ביצות כבארה ודב קובלנוב - מדבירן

עמוד:59

פני הים , ולעתים כמה עשרות סנטימטרים מתחתיו . העפר שנסחף יישר את המקום בגובה הדרוש למניעת התהוותה של הביצה מחדש . ותיקי כבארה המספרים על מבצע זה , נוקבים בכמויות אסטרונומיות של עפר . לשאלת כותב טורים אלה , ענה קובלנוב בצנעה : 15 " אלף ממ"ק . יותר לא היה דרוש לכיסוי השטח . " לפנינו מקרה נדיר , מתוחכם ומוצלח של "מיכון" עבודות עפר על-ידי ניצול כוח המים , זרמו העצור והמכוון של נהר התנינים , במקום עבודה ידנית מייגעת של פועלים . כדי לחסוך בהוצאות החליף קובלנוב את החצץ , שצריכים היו לכסות בו כל נביעה ובכך גם לנקותה ( באותם ימים ניפצו בידיים את האבנים לחצץ , ( בצדפים שנאספו בחוף הים . ותיקי כבארה מספרים בהשתוממות כיצד היה בודק סתימות שנתגלו בתעלות משנה תת-קרקעיות או בצינורות , ומאתר את מקום התקלה . יום אחד באו אליו בבהלה וסיפרו על "תקר . " קובלנוב הטיל על עוזרו ( אז נער מבדוויי חע'וורנה , המשמש עד היום כממונה על מערכת הניקוז , ( לדוג דג בים . משהובא הדג קשר לו חוט ארוך והכניסו לתוך מעביר מים והדג נעלם . החוט נמתח ונמתח עד שרפה . לפי אורך החוט הוא איתר את מקום הסתימה . לא כל מעשיו ואילתוריו של קובלנוב נשמרו בזכרונם של פועלי כבארה . הכל מספרים עם זאת בהתלהבות על צניעות ומסירות אין קץ שאיפינוהו . בלילות של גשמי עוז לא נטש את הביצה ועמד על המשמר שמא ייפרץ הסכר וייפגעו התעלות ( וכך נחג גם ביום כלולותיו . (; פשטות הליכותיו , עד כדי רישול בביגוד , והאמצעים שנקטו חבריו ופועליו כדי ש"יקבל צורה" ( לשם כך גנבו את כובעו המעוך , כלאוהו אצל חייט כדי שזה יקח מידות למכנסיים לפני הישיבה עם "הגדולים '' בה הציג את תכניותיו . ( אף כי לא נמנה כבר עם חברי גדוד העבודה , המשיך עוד זמן רב לשלוח לגדוד את משכורתו , וכאשר ביקשה הנהלת פיק"א להעלות את משכורתו 12-מ 20-ל לירות - סירב . לא נקפו ימים רבים ושמו של קובלנוב נישא בפי כל . כן זכה להערכה רבה על-ידי הנהלת פיק"א . כשקרה '' תקר" במפעל המלח בעתלית לא היססו לפנות אליו לעזרה . ואמנם תוך כמה ימים מצא פתרון מוצלח לבעיה שפרטיה לא נשתמרו . מתמיד נצחי , ללא הגבלות של זמן וגיל , איש חזון נלהב וקר-רוח , חושב ומנתח , איש פעלים ובעל לחט יצירה , אגדה מהלכת ( כפי שהרבו לכנותו ) - כזה נשאר בזכרונם ובליבם של אלה אשר זכו לעבוד במחיצתו . עבודות הייבוש הסופיות הסתכמו בתעלה ראשית אחת , הוא נהר התנינים עצמו , שתי תעלות משנה צדדיות , 15-כ תעלות מאספות 50-ו ק"מ צינורות תת-קרקעיים . עם סיום ייבוש הביצה וסביבותיה הוכשר השטח לגידולים חקלאיים . יישרו את האדמה ופילחו אותה בחריש עמוק , שנעשה , כמעט בפעם האחרונה בארץ , בעזרת מחרשות קיטור ( פולרים ) מעמיקות עד כדי 80 ס"מ , בעלות שתי יתדות ( כאשר פועלת אחת מהן , נמצאת השניה מעל לזו החורשת , וכשמתחלף כיוון החרישה יורדת העליונה ועולה התחתונה . ( שני לוקומובילי ענק , שלפי דברי מפעיליהם היו בעלי עוצמה של 400 כוח סוס כל אחד , הועמדו במרחק של קרוב לחצי ק"מ זה מזה וזה מול זה . "תוף" הקבוע בתחתיתו של לוקומוביל משך תוך סיבובו כבל פלדה שנכרך עליו , ובאמצעותו - את המחרשה הכבדה . בהגיעה לקצה התלם ליד הלוקומוביל משך אותה חזרה בתלם אחר , ובאותה צורה - הלוקומוביל השני , כשהיתד שקודם היתה "בטלה" ונמצאה מעל לשטח היא החורשת ואילו הקודמת , הראשונה שחרשה , מוגבהת ו"בטלה . " במקום הוחל בטיפוח גידולים שונים וביניהם חיטה , שעורה ( לא הצליחה ביותר , ( תירס - שהגיע לגובה שסוס ורוכבו לא נראו בתוכו , אפונה , שעועית ( לאיתור חלקות

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר