א. מחנות עולים ומושבים

עמוד:244

ממושכת , לא היה לאשכול ולעוזריו כל ניסיון ביישובן של אלפי משפחות ללא ידע בסיסי בחקלאות . חוסר הניסיון בהתיישבות מעין זו , חוסר ההיכרות עם אוכלוסיית המתיישבים והמחסור במדריכים חקלאיים ביישובים הולידו שגיאות רבות , כפי שהעיד לימים לובה אליאב . הניסיון לערב ביישוב אחד עולים מתפוצות שונות מתוך נאמנות לעקרון מיזוג גלויות יצר מתחים ועימותים ; משפחות שנשלחו להתיישבות הופרדו פעמים רבות מראש המשפחה , עקב גילו הגבוה , והתקשו להתמודד עם הניתוק הכפוי ; הפרדות הגדולות שהובאו לעסוק בעיבוד הקרקע הפחידו את המתיישבים ונותרו באורוות ; מקצת הפרות שנקנו למשק חלב נמכרו לבשר בשוק השחור ; מכונות חקלאיות משוכללות שהובאו למתיישבים היו מונחות כאבן שאין לה הופכין או שימשו כלי משחק לילדים ועוד כהנה וכהנה בעיות . קצב ההתיישבות המואץ פתר רק חלק קטן מבעיות המגורים והתעסוקה של העולים . בשנת 1949 הפך זרם העולים לשיטפון של ממש ומספרם הגיע עד קרוב ל 240 , 000 איש . באמצע שנת 1949 חל שינוי בהרכב העלייה - כמחצית מן העולים באו מארצות האסלאם , ובראש ובראשונה מתימן , שממנה באו לישראל כ 38 , 000 נפש . בקיץ 1949 כבר הצטופפו כמחנות העולים כתנאים פיסיים קשים כ 100 , 000 איש - ללא תעסוקה , ללא תנאי קיום הולמים וללא מערכת חינוך מסודרת . המחנות הפכו לחממה מנוונת , שהמצוקה והמרירות גאו בה , ולצדן השכרות והפשע . העוסקים בעלייה ובהתיישבות חיפשו דרכים נוספות להוציא עולים מן המחנות ולחלצם מן הבטלה שנכפתה עליהם . ביולי 1949 הגה יוסף ויץ , מראשי הקרן הקיימת , את רעיון כפרי העבודה שנועד להרחיב את התיישבות העולים גם לאזורים קשים לעיבור חקלאי . הוא הציע להקים באזורי ההר בגליל ובפרוזדור ירושלים 35 כפרים שיושביהם עולים מעדות המזרח , בעיקר מתימן , יתפרנסו תחילה מעבודות ייעור והכשרת הקרקע וממשקי עזר קטנים , ועל פי המתוכנן צפויים היו הכפרים להפוך בתוך כמה שנים למושבים . עוד נידון באותם הימים הרעיון ליישב עולים בכפרי מטעים או כפרי זיתים שיוקמו סמוך למטעי הזיתים הנטושים הרבים , ושיושביהם ימצאו את פרנסתם בעיבוד המטעים . התכניות האלו אומצו על ידי המוסדות המיישבים ושולבו בתכנית ההתיישבות הכוללת של הסוכנות לשנת תש"י , כפי שכתב אשכול לאברהם שרון , והוא אף הביע בפניו את תקוותו "כי בטרם תחלוף שנה ואלפים משה'לך ושלאמה'לך , בעלי עיניים שחורות נוצצות ובעיקר סעדיה'לך ומזל'ך יצמחו ביערות אלה כשתילי זיתים אף הם" ( תעודה . ( 77 במהלך שנת תש"ט הוקמו 99 יישובים חקלאיים , מתוכם 47 על ידי עולים חדשים , מרביתם בכפרים הערביים הנטושים , ובהם התיישבו כ 15 , 000 עולים . אשכול הוא שקבע את קצב הקמת היישובים ואת צורות ההתיישבות בתמיכתו של בן גוריון ולעתים מצא עצמו עומד לבדו מול כל חברי הנהלת הסוכנות , שחששו שקצב הקמת היישובים יומרני ומהיר מדי ושסופו יהיה כישלון , ושהדבר יביא לאי שקט חברתי . בציבור הרחב זכה מפעל ההתיישבות לשבחים על היזמה והתעוזה , אך גם נמתחה עליו ביקורת מכל קצות הקשת הפוליטית . ביקורת קשה במיוחד עלתה דווקא משורות חבריו לדרך של אשכול בתנועה הקיבוצית , שמשקיה קלטו בכל זאת אלפי עולים - כבודדים או במסגרת עליית הנוער - ושחבריה ראו בהקמת מושבי העולים הרבים חתירה תחת מעמד הבכורה שלהם בהתיישבות העוברת . ביקורת זו באה בעיקר מצד אנשי " הקיבוץ המאוחד" ומצד מפ"ם , שניצבה באותם הימים בתור אופוזיציה משמאל להנהגת מפא"י וביקרה את מדיניותה הכלכלית והחברתית , אך גם מצד אנשי "חבר הקבוצות / ' תנועתו של אשכול . בדיון במליאת הנהלת הסוכנות היהודית על ההתיישבות החדשה בינואר 1950 ספג אשכול ביקורת כמעט מכל הזרמים שהיו מיוצגים בהנהלה . יהודה ברגינסקי , ראש מחלקת הקליטה בסוכנות וחבר קיבוץ יגור שהשתייך ל"הקיבוץ המאוחד , " טען שהקיבוצים מקופחים לעומת המושבים בהקצאת משאבים לשיכון , הסתייג משיטות ההתיישבות המירית וקבע שיש חשש שלא תצלח מכיוון שהחומר האנושי שממנו מורכבת העלייה "חסר את כל התכונות הדרושות לחלוציות ולהתיישבות חקלאית . " עור קבל על כך שתנועת המושבים קולטת אנשים על בסיס פוליטי ולפיכך פוסלת אנשים המזוהים עם מפ"ם . צבי חרמן , שותפו של ברגינסקי בראשות מחלקה הקליטה וחבר קיבוץ כפר גליקסון , שהשתייך ל"עובד הציוני" ול"חבר הקבוצות , " שיבח אמנם את הישגי ההתיישבות אך התריע שקיימת חררה גדולה בתנועה הקיבוצית כולה לנוכח העובדה שחלקות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר