הכרעה מול יראת הוראה מאפיין נוסף שלימדונו חז"ל שצריך להימצא אצל הרב הפוסק , הוא האומץ להכריע בין דעות שונות , בכדי להגיע להלכה מוסכמת . עניין זה בא לידי ביטוי במה שמובא בתוספתא שבת טו ז , מהדורת הגר"ש ליברמן עמ' . 77 הברייתא עוסקת בענייני מוקצה בנוגע לשיירי אוכלין , וז"ל : בית הלל אומרים : מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין [ פירושו , שמותר להרים אותם בידים בכדי לזרוק אותה לאשפהן . בית שמיי אומרים : מסלק את הטבלה ו = שלחן | כולה ומנערה ] . פירושו , שלוקח את המגש שעליו האוכל הנקרא בלשון חז"ל טבלה , ומשמש כשלחן , ומנערה אל תוך האשפה , ואינו נוגע ישירות כשיריים ! . זכריה בן אבקילס לא היה נוהג לא כדברי בית שמיי ולא כדברי בית הלל , אלא נוטל ומשליך לאחר המטה = 1 היא הספה שעליה היו מסבים לאכילה . ! אמר ר' יוסה : ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקילס היא שרפה את ההיכל . ככל הנראה היה ר' זכריה בן אבקילס רב ומנהיג חשוב בתקופת סוף בית שני , כפי שלמדים אנו מן המסופר בבבלי גיטין , נו ע"א , ועליו היה להכריע בין דעתם של אנשי בית שמאי לאנשי בית הלל . ' ואולם , 197 אורות , ירושלים תשכ"ג , כז ; צבי ירון , משנתו ...
אל הספר