ב. פילוג במפא"י בעיצומה של המלחמה

עמוד:189

בךגוו יון מספר שהוא לא האמין בכלל שיש קבוצה וכפר יהודי שיתופי ) וכי יש פה עוד משק יותר צעיר ופורה ושהכל בו רענן ויש גם מטעים ( כאן גם קצת יותר הצליחו ) - זה הניח יותר את דעתו . ובשנים האחרונות אנחנו הקימונו את חניתה ומצובה , ובמועצת חבר הקבוצות מדברים עוד על חניתה , מצובה ואילון , ויש לנו על הר הכרמל יישוב אחד - בית אורן ; ולקיבוץ הארצי של השומר הצעיר יש עין השופט ( שם זה גם הר וגם עמק , ( אבל בכל זאת שני שלישים של השטח , לאחר שהננו מנכים את הנגב , זה הרים . ורצה הקדוש ברוך הוא , אולי גם מסיבות בריאות וביטחון , שהיישוב הערבי בזמנו יתרכז בהרים . ואכן מבין אלף כפרים ערביים — שני שלישים הם בהרים . זאת אומרת , גם זה תפוס . ונשארו העמקים . ובעמקים משהו יש לנו כבר . אני אומד את הרכוש הקרקעי של היהודים במיליון וחצי דונם , שכמעט כמחציתו בידי הקרן הקיימת , הופעה לא כל כך קלה ורגילה , אלא רבת משמעות בשבילנו . בארץ ישראל הקטנה הזאת , שהולכת ומוקטנת על ידי מדבריות והרים והערבים ששוכנים בתוכם , אנחנו מאמינים ובטוחים ורוצים להוכיח זאת גם לאחרים , שאפשר לעשות בה גדולות ! וצריך לציין שבמשך השנים האלו , במשך עשרות השנים המעטות של קולוניזציה ציונית , קמו בכל זאת דברים אשר מדי פעם בפעם הצדיקו את האופטימיזם התמים , הציוני . [ 1 לאחר כך קרה לנו זה מה שאני מנסח אותו בשם נס המים . אנחנו עומדים עכשיו לפני הנס השני . אני מדבר על הנס הראשון . והנסים האלה עושים את המהפכה האגררית והם מוכיחים את אמונתנו הציונית בראשיתה . באר טוביה התקיימה עשרות בשנים והיתה מהעניות והמדודות כיותר , וצריכה היתה לבוא תנודה , על ידי מאורעות ופרעות שהיו , שהיא תיהרס . וכאשר היא נהרסה , נמצא מישהו בתנועתנו ונמצאו גם אמצעים מיוחדים , ואמרו שלא יכול להיות מצב כזה שמקום שדרכה בו רגל יהודי אפשר יהיה למחוק אותו מתחת לשמי אדוני . ולאחר שלושים שנות קיום . אמרו : צריך לבנותה מחדש ! וניסו לחפש מים . אולי באמת , בדרך נס ימצאו . כי היה כל כך בטוח ששם אין מים . הלוא עשרות בשנים חשבו כך . והיו שנים קשות , שנות בצורת וסטנדרד חיים ירוד , ולא הגיעו לדבר . כי פעם ניסו לחפור באר , ולא מצאו מים . אבל עתה שוב אמרו : צריך לחפש מים . וסיכנו , וגילו בארות של 200-150 קוב מים . והרי זאת באמת מהפכה שלמה ! ועל שטח של אותה באר טוביה שהיו שם שלושים איכרים מרודים ושכניהם עזבוה - יש כבר עכשיו מאה משפחות וחלק מהאדמה הזאת נמסרה לכפר ורבורג , ועוד היד נטויה . כי עדיין לא הגיעו לכלל אפשרות לנצל את כל השטח הזה שבידם . כי שלושים דונם בהשקעה ( פה בוודאי יודעים את זה ) - משפחה ענפה חקלאית לא יכולה להשתלט עליהם ולהפיק מהשטח הזה את כל הבלום בו . והרי לכם מעין קפיצה כזאת על שטח אחד ! כי יש חברים בינינו שמאמינים שגם בעשרים דונם [ ישן אפשרות לעשות את זה . ובמשך התקופה הזאת הנס שבדבר היה כזה שלא היתה באר אחת שם . ידענו גם אז וראינו במו עינינו , בבואנו לארץ , שיש יהודה , השומרון וכהן פרדסים ובארות . ואת זה לא אנחנו המצאנו . והכרנו את הבאר שהגמל סובב את הגלגל והיה מעלה בתיבות האלו את המים . זאת ידענו . אבל שאפשר גם לעבוד מבארות כאלו עד לבארות אשר נותנות 200-150 קוב מים לא ידענו . אבל , עברו שנים וידענו שגם זה אפשרי , אבל רק בשטח הפרדסנות . משום מה חשבנו שזה רק במקום של פרדסים . כאשר היה בא יהודי בימי לארץ ישראל ( ואינני מהוותיקים ביותר ) ורצה לנטוע 30-20 דונם פרדס , היתה הרינה עוברת את כל הארץ : הנה בא יהודי עשיר כזה והתחיל לחרוש חריש בעשרה זוגות פרדות עם המחרשות הגדולות . היינו בטוחים שבארץ ישראל יש מעט מים . והיו עוד איכרים שחרדו : מה נעשה עם הפרי ? וכאשר הגענו ל 15-13 מיליון תיבות , גם כן התחילה קצת רעדה . אבל הן זה היה גם כאשר היו לנו רק עשרת אלפים דונם פרדס ... כי חשבנו שהשטח מוגבל והשוק בוודאי שהוא מוגבל . ואלה היו הצעדים הראשונים . אבל מחוץ לפרדסים , כאשר נכנסנו לקניות הגדולות של השרון וראינו חלקי שרון . אבל זה עוד מעבר בין דיונות ובין אדמה , ובכל זאת זה עוד לא חולות , שהכפרים קלקיליה וטייבה היו זורעים עליהם תורמוס . והן שמענו פעם טענה , שאי אפשר לעשות תורמוס ואבטיחים בארץ ישראל ( האכספורט הגדול , אשר מעשיר את ארץ ישראל ;( וכאשר השגנו את האדמות האלו היו שטחים שהרבה שנים לא ידענו מה לעשות בהם . אני זוכר שהרצפלר ואני , בתור חברי המרכז החקלאי ,

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר