נמצאו 126 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: עדי וולפסון, ורד טוהר
תיאור: שנים-עשר משיריו של דן פגיס זוכים בספר זה לעיון משתי נקודות מבט: זו של המדען וזו של חוקרת הספרות. זה לצד זה וזה נגד זה מעמידים ורד טוהר ועדי וולפסון את שני כיווני הפרשנות במעבדה שירית ניסויית, שבמציאות האקדמית העכשווית כמעט שאינה יכולה להתקיים. מבחינה זו מבטאות המסות הכלולות בספר זה חופש אקדמי במלוא מובן המילה: לכתוב מתוך הדיסציפלינה אך לאתגר אותה ולפרוש כנפיים מעבר לה, לייצר דיאלוג אינטלקטואלי הנמצא מחוץ לקווי המתאר של הפוליטיקה הממסדית, לערוך ניסויים ברעיונות ובאמצעי הבעה, לוותר על הערות שוליים. בכך מחברי הספר יצרו לעצמם מרחב שבו "כל החוקים נשמעים להם".
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: סבינה מסג
תיאור: הספר מהי אקופואטיקה שוטח בעמקות את תולדות הביקורת הירוקה על אגפיה השונים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, תיאולוגיה, ובעיקר: פואטיקה. האקופואטיקה היא תנועה מחשבתית המבקשת לבחון כיצד יכולה התרבות, באמצעות התודעה המפותחת והדמיון, ובייחוד הדמיון הפואטי, לשמש כלי לריפוי הניכור שלנו מן הסביבה. איזו הפריה הדדית אפשרית בין מדעי הרוח והספרות ובין השיח הסביבתי? האם די ל"שירה ירוקה" לעסוק בטבע באמצעות תכניה, או שמא עליה לשקף ערכים אקולוגיים גם בצורתה? חלקו השני של הספר מוקדש למיפוי של השירה האקופואטית בישראל, החל מא.ד גורדון, אברהם שלונסקי ורחל, וכלה במשוררים צעירים המיישמים באופנים שונים את עקרונות הכתיבה האקופואטית. הספר מהי אקופואטיקה נכתב על ידי סבינה מסג, חלוצת השיח האקופואטי בישראל. לצד המידע המקיף שהיא שוטחת בספר, מגוללת מסג בספר גם את סיפור חייה, חיים המוקדשים לקידום השיח האקולוגי ומתנהלים מתוך נוכחות קבועה בטבע. מהי אקופואטיקה הוא ספר שמשרטט חזון מלהיב של יחסים עמוקים בין אדם וסביבתו, תוך שימת דגש על כוחה של השירה לחולל שינויים רבי-ערך.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שולמית שירן
תיאור: יצירתו של חיים גורי מלווה את התרבות העברית מהשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל עד לימינו. מחקרה של ד"ר שולמית שירן מאיר באור חדש את כתיבת השירה של גורי מתוך נתינת דגש לקולו האישי להשפעה של הסביבה הספרותית והפוליטית על יצירתו. המחקר מצביע על מקומו הייחודי של גורי בנוף השירה העברית מתוך בחינה של ההשפעות משוררים בני דורות קודמים ויוצרים בני זמנו. שירן מתארת כיצד המבט הפרטי והאישי משתלב בהבט הלאומי ובתיאור החוויה הקולקטיבית בשיריו של אחד מן המייצגים המוכרים ביותר של דור הפלמ"ח בספרות, כמי שמדבר עבור המכלול אך גם מבקש להתבדל ממנו. המחקר מצביע על ההתפתחויות בכתיבה של גורי וכן על העוגנים אשר בכתיבתו לאורך כשבעה עשורים.
כרמל
מאת: דן לאור
תיאור: קשה ונפתלת הייתה דרך חייו של המשורר דוד פוגל: בצעירותו הסתכן וחצה את גבול רוסיה הצארית ואוסטרו־הונגריה כדי להגיע לעיר הבירה וינה, שאותה בחר לאמץ כביתו. בשלב מאוחר יותר נטש את וינה והגיע לפריז, ואז גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הניסיון לא עלה יפה, והוא חזר לאירופה – תחילה לברלין, אחרי כן לפריז. בימי מלחמת העולם השנייה נלכד פוגל בידי הגסטאפו בעיר קטנה בצרפת, הועבר למחנה דראנסי שליד פריז, ומשם נשלח למותו במחנה ההשמדה אושוויץ.

פוגל סבל תדיר מחוסר פרנסה עד כדי עוני ממש, ממחלות שפקדו אותו ואת משפחתו, מהיעדר הכרה מספקת בהישגיו כסופר וגם מרדיפה בשל היותו "נתין זר". זה היה הרקע לכליאתו במחנות ריכוז הן בידי האוסטרים והן בידי הצרפתים.

ספר זה מגולל את סיפור חייו של דוד פוגל, ובתוך כך מפגיש אותנו עם יצירותיו המופלאות, בשירה ובפרוזה - ובכללן לפני השער האפל, חיי נישואים, לעבר הדממה ורומן וינאי. כמה מן היצירות האלה פורסמו בחייו, ואחרות – רק לאחר מותו, ובהן פוגל מתגלה כסופר חדשן ופורץ דרך, שהשכיל להוליך את שפת השירה העברית ואת הסיפור העברי בנתיבים שלא נודעו קודם לכן. מי שהיטיב להבחין בשיעור קומתו של פוגל ובייחודו הספרותי היה המשורר נתן זך, שבמאמר מכונן שפרסם על אודותיו בשנת 1954 חילץ אותו מן השכחה והתניע תהליך ששינה את מעמדו מסופר שולי יחסית בספרות העברית שבין המלחמות לדמות מרכזית, מרתקת ומתסיסה בסצנה הספרותית העכשווית.
עם עובד
מאת: הדס שבת-נדיר
תיאור: יצירתו של דן פגיס (1930–1986) היא מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה. שיריו זכו לתהודה רבה מצד הקוראים והחוקרים, אך עדיין רב בהם הנסתר על הנגלה. ספר זה מבקש בראש ובראשונה להוציא לאור את יצירותיו שטרם כונסו, ביניהן שירים גנוזים, ובכך לתרום לחקר יצירתו. מלבד שיריו, כולל הספר שני פרקי מחקר העוסקים ב״סוד הביוגרפיה״ של פגיס; פענוח הסוד נעשה תוך דיון ספרותי ביצירתו. הפרק הראשון מתמקד בשירתו ואילו השני מבקש להתחקות אחר עקבותיו מילדותו ועד לעלייתו ארצה.

הספר כולל פרק מחקר נוסף השופך אור על היבטים פואטיים של שירתו הגנוזה. בפרק זה משולבים דימויים חזותיים המתפרסמים כאן לראשונה: כתבי יד ומכתבים גנוזים, מסמכים, תעודות, תמונות נשכחות ועוד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ציליה דראפקין
תיאור: ציליה דראפקין, מי ששלחה לאורי-ניסן גנסין את שירה הראשון, שנכתב ברוסית, ובו תיארה איך תתגנב אל מיטתו בלילה ותנשק אותו בשנתו בחזהו, "ונשיקתי תהיה רוצחת, / את דמו, את לבו, אשתה בנשיקתי"; וניסתה להתאבד בתלייה על וו בצמותיה במלון בפּוֹצֶ'פּ, לאחר שגנסין נעלם לה מלונדון; והתפכחה מאהבתה האובססיבית לגנסין, האב-טיפוס של כל המאהבים שלה, רק כארבעים שנה לאחר מותו – ציליה דראפקין הפכה בניו יורק ב-1918 למשוררת ביידיש, עוד לפני שהיו משוררות בשירה העברית המודרנית, משוררת פורצת-דרך, נועזת ו'מופקרת', "אחת מן המשוררים היהודים הגדולים ביותר" – לדברי 'אנציקלופדיית רַאוּטלֶדג' למודרניזם' – "שחוללה מהפכה בשירת יידיש"; ש"המוטיבים הארוטיים הנועזים שלה הדהימו את בני זמנה, אך היום, במאה העשרים ואחת, שיריה נשמעים עדכניים".

ספר זה נפתח במונוגרפיה על חייה של דראפקין, עם גנסין ואחריו, ועל התפתחותה כמשוררת. מנחם פרי מספר את הביוגרפיה שלה ומשלים בה פרקים עלומים על-סמך חומרים חדשים.

במרכז הספר "בלה מאוהבת", סיפור-מפתח של דראפקין, על חבורת הנערות שריפרפו מאוהבות-מאוכזבות סביב גנסין ב-1906 בקייב, וחטיבה גדולה ומייצגת משיריה, בתרגומים מיידיש של בנימין הרשב ושל פרי. אלה שירים שברובם מורגשת נוכחות עזה של גוף נשי ושל ארוטיות בוטה, ודמות המשוררת העולה מהם היא של אשה פטאלית, בלתי מרוסנת, טורפת גברים או נטרפת, בלב דרמה של שליטה, של שתיית דם או השקיה מדמה, של נפילה על פגיונות מעורטלים.

חותמים את הספר פרקים מזיכרונותיה של דראפקין על גנסין, שנותרו בעיזבונה, איגרותיו של גנסין אליה, מסת התוודעות לדראפקין של בנימין הרשב ומאמר מקיף של מנחם פרי על דרכה בבניית שיר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דן מירון, אריאל הירשפלד
תיאור: בשירה העברית החדשה אין עוד ספר שירים, זולת שמחת עניים (1941), שצמחה סביבו הילה. גם הבקיאים והמומחים, קולם משתנה להרף עין באומרם ”שמחת עניים״. אפילו המבקרים המושבעים של אלתרמן, וגם אלה שמרדו בו ויצאו נגד דרכו בשירה, החריגו את שמחת עניים. שמחת עניים משך פרשנים רבים בשמונים שנות חייו, ופירושיהם, בייחוד סביבו, יצרו גם ריחוק וחשש. דווקא סביב שמחת עניים חפרה הביקורת מעין חפיר עמוק. שתי המסות הכלולות בספר הזה מבקשות לבנות גשר מעל החפיר הלמדני הזה. המסה ”לשמחה מה זו עושה? – שמחת עניים מאת נתן אלתרמן בזמנה ובסביבתה״, הפותחת את הספר, בונה גשר רחב בין דורנו לזמן היווצרם של השירים ונוטעת אותם בהקשרם המורכב – בחייו האישיים של אלתרמן בתקופה שבאה מיד לאחר פרסום ספר שיריו הראשון כוכבים בחוץ )1938(. החישוף המדוקדק של ההקשר ההיסטורי והתרבותי מלמד גם על מה שאי אפשר לומר על הספר, למשל שהוא עוסק בשואה. המסה ”כצואר אחרי החבל" – שיח האהבה בשמחת עניים״ מביאה קריאה אחרת בשירי שמחת עניים, קריאה שבאה מהעכשיו ופונה לקוראים עכשוויים כדי לחשוף את מה שטמון לא רק בהקשרה ההיסטורי של היצירה.
עם עובד
מאת: אפרים חזן
תיאור: ר' מנדיל (מרוקו ואלג'יריה, המאה הט"ז) הוא דמות מפתח מכמה וכמה בחינות: הוא חי ופעל בצומת זמנים קריטי, בתקופת המעבר משירת ספרד על מאפייניה בשירת החול ובשירת הקודש לשירה שרוב רובה קודש. הוא תרם תרומה משמעותית להסבת תכנים, ציורי לשון וצורות שיר מן החול אל הקודש, בעיקר בדרך האלגוריה. עוד זאת הוא זכה להערכה רבה בקרב בני דורו והדורות הבאים אחריו, ואף הוצג בין משוררי השורה הראשונה. התחושה כי עומד לפנינו משורר בעל שיעור קומה ניכרת היטב גם בדברי המעתיקים, מי ברמז ומי במפורש. שירתו נקלטה היטב בקובצי הפיוטים בכתבי היד ובדפוסים בצפון אפריקה והשפיעה לא מעט על השירה העברית בצפון אפריקה הבאה אחריו. זו שירה, שהשילוב בין מסורת רבת שנים לייחוד, למקוריות ולשליטה מוחלטת בסגולות השירה ובלשון על כל רבדיה, העניקו לה איכות מיוחדת ועומק בעל משמעות. בפרקיו השונים הספר מציג בשיטתיות את מכלול שירתו של מנדיל לסוגותיה ולסוגיה השונים, ומתאר את ייחודם הפרוזדורי, התוכני והליטורגי. בכל תחנה ותחנה מסומן מסלול הכתיבה של מנדיל הממשיך מסורת בצד חידוש. גולת הכותרת בחיבור היא מהדורת השירים. הההדרה המוקפדת של השירים מעמידה דיוואן שירה מבואר למופת. הספר מפיץ את אור השירה העברית בצפון אפריקה והופך אותה לחלק מן התרבות העכשווית של מדינת ישראל.
יד יצחק בן-צבי
מאת: עבדאללה טרביה
תיאור: מניין הגיעו חיצי האהבה אל השירה העברית בימי הביניים? מיוון העתיקה? משיר השירים המקראי? ממדבריות חצי האי ערב טרום האסלאם? מאנדלוסיה? האם נדע אי פעם לענות על שאלה זו במדויק? ספרות מחקר ענפה אמנם נכתבה ביחס לשירת החשק והשפעתה של השירה הערבית על אחותה העברית באנדלוסיה, אבל עבדאללה טרביה מזמין אותנו להרחיב את ידיעותינו ביחסים המורכבים בין השירה העברית לשירה הערבית. שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, יהודה הלוי וטדרוס אבולעפיה מצטטים ללא מירכאות את המקרא, את משוררי הג'אהליה, את משוררי בית אומייה ובית עבאס במרחבי חצי האי ערב, בעיראק, בסוריה ובאנדלוסיה. לכן הקריאה בשיריהם היא קריאה פוליפונית; תוך כדי קריאת השירים מבצבצים ועולים ציורים, גיבורים, פרשנויות, יצירות וחוויות המוכרים לקוראים ממקומות אחרים. ספרו של טרביה מעשיר את עולמם של הקוראים באמצעות מילוי מאגר התודעה שלהם במרחבים ובדמויות מה4מרחב הערבי. חשיבותו של הספר בעיסוק בשירה הערבית האנדלוסית ובתרגום השירים לעברית. בתחום זה קיים חסר של ממש עבור קוראים וחוקרים שאינם מסוגלים לקרוא את השירים הערביים במקור, וכאן ישנה אפשרות לקבל טעימות רבות מהשירה הערבית המופלאה הזאת בתרגום נאמן למקור. שירת החשק העברית אינה רק חיקוי לשירה הערבית ברובד הספרותי, אלא היא משקפת מציאות ריאלית בחברה היהודית. ספר זה מראה ומדגים את קיומה של מערכת יחסים של חשק והומו-ארוטיות בחברה היהודית בספרד ובמזרח, כשם שהתקיימה ברחבי האימפריה המוסלמית באנדלוסיה.
רסלינג
מאת: נועה שקרג'י
תיאור: איך מתמודדת השירה, אומנות עתיקה, עם שאגת האינטרנט? מי צריך כתבי עת אם אפשר להעלות שירים לפייסבוק? האם צריך להכיר שפות תכנות כדי לכתוב שיר אינטרנט? מה עושים כאשר מספר הלייקים נעשה לכרטיס כניסה לקנון הספרותי? תשובות לשאלות כגון אלו מוצגות בספר זה, המבקש לתאר ולהגדיר לראשונה את מאפייני שירת האינטרנט העברית באמצעות מושג מקורי: "אינטרנטיקה". הספר מגדיר את הפואטיקה של שירת האינטרנט באמצעות מיפוי וניתוח של מאות שירי אינטרנט שנכתבו בעברית ופורסמו בישראל, ועל פי שלושה כלים מרכזיים שנותנת הרשת בידי המשורר: כלי לתיעוד, כלי לעבודה, וכלי למשחק. "אינטרנטיקה" מציע מודל תאורטי ומתודולוגי ראשון, המצליח לנסח מערכת יחסים המשלבת את מכלול הגורמים הפועלים על השיר האינטרנטי: השפעת המאפיינים הטכנולוגיים של האינטרנט, אופן ההתנהלות של הקהילה היוצרת ומשקלה המכריע, וכמובן, יחסי צורה ותוכן בתוך היצירה האסתטית. "אינטרנטיקה" הוא מחקר בין-תחומי, המשלב התחקות אחר המאפיינים והמשמעויות של האינטרנט, בצד מחקר ספרותי העוסק בתמורות המתחוללות בשדה השירה עקב התפתחויות טכנולוגיות אלה.
מוסד ביאליק
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: בספר ייחודי, מפעים ורב-ערך זה עבור הקורא הישראלי, מפרשת סדרה דיקובן אזרחי את ״סיפור העל״ היהודי דרך עדשה חדשה המקטינה גדולות ומגדילה קטנות. עד סוף המאה ה-19 הזדהו יהודים בדמיונם הדתי והפיוטי כגולים וכנוודים, כשמרכז הקודש – ירושלים, ציון, ארץ ישראל – מהווה עבורם יעד סופי מֵעבר לזמן ההיסטורי. תרבות דיאספורלית חיונית אך פגיעה התבססה על האמונה שאפשר לפצות על המרחק מהמרכז החרב על ידי תמורות והחלפות. המסע האפי היהודי, אשר מתחיל ב״שירי ציון״ של יהודה הלוי במאה ה-12, מצטייר לפנינו כטלאולוגיה מעגלית. מתחת לפני השטח מבעבעים בשירים אלה סטיות וגעגועים לארץ המכורה, אשר יבואו לידי ביטוי דרמטי כעבור שבע מאות שנה, כשארץ הקודש תהפוך שוב לזירה ממשית של דרמת השיבה והציונות תספק הקשר פוליטי ותרבותי המתרגם את הזמן המשיחי לזמן היסטורי. ברומן האפי-טלאולוגי "בלבב ימים", "מתקן" ש'י עגנון את הגישה הפיקרסקית, האנטי-אפית, של ש׳י אברמוביץ ברומן היידי שלו, "מסעות בנימין השלישי", ובכך נפרשות תשובות ספרותיות הפוכות לאופציות ההיסטוריות החדשות. באותה תקופה, ההגירה ההמונית מערבה מעניקה מרחב פתוח לסופרים כמו שלום עליכם לחקור ממדים חדשים בתשוקה הדיאספורלית: הסיפורים הנרקמים בתנאי הדוחק בתחום המושב מקבלים מעוף ״בסוף מערב״, בזירת הקומדיה היהודית המתהווה באמריקה של תחילת המאה ה- 20. הנוודות היהודית המקוללת מתחלפת במוביליות האמריקאית המבורכת. ספר זה מפסיק את הדיון לפני שחורבן יהדות אירופה והקמת מדינת ישראל ישנו את פני המפה היהודית ויגדירו מחדש את ייצוגי המסע היהודי. אך במפנה המאה ה-21, האפוס, האנטי-אפוס וה״דרך השלישית״ ממשיכים להפעים את הדמיון העברי והיהודי.
רסלינג
מאת: עוזי שביט
תיאור: השיר הפרוע, סגנון וריתמוס בשירה העברית החדשה מאת עוזי שביט, מוקדש למעשה לחקר הסֵּדר הסמוי של השירה: במוקדם של רוב פרקי הספר עומדת הפרוזודיה, תורת הצורות והמוזיקה בשירה. באמצעותה מוארות מהפכות צורניות–צליליות דרמטיות שהתרחשו בשירה העברית החדשה במאתיים וחמישים השנים האחרונות, במקביל למהפכות שֶבַּתֹּכֶן, בהשקפת העולם ובתפיסת האדם היהודי, הארץ-ישראלי והישראלי. בתוך כך מצטייר המתח בין הצורות האירופיות והמערביות לבין התכנים היהודיים והעבריים – מתח שבא לידי ביטוי גם במוזיקה של השירה: בין ההנְגנה של המילה העברית לבין המשקל האירופי המודרני. פרקי הספר נעים בטבעיות מדיון בצמיחתה של שירת ההשכלה העברית מתוך הספרות הגרמנית של המאה השמונה-עשרה, אל הארת שיר של נתן זך על רקע המודרניזם האנגלו-אמריקני של המחצית הראשונה במאה העשרים; מִבּחינה של השפעת התרבות היידית על שיר ערשׂ עברי מאת שאול טשרניחובסקי, אל הצגת שירתו של נתן אלתרמן בזיקה למהלכים המכריעים במלחמת העולם השנייה ובמאבק לעצמאות ישראל – ועוד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מיכאל גלוזמן, חנן חבר, דן מירון
תיאור: חייה של יצירה ספרותית קלאסית נקבעים על פי הביקורים שמבקרים אותה בני דורות מאוחרים. תכיפות הביקורים, היסודיות והעומק שלהם כמו גם הנבוֹנוּת והתרבותיות של המבקרים, יכולתם לאזן בין זיקה למסורת הביקורתית שכבר נוצרה סביב היצירה לבין חירות ונאמנות לרגישויות זמנם הם – כל אלה משפיעים על חייה הנמשכים של היצירה וקובעים את "איכותם". המבקרים הנם כל בני הקהילה התרבותית המעוניינת ביצירה ובמסורת הרוחנית והספרותית המהווה בה נדבך. מבקרי הספרות וחוקריה הם לעתים (לא תמיד) נציגיה הנאמנים של אותה קהילה. אכן, המושג "ביקורת ספרותית" קרוב למשתמע מן המילה "ביקור" אולי יותר משהוא קרוב למשתמע מהמילה "בקרה". אף שיר ציבורי באוצר השירה העברית (המשופעת בשירים ציבוריים) אינו בעל מעמד "קלאסי" יציב יותר מאשר בעיר ההרגה (1903) של ביאליק – שיר בעל איכות שירית-רטורית והשפעה היסטורית שהיו לשם דבר. חלקו של שיר זה בעיצוב האתוס הלאומי-ציוני, המשמש ביסוד תרבותנו עד עצם היום הזה, הוא רב לאין שיעור. מעמד מיוחד זה, הגם שהוא מחייב יחס של דרך ארץ ליצירה, אינו פוסל בחינה ביקורתית נוקבת שלה והעלאת ספקות ביחס לתוקפה התרבותי-רוחני בהווה. אדרבא, דווקא המעמד המיוחד הוא זה התובע שהביקור בה יצטיין תמיד בכנות וברעננות המשחררות מקבלה בלתי בחונה של מוסכמות, ולא פחות מכך באומץ לב ביקורתי. יצירה שכוננה תרבות זקוקה לבדיקה כפולה ומכופלת, שכן גלום בה הפוטנציאל של עיוות התרבות. בספר זה בודקים את השיר בדיקה נוקבת ומפורטת – יותר מכל בדיקות קודמות – שלושה חוקרי ספרות מובהקים בני דורות שונים, אשר מציגים אוריינטציות מחקריות שונות ומשלימות.
רסלינג
מאת: יעל ארליכמן
תיאור: פנחס שדה (1994-1929) היה משורר, סופר, הוגה דעות ואחת הדמויות יוצאות הדופן בתולדות התרבות הישראלית והמחשבה הדתית-היהודית של המאה העשרים. מבין שלל הדמויות שאכלסו את עולמה של הספרות הישראלית, רק בודדים הצליחו להלך קסם, להרגיז, לזעזע ולעורר רגשות עזים כל כך כמו שדה. בישראל החילונית והפוריטנית של שנות החמישים הוא היה מהבודדים שהעזו לדבר על אלוהים, על בדידותו של היחיד, על גאולה באמצעות החטא ועל השאיפה “להעמיד את החיים על יסוד אחר”. ספר זה מבקש, בפעם הראשונה, לבחון את הגותו של שדה ולעמוד על בשורתו הרוחנית. זאת, באמצעות ניתוח עומק רעיוני של יצירותיו – שהידועה שבהן היא הרומן האוטוביוגרפי “החיים כמשל” – ובאמצעות ניתוח שיטתי של תפיסותיו בנוגע לדמותה של האלוהות, מהותו של החטא ומשמעותה של היצירה האמנותית. מתוך כך עולה בספר תפיסת עולמו הדתית-קיומית הייחודית של שדה: תפיסה רדיקלית, בלתי מתפשרת, הרואה את התשוקה ואת הגעגוע כקווי היסוד של החיים הדתיים; תפיסה הגורסת, כפי שהגדיר זאת שדה בעצמו, כי “החיים הם משל, ואלוהים הוא הנמשל”.
כרמל
מאת: יוחאי אופנהיימר
תיאור: ספרו של יוחאי אופנהיימר מתאר את השירה שנכתבה בעברית על ידי יוצרים ויוצרות מזרחים בארבעים השנים האחרונות. שירה זו היא בעלת מטענים חווייתיים ועמדות אידיאיות ותרבותיות, אשר על אף השוני והניגודים שעולים מהם הם יוצרים מרחב כתיבה משותף. תודעת המזרחיות אשר משותפת לבני עדות שונות מחלחלת למכלול של תחומים שבהם עוסקת כתיבתם: היא קשורה בתפיסת הזהות העצמית והקולקטיבית שלהם, באותה מידה שבה היא נוגעת ליחסם למסורת הספרותית העברית ואל הלשון העברית שבה הם כותבים, לתפיסת הזמן והמרחב הישראלי שלהם, לזיקתם לתרבויות, לזמנים ומרחבים אחרים, לעמדות פוליטיות ולתפיסתם המגדרית. במחקר הספרות העברית קיימות התייחסויות לאופן שבו הוצבו המזרחים כ"אחר" של שיח האסתטיקה התרבותית אשכנזית, המערבי בעיקרו, ובדחיקתה לשוליים של החוויה המזרחית. על מנת לחרוג מהמרחב הביקורתי המצמצם הזה דן הספר בשירה המזרחית במונחים של "ספרות גלותית", מונחים אשר מסייעים להבחין ביכולתם של משוררים אלה לכונן צורות כתיבה שאינן משכפלות דפוסי כתיבה קיימים, אלא מעמידות פואטיקה חדשה של גלותיות מזרחית. ההבחנה בייחודה של כתיבה זו ובאפשרויותיה האידיאיות מחלצת את הדיון במזרחים ממסגרת ראייתם כמושאים סבילים של הישראליות ומייחסת להם מעמד של סובייקטים אשר הנם אחראיים לייצוגם העצמי ולתרבותם, באותה מידה שהם עשויים להיות אחראיים למאבק התרבותי והפוליטי שבו הם מעורבים. הספר מתאר את יצירתם של משוררים ומשוררות שרק בשנים האחרונות החלו להתייחס אליהם באופן מחקרי – הן כפרטים והן כקבוצה. חשיבותו ההיסטוריוגרפית נעוצה בכך שהוא מסמן כיווני התפתחות של זרם חדש שמהווה אלטרנטיבה לשירה ההגמונית הישראלית, באמצעות סימון התהוותה המגובשת של כתיבה מהשוליים האתניים במהלך העשורים האחרונים.
רסלינג
מאת: תמי ישראלי
תיאור: שירתה המרשימה של חדוה הרכבי נוכחת בספרות העברית זה כארבעה עשורים. קולה הייחודי והמובחן משך אליו את סקרנותם של הקוראים, הפרשנים והחוקרים, סקרנות שהתגברה בשנים האחרונות. אלים יושבים מאחורי גבי הוא מחקר מקיף ראשון המציע קריאה צמודה בשירת הרכבי ותשובות לשאלות שיצירתה מעוררת באשר למיקומה במפת השירה העברית, למסורות שאליהן היא משתייכת ולמקורותיה.

לצד בחינת עמידתה הייחודית של שירת הרכבי על רקע הנורמות הפואטיות, האסתטיות והפוליטיות המקובלות, הספר מציע לקרוא את הפואטיקה שלה לאור המיתוס של אנטיגונה, על מגוון פרשנויותיו. דיון זה במיתוס מאפשר לא רק מבט חדש על עקרונות כתיבתה של הרכבי, אלא גם על חוקי המשחק, על עקרונות המיון ועל גבולות הפרשנות של יצירתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר
תיאור: קובץ המחקרים המוגש בזה לעיונם של חוקריה וקוראיה של הספרות העברית המודרנית, מאגד מחקרים עדכניים על שירתו של דן פגיס, מגדולי יוצריה של השירה העברית המודרנית. אלא שכוכבו של דן פגיס דרך בשמי השירה העברית רק לאחר מותו ב 1986.
באותו הזמן, ובייחוד לאחר פרסום כל שירי ו בכרך "כל השירים" ב 1991- (בהוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד), התגבר מאוד העיסוק המחקרי והביקורתי בשירת דן פגיס. לדיון המסתעף בשירתו היתוֹספו העניין המיוחד והסקרנות שעוררו פרקי הפרוזה שלו "אבא", שפורסמו במלואם ב"כל השירים". קובץ המחקרים הזה מבקש לשקף ולגבש את התפנית שחלה בהתקבלותה של שירת דן פגיס אצל חוקריה וקוראיה; להציג בהרחבה ובהעמקה את מצבו של חקר שירת פגיס היום, וכן לסמן בו כיוונים חדשים בתקווה שעוד יפותחו בעתיד. בספר כלול גם חומר ארכיוני נדיר, שעיקרו הטיוטות של הפרוזה האוטוביוגרפית "אבא".
מוסד ביאליק
מאת: ראובן שהם
תיאור: כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת,/ אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו./ הָלְכָה, הָלְכָה פְּלֻגָּה בַּלַּיְלָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת,/ פָּנַיִךְ, מוֹלַדְתִּי, הוֹלְכִים אִתָּם בַּקְרָב! ארבע שורות אלה שנכתבו בשנת 1938, ערב מלחמת העולם השנייה הפכו לקריאת הקרב הציונית מאז ועד היום. שורות ציוניות אלה הן חלק מההמנון שכתב אלתרמן עבור פלוגות השדה הידוע בשם "זמר הפלוגות", שכל ילד ישראלי ינק אותן בשעתו עם חלב אמו. שירי הזמר ההמנוניים מלווים את הישוב היהודי החל משנות ה-30 של המאה העשרים ועד היום הזה. במחקר ראשוני זה נדונים המנוני יחידות המתנדבים של בית"ר, אצ"ל ולח"י, הפלמ"ח, הפרטיזנים היהודיים, הבריגדה היהודית ובהמשך: המנוני הנח"ל וחטיבות השריון, הצנחנים, גולני, גבעתי, כפיר, המנוני הסיירות, מטכ"ל, שקד, שייטת 13, מגלן, דובדבן, כמו גם המנוני חיל הים, השלישות ודובר צה"ל – רובם מוכרים ומושרים, גם מחוץ לגדרות המחנות הצבאיים. אבל מה אנחנו יודעים על הטקסטים האלה באמת? מה הסיפור שהם מספרים לנו על עצמנו לאורך ציר הזמן? איך משתקפת ישראל מבעד לטוריהם? מהו הקונצנזוס הלאומי המשתקף בהם? מה קורה לקונצנזוס הציוני לפני מלחמת העצמאות ואחריה לאחר מלחמת סיני, מלחמת ההתשה, ששת הימים, מלחמת יום כיפור וההתנחלות מעבר לקו הירוק? על שאלות אלה ואחרות מנסה מחקר חלוצי זה לענות באמצעות עיון בהמנונים הפורמליים והלא פורמליים של היחידות הנידונות כאן. טקסטים המבקשים להתוות את דרכו של הישוב היהודי לאורך הדורות. כל אחד מהם מבקש לתפוס מקום טוב על המדף הלאומי והצה"לי תוך שהוא מבקש, בו זמנית, גם ליחצ"ן את היחידה אותה הוא מהלל ומשבח ולהציגה לראווה בחלון הראווה של העם היושב בציון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אסתר אזולאי
תיאור: במחקר אינטר-טקסטואלי אקפרסטי, הכורך יחדיו דיון בין השירים והציורים התואמים להם, אסתר אזולאי מראה לנו בצורה מדוקדקת כיצד ציורים של ואן גוך, שאגאל ומגריט מוצפנים ברבים משיריו הקנוניים של נתן אלתרמן. עיון בו-זמני בטקסט שירי בזיקה לציור מלביש לציור "כתונת משחק וצלצול"; באפשרותו לחלץ מהציור קולות וריחות פוטנציאליים ואף להצביע על תהליכים אפשריים שעשויים להתחולל בציור. הציור, לצד השיר הליניארי, בונה תמונה כללית של השיר, משלים פערים שמצויים בו. לעתים מתהווים בין השיר והציור מטפורות ייחודיות, תוצרים חדשים – "מרחב אקפרסטי" נפרש ביניהם.
רסלינג
מאת: יהושע גרנט
תיאור: יוסף אבן אביתור - משורר פורה ומקורי שפעל בספרד, ולאחר מכן במזרח, בסוף המאה העשירית — נמנה עם גדולי יוצריה של שירת הקודש העברית לדורותיה. בספר זה מתפרסם לראשונה מקבץ מקיף ומגוון של יצירותיו שביסודן מזמורי תהילים: פיוטים לציון מאורעות במעגל החיים, לשבת ולמועדים, ואף סדרת 'שבחות' יחידה במינה המבוססת על חמישה־עשר מזמורי 'שיר המעלות'. יצירות אלה הוהדרו על פי עשרות מקורות, רובם ככולם כתבי יד קדומים מגניזת קהיר, בלוויית חילופי נוסח וביאור מפורט.
חלקו הראשון של הספר מוקדש לעיון בלשונם של פיוטי אבן אביתור ובאמנות השיר המתגלמת בהם. מרקמהּ הפואטי הייחודי, ה'היפרטקסטואלי' במובהק, של יצירה פייטנית האוצרת בתוכה מזמור מקראי בשלמותו, נבחן בהרחבה לאור תיאוריות בנות זמננו בחקר השיח ובתורת הספרות. עושר יצירתו של אבן אביתור בזיקה למזמורי תהילים נדון לנוכח מגמות מפתח בעולמה של תרבות ישראל במפנה האלף הראשון, כגון הפולמוס הקראי־רבני ועלייתה של שירת 'תור הזהב' בספרד. מתוך כך נפתח כאן פתח להערכה מחודשת של שירת פייטן חשוב ומרתק זה על רקע תקופתו וברצף תולדותיה של השירה העברית בימי הביניים.
יד יצחק בן-צבי
מאת: דן מירון
תיאור: ״פרץ הכניס את ביאליק ל׳קודש קודשיו׳, ׳מעבדת׳ היצירה שלו. כלומר, הוא פתח לפניו את דלת חדר העבודה שלו, קרא לפניו טקסטים, וביאליק התבקש לחוות דעה, לפרץ היה אמון מלא בטעמו ובחושיו הספרותיים. כך נעשה המשורר העברי עד־שותף לחיי היצירה של הנסיך היריב. הלה רחש לו אמון כה רב, עד שגילה לו כמה מתוכניותיו היצירתיות , דבר שאיש, להוציא אולי מקורבים אחדים, לא הובא בסודותיו״. במסה בת שלושה פרקים, בין שני הרים , זוגות סופרים: קרבה, ריחוק וחיכוך יצירתי, חושף דן מירון את זיקות היצירה אצל ארבעה מן היוצרים היהודיים המודרניים המרכזיים: חיים־נחמן ביאליק, יצחק ליבוש פרץ, שאול טשרניחובסקי ואורי-צבי גרינברג. מירון מתחקה כאן אחר קריאתו של סופר בכתביו של סופר אחר בן זמנו, ומניח את עקרונותיה של אוריינות טקסטואלית עקיפה: קריאה בעיניו של אחר. בתוך כך הוא משמיע שוב את קולה של השירה העברית והיידית, במלאת כמאה שנה לערך מאז כתיבתה: מהי הירושה האסתטית שהותירו מנסחיו של הביטוי העברי הספרותי המודרני? והאם ניתן עוד להיכנס בשערי יצירתם? לספר מצורפת הקדמה מאת לילך נתנאל, שעניינה החניכה הרגשית שהציעה הספרות היהודית מודרנית לקוראים בני זמנה, וגלגוליה של חניכה זו בקרב קוראים מאוחרים. 
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אבידב ליפסקר, תמר וולף־מונזון
תיאור: קןבץ מאמרים זה הוא השלישי בסדרה של דברי מחקר על ספרי השירה של אורי צבי גרינברג, הרואים אור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אהרן גימאני
תיאור: רבי שלום שבזי, המוכר גם בכינוי אבא שלום שבזי, חי ופעל בדרום תימן במאה ה־ 17 . שירתו קנתה לה מקום מרכזי בחיים התרבותיים של כל יהודי תימן, והקנתה לר"ש שבזי מעמד מיוחד בקרב חכמי תימן ופשוטי העם כאחד, כמו רבי יהודה הלוי ליהודי ספרד כך רבי שלום שבזי ליהודי תימן. בספר זה רואה אור בפעם הראשונה קובץ המצוי בידיים פרטיות והמחזיק 22 פיוטים חדשים כתובים בכתב ידו של ר"ש שבזי. מקצת הפיוטים חוברו בעקבות מאורעות שפקדו את היהודים בתקופתו של ר"ש שבזי, שהייתה סוערת במיוחד בתולדות יהודי תימן. הקובץ שלפנינו מקיף קטעי תפילות במעגל השנה: פסח, ראש השנה, כיפור, סוכות ושמחת תורה. המחקר בהגדה של פסח ובקטעי התפילה העלה, שעד למחצית השנייה של המאה ה־ 17 , תקופתו של ר"ש שבזי, ידעה כל יהדות תימן נוסח אחד ומנהג אחד, פרט לשינויים מעטים בין הקהילות. פרסום הפיוטים החדשים וקטעי התפילה בספר, המלווה בצילום מלא של קובץ זה בכתיבת ידו של המשורר הדגול, והדיון בהם מהווים תרומה חשובה בחקר שירת ר"ש שבזי ובנוסח התפילה במקומו ובזמנו. הספר כולל גם פרק מקיף על רבי שלום שבזי, חייו ויצירתו, ופרק נוסף על מסורת העלייה לקברו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: שלמה הרציג
תיאור: אריה סיון, חתן פרס ישראל לשירה (תש"ע, 2010), מלווה בכתיבתו את מדינת ישראל מראשיתה ועד ימינו. מאחוריו כששים שנות פעילות ספרותית ענפה, שהולידה יבול נכבד של קרוב לאלף שירים, עשרות סיפורים, ששה מחזות, רומן, מסות ספרותיות, מאמרי ביקורת ותרגומי שירה. יצירתו העשירה והמגוונת של סיון מזמנת כר נרחב למחקר אנליטי שתכליתו לְמַשטֵר וּלתַבנת את השפע הלשוני-תמאטי-פואטי הזה. הנה כי כן, מוגשת בזה לראשונה, לקורא העברי, מונוגרפיה מקיפה על יצירת אריה סיון, שמטרתה לשקף את מגוון החוויות והלבטים, הנושאים והרעיונות, הז'אנרים והפואטיקות המאפיינים את כתיבתו הספרותית במהלך עשרות שנות יצירה. בבסיס הספר עומדת הטענה שמיתוס הילידות הוא פני השטח ומבנה העומק ביצירתו הספרותית של אריה סיון. את זהותו כאדם וכאמן, כיהודי וכישראלי, מגדיר סיון באמצעות המרחבים הארץ-ישראליים שהוא צמח מתוכם ונקשר אליהם במהלך חייו הממשיים והפואטיים. עם זאת, אין מדובר בזהות פשוטה וחד-ממדית, כי אם בזהות המתפתחת ומתגוונת, תוך שימור יסודות מקומיים קבועים, עד להפיכתה לזהות רפלקסיבית (מודעת לעצמה) מורכבת ורבת פנים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יגאל שוורץ, קציעה עלון, נועה שקרג'י
תיאור: רוני סומק (יליד בגדד, 1951) הוא כנראה המשורר הפופולרי ביותר בשירה הישראלית. מראשית דרכו הפואטית באמצע שנות ה-70 זכתה יצירתו הן באהדת הביקורת והן באהבת הקוראים. במרוצת השנים הפך סומק למשורר הישראלי הנקרא, המוזמן, המתורגם והנוכח ביותר במדיה, בארץ ובעולם. שירים כדוגמת "קו העוני" ו"שיר אושר" נלמדים בתוכנית הלימודים בבתי הספר התיכוניים, וצוטטו אינספור פעמים. סומק עצמו הפך "אב שירי" למשוררים צעירים רבים, והשפעתו חורגת משדה השירה. למרות נוכחותה הרבה של הפואטיקה של סומק במרחב התרבות הישראלי, טרם נעשתה עבודה מחקרית מקיפה על יצירתו. ספר זה מבקש למלא חלל זה, ולהגיש לראשונה מכלול מחקרי מרתק העוסק כולו בשירת רוני סומק. טובי חוקרי השירה העברית תרמו מפרי עטם לספר זה: מוריה דיין, אורי הולנדר, טפת הכהן־ביק, חנן חבר, רונית חכם, גלעד מאירי, קציעה עלון, יובל פז, רות קרטון־בלום, ורד קרתי שם-טוב, שרון שדה, יגאל שוורץ, נועה שקרג'י.
הוצאת גמא
מאת: קציעה עלון
תיאור: אמירה הס - יש משהו מדויק בשמה: אמירה. בכתיב העברי שלו, ההדהוד הברור הוא לספר “בראשית”, לאמירה הראשונה בפסוק “ויאמר אלוהים יהי אור”. הדיבור הבראשיתי, ההיולי, ניכר גם בפואטיקה של אמירה, בדרך בה היא יוצרת אור בכתיבתה. זאת שירה שיש בה עירוב של לשונות, של קולות, של גופים, של תודעות, של נזכרות ונשכחות, של זהויות. עירוב שמפרק הכל ומקים הכל לתחייה מחדש בדרכה שלה. אמירה כותבת טקסטים שדורשים מן הקוראים להתעכב ליד המלים, ליד השורות, להבין “בהמשכים”. כתב היד שלה מעניק לנו שהות. שירה היא מלאכת הקודש שלה. ובה, כמו בכתבי הקודש, יש סיפורים וסתירות, דמויות ברורות ואחרות שעוטות מסכות, יש בה קול הבוקע מן הסנה הבוער ואחר שיורד מן ההר האפוף ערפל, ויש קול ילדות מן המעברה, שמעבֵּר את הערבית לעברית, שמחפש את המלים ולְש את העצמי בתוך הגירת הגוף והשפה, לש בתשוקה וללא מורא את הנפש ואת ההיסטוריה. זאת אמירה עם פואטיקה עשירה כרימון - מדממת גרעיני יופי וחוכמה, משפריצה מיץ אדום וסוער ונוטעת בכל שורה עץ חיים ועץ דעת, לא מפחדת לחטוא בעבור הכתיבה. שיריה תאווה לעיניים ולשכל וליבי נפקח כאשר אני קוראת אותה, כאשר אני קור ת את שירתה. (מתוך שיחות רדיו עם ענת שרון-בלייס - הקדמה).
הוצאת גמא
מאת: ענת שרון-בלייס
תיאור: נורית זרחי, סמיח אל–קסאם, חביבה פדיה, מאיר ויזלטיר, ישראל אלירז, קרן אלקלעי-גוט, מירון ח. איזקסון, רוני סומק, שרון אס, טאהא מוחמד עלי, אמירה הס, אגי משעול, ארז ביטון. שתיים-עשרה שיחות עם משוררים ומשוררות, שנתנו לי חוט אתו יכולתי להתהלך בשורותיהם ואותו אני מבקשת להושיט לכם, הקוראים והקוראות. (המשוררת ענת שרון בלייס).
הוצאת גמא
מאת: עירית אבישי–צביאל
תיאור: הספר "האם את צוכה או בוחקת" המתבסס על עבודת הדוקטוראט של עירית אבישי–צביאל, מתבונן בעושר יצירתן של שתיים מן הכותבות החשובות בספרות העברית בדורנו — המשוררת אגי משעול והסופרת אורלי קסטל–בלום. הספר מתבונן ביצירתן של השתיים מפרספקטיבה מיוחדת במינה, ופורש את גווני צליליו ההומוריסטיים של הקול הנשי. באופן ייחודי ומרתק עומדת אבישי-צביאל על הזיקות המשותפות לקול ז ה- עמדות נשיות החותרות תחת תפישות חברתיות כמו מיתוס היופי, וקוראות תיגר על עליונותו של הגבר בחברה הישראלית. הפרקים השונים בוחנים את מסיכת ההומור רבת הפנים ביצירות, שבדומה לכותרתו המלהטטת של הספר, מצביעים על מחאה נשית המנסה להשתחרר מכבלים; מחאה המוסווית מאחורי חיוך מריר-מצחיק המתאפיין באינסוף צורות - היתממות, אירוניה, פרודיה, סאטירה גרוטסקה וביטויי הומור נוספים.
הוצאת גמא
מאת: יוחאי אופנהיימר, קציעה עלון
תיאור: אנא מן אלמגרב הינו ספר המחקר הראשון ליצירתו של המשורר ארז ביטון. ארז ביטון כתב עד כה 6 ספרים שירה מופתיים: מנחה מרוקאית (1976) וספר הנענע (1979), ציפור בן יבשות (1990) תימביסרת - ציפור מרוקאית (2009) ונופים חבושי עיניים(2013), בית הפסנתרים (2015) ביטון, יליד אלגיר, בן להורים מרוקאיים, עלה עם משפחתו ללוד בשנת 1948 כשהוא בן 6. עקב התעוורות בגיל 11 הוא נשלח לבית חינוך עיוורים בירושלים, וחוויותיו בשנים אלו הן הבסיס הרגשי לספרו, נופים חבושי עיניים.
הקיבוץ המאוחדהוצאת גמא
מאת: גלי מנור
תיאור: "רַק מִלָּה בְּעִבְרִית": שירֵי אהוד מנור בין ה"אני" ל"אנחנו" משרטט לראשונה דיוקן אישי ופואטי שלם לדמותו של הפזמונאי והמתרגם שהביא לזמר העברי של סוף שנות השישים קול חדש; קול של יוצר רגיש אשר איננו חושש להפגין פגיעות ולבטא יסודות אוטוביוגרפיים על רקע הפזמון הישראלי הקולקטיבי- לאומי ברובו. זהו ספרה של ד"ר גלי מנור, בתו של חתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי ( 1998 ), מהפזמונאים הבולטים והמשפיעים של דור המדינה. טביעת ידו המיוחדת של מנור לאורך תחנותיו בזמן ניכרת בשיריו - כמו "בשנה הבאה״, ״ימי בנימינה״, "הבית ליד המסילה", "אין לי ארץ אחרת", ״אחי  הצעיר יהודה״, "ללכת שבי אחרייך", "ילדותי השנייה", ו״ברית עולם״ - שהיו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית על כל גווניה. דרך שירים אלו ורבים נוספים עולים ונחשפים מאפייני כתיבתו של מנור, ההשפעות התרבותיות על יצירתו והנושאים הבאים לידי ביטוי בכל פרק בחייו, מילדות ועד זקנה. לכל אלה נלווים ניתוחים ספרותיים וחומרי ארכיון נדירים, המוצגים כאן לראשונה.
מכון מופ"ת
מאת: הלל ברזל
תיאור: תולדות השירה העברית, מחיבת ציון עד ימינו, כרכים יא-יב הציגו את השירה העברית ברצף ההיסטורי: חיבת ציון; תחייה; ארץ ישראל; מדינת ישראל. בכרך יג — תוספות: מורשה ותמורה; מבט לשורשי־השירה; הזדקקותה לתנ״ך — הורחבה הפרשנות ליצירות נבחרות. בכרך יד — תוספות: חדשנות ומהפכנות. כרך זה, כקודמו, נדרש לבעיה של המשכיות וניתוק, רציפות וחירות, מסורת וחידוש, קודש וחול. הכרך הנוכחי, טו — תוספות: מסד וטפחות; פרקים בפואטיקה משווה: מקראית; חדשה; עכשווית.
השער הראשון: הפואטיקה המקראית; פרוזה פיוטית; ושירה קצובה. דיון בהתגלות אלוהית כמגשרת בין הפרוזה לשירה, מכוננת מעבר מן העלילה בהשתלשלותה, לחידושים צורניים: בתקבולת, בהתגוונות הסגנון והצורות הספרותיות. נוספה התייחסות מפורטת למלאכים, לחלומות, ולכתיבה סינאופטית, זמנים ומקומות בהינף אחד.
השער השני: פואטיקה חדשה. תורת השיר כפי שהיא נשמעת מפי המשוררים: ביאליק, טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג, ש. שלום ונתן אלתרמן. וכן נלמדת מיצירותיהם של שלושה משוררים, ששירתם היא דו־שורשית, גולה וישראל: אהרן צייטלין, שמעון הלקין וישראל אפרת. נוסף הפרק: מוטיב הדעת בעין מיתולוגית, אצל אפרת מן האסכולה הוותיקה ואצל אהרן אמיר מן האסכולה של "העברים הצעירים". השער השני נחתם במסה: קינות השואה.
השער השלישי: פואטיקה עכשווית — מוקדש לשתי מגמות בשירת ההווה: המעבר משגב להיתול ומצורות סגורות לפתוחות. ההתמקדות היא בשירים רבים בעל אופי ייצוגי. כך גם בפרק הנועל: מן המופשט למוחש.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אלכסנדר אבן-חן
תיאור: אברהם יהושע השל (1907-1972) נצר למשפחת אדמו"רים, מההוגים החשובים בעולם היהדות של העת החדשה, השל נועד להמשיך את שושלת החסידות של משפחתו ולשמש בקודש אך העדיף לבחור במימוש חזונו של הנביאים ולהילחם למען הבאת צדק לעולם. בשנות השישים היה פעיל נלהב במאבקים למען זכויות האדם. את עבודת הדוקטור כתב באוניברסיטת ברלין בנושא "הנביאים" (The Prophets). בחירת הנושא משקפת את הזדהותו עם חזון מוסר הנביאים שהלכה וגברה במהלך חייו. בצעירותו חיבר שירים המלאים בביקורת על האל, שלא מנע אסונות שבאו לעולם ולא ימנע את אלו שעתידים להיות. בשיריו באים לביטוי התקווה לעתיד טוב יותר בצד הייאוש מן הרוע, הסבל והאלימות הממלאים את העולם. בשנת 1938 נעצר השל על ידי הנאצים וגורש לפולין. הוא עזב את וורשה ב-1939 לפני שזו נכבשה והגיע לארצות הברית ב-1940. שם כתב ספרים חשובים שזכו להצלחה רבה, בהם God in Search of Man; Man is not Alone, ועוד. ספר השירים "על השם המפורש: אדם" שפרסם לפני המלחמה נשכח משום מה ולא זכה לעיון ולמחקר - למטרה זו בא ספר זה.
מכון שוקן למחקר היהדות שליד בית המדרש לרבנים באמריקה
מאת: לילך נתנאל
תיאור: ספר זה הוא מחברת קריאה ביצירתו של זלמן שניאור (שקלוב 1887–ניו יורק 1959). קריאה זו מבקשת לה דרך ביצירתו הענפה של מי שנחשב אך לפני כמאה שנה לאחד היוצרים היהודים המודרניים הגדולים בדורו. מתוך עיון במסכת חייו וביצירתו של שניאור, הספר נוגע גם בהיקפיה הנרחבים של תרבות הספר היהודית המודרנית, שנכתבה ביידיש ובעברית בווילנה, בוורשה, באודסה, בניו יורק ובתל אביב. במוקד הספר ניצב שילוב הכלים שביצירת שניאור - לשון יידיש ולשון עברית, מסכת השירה ומסכת הפרוזה. שניאור נמנה עם היוצרים הלאומיים בעברית ונודע גם כמספר יידיש פופולרי. את שיריו קראו רבים כביטוי מודרניסטי מהפכני, ואילו אחרים ראו בהם תוצר שמרני ומיושן של צאצאי ההשכלה היהודית במזרח אירופה. אך תיבת התהודה שבחללה התפתחה יצירתו רחבה מכל אלה, והיא אוצרת בתוכה את השפעת הספרות העברית החדשה בצד חניכה אירופית, שברי מדרש ואגדה, רשמי בדיון אוריינטליסטי ופולחן קדום, ואת זכר מִכוות האש של ההגירה והפליטות. הרחק מאחדות ומפיוּס, יצירת שניאור מסמנת מתווה מסועף, מרתק, של הספרות היהודית המודרנית במחצית הראשונה של המאה העשרים.
מוסד ביאליק
מאת: עליזה קורב בונפיל
תיאור: אורי צבי גרינברג (אצ"ג) נתפס בעיני רבים כמשורר פוליטי, כמי שידע להשמיע קול ברור וחד משמעי וכמי שתבע מעשים נחרצים שיביאו לביסוסה של הריבונות בישראל. עיון בשירתו מגלה שמתחת להצהרות הברורות שהשמיע עולים גם קולות אחרים. הספר שם מילים נשתקות בוחן את יצירתו של אצ"ג בעשור שבו התפרסמו שירי הספר רחובות הנהר וכן ספר העמודים (1955-1945). בשנים אלה ניצבו אצ"ג ובני דורו על פרשת דרכים ונעו מהתמודדות עם משבר חורבנה של יהדות אירופה דרך החתירה והמאבק לשחרור לאומי ועד התהוותה של מציאות מדינית ופוליטית חדשה – מדינת ישראל. את המאורעות האלה ליווה אצ"ג בשירתו, במכתבים שכתב ובנאומים שנשא בכנסת. הקורא בספר מוזמן להשתתף במסע בין כתבים אלה ולגלות את השפעתה של מערכת יחסי הגומלין של אצ"ג עם הציבור על שירתו כמו גם את מורכבות דמותו: זו המבקשת להשמיע קול פוליטי ברור ונחרץ אך מקיימת בתוכה עולם פנימי מפורר ושברירי.
מאת: גלעד מאירי
תיאור: שירת דוד אבידן היא כלשונו "מִזְרָקָה נִפְלָאָה שֶׁל אֶנֶרְגְּיָה קִינֶטִית". הר געש סימפטי, פרי מחקרו של גלעד מאירי, מנסח בבהירות את פואטיקת אבידן, ומשרטט מחדש באורח מקיף, מעמיק ומעודכן את קווי האורך והרוחב של מפת השירה הישראלית. הספר מתאר את ראשית הפרינג' בשירה הישראלית ואת הדומיננטות והנרטיבים המרכזיים שלו, באמצעות דיון בפרודיה, בהומור, באוונגרד ובעידן החדש. עולם המושגים הרענן של המחקר מטביע בשיח הספרותי העכשווי מונחים מקוריים של המחבר כמו פופואטיקה, ננו-פואטיקה ופופיוט. זהו ספר חובה למשתמש בשורות הקצרות של השירה ובשורות הארוכות של המחקר.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רות קרטון-בלום
תיאור: לא פחות משחייבת השירה העברית החדשה לתנ"ך, חייב התנ"ך לשירה העברית החדשה, השבה ומנכיחה אותו על דרך פולמוס והערצה. מקרה בוחן לחליפים טקסטואליים אלו מצוי בסיפור העקדה. אין כמו תמציתו האכזרית כדי להמחיש את היחסים המתוחים שבין המשורר הישראלי לטקסט האב של התנ"ך. מעשה הקריאה הוא דו-כיווני ופרדוקסלי: הווה שמבקש לקרוא מחדש את העבר ואולי אף להפך אותו מזה; ועבר שבכוחו הקמאי רומס את המשורר החילוני, ובאחת, סוגר עליו את הפתחים כולם מזה. אם בתחילה נדמה כי בכוחו של המשורר לנסוע אל העבר באמצעות חללית השיר, ולערוך בו תיקון גנטי ברגע הראשית, ואולי אף להציל עצמו ממאכלת הסיפור בהמשך, מתוך רצף הפרשנויות של השירים עולה דווקא התמונה שמתוך העקדה בוקע איום קמאי וטקטוני, שמרגע שנחשף אליו המשורר, מסתברים יחסי הכוחות מתוך שורשי הלשון הכופתת את המשורר המודרני להוויתה המבעיתה של העקדה. זהו מצב נואש ומוזר: היוצר מנסה לשנות משהו מתוך אמונה ששינוי זה יחולל תמורה ברגע ההווי (למשל אותה הדרה מוזרה של האם מן הסיפור), ובו בזמן, ההכרה שמה שכבר כתוב, הוא זה הגוזר את המטא-עלילה של החברה הישראלית, ולחילופין, גם את הגורל האישי. זהו מסע מרתק על פני השירה (ובכללה, שירת הנשים המצטרפת לקולות המחאה על מעשה האבות בבנים) שבו המשורר הופך למעשה לגיבור האמיתי. דרך פריזמת העקדה, מציעה פרופ' רות קרטון-בלום שלל קריאות פרובוקטיביות וחדשניות בשירתם של כמה מן היוצרים המרכזיים של השירה העברית, ביניהם: חיים גורי, ט. כרמי, אבות ישורון, דליה רביקוביץ', דוד אבידן, יצחק לאור, רוני סומק, נורית זרחי ואחרים. ספר זה הוא המשכו של הפרויקט נרחב הבוחן כיצד מאצילים עקבותיו של הטקסט הקדום " הילה" על הטקסט החילוני העכשווי, והאופנים השונים שבהם מחלחלת הרליגיוזיות דרך השפה השירית.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אביבה דורון
תיאור: מה התרחש בספרות העברית בספרד לאחר "תור הזהב" שפרח בתקופה המוסלמית? אילו חידושים פואטיים אפיינו את המשוררים העברים בעידן הספרדי־נוצרי  שמרכזו היה בטולדו, "ירושלים אשר בספרד"?כיצד משקפת השירה העברית את השיח התרבותי היהודי־ספרדי? תשובות לשאלות אלו ואחרות, מוצעות בנפלאות שיר, מחקרה המקורי, החדשני והמקיף של אביבה דורון, מחשובי החוקרים של השירה העברית בספרד. נפלאות שיר מציג לראשונה את הדו־שיח של היצירה העברית עם השירה הספרדית ושם דגש על טולדו, בירת ספרד ובירת התרבות היהודית באותה תקופה. הספר שופך אור על מאפייניה החדשים של השירה העברית הרעננה והמרתקת שחוברה במשך שלוש מאות שנים בספרד הנוצרית וחושף כיוונים מפתיעים, ובהם: שירה לירית אינדיווידואליסטית, שירה ארס־ פואטית, פריצה יצירתית של גבולות מקובלים וחציית הקווים המסורתיים שבין שירת הקודש לשירת החול. שירה מיוחדת זו מצטיינת בברק שירי מרנין והיא ראויה לכינוי תור הזהב השני. הקורא המהלך בין דפי הספר מוזמן לטיול מרהיב, חושני ורב יופי בשבילי טולדו, ברצלונה, ג'ירונה וסרגוסה, ולמפגש עם משוררים ספרדים, זמרים טרובדורים ופייטנים עבריים, שהם גיבורי התרבות המרתקים של תור הזהב השני בספרד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יוכבד בת מרים
תיאור: ספר זה רואה אור בעקבות תגלית ארכיונית מרתקת: קבוצת מכתבים שכתבה יוכבד בת־מרים הצעירה אל חיים הזז, ואשר לא פורסמו מעולם. זוהי עדות נדירה לפרק חייה העלום של יוכבד בת־מרים (1901–1979), טרם עלייתה ארצה, כמשוררת עברייה צעירה ברוסיה הסובייטית. סיפור האהבה המורכב בינה לבין הסופר חיים הזז (1898–1973) נרקם על רקע פרידתם ונדודיהם של השניים, עד לפגישתם המחודשת בפריז, ב־1926. לצד 24 ממכתביה של בת־מרים, מובאים כאן 24 שירי המחזור "מרחוק", שנכתב באותה עת ממש. פרסומם זה לצד זה מאיר באור חדש מפתיע את יצירתה המוקדמת של אחת מן המשוררות העבריות הגדולות. מעבר לאינטימיות הביוגרפית, מזומנת לנו כאן הצצה יחידה במינה לפרק דרמטי בחיי יהדות רוסיה שלאחר המהפכה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לילך לחמן
תיאור: אבות ישורון - 1992-1904, חולל שבר בלשון השיר והפך את אדמת השירה העברית. חייו וגורלו גילפו פנים של אדם יהודי-ישראלי מתוך העברית. ״העברית שלי היא בן-אדם, היא לא שפה, העברית שלי היא אדם שחי כאן, בארץ, ובזמן הזה, לפי שהוא מוכרח לחיות, לפי שהוא חי את ההכרח הזה. זה לא עברית, זה יידיש, זה פולנית, זה גם עברית״. זהו כינוס ראשון של מסות ומאמרים על שירתו של אבות ישורון. הוא התהווה כדו-שיח בין חוקרים ויוצרים שנענו לשאלה איך לקרוא את ישורון היום ומה תורמת קריאה כזאת להבנת מקומה של שירה בזמננו. הספר הבוחן את עבודתו של ישורון על תקופותיה, על הקשריה ועל אופן התקבלותה, מאיר מחדש את השיר ואת כליו. ישורון מתגלה כיוצר אקטואלי שעורר שאלות של זהות, היסטוריה ושפה שהודחקו בתקופתו והטרימו את זמננו אנו. מובא כאן ראיון נדיר אותו ערכה הלית ישורון עם אביה שמביא את מבטו של המשורר על עבודתו וחושף את המשקל שיש למוות בשירתו המאוחרת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: יוחאי אופנהיימר
תיאור: בספר זה בוחן יוחאי אופנהיימר את כתיבתם של משוררים וסופרים חשובים שעלו ארצה, ואף על פי כן עיצבו תודעה גלותית שמבטאת זרות לארץ ישראל, לחברה הקולטת והילידית, לזהות הציונית החדשה, בצד זיקה עמוקה לתרבות היהודית בגלות ולזיכרונה. תודעה גלותית ליוותה, כטענתו, את הספרות העברית בקביעות וברציפות במשך המאה העשרים ותרמה לעיצובה של זהות לאומית שממשיכה את התרבות הגלותית וצומחת מתוכה, ואין היא מציבה את עצמה כניגוד לה. היא תבעה הכרה בכך שאת הגלות אין לזכור רק באמצעות דימויי חולשה וסבילות, אלא גם באמצעות דימויים של עוצמה תרבותית ואתוס חברתי-רוחני. אלה הנושאים הנידונים בספר: עמדתו האנטי-ממלכתית של אלתרמן; כיצד נובעת רגישותה הפוליטית של לאה גולדברג מחוויית הגלות בארץ ישראל; כוחו של הגוף היהודי הפגום על פי אפלפלד; המצאת מסורת צפון-אפריקאית בשירת ארז ביטון; מלנכוליה בשירה החלוצית של העלייה השלישית; היחסים הגלויים והסמויים בין העברית ליידיש בשירי טשרניחובסקי ושלונסקי; תודעת האשמה על עזיבת הבית אצל אבות ישורון; הפער בין העמדה הפוליטית לרגישות הספרותית בנושא הגלות אצל ברנר, ועוד.
מוסד ביאליק
מאת: גבריאל מוקד
תיאור: בארבע–עשרה רשימות קצרות - "אֶטיוּדים" כלשונו - פורשׂ חוקר הספרות והעורך הנודע, פרופ' גבריאל מוקד, מבט פנורמי ועם זאת אינטימי על שירתה של מאיה בז'רנו. מוקד, שהיה הראשון לפרסם את שיריה בשלהי שנות השבעים של המאה העשרים (ב׳עכשיו׳), סובֵר שבז'רנו היא "הדמות המרכזית בשירתנו משלהי שנות השבעים ואילך עד ימינו אלה" וששירתה היא "מסע לארץ הפלאות של הדיוּק". מבטה המשוכלל של בז'רנו, הבוחן את המיתוס והיומיום, את התודעה והדִמיוֹן, את הנפש והגוף, ניכר החל ב'בת יענה', ספר שיריה הראשון, עבור בשירי "עיבוד נתונים" שהעניקו לה מעמד מיוחד בשירה העברית של דור–המדינה ועד לספרה 'פגישה עם השחקנים', שראה אור לאחר כינוס מבחר מקיף משיריה (תדרים). בשערו השני של ספר זה ניתן מבחר ממצה משיריה של בז'רנו, שנערך בידי המשוררת עצמה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: סיגל נאור פרלמן
תיאור: הספר עוסק בשירתו האוטוביוגרפיים של נתן זך. כידוע, מאז שב זך משהות ממושכת בלונדון, ובעיקר עקב מות אמו, השתנתה שירתו כאשר ספגה לתוכה את היסודות האוטוביוגרפיים, יסודות שהגיעו לשיאם בקובץ החמישי שלו 'כיוון שאני בסביבה' (1996). ביקורת הספרות סימנה עד אז את שיאה של שירת זך במה שכונה "נוסח זך", נוסח שהתבסס על שיריו המוקדמים, והשפיע באורח מכריע על השירה העברית בעשורים האחרונים. את שירתו המאוחרת של נתן זך מכנה נאור פרלמן "שירה פואטוביוגרפית", ומציעה להשתמש במונח מפתח זה כדי לעיין בכל שירה שהקשריה הם אוטוביוגרפיים. בפרישה רחבה ובלשון בהירה וחדת התבוננות מעמיק הספר לבחון את הפואטוביוגרפית של זך. נאור-פרלמן מצביעה על אירועים בחיי המשורר ובחיים הציבוריים, שאותם משכיל זך להפוך לחלק משירתו המתרחבת: התאבלותו על מות אמו, והאופן שבו נכרך דיוקנה בדיוקן האישה-אהובה; הפחד מפני המוות, והאופן שבו מוכן האני-המשורר לאמץ לעצמו זהויות שונות, ואף לדבר בקולן; נכונותו של זך לכתוב שירה פוליטית, אחרי שהתנגד באופן נחרץ לפוליטי בשירתו המוקדמת; הניסיון המפתיע להתקרב אל נתן אלתרמן המת, בשיר "עם אלתרמן בחולות", אחרי שתקף את שירתו בחריפות – בכל אלה ועוד עוסק ספר רב תובנות ומרתק זה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנן חבר
תיאור: הספר מתחקה אחר רגעי מפתח בצמיחת השירה העברית בארץ ישראל. בראש ובראשונה מתבררת בספר משמעותה הספרותית והפוליטית של "ההתחלה" הספרותית, הנבנית על ידי הנרטיבים הגדולים של הספרות העברית: הציונות ויישובה של ארץ ישראל. המפגש הציוני עם המרחב הארצישראלי מתברר כמפגש אלים, שהשירה העברית שנכתבה על אודותיו לא רק מייצגת אותו, אלא גם לוקחת בו חלק פעיל.
מוסד ביאליק
מאת: אורי הולנדר
תיאור: הספר "המוסיקה של המהפכה" הוא ניסיון ראשון לבחון יסוד מהותי, שלא הוברר עד כה, ביצירתו של נתן זך – מקום המוסיקה בעולמו. בשני מובנים תסייע בחינה זו להבין את מניעיה של המהפכה השירית שחולל זך ואת תהליך השתלטותו על קנון השירה העברית: מצד התהליך הפנים-יצירתי של יצירתו, ובמובן החברתי-פוליטי המשתמע מקריאת שיריו ומאמריו כטקסטים שנכתבים במרחב תרבותי מוגדר – החברה הישראלית של שנות החמישים והשישים. מתוך התבססות על ניתוח מפורט של שירים רבים משל זך ועל בדיקת כתביו העיוניים, מבקש ספר זה לתאר את מערכת היחסים הדיאלקטית עם "הניגון" האלתרמני ככוח מניע, שהעימות הנמשך עמו הִפְרָה את שירתו של זך בשלב הראשון והמכונן של יצירתו (1955–1966).
מוסד ביאליק
מאת: דן מירון, אריאל הירשפלד
תיאור: שמונים שנה לאחר צאתו של כוכבים בחוץ של נתן אלתרמן לאור, אפשר וגם צריך להודות כי זה המסעיר בקרב ספרי השירה העברית הישראלית. יש כמובן ספרי שירה עבריים שמדרגתם האמנותית אינה נופלת משלו, אבל אין מרהיב, מפתיע, מוזר וּוירטואוזי כמותו. עם הוצאתו לאור הוא התקבל בהערצה בלב הנוער הארץ ישראלי, אך לאחר ימי דור, משהונחו היסודות של השירה הישראלית על רקע ימי החולין שלאחר הקמת המדינה, הואשם ביופי מופרז וקר ובניכור מחיי האדם הממשי.
עם עובד
מאת: מנחם פינקלשטיין
תיאור: משך כחצי יובל שנים, מעיצומה של מלחמת העולם השנייה ועד אמצע שנות השישים של המאה שעברה, פרסם המשורר נתן אלתרמן מדור שבועי בעיתון "דבר", הוא "הטור השביעי". שבוע אחר שבוע התייחס המשורר לנושאים שעמדו על סדר היום הציבורי, והעניק להם פרשנות אישית. חלק מן השירים שפורסמו באכסניה זו, כגון "מגש הכסף", הפכו לנכסי צאן ברזל של השירה העברית והקנו לאלתרמן את מעמדו כמשורר לאומי. הטור השביעי וטוהר הנשק משקיף על שירי הטור השביעי מזווית ראייה ייחודית, שעניינה סוגיות של ביטחון המדינה, של "טוהר הנשק" ושל המשפט. הכותב, שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר מנחם פינקלשטיין, שימש בשנים 2004-2000 כַּפרקליט הצבאי הראשי, בדרגת אלוף. לפני כן מילא תפקידים מרכזיים במערכת המשפט הצבאית, ובהם – התובע הצבאי הראשי, הסנגור הצבאי הראשי, והמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. במחקר מקיף וראשוני מסוגו, מתחקה המחבר אחר כתיבתו של אלתרמן בממשקים שבין ביטחון, מוסר, משפט וחירויות הפרט, ומטעים כי עקרונות יסוד של רוח צה"ל ושל המשפט הישראלי באים לידי ביטוי נוקב ועקבי בשירי "הטור השביעי". ברבים מהם עסק המשורר בדילמות המורכבות הכרוכות בהפעלת כוח צבאי; כחוט השני נשזרת בהם תפיסת עולמו, כי בצד חובתה של המדינה להגן על חיי אזרחיה ועל עצם קיומה – על השימוש בנשק להיות צודק, מידתי ומרוסן. סוגיות אלה נחשפות בספר על ריבוי רבדיהן ונבחנות בכלים משולבים של תחומי דעת שונים – ספרות, שירה, היסטוריה, משפט והגות יהודית; שילוב תחומים זה הוא מחידושי הספר. אגב כך נפרסות בפני הקורא פרשות מרתקות מתולדותיה של מדינת ישראל כגון "פרשת כפר קאסם", "פעולת קיביה", "משפט טוביאנסקי" ועוד. זאת ועוד, כמי שעמד בראש מערכת המשפט הצבאית בתקופת הלחימה בטרור בראשית המאה ה־21, פותח המחבר צוהר לסוגיות שעמן התמודדו מערכת הביטחון והפרקליטות הצבאית הלכה ומעשה, דוגמת "הסיכול הממוקד", "נוהל שכן", הגדרת המאבק בטרור כ"עימות מזוין" וסוגיית הסרבנות. הטור השביעי וטוהר הנשק מיטיב אפוא להמחיש כי לא נס ליחם של "שירי העת והעתון" של אלתרמן, ועד כמה רלוונטיים גם כיום המסרים החשובים העולים מהם לאתגרים הניצבים בפני מערכת הביטחון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ניצה בן-דב, יאיר קורן-מיימון
תיאור: התשוקה לייצוג המציאות היא דחף טבעי באדם עוד משחר האנושות. האדם – בהיותו “הומו סימבוליקוס” (Homo Symbolicus) או “יצור מסמל” – מפיק סימנים ושואף כל העת לייצג באמצעות השפה את העולם שבו הוא חי. ייצוגים לעולם אינם המציאות עצמה – חיצונית או פנימית, חומרית או נפשית – אלא דימויים מוטים שלה. פשר הייצוג נקשר למשחק תעתועי המשמעויות והיעדרן המתקיים בו – משחק בין פנים ובין חוץ, בין ישן ובין חדש, בין מה שיש בו או מיוחס לו ובין מה שהוא יוצר, בין מה שנקשר להיסטוריה של עמו ותרבותו ובין מה ששייך רק למי שיצר אותו. הייצוג לעולם אינו תמים, וכל ייצוג הוא פעולה יצירתית ואידאולוגית של ביטוי באמצעות בנייה, תיאור, עיבוד או סימול של היבטים במציאות או של רעיונות פנטסטיים ומופשטים. ייצוגים משפיעים רבות על המראה הכללי ועל ההתנהגות, על ההבניה של מיתוסים ושל זיכרון קולקטיבי, של איקונוגרפיות הגמוניות ואלטרנטיביות, וכן על חברות אנושיות ועל הכלכלות הפוליטיות שלהן. בשל מורכבות זו, ומכיוון שהייצוג הוא אמצעי ליצירת זיקה בין הדבר הנעדר שמבקשים לייצג לבין הדבר הנוכח, שאלת הייצוג הופכת לסוגיה מהותית מאתגרת בכל דיון בגבולות השפה בכל דיסציפלינה. אסופת מאמרים זו מציעה מבט רחב על ייצוגים אסתטיים במגוון פלטפורמות אומנותיות, תרבותיות וטקסטואליות: תקשורת, סיפורת, שירה, מקרא ותלמוד.
מאת: גדעון טיקוצקי
תיאור: יצירתה של דליה רביקוביץ (2005-1936) היא מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה. שיריה זכו לאהדת הקהל ולהערכת המבקרים, אך עדיין הנסתר בהם רב מן הנגלה. ספר זה מבקש להאיר את הצדדים המוּכּרים פחות בכתיבתה של רביקוביץ ובחייה, ולאורם לקרוא מחדש את לב יצירתה – הן כשלעצמה הן על רקע הספרות העברית והעולמית בת הזמן. זהו המחקר הראשון על אודות רביקוביץ המבוסס על עיזבונה הספרותי, שטרם נחשף. העיון בארכיון מוביל לגילויים מפתיעים ולתובנות חדשות, גם באשר לשיריה הידועים. אמנם הספר מתמקד בעולמה של יוצרת אחת, אך הוא חורג מתחומה של שירת רביקוביץ (שאינו צר כלל וכלל) ועשוי להיקרא גם כסיפורן של שירת "דור המדינה" ושל התרבות הישראלית הצעירה בשנותיהן הפוריות ופורצות הדרך ביותר, שהשפעתן ניכרת עד היום.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
מאת: חמוטל צמיר
תיאור: ספר זה מבקש לברר את המימד הגופני בשירתו של חיים נחמן ביאליק כנקודת־מוצא להבנה חדשה של שירתו בכללותה, בהקשר ההיסטורי והאידיאולוגי של זמנו. עם התגבשות התנועה הציונית כמערכת של "ציווּיים" לשינוי מוחלט של היהדות ושל היהודים עצמם, מתגלה גופו של ביאליק כזירה מגדרית, גברית במהותה, שמתחוללים בה יחסים מורכבים וזיקות עמוקות, לעתים מתוחות וקונפליקטואליות, בינו לבין העם, הנשים (האֵם והאהובה), המלים והשירה – ובינו לבין עצמו. המחקר מבקש כך להאיר את הזיקה המשולשת בין סובייקטיביוּת גברית, לאומיוּת ושירה. תוך קריאה קפדנית ורגישה ותוך התייחסות גם לביוגרפיה של המשורר, טוענת חמוטל צמיר כי ביאליק הציב את עצמו – הן את גופו והן את נפשו – כזירה שבּה, מתוכה ובאמצעותה ביקש "להוליד" את האומה. החרדה שיצרה בנפשו נוכחותו החסרה של אביו, לצד יחסים סימביוטיים עם אמו, מיתרגמת או מתבטאת בשירתו בשבר של ה"אני", בשורש התשוקה שלו. שבר זה משתקף בחזרה בפרויקט הלאומי שהוא כתיבתו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תמר וולף-מונזון
תיאור: נוכחותו המרשימה והמתמדת של מירון ח. איזקסון בתודעה התרבותית הישראלית והמקום הייחודי של יצירתו בשירה ובפרוזה הישראלית בארבעת העשורים האחרונים, עוררו לאורך השנים עניין ותהודה בביקורת. עם זאת, קיים חֶסֶר בסקירה שיטתית של יצירתו, העומדת על מאפייניה התמאטיים, הרטוריים והלשוניים-סגנוניים, בפרט של יצירתו השירית. הקובץ לִנְשֹׁף אֶת הַצְּעָקָה - מחקרים על יצירתו של מירון ח. איזקסון, אשר כולל שבעה-עשר מאמרים ומסות, שנכתבו על ידי חוקרים, משוררים וסופרים על שירתו של איזקסון ועל כתיבתו בפרוזה, מבקש לענות על החֶסֶר הקיים, ולכנס לראשונה יחד מבחר מקיף של מאמרים על יצירתו. מקריאת המאמרים מצטיירת יצירתו ובפרט זו השירית כחטיבה ספרותית מובחנת וייחודית בספרות הישראלית, שיש לה תווי זהות והיכר אופייניים. מאמרי הקובץ חושפים את צפניה הפואטיים המרכזיים של יצירתו השירית, ואת אופן התבוננותו הייחודי בעצמו, בבני משפחתו, ביחסים בין בני אדם, ובמשמעותם של חפצים ואברי גוף – לעיתים בדרך של העברה רגשית ולעיתים כמטונימיה לבני האדם. מאמרי הספר בוחנים את מבנה העומק התמאטי של שירה זו, ואת דרכי הארגון הרטוריים שהיא מפעילה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןהקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות