ב. התאוששות כלכלית והתדרדרות ביטחונית

עמוד:292

לאשכול , לרענן ויץ ולאנשים נוספים שעסקו בפיתוח ובהתיישבות . במכתבו הביע התפעלות מנקודות ההתיישבות שבהן ביקר , ובכללן יטבתה , עין יהב ועין גדי , ותבע להמשיך ולפתח אותן וכמו כן "בכל נקודה שמתגלית בה אפשרות של קיום - יש להיאחז מיד וליצור בה יישוב ... שיבטיחו לנו שני דברים : ( 1 ) שלטון ממשי בשטח גדול זה , ( 2 ) גילוי האוצרות והאפשרויות הגנוזים . " מכתבו של בן גוריון העמיר את אשכול בפני דילמה לא פשוטה . הוא העריץ את בךגוריון ואת חזונו והיה שותף להשקפת עולמו על יישוב הארץ לאורך שנים . אך ההיכרות מקרוב עם מגבלות המציאות הכלכלית חוללה שינוי מסוים בגישתו . הוא האמין כי לפחות למשך פרק זמן מסוים לא ניתן עוד להמשיך ולממן מפעלים נשגבים , חשוכים ככל שיהיו , ללא התחשבות בתרומתם לכלכלת המדינה ובראש ובראשונה לחיזוק המגזר היצרני . אשכול ענה ברוח זו למורו ורבו . הוא הסכים שיש לפתח מספר קטן של נקודות בנגב , אך לא מעבר לכך , משום ש"יותר מדי כסף הושקע עד עכשיו בהתחשב עם נימוקים ביטחוניים , מדיניים ואחרים , מבלי לקחת בחשבון את ההכרח הבלתי נמנע של הצרכים הכלכליים ... מצבנו חמור וחמור מאוד . עלינו לחרוד על כל פרוטה שתפתח ותייצר באמת" ( תעודה . ( 94 ככר בסוף 1953 יכולים היו אשכול ועוזריו להתברך בהישגים בלתי מבוטלים . הנתונים הצביעו על בלימה ניכרת של הלחצים האינפלציוניים ועל ירידה בגירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים מ 362 מיליון דולר בשנת 1951 ל 263 מיליון דולר בשנת . 1953 אולם על פני השטח הצטיירה תמונה שונה . הציבור , שבאותה שנה עדיין צריך היה להתמודד עם תוצר שאינו צומח ועם אינפלציה גבוהה ואבטלה צומחת , לא חש בתרומה של הישגים אלה לייצובו של המשק . הגידול בתוצר הלאומי , שעלה בקצב של כ 10 % בשנה מאז , 1949 קפא ; התוצר הלאומי של 1953 היה נמוך ב 2 % מזה של , 1952 והתוצר לראש ירד ב 5 % כמעט , ירידה ראשונה מאז הקמת המדינה ולמעשה מאז . 1940 קצב האינפלציה בשנת 1953 היה עדיין בסביבות rn אם כי הגיע רק למחצית מקצב עליית המחירים בשנת . 1952 מספר המובטלים הלך ותפח והגיע בשנת 1953 לשיא של 11 % מכוח העבודה - גידול זה שיקף בחלקו את יציאתם של עולים ממחנות העולים ואת כניסתם הפורמלית לכוח העבודה . גם הירידה מן הארץ גברה בשנת 1953 ולראשונה מאז הקמת המדינה היה מספר היורדים גדול ממספר העולים , שעמד באותה השנה על 11 , 000 בלבד . באביב 1954 החלו להופיע סימנים לכך שהמשק הישראלי יוצא מהקיפאון . הפיחות השני של , 1953 שהושלם סופית באוגוסט , 1954 כאשר המערכת כולה עברה לשער החליפין הגבוה של 1 . 8 ל"י לדולר , נתן תנופה חרשה למימוש ה"מדיניות הכלכלית החדשה . " הזרימה הגוברת של משאבים מחו"ל ובעיקר של כספי השילומים מגרמניה - שבעקבות הפיחות עלה ערכם בלירות ישראליות בשיעור ניכר - הגדילה את חלקו של תקציב הפיתוח בהוצאות הממשלה והביאה לתחילתה של תנופה בהשקעות . בשנת 1954 חל גידול של כ 4 % בתעסוקה והאבטלה ירדה לשיעור של . 8 . 9 % תהליכים אלו התבטאו עד מהרה במונחי התוצר ובמיוחד בתוצר החקלאי , שגדל באותה השנה ביותר מ , 20 % וגרם ללחץ על המחירים בשווקים ולרמה נמוכה של אינפלציה . זאת ירדה באותה השנה ל 12 % בלבד . העלייה המרשימה בייצור החקלאי בשנת 1954 אפשרה את ביטול הפיקוח והקיצוב . במחצית השנייה של שנות החמישים עברה מדיניות הצנע מן העולם , ובשנים 1955-1954 כבר עבר המשק הישראלי , תחת הנהגתו של אשכול , בהדרגה מבלימה לצמיחה . במשך למעלה מעשור שנים , עד , 1965 צמח המשק בקצב מהיר , שהיה מן הגבוהים בעולם במונחי התוצר הלאומי הגולמי והתוצר לנפש . יש הטוענים שאשכול קצר למעשה את היבול של הזרעים שטמנו קודמיו , ובראשם שר האוצר אליעזר קפלן והמנהל הכללי של משרדו דוד הורוביץ , שהגו את ה"מדיניות הכלכלית החדשה" והכינו את תשתית גיוס הכספים בחו"ל . אחרים גורסים כי התפתחות כלכלית איננה נמדדת רק בתכניות אלא בעיקר בדרך ביצוען ולכן ההצלחה הכלכלית צריכה להיזקף בעיקר לזכותו . אלו גם אלו אינם מטילים ספק בכך שתפיסתו הכלכלית הדינמית של אשכול ויכולתו הביצועית להוציא אותה אל הפועל , לצד חכמתו וגישתו הפרגמטית , היו גורמים מכריעים לתפנית שעברה על הכלכלה הישראלית וספק אם בלעדיהם היה המשק מגיע לאן שהגיע . לעומת ההתפתחויות החיוביות בשטח הכלכלה , הרי בתחום מדיניות החוץ והביטחון התחוללו בשנים 1956-1953 תופעות מדאיגות דווקא . לאורך הגבולות גדל מספר ההסתננויות המזוינות והתקריות הצבאיות הפכו חמורות יותר . על רקע העוינות והמתח שהלכו וגברו נמוגו התקוות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר