ב. פילוג במפא"י בעיצומה של המלחמה

עמוד:194

לאור פירוש מחודש זה חשך עולמי . ראיתי את עצמי עומד על קבר התקוות שתלינו בסיום החיובי של המשא ומתן . שוב התחיל השטן מרקד . שהרי בגלל הסברה זו נסתיים המשא ומתן עוד בירושלים בכישלון . השיחה שכנעתני כי לב העניין נתפקע . הצבת נשברה בטרם הושלה . את מסקנתי זאת בצורתה הלקונית ביותר מסרתי לחברים אחדים מיד , וכך גם טלפנתי לחבר בן גוריון "הדבר מת . " 1 1 במכתבם כמעט שאינו נזכר הסעיף על דבר הוועידה , הסעיף המרכזי שהוא הרוח החיה והבריח התיכון של כל המשא ומתן . לעומת זאת , מתרעמים עלינו שדרשנו מרות . והדבר היה כך : באותה השיחה האחרונה לפני נסיעתם לכינוס בחיפה אמר מישהו מהחברים : "היה כדאי להבהיר את מושג המרות הקבוע בסעיף הראשון עור מימי ירושלים , " והוברר מיד שאין כל התנגדות לנוסחה שנקבעה בהסכם הידוע על בית ברנר , אשר חתומים עליו ציזלינג ואידלסון , והיא : שחברי המפלגה במוסר הסתדרותי פועלים כסיעה , דנים ומחליטים יחד , ואם יש חילוקי רעות , מביאים אותם להכרעתם של מוסדות המפלגה . לא תבענו סעיפים מיוחדים ולא תנאים נוספים , מאחר שחברי סיעה ב באותה ישיבה אמרו שזה דבר מובן מאליו ומקובל עליהם . והנה במכתב שהופיע מלקים אותנו על חטא שחטאנו בדרישת מרות "שלטונית . " כנראה שמתת סתם , חברית מוסרית , היא בשעה שמרות המיעוט מוטלת על הרוב . אולם מרות על המיעוט נהפכת בעיני סיעה ב למרות "שלטונית" פושעת ומדכאה . אינני מניח שחברים אלה לא היו כנים אתנו ולא הגנו על העניין בישיבת מרכזם . קשה לי להניח כי החברים לא אמרו לנו דברי אמת כשסיפרו לנו שהם מתייעצים מדי פעם בפעם עם טבנקין וציזלינג . אני יכול רק להניח שקרה משהו פטלי ובלתי צפוי ברגע האחרון . הסיעה התל אביבית לא נסעה לחיפה , והחרימה כנראה את כל המשא ומתן . הסיעה הועמדה לפני הבררה : קרע במפלגה או בסיעה . במאבק הראשון שבין הסולידריות והמרות למפלגה לבין זו של הסיעה — זכתה הסיעה . . 63 דברים במועצת מפא '' י רחובות , 24 ביולי 1944 חברים . אני רוצה לייחד את דברי במשך 5-3 רגעים לעניין שנראה לי להיות העניין בימים אלה , באשר על העניין הזה דיבר אתמול בקיצור החבר קפלן . אני רוצה להשתמש בזה שיושב כאן החבר קפלן ולשאול אותו כמה שאלות . בעצם אינני איש המטפל בקליטת עלייה ובעלייה . אבל אני שואל מרוע טיפת תנחומין כשמגיעה אלינו מוכרחה להיות מהולה בכוס תמרורים ? מדוע יוצא כך כי אנו צריכים לפחוד שמא תבוא אנייה ותביא עולים ? זה חודשים אנו מדברים על התכוננות . מדברים , נואמים , וכותבים . מדוע אין לנו כישרון לעשות הכנות לקבל אחים ? מדוע אני צריך לקרוא דבריו של ד"ר מאיר , הזעקה הזאת ? מדוע צריכים לקום בארץ חוגים שלמים שכל קיומם הוא על חשבון זה שאנו לא יודעים לקבל עולים ? ומדוע באמת איננו יודעים ? כשאני משוחח על כך עם חברים שעוסקים בענייני עלייה , אני שומע זעקה איומה . אם זה אשמת האפרט , או חוסר אמצעים , או חוסר שיכון - אינני יודע . אבל מדוע זה חייב להיות ? קפלן אתמול רמז דווקא עכשיו אולי שתתגלינה אפשרויות יותר גדולות ממה שחשבנו אתמול שלשום . ולולא התגלו - אז אלה הם דברינו על שיכון , התכוננות וקבלת אחים מוצלים , גולים ודוויים ? זה חורשים אנו מדברים על זה ביישוב . בישיבות הוועד הפועל הציוני כמה חברים שלנו השתתפו בוויכוח . בינתיים עברו חורשים ומעט מאוד נעשה . הלוואי שדברי קפלן יתאמתו . אבל אם מחר מחרתיים נעמוד בפני קליטת כעשרת אלפים איש , איך היא תיקלט ? רק על ידי שירותים סוציאליים , על ירי אוסף נעליים בלות בתוך הבתים ? כלום אין זה עניין מכובד

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר