ג. ממשלת הליכוד הלאומי

עמוד:548

לבן גוריון , "כי קרנה ממנו השראה אשר חיזקה את ירי הממשלה , הפיקוד הצבאי , מועצת המדינה והעם כולו . " ... בהמשך נכתב כי "כל עוד ימשיך מר אשכול לכהן כראש ממשלה ושר הביטחון , לא יועילו יועצים נוספים בעצותיהם ... אילו היה לנו ביטחון כי מר אשכול מסוגל לנווט את ספינת המרינה בימים אלה - ברצון רב היינו הולכים אחריו ; אולם ביטחון זה איננו , וכפי הנראה הוא חסר יותר ויותר אצל יותר ויותר אנשים ; והופעת מר אשכול אמש בקול ישראל הגרילה את מספרם . " בהמשך קבע מחבר המאמר שההנהגה בהרכבה הנוכחי אינה מצליחה להנהיג את המדינה בעת סכנות , ושעליה לפנות את המקום להנהגה חדשה . תביעות דומות נכתבו גם בעיתונים אחרים . למעשה נמשכו המאמצים להרחבת הממשלה גם לאחר שאשכול דחה את הצעותיהם של מנחם בגין וחיים משה שפירא ( ראה פרק שנים עשר , א , ( אולם רבים רואים ב"נאום הגמגום" את "קו פרשת המים" שלאחריו לא יכלו עוד אשכול ומקורביו לעמוד מול הלחץ הציבורי לערוך שינוי משמעותי בהרכב הממשלה . לתביעה להקים ממשלת חירום לאומית רחבה ולהחליף את אשכול בתפקיד שר הביטחון היו שותפים פוליטיקאים רבים , ובכללם כמה אנשי מפא"י ממקורבי בן גוריון בעבר כמו אבא חושי ושרגא נצר , עיתונאים , רבים מאלו שפעלו במסגרת את"א למען בחירתו של אשכול בבחירות של 1965 וחוגים רחבים בציבור . התביעה הועלתה במכתבים למערכות העיתונים , במודעות בשם ובעילום שם בעיתונות וכן על ידי משלחות שהתדפקו על דלתו של אשכול ושפקדו גם את ראשי מפא"י האחרים ועוד . מרביתם ביקשו למנות את משה דיין לתפקיד שר הביטחון ואחרים נקבו בשמותיהם של דוד בן גוריון ויגאל אלון . אשכול , שהיה מודע היטב להלכי הרוח ולתסיסה בציבור , הסכים להרחבת הממשלה על ידי צירוף סיעות גח"ל ורפ"י אך לא נאות לוותר על תיק הביטחון . הוא חש שהתביעה הזו עושה לו עוול ומביעה בו אי אמון והשקיע כל מאמץ כדי לשמור את תפקיד שר הביטחון בידיו . לצדו עמדו כמה מראשי מפא"י , ובעיקר מזכירת המפלגה גולדה מאיר , שביקשו למנוע בכל מחיר את מינויו של דיין לשר הביטחון ואת השילוב של איש רפ"י לצמרת מקבלי ההחלטות . אשכול ואחרים העלו באותם ימים שורה של הצעות שנועדו לרצות את הציבור ואת הגורמים הפוליטיים , ובכללן : הקמת מועצת מלחמה שבה ישבו יגאל אלון ושלושה רמטכ"לים לשעבר : יגאל ידין , משה דיין וחיים לסקוב ; גיוסו של דיין לצה"ל לתפקיד ביצועי בכיר ; מינוי יגאל אלון ליועץ מיוחד לענייני ביטחון ; מינוי אלון ודיין לסגני ראש הממשלה לענייני ביטחון ; מינוי אלון לתפקיד שר הביטחון ודיין לתפקיד שר החוץ ועוד . כל ההצעות האלו נדחו מסיבות שונות . ומלבד זאת אנשי גח"ל סירבו להצטרף לממשלה בלי רפ '' י , ואנשי רפ"י הסכימו להצטרף רק בתנאי שמשרד הביטחון יימסר לידיו של משה דיין . בישיבת סיעת "המערך" ב 30 במאי הופתע אשכול לגלות כי לראשונה מרבית חברי סיעתו תומכים בהחלפתו בתפקיד שר הביטחון . רוב הדוברים הציעו למנות לתפקיד את דיין ומיעוטם את אלון . הישיבה הפכה למהומה , ואשכול שנדהם מאי האמון הרחב כלפיו , עזב את החדר בטריקת דלת . באותה העת כבר תמכו מרבית סיעות הכנסת והקואליציה - ובהן המפר"ל , ה"ליברלים העצמאיים" ו"פועלי אגודת ישראל" - ביזמה להרחבת הממשלה ולהחלפת שר הביטחון . היחידה מבין סיעות הקואליציה שהתמידה בהתנגדותה ליזמה היתה מפ"ם , אך גם בה היה מיעוט שתמך בהרחבת הממשלה , ועמו נמנו ויקטור שם טוב ונתן פלד . הלחץ הציבורי והפוליטי הבלתי פוסק על אשכול החל לתת בו את אותותיו . הוא חש פגוע מעמדתם של חבריו והיו שטענו כי אף חלפו במוחו מחשבות על התפטרות . בבוקר מודעה בעיתון "הארץ 30 , " במאי 1957

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר