מחבר: תדהר ניר

שנת ההוצאה: 2016

מילות מפתח: אסתטיקה; אוונגרד (אמנות); פילוסופיה; אמנות מודרנית; פוסט-מודרניזם; אסכולת פרנקפורט; אדורנו, תאודור; אסתתיקה; אסטטיקה; אסטתיקה; אונגרד (אמנות); אונגרד (אומנות); אוונגרד (אומנות); אומנות; אוונגרד; אונגרד; אמנות; אומנות מודרנית; מודרניזם (אמנות); מודרניזם (אומנות); פוסטמודרניזם; פוסט מודרניזם

הפילוסוף היהודי גרמני, תיאודור ו' אדורנו (1969-1903), מההוגים המובילים והמשפיעים באסכולת פרנקפורט, כמעט לא זכה להכרה בישראל. לכך ודאי לא תרמה כתיבתו המורכבת והעמוסה או דימויו כאליטיסט חמור סבר המעלה על נס את ה"אמנות הגבוהה" ותוקף בלי הרף את התרבות הפופולרית. עם זאת, אדורנו זכה במקומות רבים בימינו להכרה מחודשת ולדיון ערני. הוא נחשב פורץ דרך בתאוריה של התרבות ומעבר לה. בעיני פרשנים רבים אדורנו נתפס כמבשר של המחשבה הפוסט־מודרנית ואילו בעיני אחרים נחשב דווקא כמי שמציב אלטרנטיבה רדיקלית למחשבה זו. מחשבת אדורנו היא סלע מחלוקת שאין רלוונטי ממנו לפילוסופיה ולביקורת התרבות הנוכחית. חיבור זה מתמקד בחיבורו האחרון, התאוריה האסתטית, ועוסק בשני תחומים מצטלבים: המחשבה הפסיכואנליטית והפילוסופיה של האמנות. גישת הספר היא דיאלקטית ביסודה; אין היא מבקשת אך ורק "למסור" לקורא את עיקר רעיונותיו של אדורנו אלא לעמת אותם זה עם זה, מתוך הבנה שהעימות המושגי איננו פנימי לתאוריה אלא משקף פערי יסוד בחברה בת זמננו. "מושא דיונו של תדהר ניר בספר זה הוא הלא­־מודע החברתי כפי שהוא מתגלם ברבדיה החמקניים של החוויה האסתטית־אמנותית, כלומר האמנות כניגודו הלא־מודע של עולם התכליות החברתי והסטרוקטורות הדכאניות של התבונה האינסטרומנטלית. תדהר ניר עורך רקונסטרוקציה פילוסופית של עניין סבוך זה, ועושה זאת ברמה שאיני מהסס לדבר עליה כמצוינת שקראתי בתחום מזה שנים רבות. מדובר בספר מרשים, מקורי בהתכוונותו. אימוצם המיומן של הכלים התאורטיים מתחום התאוריה הביקורתית (הקלסית) מאפשר לכותב לנתח את החומרים שבהם הוא עוסק בצורה מעמיקה ולהאירם באור חדשני, מעורר מחשבה ועניין." פרופ' משה צוקרמן. אל הספר

נושא/נושאים: , פילוסופיה, אמנויות

תוכן הספר:

• המרי הטרגי: אדורנו והלא-מודע החברתי ביצירת האמנות המודרנית

• תוכן העניינים

• פתח דבר – אדורנו והקורא הישראלי

• א'. מבוא: אדורנו, פרויד, והפילוסופיה של האיווי

• ב': אידאולוגיה, תיווך ואי-הזּהוּת

• 1. ביקורת המימזיס הפוזיטיבי

• 2. בעיית התיווך האידאולוגי

• 3. האידאולוגיה של הזהות האינסטרומנטלית

• ג': תזת עליונות האובייקט – המעבר מהאידאולוגי לאסתטי

• 1. השעיית האינטרס כשלילת האינטרס

• 2. מעליונות האובייקט אל ה"אני" האוטופי

• ד': שכלול הצורה – הגשמה פנטסטית של סכמת השליטה

• 1. הסתירה של כוחות הייצור האסתטיים

• 2. הצורה כאלימות מופגנת

• 3. הצורה ככישלון ארוטי

• 4. יופי ואיווי

• ה': שלילת הצורה: האבסטרקציה והניכור החברתי

• 1. האידאולוגיה של ה-Ready-Made

• 2. הדיסוננס האמנותי והחברתי

• ו': הכיעור, הנשגב הדינמי והרצון לעצמה

• 1. הדחקת הרצון לעצמה

• 2. הפרנויה האובייקטיבית

• 3. הסאדיזם האוונגרדי

• ז': האסתטיקה של ההלם: אמנות האוונגרד והמבעית

• 1. התאוריה של המבעית

• 2. המבעית הטכני

• 3. המבעית האמנותי

• 4. תנטוס

• 5. ארוס

• 6. הרציונליות של הביטוי הארוטי

• 7. האמנות כפשע דמיוני

• ח': סובלימציה אמנותית כנגד סובלימציה אידאולוגית

• 1. יסודותיה של הסובלימציה האידאולוגית

• 2. יסודותיה של הסובלימציה האמנותית

• 3. סובלימציה דיאלקטית ובלתי דיאלקטית

• ט': סיכום: מעבר לעיקרון המוות

• רשימה ביבליוגרפית

• הערות

עמודים:

1  2  3  4  5  6  8  10  11  12