הקטגוריה הראשונה כוללת מדינות שבהן מספר האיסורים על תעמולת בחירות הוא נמוך או שאין כאלה . מדינות אלה מתאפיינות בכך שהמדינה אינה מממנת כלל הוצאות בגין תעמולת בחירות והמפלגות או המועמדים רשאים לרכוש לעצמם זמני שידור בערוצי הטלוויזיה המסחרית , ובהם בלבד . הדוגמה הטובה ביותר למערכת כזו היא ארצות הברית , שבה אין מוטלות כל הגבלות על המפלגות ועל המועמדים בכל הנוגע לרכישת זמן שידור . ההגבלות המוטלות עוסקות בעיקר בתרומות למפלגות ולמועמדים , אך יש אפשרות לעקוף אותן באמצעות , Super s’PAC גופים הרשאים , מתוקף החוק , לגייס תרומות ללא הגבלה . התוצאה של מדיניות זו היא שמועמדים נוטים להוציא יותר מחצי מתקציב הבחירות שלהם על פרסום בטלוויזיה . חוק התקשורת הפדרלי האמריקני משנת 1934 מחייב את רשתות הטלוויזיה והרדיו להציע לכל המתחרים זמן שידור שווה . אם למשל הן מציעות למועמד מסוים דקת שידור חינם בזמן צפיית השיא , עליהן להציע דקה חינם גם למועמד המתחרה . אמנם יש בחוק סייגים לכך — לדוגמה , כשמדובר בסדרה דוקומנטרית , במהדורת חדשות או בריאיון חדשותי שנעשה בתום לב — אך אם המפלגות או 84 השם הרשמי הוא . Independent ...
אל הספר