ב. אביב של תמורות מדיניות

עמוד:464

שתמנע התיישנות של פשעי הנאצים . ב 25 בספטמבר 1964 עורר ארהרד רוגז רב בישראל כשטען בריאיון עיתונאי שאין דרך חוקית למנוע ממדענים גרמנים לעבוד במצרים , ושיש קושי משפטי גדול לבטל את ההתיישנות של פשעי הנאצים . עם זאת הסכימה ממשלת גרמניה לבדוק מחדש את שאלת ההתיישנות , ואשכול , שניהל חליפת מכתבים רצופה עם ארהרד בעניינים הנוגעים ליחסי שתי המרינות , שיבח את ההחלטה במכתב ששלח אליו בינואר 1965 והביע "תקווה כי לא יינתן לפושעים להתחמק מעונשם . " במהלך 1964 דלפו לעיתונות יריעות על מכירת נשק מגרמניה לישראל , ומדינות ערב , שזכו אף הן לסיוע כלכלי מגרמניה , החלו ללחוץ עליה להפסיק את מכירת הנשק לישראל . הן אף רמזו שאם לא תיענה תביעתן יביא הדבר להתקרבות מצרן לגרמניה המזרחית . איום זה קיבל משמעות מיוחדת משנודע בתחילת 1965 ששליט מצרים נאצר הזמין את ולטר אולבריכט , נשיא גרמניה המזרחית ומזכיר המפלגה הקומוניסטית שם , לביקור רשמי בארצו . בניסיון לבטל את הביקור הצפוי ביקשו שלטונות גרמניה המערבית להגיע להסדר עם ישראל שעל פיו יבוטלו עסקות הנשק שנחתמו עמה - ושכללו הספקת טנקים וציוד צבאי אחר ובניית שש ספינות טילים - ובמקום נשק תקבל תמורה כספית שוות ערך . בישראל נחרדו מהצעה זו בשעה שרק כמה עשרות מתוך 150 הטנקים שהתחייבה גרמניה לספק לישראל כבר הגיעו לירי צה"ל ואף לא ספינת טילים אחת , והממשלה דחתה את ההצעה תוך עמידה על קיום ההסכמים כולם . אשכול שב וכתב לארהרד ב 4 בפברואר והפציר בו שלא להיכנע ללחץ הערבי כשהוא פורט שוב על נימי העבר : "אין מילים בפי לתאר באיזו חומרה מוסרית ופוליטית יקבלו בני עמי באשר הם את דבר האמברגו שתטיל חלילה גרמניה המערבית על משלוחי נשק לישראל , כאשר ישראל נמצאת באיום של השמדה . " אף על פי כן תשעה ימים לאחר מכן הודיעה ממשלת גרמניה המערבית בפומבי על כוונתה להפסיק בעתיד את הספקת הנשק לישראל . הודעה זו הביאה את יחסי שתי המדינות לידי משבר ואשכול מסר בתגובה הורעה תקיפה בכנסת ב 15 בפברואר , ובה גינה את החלטת גרמניה המערבית והגדיר אותה ככניעה לסחטנות המצרית . באמצע פברואר עמדה אפוא ישראל במצב לא נוח במערכת יחסיה עם שתיים מהמדינות החשובות ביותר לקידום האינטרסים שלה , אולם בשבועות שלאחר מכן השתפר מצבה . בתגובה על מכתבו של אשכול אליו החליט ג'ונסון לשלוח שוב לישראל את קומר בלוויית השגריר הנודר אוורל הרימן ( מושל מדינת ניו יורק לשעבר ) וארל ראסל הממונה על ענייני ישראל במחלקת המרינה . השלושה הגיעו ארצה לקראת סוף פברואר . במהלך הדיונים שקיימו הציעו השניים לישראל לחתום על מזכר הבנה בין שתי המדינות שיענה על דאגותיה הביטחוניות . הם הודיעו שארצות הברית מסכימה לספק לישראל ישירות נשק התקפי , ושרת החוץ גולדה מאיר תיארה בישיבת הממשלה את ההסכמה חסרת התקדים הזו בתור "מפנה היסטורי ורקע היסטורי חדש . " בימים הבאים ניהלו הצדדים התמקחות קשוחה על סעיפי מזכר ההבנה ובעיקר על דרישתה של ישראל לקבל הבטחה מפורשת להספקה של טנקים ישירות מארצות הברית , במקום הטנקים מגרמניה , ולהספקת מטוסי קרב . בעיצומו של המשא ומתן עם הנציגים האמריקנים החליט אשכול לעשות מחווה סמלית כלפיהם ולהעביר את המצעד הצבאי המתוכנן ביום העצמאות מירושלים לתל אביב , חרף הסתייגותם של סגן שר הביטחון שמעון פרס והרמטכ"ל יצחק רבין מצעד זה . אשכול קיבל בעניין זה את דעתם של שרת החוץ גולדה מאיר ומנכ"ל משרד החוץ אריה לבבי , שהתנגדו למצער בירושלים הן בגלל המשא ומתן והן בגלל דיונים צפויים באו"ם בנושא ירושלים . המשא ומתן עם הנציגים האמריקנים הסתיים בהצלחה וב 10 במרס 1965 חתמו לוי אשכול , שגריר ארצות הברית בישראל וולוורת ברבור ורוברט קומר על מזכר ההבנה בין שתי המדינות . לראשונה הסכים הממשל האמריקני לחתום על מסמך רשמי בעל אופי מדיני וביטחוני עם ישראל . עם זאת לא היה שוויון במעמדם הרשמי של החותמים - מצד ישראל חתם על מזכר ההבנה ראש הממשלה ומן הצד האמריקני חתמו עליו פקידים בכירים בלבד . במזכר הביעה ארצות הברית את דאגתה לשמירת ביטחון ישראל ואת מחויבותה לעצמאותה ולשלמותה . כמו כן התחייב הממשל האמריקני למכור לישראל בתנאי ריבית מועדפת טנקים באותה כמות ובאותה איכות שארצות הברית תמכור לירדן ומטוסי קרב או לוודא שתוכל לרכוש נשק זה בדרך אחרת . עוד התחייבה ארצות הברית שאם גרמניה המערבית לא תשלים את העסקה למכירת טנקים לישראל - תעשה זאת ארצות הברית במקומה . נוסף על כך הבהיר הממשל האמריקני לישראל שמכירת הנשק לממלכת ירדן מותנית

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר