ב. החלטה 242 של מועצת הביטחון

עמוד:589

על ההתיישבות בשטחים ( ראה פרק שלושה עשר , א , ( והחל מאוקטובר כבר הטביעו את חותמם גם על ההחלטות המדיניות של הממשלה . כך למשל החליטה הממשלה ב 17 באוקטובר כי לנוכח העמדות המדיניות של מדינות ערב "תוסיף ישראל לקיים במלואו את המצב כפי שנקבע בהסכמי הפסקת האש ותבצר את מעמדה , בהתחשב עם הצרכים החיוניים של ביטחונה והתפתחותה , " החלטה שניתן למצוא בה רמיזה לכוונה להקים יישובים נוספים בשטחים . למחרת התקבלה בוועדת השרים לענייני ביטחון הצעתו של השר יגאל אלון שלא לסמן עוד במפות שמפיקה המדינה את קווי שביתת הנשק משנת 1949 אלא רק את קווי הפסקת האש משנת , 1967 צעד שהיה בעל משמעות סמלית רבה . במברק ששלח לאבן עשרה ימים מאוחר יותר נתן אשכול ביטוי מפורש להלכי הרוח ששררו בממשלה : " לידיעתך , מסופקני אם היום תאשר הממשלה את הסיכום מ 19 ביוני בדיוק . " ככל שהתקרב מועד חידוש דיוני מועצת הביטחון של האו"ם כך הלכה ישראל והקשיחה את עמדותיה . ב 30 באוקטובר מסר אשכול הודעה מדינית בכנסת ובה סקר את ההתפתחויות המדיניות והצבאיות מאז תום המלחמה . בדבריו הציג עמדות תקיפות בשורה של נושאי מחלוקת בין ישראל למדינות ערב כמו בעיית הפליטים , איחור ירושלים והשליטה בגדה המערבית וברצועת עזה . אף על פי שחזר והביע את רצונה ואת מחויבותה של ישראל לנסות להגיע לשלום עם שכנותיה בגבולות מוסכמים ובטוחים , הרי בנושא קווי הגבול העתידיים קבע : "אשר לרמת הגולן , לא ניתן שיחזור שם לקדמותו המצב שהיה לפני 5 ביוני , 1967 מצב שנשא בחובו הרס ואבדון ליישובים שלנו בעמק . המצב בסיני , במפרץ אילת ובתעלת סואץ , אף הוא לא ישוב לקדמותו" ( תעודה . ( 180 בנובמבר הוגשו למועצת הביטחון שתי טיוטות להצעות החלטה , האחת מטעם משלחתה של הודו , שהיתה קרובה יותר לעמדת הערבים , והאחרת אמריקנית , שהיתה נוחה יותר לישראל . בשתי ההצעות דובר על כינון שלום , על שמירת שלמותן של כל המרינות במזרח התיכון , על חופש שיט בנתיבים ביךלאומיים , על פתרון בעיית הפליטים ועל שליחת שליח מיוחד למזרח התיכון מטעם מזב"ל האו"ם . ההבדל העיקרי ביניהן היה שבהצעה של הודו נדרשה מישראל "נסיגה מכל השטחים הכבושים / ' ובנוסח האמריקני — "נסיגה משטחים כבושים . " בישראל ייחסו חשיבות רבה לדיונים באו"ם ולנוכח התוצאות הגורליות שעשויות היו להיות להן ביקש אשכול להיות מעורב ולשתף את הממשלה בכל התפתחות במהלך העניינים באו"ם . המערכה המדינית נוהלה אפוא בשני מוקדים עיקריים - כניו יורק ובירושלים . את עיקר העבודה עשתה המשלחת הישראלית לדיוני האו"ם בראשות אכן . זו נפגשה בניו יורק עם המשלחות השונות החברות במועצת הביטחון ופעלה לקידום דרישותיה של ישראל בעיקר אצל המשלחת האמריקנית . אשכול ואבן החליפו ביניהם מברקים תכופים שבהם ריווח אבן על תוצאות פעולת המשלחת ועל מצב הדיונים , ואשכול הביע בתגובה את דעתו ואת עמדות הממשלה שהתכנסה על פי צורך . ב 4 בנובמבר מסר השגריר האמריקני לאו"ם ארתור גולדברג לאבן את נוסח ההצעה האמריקנית עוד לפני שהגיש אותו למועצת הביטחון ואבן דיווח על כך בו ביום לאשכול . ב 7 בנובמבר ענה אשכול לאבן ושלל את ההצעה האמריקנית ובעיקר את הסעיף שקובע כי על מזכ"ל האו '' ם לשלוח נציג מטעמו שיסייע לצדדים להשיג הסכם שלום . אשכול ראה בסעיף זה סטייה מפורשת מעקרון המשא ומתן הישיר בין הצדדים , שעליו עמד בעקשנות , וכתב לאבן . - "לא ייתכן להסכים לנוסח החורג מתביעתנו למשא ומתן ישיר" ( תעודה . ( 181 עוד הביע אשכול חשש שפירוש ההצעה האמריקנית הוא שעל ישראל לחזור לגבולות 4 ביוני ללא חוזה שלום , והודיע שבכוונתו לכנס ישיבת ממשלה דחופה לדון ב"התפתחות הרת הסכנות . " הממשלה אכן התכנסה באותו הערב והחליטה שעל אבן להודיע לנשיא ארצות הברית כי ממשלת ישראל אינה יכולה לקבל את ההצעה האמריקנית ולא תוכל לשתף פעולה על בסיס החלטה כזו בעתיד " , מאחר שאין בה חיוב מפורש של משא ומתן ישיר בין ישראל לבין מדינות ערב ואין בה חיוב ברור של חוזי שלום ביניהן . " מברקו של אשכול והחלטות הממשלה נענו בו בלילה במברקים נזעמים של אבן . הוא גרס שאשכול והממשלה טועים בפירוש ההצעה האמריקנית , שהיא הטובה ביותר לישראל בתנאים הקיימים , ושאין בה לא חזרה לקווי ה 4 ביוני ולא התעלמות מן הצורך במשא ומתן ישיר בין הצדדים . את ההצעה במברקו של אשכול לצאת נגד ארצות הברית הגדיר אבן כ"מזעזעת" וטען שהיא עלולה לפגוע קשה במאמצים לסכל את הצעתה של המשלחת ההודית . אבן תבע להפקיד אה ניהול המערכה בידי המשלחת באו"ם בראשותו וכפר ביכולתה של הממשלה לתת פתרונות לבעיות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר