ב. התאוששות כלכלית והתדרדרות ביטחונית

עמוד:291

בשכבות החלשות . אשכול , שהיה איש המפלגה בכל רמ"ח איבריו , השתדל להימנע מעשיית צעדים כלכליים חשובים בטרם שכנע את חברי מפלגתו בנחיצותם ולפני שקיבל מהם את ברכת הדרך . באוגוסט 1953 התכנסה הוועדה המדינית של מפא"י לרון על דרך לייצוב המחירים במשק . בדבריו בדיון שלל אשכול את הצעתו של שר המסחר והתעשייה פרץ ברנשטיין למנוע העלאת מחירים על ירי הצפת השוק בסחורות וגם את ההצעה לבטל את הפיקוח על מטבע חוץ , שבה תמכו הציונים הכלליים . הוא סקר את המצב הפיסקלי המתוח - באותה שנה מימנו המסים כ 47 % בלבד מהוצאות הממשלה ; היה זה אמנם שיפור בהשוואה לשנת , 1952 שבה מימנו המסים כ 39 ' % > בלבד מהוצאות הממשלה , אך לא היה בכך רי . הוא תלה את המצב הקשה במאזן התשלומים גם בחוסר הנכונות בציבור להצטמצם ולהסתפק במועט . "שום דבר לא השתנה בארץ ביחס לתאבונו ולרצונו של כל אחד להשיג כל מה שהוא רוצה , ואם אינו משיג , מיד הוא רוגז ... צריך לדעת שאין נסים , פשוט אין כסף , אין , " קבע ( תעודה . ( 92 אשכול שיתף את חבריו הוותיקים ב"חררה , בדאגה ובפחד" ממצב גיוס הכספים בקרב היהודים בתפוצות . מאז הקמת הבונדס הלך והתפתח סכסוך בין הנהלתו להנהלת המגבית המאוחדת , עקב מחלוקות בין שני הארגונים על תיאום זמני הפעולה ודרכי הפעולה ; סכסוך זה גרם לירידה של כ 30 % בתקבולים בשנת 1953 בהשוואה לשנת . 1951 היחסים בין שני הגופים העסיקו רבות את ראשי המדינה והם חיפשו כל דרך לפשר ביניהם ולהביא אותם לשיתוף פעולה . מאז הסתייגותו מהעיסוק ב"שנור" בראשית שנות השלושים , ומשהעמיקה מעורבותו בעניינים כספיים , הכיר אשכול בחשיבות גיוס הכספים בתפוצות ובחיוניותם להצלחת הציונות ומדינת ישראל . בהומור המקובל עליו הוא אמר פעם : "כל עוד אפשר לפשוט את היד לא נפשוט את הרגל . " הסכסוך בין הבונדס למגבית היה אחד הנושאים שנידונו מאחורי הקלעים בוועידה הכלכלית שהתכנסה ב 25 באוקטובר 1953 בירושלים בהשתתפות 150 מנהיגים יהודים מרחבי העולם . בדבריו בפתיחת הוועידה הציג אשכול בפני המשתתפים את הצרכים הכספיים של ישראל לשבע השנים הבאות ואת צורכי הפיתוח , שנאמרו ב 765 מיליון דולר . הוא טען כי על יהדות העולם לגייס מדי שנה 125 מיליון דולר כסיוע לישראל כדי שאפשר יהיה "להגשים את תכניות הפיתוח ולהתקדם לקראת עצמאות כלכלית , " וציין שהתנאי לגיוס סכומים אלו הוא יישוב הסכסוך בין הבונדס למגבית המאוחדת . בימי הוועידה הבאים הפתיעו ראשי שני המוסדות , שהשתתפו בכינוס , סגן נשיא מפעל מלווה העצמאות ( הבונדס , ( הנרי מונטור , רג'רזף שוורץ , מראשי המגבית המאוחדת , כשגילו רוח של פייסנות , המעיטו בחשיבות חילוקי הדעות ביניהם ואף נפגשו עם אשכול כרי לדון בדרכים לשיתוף פעולה בין שני הגופים . על רקע השיפור באווירה ננעלה הוועידה בהצהרה שקראה ליהדות אמריקה להגביר את תמיכתה בפעולות המגבית ומלווה העצמאות , וכמו כן הוחלט שיש לפעול לקונסולידציה של החובות קצרי המועד של ישראל באמצעות מלווה מיוחד בסך 75 מיליון דולר שיינתן לישראל מיהודים בורדים ומקהילות יהודיות . לאחר סיום הוועידה פנה אשכול במכתב אל מונטור ושוורץ , שיבח את שיתוף הפעולה ואת התיאום ביניהם במהלכה , והפציר בהם להתגבר על חילוקי הדעות ולהמשיך לפעול בצוותא גם בעתיד , ונימק זאת בכתבו : "אני מסתמך בעיקר על המגבית היהודית המאוחדת ועל מפעל הבונדס הישראלי , משני מקורות אלה חייב המימון להגיע על מנת שנוכל לתפקד ולהתפתח באופן נורמלי" ( תעודה . ( 93 באוקטובר 1953 הודיע בן גוריון על רצונו לפרוש זמנית מתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון . בדיונים שנערכו על מציאת מחליף ביקש בן גוריון לראות את אשכול תופס את מקומו . אשכול סירב וקבע נחרצות בישיבת הוועדה המדינית של מפא"י : "אני את התפקיד הזה לא אמלא ולא אקבל . " בסופו של דבר הוטל תפקיד ראש הממשלה על שר החוץ משה שרת , ותפקיד שר הביטחון על פנחס לבון , ואשכול נשאר במשרד האוצר . לאחר פרישתו התיישב בן גוריון בקיבוץ שדה בוקר המבודד בנגב , וביקש להביא במעשהו להתעוררות חלוצית בחברה הישראלית ולחידוש ההתנדבות בקרב הנוער . בראשית 1954 הוא נקט שורה של יזמות לגיוס הנוער למשימות לאומיות והטיף לפיתוח אזורים מרוחקים ובראשם הנגב . קשרי העבודה ההדוקים שקיים עם שרי מפא"י ואשכול בתוכם לא נותקו , והשניים המשיכו להחליף מכתבים ואף נפגשו מדי פעם להתייעצויות . במרס 1954 כתב בן גוריון לשר הפיתוח דב יוסף על רשמיו מסיור בן שלושה ימים שערך בנגב , וביקש לשלוח העתקים מהמכתב

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר