דיני רצח

עמוד:116

צעד ראשון : הטקסט המקראי עיינו פעם אחת במקורות הבאים ; בראשית ד ; 8-1 , בראשית ט ; 7-5 , שמות כא 14-12 , ו ; 26-20- במדבר לה . 34-9 , עעד שני : סיכום ערי מקלט : בעולם העתיק ובמקרא רווחה תפיסה שלפיה דם הנרצח מטמא את האדמה ולא נספג בה עד שהרוצח בא על עונשו . בני משפחת ההרוג היו מופקדים על "גאולת הדם" - הנקמה ברוצח או בבני בריתו , שתכסה , תכפר על דם הנרצח . נוהג זה יכול להביא למעגלים אין-סופיים של שפיכות דמים - גם לרוצח יש קרובים , וגם הם מעוניינים לנקום את מותו . וכך , נוהג שבבסיסו עומדת השקפה המתנגדת לרצח , עלול להגביר את קיומם של מעשים כאלה . משום כך נוצרו במשך הזמן בתרבויות האזור , וגם כחוק המקראי , מנגנונים שמטרתם לרסן את מעשי הנקמה ולצמצם אותם ככל האפשר . במזרח הקדום היו ערים מסוימות או מתחמים מקודשים שהיה אסור להרוג בהם . אנשים שחששו מנקמת דם היו נמלטים למקומות אלה וזוכים להגנה . תרבויות האזור הגדירו את המתחמים המקודשים השייכים לאלים כמתחמים שאין בהם כניסה למוות ולרצח . על פי ספר שמות , המזבח הוא מתחם כזה . בספר במדבר ובספר דברים מוזכרות ערי המקלט כמקומות שהרוצח יכול להימלט אליהם . גם המזבח וגם עיר המקלט מגינים רק על רוצח בשוגג . רוצח שנמלט אל עיר המקלט זוכה להגנה זמנית , שבמהלכה נערכת חקירה . אס מתברר שרצח בשוגג , הוא נשאר בעיר המקלט . אם מתברר שרצח במזיד , הוא מוסגר לידי גואל הדם . על פי במדבר לה , הרוצח אינו רשאי לעזוב את עיר המקלט בכל עת שירצה , ועזיבתו תלויה ככוהן הגדול . רק עם מות הכוהן הוא רשאי לעזוב את העיר . עובדה זאת מלמדת שמטרת עיר המקלט , על פי במדבר לה , אינה רק להגן על הרוצח אלא לשמש גם מקום שהשהות בו מהווה סוג של כפרה על מעשה הרצח . על פי המחוקק בבמדבר לה , למרות שהרוצח ביצע את מעשהו בשגגה הוא נושא באחריות מסוימת למעשיו , ועליו לשלם עליהם . על פי תפיסה זאת , עיר המקלט היא מעין בית כלא גדול . ערי המקלט הן ביטוי לכך שהחוק המקראי רואה במעשה הרצח ובטיפול בו סוגיות שאינן נתונות לטיפולו של האדם הפרטי . מערכת המשפט מתערבת ופועלת מתוך שיקול דעת ולאחר חקירה מדוקדקת , וענישת הרוצח או ההגנה עליו תלויים כהחלטת השופטים ולא ברגשות הנפגעים . מידה כנגד מידה : חוקי המקרא מכירים את העיקרון הבסיסי של "מידה כנגד מידה . " על פי עיקרון זה , אדם המכה אדם אחר ומטיל בו מום יזכה לעונש שקול . אם הוציא לחברו שן , יוציאו לו שן ; ואם עיוור את חברו , יעוורו אותו tr . n 1 . שלא יכלו לקבל את האכזריות של pin זה , ריככו אותו ופירשו שמדובר בתשלום פיצוי כספי השקול לשן ולעין . כיצד יצר החוק המקראי חוק אכזרי כזה ? נראה כי מאחורי החוק האכזרי מסתתרת גישה הומאנית דווקא , שלפיה אין ערך כספי לחיי אדם ולפגיעה בבן אנוש , ואין מקום לפיצוי כספי במקרה של פגיעה הגורמת לאדם אחר נכות או מוות . חוקי המקרא מכירים במנגנון של פיצוי כספי , אך מפעילים אותו במקרים שבהם הנפגע הוא בהמה , או להבדיל , עבד הנתפס כרכוש בעליו . כחלק מקובצי החוק של המזרח הקדום הופעל הכלל של "מידה כנגד מידה" גם נגד בני המשפחה של האדם הפוגע . אם , למשל , אדם הרג ברשלנות את בנו של אדם אחר , העונש על כך היה פגיעה בבנו של האדם הפוגע . שיטת ענישה זאת מכונה "ענישת תמורה . " בניגוד לחוקי חמורבי , שעקרון ה"טאליו" - מידה כנגד מידה - הופעל בהם באופן גורף , חוקי המקרא הגבילו את השימוש

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר