א. הכרעה בוועידה העשירית של מפא"י

עמוד:453

בשבועות הספורים שקדמו לכינוס הוועידה התארגנו שני המחנות במפא"י והמפלגה הלכה והתפצלה לשני גושים - תומכי אשכול מול תומכי בן גוריון . רבים בקרב חברי מפא"י סברו שתביעתו של בן גוריון להקמת ועדת חקירה היא הגיונית וסבירה לאור סימני השאלה הרבים סביב "הפרשה , " וכי התנגדותו של אשכול מוטעית ואינה עניינית . עם אלה נמנו מרבית מחנה הצעירים מסוף שנות החמישים , המושבים הוותיקים , מחצית מסניף תל אביב , רוב מכריע בהנהגת סניף חיפה ובראשם ראש העירייה אבא חושי וחלק מאנשי "איחור הקבוצות והקיבוצים , " שהשתייך למפא"י . לעומתם התייצבו לצדו של אשכול המושבים החדשים , כמחצית מחברי סניף תל אביב , חלק אחר מחברי " איחוד הקבוצות והקיבוצים" ומספר ניכר מחברי מפא"י בעיירות הפיתוח . בתווך ניצבו אנשי ה"גוש , " שניסו למצוא פשרה שתמנע את פיצוץ הוועידה ואת פילוג המפלגה , אולם משהוברר שלא ניתן למצוא פשרה המקובלת על שני הצדדים תמכו רובם באשכול ומיעוטם בבן גוריון . הקרע בין אשכול לבן גוריון התבטא הפעם גם בחילופי גברי בהנהלות של משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון , שבהם כיהנו עדיין רבים מתומכיו המובהקים של בן גוריון . " האווירה נעשתה קשה ודחוסה על רקע היחסים עם בן גוריון . הרגשתי שאשכול מתחיל להסתיר ממני דברים והחלטתי לעזוב , " סיפר מנהל לשכתו של אשכול אורי לוברני , וכמוהו עשו תומכים נוספים של בן גוריון , ובהם מנכ"ל משרד ראש הממשלה טדי קולק , כותב הנאומים ארי אבנר ואחרים . את מקומם תפסו זאב שרף ויעקב התיוג , ששימשו , בזה אחר זה , בתפקיד מנהל משרד ראש הממשלה , ועדי יפה שמונה למנהל הלשכה . הפיצול לא פסח גם על נציגי מפא"י בממשלה . מרבית השרים תמכו באשכול אך שני חברי ממשלה , שמעון פרס ויוסף אלמוגי , התייצבו באופן ברור במחנהו של בךגוריון . ב 12 בינואר 1965 הופיע פרס בפני צעירי מפא"י ברמת גן ותקף קשות את צעדיו של אשכול להקמת המערך ולדחיית שינוי שיטת הבחירות . משמעות התקפתו של חבר ממשלה על העומד בראשה לא נעלמה מעיניו של פרס אך הוא טען שאפשר לערער על עמדה זו או אחרת של אשכול בלי לערער על מעמדו כראש ממשלה . אשכול חלק עליו וקבע במכתב לפרס ולאלמוגי ב 27 בינואר : "קשה לקבל את העובדה שחברים לעבודה בממשלה עמלים עמל אין קץ להפיל את ראש ממשלתם במפלגתם . " אזהרה זו לא הועילה ושני האישים המשיכו בפעילות מפלגתית נגר עמדות אשכול . ב 16 בפברואר , לאחר חודשיים של מאבק על הרכב 2 , 300 צירי הוועידה ועל סדר היום שלה , נפתחה ועירת מפא"י העשירית באווירה מתוחה . שעות ספורות לפני פתיחת הוועידה הזמין נשיא המרינה זלמן שזר את אשכול , את בן גוריון ואת חברי לשכת מפא"י לפגישה פרטית ובה ביקש מהם למנוע את הפילוג במפלגה ולנאום רק באופן חברי . בפגישה הזהיר בן גוריון שאם ייווכח בוועידה שאין חופש רעות במפלגה - יפרוש מפעילותו במפא"י . בפתיחת הוועידה נשא אשכול נאום מקיף על בעיותיה הביטחוניות , החברתיות והכלכליות של מדינת ישראל , תוך התעלמות משאלות המערך והפרשה . למחרת נמשכו הניסיונות מאחורי הקלעים להגיע להצעות פשרה בשני הנושאים העיקריים שעל סדר היום - הקמת המערך וחקירת הפרשה - אך לשווא . אחר הצהריים החל הדיון בנושאים אלה . כן גוריון נשא נאום שהתאפיין באיפוק דווקא . הוא הביע הסכמה להקמת המערך לבחירות לרשויות המקומיות ולכנסת אך שלל את קיומה של רשימה מאוחדת זו בבחירות להסתדרות , ותקף את הקפאת ההליכים לשינוי שיטת הבחירות בלחץ אנשי "אחדות העבודה . " בנוגע לתביעתו לחקור את הפרשה טען : "אם הייתי צריך לבחור בין האמת לראשות הממשלה - הייתי בוחר באמת . " הוא ביקר את אשכול על התפטרותו והביא ציטוטים כדי להוכיח שבעבר תמכו משה שרת , לוי אשכול , גולדה מאיר וזלמן ארן בחקירה משפטית . לאחר מכן דיברו חברים אחרים ואת מירב תשומת הלב משכו דבריהם של שניים מוותיקי מפא"י , משה שרת וגולדה מאיר , שנשאו באוזני הצירים המופתעים נאומים ובהם התקפות אישיות חריפות על בן גוריון . נאומו של שרת החולה , שהגיע בכיסא גלגלים , היה אחד מרגעי השיא בוועידה . הוא חלק שבחים לבן גוריון על פעילותו למען המדינה , אך גם ביקר אותו קשות : "מנהיג איננו יכול לרחוק עצמו לקרן זווית ומשם להתריע . מנהיג אינו יכול לרכז את כל מעייניו במה שקרה לפני 11 שנה , או במה שקרה כתוצאה מכך לפני 5-4 שנים ובעיני הציבור לעשות זאת על חשבון הריכוז של העתיר . או או . או שהוא מושך ידו מזה ומגדיר עצמו לסדר היום הממלכתי או שהוא מוותר על כתר של מנהיגות , כי בכך הוא מחלל כבודה של מנהיגות . " גולדה

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר