השתתפותה של קבוצת המיעוט במערכת הפוליטית, קרי בפרלמנט ובממשלה, מקנה לה את האפשרות להשפיע, באמצעות נציגיה, על אורח חייה ובמקביל לקחת חלק פעיל בעיצוב דמותה של המדינה.
לעומת זאת, קבוצה הסובלת מתת ייצוג, שמשמעותו היעדר יכולת השפעה על מעגל מקבלי ההחלטות, תיעדר מבמות ייצוג אחרות, ובהן אמצעי התקשורת.
ביסוד חיבור זה עולה השאלה האם קיים קשר מובהק בין היקף ואיכות הסיקור של המיעוט הערבי בישראל לבין מעמדו הפוליטי והכלכלי במדינה.
התזה שעומדת בלב הספר נשענת על ההנחה שדפוסי הסיקור של האזרחים הערבים הושפעו במידה רבה משני מרכיבי יסוד בתרבות הפוליטית הישראלית. הראשון הוא מדינה יהודית המגלמת את תמצית הרעיון הציוני: זכות העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. המרכיב השני הוא תרבות הביטחון המוגדרת כמכלול של ערכים צבאיים החודרים לתחומים אזרחיים ומעניקים לגיטימציה לפיתרון בעיות פוליטיות בדרכים כוחניות. כדי להוכיח את טענתו, המחבר בוחן שמונה אירועי מדיה מרכזיים, קונפליקטואליים וקונצנזואליים, בהקשר של יחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי. לצד ניתוח תוכן מעמיק, המבוסס על השוואה בין העיתונים "ידיעות אחרונות" ל"הארץ", הספר מכיל ראיונות עומק עם פוליטיקאים ועיתונאים בכירים, יהודים וערבים, השופכים אור על דפוסי העבודה של העיתונות העברית ועל מידת המעורבות של פוליטיקאים וגורמי ביטחון בייצוג המיעוט הערבי.
על המחבר ד"ר שגיא אלבז, מומחה לתקשורת פוליטית, לימד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת ת"א; חוקר ייצוגי מיעוטים ואליטות, עיתונות שלום, יחסי צבא-תקשורת ומסגרות מדיה כלכליות.
אל הספר