נמצאו 96 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: קרל זליג
תיאור: הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1956-1878) נחשב לאחד מגדולי הספרות של המאה ה-20, אף שבימי חייו זכה לקוראים מעטים בלבד. בהיותו "אאוטסיידר" בנשמתו, לא היה מעורה במילייה הספרותי וכתיבתו הייתה ידועה ליודעי ח"ן בלבד. עם מעריציו נמנו פרנץ קפקא ורוברט מוסיל.
קרל זליג, ממוקיריו של ואלזר אף הוא, עשה לעצמו מנהג לבקר את הסופר הנערץ והערירי במוסד הפסיכיאטרי שבו שהה מבחירה ב-23 השנים האחרונות לחייו. פעמיים בשנה יצאו השניים לטייל בצפון-מזרח שווייץ, ושם, על רקע העיירות, ההרים והפונדקים, ניהלו שיחות על ספרות, על כתיבה ועל חייו של ואלזר.
"שיטוטיהם" המשותפים, המתוארים בספר יפה ועדין זה, לוכדים רגעים יקרים מפז, שבהם ניתן לנו להתוודע אל דמותו האניגמטית של הסופר ואל אורח מחשבתו. זוהי פנינה ספרותית של ממש, מסמך תיעודי יחיד במינו לאוהבי הספרות בכלל ולאוהבי ואלזר בפרט.
לשיטוטים עם רוברט ואלזר מצורפים אחרית דבר מאירת עיניים מאת עורכי המהדורה הגרמנית וסיפור קצר מאת ואלזר שטרם פורסם בעברית. סיפורים נוספים ממיטב יצירתו של ואלזר ראו אור בספר איש שלא הבחין בשום דבר בסדרת פועלים - סיפורת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אינגבורג בכמן
תיאור: צעיר וצעירה נפגשים במשרדי הצבא הבריטי באוסטריה בתום מלחמת העולם השנייה, חייל יהודי ונערה אוסטרית, שלימים תהיה לאחת מגדולות המשוררות והסופרות של המאה ה-20. הספר יומן מלחמה מביא את סיפורה של מערכת היחסים הנרקמת ביניהם מפיהם של שני גיבוריו: אינגבורג בכמן והחייל ג'ק האמש, יהודי ממוצא וינאי, שהוברח לאנגליה כילד לפני פרוץ המלחמה.
הקשר הנפשי והאינטלקטואלי העז בין השניים מתועד ביומן נעוריה של בכמן, כמו גם במכתביו של האמש אליה. מכל מקום שנסע אליו כתב לה, ורק כשהיגר לפלשתינה והשתקע בה, הקשר ניתק אט-אט. מתשובותיה אליו נשמרו רק מכתב אחד ושיר, ואלה מובאים כאן באדיבות משפחת בכמן בפרסום בינלאומי ראשון.
"אני כבר לא זוכרת על מה דיברנו בהתחלה, אבל אז פתאום דיברנו על ספרים, על מאן וצווייג ושניצלר. הייתי מאושרת כל־כך ופתאום הכול היה שונה לגמרי."
ב-2010, עם צאתו לאור של יומן מלחמה בגרמניה ובאוסטריה, איש עדיין לא ידע מיהו אותו ידיד נפש אהוב מתקופת נעוריה של בכמן ומה עלה בגורלו. זמן מה לאחר פרסום הספר התגלתה זהותו, ורק אז, שנים רבות לאחר מותו, נודע לבניו של האמש מי היא הנערה שתמונותיה נשמרו באלבום המשפחתי ושעליה לא סיפר מעולם.
המהדורה העברית של יומן מלחמה מרחיבה את היריעה ושופכת אור לראשונה על דמותו של ג'ק האמש: נכללים בה תצלומיהם של בכמן ושלו מאותו אלבום משפחתי ומצורפת לה אחרית דבר אישית מאת בנו, יגאל חמיש.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נג'לא ג'ריצאתי ח'ורי
תיאור: חצי תרנגול, אף באורך שבע אמות, נערה בתחפושת של נער היוצאת לדו־קרב עם השאה, מלך וּוזיר שיוצאים לשוטט בממלכה בבגדי דרוויש, מפלצות על אם הדרך, אנשים שהופכים לבעלי חיים ולצמחים, נימפות מים, ענקים, רוחות רפאים ושדים לחשנים – כל אלה הם רק חלק משלל הדמויות המופיעות בסיפורי העם שנאספו בקובץ זה.
שישים וחמישה הסיפורים בקובץ הם מבחר מתוך ארכיון ובו מאות סיפורים שאספה הסופרת הלבנונית נג'לא ג'ריצאתי ח'ורי בשנות מלחמת האזרחים בלבנון. את הסיפורים היא שמעה בעל פה, בעיקר מפי נשים מבוגרות – לבנוניות, סוריות ופלסטיניות – אשר המשיכו את המסורת האוראלית של סיפורי העם מן הלבנט (בִּלַאד אַלשַּאם). חלק מהסיפורים מקומיים, וחלקם יובאו ממסורות מערביות ועברו אדפטציה מקומית.
הסיפורים הללו מסגירים מידע רב על הנשים שסיפרו אותם. הם חושפים את ההרגלים שלהן, את המבנה המעמדי של החברה שלהן, את יחסיהן עם הממלכה ואת האופן שבו הן תופסות את הסדר החברתי ואת עולם הטבע. עלילותיהם נעות בין מציאות לבדיון, ובין הסביר למה שאינו בתחום האפשר או הלשון, ולפעמים משולבים בהם גם קטעי נוֹנְסֶנְס החותרים תחת חוקי הלוגיקה וההיגיון.
במסגרת התזה על "הסרת הקסם מהעולם", הראה מקס ובר כיצד החליפו המערכות הרציונליות – של המדינה, הביורוקרטיה, המשפט, החוק והסדר חברתי – את המקום שנשמר ליסודות הפלאיים של העולם. באחרית הדבר שלהם מציעים פרופ' יהודה שנהב־שהרבני ולואי ותד לראות בסיפורי העם שיירים של עידן קדום, המחזירים את הקסם אל העולם.
מכון ון ליר בירושליםפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: נועם תירוש
תיאור: בעידן דיגיטלי שבו אנו שוגים באשליה שניתן לזכור הכול, כל הזמן ומכל מקום, מבקש נועם תירוש לקרוא בכתביו של פרנץ קפקא ולדבר בזכות השכחה. קפקא הותיר אחריו מורשת ספרותית ענפה, אולם לקראת מותו ביקש לגנוז את מרבית יצירותיו. ספר זה מבקש להיכנס לנבכי העולם הקפקאי באמצעות קריאה חדשה בחלק מיצירותיו של קפקא, כמו גם בחלקים ממכתביו ויומניו, ולאור משאלתו הברורה להישכח, ומציע שקפקא הוא מבשרה הגדול של השכחה והחירות הגלומה בה. עבור קפקא דווקא הזיכרון והניסיון המתמיד לזכור הם כוחות דכאניים המבקשים להכפיף את האדם הזוכר למרותם. אל מול כוחות אלו עומדת השכחה ככוח משחרר; זהו כוח היכול להפוך את האדם הקורס תחת עול הזיכרון לאדם חופשי יותר.
ספרו של תירוש מציע התייחסות ראשונה מסוגה בעברית למרכזיות הזיכרון והשכחה בחייו ובכתיבתו של קפקא, ובכך מרים תרומה משמעותית לדיון בתהליכים אלו בעידן הדיגיטלי. השכחה מוצגת בספר ככוח אקטיבי, מעין תרופת נגד להיותו של הזיכרון כוח המבקש לקבע לנצח את תמונת העבר, ובכך מטיל את אימתו על האדם הזוכר. השכחה היא פתח ליצירה מחודשת, לבריאה והתהוות. היכולת לשכוח, אומר לנו קפקא, היא היכולת להשתנות ולהמשיך הלאה. בעזרת קפקא אנו יכולים לחשוב מחדש על תפקיד הזיכרון בחיי היומיום של חברה אנושית-דיגיטלית זוכרת כל ולהבין את פוטנציאל החירות הגלום בשכחה, בעיקר בימינו.
רסלינג
מאת: מישל גרנק
תיאור: על תיאורי המקרים של פרויד נאמר שקוראים אותם כמו רומנים; על הנובלות הפסיכואנליטיות הכלולות בספר זה אפשר לומר שקוראים אותן כמו תיאורי מקרים. בין הספה הפרוידיאנית לזכוכית המגדלת של קונאן דויל הקורא מובל – כמו אדיפוס – דרך חידות ומזימות אל תפניות מפתיעות, ללא אשמים וללא פשעים.
ספרו של מישל גרנק כולל שלוש נובלות אשר דרכן נחשף הקורא לקונפליקטים, אולי אף לייסוריהם, של ז׳וזיאן לאון, פסיכואנליטיקאית מבריקה ומוכרת בצרפת, של ד״ר בּוּרוּ, רופא משפחה פריזאי ותיק ורגיש לתופעות קליניות בלתי שגרתיות, ושל ז׳אן-פול, מתמחה בפסיכיאטריה שמגיע לבית חולים בפרובינציה. שלושתם נדרשים להתמודד עם מטופלים בלתי רגילים התובעים מהם התעמתות של ממש עם הרגשות, הפנטזיות והתהיות שהם מעוררים. על אף שמדובר בסיפורים דמיוניים, הם מאפשרים לנו לגעת בממשות של המציאות במצב האנליטי. שלושת הקלינאים נחשפים לעוצמתן של ההעברה וההעברה-הנגדית, עם כל המורכבות והכאבים שהן מכילות. אולם דווקא ההליכה האיטית והדקדקנית בנתיב העברה-העברה-נגדית, מתוך הדיאלוג עם המטופל ובסיועו, היא זו שתאפשר לחשוף מעט מהמסתורין של המצב הקליני ולחתור אל האמת.
אדיפוס בפריז מכנס שלוש נובלות בדיוניות לחלוטין, שלוש נובלות המציגות סיטואציה קלינית בלתי מסתברת, בלתי אפשרית, ועם זאת שלוש סיטואציות קליניות המאלצות את המטפלים לבצע אינטרוספקציה, תהליך שאפשר שאין בו שמץ של בדיה.
המציאות בשירות הבדיון או הבדיון בשירות המציאות?
רסלינג
מאת: ארנת טורין, שי רודין
תיאור: האם תחנות הנעורים שלך שזורות בחוויה של קריאת רומן רומנטי ושקיעה מתוקה לתוכו?
האם השתאית מול חדות ההבחנה של בלשים ספרותיים והערצת את אומץ ליבם של מרגלים?
האם בעיצומו של מסע קניות מופרך בחנת את עצמך בסגנון הדיבור הפנימי של בריג'ט ג'ונס?
הספר סוגות בספרות הפופולרית מציע מסע מקיף, מעמיק ומרתק העובר דרך תחנות הספרות שרבים כל כך נהנים לקרוא: הרומן הרומנטי, הצ'יק ליט, ספרות הפנטזיה, ספרות המדע הבדיוני, ספרות הערפדים, הקומיקס, ספרות הבעיה, הספרות הבלשית וספרות הריגול. בכל אחד מהפרקים נבחנים הרקע החברתי, ההיסטורי והספרותי להיווצרות הסוגה, מאפייניה העיקריים, קווים טיפוסיים בהתפתחות העלילה ובעיצוב הדמויות והשפעות הסוגה על חיי הקוראים בהיבטים של תפיסות, של דימויים, של התנהגות ושל צרכנות.
בסיומו של כל פרק נסקרת הסוגה הנדונה בשדה הספרות בישראל, דרך מופעיה המקומיים.
הספר, שכל אחד מפרקיו נכתב על ידי חוקר המתמחה בסוגה המסוימת, מציע מפגש אקדמי עם מגוון סוגות בספרות הפופולרית ועם גיבורי התרבות שהצמיחה, ממר דארסי ועד וונדר וומן, מדרקולה ועד שרלוק הולמס. כשם שהספרות הזו פונה לכולם, כך גם הספר הנוכחי יוכל לעניין לא רק חוקרי ספרות, מדיה, קולנוע וסוציולוגיה של הספרות, אלא גם את הקהל הרחב.
מכון מופ"ת
מאת: ז'ק דרידה
תיאור: המסה "נפתולי בבל", פרי עטו של ז'אק דרידה (2004-1930), שבה למקורות, לפרשת בבל, כדי לפרוש תמצית מרעיונותיה, דאגותיה ושאלותיה של הדקונסטרוקציה: מה בין מקור לבין נוסח; מיהו הקורא המובהק, הפרשן המובהק, המתרגם המובהק; כלום אפשר לומר שהניסיון הוא תרגום וכי, אחרי ככלות הכול, אין דבר רציני מתרגום?
בלב עיונו של דרידה ניצב חיבורו של ולטר בנימין "משימתו של המתרגם", דברי מבוא שכתב בשנת 1921 משסיים לתרגם את "תמונות פריזאיות" מאת בודלר. "נפתולי בבל" מארחת אפוא את לשון ספר בראשית, את הפרוזה הלירית של ולטר בנימין וקולות נוספים – נאורים, רומנטיים, מודרניסטיים ובני-זמננו. הדרמה שהיא מחוללת מאפשרת לנו להתוודע למישורים שונים בכתיבתו של דרידה, החל בהליך הקריאה הדקונסטרוקטיבי ועד להיגיון הלשוני, האסתטי, האתי, הדתי והארוטי המעניק השראה למהלכיה.
רסלינג
מאת: אורנה מונדשיין
תיאור: ספרה של אורנה מונדשיין עוסק בשלוש יצירות ("הר הקסמים" של תומס מאן, "בבית המרפא" של דוד פוגל ו"בית מרפא בסימן שעון החול" של בורנו שולץ) שעלילתן מתרחשת במרחב ייחודי, הסנטוריום – בית המרפא. מוסדות אלה, שלא כמו בתי החולים, יוחדו לטיפול במחלה נתונה כגון מחלת נפש או שחפת. החולים אושפזו לפרקי זמן קצרים או ארוכים, או במקרים אחרים עד מותם, בתנאים המותאמים למחלה ולדרכי הטיפול בה. הסנטוריום לחולי שחפת הוא מרחב שיצירות ספרות רבות עוסקות בו, רובן נכתבו מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20.
ב"הר הקסמים" הגדיר תומס מאן את השהות בסנטוריום כשהות בצנצנת שימורים. הסנטוריום הוא מרחב ממודר המזוהה עם המחלה והמוות, ועל כן הוקם בריחוק ממקומות ישוב, על פי רוב באזור הררי. המאושפזים מתנהלים לאור סדר יום קפדני התקף רק במסגרת זו, מסגרת הדואגת לצרכים הפיזיים, הרפואיים והרוחניים. זו קהילה הומוגנית של חולים שחייהם נעצרו מבלי לדעת האם יחזרו אי-פעם לחייהם הקודמים או ייכנעו למחלה וימותו ממנה. שלושה יסודות פועלים בסנכרון הקיים במסגרת זו: זמן, מרחב וגוף. בספר זה נבחנים דרכי הסנכרון, ההשפעות ההדדיות, יחסי הגומלין, יחסי הכוחות וההשפעות הנפשיות (הגלויות והסמויות) בהוויית בית המרפא. לצורך זה נבחרו שלוש יצירות מרכזיות המשקפות, כול אחת בדרכה, את סנכרון האלמנטים, את דרכי עיצוב העלילה והדמויות ואת השפעתן של יצירות אלו על ז'אנר ספרות הסנטוריום.
רסלינג
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: ספר ייחודי זה מאגד שלושה משוררים שנולדו בארצות דוברות גרמנית בין שתי מלחמות העולם, ונחשפו בילדותם לעברית ולתרבות יהודית: יהודה עמיחי, פאול צלאן ודן פגיס.
שלושתם טבעו את חותמם כמשוררים, מתרגמים וחוקרים בארצות מושבם.
שלושת המשוררים נפגשו בירושלים בבית משפחת עמיחי בשנת 1969, חודשים ספורים לפני התאבדותו של צלאן בנהר הסן בפריז. ניתוח מפגש זה פותח צוהר למעמקים משותפים בשיריהם ובהגותם.
מתוך גישה נועזת וחדשנית למלאכת "הפיוט", שיש בה קשר הדוק אל שרשרת השירה הליטורגית העברית מאז המאה החמישית וגם אל השירה האנגלית, מדגיש הספר שלפנינו את המשותף בין המשוררים.
מוסד ביאליק
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה
תיאור: בטרגדיה 'נשי טרויה' מאת סֵנֵקא (זה גם שמה של טרגדיה, שונה בתוכנה ובצורתה, מִשל אֶוּריפּידֶס) מתואר חורבנה של טרויה גם מנקודת המבט של הטרויאנים המנוצחים וגם מנקודת המבט של היוונים המנצחים. מומחשים כאן אימי המלחמה, סבל השכול, האלמנוּת והשעבוד של נשות טרויה, שהיו לשפחות ולפילגשים למנצחים.
הטרגדיה 'תיאסטס' מתרחשת על רקע מלחמת דמים ממושכת בין תִיאֶסטֶס לאחיו אטרֶאוס על כס המלוכה בארגוֹס. במחזה מתוארת נקמתו המפלצתית של אטראוס, היושב עתה על כס המלוכה, באחיו הגולֶה תיאסטס: הוא מפתה אותו בכחש לסור לארמונו, מתקין 'לכבודו' סעודת פאר, הורג את שלושת ילדיו ומגיש לו את בשרם למאכל. הטרגדיה משקפת את תאוות השלטון של המלכים האלה שאינה יודעת שובעה, וייתכן שסנקא מרמז בה לרצחנותם ולתאוותיהם המופקרות של טיבֶּריוס, גאיוס קאליגולא, קלאודיוס ונֵרון, קיסרי רומא שהכיר מקרוב. 'תיאסטס' נחשבת למושלמת בטרגדיות של סנקא מצד נושאהּ, מבנהָ, תחכומהּ ועיצוב דמויותיה.
התרגום של שתי הטרגדיות ניתן כאן במשקליהן המקוריים.
מוסד ביאליק
מאת: יונה שפר
תיאור: מהפכת ה-25 בינואר נגד הנשיא חסני מבארכ הייתה מפתיעה לנוכח משטר הדיכוי שהונהג במצרים מאז ימי גמאל עבד אלנאצר. משטר זה הפעיל אמצעים שתכליתם הייתה להרתיע את האנשים מלקרוא עליו תיגר באמצעות פיקוח תמידי ועונשים כבדים על המעזים להתעמת איתו. ספרו של יונה שפר מציג את העימותים בין אנשים פשוטים, אינטלקטואלים ואנשי ציבור לבין המשטר ונציגיו כפי שהם מופיעים ברומנים שחיברו בכירי הסופרים במצרים מאז מהפכת 'הקצינים החופשיים' ב-1952 עד שלהי כהונת מבארכ, תקופה שכיום אפשר להתבונן בה מפרספקטיבה היסטורית לאחר מהפכת 2011 שהפילה את שלטון מבארכ. מלחמתו של הפרט בבעלי הסמכות היא סוגיה נוכחת ביצירותיהם של סופרים מצרים לאורך דורות, אך היא בולטת במיוחד ביצירותיהם של סופרים משנות ה-60. הדיון בעימותים מקיף את המעורבים בהם על שלל תכונותיהם החיוביות או השליליות, את השיטות שנוקטים בעלי-הסמכות כדי לכפות את סמכותם, את השקפות העולם של בעלי-הסמכות והפרטים, את הרקע לעימותים, את מהלכיהם, את תוצאותיהם והשלכותיהם הן ביחס למתעמתים והן ביחס לבעלי הסמכות. במרכז הדיון עומדות השאלות האם פרטים מסוגלים לגבור על בעלי-סמכות והאם ניצחונם של האחרונים הוא תמיד שלם. ובכלל - האם יש תוחלת להתנגדות אקטיבית לבעלי-סמכות.
רסלינג
מאת: עודד וולקשטיין
תיאור: איך להיכנס ליצירה של פו, איך לבוא אליה מבחוץ מבלי לחתום אותה מבפנים?" במסה זו מזומן אדגר אלן פו למה שנראה כספק דו-שיח ספק דו-קרב עם הקורא בהא הידיעה שלו, קורא שאינו מסתפק במרחק הבטוח של דיבור על יצירתו אלא פונה אליו בגוף שני ואף מדבר בשמו. ביחסי האספקלריה הצפופים בין השניים הופך עודד וולקשטיין מפרשנו של פו, גם למשרתו, לאהובו, לקורבנו, לשותפו בגיהינום ולתאום של בדידותו. פו חושף בפניו, בפרוזה ובכתביו האסתטיים, את סודותיה של סדנת העבודה שלו, מנגנוני הייצור והייצוג שבאמצעותם הקים חללים הרמטיים שהוליכו קורא אחר קורא מטה אל מרתפי הקברים. אבל וולקשטיין אינו מסתפק בפענוח המנגנון הטקסטואלי ובגילומו בגופו עד כדי הסתכנות בקבורתו חי. סיפורה האפיסטמולוגי של הפרשנות הוא גם סיפורו של מאבק בין הסופר לפרשן. ברגע מסוים איננו יודעים לבטח מי מהם אחראי לפרטיטורה שלפנינו. נדמה שהקורא מצא פתח יציאה מדופנות הבית החתום. כזוהי המסה "אני אומר לכם שאני מת!": יוצאת דופן בכל מובן. ארון הספרים של וולקשטיין מקיף את הספרות הפרשנית על פו ופונה ממנה אל דיונים בתפר שבין הרומנטיקה למודרניזם, אל הספרות הניאו-גותית באמריקה במאה ה-19, אל הנשגב הקאנטיאני, אל הסובייקט הדיכאוני ואל האלביתי. המוטיבים הללו משמשים כתפאורה לעלילת כניסה עקלקלה אל מרתפי הקברים של פו, עלילה המסופרת כווידוי אינטימי של קורא התוהה שמא אין הירידה למעמקי השלד הסיפורי מתגוללת, ככלות הכול, על פני השטח. מלאכת פרשנות נדירה ומכשפת זו היא בראש ובראשונה סיפור אהבה נושן בין שניים, חוב ילדות שוולקשטיין מבקש לשווא לפרוע. "מהו הקורא", הוא שואל, "אם לא תשוקה להאריך?
רסלינג
מאת: לואי־פרדינן סלין
תיאור: זהו סיפורו של איגנץ פיליפ זמלווייס (1865-1818) הרופא ההונגרי בעל המזג הסוער, שדמותו הייתה לסמל של אדם הזועק אמת מצילת חיים אך נבלם בחומת הקונפורמיזם של הקהילה המדעית.

בעזרת שמירה על כללי היגיינה קפדניים, כך גילה, ניתן למגר את "קדחת הלידה" הקטלנית ששטפה אז את אירופה ושבבתי חולים מסוימים גבתה את חייהן של כשליש מן היולדות. חיטוי ידיים יציל חיים, כך טען בלהט שוב ושוב, אך על אף ההוכחות הברורות שהציג – ירידה דרסטית בשיעור תמותת הנשים – תגליתו המשונה התקבלה בזלזול ובלעג. הוא הוקע מהקהילייה הרפואית וצעד יחידי-כמעט בנתיב האמת עד לסופו הטרגי. ההכרה בתגליתו מצילת החיים הגיעה באיחור של 40 שנה, מאוחר מדי בשבילו ובשביל רבבות נשים שקיפחו את חייהן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שלומי מועלם
תיאור: אדם נוטל על עצמו את משימת תיאורו של העולם. ברְבות השנים הוא יוצר מרחב דמיוני ומאכלסו בדמױותיהם של מחוזות, ממלכות, הרים, מפְרצים, ספינות, אײם, דגים, חדרים, מכשירים, כוכבים, סוסים ובני אדם. רגעים אחדים לפני מותו הוא מגלה כי מבוך הקװים הסבלני הזה משרטט את קװי המִתאר של תװי פניו". חורחה לואיס בורחס כתב מילים אלו על עצמו, באחרית הדבר של אחד מספריו. באורח דומה משימתו של קובץ תרגומים ועיונים זה היא כפולה: לתאר בקװים רחבים ודקים נושאי ליבּה ביצירתו המְבוכית של בורחס, ובד בבד להניח לקולו להישמע ולדמותו לבצבץ מבעד למילותיו. בחלק הראשון מוצגים, לראשונה בעברית, תרגומים לארבעת הסיפורים של הקובץ הזיכרון של שײקספיר (1983), ספר הפרוזה האחרון שהוציא בורחס בימי חײו. בחלקו השני מכונסים ארבעה מאמרים פרשנײם רחבי היקף העוסקים באופן רוחבי ובמבט סינופטי ברעיונות ונושאים מרכזײם שהעסיקו את בורחס לאורך כל יצירתו: יחסי תרבױות מזרח ומערב, הפילוסופיה של הזמן ומצב הקיום האנושי בתוך הזמן, עיצובה של הזהות האישית מתוך ובאמצעות מעשה הכתיבה הספרותית, וטבעם האניגמטי של האובײקטים הפנטסטײם.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: אייל דותן
תיאור: מקריות איננה מתפענחת בקלות, חמקמקותה היא מן המפורסמות, צורותיה רבות. היא ארוגה במרקם ההוויה, בשגרה, במעגלי החיים ובמאורעות קיצון. היא מה שהופך את העולם לחדש, למפתיע, לבלתי-צפוי. לפעמים היא טובה אלינו ולפעמים רעה, ואולי איננה מתייחסת אלינו כלל, ולחינם נבקש את קרבתה או עצתה. מקריות היא תמה אוניברסלית שבה עוסקים כל כתבי הקודש והספרויות, היא מושג מרכזי שבו מתחבטים פילוסופים מתחילת המחשבה עד ימינו. האדם הצליח לביית אותה חלקית ולרתום אותה לשימושים שונים ומגוונים. בהתחלה עשה זאת באמצעות הגרלות דתיות ומשחקיות, ובהמשך גייס לעזרו את המדע והמתמטיקה. אבל מקריות הייתה ונותרה אניגמה בממד החומר, המחשבה, הפסיכולוגיה והאסתטיקה. ספרו של אייל דותן צולל אל תוך הספרייה הענקית של טקסטים העוסקים במקריות ודולה משם 13 סיפורים, עיונים פילוסופיים ופסיכואנליטיים. כל אחד מהם מציע תפיסה ייחודית של מקריות ונעזר בה כדי להבין בעיה מרכזית אחרת. יחד הם יוצרים חבורה מגוונת אשר טווח העניין שלה רחב ביותר. הספר בוחן, בין השאר, כיצד וולטר ואליס מונרו תופסים הזדמנויות והחמצות בחיים, ומה עומד בעיניהם מאחורי מזל טוב ומזל רע; כיצד פרויד ויונג רותמים צירופי מקרים לטיפול נפשי ובאיזה מחיר; מהי דרגת החופש הממשית שלנו לפי ספר יונה ובורחס; כיצד מקריות מעוררת באנדרה ברטון וסופי קאל השראה, ואילו משחקים רציניים הם משחקים איתה; מדוע לוקרטיוס האטומיסט ראה בה את הניצוץ שהעיר לחיים את היקום, על כל ישיו וברואיו. בין גיבורי וגיבורות הספר נמצאים נביא, משרת, אחות פסיכיאטרית, מהמר, משורר, ספנים, הרפתקן, אמנית, פסיכואנליטיקאים, מרגל ואפילו המוות מחופש לאישה. הסיפורים שלהם הם גם הסיפורים שלנו; צירופי המקרים שהם פגשו מוכרים גם לנו. בשפה בהירה, נטולת ז'רגון אקדמי, מציע דותן פנורמה של התבוננויות. כל אחד מפרקי הספר הוא מקרה אוטונומי וניתן לקוראו בנפרד מהשאר, אבל יחד הם יוצרים קלסתר רב-פנים של תופעה חמקמקה זו.
רסלינג
מאת: אביהו זכאי
תיאור: בשנת 1942 סערו וגעשו הקרבות בסטלינגרד, והג'נוסייד הנאצי הגיע לשיאו. גורל הציוויליזציה המערבית היה תלוי בשׂערה. ספר זה דן בארבעה חיבורים יוצאי דופן בשנה גורלית זו, פרי עטם של מלומדים גולים מגרמניה שיצאו חוצץ נגד הברבריות הנאצית: - "דוקטור פאוסטוס" מאת תומאס מאן (1947),
- "המיתוס של המדינה" מאת ארנסט קסירר (1946),
- "מימזיס: התגלמות המציאות בספרות המערב" מאת אריך אוארבך (1946),
- "דיאלקטיקה של נאורות" מאת מקס הורקהיימר ותאודור אדורנו (1944). עד כה נחקרה המורשת הייחודית של כל אחד מן המחברים האלה בנפרד, ולא נבחן אותו הרגע של שנת 1942 שהיה פרשת דרכים מכריעה בקריירות שלהם. מחבר הספר "העט נגד החרב" בודק כל חיבור לגופו, מסביר את ההקשר של יצירתו, ומאיר את הקשרים שבין ארבעת החיבורים האלה. מחבריהם קראו בהם למלחמת תרבות דחופה ומקיפה כנגד הברבריות הנאצית, ובתוך כך שינו את קווי המִתאר ואת התכנים של ההיסטוריה האינטלקטואלית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: ולדימיר פפרני
תיאור: "אדם־תזמורת", כך הגדיר מקסים גורקי את לב טולסטוי: אדם בעל פנים רבות, שהיה נכון תמיד להיות "אחר" לא רק מול הכול, אלא גם כלפי עצמו. לא פעם מחק את כל מה שעשה והשיג כדי לבנות את עצמו מחדש. להיות אחר, ללכת נגד הזרם, למרוד במוסכמות, לפרוץ מסגרות שהציבו לו אחרים ושהציב הוא לעצמו - זה היה גורלו של טולסטוי.

בספר זה נעשה ניסיון לעיין בתופעת התרבות ששמה טולסטוי בבחינת שלמות שמתגלמת הן ביצירותיו הספרותיות ובשאר כתביו, הן בפעילותו ובהתנהגותו בכל זירות חייו (הספרותית, הפילוסופית-הדתית, החברתית והאישית). ההתבוננות בשלמות זו נעשית כאן משתי נקודות מבט: חלקו הראשון של הספר עיקרו בטולסטוי המחבר האחר, הסופר הייחודי השונה בטבעו משאר הסופרים; חלקו השני של הספר יוחד להגותו של טולסטוי, המיוסדת על אוצר הדעת האנציקלופדי האדיר שצבר, והיא הגות ייחודית מאין כמוה שנעה בין הרציונליזם למיסטיקה.
מוסד ביאליק
מאת: רבקה אלינב
תיאור: ​​​קריאה המתריסה "דווקא רציתי לצאת מגדרי" מפיה של מריה סיבילה מריאן, אמנית חלוצית מן המאה ה-17, עשויה לשמש כסיסמה מזהה למסען של הגיבורות העומדות במרכזו של ספר זה. זהו מסע חיפוש זהותי (quest) הניזון מיסוד אנרכי של שחרור. הניצוץ המתניע את מסע התגבשותן והתגשמותן כיוצרות כרוך במאבק בגדרות שגזר עליהן מגדרן. הן מונעות מהדחף העז למרוד בקונבנציות התרבותיות שנועדו לקבע אותן למשבצת ייעודן המוּלד. הדיון הנפרש בספר מתחקה אחר הדקדוק הפנימי של מסע החניכה הנשי: מהו סוד המשיכה של רומן החניכה (Bildungsroman) בעיניהן של סופרות; מה הן אותן חוזקות שהפכו אותו ליעד מבוצר גברי; מה הן נקודות ההשקה בין מסע הגיבור למסע הגיבורה; ומנגד, באילו נקודות מתייחד מסע החניכה הנשי מדפוס המקור הגברי. את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות נבקש לחלץ מקריאה פרשנית צמודת-טקסט ברומנים של רות אלמוג (שורשי אוויר; באהבה, נטליה; אישה בגן); יהודית קציר (למאטיס יש את השמש בבטן; הנה אני מתחילה) ועמליה כהנא-כרמון (ליוויתי אותה בדרך לביתה). הנחת המוצא של דיוננו בסוגיית "'דיוקן האמנית כאישה" המתמקד בסיפורת נשים עברית, היא כי בתסמיניה הגלויים והסמויים מדובר בנרטיב נשי אוניברסלי, חוצה גבולות שפה ותרבות. אשר על כן, העיון בשלושת שערי הספר מפגיש בין הגיבורות העבריות ודגמי חניכתן לבין מקבילותיהן, העשויות להיחשב מהרבה בחינות כ"שארותיהן ברוח", פרי עטן של דוריס לסינג, סימון דה בובואר, קייט שופן, דורותי ריצ'רדסון, סילביה פלאת ואן סקסטון. לנוכח המבט הגברי שכונן את הנשים כאובייקטים המתקיימים לאורו ובשבילו, הקול שסופרות מעניקות לגיבורותיהן היוצרות הוא בבחינת נקיטת עמדה אידאולוגית. הצבתן במרכז העלילה בעמדת דוברת בעלת הכרה וחשיבה ביקורתית ורפלקטיבית פירושה לנכס להן עמדה פוליטית של ידיעה ובעלות על המבט. מתוך תכונות אלו נובעת סמכותן לפרש את מסע החיים שלהן לקראת התגשמותן כאמניות ולממש את זכותן הטבעית "להסתכל לשמש בעיניים", כפי שניסחה זאת ההוגה הלן סיקסו.
מכון מופ"ת
מאת: מיקי כץ
תיאור: מה מסתתר מאחורי החזות הזוהרת של החיים בעיר הגדולה? כיצד מתמודדות הנשים הצעירות: ברידג'ט ג'ונס, גיבורת יומנה של ברידג'ט ג'ונס, שילה לוין משילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק ונשים צעירות נוספות החיות בעיר הגדולה עם החיים התובעניים במטרופולין? על מה הן חולמות? מה הן מקוות להשיג? האם הרפתקאותיהן המיניות מעידות על בשלות והנאה או שמא בן זוג למיטה הוא לא יותר מקישוט נאה שיש להתהדר בו? האם הנשים המשוחררות הללו הן בעצם "סינדרלות" המצפות לאביר שיופיע עם סנדל הזכוכית ויציל אותן? וכיצד הן רואות את האג'נדה הפמיניסטית? האם הן מזדהות אתה? מוכנות להילחם בעבורה? או שמא הן שקועות במירוץ החיים ואינן נותנות את דעתן לנושא המאבק למען זכויות הנשים, שגם במאה העשרים ואחת טרם הגיע לקצו? בנות העיר הגדולה — סקס רומנטיקה ופמיניזם בוחן את הסוגיות הללו ומציע תובנות חדשות ומפתיעות.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ענבל רשף
תיאור: מה אפשר לדעת על הלא ידוע? איך אפשר לדבר עליו? האם יש לו תפקידים, מבנה, צורה? איזו חוויה הוא מעורר? במחקר מרתק ומפתיע יוצאת ענבל רשף למשימה שלכאורה חותרת תחת עצמה. היא מבקשת לדון באופן בהיר באי-בהירוּיוֹת, ביסודות כאוטיים או באירועים חסרי סיבה, בצורות נוספות שבהם הלא ידוע מופיע בספרות. המשימה היא ליצור דו-שיח פורה עם אי הידיעה: מחד גיסא, לא להתיימר לדעת את מה שלא ניתן לדעת; מאידך גיסא, לא להתעלם ממה שאין סמכות לדבר עליו. הפתרון המוצע כאן טמון בהצגת אספקטים: על אספקט ניתן לומר דברים ברורים, אך הוא אינו מגדיר באופן כולל או סופי את הדבר שאליו הוא שייך. מכיוון שהמדע הבדיוני נולד מתוך השסע בין עידן הנאורות לתנועה הרומנטית, הוא נמצא מתאים במיוחד לתיאור האספקטים של הלא ידוע. האספקט של הבלתי מובן מוצג דרך שתי שפות: השפה המאגית, שפה חושית שקשורה באופן הדוק לשפת השירה; לעומת זאת השפה המיסטית פיתחה את צורת השלילה כדי לתאר את מה שאין לו תואר, ותוך כדי כך להצביע על אפשרות שלישית בין היש לאין. האספקט של המובן מאליו משרטט את אופייה של ההעלמות המסתורית שמתרחשת כאשר תשומת הלב נודדת הלאה מהמוכר. האספקט של החדש מציג צורות ביטוי לזמן ולתנועה, הוא מעלה מחדש את שאלת ייצוג החוויה הרדיקלית. לסיום מוצגת הצורה שלובשת הקטסטרופה של אחרית הימים בספרות הישראלית כתואמת לדפוס של פיצול שמקורו בטראומה. ספרה של ענבל רשף הוא בבחינת ניסיון נועז להתבונן אחרת בספרות ולשאול מחדש שאלות ותיקות: מדוע שירה מבקשת לטעום מילים? מה היחס בין המובן מאליו לבלתי מודע? מתי טעות בקריאה מהווה הזדמנות להתבוננות פנימית? איזה אופי יש לחידוש?
רסלינג
מאת: יהונתן אלשך, רועי וגנר
תיאור: בעולם שארג ז'אן ז'נה בספריו ובמחזותיו, הקדוש והטמא מתקפלים זה לתוך זה ללא גבולות: זונה-קוקסינל (ולא במינוח של ימינו "טרנסווסטיט") קתולית אדוקה, למעשה קדושה, שישו התגלה אליה כגשם של זהב, או ליתר דיוק, כשֶתֶן הזורם בקשת במשתנה ציבורית; מלח שעכוזו השרירי מכוסה גיזת תלתלים זהובה (ממש כמו זו של יאסון והארגונאוטים); אותו מלח ומנהל בית זונות של עיר נמל מטילים קובייה כדי להכריע מי יחדור אל מי. המלח מרמה כדי שיחדרו אליו, מעניש את עצמו על רצח שביצע. גם מחוץ לספריו ולמחזותיו של ז'נה העירוב ניכר: שרירי הירכיים של שוטרים אמריקנים המפזרים הפגנה של "פנתרים שחורים" מסעירים את החושים – מסעירים כל כך, עד שאי אפשר עוד להמשיך לראות את השוטרים כאויב פוליטי, וכל זאת למרות גבריותם אפלת העור של "הפנתרים", המתמרדים באופן שכה ראוי להזדהות אתו, נגד דיכוים של אנשים שחורים. כך בכל אופן אמר ז'נה לעיתונאי שראיין אותו. ספרם של יהונתן אלשך ורועי וגנר, מעשה סדום פוליטי, מנסה לברר – תוך כדי התמודדות עם סארטר, באטלר ואחרים – מה נותר רלוונטי בכתיבתו, בחייו ובפעילותו הפוליטית של ז'אן ז'נה; מה נותר רלוונטי עבורנו – אנחנו, כל מי שנחרדים, ועל כן משתמטים השתמטות כמעט אינסטינקטיבית מהניסיון להיכנס תחת הכותרת "אנחנו"; מה נותר רלוונטי בפואטיקת ההתנגדות הטהורה של ז'נה לימים שאחרי הייאוש מהפוליטי. במכתב אישי משנת 1952 כתב ז'נה לפטרונו הגדול ז'אן פול סארטר: "אתה רואה שלא במונחים של מיניות אני מסביר את המתרומם כי אם במונחים ישירים של מוות". גילוי העוצמה הפוליטית של ה"מוות בחיים" ניצב במרכז שתי המסות שבספר זה. המוות בחיים, כך השלה את עצמו ז'נה, יוכל לאפיין את קיומם הפוליטי של המתרוממים, של הסדומנים, של כל מי שבשבילם להיות הומו משמעו להיות כנגד הסדר הקיים. בימיו של ז'נה היו רבים כאלה. כיום כמעט שעברו מן העולם.
רסלינג
מאת: דורית גוטספלד
תיאור: סיפורת הנשים הפלסטינית שינתה את פניה בשני העשורים האחרונים, הן מבחינת כמות היצירות היוצאות לאור והן מבחינת איכותן. כתיבתן של הסופרות הפלסטיניות בנות הדור החדש משתלבת כיום במגמות הכתיבה העכשוויות הרווחות בספרות העולם. סופרות אלה כותבות באופן משוחרר, גלוי וכנה, ורבות מהן מפגינות יכולות ביטוי לשוניות וסגנוניות מקוריות אשר חורגות מהקונבנציות המסורתיות בספרות הערבית בכלל והפלסטינית בפרט. הסופרות הפלסטיניות בנות הדור החדש נוטלות חלק בתחרויות בעולם, הן זוכות בפרסים ויצירותיהן של חלקן אף מתורגמות לשפות זרות. ספרה של דורית גוטספלד בוחן את כברת הדרך שעשתה סיפורת הנשים הפלסטינית בישראל ומחוצה לה משנת 1948 – אז החלה להתפתח בצורה משמעותית – עד ימינו. הספר מתמקד בשלוש קבוצות עיקריות של סופרות: הסופרות הפלסטיניות החלוצות (למשל נג'וא קעואר וסמירה עזאם), אשר כתיבתן הרומנטית-הומאנית יצרה תשתית לשיח פמיניסטי; סופרות דור הביניים (למשל סחר ח'ליפה, פאטמה ד'יאב וליאנה בדר), אשר כתיבתן הריאליסטית "המגויסת" ניסתה ליצור איזון בין שיח נשי-פמיניסטי לשיח פוליטי-לאומי; וסופרות הדור הצעיר (למשל סאמיה עטעוט, דימה אל-סמאן ורג'אא בכריה), אשר כתיבתן המודרניסטית והפוסט-מודרניסטית קוראת תיגר על הקונבנציות הספרותיות המקובלות ומנסה ליצור שיח נשי מקורי וייחודי. עיקר תשומת הלב בספר מופנית לניתוח תמטי וסגנוני של מיטב היצירות הסיפוריות שנכתבו בידי סופרות פלסטיניות בולטות. הספר גם מתאר את מידת ההשפעה של האירועים הפוליטיים-לאומיים על הכתיבה הנשית לאורך השנים, ובין השאר מצביע על יחסי הגומלין בין הכתיבה הנשית הפלסטינית לבין כתיבתם של סופרים-גברים פלסטיניים בולטים.
רסלינג
מאת: ליליאן שטיינר
תיאור: ספר זה חובר למאמץ הפמיניסטי להבין ולהתחקות אחר הגורמים שיצקו את הקיפאון הנשי ויצרו לאורך ההיסטוריה "מצב נשי" מעוות ומשתק אשר רחוק מהמהות ומהחירות האונטולוגית הנשית. החשיבות הכבירה של האם בעיצוב האגו של הצאצא תרמה רבות לתיחומה של האישה באימהי ולטשטוש של הנשי באימהי. האינטראקציה בין המינים – כפי שהיא מתוארת בפואטיקה ובתמטיקה של ז'אן צ'מפיון, קתרין ריאואה ומארי קרדינל – חושפת את השכבות הארכיאולוגיות המאפילות על דמות האישה. מתוך חקר השיח הנשי מסתמן שיח שהוא מבע ספרותי-נשי, לעיתים אישי, מעוות ועקיף אשר מבקש מתוך שביו להשתחרר מהאימפקט האימהי. שלוש היוצרות טוות בפואטיקה ובתמטיקה שלהן היבט אחד של הקיפאון הנשי – נזקי האימפקט האימהי השלילי על הצאצא והשלכותיהם ההרסניות על ה"אני" הנשי על רקע האינטראקציה בין המינים. מְחקר האינטראקציה בין המינים עולה שקיים קשר קורלטיבי בין מהות יחסי האובייקט של הנפשות הפועלות לבין טיב יחסיהן עם בני הזוג מהמין הנגדי. יתרה מזאת, מסתמנת מגמה של חיסול חשבונות עם מערכת ארכאית דרך מערכת יחסים בין-מינית עכשווית אשר באה לידי ביטוי פואטי ותמטי כאחד, והיא בעוכריה של הדמות הנשית – זו הופכת להיות קורבן בפעם השנייה של האם הארכאית. הפואטיקה של היצירות מהדהדת את הפואטיקה של הנפש. החיבור המיוחד בין פסיכואנליזה, מגדר וספרות חושף תופעות תפיסתיות והתנהגותיות אשר משליכות על המציאות הנשית הכללית ומבאר חריגות קונצפטואליות ביחס להגדרת האישה ומהותה הנשית.
רסלינג
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה, רחל בירנבאום
תיאור: הטרגדיות של סֵנֵקא – הטרגיקון, הפילוסוף הסטואיקן, המשורר והחצרן הרומי הנודע – הן הטרגדיות הרומיות היחידות שהגיעו לידינו בשלמותן. סנקא פעל בזמן שלטונם של הקיסרים טיבריוס, גאיוס קאליגולא, קלאודיוס ונירון (היה מורהו של נירון), והיחשפותו מקרוב ובמשך שנים ארוכות לאכזריותם של הקיסרים האלה ולתאוותיהם הפרועות השפיעה מן הסתם על בחירתו לתאר במחזותיו תיאור מקברי של זוועות - כגון רצח ילדים, ביתור איברים, תשוקה חולנית לגילוי עריות, התאבדות ותאוות שלטון חסרת מצָרים. את הדמויות בטרגדיות מניעים רגשותיהן העזים, הגוברים על ההיגיון ומביאים כליה עליהן ועל הסובבים אותן. הכוחות המניעים את התנהגותן של הדמויות הם שני הכוחות הנידונים במשנת הסטואה: הראשון - הנסיבות והמזל (fortuna), והשני - 'הטבע' (natura), הקובע את אופיו של אדם, תורשתו ומורשתו. נסיבות חייהן של גיבורות 'מדאה' ו'פיידרה' דומות: זו וזו נסיכות נוכריות שעוזבות את ביתן ומצטרפות לאהובן, שתיהן נזנחות ובשתיהן בוערים רגשות עזים שמעבירים אותן על דעתן: במדאה בוערת חמת זעם מטורפת (furor) מלווה ביצר נקם באהובהּ יאסון (Iason), וזו גוברת על אהבתה לילדיה; בפיידרה בוערת תשוקה עזה לבנהּ החורג היפוליטוס (Hippolytus), וזו מביאה לידי התאבדותה שלה ומותו הטרגי שלו. גם יד 'הטבע' הייתה בהתנהגותן: את אופייה הפראי של מדאה תולים, בין היתר, במוצאה מקולכיס (Colchis) הפראית, ואת תאוותנותה היתרה של פיידרה - בתורשה ובמורשה שנחלה מאִימהּ, שחשקה בשור, הזדווגה עימו וילדה את המינוטאורוס. הקונפליקט הפנימי של הרגשות האלה בלב הגיבורות בא לידי ביטוי רב-עוצמה בטרגדיות.
מוסד ביאליק
מאת: נגה איילי-דרשן
תיאור: בריאת התנינים הגדולים, שביית הלויתן, הדריכה על במתי ים והקדשתו של הר צפון – במוטיבים מקראיים אלו מהדהד הסיפור המפורסם ביותר שנוצר באזורנו, סיפור מלחמת אל הסער בים. גרעינו של הסיפור התגבש לפני יותר מארבעת אלפים שנה על חופו המזרחי של הים התיכון. במשך מאות השנים שלאחר כך התפתח הסיפור, התפצל ונטמע בקרב שאר תרבויות המזרח הקרוב הקדום, והשפעתו עליהן ועל ספרויותיהן היתה מכרעת. ספר זה מתחקה לראשונה אחר כל גרסותיו הקדומות של הסיפור המצויות בידינו היום, כפי ששרדו בכתביהן של ערי סוריה, מצרים, חת, אוגרית, מסופוטמיה וישראל, ודן בנוסחותיו של הסיפור ודרכי הפצתו, התקבלותו וטמיעתו בכל מקום ומקום. בכתובים הנידונים כאן: מכתבו של שגריר מארי בחלב; פפירוס עשתרת ממצרים; שירת הים, אגדת פִּשַישַה, שירת חֶדַמוּ ושירת אֻלִכֻּמִי מחת; עלילות בעל מאוגרית; אֶנֻמַה אֶלִש ממסופוטמיה; ופרקים מהספרות המקראית. בתום האלף השני לפסה"נ לא היתה ולו ממלכה אחת במזרח הקדום שלא הושפעה מסיפור מלחמת אל הסער בים. עקבותיו זורעים אור על התמורות התיאולוגיות, החברתיות, והמדיניות שחלו בקרב עמים אלו, על השיתוף התרבותי שהיה ביניהם, ועל הרקע להתהוותה של הספרות המקראית, הצעירה מבין אלו הנידונות כאן.
מוסד ביאליק
מאת: נילי שופק
תיאור: תרגום ראשון זה לעברית של מכלול יצירות החכמה המצריות מציג לפני הקורא העברי את עולמה של ספרות החכמה המצרית הקדומה, שפרחה מאמצע האלף השלישי לפסה"נ עד המאות הראשונות לספירה, והיא אקטואלית עד היום הזה. רוב יצירות החכמה המצרית נוסחו כהוראות אב לבנו, נלמדו בבית הספר ושימשו ספרי עזר לפקידים הבכירים. הן זורעות אור על המחשבה, הערכים והאמונות והדעות של המצרי הקדום בתחומי החיים השונים. מכל ספרויות החכמה הקדומות שנתגלו במזרח התיכון ספרות החכמה המצריתהיא הר לוונטית ביותר לספרות החכמה המקראית, ותרומתה להבנתה עצומה. חלקו הראשון של הספר הוא מבוא לספרות החכמה המצרית, ובו דיון בסוגיה השונים ובמאפייניהם, באידיאולוגיה שלה, רקעה החברתי, שלבי התפתחותה, מחבריה ותרומתה לחקר החכמה המקראית. בחלק השני מובא תרגום של היצירות מן המקור המצרי בלוויית מבואות ופירושים.
מוסד ביאליק
מאת: גיא דרשן
תיאור: למרות שפע ההקבלות הספרותיות בין המקרא ובין ספרות המזרח הקדום, ובמיוחד העולם המסופוטמי, לא נמצאה בו הקבלה צורנית ורעיונית לסוגה הניצבת ביסוד סידורו של ספר בראשית - רצף סיפורי בסידור גנאולוגי מראשית האנושות ועד ראשית העם. כיצד זה? האם היא פרי פיתוח מקורי של סופרי המקרא?

ספר זה מבקש להאיר על התהוותו של ספר בראשית ועל הסוגה הייחודית 'סיפורי מוֹצָא', הניצבת בתשתית מקורותיו, מנקודת מבט חדשה, באמצעות הקבלות מן הכתיבה הגנאלוגית והמיתוְגרפית של העולם היווני בתקופה הארכאית ובראשית התקופה הקלסית (מאות ז'–ה' לפסה"נ), וממסורות מהעולם הפיניקי והלוּוִי של האלף הראשון לפסה"נ.

הספר מאפיין את סוגת סיפורי המוצא, ולראשונה בחקר המקרא, מתחקה אחר מקורה של סוגה ייחודית זו, שלבי התפתחותה והנסיבות ההיסטוריות שהובילו להופעתה במקרא ובספרות הסביבה - למן מקורות ההשראה שלה במסופוטמיה ועד ביסוסה באגן התיכון המזרחי ברבע השני של האלף הראשון לפסה"נ. ספר זה פונה לכל המתעניין בשאלת התהוותו של ספר בראשית בפרט וביצירה המקראית בכלל, וכן לכל המבקש להכיר את הקשרים והזיקות בין תרבויות אגן הים התיכון במחצית הראשונה של האלף הראשון לפסה"נ.
מוסד ביאליק
מאת: יפה וולפמן
תיאור: בהתיאטרון של סארטר נבחנים חמישה מחזות מרכזיים של ז'אן-פול סארטר ("הזבובים", "בדלתיים סגורות", "השטן והאל הטוב", "נידוני אלטונה", "נשי טרויה") מפרספקטיבה אשר באה לידי ביטוי בהגותו ובנובלות שלו. בהציגם גיבורים בפעולה, מאפשרים לנו המחזות לעקוב אחר השתנות מושג ה"אחרים" לנוכח אירועי ההיסטוריה (הכיבוש הנאצי ומשטר וישי, מלחמת אלג'יר, המלחמה הקרה), אחר מעשיהם של בעלי כוח ושררה לצד אלה של נדכאים. הבעיות הקריטיות של תקופתנו באות כאן לידי ביטוי, ומכיוון שהתיאטרון מופנה לקהל צופים, סארטר מציג בו דרכי התמודדות עם "מצבים קיצוניים", תוך כדי קריאה למעורבות ולפעילות אקטיבית של הקהל. קריאה לפוליטי. לצד ניתוח מקיף של מבחר ראיונות שהעניק סארטר בעקבות העלאת מחזותיו, מציגה יפה וולפמן את ההתמודדות של סארטר עם תיאוריות תיאטרוניות ופרקטיקה של מחזאים בני דורו – ברכט, בקט ויונסקו. כמו כן, מוצגים המעברים מה"אחר" אל קבוצות ה"אחרים", בהם אלה המנסים לשלוט בסובייקט ואלה התלויים בו, אלה המבקשים את עזרתו ואלה הנלחמים בו. במקביל, נבדקים שלבי המעבר מה"אחר" בן החורין (ה"בשביל עצמו" הסארטרי), דרך ה"אחרים" המתים, אשר אינם פועלים לחלץ את עצמם ממצבם כשוכני גיהינום ("בדלתיים סגורות"), עד ל"אחר" שמחליט לעזור לאחרים ולהקריב את חייו. תוך כדי הצצות לפילוסופיה שלו ביחס למחזותיו, מראה יפה וולפמן כיצד סארטר מתקדם לקראת דיאלקטיקה אשר לפיה האדם כבר אינו שולט במפעלו, אלא הוא כלי שרת בידי כוחות לאומיים ובינלאומיים אשר הופכים אותו לחסר אונים; כלומר שחירות הסובייקט המפורסמת של סארטר מוטלת בספק במחזותיו האחרונים. בעקבות הנחות פסימיות אלה, בעיבוד שלו ל"נשי טרויה" מתריע סארטר מפני מעשי אדם המובילים לחיסול האנושות.
רסלינג
מאת: יהודה שנהב-שהרבני
תיאור: יהודה שנהב-שהרבני הוא סוציולוג ומתרגם מערבית, ומייסד חוג המתרגמים ׳מכתוב׳ במכון ון ליר בירושלים. המסה סיפור שמתחיל בגבות של ערבי: תרגום בדיאלוג עם אליאס ח׳ורי, כוללת ביוגרפיה ראשונה של הסופר הלבנוני, יליד 1948 , וקריאה ראשונה בעברית של מכלול יצירתו. שנהב פורש במסה הזו מחשבה על התרגום כדיאלוג ספרותי ופוליטי, טקסט הנוסף על ׳המקור׳, מתפתח מתוכו, מציב בפניו מראה ולא מחליף אותו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: גליה שנברג
תיאור: במערכות הספרותיות השונות, במיוחד במערכת ספרות הילדים, רווחים מאד עיבודים לשוניים-ספרותיים, עיבודים לתיאטרון, לקולנוע, לטלוויזיה ועוד. מרבית המחקרים העוסקים בעיבודים מתמקדים בעיבוד בין- סמיוטי, כלומר עיבוד למערכות שאינן ספרותיות, בעוד שהעיבוד הספרותי לא זכה בתשומת לב רבה. ספר זה בא למלא את החסר ולאפיין את העקרונות הפועלים בעיצובו של העיבוד הספרותי ולתאר את השפעתם של השיקולים המוקדמים ליצירתו על מבנהו. היצירות שנבחרו לעיון נמצאות בקצוות השונים של המערכת הספרותית; האחד, "שלושת החזירונים", סיפור מספרות הילדים האנגלית שמקורו בספרות עממית אשר עיבודים שונים שלו נמצאים בספרויות המערב, ובהם גם "מאויב לאוהב" של עגנון; ובקצה האחר מחזה שקספירי, "רומאו ויוליה" – כאן נבדקים עיבודיו בספרות הילדים האנגלית ובספרות העברית למבוגרים בפרודיה של אפרים קישון "הו, הו, יוליה". החידוש בספרה של גליה שנברג הוא במתן מצע תיאורטי רחב לדיון בתופעת העיבוד הספרותי; לכן הורחב סיווגם של העיבודים השונים שבו קנה המידה המקובל הוא כמותי: עיבוד מצמצם ועיבוד משמר. בספר מוצע סוג נוסף, עיבוד מרחיב, כמו למשל אגדות חז"ל ביחס לסיפורי המקרא. בנוסף לכך מוצע קנה מידה שאינו כמותי לטובת בדיקת הזיקות בין העיבוד לטקסט המקורי הקשור לזוג הדיכוטומי מטפורה/מטונימיה. כמו כן, העיון בספר אינו מתמצה רק בבדיקת הזיקות בין העיבוד לטקסט קלאסי, אלא בעיסוק במקרים שבהם לא ברור מהו הטקסט המקורי, כמו במקרה של הטקסט העממי "שלושת החזירונים", או בשאלה מה טיב הזיקה בין הפרודיה של קישון לטקסט השקספירי.
