ג. מדיניות הביטחון - רכש ומאבק נגד הטית מקורות הירדן

עמוד:471

עקרונית שהפגזה על יישובים ישראליים מצדיקה את הפעלת חיל האוויר , והרמטכ"ל רבין פנה אל אשכול בשיחה טלפונית והציע להפעיל מטוסים נגר עמדות של צבא סוריה שמהן נורתה האש . עד לאותה עת עשתה ישראל כל מאמץ להימנע מהפעלת מטוסים בתקריות גבול , ומאז 1949 הופעלו מטוסי חיל האוויר בגזרה הסורית רק בשלושה מקרים ובצורה מוגבלת . אשכול ירע כי הפעלת מטוסי חיל האוויר עתה פירושה שינוי משמעותי במדיניות הביטחון והחמרה ניכרת , שאין ממנה חזרה , במדיניות התגובה כלפי הצבא הסורי , אך על פי עדות מזכירו הצבאי , ישראל ליאור , הוא לא היסס וחרף המשמעויות הצבאיות מרחיקות הלכת אישר מיד לרבין להפעיל את המטוסים . אשכול לא שהה דרך קבע במשרד הביטחון ומדי פעם בפעם אישר פעולות צבאיות בשיחות טלפון עם רבין . את החלטותיו אלו קיבל על סמך ידיעות שזרמו אליו מפי הרמטכ"ל ומגורמי צבא אחרים . גם בהכרעות בנושאים שלא דרשו החלטה מידית הסתמך אשכול במקרים רבים על דיווחים שקיבל מגורמים צבאיים . בנסיבות אלה נודעה חשיבות רבה למערכת יחסיו עם פיקוד צה"ל . אשכול נתן אמון רב ברמטכ"ל רבין ונעזר בו רבות בניהול ביטחון ישראל ; השניים נהנו מיחסי עבודה טובים ומשיתוף פעולה הדוק ופורה . במספר מחקרים וספרים שפורסמו אף נטען שהשפעתו של רבין על אשכול בענייני ביטחון היתה מכרעת עד כדי כך שרבין הוא שניהל בפועל את ענייני הביטחון של מדינת ישראל . במשך הזמן נוצרו יחסי אמון בין אשכול למפקדים בכירים נוספים בצה"ל . עם זאת במערכת יחסיו של אשכול עם מפקדי צה"ל נתגלו גם חריקות ומדי פעם הוא נאלץ להפעיל את סמכותו ולהוכיח את אנשי הצבא , והרמטכ"ל בכללם , על חריגות מצדם בנוהל העבודה התקין . בסוף ספטמבר 1964 העיר אשבול לרבץ : "בזמן האחרון נתקל אנוכי לעתים תכופות בעיתונות וברדיו בהכרזות מדיניות מיוחסות אליך , " וקבע שעליו להימנע מכך או לתאם את הצהרותיו עם הנוגעים בדבר . יתרה מזו , לאשכול התברר שכמה מן הדיווחים שקיבל , ובכללם לגבי התקריות בתל דן , לקו בחוסר דיוק . הדבר עורר בו דאגה רבה וב 8 בדצמבר התריע בפני רבין בחומרה על כי "כל טעות או אי דיוק בריווח - עלול לגרום לקבלת החלטה לא נכונה , אשר עלולה להביא בעקבותיה סיבוכים רבים , אם לא אבדן חיי ארם" ( תעודה . ( 143 בינואר 1965 התכנסה מועצת ההגנה הערבית בקהיר לדון בהטיית מקורות הירדן , ובעקבות כינוס זה הסכימה גס לבנון לפתוח בפעולות להטיית המקורות המצויים בתחומה - נחלי החצבני והווזני . באותם הימים כבר החלה סוריה בעבודות ההכנה להטיית נחל הבניאס וציוד מכני כבד שבו בוצעה העבודה נצפה מתוך שטח ישראל . ההערכות בישראל גרסו שהשלמת מפעל ההטיה תוריד את כמות המים הזורמים בירדן לכדי מחצית ותעמיד את משק המים בישראל בפני שוקת שבורה . אשכול נהג לומר "שהמים בשבילנו זה הרם הנוזל בעורקינו , " וניסיון לשלול מישראל את החלק המגיע לה ממימי הירדן על פי תכנית ג'ונסטון היה בעיניו ובעיני קובעי המדיניות האחרים בישראל מהלך שלא ניתן להשלים אתו בשום אופן , ונחשב עילה המצדיקה יציאה למלחמה . בתגובה על החלטות מועצת ההגנה הערבית הזהיר אשכול בפגישה עם עיתונאי חוץ שנערכה ב 15 בינואר כי "כל ניסיון למנוע מישראל את החלק המגיע לה ממימי אגן הירדן ייחשב כפגיעה בגבולותינו , " ואף לא פסל את האפשרות שאם יגשימו הערבים את כוונותיהם יוביל הדבר לעימות צבאי . על אזהרותיו אלה חזר בדיונים עם נציגי ארצות הברית רוברט קומר ואוורל הרימן והכריז במסגרת זו כי "בעניין המים יישפך רם" אם לא יימצא פתרון שיניח את דעתה של ישראל . במאבקיה נגד פעולות ההטיה נהנתה ישראל מתמיכתן של ארצות הברית , צרפת ובריטניה , אך עמדתה של ברית המועצות סיכלה כל אפשרות לעצור את הפעולות האלו במועצת הביטחון של האו"ם . לפיכך נותרה רק דרך אחת למנוע את עבודות ההטיה והיא האופציה הצבאית . כמה ממפקדי צה"ל ואישים במערכת הפוליטית סברו שהפתרון הוא מלחמה מוגבלת שבמהלכה יעלו כוחות צה"ל לרמת הגולן ויכבשו את השטח שבו מתבצעות עבודות ההטיה . אשכול שלל את הקו הזה , ואישר תכנית מבצעית מתונה יותר שהכינו מפקד גייסות השריון , האלוף ישראל טל והרמטכ"ל רבין , ושבמרכזה ירי מדויק של טנקים להשמדת כלי העבודה שהפעילו הסורים בעבודות ההטיה . רבין סיפר בזיכרונותיו כי לקח את שליחי הממשל האמריקני הרימן וקומר לסיור במסוק סמוך לגבול עם סוריה כדי להראות להם את עבודות ההטיה בסוריה . כבדרך אגב סיפר לשניים במהלך הטיסה שצה"ל יכול לפגוע בעבודת הסורים בלי לחצות כלל את הגבול . הרימן וקומר לא הגיבו על דבריו ,

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר