שאלה מודרנית לפנינו, אך דיונים אודותיה נערכים זה דורות. כיצד מתייחסת ההלכה למצבים המשתנים בעולם המודרני? כיצד פועלים היסודות המטא-הלכתיים - כבוד הציבור, כבוד הבריות, ועשית הישר והטוב? מה יחסם אלו כנגד אלו? ודאי שכל יהודי שלב פועם בקרבו מזדהה עם המושגים הללו, והוא יקבל אותם במישור העקרוני; השאלה העיקרית היא כיצד הם באים לידי ביטוי במישור ההלכתי. לפלורליסט קל מאוד להתפתות לעמדה הרומנטית, לפיה "תחושת הצדק" דוחה תמיד את שורת הדין. ברם, אם יסודות ההלכה נוטים לכיוון המחמיר, כיצד יפעיל הפוסק את העקרונות המטא-הלכתיים?
יש שיאמרו כי ההלכה איננה משלבת טיעונים שמחוצה לה, וכי ההתייחסות למצבים האנושיים העדינים כלולה ביסודות הפנימיים של הדין.
מנגד, ניתן לראות כיצד השתמשו הפוסקים בעבר בטיעונים מעין אלו על ימין ועל שמאל, בדרך העוקרת את יסודות הדין. יחד עם זאת בימינו, השימוש בעקרונות מטא-הלכתיים הוא זהיר ומצומצם. ניתן לטעון שדרכה של ההלכה הוקשחה ללא צורך, והרגישות האנושית הפשוטה שיכול היה הפוסק לגלות איננה מופעלת.
אל הספר