רסלינג
מאת: דני פילק
תיאור: ז'אנר הקומיקס מערער את ההפרדה בין "תרבות גבוהה" ל"תרבות נחותה" ומהווה שדה למאבקים הגמוניים. כנגד קריאות אליטיסטיות של תרבות עממית בכלל ושל ז'אנר הקומיקס בפרט, אנו מתוודעים לעושר התוכני והצורני של הז'אנר. אמנם רובנו מכירים בעיקר את הקומיקס של מארוול או של די.סי, אבל עולם הקומיקס הוא הרבה יותר מאשר גיבורי-על מתוצרת ארה"ב. מדובר בתחום אמנותי עשיר ומגוון בעל שפה ייחודית הכולל, בין השאר, קומיקס אירופאי ודרום-אמריקאי. כמו כן, לא מדובר ב"אופיום להמונים", שכן הפוליטיות של הקומיקס מורכבת ובעלת סתירות פנימיות, כך שהז'אנר מהווה שדה לביטוי, שעתוק ואתגור של יחסי כוח – מגדריים, מעמדיים וקולוניאליים. דוגמאות לכך הן המעבר של סופרמן מגיבור פופוליסטי בראשית דרכו לנציג האולטימטיבי של "דרך החיים האמריקאית" השמרנית בשנות ה-50 וה-60; או האופן שגיבורי מארוול, כגון ספיידרמן או איקס-מן, ייצגו את הגישה הדמוקרטית למלחמה הקרה ואת השינויים שעברו על ארה"ב בשנות ה-60. הפוליטיות של הקומיקס באה לידי ביטוי גם בקשר שבין קומיקס ההרפתקאות לבין המערכת הקולוניאלית כפי שהיא באה לידי ביטוי, למשל, בסדרות האירופאיות המוכרות "טינטין" ו"קורטו מלטזה". אם "טינטין" היא סדרה הצומחת בתוך ההקשר הקולוניאלי, הרי שהסדרה הפופולרית השנייה הדוברת צרפתית, "אסטריקס", מדגימה היטב את ההתמודדות עם המציאות הפוסט-קולוניאלית ועם ירידת קרנה של אירופה אל מול ארה"ב. קומיקס הפריפריה מיוצג בספר זה על ידי שתי סדרות ארגנטינאיות: "האטרנאוט" (הרומן הגרפי הראשון), פרי עטו של יוצר שנרצח על ידי הדיקטטורה ב-1977, ו"מפלדה" – סדרה הומוריסטית המהווה קונטרפונקט לסדרת הילדים המפורסמת "פינאטס".
רסלינג
מאת: דוד גורביץ', רוני לוינגר
תיאור: בשנת 1949 מצייר יוחנן סימון, צייר הריאליזם החברתי, את "התור לאוטובוס" (התמונה שמופיעה על כריכת הספר), ובה הוא משרטט את הפסיפס השבטי העשיר שממנו מורכבת הישראליות הצעירה של ראשית המדינה. בשנת 2014 כותב סמי ברדוגו על גיבור ספרו היורד אל הכנרת: "היה מספיק ללכת קילומטר וחצי כדי להגיע לשם ולהיות ישראלי". השבט אמר את דברו? משרטט את פניה המרובות של הישראליות המתגעגעת לשורשים הקהילתניים שלה. ישראליות זו נעה בין ערכים ליברליים, אוניברסליים וגלובליים לבין ערכים שבטיים ומקומיים. את הדיאלקטיקה הזאת קוראים המחברים אל תוך יצירותיהם של עמוס עוז, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, דורית רביניאן, סייעד קשוע וסמי ברדוגו; היא משתקפת גם בספרות העולמית, בכתיבתם של ז'ורז' פרק, מישל וולבק וג'ונתן פראנזן. קומוניטריזם-קהילתנות היא ההנחה שזהויות אנושיות מעוצבות על ידי סוגים שונים של קהילות פוליטיות, ממשיות ומדומיינות, ושהאני הוא פרי ההבניה התרבותית שבה אנו חיים. הפולמוס הליברלי-קהילתני משמש מנוף לקריאה פוליטית-מוסרית של התרבות, וזו מחזירה את הסיפוריות אל מרכז הבמה, שכן באמצעות נרטיבים אנו מעניקים לחיינו ערך ומשמעות, כלומר שאנו מייצרים פרשנות קוהרנטית לקיום האישי שלנו בעולם. השבט אמר את דברו? צולל אל תוך הסוגיות האסתטיות והחברתיות הדחופות של ההווה; הוא מבקש להתמודד עם בדידותו של האדם בתוך הקפיטליזם הטכנולוגי שבו אנו חיים. זהו מחקר ראשון מסוגו על ניאו-ליברליזם וקומוניטריזם בספרות – מבט ביקורתי על פניה המשתנות של התרבות בשעת משבר.
רסלינג
מאת: אמילי דו שאטלה
תיאור: אישה חופשייה, מדענית, אשת חברה ואהובתו של וולטר במשך 15 שנה – המרקיזה אמילי דו שַאטְלֵה (du Châtelet) הידועה כמאדאם דו שאטלה, הייתה בעצם אישה מודרנית שחיה במאה ה-18. גמ בין כחמישים חיבורים המוקדשים לאושר במאה ה-18, חיבורה של המרקיזה אמילי דו שַאטְלֵה (du Châtelet) נמנה לבטח עם המעניינים יותר לקריאה כיום. סיבות רבות לדבר. ראשית, בניגוד לגברים שכתבו על אודות נושא זה, היא ידעה להבחין בין התנאים המובילים באופן כללי לאושר, לבין התנאי שנשים צריכות היו להסתפק בו, בלי להישאר בשל כך בתוך הגבולות שהוקצו להן. יתרה מזאת, החיבור של המרקיזה דו שאטלה הוא יצירתה של אישה מיוחדת במינה, הן מבחינת אישיותה והן מבחינת כישוריה האינטלקטואליים וחייה היוצאים מגדר הרגיל. חרף החובות שכל אישה במעמדה לא יכלה להימנע מלמלא, אמילי דו שאטלה היא האישה שנכנעה פחות מכול לדעות המקובלות של זמנה, שידעה להדגיש הדגש היטב את מקוריותה, את עצמאותה ואת שאיפותיה בעולם עוין ליומרות אלה.
נהר ספרים
מאת: מרסל פרוסט
תיאור: חמש רשימות שכתב מרסל פרוסט לעיתונות בסוף המאה ה-19 ועניינן זיכרונות אישיים ודעות על נושאי אמנות, תרבות וספרות. זהו תרגום ראשון לעברית של הרשימות הללו.
נהר ספרים
מאת: ז'ורז פרק
תיאור: מה שואלים אותי בדיוק? אם אני חושב לפני שאני ממיין? אם אני ממיין לפני שאני חושב? איך אני ממיין את מה שאני חושב? איך אני חושב כשאני רוצה למיין? [...] מפתה כל כך לרצות לחלק את העולם כולו בהתאם לצופן אחד ויחיד; חוק אוניברסלי שיחבוק את מכלול התופעות: שני חצאי כדור, חמש יבשות, זכר ונקבה, חי וצומח, יחיד רבים, ימין שמאל, ארבע עונות, חמישה חושים, שש תנועות, שבעה ימים, שנים–עשר חודשים, עשרים ושש אותיות. למרבה הצער זה לא עובד, זה מעולם אפילו לא התחיל לעבוד, זה לא יעבוד לעולם. למרות זאת ימשיכו עוד זמן רב לקטלג חיה זו או אחרת לפי מספר אי–זוגי של אצבעות או קרניים חלולות. (ז'ורז' פרק) הנה אסופת טקסטים שפרסם ז׳ורז׳ פרק בעיתונים ובכתבי עת שונים בין השנים 1976 ו-1982. את הכותרת לחשוב / למיין, שניתנה לאסופה כולה, נתן פרק לטקסט החותם את הספר, שהיה האחרון מבין כתביו שהתפרסמו בחייו, שבועות ספורים לפני מותו. בעודו ממיין את העולם כדי להבינו, לא חדל ז'ורז' פרק לטלטל את מוסכמות הטעם ואת ההיררכיות המקובלות. מבטו מעניק לאנשים ולדברים של היומיום דחיסות לא צפויה, מטרידה ומעוררת פליאה. (מוריס אולנדר)
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: עדי פרוש
תיאור: יצירות ספרות אינן מחקרים פילוסופיים, אבל נושאים לא מעטים העסיקו גם סופרים וגם פילוסופים. בעולם הבדיוני הקונקרטי שנרקם ביצירות ספרות מובלעות לא פעם עמדות פילוסופיות כלליות, וספרו של עדי פרוש עוסק בניתוח העמדות הפילוסופיות המובלעות ביצירות מופת של דוסטויבסקי, קפקא, בורחס ואחרים. בין השאלות הפילוסופיות שנדונות בספר: חיים ללא מוות – האם הם רצויים? האם הערך שאנו מייחסים לחירות מתיישב עם הערך שאנו מייחסים לאושר? כיצד יש להתייחס לדחף לנקמה, ומה ההבדל בינו לבין השאיפה לצדק? מהו היחס הראוי להונאה עצמית - האם תמיד צריך להסתייג ממנה? מטרתו העיקרית של הספר היא לחשוף את העמדות הפילוסופיות המובלעות ביצירות ספרות שעוסקות בשאלות אלה, לבחון אותן ולברר אם הן בנות תוקף. שאלות פילוסופיות אחרות שנדונותׅ בספר סובבות סביב החשיבות שמיוחסת ליצירות ספרות: האם הן מהוות מקור לידע על האדם ועולמו, כפי שסבורים רבים? האם התגובות הרגשיות של הקוראים לגורלן של דמויות בדיוניות הן תגובות רציונליות? כל השאלות הנדונות בספר נדונות בו באופן מעמיק, בניסוח מדויק ובלשון בהירה, והוא עשוי לעניין כל קורא ספרות המתלבט לעיתים גם בשאלות פילוסופיות.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןכרמל
מאת: גדעון טיקוצקי
תיאור: בשנת 1943 פירסם הטייס והסופר הצרפתי אנטואן דה סנט-אקזופרי את יצירת המופת שלו ``הנסיך הקטן``. כעבור שנה נעלם עם מטוסו מעל הים התיכון במהלך טיסה מבצעית בשירות בעלות הברית. הספר ``הנסיך הקטן - שבעה פרקי מסע`` משרטט את הרקע ההיסטורי, הביוגרפי והאמנותי שבתוכו נכתב ``הנסיך הקטן``. חשיפת רבדיו של הספר לה שותף הקורא, מצביעה על מורכבותו וייחודו; כך מתגלה הספר, שבעבר נחשב ספר לילדים, כיצירה שבה הביע סנט-אקזופרי בבהירות יוצאת דופן את הפילוסופיה שלו כאדם וכיוצר. לראשונה בעברית, נסקרת בהרחבה עבודתו הספרותית של סנט-אקזופרי - החל מ``דואר דרומי`` ו``טיסת לילה``, ספרי הביכורים שלו, וכלה ברשמות מעזבונו - במטרה להאיר את ``הנסיך הקטן`` מכל צדדיו. קורות חייו של סנט-אקזופרי, המובאים בפרק הפותח, מסייעים לקורא להבין באופן מקיף את מכלול יצירותיו של הסופר, ומובילים לא אחת לקריאה מפתיעה ובלתי שגרתית ב``הנסיך הקטן``.
הקיבוץ המאוחד
מאת: פרנסואה לה-רושפוקו
תיאור: לחיבוריו של פרנסואה דֶה לָה-רוֹשפוּקוֹ (1680-1613) שמור מקום של כבוד בספרות הצרפתית ובתרבות המערב. הם נחשבים לניסוחים ממצים של רוח "הסלון הספרותי" ושל מחשבת הנאורות הצרפתית, שלָה-רוֹשפוּקוֹ עמד ליד ערשהּ והיה בדיעבד אחד ממחולליה. במידה רבה, חיבוריו הם ניסיון מעורר השראה לזקק את התבונה בטהרתה, על גבול ההגות הפילוסופית ובחינת טבע לב האדם, לפי מיטב ערכי התקופה ובכנות מרשימה. זהו תרגום מלא וראשון של אמרות לָה-רוֹשפוּקוֹ לעברית, בצירוף כתבים מרכזיים נוספים פרי עטו. יצירות מופת אלה תורגמו בידי ד"ר יוסי אסודרי (2010-1960), ספרא וסייפא, קצין מצטיין ועילוי באקדמיה. התרגום הוא צידה יקרת-ערך שהותיר אחריו לקוראי העברית המבקשים להתוודע מקרוב אל אחת מאבני הדרך של תרבות המערב וליהנות ממחשבתו המבריקה של איש- מַעֲלָה, שלֵחה לא נס.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אריק גלסנר
תיאור: במשך כעשור וחצי כותב אריק גלסנר ביקורות ספרות בעיתונות הישראלית. ספר זה, המכנס מבחר ממסותיו ורשימותיו, לא רק משרטט מפה ספרותית מעמיקה ועשירה, אלא הוא נקרא כספר מרתק על חיינו כאן ועתה. הקריאה בו ממחישה את חשיבותו של תפקיד המבקר, תפקיד "שומר הסף" והקורא המפרש את חווית הקריאה. בבסיסו של תפקיד זה מונחת אופטימיות ותחושת מעורבות ושייכות עזה, שכן הביקורת השיטתית והמתמידה מוּנעת, בסופו של דבר, מתוך אכפתיות ואמונה עמוקה ביכולת להאיר ואולי אף לשנות. הספר מבקר חופשי מכיל מסות אישיות, טקסטים פרשניים ורשימות ביקורת קצרות. הוא דן בקלאסיקונים, כמו גם ביוצרים בני זמננו, בארץ ובעולם, ומצביע על תופעות ומגמות שמבטאות רגעי שינוי והתפתחות תרבותיים. בין מגוון היוצרים הנידונים בספר ניתן למצוא את הומרוס, דוסטוייבסקי, יעקב שבתאי, דוריס לסינג, שלמה ארצי, וולבק, קנאוסגורד, ד"פ וואלאס, א"ב יהושע, דרור בורשטיין, מאיה ערד, שהרה בלאו ועוד. הנושאים הנידונים הם, בין השאר, תופעת החוזרים בשאלה בספרות הישראלית, ספרות אפוקליפטית, מיניות בספרות, פוסט הומניזם בספרות ועוד. לספר מצורפת הקדמה חדשה שדנה בתפקידו של המבקר ובצידוקים לקיומו של תפקיד זה, וכן פורשת את העמדה העקרונית שעל בסיסה נכתבות הביקורות, שספר זה מציג מבחר מתוכן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אברהם קאהן
תיאור: 'איני יכול לשכוח את ימי העוני והדלות שלי. איני יכול להימלט מעצמיותי הישנה. העבר שלי וההווה שלי אינם חיים בשלום זה עם זה. דויד, הבחור העני המתנועע מעל לגווילי התלמוד בבית המדרש הישן, מתאים לזהותי הפנימית יותר מדייוויד לווינסקי, יצרן המעילים הידוע' – כך מסכם לווינסקי את סיפור הגירתו לאמריקה. חסר כול הוא הגיע אליה, ידע רעב ומחסור, אך בהתמדה ובנחישות השכיל לפלס את דרכו בחברה האמריקנית ונעשה לאֵיל טקסטיל מצליח ורב-השפעה.
סיפורו של לווינסקי חורג מגבולות הרומן שלפניכם. חייו באימפריה הרוסית ולאחר מכן בלואר איסט סייד של מנהטן הוא במובנים רבים סיפורם של מאות אלפי מהגרים יהודים שעזבו בסוף המאה התשע-העשרה וראשית המאה העשרים את מזרח אירופה והיגרו, מלאי תקוות, לארצות הברית. יותר משני מיליון יהודים הגיעו אז בעיקר לעיר ניו יורק ופיתחו בה קהילות אתנו-יהודיות תוססות.
אברהם (אייב) קאהאן (1951-1860) היה עיתונאי, סופר, ומנהיג פועלים יהודי=אמריקני ממוצא ליטאי, שנודע בתור העורך המייסד של העיתון היידי=אמריקני 'פֿאָרווערטס'. עלייתו של דויד לוינסקי, שיצא לאור בשנת 1917, הוא הרומן החשוב ביותר שחיבר ויש הרואים בו שיאה של יצירתו הספרותית.
מניפה של חושים, החסרה לעתים במחקר ההיסטורי, פורשׂ בספר זה אייב קאהן. הוא מעורר לחיים צבעים, טעמים, מראות וריחות שקפאו בזמן; לעתים אלה ריחות מצחינים של ביוב, זעה וזוהמה, לעתים ריחות נעימים של מאפיות, סירים מהבילים על גבי פתיליות או ריחו של בית יהודי בלואר איסט סייד בערב שבת.
עלייתו של דויד לוינסקי הוא ספרות יפה ובה בעת מקור היסטורי-ספרותי בעל חשיבות ראשונה במעלה להבנת תקופת ההגירה הגדולה ממזרח אירופה ולהמחשת חיי היהודים בארצות הברית.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהמכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מאת: ורד לב כנען, נגה וייס
תיאור: הספר זיכרון ילדות ושִכחה: קריאות חדשות בצלקתו של אודיסאוס מציג עשר קריאות מקוריות באפיזודה אחת מתוך האודיסאה של הומרוס. הספר מפגיש את מיטב החוקרים בתחומי הספרות ההשוואתית, הלימודים הקלאסיים, התיאטרון, הפילוסופיה והפסיכואנליזה לדיון בין־תחומי בסיפור ההומרי ובהשפעתו של מיתוס הצלקת בתולדות הספרות, בתורת הספרות ובתחומי דעת ויצירה מרכזיים אחרים במדעי הרוח. המפגש הדרמטי בין שתי הדמויות, אוריקליאה המינקת הזקנה ואודיסאוס המחופש לקבצן, מעורר זיכרונות קדומים בעקבות חשיפת הצלקת על רגלו של אודיסאוס ומוביל לזיהויו של הזר. סיפור הצלקת מציג את אחד מרגעי השיא בעלילת השיבה של אודיסאוס לאחר עשרים שנות היעדרותו מהבית, ועל כן מופיע כציר מרכזי בתולדות מחשבת הספרות העולמית. מאז צאת ספרו של אריך אוארבך מימזיס בשנת 1946 הפכה האפיזודה מתוך האודיסאה למוקד דיון מרתק בשאלות ייצוג המציאות. בספר שלפניכם המאמרים חוזרים לאפיזודה ההומרית מתוך קריאה ביקורתית במימזיס של אוארבך ומציעים קשת מרתקת של נקודות מבט חדשות על מיתוס הצלקת, טראומות ילדות והקשר בין זהות, זיכרון ושִכחה. בספר מוגש תרגומו החדש של גבריאל צורן לפרק "צלקתו של אודיסאוס" בספרו של אוארבך.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דבורה גרא, דניאלה דוויק, נורית שובל־דודאי
תיאור: היצירה הרוחנית החשובה של היוונים שחיו, פעלו ויצרו בעריה היווניות של ארץ־ישראל נסקרה בספרו של יוסף גייגר 'אהלי יפת: חכמי יוון בארץ־ישראל' שראה אור בהוצאת יד יצחק בן־צבי בשנת תשע"ב (2012 ). הספר המלומד, אשר זיכה את מחברו בפרס יצחק בן־צבי בחקר תולדות ארץ־ישראל לשנת תשע”ג, מיפה לראשונה את חיי הרוח של דוברי היוונית בארץ־ישראל במשך כאלף שנה — מימי אלכסנדר מוקדון ועד הכיבוש המוסלמי — וכלל תיאור של כמאתיים אנשי חינוך, משפטנים, פילוסופים, אנשי מדע, היסטוריונים ומשוררים. הסקירה המקיפה והמדויקת של גייגר חשפה לראשונה בפני הקורא העברי עולם עשיר של אנשי רוח ויוצרים יוונים, מהם שהשפיעו רבות על כלל הקהילה דוברת היוונית של זמנם. כך התגלה פרק חשוב בחיים האינטלקטואליים בארץ־ישראל בתקופה הידועה גם כתקופת המשנה והתלמוד. אנשי הרוח הללו השאירו אחריהם אלפי עמודים של שירה ופרוזה, אך יצירותיהם כמעט אינן מוכרות לקורא העברי. אוסף התרגומים המוגש בזה לכבוד פרופ' גייגר עם הגיעו לגבורות הוא כרך נלווה ל'אהלי יפת', ומטרתו לפתוח צוהר נוסף לעולם האינטלקטואלי של היוונים והרומאים בארץ־ישראל. מיטב החוקרות והחוקרים בארץ, במגוון התמחויות, תרגמו לראשונה לעברית מדגם של קטעים יווניים ולטיניים מן התקופה, וכך יש בידי ציבור הקוראים להכיר מקרוב כתובות ופפירוסים, שירה ופרוזה, פילוסופיה, רטוריקה, היסטוריה וכתבים צבאיים, שנכתבו בארץ־ישראל בעת ההיא.
יד יצחק בן-צבי
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה, קוקיאנוס קסיוס דיו
תיאור: חִצֶיה של הסָטירה הפוליטית 'הדלעתו של קלאודיוס האלוהי', המיוחסת לסנקא הפילוסוף, המדינאי והמחזאי, מכוונים נגד הקיסר קלאודיוס, שאמנם זכה עם מותו להאלהה רשמית מטעם הסנט הרומי, אלא שהאלהה זו היא בעצם 'הדלעה', כלומר האלהה של 'ראש דלעת' ('ראש קלווסה'), טיפש מוגבל בשכלו ובגופו כאחד: בתרחיש דמיוני משעשע מנסה קלאודיוס להתקבל גם לסנט של מעלה, כלומר להתקבל לחבר האלים האולימפיים. ואולם הללו משליכים אותו לשאול לאחר דיון בורלסקי ובהשפעת נאום קטרוג מרשים של 'האל' אוגוסטוס, אבי השושלת היוליו-קלאודיאנית. בשאול פוגש קלאודיוס את קורבנותיו הרבים, נשפט באשמת רצח המונים ונגזר עליו עונש משפיל: הקיסר הכול-יכול נעשה שם לעבדו של עבד משוחרר. בבחינת היפוך גמור לדמותו של קלאודיוס, מוצגת בסָטירה דמותו של נֵרון הצעיר, תלמידו של סנקא ויורשו של קלאודיוס, שאפּוׂלוׂ ואלות הגורל מנבאים לו עתיד מזהיר, והוא מסמל את תקוות הדור כולו לראשיתה של תקופה חדשה ולבואו של תור הזהב האגדי. הסָטירה מאששת, לעתים בהומור מבריק, פרוע וגס ולעתים בסרקזם אכזרי, את העובדות השליליות שמציינים סווטוניוס וטאקיטוס, בני המאה הראשונה, על שלטון קלאודיוס ועל אישיותו. תמונה שלמה ומאוזנת יותר של הישגי קלאודיוס ומחדליו עולה מתוך 'היסטוריה רומית' מאת ההיסטוריון קאסיוס דיו. תרגום הפרקים הדנים בשלטונו צורף כאן לתרגום הסָטירה של סנקא. ייתכן שבסָטירה טמונה גם ביקורתו המוסווית של סנקא על נוהג האלהת הקיסרים.
מוסד ביאליק
מאת: חנן חבר, מחמוד כיאל
תיאור: ראשיתו של הספר מרחב ספרותי ערבי-עברי בקבוצת חוקרים יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל שפעלה בשנים 2009—2010 במכון ון ליר בירושלים ובמסגרתה נלמדו ונחקרו יחד פרקים בספרות הפלסטינית. הנוכחות הפלסטינית בלשון העברית הפכה לנוכחות משמעותית בספרות העברית והדיון המשותף אפשר לכל חברי הקבוצה, פלסטינים ויהודים, לייצר מרחב לשוני וספרותי משותף. הייתה זו השתתפות במרחב שסוע ורווי חללים וסתירות, אותו "מרחב שלישי" שעליו כתב הומי באבא, שהופך את האסימטריה לשאלה ולבעיה שמאותגרת בו שוב ושוב מעצם היותו מרחב משותף. רוב המאמרים בקובץ הם פרי עטם של חברי הקבוצה. המאמרים עוסקים בפרקים בספרות הפלסטינית ובמפגשים בין הספרות הפלסטינית לספרות העברית. אם מקבלים את הטענה שכל טקסט הוא למעשה תרגום, אפשר לומר כי העבודות המכונסות בקובץ זה – הן אלה הדנות ישירות בפרקטיקות של תרגום, הן אלה העוסקות באמצעות הלשון העברית בטקסטים פלסטיניים מתורגמים – מאתרות, כל אחת בדרכה, את המשמעויות הפוליטיות והתרבותיות של טקסטים הנקראים, כלומר מתורגמים, מן הספרות הפלסטינית לספרות העברית.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: מילי אפשטיין-ינאי
תיאור: לא תמצאו בספר תורה סדורה, אלא הצעת גישה לעבודה מתמשכת הנבנית רבדים-רבדים ובהתאמה אישית. גישה זו מציעה שימוש מרענן בידע טקסטואלי, לצד דרכי הנחיה התורמות לעיצוב מרחב יצירתי, מאתגר ובטוח, שניתן לפתח בו סדנת כתיבה. לשם כך תיארתי משימות כתיבה שונות והסברתי את ההנחות הנוגעות לאסתטיקה, לחשיבה ולתרבות המאפשרות את הפעלתן. כל משימת כתיבה מציגה היבט אחר של הטקסט ושל האופן לדון בו. אפשר ליצור הצלבות אישיות בין משימת הכתיבה לבין הדרך לחקור אותה. דרכי החקירה הן בגדר הצעה, והן נותנות ביטוי לשיחה מתמשכת ורבת-שנים עם "אחרים" - פנימיים וחיצוניים. אחרים אלו כוללים הוגי דעות, חוקרים ותלמידים, אשר דעותיהם - כמו גם התנסותי שלי - משולבות בעשייה בפועל בסדנאות (מילי אפשטיין-ינאי).
מכון מופ"ת
מאת: שולמית אלמוג
תיאור: בקריאת כבוד מגישה פרופ' שולמית אלמוג קריאה ייחודית של מושג הכבוד האנושי, האורגת יחד ספרות, תרבות ומשפט. צירוף בלתי שגרתי של יצירות ספרות קלסיות, כתיבה עכשווית וטקסטים משפטיים מאפשר נקודת מבט נוקבת המשלבת בין המשפטי, המוסרי והאנושי וחושפת את הפגיעוּת שלנו כפרטים ובה בעת את הדרכים הרבות שבהן אנחנו פוגעים באחרים. הספר מתמקד במצבים שכיחים, הנוגעים בכבוד האנושי, בזיהויו, בהיעדרו ובכינונו, במפגש שבין איש ואישה לארגון. מטבע הדברים בין הפרט לארגון יש פער כוחות. הארגון הוא חזק. בכוחו לקבל החלטות הנוגעות לפרט, להיענות לבקשות או לסרב להן, וכן ליצור סביבה סבירה, מכילה ואוהדת או סביבה אדישה, עוינת ואפילו תוקפנית. הארגון מסוגל, ויודע, להשפיע על כבודם של הבאים עמו במגע; לפגוע בכבוד ולהכיר בכבוד. הכתיבה הספרותית, על ריבוי פניה ואמצעיה, על הרבדים והמעמקים שהיא מציעה, מתגלה כאן שוב כאמצעי זמין ויעיל, שרישומו עז, להערכה ביקורתית של "רוח הזמן", הכושלת לעתים קרובות מדי להכיר בזכותם של נשים וגברים לכבוד ובחובתם של החברה והמשפט המשמש אותה להגן מפני הפגיעה בזכות זו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יאיר אורון
תיאור: הרומן של פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסה דאג (1933), מספר את סיפור ההתגוננות וההצלה של קבוצת כפרים ארמנים בזמן הג'נוסייד הארמני בשנת 1915. אף שהספר נכתב בשנת 1933, הוא עדיין רלוונטי ואקטואלי מאוד, ונחשב לאחד ממאה הספרים החשובים והמרתקים של המאה העשרים. "ספר לדורות", כפי שנכתב עם הופעת הספר בעברית; "ספר נאצל, שקריאתו היא בגדר כמעט חובה לכל אדם אינטליגנטי. וחובה זו הופכת לעונג", נכתב אז בניו יורק טיימס. הספר עוסק בטרגדיה הארמנית, אך יש בו ללא ספק התייחסות למתרחש בגרמניה הנאצית. בעת גמר כתיבתו ויציאתו לאור, היטלר כבר היה בשלטון, וספריו של ורפל עלו למוקד יחד עם ספרים רבים אחרים ב'אוטו דה פה' של הספרים במאי 1933. ורפל מתואר בביטאון האס־אס "כסוכן אויב, שרקח ובדה מלבו את מעשי הזוועה כביכול שהטורקים ביצעו נגד הארמנים." ורפל מספר על הארמנים, אבל חושב בפירוש גם על היהודים בזמנו, כפי שממחיש הספר שבידיכם. ארבעים הימים של מוסה דאג היה הספר הנקרא ביותר (יחד עם מלחמה ושלום) בגטאות בפולין והיווה לאנשי המחתרות באירופה מקור השראה והתייחסות, כפי שממחישות הדוגמאות המרגשות שמביא אורון. גם לאנשי היישוב היהודי בארץ ישראל היווה הספר מקור הזדהות והשראה, בין השאר בעיצוב 'תוכנית מצדה/תוכנית כרמל', שנקראה גם 'תוכנית מוסה דאג', שהתכוונה לארגן את היישוב להתגוננות עצמית לנוכח הסכנה של פלישת צבא גרמניה הנאצית בשנת 1942. אורון חושף את המידע הזה לראשונה. הקורא בספרו של ורפל מתקשה להאמין שהספר נכתב לפני השואה ולא אחריה. ורפל אמנם כתב רומן היסטורי יוצא דופן באיכויותיו, אבל מרכיבי כתיבתו הם על־זמניים ומתייחסים בבירור אל ההווה ואל העתיד האנושי באשר הם, כולל ההווה והעתיד שלנו בישראל היום.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יוחאי עתריה, עמיחי שלו
תיאור: מרשתות מחשב אינטליגנטיות ועד לזומבים חסרי מוח, מגלמים בשר ודם ועד לתבונה מלאכותית, מפחד מוות ועד חיי נצח: גבולותיו של העולם הפוסט־אנושי הולכים ומתרחבים כל העת, משתרעים הרחק מעבר לערבות הקרח בהן נדדה המפלצת של פרנקנשטיין, אל עמק המוזרות ומעבר לו. אף שהמונח "פוסט־אנושי" חדר למחזור הדם של השיח התרבותי והאקדמי בשנים האחרונות, הניסיון לעמוד על מקורו, משמעותו והשפעותיו מניב תוצאות מרתקות. לרעיון הפוסט־אנושיות יש היסטוריה ארוכה ועתיד מורכב, הרבה מעבר לשילוב של אדם־מכונה או להפיכת בני האדם לגיבורי־על. לא ניתן להגדיר את האדם הפוסט־אנושי רק במונחי העל־אדם נוסח ניטשה, והאדם הפוסט־אנושי הוא לא רק תוצאה של התפתחות טכנולוגית; האדם הפוסט־אנושי הוא אנחנו. בספר זה מבקשים כותבות וכותבים מתחומי האקדמיה, התרבות והספרות לענות על השאלות הללו, אם באמצעות סרטי מדע בדיוני, פסיכדליה, התפתחויות רלוונטיות בתחומי המדעים, חוויות שבי מצמררות, הטבח השיטתי בבעלי חיים ועוד. כל אחד ואחת מהם שואל שאלת יסוד דומה – מהי פוסט־אנושיות והאם היא כבר חלק מהתרבות שלנו? כל אחד ואחת מהם מציע תשובה מעוררת השתאות. התוצאה היא ספקטקל רבגוני שפורש עולם ומלואו, פוער סדקים באקסיומות ובתפיסות קיימות מחד, ומאידך משרטט מגמות ותרחישים מופלאים ומצמררים, שחלקם כבר מתרחשים לנגד עינינו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אבי שגיא
תיאור: החיפוש אחר משמעות החיים הוא אחת התשוקות העמוקות של המין האנושי. בני אדם אינם מסתפקים בקיומם הממשי, הם רוצים להבין אותו, לשזור את ההתרחשויות, הזיקות והמאורעות של חייהם לכדי סיפור אחד שלם ומובן, שמאיר את החיים באור חדש. פילוסופים עוסקים בשאלת משמעות הקיום כשאלה עיונית. סופרים ומשוררים, לעומת זאת, מספרים את הסיפור הריאלי של המסע האנושי למשמעות. הם אינם מעוניינים בשאלה כשאלה עיונית אלא כשאלה המעוגנת במציאות עובדתית, בנסיבות החיים האקראיות שבהן מוצאים בני אדם את עצמם. ראשיתו של מסע זה בלידה ואחריתו במוות. המסע אינו רציף ואחיד, יש בו משברים ותפניות. הוא מתרחש בראש ובראשונה בדמיונו ובתודעתו של האדם ולאו דווקא במרחב; הוא תנועה פנימית ולא בהכרח תנועה חיצונית. לפיכך האמן, הסופר או המשורר, הוא אחד המתעדים של מסע זה, והיצירה הספרותית עצמה היא גילומו. ספר זה מנתח כמה יצירות ספרותיות הנותנות ביטוי למסע האנושי או למסעות האנושיים. הוא עוסק במקרא, בשירתם של צ`סלב מילוש, זלדה ועמיחי ובסיפורת של אפלפלד, ברנר ושטפאן היים - יצירות שונות מזמנים שונים שעניינן אחד: הניסיון לספר את סיפור החיפוש האנושי אחר משמעות. פרקי הספר משרטטים את התמונה המורכבת של הקיום האנושי הנע בין העבר לעתיד, בין העובדתיות הכפויה לבין הניסיון המתמיד לחרוג ממנה אל אופקי קיום חדשים. הספר הוא ניסיון לקרוא יצירות ספרותיות תוך התמקדות באחת השאלות העתיקות ורבות החשיבות הן בפילוסופיה והן בחיים הממשיים: שאלת המובן והטעם של הקיום האנושי; לא כשאלה מטפיזית ולא כשאלה תאולוגית, אלא כשאלת קיומית שכל אדם מבקש למצוא לה מענה בחייו.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: אביהו זכאי
תיאור: פרופ' אביהו זכאי פורשׂ ומנתח בספר זה את קורות חייו, כתביו ויצירתו של הפילולוג היהודי־גרמני הנודע, אריך אוארבך, בהקשר האידיאולוגי, הפילולוגי וההיסטורי הרחב של העידן הנאצי - במיוחד על רקע העקרונות הפוֹלְקיים, השוביניסטיים, הגזעניים והאנטישמיים של הפילולוגיה הארית. פילולוגיה זו, המבוססת על מיסטיקה פולקיסטית והיסטוריוגרפיה נאצית, שעִ קרו את התנ"ך העברי - 'הברית הישנה' - מהתרבות הגרמנית ומן הציוויליזציה המערבית בכללותה, הושתתו על גזענות ושוביניזם, על מיתולוגיות של דם, פולק (Volk) ואדמה, ועל 'קהילת הדם והגורל' של העם הגרמני. הן פיארו את המושג 'תרבות' גרמנית ודחו את ה'ציוויליזציה' האירופית. בתגובה לכך כתב אוארבך את חיבוריו המפורסמים והמהוללים פיגורה ומימזיס, המהווים אפולוגיה (Apologia), כתב ההגנה, על המסורת ההומניסטית היהודית־נוצרית של המערב בזמן שזו עמדה בפני הסכנה הגדולה ביותר לקיומה. בחיבורים אלה, אשר השכילו והפעימו המוני קוראים מאז ראו אור, ביקש אוארבך להציל ולהאדיר את המסורת ההומניסטית המערבית, המבוססת על המורשת היהודית־נוצרית ועל כתבי הקודש היהודיים והנוצריים. זו תרומתו ל'מאבק התרבות' (Kulturkampf), אל מול הפלולוגיה הארית והברבריות הנאצית.
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות