ג. התיישבות האלף הראשונה

עמוד:58

כתב שקולניק לאלישבע עם תחילת ההתיישבות לאמור : "לא מדובר כאן על עוד התיישבות כי אם על מפעל המכוון בתקופה זו וברגע זה לשמש אבן פינה חדשה בתולדות הציונות וההתיישבות . משבר המעמד הבינוני והאיראולוגיה מוכרח להסתיים בהתיישבות פועלים ובנדבך חדש שלנו ויהיה הוא מצבה לכל המשבר שתקף את הציונות בשנים האחרונות . " תכנית התיישבות האלף היתה לציון דרך בחייו של שקולניק . התכנית שנקשרה בשמו נתפרה על פי מידותיו וקבעה את מעמדו בתור אחר ממתווי הדרך והמובילים במפעל ההתיישבות לאורך שנים רבות . היא היתה לביטוי הנמרץ ביותר עד לאותה עת לדרכו - לא דרך הדיבורים הגבוהים והפולמוסים הרעיוניים אלא דרך העשייה היורדת בקפדנות לכל הפרטים הקטנים ועולה ומצרפת אותם בסופו של דבר לחזון גדול . למרות אמונתו של שקולניק כי התיישבות האלף תיחלץ את היישוב מן המשבר שבו היה נתון , נראה היה במהלך שנת 1927 שהמצב הכלכלי בארץ ישראל הולך ומתדרדר . באותה שנה עלה לראשונה זה שנים מספר העוזבים את הארץ על מספר העולים . דווקא עתות המשבר היו , בראייה היסטורית , שעותיה הגדולות של הסתדרות העובדים . לנוכח מה שנראה כאזלת ידה של ההנהלה הציונית נטלה ההסתדרות על שכמה את עיקר המאבק בחוסר העבודה תוך שהיא נעזרת לשם כך בתקציבים מיוחדים שהעמידה לרשותה ההנהלה הציונית ובעבודות ציבוריות בכספי התקציב המנדטורי . למרות זאת הביאה התמשכות המשבר להחרפה כיחסים בין הנהגת ההסתדרות להנהלה הציונית . מאז ראשית שנות העשרים שררה בתנועת הפועלים גישה דו ערכית כלפי השתתפות אנשיה בהנהלה הציונית . מצד אחד נשמעה , בעיקר בחוגי אחדות העבודה , הסתייגות מהשתתפות בהנהלה שמרבית חבריה נמנים עם חוגי הבורגנות היהודית ; מצד אחר גברה ההכרה , בעיקר בקרב חברי הפועל הצעיר , שטובת מחנה הפועלים מחייבת את שיתוף הפעולה , וכבר בשנת 1921 התמנה יוסף שפרינצק , מראשי המפלגה , לחבר ההנהלה הציונית וליושב ראש מחלקת העבודה שלה . בשנת 1924 הצטרפה גפ אחרות העבודה להנהלה הציונית . מתחילת המשבר הכלכלי דרשה הנהגת ההסתדרות שתקציבי ההנהלה הציונית יופנו לעבודות בניין ותשתית שיחזירו את המובטלים למעגל העבודה הפרודוקטיווית ושיעוריו את הפעילות הכלכלית במשק . אולם ההנהלה הציונית היססה להיענות לתביעות אלו והחליטה לסייע בינתיים למובטלים על ידי מענקי תמיכה קטנים , שנתפסו כדרך "גלותית ומגוונת , " ושהנציחו את הקיפאון במשק . הביקורת בתנועת הפועלים על ההנהלה הציונית גברה בעקבות התדהמה שאחזה באנשיה עם התמוטטותה הכספית של סולל בונה , שסבלה מהפגיעה האנושה כענף הבניין . החברה , שהגיעה אל סף פשיטת רגל , נאלצה להגיע להסכם עם ההנהלה הציונית ועם מספר בנקים על הקמת קונסורציום שיעניק הלוואות להצלתה וחרבה לשלב בהנהלתה נציג ( גוברנור ) מטעמו . חדירת גורם שלא משורות תנועת הפועלים להנהלת מוסד שנחשב לפאר היצירה של ההסתדרות היתה מכה כואבת לחבריה ואיום מוחשי ראשון על האוטונומיה של מוסדות תנועת הפועלים . בסוף ינואר 1927 התכנסה בתל אביב מועצת ההסתדרות כרי לדון במצב הקשה . בדיוניה נשמעה התקפה חריפה על ההנהלה הציונית ועל דרך טיפולה במשבר . חלק מצירי אחדות העבודה , בראשות בן גוריון , נקטו עמדה קיצונית ודרשו מן ההנהלה הציונית לממן מיד "עבודות פרודוקטיוויות" ל 5 , 000 פועלים , ולא יפרשו ממנה נציגי מפלגות הפועלים ויפתחו במאבק ציבורי נגדה . צירי הפועל הצעיר , שמספרם הגיע למחצית בלבד מצירי אחדות העבודה , נקטו עמדה מתונה יותר , והודות לפיצול בקרב נציגי אחרות העבודה הצליחו להעביר החלטה ברוח זו שהטילה את האחריות למצב על ההסתדרות הציונית אך לא חייבה פרישה מן ההנהלה הציונית . ימים אחרים לאחר תום כינוס המועצה כתב שקולניק אל אלישבע בפולין על הדיונים ועל ההחלטות שהתקבלו ( תעודה . ( 22 לאור הצלחת הפועל הצעיר במועצה שטח שקולניק בפניה את טענותיו על דרך ניהול המפלגה ועל אי ניצול הפוטנציאל הטמון בה . הוא הצר על כך שחיים ארלוזורוב , ממנהיגיה הבולטים של הפועל הצעיר , ששהה בשליחות קרן היסוד בארצות הברית , נעדר בשעה זו . שקולניק , שעל אף מומחיותו בענייני ההתיישבות נותר בשורה השנייה של מנהיגי המפלגה , תקף את סגנון מנהיגותו של ארלוזורוב - לימים כינה אותו "אינטליגנט מערבי עם משקפיים שחורות עבות" - וטען כי אינו מבין את צורכי המפלגה , מפני שלא היה פועל של ממש וישב בארץ תקופה קצרה בלבד . שקולניק פרש במכתבו בפני אלישבע כמה עניינים נוספים שעמדו על סדר היום של תנועת הפועלים ,

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר