נמצאו 313 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יחיאל גלבוע
תיאור: מראשית דרכו יוחס המדע לתיאוריה ונתפס כרציונלי, ואילו הטכנולוגיה נתפסה כיישום מדעי. בתפיסת הידע הייתה היררכיה: הידע המדעי שויך לתיאוריה, ששויכה לפילוסופיה – ידע טהור ונשגב, לעומת הידע הטכנולוגי שזוהה עם העשייה. ואולם בעשורים האחרונים תמונת מצב זו משתנה בקצב מואץ: הטכנולוגיה מהווה מרכיב משמעותי גדל בכל אחד מתחומי חיינו; העיסוק בה מקיף את מרבית האנושות – כמפתחים וכמשתמשים – ויישומיה הולכים ומתרבים.
הפילוסופיה של הטכנולוגיה, המתארת ומבקרת את הטכנולוגיה, עודנה בראשית דרכה. מאמצע המאה ה-20 התחילו פילוסופים להתעניין בה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת שנבעה בעיקר ממלחמות העולם והמלחמה הקרה. כיום, השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים ותקציביה גדולים לאין ערוך מתקציבי המדע. יתרה מזאת, כיום חלק גדול מהמדע הוא מדע יישומי שנגזר מהדרישות הטכנולוגיות והתקציבים הטכנולוגיים, כך שהסדר הישן שלפיו הטכנולוגיה נגזרת מהמדע הוחלף בסדר חדש שלפיו המדע נדחף על ידי הטכנולוגיה. עם תחילת התהוותה של הפילוסופיה של הטכנולוגיה כדיסציפלינה נפרדת היא התמקדה בהשפעותיה על האדם, החברה והתרבות, והשאלות האפיסטמולוגיות והמתודיות ביחס לטכנולוגיה נחקרו אך מעט. הפילוסופים התייחסו לטכנולוגיה כנתון מובן מאליו, כקופסה שחורה; הם לא ניתחו את תוכנה, מהותה ואופן התהוותה. אולם הטכנולוגיה היא דיסציפלינה אוטונומית, מרחב שונה ונפרד שכולל ידע עשיר ומעניין יותר מהיישום המדעי גרידא. העניין הגדל בטכנולוגיה כיום מוביל לניתוח פילוסופי של הבסיס האפיסטמולוגי של הידע ההנדסי ולמחקר של הפיתוח המעשי.
בהיבט החברתי, הדיון בתהליכי הבקרה והשליטה בטכנולוגיה נמצא עדיין בתחילת דרכו ואינו זוכה למלוא תשומת הלב הנדרשת. ראייה אינטר-דיסציפלינרית של הטכנולוגיה, שכוללת את ההיבטים הפיזיקליים, הניהוליים, הסוציולוגיים והפילוסופיים, תאפשר מתן מענה "נכון" יותר לבעיות ההנדסיות שעל הפרק; היא תאפשר תהליכים מבוקרים יותר של ההתפתחות הטכנולוגית לתועלת החברה וצמצום הפגיעה בה, ובעיקר קידום פתרונות לסכנות ההולכות וגדלות שמציבה הטכנולוגיה בפני המין האנושי.
רסלינג
מאת: נוי נחום
תיאור: מישל פוקו הפך לסמל, לקוד תרבותי בשיח הישראלי. הוא לא רק שגור בשיח הציבורי אלא גם מעורר רגשות פוליטיים עזים. עבור רבים פוקו מייצג את הפילוסופיה הביקורתית במיטבה, ועבור קבוצות אחרות הוא אבי אבות "הטרלול הפרוגרסיבי" שמאיים על כל מה שטוב בתרבות המערב. שמרנים רבים טוענים שיש להבין אירועים מכוננים בהיסטוריה של המדינה כפועל יוצא של מלחמתה של האליטה בעם, בלאומיות היהודית – בציונות. אבל באיזה מובן פוקו קשור לזה? התשובה של השמרנים היא שפוקו הוא המורה הרוחני של אותה אליטה. השיח השמרני בישראל הפסיק להיות עניין לאינטלקטואלים בלבד כאשר הוא הוביל את ניסיון החקיקה של המהפכה המשפטית. הצורך בשינוי מהותי ביחסי הרשויות נתפס אצל השמרנים כמהלך הכרחי במערכה נגד שופטים אליטיסטים שאימצו בין השאר גם את הגותו של פוקו. גם לאחר טבח שבעה באוקטובר ישנם קולות מרכזיים בשיח השמרני שרואים בהשפעה של פוקו על האליטות גורם למחדל הנורא.
מדוע המונחים "פרוגרס", "פוסטמודרניזם" ו"מישל פוקו" מחכים לנו בסוף כל משפט שהשמרנים הישראלים אומרים? כיצד המציאו השמרנים את הדימוי של פוקו? מהי הפרשנות שלהם לפוקו? באיזה אופן הדימוי של פוקו משרת את האידיאולוגיה הפוליטית של השמרנים? אלו השאלות המרכזיות של הספר. כדי לענות עליהן יש לחזור כמה עשרות שנים אחורה על מנת לברר כיצד השפיע פוקו על האינטלקטואלים של השמאל הישראלי, אילו תנאים תרבותיים גרמו לישראלים להתעניין בפוקו, ומדוע הדימוי שלו לאורך השנים השתנה בעיני ישראלים.
בחינת ההיסטוריה של פוקו הישראלי שופכת אור על פרקים מרתקים בהיסטוריה האינטלקטואלית של השמאל והימין הישראלי; אבל פוקו הישראלי אינו רק ספר היסטוריה, שכן מדובר בניסיון להבין את השיח השמרני בישראל כיום, את ההווה הפוליטי שלנו.
רסלינג
מאת: קציעה עלון, ליאת ארלט סידס
תיאור: הביאו את השמש: מבטים לבנטיניים פורס מנעד רחב של מסות ומאמרים העוסקים בלבנטיניות ובנושאים הנושקים לה כדרך חיים, כתפיסת עולם, כעמדה קיומית, כמונח פוליטי וככלי לניתוח תאורטי-ביקורתי בתחום ההגות, הפילוסופיה, האומנות והספרות.
הספר מבקש לכוון זרקור על המונח "לבנטיניות" (Levantine) ולהצביע עליו כעוגן עשיר ומגוון לניתוח ולשרשור של תופעות ומופעים בשדות שונים. המאמרים בספר מציגים שלל תוצרים הגותיים ואומנותיים היסטוריים ועכשוויים של הלבנטיניות במלוא עושרה וחושפים את הפוטנציאל הרב הגלום במונח לכינון שיח חברתי, פוליטי ותרבותי בזמן ובמרחב המזרח תיכוני והים תיכוני שלנו.
בהשתתפות: דוד אוחנה, זיוי ברמן וגדי שבת, דרורית גור אריה, יצחק גורמזנו גורן, אנדרה דרזנין, שולמית הראבן, שרה טוראל, יוסי יונה, דריו מיקולי, רונה משיח, עידן צבעוני, דבורה סטאר וששון סומך, דבורה סטאר, ליאת ארלט סידס, צדוק עלון, קציעה עלון, אבי-רם צורף, עודד ציון, שועי רז, עמי שטייניץ.
הוצאת גמא
מאת: הקרדינל מזרן
תיאור: "בדרכה של הפילוסופיה העתיקה ביותר והטהורה ביותר, אנו מבססים את דברינו על שני עקרונות מרכזיים. חכמי העת העתיקה אמרו: התאפק והתנזר. אנחנו אומרים: התחפש והַַסתר, או גם: דע את עצמך ודע את אחרים – וזה, אם אינני טועה, היינו הך לחלוטין. נתחיל בבחינת השני שבעקרונות האלה; לאחר מכן, כשנגיע לדון בפעולות האנושיות השונות, נחזור אל העיקרון הראשון בחלק השני של המסה הזאת – שאני מבהיר כי לא תהיה בנויה לפי תוכנית בנויה מראש, כדי כך אמת הדבר שהמקרה בלבד הוא המנחֶה את פעולות בני האדם."[הקדמת הקרדינל מזרן]
"הפוליטיקאי המושלם שמזרן משרטט את דיוקנו מפתיע במורכבותו הקודרת, בפיכחון הציני העולה ממנו ובאי־הגינותו. אפשר לקרוא את הטקסט הזה כמין אנתולוגיה של 'אמרות מוסר' שלא באו מעֵטו של מזרן. הסופר וההוגה האיטלקי אומברטו אֶקוֹ מציע, למשל, במבוא שכתב לספר, לקרוא אותו כסאטירה שכתב מורליסט, שבכסוּת של מתן עצות לשליט מסיר ממנו את זרי הדפנה וחושף את ערוותו בפני הציבור. ובכן, כלום כתב מזרן עצמו את מקבַּץ העצות הזה או שמא מדובר בכתב פלסתר המדבר כביכול מגרונו – רק כדי לחשוף את אישיותו האפלה?" [מתוך המבוא מאת נדין קופרטי-צור]
נהר ספרים
מאת: ז'אן דה לה ברוייר
תיאור: המסה "על האדם" לקוחה מספרו של לה ברוייר "הטיפוסים" Les Caractères בו מתאר המחבר בסיגנון חד ועסיסי ולְלֹא כְּחָל וְשָׂרָק את תכונות האופי וההתנהגויות השונות של דמויות אמיתיות רבות מאוד מבני תקופתו – מהן גם מבין קהל חבריו והיכרויותיו - כשהוא מסווה אותן בשיטות שונות. במסה "על האדם", הרואה עתה לראשונה אור בתרגום עברי, מנסה ז'אן דה לה ברוייר, מורליסט צרפתי בן המאה ה-17 שאותו אפשר להגדיר כבוחן ושופט החברה בתקופתו, להגדיר את מהות האדם. כדי להצליח בכך, הוא מצביע ראשית לכול על "חוסר אנושיותו" של האדם ומגיע למהות בעייתית מאוד: האדם הוא ישות חסרת תבונה ולא אוטונומית, לא יציבה, לא מתמידה, מִשתנָה, כזאת שאין אפשרות לקבֵע אותה, כאלה שמהותם קבועה ובלתי משתנה. אבל דווקא אי־ההתמדה מצילה את האדם - ואת המחבר: את האחד מההתמדה ברשעותו, את האחר מהטפת מוסר חסרת מקוריות. האדם המוצג במסה זו הוא יצור המרוכז באינטרס האישי ומשועבד לתנודות ולטלטלות אופנתיות ואף למצבי רוח.
נהר ספרים
מאת: פול ואלרי
תיאור: אדם והקונכייה הוא אחד הטקסטים החמקמקים ביותר בספרות המאה העשרים. מסה קצרה זו נכתבה על ידי פול ואלרי בשנות השלושים, לאחר שכבר עבר כברת דרך ארוכה כמשורר וכמחבר. כמו רוב עבודות הפרוזה של ואלרי, גם "האדם והקונכייה" הוא חיבור עשיר הכולל אילוזיות ספרותיות, מדעיות, היסטוריות, ואחרות, המדגימות את הידע האנציקלופדי והרחב שאסף ואלרי כאוטודידקט שקדן. הטקסט עובר בצורה חופשית בין תיאורים בהירים ומדעיים, הרהורים פרטיים והתפייטות סימבוליסטית. [...] למרות אופייה המינימליסטי, המסה הזאת נחשבת לפיסת הפרוזה המורכבת ביותר שכתב ואלרי.
נהר ספרים
מאת: תומאס מאן
תיאור: תומאס מאן, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, חש על בשרו את שבריריותו של צֶלם אלוהים אל מול נביאי שקר ומחרחרי מלחמות כזב אסוניות. הוא למד בתוך עמו ומולדתו היקרים לו כמה קל להסיג את נפש האדם אל מחוזות הברבריות הרצחנית במסווה של לעג ותיעוב לאינטלקט כנחלת המעמד הבינוני. כי גם אם מוצדקת, לדבריו, ובלתי נמנעת הייתה הנסיגה מהרציונליות של המאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה, הערכת יתר של תבונה לעולם לא תוליך לפורענות כמו זו שלה מסוגלת האי־רציונליות החוגגת כביכול יצר קדום וספונטני. אגדה עממית שיש לה מקום בשדה הפילוסופי והפסיכולוגי, עלולה להפוך לשקר רצחני בשדה הפוליטי. לכן "רעיון הדמוקרטיה, ההומניזם, השלום, כבוד האדם וחירותו" – "הפן הזה של הטבע האנושי הוא שנזקק לעזרתנו."
ממגן הפטריוטיות הגרמנית היה מאן למגן ההומניזם האוניברסלי, כי הבין שללא חמלה בבסיס כל מחשבה ועשייה, בניית עולם טוב ומאושר יותר, כדבריו, לא תהיה אפשרית.
נאומו זה ב-1943 יכול לשמש מעין מגדלור גם לנו כיום, ב-2024.
נהר ספרים
מאת: אנטונן ארטו
תיאור: "ואן גוך, האיש שהחברה איבדה לדעת" נכתב בעקבות ביקור של אנטונן ארטו בתערוכת ציורים של ואן גוך בפריז, כשנה לפני מותו. המניע לביקורו היה מאמר של פסיכיאטר על אודות טירופו של הצייר ההולנדי ולפיו החמַניות הזועמות של ואן גוך וניוונו נבעו מחוסר הסימטריות בפניו ומן העיוות הקל שבמוחו.
אם אכן גלום ביצירותיו עֵרך, גרס המדען, הרי הוא פרי אפשרותן האקראית של הפרעות הנפש לחולל תוצאה מאושרת ביבול האמנותי. ארטו, שתיאור זה של הצייר קומם והסעיר אותו, ניגש לכתיבת המסה שלפנינו מייד עם שובו מן התערוכה, ועמל עליה כחודש ימים. נסיבות אלה הן חלק מן הגורמים לצביונו היחיד והמיוחד במינו ולעוצמתו של הטקסט הזה, שמעצימות אותו מעל ומעבר לגבולותיה של 'ביקורת אמנות'.
נהר ספרים
מאת: פול ואלרי
תיאור: "אגב דיוני בלאונרדו תעיתי כה הרחק, עד שפתאום אינני יודע איך לחזור אל עצמי" [פול ואלרי]
פול ואלרי ראה בלאונרדו דה וינצ'י איש אשכולות אולטימטיבי, התגלמות גאונית של השכל והרוח, הדמיון והיצירתיות הרב־תחומית, שאין לה אח ורע בתולדות האנושות. ובמידה לא מעטה, אך בענווה המתבקשת, השתקפות מסוימת של עצמו, או לפחות של מי שהיה רוצה להיות. [ראובן מירן]
נהר ספרים
מאת: דנה תור-זילברשטיין
תיאור: קנאה של דנה תור-זילברשטיין הוא תוצר של מעשה אוהבים בין ספרות לפסיכואנליזה שבו המחברת מנתחת את יצירותיהן של מרגריט דיראס ואוליביה שייקספיר, תוך כדי קריאת התיאוריות הפסיכואנליטיות של פרויד, לאקאן ומישל מונטרליי ביחס לקנאה.
קנאה מציע ניתוח של הנובלה "שעת היופי" של אוליביה שייקספיר, סופרת בת המאה ה-19 שהייתה ידועה בעיקר כמוזה ואהובתו רבת השנים של המשורר וו.ב. ייטס. הספר ממשיך לפענח את המסתורין של הקנאה באמצעות קריאה ברומנים הכובשים של דיראס, "שבי הקסם של לול ו. שטיין" ו"המאהב". המחברת מראה כיצד דיראס עושה שימוש במעשה הכתיבה כדי לגשר על החור של הקנאה הפעור בנפשה, חור שקשור ליחסים שלה עם אמה, ובעקבות זאת גם מציגה את הקשר שלא ניתן לפרימה בין קנאה ליחסים בין אם לבת.
בעקבות הנוסחאות של לאקאן ב"סמינר ה-20", קנאה מציג הבחנה בין מה שמכונה קנאה "נשית" וקנאה "פאלית", והוא ממפה סוגי קנאה נוספים בפסיכואנליזה, כגון קנאה סקופית, אורלית ודליוזנליות. הדיון של תור-זילברשטיין אינו מסתכם בשיח תאורטי אקדמי, אלא מהווה עיסוק חי ברגש השוקק בכל אדם, ובהתאם לכך דן באתגר שמציבה צורת ההתענגות המיוחדת של הקנאה והגורלות שלה. המחברת טוענת שלמרות שחוויית הקנאה יכולה להיות הרסנית, היא גם מספקת הזדמנות לסובייקט לסלול מחדש את היחס שלו לאיווי, ובכך לחוות שינוי נפשי משמעותי. במובן הזה הספר מעניק נקודת מבט חדשה על הקנאה ככזו המחוברת הן לנשיות והן לאיווי, אגב כך שהוא חושף את אופייה המורכב ואת חיוניותה בהקשר פסיכואנליטי-לקאניאני.
רסלינג
מאת: ישראל שורק
תיאור: פילוסופיה במיטבה נצחית כמו העולם ויפה כמותו. היא רלוונטית לימי מלחמה ולימי שלום, להלכי רוח של אהבה ופיוס ולהלכי רוח של זעם וייאוש, לעשירים ולעניים, לנשים ולגברים, למאושרים ולאומללים, לבני תרבות המזרח ולבנות תרבות המערב. מנגד, יש הרואים בפילוסופיה תשקיף של תרבות ושל הלכי רוח אשר שוררים רק באותו זמן שבו נהגתה, נכתבה ונקראה. פילוסופים, גם אם הם מתריסים נגד זמנם, בכל זאת שייכים לזמנם ולא ייתכן אחרת. אלה אף אלה דברי אמת. ככה זה בדיאלקטיקה: שתי השקפות סותרות מתקיימות זו לצד זו, כמו בוויכוח עתיק היומין ביוון העתיקה שבו פרמנידס טען שהכול אחד ומה שהיה הוא שיהיה, וכנגדו טען הרקלייטוס שהכול זורם, הכול משתנה.
ספרו של ישראל שורק מבקש להשיב באופן מקורי על שאלות שחלקן עתיקות וחלקן ראשוניות: האם יש ערך לניסיון החיים? האם סלחנים חייבים להיות שכחנים? כיצד הפילוסופיה יכולה להועיל לנו? האם הדמוקרטיה "עשתה את שלה" והגיע הזמן להשקפת עולם חדשה? מדוע קשה לנו להיות חופשיים? האם בעולמנו האכזרי החמלה עודנה אפשרית? מדוע חשוב להתפעל מהזולת? מדוע כדאי לצאת למאבקים חסרי סיכוי? הכיצד ערכים אינם מתנגשים זה בזה? מדוע העצב עמוק מהשמחה?
רסלינג
מאת: דיוגנס לארטיוס
תיאור: פלוני, אשר לא למד מוזיקה ולא גאומטריה ולא אסטרונומיה, רצה ללמוד אצלו; "לך לדרכך!" אמר לו קסנוקרטס, "הלא אין לך ידיות אחיזה לפילוסופיה." [ספר ד, קסנוקרטס]
אבל דבר זה עצמו הוא יתרונה המובהק של הפילוסופיה: להכיר את שעת הכושר לכל עניין ועניין. [ספר ד, ארקסילאוס]
פעם נשאל מיהו זה שחרד יותר מכול, השיב: "זה שרוצה להשיג אושר עילאי." [ספר ד, ביאון]
פעם נזפו בו משום שנתן נדבה לאדם נקלה; "לא על אופיו," השיב, "כי אם על האדם ריחמתי." [ספר ה, אריסטו]
לפלוני ששתק לגמרי במשתה אמר: "אם טיפש אתה, בתבונה נהגת; ברם אם מלומד הנך — כי אז בטפשות." [ספר ה, תאופרסטוס] בעתות הצלחה אין חברים עוזבים אלא אם נתבקשו, אך בעתות מצוקה יעזבו מרצונם. [ספר ה, דמטריוס] דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספרים הרביעי והחמישי ביצירה: יורשי אפלטון, ובו דיון בחייהם, יצירותיהם ועיקרי משנתם של ראשי האקדמיה וחבריה הראשונים לאחר מות אפלטון; אריסטו וממשיכיו, ובו דיון בנודע ובגדול בתלמידיו של אפלטון, אריסטו, באסכולה הפילוסופית שייסד (הליקיאון/הפֶּרִיפַּטוֹס) ובממשיכי דרכו בה.
"יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו" הוא הספר השלושה עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בנהר ספרים בתרגומו של אברהם ארואטי. זהו הכרך הרביעי בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו "שבעת החכמים"; "סוקרטס וממשיכיו"ו"אפלטון".
נהר ספרים
מאת: זיגמונד פרויד
תיאור: "הטקסט אכן מלמד מעט מאוד על ענייניו האישיים של פרויד. במקום זאת הוא מציע תיאור נדיר של התפתחות אינטלקטואלית, של חיי מחשבה, ומבוא מעולה לתורת הפסיכואנליזה. ואולי כך ראה פרויד את עצמו – רעיונותיו היו עבורו הביטוי המזוקק של היותו, יותר מאשר ציונים היסטוריים. האירועים רבי החשיבות ביותר בחייו הם תגליות קליניות, ולא אירועים חיצוניים. אצל פרויד, הנפש הפרטית והמאמץ התאורטי להתקרב להבנתה התאחדו אולי יותר מאשר אצל כל אדם אחר בהיסטוריה, וטקסט זה הוא עדות יוצאת דופן לכך. [...] ב-1935, ארבע שנים לפני מותו, כתב פרויד באחרית הדבר שהוסיף: הצגת עצמי מראה עד כמה הפסיכואנליזה הופכת להיות תוכן חיי ומניחה בצדק שדבר מכל מה שאירע לי אישית אינו מצדיק התעניינות, מלבד מיחסיי אל המדע"-- מתוך אחרית הדבר מאת גדעון לב
נהר ספרים
מאת: מגידוב רוני
תיאור: אדם קם בבוקר וחווה את החיים כהבל, והוא שואל את עצמו איזה יתרון יש לעשייה האנושית.
סוגיית טעם החיים מעסיקה את האנושות מאז ומעולם, וקֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד נתן לתהייה זו ביטוי ישיר ונוקב כבר בפסוק השני של ספרו. האם בכך הסתכמה בשורתו?
על האמירה הפותחת – הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל – הוצעו פירושים רבים. האם בעל הספר דבֵק בהצהרתו ומבקש לאשש אותה, או שהיא מוצגת אך כפן אחד של החיים על פי קהלת? מה, למעשה, הוא מייעץ לאדם שמתחבט בשאלות כגון למה נבראנו, לשם מה אני חי?
הספר יש חיים לפני המוות מבקש להתחקות אחר השתלשלות רעיונותיה של מגילת קהלת ולברר את יסודותיה ואת סודותיה. למסע זה מוזמנים קוראים שהקושיות הנצחיות בדבר פשר הקיום עולות בהם מדי פעם, וכמובן אלה שהפרדוקסים של קהלת ואופן התבוננותו בחיים מסקרנים אותם.
ספרי ניב
מאת: אביבה גיטלמן
תיאור: הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצוויג (1929-1886) חיבר את "כוכב הגאולה" בשנת 1919, ספרו המשמעותי ביותר. ספר זה הוא כגשר הנטוי על פני השקפות מגוונת, דתות ותרבויות, והוא מתפרס על פני יריעה רעיונית רחבה תוך ניתוח ביקורתי, מעמיק ויסודי של מספר רחב של נושאים. רוזנצוויג גדל בבית יהודי מתבולל ואף עמד להתנצר. כחלק מתהליכים קיומים אלו שניווטו את מהלך חייו, החליט לדבוק ביהדותו תוך שאינו זונח את הנצרות ומתעמק באסלם ובדתות המזרח. בבסיס הספר נגלית ההתעקשות של רוזנצוויג לקיים דיאלוג עם אותן דתות שהותירו חותם רעיוני על התרבות האנושית בכלל ועל התרבות המערבית בפרט. "כוכב הגאולה" חושף את הקורא לדיאלוג ולדיון רחב היקף עם מרחבים רעיוניים אלה, דיונים שאינם מנותקים מהווייתו הקיומית של רוזנצוויג, בן לתקופת המודרנה.
מחקרים רבים נכתבו על "כוכב הגאולה", אולם ספרה המעמיק של אביבה גיטלמן, תיאולוגיה אישית, מבקש להיחלץ מהמגמה האפולוגטית של מחקרים רבים, ובהתאם לכך למקם את התרבות היהודית כמוקד ליצירת חייו של רוזנצוויג. בתיאולוגיה אישית מבקשת המחברת לאגד את הדיאלוגים שנכתבו על ידי רוזנצוויג בשפה גרעינית, לעיתים אזוטרית, ולעקוב אחר הכוחות, מכלול האסוציאציות, הרבדים הגלויים והסמויים המניעים את כוחה של שפה זו. באופן הזה מבקשת המחברת להתיר ולו במעט את חוסר הבהירות האופף את "כוכב הגאולה", תוך יצירת כלים ביקורתיים, תרבותיים והיסטוריים לבחינת ספרו של רוזנצוויג. לאורה של חקירה זו מתגלה הגותו של רוזנצוויג כהגות שאינה דתית, אינה מצמצמת את עצמה להגות מודרנית או פוסט-מודרנית אלא הגות אשר כל אחד עשוי למצוא בה חלופה ייחודית.
רסלינג
מאת: יוסי חקלאי
תיאור: בספר זה נכרכו עולמות שונים מתוך כוונה להבהיר ולהבין את גישתם של חכמי העם היהודי ביחס ליופי, אומנות חזותית, ומתוך כך ביחס לעבודה זרה על היבטיה החזותיים. מצטלבים כאן דברי הגות, יצירות של גדולי ישראל, מדון יהודה אברבנאל במאה ה-15 עד ראשית המאה ה 19: הוגים, רבנים, פילוסופים, מקובלים, חסידים וסופרים.
יוסי חקלאי מוביל אותנו להגדרות השונות של האסתטיקה בקרב אותן מִשְׁנוֹת או השקפות, לעתים כתורה של העולם החושי הקולט את סביבתו וגופו ומשפיע על תחושותיו המתורגמות במישור התבוני, לעתים כתיאוריה המנסה לפענח מהו יופי ומהו נשגב; או שמדובר בטקסטים שמסבירים מהי אומנות, מהן האומנויות וכיצד למיינן, לדרגן, להדגיש או לשלול את חשיבותן. מול הגישות המציינות שהיופי או היצירה נוצרות דרך האסוציאציות של הדימויים, פעולת הדמיון המגורה מהאובייקט, תעמוד הגישה של השלמות החושית, מעין דחף פנימי הרוצה ליצור שלמות.
בעקבות השינויים החברתיים והתרבותיים, המבט על היופי והאומנות מובא מזוויות שונות: ניתוח פילוסופי של התלמידים היהודיים של קאנט או של הגל, או היבטים דתיים, הלכתיים, משיחיים, קבליים, שקולותיהם נשמעים ביחס להבנת אומנות ויופי. אלה ואלה מוסיפים מרכיבים חדשים ומשמעותיים בתיאור ובהבנת המושג ומעשה האומנות. המאמינים ישאלו האם היופי מצוי באל, האם הוא נאצל ממנו, והמקובלים יוסיפו את הספירה שבה שוכן היופי. אחרים יזהו את היופי במשכנו ב"שכל העליון" או ב"נפש העולם"; הוגים אחרים יאתרו את מקורות היופי ביקום, בטבע, או במפגש עם נפשו ודמיונו של האדם. יהיו שיאמרו ששורשי היופי מצויים במפגש של החושים עם תופעות טבע, עם הסביבה, ועיבודם על ידי הדמיון האנושי.
רסלינג
מאת: עידן צבעוני
תיאור: ספרו החדש של עידן צבעוני, בזכות הלבנטיניות, מבקש לברר את הרלבנטיות התרבותית-פוליטית של המסמן לבנטיני בישראל של המאה ה-21, כל זאת בתנאים בלתי אפשריים של מרחב ישראלי אולטרה-לאומי מדמם, ואי לכך מבעד לפצעו-סבלו של הדור הנוכחי אשר הכיבוש הוא אחד מסימניו. כפועל יוצא מכך ישנו קושי לראות באופק הפרדה אזרחית בין ישראל לפלסטין, אבל גם אופק דו-לאומי ללא פרקטיקה של אפרטהייד אינו בגדר האפשר. בעקבות ההמשגה של ז'קלין כהנוב, בזכות הלבנטיניות מבקש לחזור למסמן לבנטיני תחת הגיונו של שיח א-זהותני המאפשר את המבט הכפול הנתון בסבך יחסי משיכה-דחייה ליבידינליים, הן למערב והן למזרח, מבלי שהאחד יוציא את האחר.
הלבנטיניות כפי שמוצגת בספר זה היא יותר מכול משאלת לב חרדה, רוח נומדית א-טריטוריאלית שמחפשת אך לשווא מנוחה במרחב אלים ללא-נחת. כמהגרת עבודה ארעית היא מנדידה את עצמה ממקום למקום, מפיצה את שמה גם במזרח ברלין; שם, במקום הבלהות של העבר ה(לא)רחוק והרודפני, פלסטינים, ישראלים, טורקים וסורים יכולים להשכין שלום בינם לבין עצמם בזוכרם אך בקושי את שמותיהם שצללו בזמן. לצד זאת הלבנטיניות נכתבת מתוך דאגה לעתיד המרחב (המזרחי) הזה; היא אינה תרה בהכרח אחר היתכנות פרוגרמטית אלא פורחת באוויר כהרהור אינטימי פנים-תרבותי.
חלקו הראשון של הספר הוא המסה "בזכות הלבנטיניות"; חלקו השני מאגד 13 שיחות עם חוקרי תרבות ממגוון תחומים סביב הרגישות הלבנטינית: ליאת ארלט סידס, ניסן שור, קציעה עלון, יוסי סוכרי, עדי שורק, עופר נורדהיימר נור, חוסני אלח'טיב שחאדה, דוד גדג', מרחב ישורון, רונית פלג, יצחק בנימיני, טלי חתוקה, רפאל זגורי-אורלי.
רסלינג
מאת: זהורית אסולין
תיאור: מה מאפשר תרגום של אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית? מה מאפשר הבנה ותרגום של מטפל את תודעתו של המטופל? מהם המפתחות שיש בידי המטפל או המטופל להתייחסות לתהליכים מנטליים בכלל ולא מודעים בפרט המתרחשים בנפש? כיצד מתגברת הפסיכואנליזה על שונות תרבותית בין מטפל למטופל? אילו מודלים תרגומיים מובלעים בכל הגות פסיכואנליטית העוסקת בהבנת נפש? – אלו חלק מהשאלות שהיוו בסיס לכתיבת המחקר של ספר זה. שאלות מעשיות אלו נוגעות באופן ישיר לאופן שבו פועל מנגנון התרגום בתודעתנו.
הזיקה בין פסיכואנליזה לתרגום החלה עוד בכתביו של פרויד, באופן שבו הוא מפתח את המודל התרגומי לחלום והגדרת ההדחקה ככשל תרגומי. לפיכך מסקרן להעמיק ולבחון באילו עוד אופנים מתפקד התרגום בתהליכי עיצוב העצמי. הטענה המרכזית העולה מהספר היא שתרגום מהווה מנגנון סמיוטי-אקטיבי בכינון העצמי בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. בפרקי הספר השונים נחשפים ונבחנים אופני פעולת התרגום במפגש טיפולי כזה. כמו כן נעשה ניסיון להעמיק בהבנת אופן פעולת התרגום בפסיכואנליזה, פעולה המאפשרת לזהות מצבי תקיעות בתהליך הפסיכואנליטי שנובעים מקשיים וכשלים בתרגום. ספרה של זהורית אסולין הוא אמנם פרי של עבודה מחקרית ממושכת, אבל הוא עדיין נותר פתוח באינסופיות הגלומה בנושא שבו הוא עוסק. כמו בתהליך התרגום, גם כאן יש צורך במוען ונמען, ולכן מקצת הרעיונות יתגלו כפתוחים וככאלה הזקוקים למבטו של הקורא על מנת שיתגלו משמעויות נוספות המגולמות בהם.
רסלינג
מאת: רפאל זגורי-אורלי
תיאור: כבר זמן רב שהמונח "ציונות" בישראל הוסט מדרכו המקורית לברית בין לאומנות לקיצוניות דתית. בקרב אנשים רבים בעולם מונח זה מעורר סלידה ודחייה באופן מידי ושיטתי. הוא מותקף מכל עבר, מואשם בקולוניאליזם ובלאומנות חסרי רסן, כמו גם בהיותו סוכן צבאי-תעשייתי של ארצות-הברית. הוא מזוהה עם "השליטה המערבית" הפוליטית, ובחוגים מסוימים הוא אף מואשם בבגידה ובכפירה בערכי היהדות. ההתקפות הגסות והאלימות הללו סותמות את הגולל על כל אפשרות לדון באופן מעמיק בציונות, בהיסטוריה שלה ובפוטנציאל האמנציפטורי שלה. העובדה שמדינת ישראל אימצה נתיב פופוליסטי ואנטי-ליברלי במהלך שנות שלטונו של בנימין נתניהו החריפה וממשיכה להחריף מצב עניינים זה.
מבלי למעוד לרגע לתוך הטפות מוסרניות, הפילוסוף רפאל זגורי-אורלי בוחן את הציונות תוך כדי התייחסות לפרדוקסים הפעילים בתוכה, להיסטוריה האירופית שלה, להקשר המזרח-תיכוני שלה ולקשר שלה אל היהדות. הוא מקדם אפשרות של ציונות פתוחה, אל-זהותנית, מעובדת באמצעות המחשבה העכשווית, משוחררת הן מהפיתוי הלאומני והן מהנרטיב של היהודי הגולה. זגורי-אורלי משוכנע שהגשמת רעיון הציונות אינה אך ורק בחירה בין השניים (שיבה למקום, גלות וזרות), הם אף יכולים להישזר זה בזה.
מה נותר מהציונות? הניתן עוד לחדש, לנער אותה? להיאבק בשמה ולמענה? לעבר אילו אפשרויות ואילו סיכויים? אולי לעבר מקום שטרם נגענו בו?
רסלינג
מאת: מרק פישר
תיאור: לאחר קריסת ברית המועצות הצליח הקפיטליזם להציג את עצמו כמערכת הפוליטית־כלכלית האפשרית היחידה, ונוצרה מציאות של ריאליזם קפיטליסטי, שבה קל לנו יותר לדמיין את סוף העולם מלדמיין את קיצו של הקפיטליזם.
בספרו ריאליזם קפיטליסטי, שתורגם ל־29 שפות והיה למניפסט של השמאל החדש בראשית המאה ה־21, מביא מבקר התרבות מרק פישר ניתוח נוקב ומאתגר של התפתחות הריאליזם הקפיטליסטי ושל תחומי החיים שהוא חודר אליהם ומשפיע עליהם. תוך שהוא משתמש בדוגמאות מהפוליטיקה ומהקולנוע, ממערכת החינוך ומבריאות הנפש, מראה פישר כיצד חילחלה ההשפעה המעקרת והמדכאת של ההון הגדול אל כל תחומי החיים, אבל גם מראה דרכים אפשריות ליציאה מהמבוך ולשינוי המיוחל.
"האירוע הקטן ביותר יכול לנקב חור זעיר במסך האפור של הריאקציה, שהגדירה את אופק האפשר במסגרת הריאליזם הקפיטליסטי", כותב פישר. "ממצב שבו דבר אינו אפשרי, לפתע הכל יכול להיות אפשרי שוב".
כנרת, זמורה דביר בע"מ
מאת: שרגא פישרמן, שלמה קניאל, יובל שרלו
תיאור: מחנכים, מורים, יועצים חינוכיים והנהלות בתי ספר מקבלים החלטות רבות בכל יום. החלטותיהם מושפעות משיקולים רבים ואנו מעוניינים שאחד הקריטיים יהיה השיקול האתי. מטרת הספר היא "לאמן את שרירי האתיקה" של העוסקים בחינוך. בשלבים הראשונים, איש החינוך יהיה זקוק ל'וייז' מלאכותי על מנת לנווט את תהליך קבלת ההחלטה ולהכניס לתוכו את השיקול האתי, בהמשך, וככל שיתנסה בשימוש ב'מצפן המוסרי' יהפוך התהליך לחלק ממנו והזמן הדרוש לקבלת ההחלטה על פי השיקול המוסרי יקטן.
לספר שני חלקים: הראשון תיאורטי ומתמקד בהסבר המושגים, במטרת הספר ובדרך השימוש המוצעת. בחלק השני תשע עשרה דילמות מחיי מחנכים, מנהלים ויועצים חינוכיים. לכל דילמה מספר חלקים: סיפור הדילמה; רקע תיאורטי קצר; תיאור הדילמה, צדדי הדילמה ושיקולי הדעת; 'בעין יהודית' (מקורות היהדות הקשורים לדילמה) ובחירת החלופה שאנו מציעים לדילמה.
ניתן לעשות שימוש בספר הן לעיון והן לסדנאות בהן מוצע לאמן את עצמנו בבחירת חלופות לאור שיקולי דעת אתיים. לחיבור הספר חברו שלושה: הרב יובל שרלו- מומחה לאתיקה, פרופסור שלמה קניאל- מומחה לפסיכולוגיה חינוכית ופרופסור שרגא פישרמן- מומחה לייעוץ חינוכי.
שאנן : המכללה האקדמית הדתית לחינוך - הוצאה לאור
מאת: עוזי וייל
תיאור: מחשבות, זיכרונות, ציתותים לשיחות אקראיות במרחב הציבורי, געגועים לאלה שמתו ול"טעמה הרקוב של הנוסטלגיה", לתסביך משיח, או "סתם כלום יפה" – כל אלה מרכיבים את קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה, מבחר המכנס את מיטב רשימותיו של עוזי וייל, מהמצחיקים, מהמושחזים ומהרגישים בכותבים הישראלים ב־30 השנים האחרונות.
המבחר נפתח בהקדמה המפורסמת של וייל לאסופת שיריו המתורגמים של ריימונד קארבר, ונחתם ב"עשרים מחשבות על תפילה", רשימה שטרם התפרסמה ובה מבקש המחבר להשתהות על אפשרות קיומו של "קשר דק, אך יציב, עם המקום הזה".
דרך מפגש עם חבר ילדוּת שהיה לפושע, היתקלוּת באהובה ישנה, מחווֹת קריאה ליוצרים כמו המינגוויי וקניוק, או דין וחשבון משעשע ונוקב עם המדינה שנגנבה או הלכה לאיבוד – וייל כותב על ההווה, על העבר, ולפעמים השנה היא תמיד 1947. הוא מעצב את ההתבוננות כמעשה אמנות, מעשה שכוחו הוּעם בעידן שטוח מדי של רשתות חברתיות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מתניה אורי מאלי
תיאור: "[...] אַי אֱלֹהַי אוֹ מִי שֶׁתִּהְיֶה .
אָז גָּדַלְתָּ מְאוֹד, כְּשֶׁהִפְלֵאתָ לְהַסְווֹת
אֶת הָרִיק הַדָּוֶה
בָּאַשְׁלָיָה שֶׁיּוֹדְעִים אֲנַחְנוּ מַשֶּׁהוּ" (יונדב קפלון)
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם
וְאֶת הָאֲדָמָה שֶׁרוֹצָה בָּם לָגַעַת [...]
וְאֶת הָאָדָם הוּא יָצַר
שֶׁהָאִישׁ הוּא תְּפִלָּה וְהוּא חוּט
נוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁאֵינֶנוּ
בְּמַגָּע שֶׁל רֹךְ וְדַקּוּת" (רבקה מרים)
איך מתפללים לאין של אלוהים? איך אפשר להאמין בהיעדר? ספר זה פורש את מקורות התאולוגיה השלילית והתאולוגיה השלילית הרדיקלית במסורת הפילוסופית, במסורת הנוצרית והמוסלמית ובעיקר במסורת היהודית. במסורת היהודית מתנסחת התאולוגיה השלילית בשני שבילים של שלילה: האחד הוא מונותאיזם מופשט שבמרכזו מתגלה האלוהים בערפל ללא דמות וללא דימוי. השני הוא הסתר הפנים המופיע כהסבר תאולוגי בעת משבר, כאשר הפער בין ההבטחה והברית למציאות ההיסטורית העגומה הופך בלתי נסבל. בשני השבילים הולכים המאמינים בניסיון הפרדוקסלי להתקרב לאינות של אלוהים.
רבקה מרים ויונדב קפלון , שני משוררים המעזים להישיר מבט אל הריק הדווה ואל השמים שבעצם אינם, וליצור משם שפה חיה וכנה לחבור בין אדם לאלוהים. בספר מוצעים לראשונה קריאה מקיפה ומעמיקה בשירתם ופירוש להיבטים התאולוגיים העולים ממנה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: מרית גורן
תיאור: "ספרה של מרית גורן הוא ספר מרתק וטורד מנוחה העוסק באחת המובלעות החסרות החשובות ביותר בשיח הפסיכואנליטי: הרוע. זהו ספר בעל השלכות חשובות לא רק ביחס לשיח התיאורטי אלא גם ביחס לשיח הקליני הנוטה, כבבואה של השיח התיאורטי החסר, לשמוט מתוכו את הדיון ברוע ולאפשר כתוצאה מכך כשלים קריטיים בטיפול בו. במובן זה הוא בגדר קריאת חובה לכל מטפל.ת, ולא פחות מכך לכל אדם".
פרופ' דנה אמיר, פסיכואנליטיקאית, אוניברסיטת חיפה
"ספרה המטלטל והעמוק של מרית גורן, "פסיכואנליזה של הרוע", הוא חקירה חודרת ונכוחה בפני מציאות הרוע בנבכי נפשו של האדם. ההתבוננות הנוקבת ויוצאת הדופן הזאת אינה רק פרק חשוב לניתוח יחסה של המסורת הפסיכואנליטית לשאלת הרוע, היא גם תרומה חשובה ומקורית של המחברת, אשר צומחת מתוך ניסיונה הטיפולי להבנת אחת השאלות הקשות ביותר של החיים האנושיים ופשרם".
פרופ' משה הלברטל, החוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית
ד"ר מרית גורן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית.
ספר זה נכתב לפני פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. אינני יכולה לפרסמו מבלי להביע את הזעזוע העמוק ממעשי הזוועה המצמררים שביצעו מחבלי החמאס, המגלמים את חשיבות העיסוק ברוע.
רסלינג
מאת: אורית ונטורה-חן
תיאור: בעשורים האחרונים אנו עדים לרנסנס פורה של העיסוק ברוחניות אשר לא פעם קורא תיגר על הבניות מערביות יסודיות. תסיסה זו באה לידי ביטוי גם בשדות הטיפוליים, הן הרעיוניים והן הקליניים, בבחינה מחודשת של מהות החיבור בין הגוף לנפש ובין האדם לזולתו. על אף הדימוי הרווח בימינו, רעיונות אלו אינם חדשים לשדה הפסיכואנליטי שניהל עוד מראשיתו מאבק פנימי סוער סביב שאלות אלו, כדוגמת הקרע שהתגלע בין פרויד ליונג. דימויה המדעי-סטרילי של הפסיכואנליזה התקבע לא בכדי, כאשר לאורך ההיסטוריה הפתלתלה של השדה ניכרת העדפה בולטת של דיכוטומיה, דואליות ופיצול, לצד ניכור והדיפה של מודלים כוליים. עם זאת, במרוצת השנים ניכר שההדחקה ההיסטורית של אלמנטים אחדותיים ורוחניים היא זו אשר מגבילה את הישג ידה של תורת הנפש לתאר את האנושי, על מכלול חוויותיו. עליית קרנן של תורות ומסורות שהשותתו על הבנה פנומנולוגית או פאן-פסיכיסטית של העולם והאדם עשויה להצביע על חסך תיאורטי זה והשלכותיו הקליניות.
ספרה של אורית ונטורה-חן בוחן תרומות תיאורטיות מהפילוסופיה של ההומאופתיה הקלאסית להמשגה הפסיכואנליטית. דימוי הידע של "הכוח הוויטלי", כינוי לממד הרוחני בהומאופתיה, מוצג כמבטא רכיב ייחודי של הפרט ושל נפשו הפרטיקולרית ומנוסח כתשתית רחבה שבה חולי הוא אבן דרך אינהרנטית במסע לבריאות. המשגה זו עשויה לאפשר נקודת מבט טיפולית שתתווה את תהליך האיחוי בין ממדיו השונים של המטופל, כך שיוכל לפעול כישות אחדותית בעולמו שלו.
רסלינג
מאת: יוזף שומפטר
תיאור: "פתיחתם של שווקים חדשים, זרים או מקומיים, וכן ההתפתחות הארגונית, מבית המלאכה והמפעל ועד הקונצרן ממחישים את אותו תהליך המחולל ללא הרף מהפכה מתוך המבנה הכלכלי פנימה, הורס ללא הרף את הישן, יוצר ללא הרף חדש. תהליך זה של הרס יצירתי הוא העובדה המהותית ביותר לגבי הקפיטליזם. ממנו הקפיטליזם עשוי, ובתוכו חי כל עסק קפיטליסטי"
המאבק בין הקפיטליזם לסוציאליזם חורג הרבה משאלות של כלכלה: זהו ויכוח על טבע האדם, על האפשרות לתקנו, על מקומו של יצר התחרות, על תפקידה של המדינה בחייו של הפרט, על השוויון והיתכנותו ועל האיזון בין שוויון לחופש. מקום של כבוד בתולדות הדיון הזה שמור לספרו הקלאסי הגדול של יוזף שומפטר, שנכתב בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה.
קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה מציע ניתוח מקורי לכל אחד משלושת המרכיבים של שמו. שומפטר מנסח קפיטליזם שבמרכזו היוזמה והדינמיות, ומעדכן את התפיסה הליברלית הקלאסית בהראותו מדוע שיווי משקל במשק אינו אפשרי ואינו רצוי. אך לא פחות מכך הוא מעמיק בסוציאליזם, שבימים ההם נמצא בתנופה פוליטית ברחבי העולם. שומפטר מגיע למסקנה שהקפיטליזם יפנה את מקומו לסוציאליזם בנסיבות פרדוקסליות: דווקא בגלל העושר והפנאי שהקפיטליזם מייצר. מתוך כך הוא מציע ניתוח מקורי למשנת מרקס, מראה כיצד ייתכן סוציאליזם דמוקרטי, ומציע הגדרה מחודשת ונטולת-אשליות לדמוקרטיה.
● כיצד תוכל הדמוקרטיה, שהתפתחה בחסות הקפיטליזם, להתקיים במשטר סוציאליסטי?
● מדוע תחזיתו של שומפטר על ניצחון הסוציאליזם עודה רלוונטית?
● למה נוטים אינטלקטואלים לנשוך את היד הקפיטליסטית שמאכילה אותם?
● ועל מה מבוסס עיקרון "ההרס היצירתי" הקפיטליסטי המזוהה עם שומפטר?
הוצאת סלע מאיר
מאת: מייקל אוקשוט
תיאור: הרציונליזם בפוליטיקה, ספרו המוכר ביותר של הפילוסוף האנגלי השנון מייקל אוקשוט, הוא פסיפס ססגוני ומרהיב של רעיונות בנושאים מגוּונים. אוקשוט, המבקר בחריפות ובאלגנטיות את הרציונליזם ויוצא להגנת חופש הפרט מפני התערבות המדינה, מעמיד כנגד תכניות "רציונליות" לתיקון חברתי תפיסה ספקנית, פלורליסטית ושמרנית של החיים הפוליטיים.
הוצאת שלם
מאת: עזגד גולד
תיאור: סיפורי נסים הם נכסי צאן ברזל בקרב דתות רבות. מהו נס? מה היחס בין תופעת הנס לאל? האם הנס מעיד על מציאות האל, או שמא 'נסים' נעשים רק למי שמניח מראש את מציאותו של האל? האם נסים הם תופעה אובייקטיבית בעולם, או אולי הם תופעה אפיסטמית, פנימית, המתרחשת רק בתודעתו הסובייקטיבית של האדם באמצעות מתן פרשנות אישית לתופעות חיצוניות? שאלות אלו ואחרות נידונו במישור הפילוסופי והתאולוגי, וריתקו את התודעה האנושית במשך אלפי שנים.
בספר זה זוכה סוגיית הנס לחקירה שיטתית ורחבת-היקף מנקודת מבט חדשנית שכמעט לא עסקו בה בעבר , הפילוסופיה של ההלכה. סוגיות הלכתיות שונות ומגוונות שעוסקות בגלוי או במובלע בנושא הנס והטבע מוארות מנקודת מבט פילוסופית, באמצעות דיון בהשלכות המעשיות-נורמטיביות הנגזרות מתפיסת עולם המניחה את קיומם של נסים. תרומתו הייחודית של הספר וחשיבותו נובעות הן מהעיון המחודש בסוגיית הנס והטבע והן מבחינת המתודולוגיה שעומדת בבסיסו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: עינת פלדחי
תיאור: מה הקשר בין אמונה ופסיכואנליזה? האם אלה מושגים מתנגשים וסותרים או שמא הם יכולים לדור זה לצד זה ואף להשתלב זה בזה? ספרה החשוב של עינת פלדחי בוחן את מושג האמונה בחשיבה הפסיכואנליטית; הוא טוען שבבסיסן של תיאוריות פסיכואנליטיות עכשוויות מצויים רעיונות אמוניים ואף דתיים. תפיסה זו ניצבת כנגד העמדה המרכזית ששררה במשך עשרות שנים בחשיבה הפסיכואנליטית שראתה בפסיכואנליזה מקצוע מדעי ואתאיסטי שתפקידו לגאול את בני האדם מאמונתם הדתית.
בפסיכואנליזה ואמונה מצביעה המחברת על שלושה יסודות אמוניים המצויים בתפיסות התיאורטיות של וילפרד ביון, ז׳אק לאקאן ומייקל אייגן: אמונה כאמון, ביטחון והתמסרות לאחר; אמונה כחיפוש משמעות, ואמונה כהתעלות וחיבור לממד הטרנסצנדנטי. היא מראה כיצד מבעד למושגים התיאורטיים המורכבים של הוגים אלה מסתתרים זרמים תת-קרקעיים של אמונה (ושל אי-אמונה) שהמפגש עמם והניסיון לעוררם לחיים ולשקמם מהווים מרכיב משמעותי בעבודת הטיפול.
פסיכואנליזה ואמונה מבקש לגעת מחדש בגרעין הטראומטי של הנתק שהתרחש בין פרויד ליונג בראשית ימיה של הפסיכואנליזה. המחברת טוענת שנתק זה, שנוצר על רקע התנגדותו של פרויד לטענה שקיים מרכיב דתי ״טבעי״ בנפש, הוביל אמנם להדרה של יסוד נפשי בסיסי זה מהחשיבה הפסיכואנליטית ברמה המודעת והגלויה, אולם ברמה הלא-מודעת והסמויה הוא המשיך להיות נוכח ופעיל בתוכה, וחשיבותו הולכת וגדלה. על כן הניסיון לשוב ולהתבונן בהיבטים האמוניים והאי-רציונליים בנפש האדם מתוך עמדה סקרנית ואותנטית, ולא מתוך עמדה צינית וספקנית, עשוי להיות חשוב מאין כמותו להבנת המתרחש בארץ ובעולם בעת הנוכחית.
רסלינג
מאת: אסתר פירק
תיאור: הוויכוח המפורסם בין ארנסט קסירר למרטין היידגר בדאבוס בשנת 1929 נחשב לנקודת מפנה בהבנת המחשבה הקאנטיאנית בפילוסופיה של זמננו. אסתר פירק משרטטת באופן בהיר ומרתק את אשר עלה מהשיח בין קסירר להיידגר על רקע המתח בין תפיסותיהן השונות של שתי האסכולות הניאו-קאנטיאניות של התקופה שאליהן הם השתייכו בהתאמה – זו של מרבורג וזו הדרום מערבית. המפגש מוצג כרגע מרכזי שבו עומדת על הפרק, על רקע עליית הפשיזם באירופה, השאלה על אודות טבע האדם. האנתרופולוגיה הפילוסופית נמצאת כאן במוקד, כלומר עמדת האדם ביחס לעצמו ולסך כל הקיימים, מיקומו בסדר העולמי. קריאתו הרדיקלית של היידגר את קאנט, שחבר מאוחר יותר למפלגה הנאצית, מוצגת בספר כהרת משמעות.
אל מול אלה, כמו היידגר, שראו בעבודתו הענפה של קסירר רק תיאור היסטורי של התרבות האנושית על ענפיה השונים, המחברת עונה לצורך שעלה בהצגת השיטתיות הפנימית לפילוסופיה עשירה זו, כסוג חדש של אידיאליזם פונקציונלי; אידיאליזם שנבנה על היכולת האנושית להתעלות מעל המיידי והאינטואיטיבי אל עולם שאנו יוצרים באופן סימבולי. האדם מוצג כבעל כוח לנהל את חייו בדרכים שונות בהתאם לאופי הייחודי של התצורה הסימבולית שנושאת מובן עבורו. קסירר חושף באופן מקורי ומפתיע חוקיות בניסיון האנושי שמתבססת על פונקציות תודעתיות שמייצרות באופן רציף אלמנטים סימבוליים, אבני בניין ליצירת צורות חיות של משמעות בכל תחומי התרבות, כמו מיתוס, דת, שפה ומדע. החוקיות הפנימית לצורות מעניקה להן אפשרות של חופש בניהול ההתקדמות שלהן על בסיס פונקציונלי אוניברסלי. בעת ההיסטורית של הוויכוח, קסירר כבר לא יכול היה לקבל את עמדתו של היידגר שנגעה להיות האדם מושלך בעולם, כפוף לגורלו.
לספר מצורפים תרגומים מקוריים מגרמנית של המחברת לפרוטוקול הוויכוח בדאבוס ולהערות המכינות של קסירר להרצאות.
רסלינג
מאת: נועם תירוש
תיאור: בעידן דיגיטלי שבו אנו שוגים באשליה שניתן לזכור הכול, כל הזמן ומכל מקום, מבקש נועם תירוש לקרוא בכתביו של פרנץ קפקא ולדבר בזכות השכחה. קפקא הותיר אחריו מורשת ספרותית ענפה, אולם לקראת מותו ביקש לגנוז את מרבית יצירותיו. ספר זה מבקש להיכנס לנבכי העולם הקפקאי באמצעות קריאה חדשה בחלק מיצירותיו של קפקא, כמו גם בחלקים ממכתביו ויומניו, ולאור משאלתו הברורה להישכח, ומציע שקפקא הוא מבשרה הגדול של השכחה והחירות הגלומה בה. עבור קפקא דווקא הזיכרון והניסיון המתמיד לזכור הם כוחות דכאניים המבקשים להכפיף את האדם הזוכר למרותם. אל מול כוחות אלו עומדת השכחה ככוח משחרר; זהו כוח היכול להפוך את האדם הקורס תחת עול הזיכרון לאדם חופשי יותר.
ספרו של תירוש מציע התייחסות ראשונה מסוגה בעברית למרכזיות הזיכרון והשכחה בחייו ובכתיבתו של קפקא, ובכך מרים תרומה משמעותית לדיון בתהליכים אלו בעידן הדיגיטלי. השכחה מוצגת בספר ככוח אקטיבי, מעין תרופת נגד להיותו של הזיכרון כוח המבקש לקבע לנצח את תמונת העבר, ובכך מטיל את אימתו על האדם הזוכר. השכחה היא פתח ליצירה מחודשת, לבריאה והתהוות. היכולת לשכוח, אומר לנו קפקא, היא היכולת להשתנות ולהמשיך הלאה. בעזרת קפקא אנו יכולים לחשוב מחדש על תפקיד הזיכרון בחיי היומיום של חברה אנושית-דיגיטלית זוכרת כל ולהבין את פוטנציאל החירות הגלום בשכחה, בעיקר בימינו.
רסלינג
מאת: ואלרי סולאנס
תיאור: מניפסט החלאה, אשר תורגם לעשרות לשונות, תוך שהוא חי ונושם בביביה התת-קרקעיים של התרבות המערבית, רואה עתה אור גם בעברית. מאז הופץ לראשונה בשנת 1968 אין למניפסט אלא להטריד, להצחיק, להפחיד ולהפריע לכולנו בפרץ של חזון אפוקליפטי הדובר עם עבר נגוע ופגוע של נשיות ונושק לתזזיתיוּת הפמיניסטית, הקווירית, הפילוסופית, הפסיכואנליטית, התמהונית ועוד רבות אחרות.
מניפסט החלאה, אשר נודע, ואף הוכחש, בשמו המלא: "חבורה לקיצוץ הגבר" (SCUM Manifesto – Society for Cutting Up Men), נכתב משולי הסצנה הניו-יורקית בשנות אנדי וורהול והדהד במהלך השנים אל לב-לבה של "התרבות" אשר בה הוא מהפך ואשר עליה הוא מאיים:
"[הגבר] פסיבי מבחינה נפשית, מתעב את הפסיביות שלו, ולכן משליך אותה על נשים, מגדיר את הגבר כאקטיבי, ואחר כך יוצא להוכיח שהוא אכן אקטיבי ("להוכיח שהוא גבר"). אמצעי ההוכחה העיקרי שלו הוא הזיון (גבר גדול עם זין גדול מזיין זיון גדול). מכיוון שהוא מנסה להוכיח דבר מוטעה, הוא נאלץ 'להוכיח' אותו שוב ושוב. זיון הוא אפוא ניסיון כפייתי נואש להוכיח שאינו פסיבי, שאינו אשה. אבל הוא פסיבי והוא רוצה להיות אשה". מתוך: "מניפסט החלאה"
ואלרי סולאנס (1988-1936) נולדה בפרוורי ניו-ג'רזי, לסבית א-מינית, חלק מחבורת אנדי וורהול של שנות ה-60, זו שאף ירתה בוורהול, זו שפספסה, כמו תמיד, ונכלאה; תוצר של גילוי עריות מצד אביה והתעלמות מצד אמה, עיתונאית לרגע, מחזאית להשכיר, מדענית בפוטנציה ומעל הכול – זו שהטיחה בנו את זעקתה/כתיבתה, זו שלא ישבה בצל חלאת הפטריארכליות אלא המציאה את החלאה הרומסנית בשרותן של "הנשים-נשים".
מניפסט החלאה רואה אור בעברית בליווי הקדמתה של פרופ' אביטל רונאל – אחת החוקרות האמריקאיות החשובות ביותר הפועלות כיום בשדה ביקורת התרבות העולמי; ראש החוג לספרות גרמנית באוניברסיטת NYU ומחברת הספר Stupidity. רונאל ממקמת את "מניפסט החלאה" בצומת תרבותי עשיר – בין ניטשה לדרידה, בין אובידיוס לג'ודית באטלר, בתוך התרבות הפופולרית ומחוץ לה, בין השיח המגדרי לאמנותי, כשהיא מקפצת בין בעיטותיו של "המניפסט" לבין בקשתו לנחמה… ובמילותיה של רונאל:
"היא הייתה לא-ליברלית, לא-ניתנת לשיווק, מחזיר אור של פמיניזם לא-בורגני, אם אכן היה זה פמיניזם"
רסלינג
מאת: אנתוני מקגאוון
תיאור: למונטי היו חיי כלב מאושרים: הוא יצא לטיולים ארוכים עם הבעלים שלו, אנתוני, רדף אחרי כלבי פאג שמנמנים ואפילו ניהל סכסוך עתיר נביחות עם הרוטוויילר השכן. העימותים עם הכלב התוקפני הובילו את אנתוני למסקנה שהגיע זמנה של שיחה משמעותית מלב אל כלב, על הדברים שהופכים את מונטי לכלב טוב או רע.
מאותו רגע, ובכל טיול, ניהל אנתוני עם הלב דיונים פילוסופיים כבדי משקל, תוך שהוא נעזר בתורותיהם של סוקרטס, קאנט, אפלטון ואחרים. הכלב השיב והשניים תהו יחדיו: מהו מעשה מוסרי? האם יש לנו באמת רצון חופשי? ומתי, אם בכלל, זה בסדר להשתין על פנס רחוב?
פילוספיה כפי שלימדתי את הכלב שלי הוא מסע פילוסופי מחכים ומשעשע, שתחילתו בסיור בגינות ציבוריות וסופו שאלות חשובות ומהותיות, כמו מי מבין השניים באמת יודע מהי הדרך הנכונה ביותר לחיות את חייו.
תכלת הוצאה לאור
מאת: שלמה יעקובוביץ
תיאור: אוהבים להתפלסף? רוצים לקחת חלק במסע הפילוסופי הבלתי נגמר של האנושות? מה הייתם אומרים אם היו מציעים לקפל עבורכם יותר מאלפיים שנה מאוצרות הידע של ההוגים והפילוסופים הכי הגדולים בעבר הרחוק והקרוב לכדי ספר קטן ומיוחד?
כל הפילוסופיה על רגל אחת מציע לכם, בשפה יומיומית ועכשווית, להיחשף לתחום מרתק, מורכב, מעמיק, מפתיע וייחודי.
ספר זה יכול לרענן את החיים שלכם תוך מפגש עם הגותם של עשרות פילוסופים, מוכרים יותר ומוכרים פחות מרחבי הגלובוס. כחלק מהמפגש, תוכלו לטעום את הגותו של הפילוסוף, להיחשף לאנקדוטות משעשעות וגם לציטוטים שנכנסו לפנתיאון.
אוריון הוצאה לאור
מאת: רחל מאורי
תיאור: הספר מציג את גישתה של הפסיכולוגיה התהליכית (Process-oriented psychology) דרך סיפור המסע האישי של המחברת. הספר מאיר עיניים ונוגע בלב. הוא מתאר בגילוי לב את דמותה של רחל ואת סיפור הדרך שלה, את משפחתה וחייה, את התנסויותיה ואת תובנותיה, וכך הוא מזמין גם את הקוראים להתבונן במבט נטול פניות בחייהם ובדרכם, להתעורר לאמת ולגלות אושר פשוט – גן עדן, ממש ברגע הזה.
אוריון הוצאה לאור
מאת: משה גרנות
תיאור: משה גרנות חושף בספר זה את ההונאה – שאחראי לה הוא מחבר ספר דברים – הונאה שקבעה את גורל העולם.
הכוהן חלקיהו ״מצא״ במקדש ספר תורה, שגרם למהפכה, לא רק באמונה הישראלית, אלא גם באמונתם של כמחצית מאוכלוסיית העולם – הנוצרים והמוסלמים. הספר ״שנמצא״ הוא בוודאות ספר דברים, או חלק מרכזי ממנו, והוא מביא חידושים מבהילים בעבודת האל, המנתבים את המאמינים לקנאות בלתי מתפשרת ולשפיכות דמים ללא תכלה וקץ, וכופה שנאה לתרבות ולקדמה. מחבר ספר דברים פעל להעניק לכוהני ירושלים מונופול בתחום הפולחן (אינטרס כלכלי מובהק!), וקבע כי הוא מצטט את משה, שקיבל כביכול את הצווים הנוראים האלה מהאל.
אוריון הוצאה לאור
מאת: קלאודיה אידן
תיאור: לשקט שני צדדים — הוא יכול להיות הנאה אך גם סיוט. המילים שקט או שתיקה אינן מכסות את שני ההיבטים הללו של השקט. המילה דממה נבחרה כמתאימה הרבה יותר, לכן לרוב היא המודגשת. היא יוצרת ברית עם תנועת הדחף בכך שמערבת את דחף המוות.
מדוע לנסות לכתוב על הדממה? גם אם היא "רועשת" בדרכה? הרי היא מייצגת את ההופכי של הדיבור. הפסיכואנליזה נשענת דווקא על הדיבור, ודרכו היא חותרת להגיע לעצם, לגלעינו של הסימפטום. היה זה הכרח לנסות ללמוד את הנושא, כי הייתה זאת אחת הדרכים לשבור את הדממה, שהפכה למעין עצם מוצקה בגופה של המחברת. חקירת נושא זה משמעה כניסה לשדה הדחפים, ומובן שהסוגייה מעלה שאלה קשה: כיצד להתייחס לממד המאופיין בכך שלרוב אין בו מילים, אפילו אם משתיקים או גורמים לעצמנו להשתיק מחשבה או דעה מסוימת. לאקאן טוען שהשפה היא כלי רע ולכן אין לנו מושג כלשהו על הממשי, כי היחסים בין הדיבור לבין מה שמושמט ממנו דורשים התייחסות לפן ה"לא מושלם", הרע של השפה. בהוראתו האחרונה ביותר, הבורומאית, מקנה לאקאן לשלושת הסדרים מעמד שווה, והריק הקושר ביניהם הוא מקום משכנו של האובייקט a, מה שמבליט את מקום הדממה כְְּמה שגם יוצר קשירה בין הסדרים.
כתיבת דפים אלה הייתה דרך שנראתה לכותבת ראויה כדי להתייחס למה שניתן בנוגע לדממה, ללמוד ממנה וכמובן להשתמש בכך כניסיון נוסף לשבור את השתיקה, אותה עצם הנעוצה בגופה. הדבר לימד אותה לדעת להבחין בין מה שרצוי לשתוק לבין מה שרצוי לומר.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: מיכל גבעוני
תיאור: העתיד, כך נדמה, הוא לא מה שהוא היה פעם. עליית הפופוליזם, הכרסום ביסודות הדמוקרטיה, העמקת הגזענות, משברים כלכליים, מגפות חדשות ושינויים אקלימיים אינם מותירים מקום רב לאופטימיות. האבחנה שההיסטוריה מתקדמת אל עבר אופק מבטיח של צדק ושוויון אינה עומדת עוד במבחן הזמן. במקום לנוע בבטחה קדימה, החיים מקרטעים שוב ושוב סביב מציאות של משבר. בישראל ובמקומות אחרים, התקיעוּת והסחרור הם המקצב החדש של החיים הפוליטיים והרקע לצמיחת מחאות שמבקשות לחדש את התקווה שאבדה.
כיצד החיים בהווה מושפעים מנסיגת העתיד ומהתקיעות שתופסת את מקומו? מה קורה לחיים הפוליטיים כאשר התקווה מידלדלת, והאם אופטימיות נחושה היא הדרך לאשש אותם? אל מול הערך שמיוחס כיום לרגשות נמרצים ולתפקידם במצבי משבר, עתיד לשעבר מפנה את המבט להרגשות אהודות, אמביציוזיות ומבטיחות פחות. הספר בוחן מקרוב את תחושות הייאוש, אוזלת היד, הדשדוש והאבדון שמתפתחות על רקע ההתנגדות לכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים, המחאה נגד שלטון נתניהו והפעולות לבלימת משבר האקלים. הוא מראה כיצד הבחירה בין התקווה לייאוש מסתמנת בתקופה שלנו כהכרעה הפוליטית החשובה ביותר, וטוען שדווקא התחושות העמומות שבין התקווה לייאוש יכולות לתרום לפיתוח עמידות וחוסן. הספר מנתח יצירות קולנועיות, מוזיקליות ואמנותיות שחוקרות את התחושות הללו ומצביע על החלופה שהן מציבות לשיח הפוליטי ולהסדרה הרגשית הנחרצת שלו. התחושות הירודות שמשקפות את ניוון האופק הפוליטי נתפסות כשם נרדף לשיתוק ותבוסתנות, אולם הספר מבקש להראות שבמצב של מבוי סתום ראוי להקדיש להן מחשבה נוספת – ולו כדי להרחיב את מרווח התמרון ולהקל על תחושת המחנק.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אסף פדרמן
תיאור: הדרך הוא מדריך מעשי שמציע לקוראים אסטרטגיות חדשות ועתיקות לשינוי החיים לטובה. אחרי שהציג בספרו הקודם את תרגול המיינדפולנס ככלי פסיכולוגי, פדרמן מתפנה כאן לעסוק באתגרים שאימון תשומת הלב לבדו לא יכול להם: יחסים בין־אישיים, אתיקה, תקשורת, דעות ואמונות. הדרך בת שמונת החלקים שהתווה גוטמה, מורה הודי שחי במאה הרביעית לפני הספירה וידוע יותר בכינוי "בודהה", מובילה להתגברות על אתגרים אלה ומסתיימת בהתעוררות מהחלום המסויט שהתודעה הסובלת נמצאת בו. הדרך הזו היא ההשראה לספר והלב שלו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יוחאי עתריה
תיאור: ספר זה מבקש לתאר את המאפיינים המרכזיים של החיים בעידן הטכנולוגי תוך התמקדות באנדרואיד – רובוט דמוי אדם. מתוך ניתוח של יצירות מרכזיות בתרבות המערב (איש החול, פרנקנשטיין, בלייד ראנר ועוד), התעמקות בכתביהם של הוגים מרכזיים (דקארט, פרויד, היידגר ועוד) ומחקרים שונים שעוסקים במפגש עם רובוטים דמויי אדם ("עמק המוזרות") אנו למדים שהמפגש עם אנדרואידים מעורר חרדה קיומית: בשלב הראשון אנו טועים לחשוב שהאנדרואיד הוא אדם בשר ודם, בשלב שני אנחנו חושבים בטעות שאדם בשר ודם הוא אנדרואיד, ובשלב האחרון הספק מופנה פנימה ואנו תוהים אם אנחנו בני אדם או אנדרואידים – אוטומטונים נטולי רצון חופשי. התוצאה קטלנית: מי שנתקע בשלב הראשון מאבד את שפיותו, מי שנתקע בשלב השני הורג את הקרובים לו ביותר, ומי שנתקע בשלב השלישי מתאבד. האנדרואיד הוא הנורא והמופלא, המדהים והמחריד, הנשגב והמאיים – האנדרואיד הוא האלביתי. את אותו מתח אלביתי ניתן לאתר כבר בשורשי המחשבה היהודית – מ"ספר יצירה" ועד סיפור הגולם. אומנם האנדרואיד הוא אפשרות חדשה מבחינה הנדסית, אך אין בו דבר חדש מבחינה רעיונית: האנדרואיד מגלה שבלב המדע מפעמת אותה תשוקה שאפשר למצוא באלכימיה ובדת – ליצור רפליקה של האדם; שבלב הנאורות ישנה חרדה עמוקה שמא דווקא האדם המוּאר יהפוך לאוטמטון נטול כוח רצון – מי שהופך את הרע בנאלי; שההוויה הטכנולוגית אינה יכולה להשלים עם "האנושי מדי". האלביתי והטכנולוגיה מנסה אפוא להתחקות אחרי הפנטזיה, אחרי המופלא, אחרי האיום והנורא.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סטיבן פולדר
תיאור: בקהילה בעלת חזון אקולוגי בגליל המערבי מחליט יונה לבנות את ביתו מאבנים פראיות. במו ידיו הוא מניח אבן על אבן, ובתוך כך ניצב בפני אתגרים פנימיים וחיצוניים אדירים ועובר חוויה רוחנית משמעותית. זהו סיפור מסע אישי מהפנט ורב־עוצמה המבוסס על מאורעות אמיתיים שהתרחשו בשנות ה־ 80 . סיפורו של יונה, בן דמותו של המחבר, מוכיח שכל אחד ואחת יכולים לזכות בהארה — לא רק בישיבה על כרית מדיטציה, אלא גם בכור ההיתוך של היומיום. בעדינות, ברגישות ובהתמדה מאיר אבן בינה את המקום שאליו נוכל להגיע אם נדבק בדרך המוּדעות. זהו ספר העוסק ביחסי גומלין בין רוח האדם לטבע, וביכולתנו לחיות בטבע בלי לזרות הרס — הבנה שאנו כה זקוקים לה בעידן המעורער והבלתי יציב שבו אנו חיים. כמו משב של רוח טובה הוא מלווה את קוראיו, ולא מרפה מהם ימים רבים מתום הקריאה בו. בניית הבית בכליל התאפשרה הודות לשיתוף המופלא והמבורך עם רחל והילדות. וכמובן עם השכנים; החברים בישוב ותושבי הסביבה, שחיו דורות רבים בחיק החורש הטבעי, ושנתנו יד, ידע וכתף.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: איציק אלחדיף, אליעזר פרנקל
תיאור: הכותבים:
אליעזר פרנקל 1929-2012 אדריכל, צייר ומחנך. ייסד את 'מכללת הסביבה'- סדנא לעיצוב ואדריכלות (1981-2003) ועמד בראשה. נודע בזכות עבודות השיקום האדריכלי בערים העתיקות יפו, ירושלים וצפת. פרסומים: "כרונולוגיה של תולדות האמנות" 1996, "פאטריק גדס, דוח תוכנית העיר תל אביב" 1997 "תיאוריות באדריכלות" 2003. ערך והוציא לאור את כתב העת "לחיות בעיר".
איציק אלחדיף אדריכל, מנחה ומרצה באוניברסיטת אריאל בשומרון ומרכז מגמת הנדסאים לאדריכלות ועיצוב פנים במכללה למינהל. עבד במשרדי אדריכלים בלוס אנג'לס ובתל אביב, אצר והציג שתי תערוכות בגלריה סנטה מוניקה. פרסומים: ערך את ספריו של אליעזר פרנקל: כרונולוגיה של האמנות, תיאוריות באדריכלות ועוד. עורך ראשי, בשיתוף ד"ר עדנה לנגנטל, של כתב העת 'ארכיטקסט' בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל בשומרון.
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל
מאת: בן-עמי שרפשטיין
תיאור: ספר שכותרתו רוח סין הוא משימה בלתי אפשרית. והנה, כמעשה קסם ואולי מין כישוף, נולד ספר המשרטט את הדנ"א של סין ההיסטורית מתוך מאגר ידע אין סופי והחודר לקרב התודעה שאותה שימרו בחיים האומנות, הספרות, ההיסטוריה והפילוסופיה המסורתיות של סין.
רוח סין ראה אור לראשונה בשנת 1972, ואף שסין השתנתה כמעט לבלי הכר, הספר עדיין רלוונטי ומרתק מתמיד.
בכתיבה חכמה, חושנית, מכבדת ומלאת אהבה צולח רוח סין את מבחן הזמן. הקול הייחודי של בן-עמי שרפשטיין נוגע בלב לִבּה של התרבות הסינית, בהיבטים המרתקים שלה וברוחה המפתיעה לעיתים. מתוך ההתבוננות בתרבות האחרת ובנו - צומחת הדדיות של עולם ומלואו.
הוצאת אסיה
מאת: אליק פלמן
תיאור: ספר דרך הוא ספר שיש בו חידוש של מחשבה ושל סגנון. הספר נישא על גב רוח התקופה של המשבר האקולוגי בצורה ייחודית ומעוררת מחשבה, שתדבר ללבם של עירוניים (כחומר למחשבה) ושל אנשי אדמה (באופנים אולי מעשיים יותר). זהו ספר פילוסופי-מעשי שחושב על צורת חיים אחרת, על צדדיה המעשיים והמחשבתיים, ואין רבים כאלה הנכתבים כאן.
ספר דרך ממשיך שיחה ארוכה שתחילתה בעת המודרנית במסות הטבע של הנרי דיוויד ת'ורו, ואצלנו בכתבי הטבע של א"ד גורדון.
דרור בורשטיין
הוצאת אסיה
מאת: אביבה זריהן ויזמן, חיה קורן, צבי איזיקוביץ'
תיאור: בעשורים האחרונים ישנה התעניינות גוברת והולכת במושגים הנקשרים עם הפסיכולוגיה החיובית של הזרם ההומניסטי ובמושגים רוחניים, בין השאר במושג סליחה כשיטת התמודדות אנטי-פתולוגית המעצימה רווחה אישית. סליחה נדרשת אל מול חוויה של פגיעה קשה המפרה חוזה או נורמה בסיסית בין אנשים. בשני העשורים האחרונים הסליחה נחקרה רבות, אך המשגתה והממדים המרכיבים אותה נשארו שנויים במחלוקת. ספר זה הוא בבחינת אוסף של הסתכלויות ותובנות על סליחה. הדילמה של לסלוח או לא לסלוח הנה עתיקת יומין, היא חלק מחיי היומיום שלנו ושזורה בחיינו האישיים, הבינאישיים והחברתיים. עוולות בחיינו מלוות בדילמות גלוית או סמויות בהקשר של סליחה.
הספר הנוכחי הוא פרי יוזמה של חוקרים מדיסציפלינות שונות שחושפים את האתגרים הכרוכים בנבכי תהליכי הסליחה סביב עוולות בינאישיות, כמו למשל אלימות ביחסים אינטימיים, גילוי עריות, לצד עיסוק בעוולות חברתיות – השואה והקונפליקט הישראלי-פלסטיני. הספר נע בין חשיפת ההתגלמות היומיומית של הסליחה בחייהם של אנשים לבין ההבניה החברתית של התופעה וההקשר התרבותי-ערכי ודתי שלה. לפיכך, מוצגת בספר המשגה תיאורטית של הסליחה, לצד הצגת היחס של היהדות והאסלאם אליה. כמו כן, מוצגות התייחסויות מתוך עולמם הפנימי של נפגעים, כמו גם התייחסות לסליחה בהקשר של עוולות וקונפליקטים בין עמים. לבסוף מוצגת הסליחה בתוך מערכי התערבות חברתיים מובנים, כמו למשל בתהליכי צדק מאחה וטיפול.
רסלינג
מאת: ז'ק דרידה
תיאור: המסה "נפתולי בבל", פרי עטו של ז'אק דרידה (2004-1930), שבה למקורות, לפרשת בבל, כדי לפרוש תמצית מרעיונותיה, דאגותיה ושאלותיה של הדקונסטרוקציה: מה בין מקור לבין נוסח; מיהו הקורא המובהק, הפרשן המובהק, המתרגם המובהק; כלום אפשר לומר שהניסיון הוא תרגום וכי, אחרי ככלות הכול, אין דבר רציני מתרגום?
בלב עיונו של דרידה ניצב חיבורו של ולטר בנימין "משימתו של המתרגם", דברי מבוא שכתב בשנת 1921 משסיים לתרגם את "תמונות פריזאיות" מאת בודלר. "נפתולי בבל" מארחת אפוא את לשון ספר בראשית, את הפרוזה הלירית של ולטר בנימין וקולות נוספים – נאורים, רומנטיים, מודרניסטיים ובני-זמננו. הדרמה שהיא מחוללת מאפשרת לנו להתוודע למישורים שונים בכתיבתו של דרידה, החל בהליך הקריאה הדקונסטרוקטיבי ועד להיגיון הלשוני, האסתטי, האתי, הדתי והארוטי המעניק השראה למהלכיה.
רסלינג
מאת: בינה ניר
תיאור: ההצלחה בחברה המערבית המודרנית הפכה להיות מושא שאיפתם של רבים הבונים את ערכם העצמי, ובמובנים רבים גם את זהותם על פי קריטריונים מקובלים של הצלחה, בעיקר במישור המקצועי והכלכלי. כשהחתירה להצלחה קונה לעצמה אחיזה בכל תחומי החיים מתקשים אנשים רבים בחברה לחיות עם כישלון ולהודות בכישלון. ובכן, היכן החל המרוץ להצלחה במערב? האם מדובר בתופעה ייחודית לזמננו? ספר זה בוחן את הערך התרבותי של ההצלחה ואת מקורותיו במערב באמצעות המתודה הגנאלוגית. כמתודה ביקורתית, האינטרס שמניע את המחקר הגנאלוגי הוא הבנת המציאות העכשווית וביקורת עליה באמצעות פירוש מחדש של העבר. חשיפת העבר מפגישה אותנו עם הקונטינגנטי ומצמצמת את שליטתו של ההכרח בחיינו. התזה המרכזית המוצעת בספר זה היא שמקורותיהם של המושגים "הצלחה" ו"כישלון", שהם מבני יסוד בתרבות, שוכנים בלב-לבה של תרבות המערב, נטועים עמוק בשורשיה של תרבות זו ואינם בבחינת תוצרים מאוחרים של התרבות הקפיטליסטית הצרכנית.
בינה ניר מאתרת שלושה מרכיבים אשר היה להם תפקיד מרכזי בהתהוותם של מבנים אלו בתרבות: הפרדת האדם מהטבע, השיפוט היהודי-נוצרי ותפישת הזמן במערב. אף אם אין לראות בהם סיבות ותוצאות ברורות, מבנים אלו מזוהים ומסומנים כחלק מהכוחות שהובילו להתהוות המצב העכשווי. אי אפשר להגיע לרשימה הסופית של כל המבנים והכוחות שיצרו את מבני-העל הנדונים - אך חשיפה של שלושה מהם תאפשר לנו להבין שהמבנים הנוכחיים של הצלחה וכישלון לא היו חייבים להיווצר כפי שנוצרו, כלומר שמה שנראה לעתים כבלתי נמנע אינו הכרח היסטורי.
רסלינג
מאת: אתי חגי
תיאור: ספרה של אתי חגי מציג תשתית רעיונית המציעה משמעות לעשייה חינוכית – כינון אדם כתכלית וכיסוד לקיומה של חברה, לקיומו של עולם. למעשה מדובר בפיתוח סובייקט שעצמיותו נוכחת באופן אותנטי, יוצר, ממומש ומסופק; סובייקט נראה ורואה "אחר", אשר בוחר בנטילת אחריות כעמדה אתית, תוך כדי כך שהוא חווה את עצמו כחלק מקיום רחב, כולל, הוליסטי. "אפיון זה של המעשה החינוכי", כך כותב פרופ' שלמה בק, פילוסוף חינוכי, "שונה מהתפיסה הרווחת שקושרת בין חינוך לידע, בין ידע לציונים, והוא מחייב הבהרה (למה בדיוק הכוונה) והצדקה (מדוע הוא נכון). הספר מתמודד עם שתי משימות אלה בהצלחה. הוא דן בשאלה מיהו האדם, ומדגיש את חיפוש המשמעות כמאפיין המרכזי של חייו. חגי מציעה לראות האדם כמערכת פתוחה וסבוכה, לא בהכרח קונסיסטנטית, שבה הכול נמצא בזרימה מתמדת ובהשתנות רציפה. הפסיכואנליזה משמשת אותה כתאוריה המספקת הבנה מעמיקה על אודות 'היות אדם'... המשימה שלקחה על עצמה חגי היא רחבת היקף ומרחיקת לכת, כפי שניתן להיווכח ממבנה הספר ומתכניו". גבי בונוויט, פסיכואנליטיקאי ומדריך, מוסיף: "זהו ניסיון נועז וחדשני להפגיש בין דיסציפלינות אשר לכל אחת מהן הנחות יסוד ומטרות שונות. במהלך קריאת הספר נגלה כיצד חינוך, פילוסופיה ופסיכואנליזה, למרות הגבולות המפרידים ביניהם, מחזיקים מכנה משותף שקשור קשר הדוק לטבע האדם ולתהליכי התפתחות וצמיחה אנושיים... חגי עושה שימוש בתפיסת זרם 'העצמי' מתוך השדה הפסיכואנליטי וממירה את ליבת התיאוריה לתפיסת עולם ולמושגים שיוכלו לשמש כל איש או אשת חינוך.
רסלינג
מאת: יגאל ורדי
תיאור: הספר פוסטמודרניזם - ומה הלאה?בחיפוש אחר הניאומודרניזם קורא תיגר על הפרדיגמה הפוסטמודרנית אשר משפיעה, זה למעלה מחמישה עשורים, על אורח החיים המודרני על כל היבטיו: ההגותיים, החברתיים, הפוליטיים והטכנולוגיים. המחבר, ד“ר יגאל ורדי, מוכיח בספר זה כי הפוסטמודרניזם לא מת, וגם אין הוא אופנה חולפת; ההפך הוא הנכון: הוא חי, נושם ובועט. ורדי מתפלמס עם האסכולה הפוסטמודרנית באשר להנחות היסוד הפילוסופיות שהיא מייצגת, זאת באמצעות הצגת המחלוקת הנוקבת בין שתי אסכולות נוגדות: הסטרוקטורליזם והפוסט-סטרוקטורליזם. במחקרו המוצג בספר, ורדי מראה כיצד המחלוקת התהומית בין שתי האסכולות האלה יוצרת למעשה סינתזה פילוסופית חדשה, שאותה הוא מכנה ״ניאומודרניזם״. ורדי מציג את הפילוסופיה הניאומודרניסטית פרי הגותו כביקורת על הפוסטמודרניזם, במטרה לעצב גישה אפיסטמולוגית חדשה המבוססת על שילובם יחדיו של ההיבט הפרגמטי, האמפירי והרציונלי בגיבוש הידע לגבי העולם. בד בבד, ורדי מציג תפיסה אתית חדשה המבוססת על שילוב בין שתי תפיסות אתיות קוטביות ומוקצנות: הגאולה הלבנה והגאולה השחורה. התפיסה האתית החדשה המוצעת בספר זה מניחה את היסודות למנעד אתי גמיש המאפשר את המשכו של פרויקט הנאורות, שטרם נשלם.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אורן בן יוסף
תיאור: במשך אלפי שנים מיקמו את עצמם בעולם בני האדם ביחס לשאר היצורים הלא-אנושיים החיים סביבם. מאוחר יותר, וככל שחקר החלל התפתח, הצטרפה לכך התהייה באשר למקומו של המין האנושי ביקום החומרי, במיוחד ביחס לצורות חיים מחוץ לכדור הארץ. עוד טרם למחקר הקסנולוגי - זה של חיים בעולמות אחרים - הספר "טורפי עולמות" דן בסוגיית המבט האנושי על החיים הפוטנציאליים הקיימים מחוץ לכדור הארץ, על משמעותם של חיים אלה ועל היחס האנושי המתבקש כלפיהם; כל זאת הן מתוך התייחסות למדע הבדיוני והן למתודה המדעית, ותחת צילה הכבד של האלימות האנושית, אלימות אשר אותה אנו כבר מכירים ביחס ליצורים שאינם אנושיים, כאן, בכדור הארץ. החשש של בני האדם מפני מגע עם תרבויות טכנולוגיות מעולמות אחרים ניצב מול משאלת הלב שלהם שתרבות חיצונית וזרה כזו תצוץ יום אחד ותגאל סוף-סוף את בני המין האנושי מבעיותיהם הכלכליות, התרבותיות והחברתיות. בין שתי התייחסויות קיצון אלו, של פחד ותקווה, עומדות שתי שאלות נוספות, גם הן שזורות זו בזו: הראשונה דנה בגורלם של יצורים חוצנים שאינם מפותחים טכנולוגית, כאשר ביום מן הימים בני האדם יגלו אותם לראשונה. השאלה השנייה, המרחפת מעל הדיון כולו, נשאלת מתוך נקודת מבט שחורגת מהעולם שלנו גם אל עולמות אחרים: מיהו האדם – האם הוא יצור שנוכחותו מטיבה עם סובביו או שהוא אלים ביחס לכל מי שאינם בני מינו? האם האדם רואה לפניו אופק של תקווה או שמא מדובר במי שכבר התאהב בדיסטופיה, ומתוך ייאוש זה אינו מאמין בגאולה אפשרית עבורו ועבור יצורים לא-אנושיים, בעולם הזה ובעולמות אחרים? במשך אלפי שנים מיקמו את עצמם בעולם בני האדם ביחס לשאר היצורים הלא-אנושיים החיים סביבם. מאוחר יותר, וככל שחקר החלל התפתח, הצטרפה לכך התהייה באשר למקומו של המין האנושי ביקום החומרי, במיוחד ביחס לצורות חיים מחוץ לכדור הארץ. עוד טרם למחקר הקסנולוגי – זה של חיים בעולמות אחרים – הספר טורפי עולמות דן בסוגיית המבט האנושי על החיים הפוטנציאליים הקיימים מחוץ לכדור הארץ, על משמעותם של חיים אלה ועל היחס האנושי המתבקש כלפיהם; כל זאת הן מתוך התייחסות למדע הבדיוני והן למתודה המדעית, ותחת צילה הכבד של האלימות האנושית, אלימות אשר אותה אנו כבר מכירים ביחס ליצורים שאינם אנושיים, כאן, בכדור הארץ. החשש של בני האדם מפני מגע עם תרבויות טכנולוגיות מעולמות אחרים ניצב מול משאלת הלב שלהם שתרבות חיצונית וזרה כזו תצוץ יום אחד ותגאל סוף-סוף את בני המין האנושי מבעיותיהם הכלכליות, התרבותיות והחברתיות. בין שתי התייחסויות קיצון אלו, של פחד ותקווה, עומדות שתי שאלות נוספות, גם הן שזורות זו בזו: הראשונה דנה בגורלם של יצורים חוצנים שאינם מפותחים טכנולוגית, כאשר ביום מן הימים בני האדם יגלו אותם לראשונה. השאלה השנייה, המרחפת מעל הדיון כולו, נשאלת מתוך נקודת מבט שחורגת מהעולם שלנו גם אל עולמות אחרים: מיהו האדם – האם הוא יצור שנוכחותו מטיבה עם סובביו או שהוא אלים ביחס לכל מי שאינם בני מינו? האם האדם רואה לפניו אופק של תקווה או שמא מדובר במי שכבר התאהב בדיסטופיה, ומתוך ייאוש זה אינו מאמין בגאולה אפשרית עבורו ועבור יצורים לא-אנושיים, בעולם הזה ובעולמות אחרים?".
רסלינג
הצג עוד תוצאות