מאת:
אבי שניידר
תיאור:
"…יש עכשיו תאגידים. אין אגודה, יש תאגידים. אז אותו דבר, אין הבדל…"
"…בכל פעם שאתה יוצא מהשדה שלך, או שאתה יוצא מהמשק שלך, אז אתה פוגש מישהו. אתה הולך לגן אז אתה פוגש את כל הורי הגן. כולם מביאים את הילדים שלהם. אתה הולך למזכירות, אתה הולך לזה, אתה כל הזמן רואה אנשים…"
.."מקום קטן, שאני חושב שחשוב שלא יהיו פה פערים גדולים בין האנשים. זה לא בריא מבחינה חברתית. למרות שאני לא… אני לא איזה סוציאליסט. אבל אני חושב שזה מקום העבודה שלי, זה מקום שאני חי בו, ואני פוגש את האנשים גם בנסיבות חברתיות ולא רק של עבודה"…
ציטוטים אלו מתוך דבריהם של חברים במושב צין פותחים צוהר אל סיפורו של מושב חקלאי בערבה. למרות הפרטת המבנה הארגוני של המושב, ממשיכים המבנה המרחבי והקהילתי לייצר ולשמר סולידריות ושיתופי פעולה. באמצעות חקר המקרה של מושב צין מציע ספר זה נקודת מבט חדשה, בתר-ארגונית, על ישובים כפריים בפרט ועל תהליכי עבודה משותפים בכלל.
הספר בוחן את המסד הארגוני החדש של מושב צין, את המסד המרחבי ואת המסד הקהילתי של המושב ואת יחסי הגומלין בין מסדים אלה. בדרך זו מבקש הספר להבין מה היה ומה נותר מהרעיון של מושב העובדים שנוסד בישראל לפני כמאה שנים.
במסגרת המגבלות האקדמיות של הסקה אנליטית מבקש הספר להסביר באילו תנאים חברתיים ומרחביים יכולים ישובים כפריים, מושבים, קיבוצים וישובים קהילתיים במאה ה21 לשמר סולידריות, חרף תהליך ההפרטה הארגוני. יתרה מזאת, מקרה הבוחן של מושב צין, המדגיש את חלקם של המרחב והקהילה ביצירת עבודה משותפת גם ללא ארגון, יכול לשמש גם להבנה תיאורטית של תופעות רחבות יותר בשוק העבודה העכשווי כדוגמת We Work, חממות פיתוח טכנולוגי ועוד