ד. בהנהלת "ניר" בימי גזרות בגרמניה

עמוד:139

1935 בלוצרן , וכחודש ספטמבר 1935 הקימו חבריה את ההסתדרות הציונית החדשה ( הצ"ח ) בווינה . באוגוסט יצא שקולניק ללוצרן לדיוני הקונגרס הציוני התשעה עשר ופגש שם את אלישבע , שהגיעה מארצות הברית . בהיעדר הרוויזיוניסטים נהנתה סיעת הפועלים מעצמה רבה בקונגרס . בן גוריון נבחר ליושב ראש הנהלת הסוכנות ווייצמן חזר לכהן בתפקיד נשיא ההסתדרות הציונית . גם בקונגרס זה , כמו בזה שקדם לו - ובהיעדר הקו הלוחמני של הרוויזיוניסטים אף הוצנע הדיון בשאלת יהדות גרמניה והועבר לוועדות משנה . ואולם נושא ההעברה תפס מקום נכבד בדיוני המליאה . את הקו האופוזיציוני העיקרי בשאלה זו הציגה "מפלגת המדינה העברית" בראשות מאיר גרוסמן - הפלג הרוויזיוניסטי שלא פרש עם ז'בוטינסקי מההסתדרות הציונית ; חבריה תקפו את ההסכם ודרשו להחמיר את החרם על גרמניה . בוויכוח בשאלת ההעברה נשא שקולניק לראשונה דברים במליאת הקונגרס . בדבריו התפלמס עם האופוזיציה , הגן על הסכמי ההעברה , וקרא להנהלה הציונית לשנות את יחסה הדו משמעי כלפי ההסכמים ולפרוש עליהם את חסותה המלאה " . יש לי האומץ לומר , שבשעת אסון זאת לקיבוץ היהודי בגרמניה , צריכה היתה הסוכנות היהודית להתייצב בראש הפעולה הזאת ולנצלה לטובת המפעל הלאומי , " אמר . בסיום הדיון התקבלו החלטות שתמכו בהמשך פעולות ההעברה ואף הכפיפו אותן להנהלה הציונית . לראשונה הפכה ההעברה למפעל רשמי של ההסתדרות הציונית . במהלך 1935 חלה התדרדרות מתמדת ביחסם של שלטונות גרמניה כלפי היהודים , וזו באה לביטוי גם בהגבלות שהטילו על מספר היהודים הרשאים להוציא מטבע זר מן המדינה ולעלות לארץ ישראל בתור "בעלי הון . " הגבלות אלו הגבירו את חשיבותה של ההעברה בתור מכשיר כמעט בלעדי להעברת הון מגרמניה ולעידוד העלייה , והן שגרמו במידה רבה לשינוי ביחסה של התנועה הציונית להעברה . אולם מלכתחילה שרר פער ניכר בין היקפי ההון היהודי שגויס בגרמניה לשם קניית סחורות לבין יכולת שיווקן המוגבלת של הסחורות הללו בשוק הארץ ישראלי הקטן . פער זה עיכב יהודים רבים שביקשו להגר עם רכושם . מתוך רצון להרחיב את נפח ההעברה , וכפועל יוצא מכך גם את נפח ההגירה היהודית מגרמניה , העלו כמה מראשי הציונות בגרמניה הצעות להחיל את הסדרי ההעברה גם על ארצות אחרות מלבר ארץ ישראל , כגון ארצות הברית ובריטניה . הצעות אלו נתקלו בהתנגדותם של מרבית מנהיגי יהדות ארצות הברית , ששללו באופן חד משמעי כל חריגה מן החרם על גרמניה . שבוע ימים בלבד לאחר תום הקונגרס הציוני התשעה עשר חלה החמרה משמעותית נוספת במצבם של יהודי גרמניה . ב 15 בספטמבר 1935 פורסמו "חוקי נירנברג , " ששללו מהם את האזרחות הגרמנית והפכו אותם לנתינים מדרגה שנייה , ואף אסרו נישואין וקיום יחסי מין בין יהודים לגרמנים "אריים . " שקולניק , שהגיע לגרמניה סמוך למועד פרסום החוקים , נדהם וזועזע וכתב לאלישבע : "ביום עברה אחר החזיר את הגלגל למאות שנים ... וכמה חיוורים המלים הללו להביע . " הוא הסיק שחייבים לפעול עתה במרץ בשני אפיקים מקבילים : להגביר את ההגירה היהודית מגרמניה ולנצל את ההזדמנות הגדולה שנוצרה להוציא רכוש יהודי רב ככל שניתן . מסקנות אלה פירט שקולניק במכתב אל דוד בן גוריון ודב הוז ( תעודה . ( 47 הוא הציע להם לנוכח חומרת השעה לאמץ את רעיון הרחבת ההעברה לארצות נוספות ולהפעיל את מיטב הכוחות בתנועה הציונית כדי לנטרל את התנגדותם של מחייבי החרם , שהמשיכו לשפוך אש וגופרית על הסכמי ההעברה . "מנירנברג הרעים הרעם על שיבת ציון וכולם אוחזים במקל נודרים ... הטרנספר הארץ ישראלי הוא כאין וכאפס מול האפשרויות ... מוכרחים למצוא דרך להרחבת מסגרת הטרנספר של רכוש יהודי מאשכנז לארצות אחרות . בעיקר אמריקה , " כתב . הצעות ברוח זו , שזכו לתמיכת בן גוריון , נידונו בהנהלת הסוכנות ובמוסדות יהודים נוספים , אך נדחו על ידי רוב מנהיגות הציבור היהודי במדינות המערב .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר