ב. פילוג במפא"י בעיצומה של המלחמה

עמוד:182

נפרדות - "חבר הקבוצות" והקיבוץ המאוחד - וארגוני נוער נפרדים - "הנוער העובד , " "מחנות העולים" ו"גורדוניה . " "אני רוצה בשני הדברים יחד - באיחוד התנועה הקבוצתית ובאיחוד הנוער , ואני תובעם , " אמר כמרכז מפא"י חודש מאוחר יותר . ביוני 1942 חזר במאמרו " הגושים והתנועה" בעיתון "ניב הקבוצה" על קריאתו ליתר אחדות במפלגה ( תעודה . ( 59 הוא גרס כי הפעילות הבדלנית בהתיישבות , בעיקר פעילותו של הקיבוץ המאוחר , עומדת בבסיס הפיצול וכתוצאה מכך "אני חדל לראות תוכן למפלגה ואינני יודע למה היא מתקיימת . " הוא הציע אפוא לאחד את הקיבוץ המאוחד וחבר הקבוצות , והניח כי צעד כזה יסלול בהמשך את הדרך לאיחור גם עם "השומר הצעיר . " מאבקי השליטה בסניף מפא"י בתל אביב בין אנשי סיעה ב לאנשי הממסד המפלגתי יצרו קרע פנימי במפלגה שלווה בעוינות ובהטחת האשמות הדדית . באווירה קשה זו התכנסה ועידת מפא"י באוקטובר 1942 בכפר ויתקין ובה שבו ועלו חילוקי דעות עקרוניים בעניינים ארגוניים ורעיוניים . אנשי סיעה ב התנגדו לשתי ההחלטות המרכזיות שהתקבלו בוועידה : ( א ) ביטול הסיעות במפלגה ; > ב ) תמיכה בתכנית בילטמור , שהתקבלה במאי 1942 בפגישה של חיים וייצמן ודוד בן גוריון עם ראשי התנועה הציונית בארצות הברית , ושדובר בה על הקמת "קומונוולת" יהודי בארץ ישראל אחרי סיום המלחמה . אנשי סיעה ב דחו תכנית זו משום שראו בה פתח לחלוקת הארץ . עם סיום הוועידה היה ברור שמפא"י מפוצלת , וכי השסע עמוק ויסודי . בעקבות ועידת כפר ויתקין הוחלט להחליף את כל חברי מפא " י במזכירות מועצת פועלי תל אביב . במקומם נשלחו שקולניק וישראל אידלסון ( איש סיעה ב ) לעמוד בראש המועצה , אך המשך המאבקים בין הסיעות במועצה מנע שיתוף פעולה בין השניים והם כמעט שלא נטלו חלק בפעילות . במהלך 1943 נמשכו המאמצים למנוע את הפילוג במפא"י ושקולניק נטל בהם חלק מרכזי . הוא האמין שניתן להתגבר על המחלוקות ולאחד את השורות על בסיס הצעדים שפירט במאמרו "איזהו הדרך " : ' בעיתון "הפועל הצעיר" באוקטובר , 1943 ובמרכזם : "ביטול מחיצות ומקלטים משוריינים ומזוינים ושל הסיעותו במפלגה ; מרחב מחיה וזכויות שוות לכל החברים בתוכה ; איחוד התנועה הקבוצתית במפלגה , איחוד הנוער הנמצא בספירת ההשפעה של המפלגה . " ככל שעברו הימים התברר שצעדים שננקטו , כמו למשל ניסיון להביא לאיחוד תנועות הנוער , אינם נושאים פרי והפיצול נותר בעינו . במצב זה החליט בן גוריון לשים קץ לקיום הסיעות במפא"י ולו גם במחיר פילוגה . הוא יזם את הקדמת הבחירות לוועידת ההסתדרות בשנת , 1944 וכפה בכך על חברי סיעה ב לבחור בין שתי אפשרויות : חזרה לפעילות במפא"י וחיסול משטר הסיעות , או פרישה מהמפלגה והליכה לבחירות ברשימה נפרדת . כשעה שהפילוג נראה כבלתי נמנע הוחלט במועצת מפא"י בינואר 1944 לעשות ניסיון של הרגע האחרון - להקים ועדת ותיקים בהשתתפות חברים משתי הסיעות , אנשי העלייה השנייה ודור המייסרים , ובהם : דוד בן גוריון , אברהם הרצפלד , יצחק טבנקין , ברל כצנלסון , אהרון ציזלינג , יוסף שפרינצק ושקולניק , ולהטיל עליה למצוא דרך למנוע את הפילוג . בתחילת דיוניה שררה תקווה שהחברות הישנה פרי שנים ארוכות של עבודה בצוותא תעזור להתגבר על המכשולים , ושתימצא הדרך לחידוש שיתוף הפעולה . בפברואר , 1944 בעוד ועדת הוותיקים מנסה להגיע להסכמות , הצטרפו אנשי סיעה ב בוועד הפועל של ההסתדרות לחברי השומר הצעיר ו"פועלי ציון שמאל" והצביעו נגר תכנית בילטמור . למרות הצבעתם זו , שעוררה כעס רב במפא"י , נמשכו המאמצים בוועדת הוותיקים , ואף נוצר הרושם שהצדדים קרובים למציאת פתרון . ב 18 באפריל 1944 דיווח שקולניק במרכז מפא"י על ההסכמות שהושגו בין הצדדים הנצים ובהן : שיבה לפעילות מלאה , חיסול הסיעות ו"פעילות לאיחוד ציוני סוציאליסטי מקיף" עם השומר הצעיר ופועלי ציון שמאל . לעומת זאת לא הושגה הסכמה לגבי כינוס ועירה בעלת סמכויות הכרעה ולגבי שיתוף מפלגות השמאל במוסדות ההסתדרות . חוסר הסכמה זה סופו שהביא לכישלון המשא ומתן , וב 9 במאי 1944 דיווח שקולניק למרכז מפא"י : " בשבילנו העניין מת משבץ לב . " ב 20 במאי פרשו חברי סיעה ב ממפא " י וקראו למפלגתם החדשה ה"תנועה לאחדות העבודה , " על שמה של המפלגה הוותיקה שהתקיימה בשנים . 1930-1919 במאמרו "לסיומה של פרשה" בעיתון "הפועל הצעיר" במאי 1944 פרש שקולניק את השתלשלות מהלך המשא ומתן והטיל את האחריות לפילוג על חברי סיעה ב ( תעודה . ( 62 המאמר אף יצא לאור כחוכרת תעמולה מטעם מפא"י ביוני . 1944 ככל שחלפו הימים כך הלך מהלך המלחמה ונטה לצדן של בעלות הברית . על רקע ההערכה שרווחה כי המלחמה

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר