א. ה"מדיניות הכלכלית החדשה"

עמוד:280

א . הי ' מדיניות הכלכלית החדשה" !*// ת תורת השוק המשותף למדתי בהיותי חקלאי . 11 הייתי קוטף לימונים בפתח תקווה והולך למכור אותם בשוק . לעומת זאת את תורת התחשיב למדתי עוד בדגניה : כשהייתי עובד בטורייה בשדה הייתי מתכנן איך לעשות יותר קציצות מפחות בשר" - בלשון מתבדחת זו תיאר אשכול את הידע הכלכלי שרכש מתוך ניסיון חייו ובשנים ארוכות שבהן ניהל מערכות משקיות וכלכליות . עם מינויו לשר האוצר , ב 25 ביוני , 1952 פרש אשכול מתפקיד גזבר הסוכנות ומחברותו בהנהלתן של מספר חברות , ביניהן " מקורות . " אולם על העיסוק בהתיישבות , שהיה בעיניו שיא פעילותו , לא רצה לוותר . הוא נותר בתפקיד ראש מחלקת ההתיישבות וחבר הנהלת הסוכנות , אם כי הפחית את מעורבותו האישית בענייני המחלקה ליום עבודה אחד בשבוע , והעביר את ענייניה בהדרגה לטיפולו של רענן ויץ . את מרבית עתותיו ומרצו הקדיש אשכול בעשור השנים הבאות לכלכלת ישראל . יסודות המערכת הכלכלית של מדינת ישראל הונחו למעשה כבר בתקופת המנדט . ממשלת המנדט היא שיצרה את התשתית החוקית והמנהלית והיא שסיפקה מסגרת נאותה להקמת משק מודרני בארץ ישראל . כתוצאה מכך צמחו כושר הייצור של המשק היהודי והתוצר לנפש בשנות המנדט בקצב ניכר , ותהליך זה הואץ בתקופת מלחמת העולם השנייה ונמשך לאחריה עד פרוץ מלחמת השחרור בדצמבר . 1947 גם בשלוש השנים הראשונות לקיומה של המרינה היה קצב הצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי מרשים במונחי התוצר הלאומי . אולם ההוצאות הרבות שנכפו על המשק למימון המלחמה ולצורכי הביטחון השוטף וכן למימון קליטת העלייה יצרו גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים , ופגעו ביתרות מטבע החוץ של המדינה . לזאת תרמה גם מדיניות שער החליפין של הממשלה , שהמשיכה להצמיד את הלירה הישראלית ללירה שטרלינג , כפי שהיה בתקופת המנדט . גם כאשר ביצעה בריטניה בספטמבר 1949 פיחות של הלירה שטרלינג ( ביחס לדולר ) המשיכה הממשלה במדיניות ההצמדה וקבעה ללירה הישראלית שער מלאכותי גבוה של 2 . 8 דולרים ללירה , שהיה זהה לשער החדש של הלירה שטרלינג , דבר שעודד את הייבוא ופגע בייצוא . לא אחת עמדו מלאי המזון והדלק באותם ימים , כולל ביום שבו נכנס אשכול לתפקידו כשר האוצר , בפני שוקת שבורה , ובשנים 1952-1948 התנהלה למעשה המרינה מן היד אל הפה . בראשית 1949 הנהיגה הממשלה בניצוחו של דב יוסף , שר האספקה והקיצוב , את מדיניות הצנע , שכללה פיקוח על המחירים וקיצוב מוצרי מזון והלבשה . מדיניות זו הבטיחה לכל האוכלוסייה מצרכי מזון ומוצרי יסוד ברמה צנועה שנמכרו במחירים הרשמיים . הגירעונות הגדולים של הממשלה , שמומנו משנת 1948 ואילך על ידי הדפסת כסף , והפעלת הפיקוח והקיצוב שגרמו ללחצי ביקוש אדירים בשווקים ולפריחה שוק שחור , הביאו לאינפלציה מהירה של המטבע ששימשה למימון הגירעונות הגדולים בתקציב . בשנת 1951 עמדה לפיכך מערכת הפיקוח והקיצוב על סף התמוטטות והמצב הכלכלי הלך והחמיר . מימון ההוצאה הציבורית על ידי הדפסת כסף שיקף במידה רבה את "חוסר הבררה , " מכיוון שמערכת גביית המסים היתה בחיתוליה הן מבחינת חוקי המסים , ששיקפו עדיין את המציאות של ימי המנדט , והן מבחינת מנגנון גבייה . בה בשעה המשיך מאזן התשלומים להתדרדר עקב מלחמת קוריאה , שפרצה בקיץ , 1950 ושהביאה לעלייה במחירים הבין לאומיים של המוצרים המיובאים . יתרות מטבע החוץ הגיעו למעשה לאפס בסוף , 1951 לאחר ששוחררו כל יתרות השטרלינג המוקפאות שנצברו בממלכה המאוחדת במלחמת העצמאות . המצב הורע עד כדי כך שאבדן המחאה של 500 , 000 דולר שגייס בניו יורק נציג משרד האוצר הביא את מדינת ישראל אל סף "פשיטת רגל , " אך ההמחאה נמצאה לבסוף למרבה המזל . בינואר 1952 התעכבה פריקתן של שלוש אניות שהביאו חיטה ומוצרים נוספים לנמל חיפה משום שלא נמצאו מספיק דולרים לתשלום עבור הסחורות . הציבור הוותיק , שהיה בעל השפעה מכרעת במערכת הפוליטית , מאס במדיניות הפיקוח והקיצוב והחל לאבד בהדרגה את אמונו במערכת הכלכלית . תחושה זו מצאה את

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר