א. תוצאות המלחמה וראשית המערכה המדינית

עמוד:574

הבין לאומי . לגבי הגדה המערבית הציעה הוועדה שנהר הירדן יהיה הגבול בין ישראל לירדן , ושירושלים השלמה תהיה בתחום מדינת ישראל . אשר לשאר שטחי הגדה התקשו חברי הוועדה להגיע להסכמות והסתפקו בקביעה שיישמר בהם ממשל צבאי כשלב מעבר ושייבחנו דרכים להשיג פתרון קונסטרוקטיווי לטווח ארוך . שר הביטחון דיין הסתייג מן ההחלטה וטען שיש להציע גם לירדן חוזה שלום על יסוד הגבול הבין לאומי , שהוא נהר הירדן . לגבי הגרה המערבית הציע שההסדר לטווח ארוך יהיה מושתת על מנהל עצמי של תושביה , שלא יהיו אזרחי מדינת ישראל , ושענייני הביטחון ומדיניות החוץ יהיו באחריותה של ישראל . נוסף על כך הציע דיין שרצועת עזה תהיה בשטח ישראל . הצעות ועדת השרים לענייני ביטחון והצעותיו של דיין הובאו בפני הממשלה וזו דנה בהן ב 18 וב 19 ביוני . מרבית השרים קיבלו את העיקרון שיש להציע למצרים שלום שיתבסס על חזרת כוחות ישראל אל קו הגבול הבין לאומי בסיני לאחר שיובטחו מספר תנאים , ובכללם חופש שיט במצרי טירן ופירוז חצי האי . אולם מספר שרים , ובהם זלמן ארן ומשה כרמל , הסתייגו מכינון הסדר רומה עם סוריה וטענו שלנוכח תוקפנותה בעבר ובעיית מקורות המים יש לשאוף להחזיק ברמת הגולן או בחלקה גם בעתיד . אף אשכול הודה ש"אני מתקשה לגבי ההצעה ביחס לרמה , " ותבע להבטיח " פירוז כזה , שמשם לא יוכלו להפגיז את היישובים שלנו" ( תעודה . ( 175 לגבי רצועת עזה תמכו מרבית השרים בעמדתו של דיין שעליה להישאר בשליטת ישראל . את עיקר דבריהם הקדישו השרים לשאלת עתידה של הגדה המערבית . הגם שהדברים לא נאמרו בבירור עמדו לדיון בעצם שתי סוגיות עיקריות , שהיו קשורות זו בזו : היכן יעבור הגבול המזרחי של ישראל בהסכם שלום עתידי ? ומיהו השותף האפשרי למשא ומתן על עתיר השטחים האלו - הפלסטינים או הירדנים ? בריון זה באו לביטוי חילוקי דעות עמוקים . השר מנחם בגין הציע לספח למעשה את כל השטח למדינת ישראל וקבע : "אני מעדיף במקום להגיד שנהר הירדן הוא הגבול , להגיד שריבונות מדינת ישראל חלה על השטח שעד הירדן . " במעמדם של התושבים הציע בגין לדון מאוחר יותר . אולם מרבית השרים שללו את הצעת הסיפוח , תמכו בעמדה שנהר הירדן צריך להיות הגבול שבין ישראל לממלכת ירדן וצידדו בצורה זו או אחרת ב"אופציה הפלסטינית" לשליטה בגרה המערבית . השר יגאל אלון פרש את קווי המדיניות שגיבש מאוחר יותר ל"תכנית אלון ; " הוא הציע לצרף את בקעת הירדן והר חברון לשטח מדינת ישראל , ולא שלל את האפשרות של הקמת מדינה ערבית פלסטינית בחלק מן הגדה המערבית . משה ריין הציג גישה שונה וחזר על הצעתו לממשל עצמי לתושבי הגדה . לעומת זאת שרים אחדים הביעו תמיכה ב"אופציה הירדנית" וקראו לנהל משא ומתן עם המלך חוסיין מתוך נכונות להעביר לידי ממלכת ירדן בהסכם שלום את הגדה המערבית למעט ירושלים ותיקוני גבול מסוימים . עם השרים האלו נמנו ישראל ברזילי ממפ"ם , זלמן ארן ושר המשפטים יעקב שמשון שפירא , שאמר כי הוא תומך בעמדה זו חרף העובדה ש"לא קל להשמיע אותה ברחוב כאשר אוספים חתימות שלא לוותר על כל שעל אדמה . '' שפירא , ברומה לשרים אחרים שהיו שותפים לדעתו , טען שכל דרך אחרת תוביל בתוך זמן לא רב להקמת מדינה דו לאומית שאחרי תקופה מסוימת יהיו בה היהודים מיעוט , ובכך יגיע לסופו המפעל הציוני . מספר לא מבוטל של שרים נמנעו מלהציג עמדה חד משמעית וטענו שכל הדיון בעתיד הגדה נעשה טרם זמנו ואין עתה צורך להכריע בנידון . אשכול כמרבית שריו וחבריו למפלגה חש התלהבות גדולה מכיבוש חלקי ארץ ישראל שנותקו מן המדינה בשנת , 1948 ונתן לכך ביטוי בישיבת הממשלה למחרת סיום המלחמה : "נשארו דברים שהם בבחינת בכייה לדורות ... לא עברו דורות וכל זה תוקן . כל הפגימות תוקנו . " אולם בדיון עתה על עתיד הגדה המערבית עמד מול עיניו ההכרח שלא לקבוע מסמרות ולסתום בכך את הגולל על סיכויי השלום . הוא קבל על כך ששרים מעלים הצעות שונות מבלי להביא בחשבון שישראל אינה פועלת בחלל ריק , ושעליה להתחשב בגורמים בין לאומיים נוספים , ולפיכך "אנחנו מנסחים מה טוב לנו , מה אנחנו רוצים , ומשחקים שחמט עם עצמנו . " הוא שב והתריע מפני הסכנה הדמוגרפית ועל הצורך להימנע מהגדלת שיעור הערבים באוכלוסיית המדינה . לפיכך הציע אשכול לעניין הגבולות "נוסח של סיפוח ירושלים ורצועת עזה . אם כי לא הייתי אומר את שני הדברים בנשימה אחת . על ירושלים אנחנו מוכנים להיהרג , ולגבי רצועת עזה , כאשר אנחנו נזכרים ב 400 אלף ערבים , נעשה קצת מר בלב . " לפיכך הציע להגיע להסדר שבמסגרתו יעברו פליטים מהרצועה לעירק , לגרה המערבית ולאזור אל עריש . לגבי

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר