חוקי עבד ואמה

עמוד:98

צעד ראשון : הטקסט המקראי קראו פעם אחת את שמות כא ; 11-1 , ויקרא כה ; 46-39 , דברים טו ; 18-12 , ירמיהו לד . 17-6 , עעד שני : סיכום בעולם העתיק נחשב העבד לא כבן אנוש , אלא כסוג של סחורה , חפץ , שקונים בכסף ומעריכים בשווי כספי . בניגוד לתרבויות העולם העתיק , במקרא אנו מוצאים הסתייגות ברורה מתופעת העבדות . ההסתייגות הזאת מצויה במיוחד במקומות שבהם הטקסט המקראי מציג במפורש גישה אידאולוגית ברורה - בספרות החוק . עם זאת , העבדות באה לידי ביטוי ברבים מסיפורי המקרא , החל בסיפורים על אבות האומה וכלה בספרי עזרא ונחמיה . העבדות מופיעה אפוא ברוב הסיפורים והכתובים ההיסטוריוגרפיים במקרא . אם חוקי המקרא מסתייגים מהעבדות , כיצד היה אדם יכול להפוך בכל זאת לעבד על פי חוקים אלה ? נראה כי התשובה לשאלה זאת קשורה כמידה רבה להתפתחות הכלכלית והמדינית של חברות בעולם . העבדים היו פתרון פשוט הרבה יותר משימוש באזרחים מהשורה . הם היו אנשים חסרי זכויות , אנשים שנקלעו למצוקה כלכלית קשה שהכריחה אותם למכור את עצמם , או שהיו זרים , בני תרבות אחרת , שנשבו במלחמה , או אנשים שנחטפו מארצותיהם והפכו לעבדים . במשך הזמן ילדו אנשים אלה ילדים ונכדים , שנולדו ככר למציאות של עבדות . העבדים היו צייתנים יותר מעובדים שכירים . מאחר שהעבדות הייתה חלק בלתי נפרד מהמציאות החברתית בתקופת המקרא , החוק המקראי לא היה יכול לבטל את התופעה אולם הוא היה יכול לצמצם את גילוייה הלא-אנושיים . אחת T , הדרכים לצמצם גילויים אלה הייתה בתפיסת העבדות לא כתכונה הטבועה בבני האדם , אלא כתוצאה של נסיבות . על פי חוקי המקרא הפך אדם לעבד כמקרים האלה - .- כשאדם היה צריך להחזיר חובות לנושיו , הוא היה יכול למכור את עצמו לעבדות כדי לכסות את חובו . - לעתים , כשאדם נתפס בגניבה ולא היה יכול לעמוד בגובה העונש הכספי שהוטל עליו , הוא נמכר על ידי הציבור לעבדות . - כאשר החליט המלך כי הוא זקוק לעבדים , הוא היה יכול לכפות על אזרחיו להיות לעבדים . - כאשר אדם נפל בשבי , הוא היה עלול להפוך לעבד . כנוסף על ההיבט המוסרי , יש להתנגדות המקראית לעבדות גם היבט לאומי-דתי . המאורע המכונן , שבו הפך ישראל לעם , הוא יציאת מצרים , השחרור מבית עבדים . החג שהשנה נפתחת בו , על פי החוק המקראי , הוא חג הפסח , המציין את היציאה מעבדות לחירות . התודעה שעם ישראל התחיל כעם של עבדים מלווה רבים מחוקי המקרא . בספרי התורה יש שלושה קבצים העוסקים כחוקי השחרור ובתנאי העבודה של העבד . כל החוקים דואגים לזכויות העבד , אך יש ביניהם סתירות : על פי שמות כא - העבד משתחרר בתום שש שנים , אך הוא יכול לבחור להיות עבד לכל חייו . לשפחה , לעומת זאת , יש דינים אחרים . על פי ויקרא כה - אסור לרדות בעבד מבני ישראל . העבד משתחרר עד לשנת היובל . על פי דברים טו - יש דין אחד לעבד ולאמה . שניהם זוכים לזכויות רכות עם השחרור . המחוקק בספר דברים מקפיד להדגיש כי העבד הוא אח של אדונו ואינו שונה ממנו מהותית . איך אפשר להסביר את ההבדלים הגדולים בין שלושת הקבצים ? לשאלת הסתירות בין המקורות ניתנו כמה תשובות .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר