תעמולת הבחירות קדומה כמו הבחירות הדמוקרטיות עצמן , וכך גם הסוגיה כיצד ראוי להסדירה . לפני יותר מאלפיים שנה התייחס אריסטו בשלילה לאנשים מן הסוג שהוא כינה " דמגוגים" : ( demag › gos ) מנהיגים פופולריים המשתמשים בהשפעתם על העם כדי לשלוט בשרירות ולא על פי חוק . הדמגוגים שולטים באמצעות יכולתם לשאת חן , להתחנף ולשכנע את העם בלשונם , וכך הם הופכים את הדמוקרטיה הלכה למעשה לשלטון עריצות במקום לשלטון החוק . אריסטו הזהיר מפני ההשפעות ההרסניות של מנהיגים כאלה , העלולים להשתמש בכספם כדי להשפיע על העם באספות או בתרמית בחירות . גם הרפובליקה הרומית ידעה לא מעט התמודדות עם תעמולת בחירות ועם הטייתן באמצעים כספיים . לא מפתיע כמובן שגם בעידן המודרני אנו חוזרים שוב ושוב לסוגיות אלה : כיצד להבטיח בחירות הוגנות בלי ההשפעה הרעה של תעמולה לא הוגנת , בלי תרמית , בלא שימוש לרעה באמצעים כספיים . סוגיה זו נוגעת בלבה של הדמוקרטיה . הדמוקרטיה והאזרחות המודרניות מושתתות על השתתפות מושכלת של אזרחים בקבלת ההחלטות במדינה , ובדמוקרטיה הייצוגית — באמצעות נציגיהם . הדמוקרטיה לא נועדה אך ורק לייצוג של סך האינטרסים הפרטיים א...
אל הספר