חוק הבחירות (דרכי תעמולה), החוק העיקרי שמסדיר את תעמולת הבחירות בישראל, נחקק לראשונה בשנת 1959. החוק ביקש לעגן ערכים חשובים כמו שוויון בבחירות ומניעת קניית שלטון בכסף. היום, למרות חשיבותו, הוא מיושן ומחייב עדכון — הן בתפיסות העומדות בבסיסו, אשר מניחות שאפשר להבחין בין תעמולת בחירות לבין חדשות ודעות תקשורתיות, והן בהתאמת הוראותיו לעידן הדיגיטלי ולכך שמרחב משמעותי היום לתעמולת בחירות הוא האינטרנט והרשתות החברתיות.
מחקר מדיניות זה (מחקר מדיניות 109) מציע הסדר חדש לפיקוח על תעמולת הבחירות בישראל. הוא מציע: לבטל את ההגבלות תלויות המדיום (עיתונות כתובה, טלוויזיה, רדיו ואינטרנט) ולהחליפן בהתייחסות תלוית רשימות מתמודדים; לקבוע תקרת הוצאות לתעמולה לכל רשימה ולאפשר לרשימות להקצות את התקציב כרצונן במסגרת תקרה זו; להתיר רכישת פרסומות פוליטיות בטלוויזיה המסחרית; ולהפחית את הפיקוח התוכני על התעמולה — הכול בכפוף לחובת שקיפות שתחייב הבהרה מטעם מי נעשתה התעמולה. נוסף על כך מוצע כאן לבטל את האיסור על תעמולת בחירות בטלוויזיה וברדיו ב־60 הימים שלפני הבחירות ולהחליפו בחובת הגינות כללית, וכן לבטל את הקצאת הזמן בחינם למשדרי התעמולה, למעט בשידור הציבורי. הניסיון מארבע מערכות הבחירות בעשור החולף מלמד כי השינויים המוצעים כאן הכרחיים למניעת ניצול לרעה של הוראות החוק או התעלמות מהן. אימוץ ההמלצות יסייע לחוק התעמולה לחזור להיות מגן אפקטיבי על העיקרון העומד ביסודו — שיח ציבורי שוויוני ועשיר לקראת הבחירות. מחקר המדיניות "רפורמות בדיני תעמולת הבחירות" הוא חלק מסדרת "רי־סטרט לדיני התקשורת", שיעדה — לעדכן את חוקי התקשורת במדינת ישראל כדי להתאימם לעידן הדיגיטלי.
אל הספר