א. מבוא

עמוד:13

אחדים מהאיסורים המרכזיים בחוק — לרבות האיסור האמור על תעמולת בחירות אלא בשידורי התעמולה הרשמיים — נהפכו לאות מתה . השופט מישאל חשין , שכיהן בזמנו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית , ציין : שידורי הרדיו והטלוויזיה — בחדשות , בתוכניות המלל , בראיונות , ברבי–שיח , בדו–שיח ועוד — טבלו כולם עד–לשפתם בדברי תעמולה לרוב , עד שנתקשיתי למצוא בתוכניות אלו שידור שלא היו בו דברי תעמולה . [ ... ] אין צורך להעמיק חקר כדי להבין כי ההבחנה בין תעמולת בחירות ( אסורה ) לבין חדשות ( מותרות ) — לא–כל–שכן הניסיון לחפש ולמצוא את " היסוד הדומיננאנטי" בשידור פלוני — הינה משימה קשה עד–למאוד ואולי אף בלתי אפשרית . בעיית האנכרוניזם של דיני תעמולת הבחירות אינה מסתכמת בקושי לאכוף אותם . דינים אלה מגדירים מגרש משחקים לא הוגן בעידן שבו אפשר לצפות באינטרנט בכל תוכן — גם , למשל , בתוכן שנפסל לשידור לפי הוראות חוק דרכי התעמולה — וכך נוצר מצב שבו דין אחד לאינטרנט ודין אחר לטלוויזיה ולרדיו . היו"רים של ועדות הבחירות המרכזיות קראו במשך השנים לתקן את החוק : השופט מישאל חשין עשה זאת לפני כעשור כשקרא לכנסת להתמודד עם חוסר ההתייחסות של החוק לפרסומי תעמולה באינטרנט , ובשנת 2006 המליצה השופטת דורית ביניש לתקן את החוק . גם אשר גרוניס , נשיא בית המשפט העליון , הצטרף בשנת 2012 לקריאה : מערכת הבחירות לכנסת ה–19 נערכת בצלם של שינויים משמעותיים ביותר בעולם התקשורת . שידורי התעמולה בטלוויזיה וברדיו , שהיו בעבר הצינור המרכזי להעברת המידע מהרשימות לציבור הבוחרים , הם כיום רק חלק מסוים ממערך ההתקשרות 6 החלטות ונהלים של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת , ה–16 לעיל , 4 ה"ש בעמ' . 151 7 תב 16 / 01 "מ סיעת ש"ס נ' ח"כ פינס–פז , פ"ד נח . 167-164 , 159 ( 3 ) 8 החלטות והנחיות ר"יו ועדת הבחירות המרכזית לכנסת 283-291 ה–17 ( מרץ . ( 2006

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר