ב. שליחות ציונית ופעילות ה"העברה" בברלין

עמוד:112

אפיקים עיקריים : הוא עודד הזמנת סחורות שהיו נחוצות למפעלי ההסתדרות , כגון חומרי בניין והשקיה , וניסה לשכנע משקיעים פוטנציאליים בחברות כלכליות הסתררותיות . במהלך ישיבתו ועבודתו בגרמניה ובעקבות מפגשיו עם עולים בכוח נוכח שקולניק לדעת שרבים מהם הם בעלי רכוש של 1 , 000-500 לא"י - "מהם כאלה אשר רוצים ומתאימים לפי גילם , חינוכם ובריאותם להיכנס לקבוצות ומהם כאלה אשר יתאימו למושבים , " כפי שכתב להרצפלד ולחברי המרכז החקלאי ( תעודה . ( 36 לפיכך הציע ליישב אותם ביישובים קיימים של ההתיישבות העובדת , בתקווה שהממשלה תיאות לתת להם רישיונות עלייה מיוחדים מחוץ למכסות הרגילות . את ההון הלא רב אך המשמעותי שברשותם של עולים אלו הציע להקדיש למפעלי התיישבות , במקום כספי קרן העזרה ליהודי גרמניה , שיופנו למטרות אחרות ובעיקר לרכישת קרקעות . "הן מחר לא יהיה אף שעל אדמה בשבילנו ובשביל יהודי גרמניה , " הוסיף וכתב להרצפלד . באמצע יולי 1933 נערכו הבחירות לקונגרס הציוני השמונה עשר שעמד להתכנס באוגוסט בפראג . "רשימת פועלי ארץ ישראל , " שבה היו שותפים מפא"י , "השומר הצעיר" ו"פועלי ציון שמאל , " זכתה בניצחון סוחף והיתה לגדולה בסיעות הקונגרס . מפא"י זכתה בהגמוניה במוסדות היישוב בארץ בבחירות לאספת הנבחרים בשנת , 1931 ועתה זכתה סיעתה בהסתדרות הציונית , סיעת "האיחור העולמי , " לעמדה הדומיננטית בתנועה הציונית . בריוני הקונגרס עלתה מטבע הדברים שאלת מצבה של יהדות גרמניה , אך הצירים חששו שהתקפה חזיתית וישירה על גרמניה הנאצית תגרור תגובת נגד של המשטר הנאצי ותגרום לפגיעה ביהודי גרמניה ולהגבלות על פעילות הארגונים הציוניים שם , שעד לאותה עת זכו לחופש פעולה נרחב . לפיכך הוצנעו הדיונים בנושא זה והחלטות הסיכום בנידון כללו גינוי מתון למתרחש בגרמניה ללא אזכור של החרם היהודי עליה . לעומת זאת הסכמי העברה הותקפו בחריפות על ירי צירים מכל הסיעות למעט סיעות הפועלים , וההנהלה הציונית נאלצה למעשה להתנער מחלקה בהם . במהלך ימי הקונגרס נבחר שקולניק לחבר הלשכה המרכזית ליישובם של יהודי גרמניה ( בראשות חיים וייצמן , ( שנועדה לתאם ולרכז את המאמצים למען עליית יהודי גרמניה לארץ ישראל . השבועות הארוכים שבילה באירופה וההערכה כי פעילותו בגרמניה תארך חודשים רבים גרמו לשקולניק לחוש מנותק ממשפחתו כארץ ועוררו געגועים הדדיים עזים . ביולי נודע לו כי אלישבע עתידה לצאת לפולין לפעילות תנועתית , וכי הם עתידים להיפגש לאחר פרדה ממושכת . הוא חפץ לצרף לאיחוד המשפחתי את בתו דבורה והפציר באלישבע לקחת אותה ולבוא לפראג להיפגש עמו בימי הקונגרס . אולם אלישבע ביקשה להמשיך מפולין לגרמניה ולאחר התלבטות קשה , שבה שיתפה באמצעות מכתביה גם את שקולניק , החליטה להשאיר את דבורה בארץ . שקולניק הבין ללבה והסכים לצעד זה , שמשמעו היה השארת הילדה שבועות ארוכים ללא אביה או אמה . "הבוסילה תסלח לנו . כשתגדל נסביר לה והיא תבין , " הרגיע את אלישבע . אך משנודע לו שאלישבע מבקשת להישאר בגרמניה תקופה ארוכה לצורך לימודי חקלאות ראה בכך חוסר התחשבות והביע בפניה את מורת רוחו . אלישבע השיבה לו כי ברצונה לרכוש מקצוע שיאפשר לה סוף סוף להגשים את עצמה ולשים קץ לרגשות חוסר השוויון , התלות והתסכול שמלווים אותה לעתים בחייהם המשותפים . גם לאחר הקונגרס , על אף התנערותה של ההנהלה הציונית כלפי חוץ מהסכמי ההעברה , נמשכה הפעילות בגרמניה כבעבר ושקולניק השקיע בה את מיטב כוחו ומרצו . כבר באוגוסט 1933 הוקמה חברת הנאמנות ( פלטרוי ) בגרמניה , וזו אישרה את תכניתם של שקולניק וחבריו שחברת ניר תרכוש סחורות להעברה לארץ ישראל בסכום של 1 , 000 , 000 מרק מכספי יהודי גרמניה , סכום שיינתן לניר בתור הלוואה למשך 19 שנים . עם קבלת התכנית נדרש אישור של הנהלות ההסתדרות וניר בארץ כדי להתחיל בביצועה . אולם הפקפוקים והביקורת הציבורית החריפה שליוו את ההעברה בארץ ישראל , ושאף עיכבו את הקמת חברת הנאמנות בארץ בראשות בנק אפ " ק , ולצדם החששות בניר מכניסה לפרויקט השקעה בסדר גורל כזה עשו את שלהם . האישור לתכנית , הזמנות לסחורות מגרמניה ומסמכים נוספים ששקולניק היה זקוק להם לשם גיוס משקיעים , התעכבו . שקולניק פנה בשורה של מכתבים למרכז החקלאי , לניר וליכין , ותבע מהם לאשר את התכנית ולספק לו הזמנות לסחורות והצעות להשקעות , שבלעדיהן , טען , יישמט לחלוטין הסיכוי לשלב את מוסדות הפועלים בפעילות ההעברה וזו תיפול כולה לידיים פרטיות . יוצא דופן

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר