עם פריצת גדרי המסורת בחברה היהודית בסוף המאה הי'ח ובתחילת המאה הי'ט, השלימו הקהילות על רבניהן עם נוכחות של פורצי גדר במסגרתן.
ואולם, עם התגבשות הזרם הרפורמי בגרמניה, וגלגולו המתון המכונה 'ניאולוגי' בהונגריה, חתרו האורתודוקסים המיליטנטים לפירוד ארגוני ביניהם ובין מתנגדיהם.
מגמה זו נתקלה בהתנגדות פנימית וחיצונית כאחת. השלטונות לא הכירו אלא בדת יהודית אחת ותודעת אחדות הגורל היהודי פסלה אף היא את רעיון הפילוג.
תמורות במעמד הדת במדינה ובחברה בתקופת הליברליזם החלישו את חישוקי העדה מבית ומחוץ.
כך נפתח פתח למאבק עקשני ומר במוסדות המדינה ובציבוריות היהודית בין החותרים לפילוג ובין הדוגלים באחדות חרף הניגודים הדתיים.
במוקד הספר 'הקרע שלא נתאחה' עומד הקונגרס היהודי בהונגריה משנת 1868-1869, שבו אירע הפילוג בין האורתודוקסים ליריביהם. הפילוג הביא להקמת שני ארגונים ארציים נפרדים, שקיומם אך העמיק את הניגודים בין שני המחנות.
הזירה השנייה של המאורעות המתוארים בספר היא גרמניה, ובמיוחד קהילת פרנקפורט, שבה ניהל הרב שמשון רפאל הירש מאבק על עצנאות עדתו, עדת ישורון האורתודוקסית.
הספר מתאר את מהלך ההתרחשויות, שאינן חסרות אופי דרמטי ואף טרגי.
אל הספר