ד. מלחמת ששת הימימ

עמוד:557

את תקופת ההמתנה ואת מאמציה המדיניים של ישראל למנוע מלחמה : "במשך השבועות האחרונים עשינו כמיטב יכולתנו להניע גורמים מדיניים רבי השפעה במערב ובמזרח להפעיל השפעתם המדינית במטרה להביא לידי הרחקת הסכנה מגבולנו , פתיחת המצרים והחזרת המצב לקדמותו . תקוותנו זאת לא נתמלאה . " הוא חיזק את ידי צה"ל וקרא לאזרחים בעורף לגלות קור רוח ולעשות את אשר יידרש מהם . לסיום שיבח אשכול את כוחו של צה"ל והביע ביטחון " כי כוח זה יוליך אותנו לניצחון , והרחבת הממשלה תחזק אותנו בהליכה ובהתגברות על הקשיים . " בישיבת הממשלה שנערכה מאוחר יותר במרתף הכנסת כשברקע נשמעים רעמי תותחים עלתה לראשונה האפשרות לכבוש את ירושלים המזרחית ואולי את הגדה המערבית כולה כמענה להתקפות הצבא הירדני . כיבוש אזורים אלו , ובעיקר ירושלים העתיקה על רגישותה המדינית והדתית , חייב זהירות רבה . אשכול רצה בכיבוש העיר העתיקה אך היסס וטען שזהו עניין ש"צריך לדון עליו ולשקול גם את התוצאות המדיניות שעלולות להיות לזה . " בהתייעצות שנערכה לאחר מכן בהשתתפות אשכול , דיין , אבן , ידין ואחרים נקבע סדר העדיפויות להמשך הלחימה : תחילה השמדת הצבא המצרי וכיבוש שרם א שייך ואחר כך כיתור העיר העתיקה בירושלים . לפיכך הוחלט שצה"ל , לאחר שכבש את אזור ג'נין כדי למנוע הפגזות על שדה התעופה ברמת דוד ואת אזור לטרון , ימשיך ויכבוש מידי ממלכת ירדן את הרכסים שמצפון לכביש תל אביב-ירושלים ואת שכונותיה הצפוניות של ירושלים המזרחית ויחבור להר הצופים , שהיה מובלעת ישראלית כלב השטח הירדני . שאלת כיבושה של העיר העתיקה הושארה להתייעצויות נוספות בנידון . משהוברר שצה"ל עומד בפני ניצחון צבאי מכריע ראה בכך אשכול הזדמנות בלתי חוזרת לשינוי מערכת היחסים בין ישראל לשכנותיה - מעימות ליחסי שלום - וגרס שיש להתחיל מיד להיערך לכך . למחרת , ב 6 ביוני , הוא כינס בשעות הבוקר התייעצות מדינית בלשכתו , ושלטה בה המגמה שיש להמשיך ולשבור את צבאות מצרים וירדן ולנצל את המצב שייווצר לאחר מכן להשגת הסכמי שלום עמן ועם מדינות נוספות . מאוחר יותר באותו היום כינס אשכול את ועדת השרים לענייני ביטחון והעלה לדיון את שאלת מטרותיה המדיניות והצבאיות של המלחמה . הוא פרש בפני השרים את ההצלחות הצבאיות המרשימות ביומה הראשון של המלחמה ואת השאלות שהן מעוררות לגבי התקדמות כוחות צה"ל בגזרות השונות וכן את משמעויותיהן הצבאיות והמדיניות . וכך אמר : ברצוני להקדים ולומר שלא זו בלבד שקיים סיכוי רציני לשבירת כוח האויב , הייתי אומר שנפתחים אולי אופקים מדיניים לשינוי פני יחסי ישראל ערב דווקא בתקופה זו , אפיקים שעד היום נראו רחוקים ביותר מהמציאות המידית ... עם המצב החדש שנוצר עלינו להרהר בהגדרות חדשות לגבי מגמותינו הביטחוניות והמדיניות , שלדעתי עליהן להיות מכוונות לשינוי פני יחסי ישראל-ערב כפי שהם קיימים מאז , 1948 ולאור תבוסתם של צבאות ערב עלינו לגבש תכנית שתבטיח את מקומה הראוי של ישראל במזרח התיכון תוך שלום קבע וביטחון בגבולות . לזה עלינו לגייס את כל הכוחות שלנו ושל ידידינו בעולם . אנחנו צריכים להעמיק לחשוב ולהעמיק חקר גם לגבי מגמותינו הביטחוניות . המגמה המידית היא שבירת כוח האויב , ואתמול קבענו את הסדר : קורם כל סיני ושרם א שייך . לפנינו בעיות של עתיד יחסינו עם מצרים , מעמד סיני ורצועת עזה , שאלת חופש השיט במפרץ אילת וגם בןתעלתו סואץ , מעמד הגדה המערבית , מעמר ירושלים העתיקה , שאלת האזורים המפורזים בצפון , שאלת המים , פתרון בעיית הפליטים ובעיות האוכלוסייה הערבית שתתווספנה אולי עם כיבוש שטחים חדשים . לאחר הדברים האלו החל דיון בשאלות שהעלה אשכול . את אווירת העצבנות והמתח שאפיינה את ישיבות הממשלה וועדת השרים לענייני ביטחון בשבועות שקדמו החליפה עתה אווירה של התרוממות הרוח שהולידו הניצחונות הצבאיים . הוועדה אישרה את מטרות המלחמה בסיני , והקדישה את מרבית הדיון להמשך המלחמה בגדה המערבית ובעיקר בעיר העתיקה בירושלים . המלחמה נפתחה במטרה להשמיד את הצבא המצרי והמהלכים בסיני היו מתוכננים לפרטיהם . לעומת זאת המהלכים הצבאיים בגבול עם ממלכת ירדן נולדו מתוך המציאות וחייבו החלטות ממשלה ומתן הוראות לצבא . האפשרות שנוצרה עתה לכבוש את הגדה המערבית על שלל אתריה ההיסטוריים הקשורים לעברו של עם ישראל , ואשר נותקו ממדינת ישראל במלחמת הקוממיות , ובראש ובראשונה

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר