א. התדרדרות אל סף מלחמה

עמוד:534

מעייפות , מעישון מוגזם של סיגריות וחרדה עמוקה הוא חדל למעשה לתפקד ורק לאחר יום מנוחה שב לפעילות . קציני צבא אחרים הביעו חשש ממלחמה שתתנהל בחזיתות אחדות וטענו שכל יום שבו נדחית היציאה למלחמה מאפשר למצרים להתחפר ולהתארגן טוב יותר , מקטין את ההפתעה ועלול להקשות על צה"ל את המלאכה ולהגדיל את אבדותיו . במסגרות שונות החלו להישמע יותר ויותר קולות שקראו להציב בראשות הממשלה או לפחות בתפקיד שר הביטחון אישיות אהודה בעלת רקע ביטחוני , שתשרה ביטחון על הציבור ותיהנה מאמונו , ובהקשר זה הועלו שמותיהם של בךגוריון ודיין . במערכת הפוליטית , ובתוך כך גם בחוגי הקואליציה , החלה התרוצצות במטרה להרחיב את הממשלה ולשנות את פני ההנהגה . לאחר סדרת דיונים שהתקיימו בין ראשי גח"ל , רפ"י והמפד"ל נפגש מנהיג גח"ל , חבר הכנסת מנחם בגין , עם אשכול ב 24 במאי והודיע לו שבן גוריון מסכים לעמוד בראש ממשלה מקיר אל קיר שבה ישמש אשכול בתור סגנו . פניו של אשכול באותם הימים היו אפורים מעייפות וממתח , כפי שהעירה גולדה מאיר . הפעילות המדינית והצבאית נמשכה משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות והטילה עליו עומס רב . לכך היתוספה הרגשת האחריות הכבדה שיצר האיום הצבאי ההולך וגובר והתחושה שישראל זוכה לתמיכה מדינית מהוססת מדי מצד מעצמות המערב . נוסף על כך היה על אשכול לעמוד בפני הלחץ של פיקוד צה"ל להורות לכוחות לתקוף ומול האווירה הכבדה ברחוב והתביעות לשנות את פני הממשלה . אשכול רגז על הקריאות להחלפתו . זה קרוב לארבע שנים הוא ניצח על תהליך התעצמותו של צה"ל , שבמהלכו שינו יחידותיו את פניהן ושיפרו את יכולתן המבצעית ללא הכר . מלבד זאת הוא טען שבתקופה שבה עמד בראש מערכת הביטחון רשמה זו הישגים צבאיים בלתי מבוטלים , למשל במאבק נגד פעולות ההטיה של מי הירדן ובהתמודדות של חיל האוויר עם חיל האוויר הסורי ( ראה פרק אחד עשר , ה . ( אשכול היה משוכנע שכשם שהנהיג מהלכים אלו , כך יוכל להוביל את צה"ל לניצחון במלחמה . הוא האמין שחרף המחסור המסוים במטוסי קרב ( כ 100 מטוסי סקי הוק ומיראז' שעל רכישתם הוסכם בשנת 1966 עם ארצות הברית וצרפת עדיין לא הגיעו לישראל , ( יביס צה"ל את צבאות ערב גם אם יידרש להילחם ביותר מחזית אחת . אשכול דחה אפוא את הצעתו של בגין על הסף : " זה לא אותו צה"ל , " טען באוזני בגין , "אנו נוכל לעמוד במערכה . " יתר על כן , אשכול טען שבן גוריון לא ייהנה מאותו שיתוף פעולה הדוק שפיתח הוא עצמו עם הרמטכ"ל רבץ ולא מאותם יחסי אמון ששורדים בינו לבין הנשיא ג'ונסון , ושעתידים , כך האמין , להוות גורם מכריע בשבועות הקרובים . אשכול פסל גם הצעה חלופית של בגין למנות את בךגוריון לתפקיד שר הביטחון , בטענה ש"שני סוסים אלה כבר לא ימשכו בעגלה אחת . " למחרת דחה גם הצעה של מנהיג המפד"ל , שר הפנים חיים משה שפירא , לצרף את נציגי גח"ל ורפ"י לממשלה ולמנות את משה דיין לתפקיד שר הביטחון , ונימק זאת בהישגיו האישיים כשר הביטחון ובכך שבישראל אין מקום להפרדה בין ראשות ממשלה לתפקיד שר ביטחון . באותו יום התכנסה מזכירות מפא"י והחליטה לדחות את ההצעות השונות להרחבת הממשלה ולתמוך בהצעת אשכול לצרף את נציגי האופוזיציה להתייעצויות . ואולם היתה זו רק יריית הפתיחה לדרמה הפוליטית שהתעצמה בימים הבאים , ושסופה ששינתה את פני הממשלה בצל המלחמה ההולכת וקרבה ( ראה פרק שנים עשר , ג . ( המגעים המדיניים שניהל שר החוץ אבן התרכזו בהבטחת חופש השיט במצרי טירן . שיחותיו בפריס ובלונדון לא הניבו פרות של ממש . נשיא צרפת שרל דה גול גינה אמנם את סגירת המצרים , ועם זאת הזהיר את ישראל שלא תפתח במלחמה . הוא הציע פעולה משותפת על ידי ארבע המעצמות ( ארצות הברית , ברית המועצות , בריטניה וצרפת ) לפתיחת המצרים אך ברית המועצות הכשילה יזמה זו . ראש ממשלת בריטניה הרולד וילסון גילה גישה ידידותית יותר , אולם התנה את נכונותה של בריטניה לפעול לפתיחת המצרים בכך שגם ארצות הברית תשתתף במאמץ . אבן יצא אפוא לארצות הברית בתחושה שבידיה מצוי המפתח לפתרון המשבר . הוא התכוון לדון עם ראשי הממשל האמריקני בין השאר בהצעה שהעלו לארגן שייטת בת עשרות אניות מטעם המדינות הימיות , ( maritime nations ) ובראשן ארצות הברית , בריטניה וקנדה , שייטת שתפרוץ את המצור הימי על ישראל במפרץ אילת . כל אותו הזמן המשיך הצבא המצרי לתגבר את כוחותיו בסיני ואף הצבא הירדני נכנס למערך חירום ותגבר את כוחותיו בגדה המערבית . התקבלו אף ידיעות שרמזו כי מדינות ערביות נוספות כמו עירק וכווית מוכנות לשגר

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר