ב. פילוג במפא"י בעיצומה של המלחמה

עמוד:181

להתגייסות" של הסוכנות , החלה לגייס יהודים לצבא ללא זיקה למוסדות היישוב , וב 29 באפריל 1943 ערכו יחידות משטרה וצבא חיפוש פתע בלשכת הגיוס של הסוכנות בתל אביב בניסיון למצוא ראיות להפרת תקנות החירום הממשלתיות . בתגובה סגרה הסוכנות את לשכות הגיוס והכריזה על הפסקת שיתוף הפעולה עם הממשלה בנושא הגיוס . בדיונים שנערכו לאחר מכן במוסרות מפא"י והסוכנות פרצה מחלוקת בין קבוצה בראשות דוד בן גוריון , שדרשה להמשיך ולהחזיק את הלשכות סגורות עד שיוחזר לסוכנות מעמדה הקודם בעניין הגיוס , לבין אחרים , בראשות משה שרתוק , שהציעו לחפש דרך פשרה לפתיחתן מחדש . בן גוריון ותומכיו טענו כי לאחר שבמשך יותר משנתיים עודדו מוסדות היישוב את הגיוס לצבא הבריטי לא הושג למעשה דבר מבחינה מדינית , ולכן יש לחדש ביתר שאת את המאבק במדיניות הספר הלבן . תומכי הקו שייצג שרתוק טענו לעומת זאת שכל עוד נמשכות המלחמה והשמדת היהודים , ובמיוחד כשצפויה בעתיד פלישה של בעלות הברית לאירופה , על היישוב להתגייס ולנתק את שאלת הגיוס מן המאבק בספר הלבן . שקולניק , ששנה קודם לכן תמך בהתלהבות בגיוס לצבא הבריטי , שינה עתה את טעמו ותמך בעמדתו של בן גוריון . במאי 1943 אמר במזכירות מפא"י : "אסכן את נפשי ואשאל ; הגיוס למה ? מה הטעם שבמצב זה נגייס יהודים ונשלח אותם לצבא האנגלי " ? ( תעודה . ( 60 כחודש מאוחר יותר שב והביע במרכז מפא"י את התנגדותו לפתיחת לשכות הגיוס . אולם המרכז דחה את עמדת בן גוריון ושקולניק והחליט לפתוח את הלשכות , והחלטה דומה התקבלה למחרת גם בוועד הפועל הציוני . למרות פתיחת לשכות הגיוס הדיר הציבור היהודי ברובו הגדול את רגליו מהן ובמשך שנה נמשך השפל בגיוס לצבא הבריטי . בתחילת 1944 הניעו היחסים המעורערים כין היישוב היהודי לשלטונות המנדט את האצ"ל בפיקודו של מנחם בגין להכריז על מרד נגד השלטון הבריטי ועל סיום שכיתת הנשק . הכרזות אלו לוו במעשי טרור נגד מטרות בריטיות ; פעולות הטרור עוררו כעס רב בהנהגת היישוב , שלמרות יחסיה המעורערים עם ממשלת בריטניה שללה באותה העת פעולות מחאה מזוינות נגדה . בקיץ 1944 חל מפנה בעמדת הממשלה הבריטית . על רקע שואת יהודי אירופה , התרחקות החזית מהמזרח התיכון והיחלשות החשש מתגובת הערבים החליטה ממשלת בריטניה באוגוסט 1944 להקים בריגדה ( חטיבה ) יהודית , שהמרכיבים העיקריים שלה יהיו שלושת גדודי ה"כאפס" היהודיים . בה בשעה שינו גם ראשי הסוכנות את עמדתם ותבעו לאפשר ליהודי ארץ ישראל להילחם באירופה , ולא רק במזרח התיכון , כדי לנקום בגרמניה ולנסות להציל את שרידי העם היהודי . בספטמבר 1944 הוכרז על הקמת " חטיבה יהודית לוחמת , " והוסכם כי תעמוד תחת פיקוד יהודי ותישא את הדגל הלאומי ותגים ועליהם מגן דוד . דווקא בעיצומה של המלחמה , וחרף הזעזוע שעבר היישוב משנודע לו על שואת יהודי אירופה , התחוללו במפא"י זעזועים פנימיים שסופם שהביאו לפילוגה . בסוף שנות השלושים , בתקופת המשבר הכלכלי והאבטלה הקשה , הלכה ונוצרה בתוך מפא"י אופוזיציה פנימית , שכונתה סיעה ב , ושכללה חלק גדול מחברי המפלגה בתל אביב ועם הזמן גם את מרבית אנשי "הקיבוץ המאוחד" כהנהגת יצחק טבנקין . קבוצה זו , שרגלה בגישה רדיקלית בענייני חברה וכלכלה , תקפה את הקו הרעיוני של מפא"י , שהיה ימני מדי לטעמה , ואת חוסר המעש של ההסתדרות בנושא האבטלה . ככל שעברו החודשים הלכה והתרחבה המחלוקת בין הנהגת סיעה ב להנהגת המפלגה והיא הקיפה גם שאלות של מדיניות יישובית וציונית ששורשיה חוזרים לפולמוס על תכנית החלוקה . המחלוקת ניזונה גם מדרישת סיעה ב להגביר את שיתוף הפעולה בין מפא"י ל"שומר הצעיר" ולשתף את ראשיו בהנהגת ההסתדרות . בתור מאמין גדול באחרות המפלגה התייצב שקולניק בין הפעילים המרכזיים שעסקו בניסיונות הפישור בין הנצים במפלגה . כהקשר זה התבלטו תכונותיו האישיות שעיצבו לימים את דמותו בעיני הציבור . הוא הצטייר כאיש סבלני ובעל יכולת הקשבה רבה האמון על חכמת הפשרה , ועם זאת תקיף ויודע לעמוד על שלו . כל מי שעבדו לצדו ציינו את יכולתו לשלב רצינות עם חוש הומור מיוחד ועסיסי ואת יכולתו להפיג את המועקה שהצטברה כשעות המתח הקשות באמרות חכמה עממית יהודית . הפיצול ההולך ומעמיק במפלגה הדאיג את שקולניק והוא ראה בו גורם המערער את יסודות קיומה . בספטמבר 1940 קבע במרכז מפא"י כי הפיצול נשען על חוסר חברות במפלגה והוסיף כי "אם לא נתאושש ולא נתגבר על המצב הזה - יגבר התוהו . " הוא ראה את שורש הבעיה בהמשך קיומם של גופים נפרדים מהתקופה שלפני הקמת מפא"י , כגון תנועות התיישבות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר