ב. תמורות בהתיישבות בתקופת העלייה הרביעית

עמוד:35

רבים בתנועת העבודה הזדהו אפוא במחצית הראשונה של שנות העשרים עם "מהפכת אוקטובר , " לפתות במישור הרגשי , וראו בה מקור לחיקוי והשראה בדרגה זו או אחרת . אמנם ההערצה למחוללי המהפכה והניסיון לחקותם בלטו בעיקר בחוגי אחרות העבודה והפלגים שלשמאלה , אבל גם אנשי הפועל הצעיר לא היו חפים מרגשות הזדהות והערכה כלפי המהפכה שהביאה לראשונה בהיסטוריה להקמת ממשלת פועלים . הידיעות שהחלו להסתנן מרוסיה בשנים הראשונות שלאחר המהפכה ובעיקר היחס השלילי של ראשיה לציונות שיכבו במידת מה את ההתלהבות , אך לא את הסקרנות לגבי המתרחש בברית המועצות ולא את החיבה : "מוסקווה אינה יודעת לגמרי כמה חיבה פרימיטיווית בלי חשבונות רוחשת בקרב פועלי ארץ ישראל כלפיה , " כתב שקולניק מן הדרך לחבריו ברגניה ב . החזרה לרוסיה 11 שנים לאחר שעזב אותה והתקווה כי בביקורו יעלה בידו להיפגש עם בני משפחתו עוררו בו התרגשות . "בעוד שעתיים אנו מגיעים לגבול הרוסי ורגלי תדרוכנה על אדמת ר . ס . פ . ס . ר . הקדושה . כל עצמותי תאמרנה איזה מצב נפש קדחני במקצת , " כתב לידידתו אלישבע קפלן בעמדו בשערי ברית המועצות . הוא פגש את אחיו הבכור ליפא שקולניק במוסקווה , אך השלטונות הסובייטיים מנעו ממנו לנסוע לאוקראינה לפגוש את אמו , שנותרה לבדה לאחר מות אביו בפרעות בשנת . 1917 שקולניק פעל במוסקווה בעיקר בענייני החלוץ . בתקופה זו נעשו ניסיונות לאחר את התנועה על פי הסיכומים שהושגו בברלין . ואולם לאחר חמישה שבועות התפרק הוועד המשותף על רקע מריבות בין חברי שני הפלגים , והפילוג היה לעובדה קיימת ונותר בעינו עד שנאסרה פעילות החלוץ בהוראת השלטונות בשנת . 1928 בזמן שנותר בידיו בחן שקולניק בעניין רב את ברית המועצות שלאחר המהפכה וימי "הקומוניזם הצבאי , " ובעיצומה של מדיניות הנ . א . פ . ( מדיניות כלכלית חדשה ) הפתוחה והליברלית יחסית שהנהיג בשנת 1921 מחולל המהפכה הבולשוויקית ושליט ברית המועצות באותם הימים לנין במטרה להתגבר על הקשיים הכלכליים . לאחר שובו לארץ דיווח שקולניק בסניף הפועל הצעיר בתל אביב על הביקור בברית המועצות ( תעודה . ( 12 הוא סקר את התרשמותו מברית המועצות ומהשינויים שהתחוללו בה ואת המאמצים לאיחוד החלוץ שלהם היה שותף . בלטה בדבריו הנטייה , שרווחה בתנועת הפועלים בארץ , שלא לראות במשטר הסובייטי אויב מושבע של הציונות , אלא לתלות את האשמה במגמות אלו באנשי הייבסקציה , המחלקה היהודיה של המפלגה הקומוניסטית , ששללה את הציונות , ושביקשה לשלב את היהודים במשטר הסובייטי תוך שמירה על אוטונומיה תרבותית יידישאית . באוגוסט 1925 יצא שקולניק שוב לחו"ל , הפעם כדי להשתתף בקונגרס הציוני הארבעה עשר בווינה . הקונגרס , שהתכנס בימי השיא של העלייה הרביעית , עסק בעיקר בשאלת ההיערכות של המוסדות הציוניים לקליטת העולים הרבים בארץ ואלו שעתידים להגיע . הקונגרס היה סוער ורב תהפוכות . במרכז הדיונים עמדה הצעתו של וייצמן להקמת הסוכנות היהודית שתכלול , לצד ההסתדרות הציונית , גופים יהודיים שאינם ציוניים במוצהר אך אוהדים את המפעל הציוני בארץ ישראל . וייצמן האמין כי הקמת הסוכנות תסייע לגיוס משאבים כספיים גדולים בהרבה ממה שמסוגלת לגייס התנועה הציונית ותעזור לה להתגבר על חולשתה הנובעת מקשייה הכספיים . הצעתו של וייצמן התקבלה בתנאים מסוימים , אולם בשעת הצבעת האמון בהנהלה הציונית בראשותו הוברר שמרבית הצירים , ובתוכם נציגי הפועלים , נמנעו או הצביעו נגר . בתגובה התפטרו וייצמן וחברי ההנהלה , וצירי הקונגרס מצאו את עצמם בעיצומו של משבר . מותחי הביקורת על וייצמן ועל ההנהלה הציונית האשימו אותם בטיפול שגוי בשורה של נושאים ובין היתר נשמעו טענות כי ההנהלה לא תמכה די בעולי העלייה הרביעית בני מעמר הביניים , וכי היא מפלה אותם לרעה לעומת הפועלים . ואכן וייצמן ורבים מחברי ההנהלה , למרות הפער הרעיוני הגדול בינם לבין תנועת הפועלים , אהדו את אנשיה ואת אופיים החלוצי וראו בהם את הכוח העיקרי בבניין הארץ , ואת חלק הארי של תקציב ההתיישבות הפנו ליישובי ההתיישבות העובדת . עתה , בעקבות העלייה הרביעית , גברה בקונגרס המגמה האנטי פועלית ורבים דרשו לשנות את סדרי הקדימויות של ההסתדרות הציונית , להעדיף עולים בעלי הון ולהרחיב את התמיכה בהתיישבות המעמד הבינוני . הר"ר גאורג הלפרן , חבר הוועדה לענייני כספים וכלכלה של ההנהלה הציונית ומנהל אוצר התיישבות היהודים , הוביל את הקו הזה ותבע לפתח את היזמה הפרטית ואת התעשייה בארץ ישראל על חשבון ההתיישבות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר