ה. מאמצים להגברת העלייה והביטחון

עמוד:617

בגולה ובמניעת התבוללות והזהיר : "אם ילדים לא ידעו למה הם יהודים , האימהות תוכלנה רק לבכות ןכןאשר יתחתנו עם ' שיקצות . "' בישיבותיה הבאות של הוועדה ריכך אשכול את התנגדותו ליזמתו של בךאהרון והביע נכונות לדון בהוצאת תהליך הקליטה בלבד מירי הסוכנות ובהעברתו לידי הממשלה . ב 8 במרס הביאו לובה אליאב ושאול אביגור בפני הוועדה הצעה להקמת משרד לקליטת עלייה בממשלת ישראל . בהצעה הוגדרו תפקידי המשרד , ובאחד הסעיפים נאמר כי הוא ייזום חקיקה להקלת הקליטה כגון חיוב מקומות עבודה לקלוט עולים בגיל מתקדם , ענייני פנסיה וסעד וכר . ' צעדים אלו נועדו להקל את קליטתם של עולים מארצות הרווחה , שחלק ניכר מהם היה בגיל מבוגר . אשכול טען שהצעה זו אינה מעשית ותפגע ביעילות המשק הציבורי . נאמן לעמדתו מאז שנות החמישים שעל העלייה להיות פרודוקטיוויה ( ראה פרק שישי , ב-ג ) לא היסס אשכול להביא את אחיו הבכור ליפא שקולניק בתור דוגמה למי שלא כדאי להשקיע בקליטתו . "יש לי אח ברוסיה והוא מאוד רוצה לעלות לישראל . ואני מאוד התחמקתי ... אינני יודע מה לעשות עם יהודי זה בישראל . ואינני יודע מה יש לישראל מיהודי כזה שהוא בן 70 שנה . יחיה ברוסיה . ילדיו אינם באים : בנו רופא צבאי , הבת גם היא רופאה . היא היתה כאן בביקור . עשיתי הכל כדי שתישאר , אך היא חזרה . " במאי גיבשו בן אהרון , אביגור , אליאב ויושב ראש הסוכנות אריה פינקוס הצעה משותפת להקמת משרד ממשלתי שיקבל את האחריות לכל פעולות הקליטה בעוד האחריות לעלייה תישאר בידי הסוכנות . אשכול תמך בהצעה בדיון במזכירות מפלגת העבודה , משום ש"כיום קליטה היא מעשה של המשק כולו , המשק שבעין וחזון המשק . וכלים אלה הם עתה בידי המדינה ולא הסוכנות" ותעודה . ( 191 מזכירות המפלגה החליטה לתמוך בהקמת משרד ממשלתי לקליטה , וב 9 ביוני התקבלה בממשלה החלטה להקים משרד לענייני קליטת עלייה . אולם אשכול וחבריו ידעו שהצלחת המאמצים לשיפור הקליטה מותנית בראש ובראשונה בכך שמוסדות ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית יצליחו להביא לגידול בזרם העולים . לפיכך בשעה שבכירי מפלגת העבודה עסקו בנושא הקליטה , נערכו במוסדות התנועה הציונית דיונים בשאלה כיצר לעודד את העלייה . ב 25 בפברואר נפתח בירושלים כנס של התנועה הציונית בהשתתפות אישים מהארץ ומחו"ל שנועד להתייעצות בבעיות השעה ובעיקר בשאלת העלייה . הוויכוח העיקרי בכנס התנהל בין המשתתפים הישראלים שתבעו מחברי התנועה הציונית בארצות הרווחה לעלות ארצה לבין פעילים ציונים מן התפוצות שטענו שניתן להיות ציוני גפ מבלי להגשים את חובת העלייה . אשכול ביקר בתוקף את הציונים התפוצתיים לאמור : "מה עושה התנועה הציונית בשנים האחרונות , כמה מנבחרי הקונגרסים עלו לישראל ? חוששני שיהיה זה מאוד לא נעים אם נבדוק זאת . " ב 9 ביוני נפתח בירושלים הקונגרס הציוני העשרים ושבעה ובמרכז דיוניו ניצבה שאלת העלייה . במהלך הדיונים הסביר אשכול לצירים את ההחלטה להקים משרד ממשלתי לטיפול בנושא הקליטה , "אולם , " הוסיף , "כדי שנקלוט יהודים , עליהם קודם כל לבוא . כאן אחריותה ומבחנה של התנועה הציונית בזמן הזה ... אם לא תעלה התנועה הציונית במעלות העלייה כראוי לה ולעניין - הרי שהיא לא תעמוד במבחנה ההיסטורי וכישלונה יהיה כישלון העם כולו . " ביולי הוקם משרד הקליטה בראשות יגאל אלון , שמונה אף להפקיד סגן ראש הממשלה , ואליאב מונה לסגנו . אף על פי שהדבר לא נאמר בפומבי , אחד מן הגורמים שהרתיעו יהודים מארצות הרווחה לעלות לישראל היה מצבה הביטחוני של ישראל . מבחינה זו לא בישרו חודשי החורף והאביב של 1968 טובות . ב 25 בינואר , 1968 זמן לא רב לאחר טיבוע המשחתת "אילת , " ספג חיל הים מכה נוספת כשהצוללת "דקר , " שנרכשה מבריטניה , נעלמה בדרכה לישראל בים התיכון . לאחר שהחיפושים שנערכו כדי לאתר את הצוללת לא העלו דבר קיבלה הממשלה ב 6 במרס 1968 החלטה שלפיה 69 מלחי הצוללת הוכרזו אבודים והוכרז על אבל ממלכתי . בחודשים הראשונים של 1968 התרכזה הפעילות הביטחונית של ממשלת אשכול במאבק בפעולות המחבלים משטח ירדן ובעיקר באזור בקעת הירדן . הקיפאון המדיני שהחל להסתמן וההתנגדות הגוברת של תושבי השטחים המוחזקים לכיבוש הישראלי ולסיפוח ירושלים נתנו את אותותיהם בפעולות ארגון ה"פתח . " החדירות התכופות של אנשי הארגון לשם ביצוע מעשי חבלה בישראל זכו במקרים רבים לסיוע ולחיפוי של הצבא הירדני , ולא אחת התפתחו לתקריות אש שבמהלכן הופגזו יישובים ישראליים וצה"ל הגיב באש ארטילרית ואף בתקיפות מטוסים על יעדי הצבא

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר