מושג מרכזי שבו מתחבטים פילוסופים מתחילת המחשבה עד ימינו. האדם הצליח לביית אותה חלקית ולרתום אותה לשימושים שונים ומגוונים. בהתחלה עשה זאת באמצעות הגרלות דתיות ומשחקיות, ובהמשך גייס לעזרו את המדע והמתמטיקה. אבל מקריות הייתה ונותרה אניגמה בממד החומר, המחשבה, הפסיכולוגיה והאסתטיקה. ספרו של אייל דותן צולל אל תוך הספרייה הענקית של טקסטים העוסקים במקריות ודולה משם 13 סיפורים, עיונים פילוסופיים ופסיכואנליטיים. כל אחד מהם מציע תפיסה ייחודית של מקריות ונעזר בה כדי להבין בעיה מרכזית אחרת. יחד הם יוצרים חבורה מגוונת אשר טווח העניין שלה רחב ביותר. הספר בוחן, בין השאר, כיצד וולטר ואליס מונרו תופסים הזדמנויות והחמצות בחיים, ומה עומד בעיניהם מאחורי מזל טוב ומזל רע; כיצד פרויד ויונג רותמים צירופי מקרים לטיפול נפשי ובאיזה מחיר; מהי דרגת החופש הממשית שלנו לפי ספר יונה ובורחס; כיצד מקריות מעוררת באנדרה ברטון וסופי קאל השראה, ואילו משחקים רציניים הם משחקים איתה; מדוע לוקרטיוס האטומיסט ראה בה את הניצוץ שהעיר לחיים את היקום, על כל ישיו וברואיו. בין גיבורי וגיבורות הספר נמצאים נביא, משרת, אחות פסיכיאטרית, מהמר, משורר, ספנים, הרפתקן, אמנית, פסיכואנליטיקאים, מרגל ואפילו המוות מחופש לאישה. הסיפורים שלהם הם גם הסיפורים שלנו; צירופי המקרים שהם פגשו מוכרים גם לנו. בשפה בהירה, נטולת ז'רגון אקדמי, מציע דותן פנורמה של התבוננויות. כל אחד מפרקי הספר הוא מקרה אוטונומי וניתן לקוראו בנפרד מהשאר, אבל יחד הם יוצרים קלסתר רב-פנים של תופעה חמקמקה זו.
רסלינג
מאת: שי כחלני
תיאור: דוד פוגל, סופר ומשורר עברי, שכתב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, זכה לאחר מותו למעמד ולהכרה, וכיום יצירותיו הן חלק בלתי נפרד מהקאנון העברי. במהלך השנים התגלו עוד ועוד נדבכים מיצירתו החידתית והייחודית, דבר שסייע לשקלל מחדש את קורפוס יצירתו הכולל של הסופר, חשף גוף יצירה עשיר ורב-גוני, כזה המאפיין יוצר פעיל שאחוז בלהט יצירה, ואף אִפשר למצוא בו שבילים ונתיבים, שטרם נחקרו בעבר. וכך, אף שפוגל האיש מת מזמן, ממשיכה דמותו כיוצר לחיות, להתפתח ולגדול, ובתוך כך לערער את טענות מחקר הספרות בדבר דמותה, ולהרחיב את יריעתה. התרומה של המחקר המוצג בספר זה היא הצבתו של פוגל ושל יצירתו, לא כסופר וכיצירה שוליים – שוליים למגמה המרכזית של הספרות העברית בת הזמן, העוסקת בתחייתו של העם היהודי בארצו – אלא כסופר ויצירות מרכזיים, מז'וריים, העוסקים בסוגיות קריטיות לעולם שאליו הם מתייחסים. את זאת עושה המחקר שלפניכם בזכות הוספת ממד הקריאה האתית ביצירתו של פוגל ומיקומו בתוך עולם התגובות האירופאיות למשבר מפנה המאה התשע-עשרה/עשרים – שטרם הוצע בעבר – בתחום הפילוסופיה והספרות. הֶקְשֵׁר זה מבהיר כי ביצירתו של פוגל יסוד ביקורתי משמעותי מבחינת המקום והזמן, ומתייחס לכלל יצירותיו בפרוזה של פוגל כיחידה אחת, שבה היצירות השונות ממשיכות ומשלימות את ההתייחסות לאותם הנושאים. שי כחלני חודר לעומק התקופה שבה פעל פוגל, דולה ממנה פרטים שטרם ניתנה עליהם הדעת בהקשר של יצירת פוגל, ועורך קריאות שתי וערב מרתקות ביצירתו של הסופר החשוב הזה, באופן שטרם נעשה עד כה. תוך כדי כך חושף מחקרו, שלא רק שיצירתו של פוגל לא הייתה שולית לאותן מגמות רווחות, אלא שהייתה בבסיסן – גם מהבחינה הסגנונית ובעיקר מהבחינה התוכנית – כמניחה במרכזה את המצב הפוליטי-חברתי ששרר באירופה באותה התקופה.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי? 'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט". עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: הלל ויס
תיאור: מבחר מן המאמרים והמחקרים ביצירת עגנון, פרי עבודתו של הלל ויס משך חמישים שנה כלולים בשני הכרכים של 'קול הדם' 2022 ,הוצאת 'ספרא' המשכו ואחיו של ספרו 'קול הנשמה', הוצאת אוניברסיטה בר־ אילן 1985. יצירת עגנון ספוגה בזיכרון דמי נקיים ובתביעת האדם מן הא-ל, עד אנא, עד מתי?

'קול הדם' מהדהד תביעת הא-ל, בורא העולם ומנהיגו נגד קין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" ותביעתנו היהודים ממנו, מן הא-ל לזכור בני עמנו הטבוחים מאז חורבן ירושלים ועד הנה תוך אמונתנו ומבטחנו בו: "כי כל דרכיו משפט".

עגנון בנה ויצר מתוך ביוגרפיה משיחית כאילו נולד בתשעה באב, כך כתוב גם על קברו. ביוגרפיה שעימה הזדהה בכל תג של יצירתו. ומתוכה ילד את שליחותו כסופר. ביצירתו במיטבה הוא ראה ניסיון נואש לתיקון מעשה הבריאה. גם סיפורי האהבה הגדולים של עגנון, הסיפורים הביוגרפיים הלא מוסווים והמוסווים הם דרמות טראגיות, ניסיונות תיקון נואשים של זיווגים פגומים שיש בהם חוטים אלגוריים, לרבות הרומנים "החילוניים" שלו ואף הללו הנחשבים לאתיאיסטיים ומרדניים כדוגמת הרומן 'שירה'. מתח תמיד שרוי בין אנרכיה ותוהו לבין משמעות וייעוד נסתר. הנסיון לאחות את היריעה הפגומה הוא האתגר המשיחי של יצירת עגנון אותו התאמצנו לחשוף ולהנהיר.
ספרא : בית הוצאה לאור - איגוד כללי של סופרים בישראל
מאת: פירדוסי .
תיאור: אבו אל-קאסם מנצור (או חסן) הטוּסי, הידוע בכינויו הספרותי פירדוסי נחשב בקרב העמים הדוברים פרסית לניביה, ובקהילת חוקרי הספרות הפרסית, לגדול המשוררים האֶּפּיים של איראן. הפואמה שלו שאה-נאמה (ספר המלכים) היא אחד האפוסים הגדולים והמהוללים בספרות העולם.

כשלושים שנה, משנות השישים ועד שנות התשעים של המאה העשירית, שקד המשורר על כתיבת יצירתו זו, וב-1010 השלים את גרסתה השנייה. הפואמה מגוללת את תולדות איראן, כפי שנתפסו בתודעת האיראנים בימיו של המשורר, למן ימי בראשית ועד שכבשו הערבים את איראן באמצע המאה השביעית.

כאלף שנים, למן המאה הי"א ועד המאה הכ', שימש האפוס של פירדוסי מופת ומקור השראה וחיקוי למשוררים אֶפּיים רבים במרחב האיראני ואף מחוצה לו. במאה הי"ג הוחל בתרגום שאה-נאמה לשפות הגובלות בשפה הפרסית, ולמן המאה הי"ח מתרגמים את הספר הזה ללשונות אירופה, אבל תרגום מלא שלו יש רק במקצתן.
מוסד ביאליק
מאת: אביהו זכאי
תיאור: בשנת 1942 סערו וגעשו הקרבות בסטלינגרד, והג'נוסייד הנאצי הגיע לשיאו. גורל הציוויליזציה המערבית היה תלוי בשׂערה. ספר זה דן בארבעה חיבורים יוצאי דופן בשנה גורלית זו, פרי עטם של מלומדים גולים מגרמניה שיצאו חוצץ נגד הברבריות הנאצית: - "דוקטור פאוסטוס" מאת תומאס מאן (1947),
- "המיתוס של המדינה" מאת ארנסט קסירר (1946),
- "מימזיס: התגלמות המציאות בספרות המערב" מאת אריך אוארבך (1946),
- "דיאלקטיקה של נאורות" מאת מקס הורקהיימר ותאודור אדורנו (1944). עד כה נחקרה המורשת הייחודית של כל אחד מן המחברים האלה בנפרד, ולא נבחן אותו הרגע של שנת 1942 שהיה פרשת דרכים מכריעה בקריירות שלהם. מחבר הספר "העט נגד החרב" בודק כל חיבור לגופו, מסביר את ההקשר של יצירתו, ומאיר את הקשרים שבין ארבעת החיבורים האלה. מחבריהם קראו בהם למלחמת תרבות דחופה ומקיפה כנגד הברבריות הנאצית, ובתוך כך שינו את קווי המִתאר ואת התכנים של ההיסטוריה האינטלקטואלית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: יצחק מלר
תיאור: בשנת 1966 פרסם הסופר הצעיר יורם קניוק את הנובלה "חימו מלך ירושלים" אשר עסקה בהלם קרב. יצחק מלר יוצא בספרו למסע טקסטואלי בין כתביו הנפתלים של קניוק על מנת להבין כיצד השפיע הלם הקרב ממלחמת תש"ח על מכלול כתיבתו של קניוק. מלר טוען שקניוק בחר בדרך הישירה, הבוטה והאכזרית ביותר כדי לייצג את הטראומה-פוסט-טראומה האישית שלו, ואת זו של החברה הישראלית-יהודית: הוא בחר לטבול את העט בתוך הפצע, לתחוב את אצבעותיו במורסות כרוניות מדממות. את דרכו של קניוק ניתן לכנות בהקשר זה "גם וגם" או "זה לצד זה וביחד", כלומר שהוא מצווה עלינו לחיות עם הסתירות באמצעות המשקפת הפוסט-טראומטית.

דרכו הפואטית של קניוק היא בחירה בחזרתיות כפייתית של צימודים פרדוקסליים: מצד אחד התרסה אנטי-ממסדית חסרת רסן, מצד שני חתירה עיקשת לפשרה, פיוס, שיתוף וויתור על שנאות ונקמות. על פי קניוק יש לחטט בפצעים, להעלותם על פני השטח וללמוד לחיות איתם. על פי הגיון זה אין זה חטא להשוות בין השואה לנכבה – כל אחד ואסונו הוא. גם אם מתקיים ניגוד בין היהודי שחזר מהגלות לפלסטיני הילידי, גם אם הייתה מלחמה ונוצרו יחסי כובש-נכבש, אדון ומשרת, גם אז חייבים לדעת לגשר באמצעות הכרה הדדית וניסיונות עיקשים ובלתי פוסקים לסליחה, פיוס ופשרה. באותה מידה שאי-אפשר להחלים מהלם קרב אישי אלא יש ללמוד לחיות אתו ולצידו מחדש, כך יש לנהוג בשברים החברתיים-פוליטיים שנכפו עלינו כאן ועכשיו.
רסלינג
מאת: איל בסן
תיאור: דמותו של אורי ניסן גנסין, שחייו הקצרים היו רצופי סבל ונדודים, אך חזותו והליכותיו הקרינו, לדברי מכריו, כוח שקט, אצילי ומסוגנן על כל סביבותיו, הילכה קסם על עולם הספרות למן הופעתו הראשונה על במת התרבות העברית בעשור הראשון של המאה העשרים. סיפוריו הליריים, שנתפסו כשיקוף של נסיבות חייו, נחשבים עד היום ליצירות מופת של כתיבה פסיכולוגית מודרניסטית. דווקא לנוכח הגישות הקנוניות לפרשנות יצירתו המופתית של גנסין, מבקש הספר 'גנסין סטייל' להציע למחקר הספרות העברית סגנון אחר של קריאה ומחשבה, 'סטייל' חדש של כתיבה ביקורתית. במוקד כל אחד מפרקי הספר ניצב דבר מה קטן שמתקיים בשולי הנושאים הגדולים, דבר מה צנוע לכאורה: משפט אחד, סיבה טפלה, גמגומים והמהומים, מה שמתבטל ונסוג, מה שלא תופס עמדה, פעולה שלא נעשית, החום הנישא באוויר. אלא שדווקא מנקודת המוצא הזאת מבקשים מהלכי הקריאה הנפרסים כאן להעמיד שיעורים תאורטיים, היסטוריוגרפיים ופרשניים שהולכים בגדולות. במובן אחד אפוא 'גנסין סטייל' הוא חיבור על יצירתו של אורי ניסן גנסין, והוא מבקש להחזירה למרכז העיון המחקרי יותר ממאה שנים לאחר שנכתבה, ולקרוא בה כמו שלא נקראה עד כה. במובן רחב יותר 'גנסין סטייל' הוא גם חיבור נועז ומקורי על היחסים בין ספרות לתאוֹריה, על הרגישויות הפרשניות של רגע ההווה, ועל הצורך בניסוחו של אתוס ביקורתי מסוג חדש למחשבת הספרות העברית של המאה העשרים ואחת.
מוסד ביאליק
מאת: נועה שקרג'י
תיאור: איך מתמודדת השירה, אומנות עתיקה, עם שאגת האינטרנט? מי צריך כתבי עת אם אפשר להעלות שירים לפייסבוק? האם צריך להכיר שפות תכנות כדי לכתוב שיר אינטרנט? מה עושים כאשר מספר הלייקים נעשה לכרטיס כניסה לקנון הספרותי? תשובות לשאלות כגון אלו מוצגות בספר זה, המבקש לתאר ולהגדיר לראשונה את מאפייני שירת האינטרנט העברית באמצעות מושג מקורי: "אינטרנטיקה". הספר מגדיר את הפואטיקה של שירת האינטרנט באמצעות מיפוי וניתוח של מאות שירי אינטרנט שנכתבו בעברית ופורסמו בישראל, ועל פי שלושה כלים מרכזיים שנותנת הרשת בידי המשורר: כלי לתיעוד, כלי לעבודה, וכלי למשחק. "אינטרנטיקה" מציע מודל תאורטי ומתודולוגי ראשון, המצליח לנסח מערכת יחסים המשלבת את מכלול הגורמים הפועלים על השיר האינטרנטי: השפעת המאפיינים הטכנולוגיים של האינטרנט, אופן ההתנהלות של הקהילה היוצרת ומשקלה המכריע, וכמובן, יחסי צורה ותוכן בתוך היצירה האסתטית. "אינטרנטיקה" הוא מחקר בין-תחומי, המשלב התחקות אחר המאפיינים והמשמעויות של האינטרנט, בצד מחקר ספרותי העוסק בתמורות המתחוללות בשדה השירה עקב התפתחויות טכנולוגיות אלה.
מוסד ביאליק
מאת: ולדימיר פפרני
תיאור: "אדם־תזמורת", כך הגדיר מקסים גורקי את לב טולסטוי: אדם בעל פנים רבות, שהיה נכון תמיד להיות "אחר" לא רק מול הכול, אלא גם כלפי עצמו. לא פעם מחק את כל מה שעשה והשיג כדי לבנות את עצמו מחדש. להיות אחר, ללכת נגד הזרם, למרוד במוסכמות, לפרוץ מסגרות שהציבו לו אחרים ושהציב הוא לעצמו - זה היה גורלו של טולסטוי.

בספר זה נעשה ניסיון לעיין בתופעת התרבות ששמה טולסטוי בבחינת שלמות שמתגלמת הן ביצירותיו הספרותיות ובשאר כתביו, הן בפעילותו ובהתנהגותו בכל זירות חייו (הספרותית, הפילוסופית-הדתית, החברתית והאישית). ההתבוננות בשלמות זו נעשית כאן משתי נקודות מבט: חלקו הראשון של הספר עיקרו בטולסטוי המחבר האחר, הסופר הייחודי השונה בטבעו משאר הסופרים; חלקו השני של הספר יוחד להגותו של טולסטוי, המיוסדת על אוצר הדעת האנציקלופדי האדיר שצבר, והיא הגות ייחודית מאין כמוה שנעה בין הרציונליזם למיסטיקה.
מוסד ביאליק
מאת: רבקה אלינב
תיאור: "כי מרה מאֹד הדעת" – הצהרה מפתיעה לכאורה כשהיא בוקעת מקולה של אינטלקטואלית בולטת כלאה גולדברג. גולדברג (הידועה) ולצדה אלישבע ביחובסקי (האנונימית כמעט) הן שתי היוצרות הראשונות שהציגו בספרות העברית טיפוס חדש של גיבורה אינטלקטואלית ויוצרת, כזו שמבחינתה הדעת והיצירה היא בגדר משאת לב, ציר זהות וטעם קיומה. כמו בתרבות הכללית גם בתרבותנו, לרבות במורשת הספרות העברית החדשה, השליטה הגברית הבלעדית על העט ועל הקול יצרה במשך דורות "מראה גברית", אשר שיקפה והגדירה לנשים מהו המודל הראוי של נשיות ומהו האופק לציפיותיהן מעצמן. על רקע זה עולה שורה של שאלות: האם הצטרפותן של נשים למעגל הלימוד והיצירה מסמנת מגמה של שחרור מהתבניות הסטריאוטיפיות? האם המבט הנשי ברא גיבורות אוטונומיות מבחינה רוחנית ונפשית, שנאבקות להתפתח כנשות רוח וכאמניות המנהלות שיג ושיח עם העולם באמצעות יצירתן ? והאם מוצדק להכתיר גיבורות אלו בתואר 'אינטלקטואליות'? כמענה לשאלות אלו מוצגת בגוף הספר קריאה פרשנית המשווה בין הרומן סמטאותמאת אלישבע (ביחובסקי), הרומן העברי הראשון פרי עטהּ של אישה בארץ ישראל, ובין הרומנים והוא האור ומכתבים מנסיעה מדומה של לאה גולדברג ועמם כמה מסיפוריה הקצרים. ספר זה שופך אור חדש על הערכת דמותה של אלישבע ועל יצירתה, ובמקביל מציע הערכה מחודשת לסיפורת של גולדברג בזיקה למכלול יצירתה. הטענה המרכזית העולה ממנו נוגעת לבשורה המקופלת בגיבורות שהן בוראות בעטן ובאופק החדש שהן מעניקות לקיומן כנשים. אף כי שחרורן מן הסטיגמות בולמות של העבר הוא עדיין חלקי וכבול, הרי שבעצם הופעתן מהווה ציון דרך ומקור של העצמה לדור ההמשך של קוראות, של כותבות ושל גיבורותיהן.
מכון מופ"ת
מאת: רבקה אלינב
תיאור: ​​​קריאה המתריסה "דווקא רציתי לצאת מגדרי" מפיה של מריה סיבילה מריאן, אמנית חלוצית מן המאה ה-17, עשויה לשמש כסיסמה מזהה למסען של הגיבורות העומדות במרכזו של ספר זה. זהו מסע חיפוש זהותי (quest) הניזון מיסוד אנרכי של שחרור. הניצוץ המתניע את מסע התגבשותן והתגשמותן כיוצרות כרוך במאבק בגדרות שגזר עליהן מגדרן. הן מונעות מהדחף העז למרוד בקונבנציות התרבותיות שנועדו לקבע אותן למשבצת ייעודן המוּלד. הדיון הנפרש בספר מתחקה אחר הדקדוק הפנימי של מסע החניכה הנשי: מהו סוד המשיכה של רומן החניכה (Bildungsroman) בעיניהן של סופרות; מה הן אותן חוזקות שהפכו אותו ליעד מבוצר גברי; מה הן נקודות ההשקה בין מסע הגיבור למסע הגיבורה; ומנגד, באילו נקודות מתייחד מסע החניכה הנשי מדפוס המקור הגברי. את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות נבקש לחלץ מקריאה פרשנית צמודת-טקסט ברומנים של רות אלמוג (שורשי אוויר; באהבה, נטליה; אישה בגן); יהודית קציר (למאטיס יש את השמש בבטן; הנה אני מתחילה) ועמליה כהנא-כרמון (ליוויתי אותה בדרך לביתה). הנחת המוצא של דיוננו בסוגיית "'דיוקן האמנית כאישה" המתמקד בסיפורת נשים עברית, היא כי בתסמיניה הגלויים והסמויים מדובר בנרטיב נשי אוניברסלי, חוצה גבולות שפה ותרבות. אשר על כן, העיון בשלושת שערי הספר מפגיש בין הגיבורות העבריות ודגמי חניכתן לבין מקבילותיהן, העשויות להיחשב מהרבה בחינות כ"שארותיהן ברוח", פרי עטן של דוריס לסינג, סימון דה בובואר, קייט שופן, דורותי ריצ'רדסון, סילביה פלאת ואן סקסטון. לנוכח המבט הגברי שכונן את הנשים כאובייקטים המתקיימים לאורו ובשבילו, הקול שסופרות מעניקות לגיבורותיהן היוצרות הוא בבחינת נקיטת עמדה אידאולוגית. הצבתן במרכז העלילה בעמדת דוברת בעלת הכרה וחשיבה ביקורתית ורפלקטיבית פירושה לנכס להן עמדה פוליטית של ידיעה ובעלות על המבט. מתוך תכונות אלו נובעת סמכותן לפרש את מסע החיים שלהן לקראת התגשמותן כאמניות ולממש את זכותן הטבעית "להסתכל לשמש בעיניים", כפי שניסחה זאת ההוגה הלן סיקסו.
מכון מופ"ת
מאת: אלזה לסקר-שילר
תיאור: בספר 'עיר של חלום' שלושה שערים. השער הראשון כולל מאמרי מבוא: 'אלזה בירושלים', 'אלזה בדרכה אל העברית' ו'אלזה בברלין'. השער השני כולל את שלושת מחזותיה: 'הנהר השחור', 'ארתור ארונימוס ואבותיו' ו'אניואני', המלווים בצילומים מהפקות המחזות בגרמניה ובמבואות של אבישי מילשטיין, ענבל בראל וגד קינר-קיסינגר. השער השלישי מכיל הומאז' לאלזה הכולל יצירות פרוזה ושירה מאת מחברים שונים. פרופ' גלילי שחר כתב אחרית דבר מרתקת הסוקרת את שלושת המחזות של לסקר-שילר, על רקע תקופתה ועל רקע המחזאות הגרמנית של המאה ה-20. קורות חייה של לסקר-שילר ורשימת פרסומים בעברית שלה, עליה ובהשראתה חותמים את הספר.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: הילה שלומית קינל-לימוני
תיאור: כיצד חוו נשים את תהליך החילון בחברה היהודית של מזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, וכיצד השפיע שחרור הנשים ברוסיה על חייהן? הספרות הגברית בת הזמן לא נתנה ביטוי לסוגיות אלה. חוה שפירא, דבורה בארון ואלישבע ז'ירקובה-ביחובסקי, שלוש סופרות עבריות, העזו לפלוש אל המרחב הקנוני הגברי, שהיה סגור בפני נשים, ולהשמיע את קולן. הן עשו זאת בקול "כפול" ותחת הסוואה: בהיענותן, מצד אחד, לשיח הגברי בן הזמן, או לחילופין לכתיבה הנשית הטיפוסית; מנגד, הן העלו סוגיות בוערות והביעו מחאה פמיניסטית חריפה. הן תיארו את ההדרה מהתרבות הקנונית היהודית כתיאור משלים לתהליך החילון הגברי ועסקו בדמויותיהן של האישה האינטלקטואלית ושל הרווקה. באופן הזה הן הציעו אלטרנטיבה נשית לדמות "התלוש" שעמדה במוקד הספרות הקנונית בת הזמן. ספר זה מדגיש את השוני בין השיח והנרטיב הנשי לגברי: מדוע נשים כתבו על חווית הרווקות, בעוד שהגברים תיארו פנטזיה רומנטית בלתי ממומשת? איזו פרשנות קיבלה משנת "הספר והחיים" של ברדיצ'בסקי בעיצוב הנשי? כיצד נוכס התיאור הדקדנטי לצורך מחאה? אלה אחדות מהסוגיות שספר זה מבקש לעמוד עליהן כחלק מדיון מקיף בסיפורת עברית של נשים בראשית המאה ה-20, כל זאת תוך כדי מפגש בין כתיבתן הבדיונית של הסופרות ובין חייהן הבלתי שגרתיים, לנוכח מוסכמות התקופה.
רסלינג
מאת: סלינה משיח
תיאור: הדממת שיח פוליטי, ככל שהדבר קשור לספרות ילדים ונוער, מושפעת מההנחה המוטעית בדבר חוסר העניין וההבנה שיש לצעירים בפוליטיקה, חשש מפני פגיעה בספרות הילדים כאמנות צרופה ודבקות בהשקפה הרואה בפוליטיקה ובפוליטי את ניגודם של אתיקה, של חינוך וערכים.

אין ילדים מחוץ לפוליטיקה מבקש לאתגר את הנורמות התרבותיות הללו ולקדם שלושה נושאים בחקר ספרות הילדים והנוער, בתרבות חדר הילדים ובשיח סביבם: הסבת תשומת הלב לממד הרדיקלי של ספרות הילדים והנוער כסוכנת של שינוי חברתי ופוליטי; קריאה פוליטית ככלי פרשני שיחבור אל הניתוח הספרותי-דידקטי-ביבליותרפי ויסייע בהוראת ספרות הילדים והנגשתה; קידום אוריינות פוליטית וקריאה ביקורתית הנשענת על מילון מושגים אשר בו "פוליטיקה", ה"פוליטי", "אוריינות פוליטית" ו"ספרות ילדים רדיקלית" משמשים מסגרת התייחסות לניתוח הטקסט הספרותי.

אין ילדים מחוץ לפוליטיקה בוחן גִלוּמים שונים של השתקפות הפוליטיקה בספרות הילדים והנוער: פוליטיקה של שינוי המעגלת סימני שאלה ביחס לעמדות אידיאולוגיות ופוליטיות שבקונצנזוס, פוליטיקה של אישור המשמרת את הסטטוס-קוו ומגייסת את הקוראים לעגלתו, ופוליטיקה של הפואטיקה הבוחנת את ספרות הילדים כצומת פוליטית שבמרחבה נפגשת הספרות עם שתי קבוצות שאינן משתוות מצד הכוח וההשפעה: ילדים ומבוגרים.
רסלינג
מאת: דנה קרן-יער
תיאור: ספרות הילדים העברית נולדה בשלהי המאה ה-18 במסגרת מהפכות מודרניות של השכלה ולאומיות עברית. ספרה של דנה קרן-יער סופרות כותבות לילדים מציע לראשונה קריאה פמיניסטית ופוסט-קולוניאליסטית בספרות ילדים עברית אשר נכתבה בידי נשים מתחילת המאה ה-20 עד ימינו, וזאת על ידי קריאה קשובה וצמודה ביצירותיהן של סופרות כגון חמדה בן-יהודה, דבורה בארון, מרים ילן-שטקליס, לאה גולדברג, ימימה אבידר-טשרנוביץ, דבורה עומר ונורית זרחי.

סופרות כותבות לילדים מציע אפשרויות לקריאה מתנגדת בספרות ילדים עברית. כל אחד מפרקי הספר עוסק בתקופת תפר חברתית ויצירתית: הפרק הראשון מציג את המעבר מהשכלה לתחייה עברית כתקופה שבה נשים יהודיות החלו לכתוב לילדים בעברית, כך שטווח משימותיהן התרחב ולתפקיד הנשי הטיפולי המסורתי נוסף תפקיד חינוכי של תיווך תרבות מודרנית, בכפוף להגמוניה הגברית. הפרק השני מקיף את המפנה מחברה יישובית לחברה אזרחית סביב הקמת מדינת ישראל, עם הופעת גל של כותבות חדשות שהתבססו לראשונה כסופרות ילדים מקצועניות, כך שמרחב היצירה הנשית צומצם ליצירה לילדים בלבד. הפרק האחרון מברר תהליכים שחלו בתקופת ההתפשטות הטריטוריאלית של מדינת ישראל והמעבר מכלכלה סוציאליסטית לכלכלה קפיטליסטית (מסוף שנות ה-60). בתקופה זו חלק מהסופרות מתכנסות לעולם הפרטי והפנימי של הילד ואילו אחרות ממשיכות לעסוק בהקניית ערכים חברתיים ולאומיים.

סופרות כותבות לילדים דן בנסיבות שבהן נשים נותבו לכתיבה לילדים עד להדיפתן לשולי המערכת הספרותית, וזאת תוך כדי בדיקת דרכי יצירתן מאותם שוליים: משא ומתן בין מחויבותן לילדות ולילדים לבין אחריות ציבורית לסוגיה; "בריתות" שניסו לכרות הכותבות עם הילדים: ברית מקרבת ליברלית, שבה הכותבת מתחברת לצרכיו של הילד בעודה מסווה את הכוחניות הלאומית המופעלת עליו, לעומת ברית יצירתית יותר, שמחלצת אותו מהסדר הקיים ו"מבריחה" אותו לאפיק רב-ממדי המציע ריבוי של מבטים ועולם חדש.
רסלינג
מאת: יעל דורון
תיאור: ביאליק הכיר את נחום גוטמן עוד בהיותו ילד בבית אביו (הסופר ש. בן ציון) באודסה כאשר ביאליק, בן ציון ולווינסקי עבדו על הכנת מקראות לילדים ואיסוף אגדות מהתורה שבעל-פה אשר התרחבו והיו ל"ספר האגדה". כעבור עשרים וחמש שנים הם שיתפו פעולה בברלין כאשר גוטמן הצעיר אייר את שיריו ואגדותיו של ביאליק בספר "ויהי היום". לאחר מכן אייר גוטמן את "סיפורי המקרא" המעובדים של ביאליק ואת ספרו "שירים ופזמונות לילדים".

ספרה של יעל דורון מתייחד בכך שהוא בוחן את כלל יצירתו החזותית והספרותית של גוטמן לאור הרקע הספרותי ומערכת יחסיו עם דור האבות, ובראשם ביאליק. כל אלה התרחשו בתקופה הרת גורל של שינויים בזהות היהודית, על סיפה של הקמת מדינת ישראל. הספר מלווה את יצירתו של גוטמן הצעיר, כמו גם את יצירתו המאוחרת; את שיתוף הפעולה הפורה בין גוטמן לביאליק ואת היוולדותו של גוטמן כסופר לאחר מות דור האבות.

סאטירה, אירוניה, פארודיה והומור מאפיינות את כלל יצירתו של גוטמן, והן ביטוי ספרותי ל"דיאלוגיות חזקה" כמאמרו של בחטין. זהו דיאלוג עם דורות קודמים, עם דור האבות, דיאלוג עם קבוצת ההשתייכות הדורית (אמנים ארצישראליים, אופקים חדשים), דיאלוג בין ספרות לאמנות ודיאלוגיות פנימית נמרצת בינו לעצמו. לא בכדי הפך גוטמן לסופר המשלב מילים וציורים. ספרה של יעל דורון מתחקה אחר עקבותיה של דיאלוגיות זו ביצירתו הפורייה, המרובדת והרב-תחומית של גוטמן.
רסלינג
מאת: רוחמה אלבג
תיאור: אל הבית הוא סיפורם של מסעות למחוזות קרובים – רחוקים ברחבי אוקראינה, בלארוס, פולין, מולדובה ורומניה. המחברת מזמינה את הקוראים להיפגש עם ערש הולדתם של יוצרים עבריים, עם הסביבה שעליה כתבו שעה שראו אותה מונפשת בעיני רוחם. העיירה, הבית והסמטה שימשו לא פעם ובאותה העת מקור לגעגועים ומושא לביקורת. הספר מתאר וממחיש את החיים השוקקים שרחשו בהם במלוא חיוניותם עד שנסתם עליהם הגולל.

לאורך הפרקים משובצים עשרות צילומים נדירים, החושפים בפני הקורא את העיירות, את הבתים, את הנופים ואת האנשים, שיחד עם המילים מאפשרים היכרות מחודשת עם המקומות שהיו ועודם רוחשים במלוא עוזם.

אל הספר צורפו שני פרקים שכתב פרופ׳ דוד אסף מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב.
מכון מופ"ת
מאת: אלי אשד
תיאור: ספר זה הוא מחקר ראשון מסוגו בתולדות העלילון ( הקומיקס ) העברי ומתאר את השינויים וההתפתחות שעבר בין השנים 2000-1935. אלי אשד, עורך המחקר, ממשיך במפעלו המרכזי, חקר התרבות הפופולרית העברית, שבו הוא עוסק שנים רבות. במחקרו מתמקד אשד בתחום הקומיקס, שנחשב במשך זמן רב שולי בתרבות הישראלית. הוא סוקר את תולדות הקומיקס העברי מהתחלותיו בשנות השלושים של המאה העשרים דרך עבודותיהם של המאייר אריה נבון (ושותפתו לכתיבה, לאה גולדברג), יעקב אשמן, פנחס שדה, הכותב והמאייר דודו גבע, אומן הקומיקס החשוב ביותר בתרבות הישראלית שפנה גם לקהל בוגר, ואורי פינק, הקומיקסאי המצליח והידוע מכולם. בעבודותיהם של יוצרים אלה משתקפות השפעות החברה והתרבות המקומית, השפעות אירועים מכוננים בתולדות המדינה והשפעותיהם של יוצרים בולטים בתחום הקומיקס העולמי, אשר חוללו תמורות רבות באפיוני העלילון הישראלי. המחקר מגלה הבדלים דרמטיים בין סיפורי העלילון, שהתפרסמו בעיקר בעיתוני הילדים, משנות השלושים (בימי המנדט הבריטי) ועד סוף שנות השבעים, ובין סיפורי העלילון שנוצרו משנות השמונים ואילך. עד סוף שנות השבעים של המאה העשרים התאפיין העלילון הישראלי בדרך כלל בגישה לאומית, פטריוטית ואוהדת בכל הקשור למדינה, מטרותיה וערכיה המרכזיים, אשר היוותה בסיס לקונצנזוס חברתי מאחד. בעיתוני הילדים טופחה דמותו של הצבר הישראלי שהיה לאחד מסמלי המדינה. מסוף שנות השבעים החלו להתפרסם בעיתונים למבוגרים עלילונים פרי יצירתו של דודו גבע, שסימנו שינוי בשיח המאפיין את העלילון הישראלי. העלילונים, בעיקר אחרי מלחמת יום הכיפורים, נעשו פלטפורמה ללשון סטירית ארסית חתרנית ולעיתים משולחת רסן, המקעקעת נורמות וערכים אידאולוגיים ומנפצת פרות קדושות. עם זאת, יש לומר שאלמנטים חתרניים נון-קונפורמיסטיים שזרעו ספקות בנוגע לגישה הלאומית הדוגלת ביצירת תרבות "עברית-ציונית", צצו מדי פעם גם בשנים שבהן סוגת הקומיקס שיקפה את הקונצנזוס הלאומי. אשד מראה במחקרו כיצד הקומיקס הישראלי, למרות כיווני התפתחות אלה, הפך להיות מרכזי הרבה יותר בתרבות הישראלית הפופולרית. תרבות זו, שיש בה הרבה מן הפרוע, כאוטי, לא אתי, הנתונה להשפעות משתנות, עומדת מנגד לתרבות הקנונית, ההגמונית, ומנהלת איתה דיאלוג עשיר ומורכב. התרבות הפופולרית בנגיעה חסרת הבושה שלה בנמוך, בסנסציוני, בפורנוגרפי ובלשונה הסטירית הפרועה, הניהיליסטית וחסרת הגבולות, אומרת משהו חשוב על עצמנו, ומכניסה אלמנט של תסיסה, חוסר שקט וחוסר נחת לתרבות שלנו. זהו אלמנט חשוב ביותר, חיוני, וחשוב לחקור אותו. אלי אשד בספר הזה, כמו בכל מפעלותיו, עושה את זה.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: מיקי כץ
תיאור: מה מסתתר מאחורי החזות הזוהרת של החיים בעיר הגדולה? כיצד מתמודדות הנשים הצעירות: ברידג'ט ג'ונס, גיבורת יומנה של ברידג'ט ג'ונס, שילה לוין משילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק ונשים צעירות נוספות החיות בעיר הגדולה עם החיים התובעניים במטרופולין? על מה הן חולמות? מה הן מקוות להשיג? האם הרפתקאותיהן המיניות מעידות על בשלות והנאה או שמא בן זוג למיטה הוא לא יותר מקישוט נאה שיש להתהדר בו? האם הנשים המשוחררות הללו הן בעצם "סינדרלות" המצפות לאביר שיופיע עם סנדל הזכוכית ויציל אותן? וכיצד הן רואות את האג'נדה הפמיניסטית? האם הן מזדהות אתה? מוכנות להילחם בעבורה? או שמא הן שקועות במירוץ החיים ואינן נותנות את דעתן לנושא המאבק למען זכויות הנשים, שגם במאה העשרים ואחת טרם הגיע לקצו? בנות העיר הגדולה — סקס רומנטיקה ופמיניזם בוחן את הסוגיות הללו ומציע תובנות חדשות ומפתיעות.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: חזוניאל טויטו, רימון כשר
תיאור: שני חוקרי מקרא, הבאים מתחומים שונים, חברו על מנת לחקור את יחסם לתנ"ך של שני סופרים עבריים, בני המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. האחד, הסופר, החוקר והפובליציסט פרץ בן משה סמולנסקין (1842-1885) והאחר הוא הסופר, החוקר והוגה הדעות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (1865-1921). רב המשותף ביניהם על המפריד בהתייחסותם לתנ"ך, ושניהם מייצגים את הגישה החילונית לתנ"ך. גישה זו באה לידי ביטוי בעיקר ביחסם החופשי השיטתי לטקסט המקראי. הם אינם מחויבים להקשרם המקראי של ביטויים או משפטים, ועושים במקרא כבשלהם תוך הערכה עצמית אובססיבית הספר מציע התייחסויות חופשיות לביטויים מקראיים, בצד התייחסויות לספרי המקרא השונים ולדמויות מקראיות. בנוסף ניתן לחשוף בדבריהם של שני סופרים אלה תופעה בולטת, העוברת כחוט השני בחיבוריהם, הבאה לידי ביטוי בייחוס כתובים מקראיים לבני אדם בעוד שבמקורם המקראי כתובים אלה מתארים את האלוהים. פועל יוצא של גישה חילונית זו הוא שייחוס כתובים אלה אינו פוסח על הסופרים עצמם, והם למעשה משקפים תפיסה של האלהה עצמית. חלקו השני של הספר מציג את מידת שימושם האינטנסיבי של הסופרים בתנ"ך. זאת עושים מחברי הספר באמצעות הצגה של כמה תצרפים (פסיפסים) ושל ניתוח ספרותי של שני חיבורים ספרותיים, ובכך מצביעים על ניצול כתובים מקראיים למטרתם הספרותית והרעיונית של שני הסופרים.
רסלינג
מאת: לילך ניישטט בורנשטיין
תיאור: בראשית היה השבר. גן העדן אבד, ומאז – אבל וגעגועים, שברים, קרעים ושאריות. פרגמנטים. לראשונה בעברית, ספר זה מציע מחקר מקיף בתופעת הפרגמנט – בשירה, בפילוסופיה ובאסתטיקה. המחשבה הרומנטית והפרגמנט הומצאו סימולטנית בסוף המאה ה-18, במסגרת שתי קבוצות יוצרים חלוציות: בגרמניה על ידי האחים אוגוסט ופרידריך שלגל אשר בראש קבוצת ה"אתניאום", ובאנגליה על ידי השותפים-יריבים ויליאם וורדסוורת' וסמואל טיילור קולרידג' מקבוצת "משוררי האגמים". הספר מציג את הפרגמנטים הרומנטיים האוונגרדיים כמקרי מבחן העומדים על הגבול הדק בין אמנות לתאונה, תיעוד ובדיון, פרוזה ושירה. בחינה ראשונה של תיאוריות קריאה ממאה השנים האחרונות מגלה שבאופן מפתיע הן דנות הלכה למעשה בפרגמנט. יתר על כן, הספר חושף את הקשר העמוק בין הפרגמנט לקבוצה ומגלה שפרגמנטים נוצרו מתוך קבוצות יוצרים ושימשו מושא אובססיבי של דיונים קבוצתיים לאורך ההיסטוריה. לאור זאת מוצעת כאן קריאה חדשה של "שיר השירים", קריאה המציגה את הסתירות והמעקשים בו כמפתח לפענוח סוד הקסם שהוא מהלך על קוראים וכותבים כבר יותר מאלפיים שנה. לאחר המחקר והתרגום הראשון לעברית של הפרגמנט הרומנטי "קריסטבל", ובהמשך להצגת הפרשנות שטוותה סביבו קבוצת קריאה ישראלית פופולרית, ספר זה הוא בבחינת שלב נוסף במחקרה הבין-תרבותי של לילך ניישטט בורנשטיין. הגשר הנועז בין "שיר השירים" לפרגמנט הרומנטי קושר בין ספרות אנגלית, גרמנית ועברית, רומנטיקה ושירה מקראית, טראומה וקריאה בקבוצה – בין הספרות לבין החיים.
רסלינג
מאת: גילה דנינו-יונה
תיאור: לספרות הילדים מקום מרכזי בתהליך הסוציאליזציה החברתית, התרבותית והמגדרית של קוראיה ושומעיה. לפיכך היא פותחת צוהר להתבוננות בקווי המתאר המרכזיים של דיוקן החברה שבה היא נוצרת ומאפשרת לבחון את השפעתה על ילדות וילדים הגדלים לאורה. הספר ילדות טובות מקיים דיון ביקורתי, טקסטואלי וחזותי בספרי ילדים מוכרים ואהובים שיצאו לאור במשך יותר משלושה עשורים; הוא בוחן אותם באמצעות תיאוריות חזותיות ותיאוריות בביקורת הספרות המודרנית על רקע ההתפתחות בחשיבה הפמיניסטית. הקריאה הביקורתית מבקשת לבחון את האופנים שבהם ספרות הילדים משמרת ומשעתקת יחסי מגדר ומבנה ילדות וילדים בהתאם לתבניות מגדריות מקובעות. דרך עיון בתמות מרכזיות בשיח הפמיניסטי, בהן עיצוב הספרה הציבורית אל מול הפרטית, ביסוס אידיאל היופי הנשי והאלימות כאתר סימבולי ליחסי הכוח בין המינים, בוחנת גילה דנינו-יונה שאלות כגון: האם ילדות טובות "עוברות את הגבול"? מה קורה לאמא כשאבא בורח עם הקרקס? מדוע סופה של הכינה נחמה שבחרה לראות עולם כה עצוב? האם בנות מחייכות יותר מבנים? על מה חולם קרמר החתול? ומתי ילדות בוכות בספרי ילדים? ספר זה, ראשון מסוגו אשר מציע קריאה מקיפה וביקורתית בכתיבה הישראלית הקנונית לגיל הרך מפרספקטיבה פמיניסטית, מבקש להדגים את האופנים שבהם ספרות הילדים מכוננת זהויות מגדריות שמרניות – גם בספרים המבקשים לכאורה לקרוא תיגר על תפיסות מגדריות פטריארכליות.
רסלינג
מאת: ענבל רשף
תיאור: מה אפשר לדעת על הלא ידוע? איך אפשר לדבר עליו? האם יש לו תפקידים, מבנה, צורה? איזו חוויה הוא מעורר? במחקר מרתק ומפתיע יוצאת ענבל רשף למשימה שלכאורה חותרת תחת עצמה. היא מבקשת לדון באופן בהיר באי-בהירוּיוֹת, ביסודות כאוטיים או באירועים חסרי סיבה, בצורות נוספות שבהם הלא ידוע מופיע בספרות. המשימה היא ליצור דו-שיח פורה עם אי הידיעה: מחד גיסא, לא להתיימר לדעת את מה שלא ניתן לדעת; מאידך גיסא, לא להתעלם ממה שאין סמכות לדבר עליו. הפתרון המוצע כאן טמון בהצגת אספקטים: על אספקט ניתן לומר דברים ברורים, אך הוא אינו מגדיר באופן כולל או סופי את הדבר שאליו הוא שייך. מכיוון שהמדע הבדיוני נולד מתוך השסע בין עידן הנאורות לתנועה הרומנטית, הוא נמצא מתאים במיוחד לתיאור האספקטים של הלא ידוע. האספקט של הבלתי מובן מוצג דרך שתי שפות: השפה המאגית, שפה חושית שקשורה באופן הדוק לשפת השירה; לעומת זאת השפה המיסטית פיתחה את צורת השלילה כדי לתאר את מה שאין לו תואר, ותוך כדי כך להצביע על אפשרות שלישית בין היש לאין. האספקט של המובן מאליו משרטט את אופייה של ההעלמות המסתורית שמתרחשת כאשר תשומת הלב נודדת הלאה מהמוכר. האספקט של החדש מציג צורות ביטוי לזמן ולתנועה, הוא מעלה מחדש את שאלת ייצוג החוויה הרדיקלית. לסיום מוצגת הצורה שלובשת הקטסטרופה של אחרית הימים בספרות הישראלית כתואמת לדפוס של פיצול שמקורו בטראומה. ספרה של ענבל רשף הוא בבחינת ניסיון נועז להתבונן אחרת בספרות ולשאול מחדש שאלות ותיקות: מדוע שירה מבקשת לטעום מילים? מה היחס בין המובן מאליו לבלתי מודע? מתי טעות בקריאה מהווה הזדמנות להתבוננות פנימית? איזה אופי יש לחידוש?
רסלינג
מאת: אמיר בן פורת
תיאור: כבר בשלהי המאה ה-19 הציעה הספרות היפה באנגליה "למשחק היפה", כך מכונה משחק הכדורגל, "לצאת" עמה לדייט. בין הספרים הראשונים על כדורגל היה ספרו של תומס יוז, "בית הספר של תום בראון". במשך הזמן הייתה ספרות כדורגל לחלק בלתי נפרד מהספרות היפה באנגליה, ומאוחר יותר, גם במדינות נוספות. מהדייט הראשון באו עוד ועוד, והיום הם "יוצאים קבוע". לעם הספר יש כפי הנראה הרבה ספרות יפה, אך אין לו כמעט ספרות שעניינה כדורגל. הסופר חיים הזז, ב"הדרשה", שלח את החבר'ה "לשחק כדורגל", והם הלכו ושיחקו ועדיין משחקים. אולם נדמה שהספרות היפה הלכה למקום אחר: היא נמנעה מ"לצאת" עם הכדורגל. ניתן להניח שבעשורים הראשונים למדינה סופרי "דור בארץ" פנו לעסוק בשאלות הבוערות של הזמן ההוא, אשר כל כולו "בינוי אומה". חרף העובדה שהמשחק הזה היה פופולרי מאוד בזמנו, ספרות כדורגל נותרה מחוץ למגרש. ובכן, הדייט הראשון בין הספרות היפה לכדורגל הישראלי היה קצר ואפלטוני. בערך כ-40 שנה מאוחר יותר הוא מתחדש, יש כותבים ויש כותבות. אולם דלות החומר היא בבחינת הצהרה ש"הספרות היפה הישראלית (עדיין) אינה יוצאת קבוע עם הכדורגל". ספרו החדש של אמיר בן פורת צולל אל תוך נבכי הדייט המוזר הזה.
רסלינג
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: בספר ייחודי, מפעים ורב-ערך זה עבור הקורא הישראלי, מפרשת סדרה דיקובן אזרחי את ״סיפור העל״ היהודי דרך עדשה חדשה המקטינה גדולות ומגדילה קטנות. עד סוף המאה ה-19 הזדהו יהודים בדמיונם הדתי והפיוטי כגולים וכנוודים, כשמרכז הקודש – ירושלים, ציון, ארץ ישראל – מהווה עבורם יעד סופי מֵעבר לזמן ההיסטורי. תרבות דיאספורלית חיונית אך פגיעה התבססה על האמונה שאפשר לפצות על המרחק מהמרכז החרב על ידי תמורות והחלפות. המסע האפי היהודי, אשר מתחיל ב״שירי ציון״ של יהודה הלוי במאה ה-12, מצטייר לפנינו כטלאולוגיה מעגלית. מתחת לפני השטח מבעבעים בשירים אלה סטיות וגעגועים לארץ המכורה, אשר יבואו לידי ביטוי דרמטי כעבור שבע מאות שנה, כשארץ הקודש תהפוך שוב לזירה ממשית של דרמת השיבה והציונות תספק הקשר פוליטי ותרבותי המתרגם את הזמן המשיחי לזמן היסטורי. ברומן האפי-טלאולוגי "בלבב ימים", "מתקן" ש'י עגנון את הגישה הפיקרסקית, האנטי-אפית, של ש׳י אברמוביץ ברומן היידי שלו, "מסעות בנימין השלישי", ובכך נפרשות תשובות ספרותיות הפוכות לאופציות ההיסטוריות החדשות. באותה תקופה, ההגירה ההמונית מערבה מעניקה מרחב פתוח לסופרים כמו שלום עליכם לחקור ממדים חדשים בתשוקה הדיאספורלית: הסיפורים הנרקמים בתנאי הדוחק בתחום המושב מקבלים מעוף ״בסוף מערב״, בזירת הקומדיה היהודית המתהווה באמריקה של תחילת המאה ה- 20. הנוודות היהודית המקוללת מתחלפת במוביליות האמריקאית המבורכת. ספר זה מפסיק את הדיון לפני שחורבן יהדות אירופה והקמת מדינת ישראל ישנו את פני המפה היהודית ויגדירו מחדש את ייצוגי המסע היהודי. אך במפנה המאה ה-21, האפוס, האנטי-אפוס וה״דרך השלישית״ ממשיכים להפעים את הדמיון העברי והיהודי.
רסלינג
מאת: עירן דורפמן
תיאור: האם אנחנו לבד בעולם? בעידן של אינדיבידואליזם קיצוני בא ספרו של עירן דורפמן ומכריז: איננו יחידים, אנחנו ריבוי! עד שלא נכיר בכך, לא נבין את מלוא המורכבות האנושית, לא נדע לקיים בינינו קשר ראוי. טבוע בנו דבר מה, שיכול לשמש גשר בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין האחר. במסע ארוך ומרתק, אישי ואינטלקטואלי גם יחד, מתחקה ובולש סערת הכפילים אחר מהות הכפיל (Doppelgänger), לדמויותיו ולהתגלמויותיו השונות, החל בכפיל של הנרקיסיסט וכלה בסוד האהבה של הכפיל וסוד הריבוי שבנו. המחבר מזהה את הכפיל כיסוד מרכזי הטבוע בסובייקטיביות האנושית, תוך הסתמכות על עבודות מתחום הפסיכואנליזה, תורת הספרות, פילוסופיה ולימודי תרבות. למעשה, אין מקור ואין כפיל, טוען דורפמן – השניים קשורים בתלות הדדית. הפיצול הוא חלק מהותי מן האדם; אם נקבל את כל הכפילים שבנו, ישתרר אולי שלום יחסי – בינינו לבין עצמנו, ובבוא העת, אף בינינו לבין יריבינו-שכנינו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: עוזי שביט
תיאור: השיר הפרוע, סגנון וריתמוס בשירה העברית החדשה מאת עוזי שביט, מוקדש למעשה לחקר הסֵּדר הסמוי של השירה: במוקדם של רוב פרקי הספר עומדת הפרוזודיה, תורת הצורות והמוזיקה בשירה. באמצעותה מוארות מהפכות צורניות–צליליות דרמטיות שהתרחשו בשירה העברית החדשה במאתיים וחמישים השנים האחרונות, במקביל למהפכות שֶבַּתֹּכֶן, בהשקפת העולם ובתפיסת האדם היהודי, הארץ-ישראלי והישראלי. בתוך כך מצטייר המתח בין הצורות האירופיות והמערביות לבין התכנים היהודיים והעבריים – מתח שבא לידי ביטוי גם במוזיקה של השירה: בין ההנְגנה של המילה העברית לבין המשקל האירופי המודרני. פרקי הספר נעים בטבעיות מדיון בצמיחתה של שירת ההשכלה העברית מתוך הספרות הגרמנית של המאה השמונה-עשרה, אל הארת שיר של נתן זך על רקע המודרניזם האנגלו-אמריקני של המחצית הראשונה במאה העשרים; מִבּחינה של השפעת התרבות היידית על שיר ערשׂ עברי מאת שאול טשרניחובסקי, אל הצגת שירתו של נתן אלתרמן בזיקה למהלכים המכריעים במלחמת העולם השנייה ובמאבק לעצמאות ישראל – ועוד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן גוזנר גור
תיאור: גם אלו המכירים את יצירתו של א.ב. יהושע על בוריה, יופתעו לגלות באיזה עומק והיקף ובאיזו דרגה של פירוט נוכח בה עולם הרפואה. הרופא לשבורי לב של חנן גוזנר גור הוא מסע רפואי מרתק לשש יצירות מופת שכתב יהושע, המוארות מחדש תוך פירוט, ניתוח ודיון בכל התכנים הרפואיים הקיימים בהן, לצד בחינה מעמיקה של מרקמן המלא. חוקרי ואוהבי ספרות ימצאו כאן היבטים חדשים, באשר זו המונוגרפיה המקיפה הראשונה על נושאי רפואה בספרות של א.ב. יהושע; סטודנטים, רופאים ואנשי צוות רפואי יגלו עולם הומניסטי המכיל תובנות מורכבות ביחס לחוויית החולה, חוויית הרופא, היחסים בין רופא לחולה ואורחותיהם של מוסדות האשפוז ושל הממסד הרפואי; ומעל הכול, הקריאה בספר מספקת מבט נרחב ומקיף על הספרות הריאליסטית והגרוטסקית גם יחד, הטובלת בהומור רב ומלאה באהבת אדם, מלאת הגוונים, הצבעים והרגשות האנושיים – הספרות של א.ב. יהושע.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אהד זהבי
תיאור: ז'יל דלז (1925-1995) נמנה עם הפילוסופים היסודיים והפוריים של סוף המאה ה-20. דלז הציע קריאות מבריקות בטקסטים פילוסופיים קלאסיים והעמיד פילוסופיה מקורית משלו, אשר משתייכת למסורת פילוסופית ארוכה אך חוצבת לה בתוכה דרך חדשה. והוא גילה עניין רב בספרות. טקסטים ספרותיים – כמו אלה של הרמן מלוויל, פרנץ קפקא ולואיס קרול – שזורים בכל כתביו, והם אינם משמשים אותו כאילוסטרציה או כאנקדוטה, אלא נמצאים בלב לבו של הטיעון הפילוסופי עצמו. רומן לוגי מנסה לבחון את התפקיד המיוחד שממלאת הספרות בפרויקט הפילוסופי של דלז. תוך כדי דיון מעמיק בספריו החשובים והמשפיעים ביותר של דלז, ואגב התפלמסות עם חוקרים אחרים, מציע ספרו של אהד זהבי נתיב התקדמות בתוך המחשבה המורכבת והמסועפת של ההוגה החשוב הזה, ובכך מאפשר להתוודע לעיקרי הפילוסופיה שלו ולמונחיה הבסיסיים. הנוף נפרש בהדרגה, מילים וביטויים הולכים ומתבהרים; טיעון פילוסופי מוליך לכתיבה ספרותית, ניתוח ספרותי מוביל למסקנות פילוסופיות. למסע הזה בעקבות דלז מתלווים גם אתלטים מהאי W של ז'ורז' פרק ושופטים משונים בסיפור אמיתי ובדוי.
רסלינג
מאת: יעל שפירא, עמרי הרצוג, תמר ס' הס
תיאור: המילה "קנון", בהוראתה היוונית העתיקה, פירושה אמת מידה, ובשימושה השגור בהקשר העכשווי פירושה אוסף כתבים הנחשב לפאר היצירה של תרבות כלשהי, מגלם ערכים החשובים לה וממלא תפקיד מרכזי בפעילותה האינטלקטואלית והתרבותית. אם הקנוני נתפס כבעל זיקה לעילית החברתית ולמוסדותיה, שם התואר "פופולרי" קושר את האובייקט שהוא מבקש לתאר אל העם (populus), ולקישור זה נלווית לעיתים תכופות ההנחה כי "ההמון" – הפשוט, העממי, הוולגרי – הפוך בתכונותיו ובהרגליו לאותה עילית מצומצמת. המונחים "קנוני" ו"פופולרי" מושפעים מתנודות היסטוריות ומשינויים תרבותיים, והניסיון למפות על פיהם את הספרות מעורר שאלות לגבי היחס המורכב שבין אסתטיקה לפוליטיקה. המאמרים המכונסים בספר זה מבקשים לעסוק, כל אחד בדרכו, בשיח ההיסטורי או התרבותי שמאפשר את ההבחנה בין "גבוה" ל"נמוך" – ובתוך כך לעמוד על יחסיותן של אמות המידה שעל פיהן מוגדרת היררכיה ספרותית. הם פורשים מניפה רחבה של התייחסויות למפגשים שבין הקנוני לפופולרי, בזמנים ובתרבויות שונים: מבית הכנסת האיטלקי של המאה ה-18 ועד תוכניות האירוח האמריקאיות; מאלעזר בירבי קליר ועד סטיבן קינג.
רסלינג
מאת: נטע שטהל
תיאור: קווי הבריאה וציורי הלב של יואל הופמן מעניקים בעשורים האחרונים לקוראי הספרות העברית עושר חד-פעמי ורב-שכבתי של מראות, ריחות וצלילים המזמנים חוויית קריאה יוצאת דופן. ספר זה הוא מונוגרפיה מחקרית המבקשת להעשיר את החוויה הזאת ולהציע דרכי קריאה ופרשנות שמטרתם להתחקות מקרוב אחר האופן שבו מצייר הופמן ביצירותיו – אפשר אף בורא – באמצעות פואטיקה ייחודית שהפכה זה מכבר לסימן ההיכר שלו, את דמות האדם, על כמיהותיה, תמיהותיה, עוֹל גופניותה המתכלה ותודעת קיצה. החיפוש אחר דרכי הייצוג וחשיפתו של החיפוש הזה כחלק מהותי מהטקסט עומדים במרכז יצירתו של הופמן. לא מדובר בתהייה ריקה כי אם במעין אובססיה אשר באה לידי ביטוי כמעט בכל ממד של היצירה: באסתטיקה, בסגנון, בתמטיקה, בהקשר המדיומי והז'אנרי, כמו גם בהקשר המטאפיזי. פרקי הספר עוקבים אחר התהייה הזאת מתוך ניסיון לעמוד על טיבה. במקביל נבחן העניין של הופמן בשאלת ייצוג התודעה הזוכרת. המחברת מבקשת להבין עניין זה – בעקבות ספרו האחרון ובמידה מסויימת המסכם של הופמן, "מצבי רוח" – כמהותי לחתירתו של היוצר להגיע לכלל עיצוב ספרותי של הישות האנושית. המחברת מכנה זאת "אנתרופולוגיה ספרותית", ומדגימה כיצד הפרויקט ההופמני מעמיד במרכזו את חקירת טיבו של האדם. היא טוענת שמדובר בפרויקט בעל אופי מטאפיזי, שבו הדמויות הספציפיות משמשות כחומרים שמהם נבנית דמות האדם הכללית שהופמן שואף לעמוד על פישרה. הגעגוע, הצער, האמפתיה, האהבה וההומור האצורים ביצירותיו של הופמן נחשפים בספר שלפנינו תוך כדי ניסיון שלא לפגום בסוד קסמה של חידת הטקסט ההופמני.
רסלינג
מאת: יונתן יבין
תיאור: האם אפשר ללמד כתיבה? ספר זה עונה חד-משמעית: כן, בהחלט. בונים סיפור הוא מדריך כתיבה ראשון מסוגו, שמתווה דרך יעילה ושיטתית, שלב אחר שלב, למי שמבקשים להגשים חלום.
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: ראובן גפני
תיאור: לעברת את שרלוק הולמס הוא סיפור יצירתם הנפתל והמרתק של התרגומים הראשונים לעברית של סיפוריו הבלשיים של ארתור קונן דויל. הסאגה הספרותית, התרבותית והאידיאולוגית הנפרשת בספר עוקבת אחר הדמויות העיקריות שהיו מעורבות במהלך, בהן מתרגמים ועורכים, עיתונאים ומבקרים, מחזאים ומדפיסים. אגב כך, נדונות בספר אחדות מן הסוגיות העקרוניות שבהן התלבט עולם התרבות העברי באותן שנים: כיצד יש ליצור ספרות עברית לאומית חדשה? מה יש לכלול בה ומה להותיר מחוצה לה? מהו מעמדה של הספרות המתורגמת? ומה בין ספרות ילדים לספרות מבוגרים בהקשר הלאומי? היבוא התרבותי של דמות הבלש הנודע לארץ ישראל בתקופת המנדט מוצג בספר זה על רקע הקשרו התקופתי: התפיסה האידיאולוגית שנלוותה ליצירת התרגומים הראשונים, הפולמוס המפתיע שנלווה לא אחת להופעתם, ומגוון האופנים הכתובים והמומחזים שבהם נעשה שימוש פוליטי בדמותו של הולמס בתקופה זו. המעקב אחר היווצרותם והתקבלותם של התרגומים הראשונים חושף גם את יחסו המורכב של היישוב העברי לספרות ולתרבות האנגלית, בתקופה שבה היחסים בין היישוב העברי לשלטון הבריטי בארץ ישראל היו ממילא מתוחים ומורכבים.
יד יצחק בן-צבי
מאת: רינה דרורי
תיאור: בספר זה מוגש מבחר ממאמריה וכתביה של רינה דרורי ז"ל. רינה דרורי חקרה את הספרות העברית ואת הספרות הערבית של ימי הביניים. במרכז עניינה עמדו הקשרים הפתלתלים והמגעים הגלויים והסמויים בין שתיהן. במחקריה משמיעה דרורי קול ייחודי ומקורי שבבסיסו הקריאה לביקורתיות. בכל אחד ואחד ממאמריה היא מבקשת לערער על מה שנתפס כמובן מאליו ולחשוף את הצרכים התרבותיים שהוא נועד לשרת. מונחים בסיסיים כגון "ספרות עברית" או "תרבות זרה" מקבלים בכתביה רבדים חדשים של משמעות. בהיותם מרוכזים יחד מגלים כתביה של דרורי פנים חדשות במגעים התרבותיים המגוונים שהתרחשו בימי הביניים בין היהדות לאסלאם ובין זרמים שונים בתוך היהדות עצמה. גם מאמריה המתמקדים בספרות הערבית כשלעצמה חותרים להבנת הכוחות החברתיים שעמדו מאחורי תופעות ותפישות ספרותיות כגון המקאמה, הערצת הג'אהליה ודחיית הבדיון הספרותי.
יד יצחק בן-צבי
מאת: קרן דותן
תיאור: ספר זה עוסק ביצירותיהם של סופרים מזרחים, רובם בני הישוב הישן, שהחלו להיכתב בארץ ישראל מאז סוף המאה ה־ 19 וביתר שאת בעשורים הראשונים של המאה ה־20 , בעת שהספרות העברית המקומית עברה תהליכי כינון ומיסוד מואצים. יצירותיהם של סופרים אלה — יהודה בורלא, יצחק שמי, שושנה שבבו, דוד אבישר, הרב סלימאן מני, הרב ד”ר אריאל בן־ציון ואברהם כהן־מזרחי (עמיצור) — נדונות בספר דרך “בעיית הצורה” שרודפת את הספרות המזרחית בישראל כמו גם את הספרות הפוסט־קולוניאלית כולה: היינו, הטענה כאילו ספרות זו נכתבת ונקראת בראש בראשונה כייצוג של עולם אותנטי, אקזוטי או שולי, יותר מאשר כצורה אסתטית ייחודית. אבל “בעיית הצורה” עולה מתוך הספר לא כבעיה טבעית של הספרות המזרחית, אלא כתוצאה של שיח ביקורתי עֵר שהתווה את צירי המלכוד הצורני הזה. מצד אחד, נדרשו הסופרים הללו על ידי אנשי ספרות בני התקופה, רובם עולים שזה־מקרוב באו מאירופה, לספק את הסקרנות האדירה לחיי המזרח ולכתוב כתיבה המתארת את המזרח האותנטי, ומצד שני, כאשר כתבו כתיבה מימטית כזאת, הם גנֻּּוּ בדיוק בשל החסך הצורני בכתיבתם. שיח זה חילחל גם אל האופן שבו הבינו הסופרים עצמם את יצירתם ועיצבו אותה, וסלל את דרכם אל הצורה הספרותית הגמישה, המשוחררת יותר, כביכול, של הפרוזה, ובייחוד אל הרומן, וכמה מאותם סופרים מזרחים היו בין חלוצי הכתיבה הרומניסטית העברית בארץ־ישראל. בתוך כך, על אף מעמדם הפריפריאלי בספרות המקומית, חושפת הקריאה ביצירותיהם — לצד הדיאלוג הביקורתי שהתנהל סביבם — כמה מהצירים האידיאולוגיים המכוננים של הספרות העברית המקומית.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יוחאי עתריה
תיאור: אל פרימו לוי ואל ק.צטניק, מהדמויות הבולטות ביותר בשיח השואה בארץ, מתייחסים בדרך כלל כאל שני הפכים גמורים: בעוד לוי כותב באופן שקול ומודע, משחזר ק.צטניק בכתיבתו את הטראומה. בספר שלפניכם מראה פרופ' יוחאי עתריה שתפיסה זו מוטעית מהיסוד, ושהקרבה בין פרימו לוי וק.צטניק גדולה בהרבה מכפי שאפשר לשער. עתריה מציע שכדי להבין טוב יותר את עולמם של הקורבנות ושל הניצולים עלינו לאחוז בשתי נקודות המבט: בעוד האחיזה בלוי, בזמן שקוראים בק.צטניק, מאפשרת לנו לשמור על עוגן בזמן הקריסה החוזרת ונשנית, האחיזה בק.צטניק, בשעה שקוראים בלוי, מאפשרת לנו להרגיש בתהומות הפעורות מתחת למשפטים הנקיים והמדויקים. היכולת של עתריה לאחוז בשתי נקודות המבט ולנוע ביניהן מאפשרת לו להגיע לתובנות עומק חדשות על עולמו של הקורבן ולזעזע מהיסוד את מה שנתפס כבר עשרות שנים כמובן מאליו. הספר מכיל קטעים מספריהם של לוי וק.צטניק, נוסף על קטעי מחקר ועדויות; כל אלה נארגים בכתיבתו המדויקת של עתריה ליצירה מטלטלת שיש בה בשורה של ממש.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יהונתן דיין
תיאור: מקומו של ברנר במסורת הסיפור העברי הוא מקום של צללים. מקום של אחרות, תוגה ואמת קשה. הן בעלילת חייו הקצרה והטעונה והן ביצירתו הספרותית, הרי הוא המלנכוליה, מרתה השחורה של הספרות העברית. סיפוריו של ברנר מבטאים את תוגת הדברים. שורשיהם יוצאים מעומק המילה העברית, מליבם של המפעל והחלום הציוני, כמו גם מהיסטוריית אופני המבע המלנכולי: הודעת מידת הצער שבקיום. בפואטיקה מלנכולית זאת טמונות התסבוכת, הנפיצות, המורכבות והנשגבות של הטקסט הברנרי. בשירת העצבים קורא יהונתן דיין במלנכוליה כאיכות אנושית וספרותית, כמצב קיומי וכדרך ביטוי. אלה מנחים את קריאתו במבעו המלנכולי של ברנר כמבשר תוגה, כיודע פגם וכיליון, וזאת בלשון עבר המתחדשת כשפת עולם, שמתוך התחדשותה היא מודיעה את אבדתה. אבל מה טיבה של ההודעה? במה מתייחד מזגה? לשם ייחוד ברנר זה – שספרותו נכתבת כמבע אובדן, ברנר המקונן – המחבר דורש במדרשים רבים מהספרות העולמית והעברית; מהמיתוס של שבתאי המלנכולי, מתורתו של היפוקרטס, מהשגותיו של אריסטו, מפיוטי תהילים, מכתבי רוברט ברטון, מתיאוריית מחזה התוגה של וולטר בנימין, מהפתולוגיות של פרויד ועוד רבים אחרים. כל אלה מתמזגים בקריאה ביצירותיו של ברנר: "בחורף", "מסביב לנקודה", "עצבים", "מכאן ומכאן" ו"שכול וכישלון"; הם מובילים אל הפיגורות, רוחות העבר האצורות בכוח הטקסט, הפועלות בו ואף מפעילות אותו, כאמרי שירה, שירת עצבים – קינתה של הספרות העברית החדשה.
רסלינג
מאת: אמיר קלוגמן
תיאור: כבר במפגשיו הראשונים עם ההיסטריה פרויד גילה שהגוף מְדַבֵּר, אבל גם עתה, יותר ממאה ועשרים שנה מאז הולדת הפסיכואנליזה, הגוף המדבר ממשיך להיות תעלומה לא מפוענחת, מציב חידות ושאלות עם כל מקרה בקליניקה, עם כל אירוע בגוף; שכן הגוף מדבר, אבל שפתו אינה השפה הכללית המקובלת, אלא שפה פרטית, לפחות במובנים מסוימים שניסח ז׳אק לאקאן – כל אחד והגוף המדבר שלו, כל אחד והאופן שבו גופו פוגש את השפה. סיפוריו של דויד גרוסמן עוזרים לקרוא מחדש את מה שפסיכואנליטיקאים נתקלים בו בקליניקה מדי יום, להאיר ולחדד את גילוייה של הפסיכואנליזה ביחס לגוף: מה מאפיין את הגוף המדבר? היכן הוא ממוקם ובאיזה מובן הוא מדבר? מה ניתן לומר על אותו רגע חמקמק של מפגש בין גוף לשפה? דמויותיו של גרוסמן מדברות בשלל שפות פרטיות שאליהן מתלווים מופעים ייחודיים וחריגים של הגוף: השפה מאבדת את מאפייניה התקשורתיים, מקבלת ממד חומרי, ומנגד הגוף משתחרר ממהותו הפיזיולוגית והופך למצע חי ורוחש של משמעות ודיבור. ציר השפה הפרטית נחקר באמצעות רעיונות משדה הפילוסופיה של הלשון, בעיקר של ויטגנשטיין, וציר הגוף המדבר מטופל באמצעות הפסיכואנליזה של פרויד ולאקאן. ובתווך – הרָץ, מומיק, אהרון, ברונו, האיש ההולך ועוד – גיבוריו של גרוסמן שממחישים במלוא מובן הגוף את הרעיון ש״זה שיש לו גוף הוא בעל מום״. גוף פוגש שפה הוא פרסום ראשון של מחקר מקיף על מכלול יצירתו של גרוסמן.
רסלינג
מאת: מיכאל גלוזמן, חנן חבר, דן מירון
תיאור: חייה של יצירה ספרותית קלאסית נקבעים על פי הביקורים שמבקרים אותה בני דורות מאוחרים. תכיפות הביקורים, היסודיות והעומק שלהם כמו גם הנבוֹנוּת והתרבותיות של המבקרים, יכולתם לאזן בין זיקה למסורת הביקורתית שכבר נוצרה סביב היצירה לבין חירות ונאמנות לרגישויות זמנם הם – כל אלה משפיעים על חייה הנמשכים של היצירה וקובעים את "איכותם". המבקרים הנם כל בני הקהילה התרבותית המעוניינת ביצירה ובמסורת הרוחנית והספרותית המהווה בה נדבך. מבקרי הספרות וחוקריה הם לעתים (לא תמיד) נציגיה הנאמנים של אותה קהילה. אכן, המושג "ביקורת ספרותית" קרוב למשתמע מן המילה "ביקור" אולי יותר משהוא קרוב למשתמע מהמילה "בקרה". אף שיר ציבורי באוצר השירה העברית (המשופעת בשירים ציבוריים) אינו בעל מעמד "קלאסי" יציב יותר מאשר בעיר ההרגה (1903) של ביאליק – שיר בעל איכות שירית-רטורית והשפעה היסטורית שהיו לשם דבר. חלקו של שיר זה בעיצוב האתוס הלאומי-ציוני, המשמש ביסוד תרבותנו עד עצם היום הזה, הוא רב לאין שיעור. מעמד מיוחד זה, הגם שהוא מחייב יחס של דרך ארץ ליצירה, אינו פוסל בחינה ביקורתית נוקבת שלה והעלאת ספקות ביחס לתוקפה התרבותי-רוחני בהווה. אדרבא, דווקא המעמד המיוחד הוא זה התובע שהביקור בה יצטיין תמיד בכנות וברעננות המשחררות מקבלה בלתי בחונה של מוסכמות, ולא פחות מכך באומץ לב ביקורתי. יצירה שכוננה תרבות זקוקה לבדיקה כפולה ומכופלת, שכן גלום בה הפוטנציאל של עיוות התרבות. בספר זה בודקים את השיר בדיקה נוקבת ומפורטת – יותר מכל בדיקות קודמות – שלושה חוקרי ספרות מובהקים בני דורות שונים, אשר מציגים אוריינטציות מחקריות שונות ומשלימות.
רסלינג
מאת: רחל עופר
תיאור: שאול המלך כבש את ליבם של סופרים ומשוררים רבים לאורך הדורות והפך לאחד מגיבורי התרבות העברית. דמותו המורכבת של שאול – אשר הרוח הרעה מבעתת אותו, שאלוהיו לא נענה לפניותיו, שהלך לבעלת האוב, שנפל על חרבו בקרב על הגלבוע – הפכה לדמות מכוננת בהוויה הישראלית המתחדשת, והספרות העברית נשבתה בקסמה. היוצרים המודרניים שעסקו בדמותו של שאול מגלים אמפתיה לחולשותיו ומצדיקים אותו, גם כאשר המקרא מבקר אותו ומסתייג ממעשיו. היוצרים המודרניים השכילו להחיות מחדש את העבר המקראי ולהופכו לרלוונטי לקוראים בני ימינו. היצירות הספרותיות על שאול, למן תקופת ההשכלה ועד ימינו, נוגעות בסוגיות תיאולוגיות ולאומיות מרכזיות השנויות במחלוקת, תוך שהן מזמנות שיח ספרותי-תרבותי מחודש על זהות יהודית שעוברת תהליכי שבר והתגבשות. משכמו ומעלה עוקב אחר גלגולי דמותו של שאול בספרות העברית הקנונית לצד יצירות פוסט-מודרניות; הוא מציע חלוקה של מכלול היצירות לשלושה נושאים מרכזיים: מרידתו של שאול בערכי הדת, גבורתו של שאול כמנהיג לאומי ודיכאונו של שאול המאזין למוזיקה. במהלך העיון נחשפים שינויים חברתיים ותרבותיים עמוקים בהוויית החיים של עם ישראל בדורות האחרונים. משכמו ומעלה לוקח את קוראיו למסע מרתק בין יצירות ספרות ובין תקופות ועמדות שונות בתרבות העברית, ובוחן את הדיאלוגים המורכבים של הספרות העברית עם המקורות המקראיים.
רסלינג
מאת: לילך לחמן, קציעה עלון
תיאור: אמא שלי הולכת עם אחותי התינוקת על הידיים, לבושה חצאית שחורה עם פרחים אדומים שלבם כתום, זה היה מזמן אבל אני רואה אותה לנגד עיניי. אני ודודתי מן העיר האחרת - נשלחתי אליה כדי שלא אהיה בבית בימיו האחרונים של אבי - עומדות מתחת לבית, מחכות. הימים ללא טלפון או אמצעי קשר אחר, אנחנו מחכות אם מעט או הרבה, והנה אמי עולה במעלה הרחוב. היא מתקרבת. דודתי פורצת בבכי, גם אמי. הן מתחבקות. אני מחכה. מלה לא נאמרת. אני מנחשת במה מדובר, אבל איש לא אומר את המלה, את המלה ההיא. אני מחכה. בתוכי נבעה פער, הרגע ההוא ניתק מרצף הזמן, התהום שנפערת בי מחכה להיסגר במלה, בשפה. מהי המלה ההיא? אולי אינה נאמרת, אני חושבת, מפני שאין מלה כזאת, כי מה שקרה אינו מתכנס במלה. --- הן לא אומרות מלה, השפה חסרה, המלה חסרה, אני חסרה, הזמן הופך תמיד, ואולי מה שקרה ולא נאמר, לא קרה. זה משאיר אותי לצפות, יתכן שאתקל בו באחד הימים, כשלא אצפה עוד. [...] יתכן שזו המיתולוגיה של הכתיבה שלי.

בספר זה מכונסים מסות ומאמרים על יצירתה רבת-הפנים של נורית זרחי, כלת פרס ישראל לספרות.
הוצאת גמא
מאת: יעל ארליכמן
תיאור: פנחס שדה (1994-1929) היה משורר, סופר, הוגה דעות ואחת הדמויות יוצאות הדופן בתולדות התרבות הישראלית והמחשבה הדתית-היהודית של המאה העשרים. מבין שלל הדמויות שאכלסו את עולמה של הספרות הישראלית, רק בודדים הצליחו להלך קסם, להרגיז, לזעזע ולעורר רגשות עזים כל כך כמו שדה. בישראל החילונית והפוריטנית של שנות החמישים הוא היה מהבודדים שהעזו לדבר על אלוהים, על בדידותו של היחיד, על גאולה באמצעות החטא ועל השאיפה “להעמיד את החיים על יסוד אחר”. ספר זה מבקש, בפעם הראשונה, לבחון את הגותו של שדה ולעמוד על בשורתו הרוחנית. זאת, באמצעות ניתוח עומק רעיוני של יצירותיו – שהידועה שבהן היא הרומן האוטוביוגרפי “החיים כמשל” – ובאמצעות ניתוח שיטתי של תפיסותיו בנוגע לדמותה של האלוהות, מהותו של החטא ומשמעותה של היצירה האמנותית. מתוך כך עולה בספר תפיסת עולמו הדתית-קיומית הייחודית של שדה: תפיסה רדיקלית, בלתי מתפשרת, הרואה את התשוקה ואת הגעגוע כקווי היסוד של החיים הדתיים; תפיסה הגורסת, כפי שהגדיר זאת שדה בעצמו, כי “החיים הם משל, ואלוהים הוא הנמשל”.
כרמל
מאת: תרצה פרויס־יעקבסון
תיאור: יוצרים מעטים בלבד במאה העשרים זכו לתהילה כזו של פרננדו פסואה. בעברית ראו אור בעשרים ושבע השנים האחרונות עשרה ספרים פרי עטו של המשורר והסופר הפורטוגלי, תופעה שאין לה אח ורע ביחס לשום יוצר זר אחר. ההתעניינות האדירה בארץ בתרגומי יצירתו הפורייה נובעת מאיכותה הייחודית והנדירה. חידה אופפת את האיש ואת כתביו, ואספת עם בנפש אחת, מחקר מאת תרצה פרויס-יעקבסון, מתעמק באחת התופעות המרתקות שאפיינו את חריגוּת יצירתו. פסואה חש שלא הוא עצמו עומד מאחורי תוצריו, וכי אלה למעשה נכתבו כפרי רוחם של מחברים אחרים שהשתמשו בו כמדיום להבעת הגיגיהם האומנותיים. אותם מחברים, ההטרונימים, העסיקו רבים וטובים, והם עדיין מעוררים פליאה והערכה בקרב קוראי היוצר ומבקריו. המחקר הנוכחי מתמקד בהטרונימים ומסייע לקוראי פסואה ולאוהביו לתהות על קנקנו.
כרמל
מאת: דוד מרקיש
תיאור: כולנו יצאנו מתחום המושב, כשם שהספרות הרוסית יצאה משולי האדרת של גוגול", כך פותח דוד מרקיש את סיפורה של יהדות רוסיה־רבתי. תחום המושב, שאת גבולותיו התוותה הקיסרית יקתרינה הגדולה, החל לגסוס עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים ברוסיה. יושביו התפזרו ברחבי העולם, ולאחר המהפכה תפסו לא מעטים מהם עמדות מפתח בשלטון ובתרבות הסובייטית. "היידישלנד" — ערש התרבות היהודית בחלק זה של מזרח אירופה — כלתה מן העולם במלחמת העולם השנייה. ראשי התרבות היהודית בברית המועצות היו ברובם יוצאי "תחום המושב": המשורר והסופר פרץ מרקיש — אביו של המחבר, ומהנציגים המובהקים של ספרות היידיש המודרניסטית, שחקן התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה סולומון מיכואלס, הסופר דוד ברגלסון ועוד. לאחר פלישת הנאצים הם הועמדו בראש הוועד היהודי האנטי־פשיסטי, שהוקם ביוזמתו של סטאלין במטרה לגייס את יהדות העולם ואת אמצעיה למאבק נגד הגרמנים. ב־1948 נרצח מיכואלס, מנהיגה הלא מוכתר של יהדות ברית המועצות, והוועד חוסל; ב־1952 הוצאו להורג מנהיגיו. מדוע בחרו חלק ניכר מסופרי וממשוררי היידיש להישאר בברית המועצות? כיצד נשזר גורלם הפרטי בגורלה, ומה היו התוכניות של סטאלין ביחס ליהדות ברית המועצות? בין התחומים מנסה לרדת לשורשן של שאלות אלה. הוא נע על הגבול שבין תעודה לספק-בדיון ספרותי. נימת הכתיבה, המסתייעת בהומור ובאירוניה, מקנה למחבר את המרחק הנחוץ לו לכתיבת סיפור, שלמעשה הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: הילית אראל-ברודסקי
תיאור: ספר זה נולד מתוך אהבה. אהבת הפסיכואנליזה ואהבת האמנות והתרבות. אהבות אלו מפרות ומעשירות האחת את רעותה, ובמובנים רבים התפתחו וממשיכות להתפתח מתוך השפעה הדדית. אם בתחילת דרכה ביקשה הפסיכואנליזה להתקבל כדיסציפלינה מדעית, דומה שבמאה ה-21 הפסיכואנליזה מאפשרת לעצמה להרפות מעט מאחיזתה הקלאסית ומבקשת להתרחב ולצאת מגבולותיה, לחתור תחתיהם, ולהיעזר לשם כך ביצירה. במובן מסוים הפסיכואנליזה בת-זמננו משמרת את הגלופה של החשיבה הקלאסית, ובה-בעת היא מתרחבת ויוצאת אל מה שקיים בין המילים ומעבר למילים, מתוך ניסיון לפגוש את אזורי הנפש שבהם השדה של המילה אינו מצליח להחזיק את מלוא עוצמת החוויה.

האם המוזה היא זו שמאפשרת לנו לחשוב אנליטית? ליצור? או שמא זו המשמעת הכמעט דתית שבה אנו מגיעים מידי יום לחדר הטיפול ושבים ומקשיבים בכל פעם מחדש למטופל המגיע אלינו? במובן זה המושג "שתי וערב" מקפל בתוכו את שתי העמדות הללו של עבודה יומיומית אדוקה ויצירתיות המתעוררת מתוכה ולעומתה – אריג עשיר הנטווה ביניהן. אסופת מאמרים זו נעה בין נקודות הממשק והשונוּת שבין הפסיכואנליזה לבין תחומי אמנות מגוונים כגון מוזיקה, אמנות פלסטית, ספרות, צילום, קולנוע, ארכיטקטורה, מחול, תורת הסוד ובודהיזם.
רסלינג
מאת: שניר מורדוך
תיאור: ספרו של שניר מורדוך מציע קריאה פרשנית צמודה בחמש יצירות ("מזוודה על השלג", "לליה", "המינגווי וגשם הציפורים המתות", "ויקטור ומאשה" ו"ליקוי ירח") שנכתבו בעברית על ידי סופרים יוצאי ברית המועצות אשר עלו לישראל במסגרת העלייה הגדולה של שנות 70 – אולה (אולגה) גרויסמן, מרינה גרוסלרנר, בוריס זיידמן ואלונה קמחי. קריאה זו בוחנת את האופן שבו משתקפים ביצירות אלה היבטים שונים של הספרות הישראלית מבחינת הנושאים, הז'אנרים, הסגנון הלשוני והספרותי של היצירות, לצד בחינת סוגי הנרטיב של המחבר ושל הגיבורים, סוגיית עיצוב ממד הזמן והמרחב ביצירות, היחסים בין הבית והחוץ, האני והאחר, היחיד והחברה, נקודות התצפית של הגיבורים ותחושת הזרות שלהם כלפי הסביבה שבה הם חיים. היצירות נבחנות הן ביחס לנקודת התצפית הכפולה, הדו‐לשוניות, המשקפת זהות עצמית כפולה וביקורתיות ביחס לישראלי, והן ביחס לשאלה האם גיבורי היצירות חשו מידה מסוימת של בושה בשל המסורת הרוסית שהם סוחבים על גבם, ואם כן – האם ייתכן שהסופר המהגר, העולה יוצא ברית המועצות, הוא למעשה ישראלי יותר מהצבר הישראלי.
רסלינג
מאת: מיכל פרם כהן
תיאור: שרה פייגה פוֹנֶר לבית מיינקין (זאגר 1854 –פיטסבורג 1937) הייתה ככל הידוע האישה הראשונה שפרסמה סיפורת עברית מקורית. בין השנים 1881 ו-1903 פרסמה רומן, שני סיפורים היסטוריים-לאומיים וקובץ זיכרונות, ובכך הקדימה בשני עשורים את הסופרות העבריות שכתבו בארץ ישראל בראשית המאה ה-20. פונר מיינקין נמנית על קומץ משכילות בנות דורה שרכשו בקיאות בעברית וכתבו בה; אך בעוד שהן פרסמו שירים, מאמרים ותרגומים היא פרסמה סיפורת, ובכך חדרה לתחום שהיה נחלתה של ההגמוניה הספרותית הגברית. כמו שאר המשכילות העבריות, ספגה פונר מיינקין את גל ההתנגדות לכתיבתן של נשים בעברית מצד הממסד הספרותי בן זמנה, אך היא התמידה בכתיבתה וכך סייעה לסלול את הדרך לסופרות העבריות בארץ ישראל. ספרה המקיף והמעמיק של מיכל פרם כהן מציע דיון ספרותי, היסטורי, מגדרי ולשוני ביצירותיה של פונר מיינקין בהתאם למודלים המחקריים של ספרות ההשכלה וספרות התחייה במזרח אירופה, וכן בהתאם לכלי הניתוח הספרותיים-מגדריים המיוחדים לכתיבתן של נשים. כמו כן כולל הספר סקירה מקיפה של התקבלות יצירותיה מאז פרסומן עד ימינו, לצד ניתוח הסיבות למקומן השולי במערכות הספרותיות בנות זמנן ובמחקר הספרות ההגמוני, כולל דחיית טיעוניו של דוד פרישמן בביקורתו הידועה על ספרה הראשון. רק בשלהי המאה ה-20, עם תחילתו של המחקר על הסופרות העבריות הראשונות, החלה ההתעניינות בפונר מיינקין ובכתביה. מטרת הספר הנוכחי לשלב את כתביה על ביטוייהם הנשיים הייחודיים בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה, וכן בכתיבתן של הסופרות העבריות, וכך להשלים חוליה המקשרת בין הכתיבה הנשית באירופה לכתיבה הנשית בארץ ישראל במפנה המאה ה-20.
רסלינג
הצג עוד תוצאות