א. תוצאות המלחמה וראשית המערכה המדינית

עמוד:573

המלחמה בבתי חולים ובכינוסים שונים . אשכול קיבל בסיפוק את גלי האהדה לאחר האכזבות שהנחיל לו הציבור בחודשים שקדמו למלחמה . אולם הוא שב וטען בכל הזדמנות שאין השעה כשרה לחגיגות ולמנוחה על זרי הדפנה , ושיש לתת את הדעת לצפוי בעתיד הקרוב . בפני ממשלתו עמדו שורה של בעיות סבוכות שיצרו תוצאות המלחמה , ושדרשו פתרונות מידיים , ובהן בעיות הקשורות לניהול חיי האוכלוסייה הערבית בשטחים שנכבשו , למעמדם המשפטי של השטחים ולמערבה הבין לאומית על עתידם המדיני . ההתמודדות עם בעיות אלו החלה למעשה כבר במהלך המלחמה ( ראה פרק שנים עשר , ד ) וקיבלה תאוצה עם תום הקרבות . אשכול ביקש לפתוח מיד במהלכים להגשמת הרעיונות שהעלה בעת המלחמה לניצול ההצלחה הצבאית לשם השגת הסכמי שלום עם מדינות ערב . הוא גרס שיש להחליט על עתיד השטחים שנכבשו ולמנוע בכך לחץ בין לאומי עליה לסגת מהם , דבר שעלול היה להביא לחזרה על תקדים מבצע קדש , שבסיומו נדרשה ישראל לסגת מכל השטחים שכבשה ללא תמורה נאותה . צורך זה גבר לקראת כינוס מיוחד של עצרת האו"ם שעמר להיערך על פי דרישת ברית המועצות ב 19 ביוני , ושבו עתיד היה להידון המצב כמזרח התיכון . ישראל חתרה לסכל את כוונת ברית המועצות והמדינות התומכות בה להשיג רוב בעצרת האו"ם להחלטה שתקרא לנסיגה ללא תנאי מכל השטחים שכבשה . על כן ביקשה להציג את עמדותיה בשאלת עתידם של השטחים שנכבשו ובעניין משא ומתן לשלום עם מדינות ערב באופן שתהיינה מקובלות על שאר המדינות החברות באו '' ם ובראשן ארצות הברית . ממשלת ישראל עמדה לדון בעניינים אלו לקראת כינוס עצרת האו"ם אולם עוד קודם לכן עלה על סדר יומה נושא מזרח ירושלים . בדיון הראשון שנערך על כך בממשלה , ב 11 ביוני , תמכו רוב השרים בעיקרון שיש לאחד את מזרח העיר עם מערבה , עיקרון שמשמעותו המעשית היתה סיפוח מזרח ירושלים לשטח מדינת ישראל , והטילו על וערת שרים לנסח את הצעות החוקים הדרושים לכך , וזאת חרף ההערכה שצעד כזה ייתקל בהתנגדות בין לאומית נמרצת ובכלל זה מצדה של ארצות הברית . ב 18 ביוני קבעה הממשלה את גבולות העיר ממזרח ואימצה את הצעת הוועדה שלא לחוקק חוק מוצהר לאיחוד ירושלים , אלא שלושה חוקים שיאפשרו לממשלה להרחיב בצו את תחולת החוק הישראלי למזרח העיר מבלי שירושלים תוזכר בהם במפורש . ב 27 ביוני נערך דיון נוסף בממשלה בשאלת ירושלים , ובמהלכו הובא לפני השרים מכתב מאת כל חברי המשלחת הישראלית לאו"ם , משלחת שכללה חברי כנסת מכל הסיעות הגדולות בראשות שר החוץ אבא אבן , ובו ביקשו שלא להגיש לעת עתה שניים מן החוקים הראשונים לאישור הכנסת מחשש שאלו יעוררו את כעסן של מדינות אמריקה הלטינית , שישראל היתה זקוקה לתמיכתן בעצרת . אשכול התנגד לדחייה בטענה שישראל תיראה כנכנעת ללחצים , ושהדבר יזמין לחץ נוסף עליה ועלול לגרום לדחיות נוספות במהלך איחודה של העיר . בדיון שהתפתח הוברר שרק שבעה מהשרים תומכים בעמדתו של אשכול לעומת תשעה שרים שקיבלו את המלצת חברי המשלחת לאו"ם . בעקבות שיחת טלפון שניהל אשכול במהלך ישיבת הממשלה עם שר החוץ אבן ושבה הסביר לו מדוע לדעתו אסור לדחות את המהלך , שינה אבן את עמדתו ותמך בהגשתם המידית של החוקים האמורים לכנסת ובלבד שהדבר ייעשה ללא "קולות וברקים . " בעקבות זאת קיבלו כל חברי הממשלה את עמדת אשכול . מליאת הכנסת כונסה חצי שעה לאחר מכן ואישרה בשלוש קריאות את החוקים , ולמחרת פרסמה מזכירות הממשלה את הצווים הדרושים לאיחוד העיר . ב 28 ביוני בשעה 12 בצהריים הוסרו המחסומים בין שני חלקי העיר והמוני מבקרים זרמו מירושלים המערבית לחלקה המזרחי ולהפך . איחור ירושלים העמיד את ישראל בפני ביקורת בין לאומית רחבה ונוקבת אך זו לא היה בכוחה לשנות את ההחלטה ואת נחישותה של ישראל לדבוק בה . לעומת זאת בשאלות שנגעו לגורלם של השטחים האחרים שנכבשו במלחמה היו בממשלה חילוקי דעות . כבר במהלך המלחמה רווחה ההנחה שהשטחים שנכבשו , או לפחות חלקם , ישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן לשלום עם מדינות ערב . רמז לכך נתן אשכול בנאום שנשא ב 12 ביוני בכנסת , ושבו קבע : "נוצר מצב חדש היכול לשמש נקודת מוצא במשא ומתן ישיר להסדר שלום עם מדינות ערב . " ב 14 וב 15 ביוני קיימה ועדת השרים לענייני ביטחון ישיבות בנושא עתידם המדיני של השטחים הכבושים . בסיומן החליטה הוועדה שיש להציע למצרים ולסוריה לחתום על חוזי שלום שיכללו הסדרי ביטחון על יסור הגבול

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר