ב. "הפרשה" - סולם לעליית אשכול

עמוד:348

לחבל הבשור בנגב המערבי : "לעשות מה שעשתה דגניה או הקבוצה הראשונה בזמנו , וזה היה עולם שלם ... צריכים לפנות אל הבנים והבנות שלנו ... לתת להם אפשרות להקים כחבל ארץ זה את המדינה החברתית של הדור הזה ... בחבל זה יכול להיות מקום למלאכה ותעשייה ועיר שתהיה מושתתת על עקרונות הקואופרציה והעבודה העצמית" ( תעודה . ( 113 בפועל יושב החבל כעשור מאוחר יותר , לאחר מותו של אשכול , והוא נקרא לימים חבל אשכול . המאבקים הנמשכים במפא"י ומאמצי הפישור הבלתי פוסקים התישו אפילו ארם סבלני ובעל אורך רוח כאשכול . אנשים שעבדו לצדו במשרד האוצר העידו שהיה חוזר עייף ולעתים מדוכדך מהדיונים במפא"י ושמח להתפנות למטלות הכלכליות בתפקידו כשר האוצר . אף על פי שעל פני השטח הצטיירה תמונה כלכלית מעודדת , הטרידו מספר תופעות מדאיגות את אשכול ואת עוזריו באותם הימים , כפי שהעיד אשכול עצמו בסיום נאומו על התקציב לשנת . 1960 / 61 צמיחת המשק , בעקבות ההשקעות הגדולות בתשתית , בציור ובמיכון , והעלייה המהירה בהכנסות הגבירו את הביקושים וכתוצאה מכך גברה סכנת האינפלציה . הייבוא נמצא במגמה של גידול מהיר ורציף . הייצוא גדל אמנם במהלך 1959 ב 30 % אך עדיין פיגר בהרבה אחרי הייבוא , והגירעון המסחרי עמר על כ 350 מיליון דולר לשנה . גירעון זה כוסה במלואו ממספר מקורות שהבטיחו זרם גדול של תקבולים חד צדדיים , כגון : הפיצויים האישיים מגרמניה , מלווה העצמאות , הסיוע האמריקני וגם הון פרטי . אולם למעלה משליש מן התקבולים החד צדדיים באותן השנים היו השילומים מגרמניה , והעברתם אמורה היתה להסתיים באמצע שנות השישים . נוסף על כך העיקו על קופת המדינה פרויקטים גדולים של מערכת הביטחון , כגון בניית הכור הגרעיני בדימונה , וגם התמיכה הנדיבה של אוצר המדינה במשקיעים שייבאו הון פרטי למשק . אשכול טען בנאום התקציב בפברואר 1960 כי כדי להתגבר על נקודות התורפה במשק יש להתרכז בשני תחומים עיקריים : "מאזן התשלומים והיקף ההשקעות אלה הן לדעתנו נקודות המוקד של מאבקנו הכלכלי , בהן תלוי המצב הכלכלי במשק כיום ובעתיד . " אשכול ביקש להשיג שיפור בגירעון המסחרי ובמאזן התשלומים באמצעות מאמץ מרוכז להגדיל את היקפי הייצוא , ונוסף על כך ביקש לגייס הון בין לאומי ממקורות שונים והון פרטי מהארץ ומחו"ל להשקעות בישראל , בשאיפה להחליף בהדרגה חלק מהמוצרים המיובאים במוצרים ישראליים . כרי להגדיל את הייצוא חיפשה ישראל שווקים חדשים לתוצרתה ויצרה קשרי מסחר וסיוע עם אזורים מתפתחים כגון אפריקה ואירן . בביקורו בכמה ממדינות אפריקה ביוני-יולי 1960 עסק אשכול גם בעניין זה . במקביל פעלה ישראל להעמקת הקשרים עם ארגונים כלכליים באירופה ובעיקר עם השוק המשותף , שנוסד בשנת , 1957 ושכלל את צרפת , גרמניה המערבית , איטליה , בלגיה , הולנד ולוקסמבורג ; היה זה הגרעין הראשון של מה שהתפתח לאחר מכן לקהילייה האירופית . ישראל ביקשה להתקבל לשוק המשותף בתור חברה נלווה , Omm / m ? , moc / cj אך לנוכח הקשיים שבהם נתקלה בקשתה התמקדו נציגיה בהשגת הסכם התקשרות עם מוסדות השוק . הסכם זה נועד לתת לה הקלות במכסים על שורה של מוצרים , בעיקר על פרי הדר ועל תוצרת חקלאית אחרת , ולמנוע הפליה אפשרית של מוצריה לעומת ארצות אחרות ששיווקו סחורות דומות בשוקי המדינות החברות . במגעים להשגת הסכם ההתקשרות נטלו חלק לבד משגרירי ישראל במדינות החברות בארגון גם שרים בכירים וראש הממשלה בן גוריון בראשם . שתי מדינות המפתח בקביעת מדיניות השוק המשותף היו צרפת וגרמניה המערבית . יחסי ישראל-צרפת אמנם איבדו מעט מחמימותם מאז חזר דה גול לשלטון בשנת 1958 אך בךגוריון מצא בביקורו בצרפת ביוני 1960 כי ראשי השלטון שם מגלים גישה אוהדת לבקשות ישראל מן השוק המשותף . במגעים הכלכליים עם גרמניה נידונה מעבר לשאלת השוק גם התמיכה הכלכלית של גרמניה בישראל לאחר תום הסכם השילומים . 15 שנים לאחר סיום מלחמת העולם ושואת יהודי אירופה עדיין היו מגעים אלו רגישים וטעונים . בתיווכו של אליעזר שנער , ראש משלחת ישראל בגרמניה המערבית , נערכה בניו יורק במרס 1960 פגישה היסטורית בין בן גוריון לקנצלר גרמניה המערבית קונרד אדנאואר . בפגישה ביקש בן גוריון מארנאואר , על סמך הצעתו של אשכול , שגרמניה תתחייב להעניק לישראל מלווה לטווח ארוך לצורכי פיתוח בסך כ 50 מיליון דולר לשנה . אדנאואר נתן את הסכמתו העקרונית וחזר עליה במכתב לבן גוריון באוגוסט . בראשית ספטמבר 1960 יצא אשכול לביקור ממושך באירופה ובאמריקה . בעת ששהה בבריסל , בירת השוק המשותף , נפגש עם לודוויג ארהרד , סגן הקנצלר ושר הכלכלה של גרמניה המערבית . שיחתם הוקדשה לשני

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר