בקיץ 1865 הפיץ הרב הילל ליכטנשטיין גילוי דעת ובו תשעה סעיפים , שכל אחד מהם יצא לאסור את אחד החידושים שהלכו והונהגו בקהילות רבות במדינה במרוצת שני העשורים האחרונים . מקצתם של אלה , כגון הנמכת המחיצה של עזרת הנשים , המיועדת להסתיר את מראה היושבות שם בפני באי בית הכנסת , פגעו בדיני השולחן ערוך . את העתקת הבימה לקירבת ארון הקודש , עריכת החופה בבית הכנסת וכדומה כבר הגדיר בעל "מחולת המחנים " בסוף שנות החמישים כחיקוי לפולחן האומות והחיל עליהם את האיסור של חוקת הגויים . רבי הילל הסתמך בגילוי הדעת במפורש על מקור זה . הסעיף הראשון ברשימת האיסורים היה "לדרוש דרשה בלשון אוה"ע ( אומות העולם , "( שהחמיר בו עד שחייב את השומע דרשה כזו "לעזוב את בהכנ '' ס = ) בית הכנסת ) ולצאת החוצה . " להוראה זו לא צוין מקור , אך עצם האיסור לדרוש בלשון האומות נתלה בדברי החתם סופר הנזכרים למעלה . רגליים לדבר , שהחדרתו של איסור זה לתודעת הרבים היתה המטרה העיקרית של גילוי הדעת ; זהו על כל פנים עיקר חידושו . בידינו נוסח המסמך עם מכתב הלוואי שנשלח לרב אליעזר זוםמן סופר , אחיו הצעיר של הרב חיים סופר , שכיהן אותו זמן כרבה ש...
אל הספר