ההדרים בשרון - מנוף ליישוב ולפיתוח האזור

עמוד:36

ישובים חדשים בשרון ( 1926-1924 ) בפני אנשי העליה הרביעית שפנו לכפר , עמדו שתי אפשרויות להצטרף למושבות ותיקות ( כמו פתח-תקוה , חדרה וכפר-סבא , ( או להקים ישובים חדשים . חלקם הלכו בדרך הראשונה ואחרים יסדו ישובים חדשים וביניהם מגדיאל , הרצליה , בני-ברק , גת-רימון , כפר-גנים ורמתיים . חישובים הללו הוקמו על אדמות שנרכשו בידי חברות פרטיות שפעלו מתוך יוזמה עצמית , על-פי-רוב ללא קשר למוסדות הלאומיים . בשנות העליה ההמונית , צצו בערים ובעיירות רבות בחו"ל , ובעיקר בפולין , בעקבות ההתעניינות הגוברת של חלק מיהודי הגולה בבניין הארץ , חברות רבות שביקשו לרכוש קרקעות בארץ ונציגיהן ביקרו בה ותרו אחר מקום מתאים . בעקבות הביקוש הגובר לקרקעות חקלאיות , המחירים חאמירו - בעיקר בקרבת הערים והמושבות הגדולות ובאזורים שהתאימו לפרדסים . במקרים אחדים היתה אף ספסרות בקרקעות חקלאיות , והעדר ידע על המצב בשוק הקרקעות תרם לכך לא מעט . למרות כל הגילויים השליליים שהיו כרוכים בפעילות החברות הפרטיות לרכישת קרקע , חשוב לציין כי רבבות דונמים נוספו בדרך זו לרכוש הקרקעי שבידי יהודים וישובים רבים הוקמו על אדמה פרטית שנקנתה על ידן . קשה למצוא מכנה משותף לישובים הפרטיים שהוקמו בתקופה זו , המכונים "ישובי המעמד הבינוני . " המתיישבים לא השתייכו למסגרת ארגונית-פוליטית כלשהי , אלא הם היו בעלי אמצעים מצומצמים שלא היה בהם די כדי להקים משק חקלאי הנושא את עצמו . חסר להם נסיון בעבודה חקלאית , או בעבודת כפיים בכלל . רובם היו בעלי משפחות ומטופלים בילדים וידעו אך מעט על הקשיים העומדים בפניהם . המתיישבים קיוו להתבסס על ענף ההדרים ומשק חי , והעדיפו להתיישב לא רחוק מהעיר . הם עיבדו את משקיהם בעיקר בכוחות עצמם , והעסיקו רק מעט עבודה שכירה עברית , ביחידות משק מצומצמות שעמדו ברשותם . הסיבה לבולמוס נטיעת פרדסים בשפלת החוף היתה בעתיד המזהיר שהכל ניבאו לענף ההדרים . ניתן לומר כי מראשית ההתיישבות היהודית היתה נטיה בולטת לחפש אחרי גידול רווחי שיבטיח הכנסה גבוהה . לפני מלחמת העולם הראשונה היו אלה הגפן והשקד ובשנת 1924 היה בולמוס , קצר אמנם , של נטיעות טבק . כמה עונות מצליחות לפרדסנות בשנים , 1923-25 עזרו להם להיחלץ מחובותיהם מימי המשבר ולהשליך את יהבם על ענף מבטיח זה . ברם , לא היה זה רק הלך רוח פתאומי , אלא התפתחות תנאים אובייקטיביים בשוק העולמי . מחירי ההדרים בשנות 20-ה היו גבוהים 250 ° / 0-ב לעומת ראשית המאה . המחיר הממוצע לתיבת תפוזים פו"ב באמצע שנות 20-ה היה 54 שילינג , לעומת 22 שילינג לפני מלחמת העולם הראשונה . עליה תלולה זו בביקוש לפרי הדר באה בעקבות התפשטות מהירה של תורות תזונה חדשות שהעלו על נס את הערך הבריאותי של ויטמין ;'' c" לפנינו דוגמא מעניינת כיצד "שינוי בטעם" של האוכלוסיה יכול להביא תוך זמן קצר להעדפה של מוצר מסוים ולעליית מחירו בשוק הבינלאומי . החקלאים בארץ , יהודים כערבים , גילו רגישות רבה למציאות חדשה זו . היזמים הערבים , בדומה ליהודים , עמדו אף הם על כדאיות ההשקעה בהדרים . המשקיעים החדשים במושבות היו בעיקר פרדסניס ותיקים אשר קיבלו אשראי מהבנקים , וכן עולים חדשים בעלי אמצעים , שביקשו לעסוק בחקלאות ושמחו על ההזדמנות להשקיע בענף כה מבטיח . גם יהודים עירוניים מהארץ , אנשי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים , נסחפו באמונה כי השקעה בהדרים - משתלמת . בעלי הון מחו"ל ראו בכך השקעה טובה ואפשרות להתבססות בארץ . הוצאות לדונם הדרים , עד לנשיאת הפרי , הסתכמו 100-80-ב לא '' י , כולל מחיר

הוצאת ספרים אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר