א. מחנות עולים ומושבים

עמוד:253

אדמה בעמק שאפשר לחרוש אותה ולזרוע אותה ושיהיה קציר . אינני מבין אפוא מה הטרוניה . הייתי רוצה לשמוע מברגינסקי ומהחברים האחרים הבאים בטענות כאלה , האם הכוונה היא גם להפך , זאת אומרת שלא רק מי שיושב על ההר יקבל אדמה בעמק , אלא גם שמי שיושב רק בעמק חייב לקבל אדמה בהר . אנא , תביא לי איזה הסכמה מאחר היישובים לכך , מי שלא יהיה , אם מ"דובר הקבוצות" או מ"הקיבוץ המאוחד" או מי'הפועל המזרחי , " שמי שקיבל אדמה במקום כמו ואדי סרר חייב לקבל אדמה על ההר בירושלים . נשבע אני לכם שרגלו לא תדרוך שם . מי שיושב בהר ולא טוב לו , רץ לעמק כרי לקבל ארמה שיוכל לעבד אותה בטרקטור . אבל מי שיושב בעמק ויש לו מים למדי , האם ישתגע וירוץ להרים ? נכון הוא שמי שגורלו נופל , מתוך רצונו או מתוך לחץ התנועה החלוצית , להיות חלוץ העם , יש לתת לו גם משהו בעמק , ואנחנו עושים זאת . אבל אם אני לוקח את יישוב חסידי חב"ד או ארגון מושבים מהעולים החדשים , או אנשי "פועלי אגודת ישראל" במסמיה או איזה יישוב של הפועל המזרחי המקבל ארמה ליד באר טוביה , ואם שם האדמה טובה מאוד , אינני יכול לדרוש מהם שילכו להר . ואם לחבר מושב יש על יר הבית חלקה של 25 או 30 דונם , ושם חשוב שהכל יהיה מרוכז ושהוא ואשתו וילדיו יתרכזו במקום אחר - האם אגיד לו , ליד ירושלים ישנם הרים חשופים ואתן לך שניים שלושה דונם על ההר , ואתה צריך בכל יום לגשת לשם . פליאה ממני הדבר , לא אבין זאת . ועוד דבר : כל משקי הנגב , שעדיין אין להם מי השקאה ואין שם גשמים די , מקבלים אדמה בצפון . היישובים מרכיבים , עסלוג' וכר' מקבלים אדמה בדרום , בסביבת באר טוביה , מסמיה , במקום שיש גשמים , במקום שאפשר לחרוש ולזרוע ולקצור . הם מקבלים אדמה כזו לחמש שנים , אולי לעשר שנים עד שתהיה השקאה בנגב . לא ברור לי אם התורה הזאת , תורת הרזרווה , היא לגמרי ציונית . תסתכלו אגב על המפה ; הנה יש לנו הגליל העליון . אחרי הרזרווה ההיא אין רודפים . אנחנו שם עדיין מיעוט , אנחנו מיעוט בגליל בכלל , ושם צריכים לדחוס יהודים עד כמה שאפשר . ועוד איזה דבר אעיר לברגינסקי ולחברים מה"מזרחי" ומהפועל המזרחי ולאחרים : הראשונים מבין העולים בתקופה הזאת שהלכו להתיישבות בגליל , הלכו למקומות הקשים ביותר , לתרשיחא ולתרביחא , לכל הכפרים ההרריים , לביריה , לסביבת צפת ולמירון . לשם הלכו הרבה מושבים . אם אני בורק את חלוקת הקרקעות בשנה וחצי , שבהם אני קצת אחראי לעניין , אי אפשר לומר שההתיישבות הקבוצתית קיבלה בתקופה זו רק את הזיבורית , רק את המקומות הקשים ביותר , רק את ההרים והסלעים , ושאני תופס פה יהודים סתם ברחובות ונותן להם את האדמה הטובה ביותר . יהודים אלה התחילו בגליל המערבי בהרים . כמובן בכל השנים הלכנו להרים , מימי כפר גלעדי וסעסה . אבל גם עם העולים החדשים התחלנו ללכת דווקא למקומות הקשים . מדריך חקלאי מלמד מתיישבים במושב העולים כפר חב"ד להפעיל מכונת זריעה , ספטמבר 1949

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר