נמצאו 118 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: רות גולן
תיאור: הפסיכואנליזה לא צמחה מתוך הפילוסופיה ואף לא נולדה באוניברסיטה. הפסיכואנליזה נולדה בקליניקה. הנשים ההיסטריות הן שלימדו את פרויד, הן אלו שהובילו אותו לניסוח הנחותיו בדבר קיומו של הלא-מודע באמצעות סיפוריהן על כאביהן ועל חרדותיהן, כמו גם בהצגתן לפניו את הסימפטומים הגופניים שלהן.
הפסיכואנליזה אינה תיאוריה, ואין היא השקפת עולם. היא סוג של אתיקה – אופן התייחסות של הסובייקט לעולם – השונה מכל אתיקה אחרת. אפשר להתווכח אם היא מדע, אך אין ספק שהיא קיימת בזכות המדע. אפשר לקרוא לה המדע של הייחודי, של הפרטיקולרי, שכן היא עוסקת באמת הייחודית של הסובייקט. בניגוד לתיאורטיקנים השואפים לאוניברסליזציה, כינה אותה לאקאן "המדע המשוער של הסובייקט".
ספר זה הוא מעשה פסיפס, המורכב מפעולת סיכום ומפעולת התחלה. זהו אוסף מאמרים והרצאות, אשר נכתבו בשנים האחרונות, ובהם ניסיון לארגן ולמסור את מה שניתן ללמוד מן הפסיכואנליזה. אלו הן נקודות מבט שונות על הפסיכואנליזה מתחומי תרבות שונים, ובעיקר מאי-הנחת הגלום בהם.
באמצעות העיון בתיאוריה של פרויד, לאקאן וסלבוי ז'יז'ק מציעה המחברת קריאות מרתקות ביוצרים חשובים – ש"י עגנון, נתן אלתרמן ותרצה אתר, חנוך לוין, משה גרשוני, לוסיאן פרויד וצבי גבע, פאול צלאן, פרימו לוי ואחרים – המעידים על נוכחות האחר הגדול, הטראומה, ההתענגות הנשית והממשי בתרבות המאה ה-20.
רות גולן היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית ומשוררת.
רסלינג
מאת: חמוטל בר-יוסף, בני מזרחי
תיאור: אנטון צ'כוב (1904-1860) היה בן 38 כשפגש את השחקנית אולגה קניפר (1959-1868) הצעירה ממנו בשמונה שנים. אולגה קניפר הייתה שחקנית בתאטרון האמנותי של מוסקבה שהוקם ע"י השחקן והבמאי קונסטנטין סטניסלבסקי. קניפר נישאה לצ'כוב ב־1901, התגוררה במוסקבה והופיעה בתאטרון כמעט מדי ערב. צ'כוב גר ביאלטה שעל חוף הים השחור במצוות רופאיו מחמת מחלת השחפת בה לקה.
ההתכתבות בין צ'כוב לקניפר, שהיתה כמעט יום־יומית ולא נועדה לפרסום, נמשכה כחמש שנים. בהתכתבות מתגלים שני אנשים השונים מאוד באופיים ובסגנונם: בעוד שקניפר תאטרלית ומשתפכת צ'כוב הוא מאופק, חסכן ודבריו נושאי אופי הומוריסטי אף כלפיו עצמו וכלפי מותו המתקרב.
הספר תורגם ע"י פרופ' חמוטל בר־יוסף שאף הוסיפה מבוא לספר.
כרמל
מאת: ג'ונתן פראנזן
תיאור: ג'ונתן פראנזן חדל להאמין בכוחה וברצונה של הציוויליזציה להציל את עולמנו מפני קריסה סופית ומוחלטת שצפויה לנו בשל פשעי ההתנהלות בתחום האקלים ובתחום שימור הסביבה. מסקנותיו קשות אך חד־משמעיות; עתה הוא מבשר לנו כי נמוג הסיכוי להציל את העולם מפני התאבדות אקולוגית.
בעלי הכנף, עולמם וקסמם ומסתרי הספרות הם שתי אהבותיו הכובשות של פראנזן. בקובץ מסותיו זה הקץ של קץ העולם הוא מעניק לקוראים עוד מפתחות להבנת סודות ההיקסמות. פראנזן, כדרכו, אינו שש לאמץ את ההנחות המקובלות על הסוגיות ועל התחומים המעסיקים אותו. כדרכו הוא כן וישיר, אירוני ואינו נרתע ממסקנות קשות ומאיימות. כנות זו מוליכה אותו גם להודות בפה מלא בשגיאותיו שלו, בציפיותיו שלא התגשמו.
סיפורי מסע אל מקומות מרתקים, ציפורים נדירות שמעשירות את רשימת בעלי הכנף שפגש פראנזן, והוא מרבה להתהדר בהן, ודיון מרתק על מלאכתו של המסאי, בין הספרות לעולם הקשה המאיים לכלות את כולנו – אלה מזומנים לקורא בפרקי הקץ של קץ העולם
מסותיו נובעות מן האישי אך מבקשות לומר משהו חשוב על המצוקות ועל ההזדמנויות שהעולם המשתנה במהירות מזמן לכולנו.
ג'ונתן פראנזן נחשב לאחד הסופרים החשובים בעולם. "טיים" מגזין הקדיש לו כתבת שער מדוברת והכתיר אותו כסופר האמריקאי הגדול של דורנו.
עם עובד
מאת: שרה בייקוול
תיאור: מה משמעותם של חיים אותנטיים והגונים ביחסים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו? האם אנו יכולים לשנות את דרך חיינו? אם תינתן לנו החירות לעצב את עולמנו, כיצד נרצה שעולם זה ייראה? ומדוע אין אנו תמהים יום־ יום ושעה שעה על עצם הימצאותנו כאן, בשעה זו, במקום זה?
בשאלות אלה ואחרות עסקו האקזיסטנציאליסטים, חבורה של פילוסופים וסופרים הרפתקנים, שסיפור חייהם והגותם משתרעים מן השנים האפלות של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה עד פריז של שנות הארבעים והחמישים. כשהתעמתו עם הסוגיות המהותיות ביותר של קיום האנושות, הם אתגרו את המקובלות של זמנם והטביעו חותם עמוק על תרבות הנעורים של שנות השישים, על התנועות לקידום זכויות האזרח והמאבקים החברתיים ועל הפמיניזם. לימים נדמה כי משנחלו האקזיסטנציאלסטים ניצחונות בתחומים אלה פג העניין בהם ובבשורתם, אך בימינו, כאשר צצות ומחריפות שאלות הזהות, מהות החירות והטכנולוגיה הכובשת הכול, אנו שבים לכתביהם ומבקשים למצוא בהם תשובות ומענה למצוקתנו.
בית הקפה האקזיסטנציאליסטי הוא סיפורה החשוף והפרטי מאוד של קבוצת הוגים נועזת, היחסים האישיים ביניהם, פרשות האהבה שלהם, המרידות ולעיתים אף היריבויות הכמעט אלימות ביניהם. המחברת מגוללת סיפור אפי ענקי של דעות ומחשבות, סוער ומסעיר, שקדח במוחותיהם של אישים נלהבים ושוברי מוסכמות.
עם עובד
מאת: יואל שלום פרץ
תיאור: הקַַטְְסָָרִִיטְְסָָגְְרָָה, "אוקיינוס הסיפורים", היא אחת מיצירות המופת של הספרות ההודית. זהו אוסף ובו מאות סיפורים, שנכתבו במקור בסנסקריט, בידי מחבר בשם סוֹֹמָָדֶֶוָָה הקשמירי, שטען כי תרגם את הספר משפת השדים.
גיבורי הסיפורים הכלולים באוסף זה הם אנשי העם – סוחרים, ברהמינים, נשים ממעמדות שונים ולא רק מלכים ובני האצולה. בסיפורים ניכרות השפעות בודהיסטיות, שכן דת זו צמחה בהודו וזכתה לפופולריות בקרב מעמד הסוחרים. עם התפשטות הבודהיזם בדרכי המסחר אל מחוץ לגבולות הודו, אל טיבט, מונגוליה, סין ואינדונזיה, נפוצו גם הסיפורים בכל המרחב האסייתי.
קובץ הסיפורים המוצג כאן הוא אחד החלקים הידועים יותר של "אוקיינוס הסיפורים". לפנינו סיפור מסגרת המאגד תחתיו עשרים וארבעה סיפורים נוספים. בסיפור המסגרת שד ערפדי השוכן בתוך גוויות, מספר סיפורים למלך. כל אחד מן הסיפורים מסתיים בחידה שעל המלך לפותרה.
הסיפורים, הכתובים בלשון פיוטית, הם סיפורי אהבה קסומים המשקפים במידה רבה את חייהם של תושבי צפון הודו במהלך המאה האחת עשרה. ניכרת בהם תפיסת העולם ההודית המתמצת במונח דָָהרְְמָָה, מילה בסנסקריט שפירושה 'הדרך הנצחית' – מערכת הכללים שעל פיה אמור אדם לנהל את חייו, בהתאם למעמד שאליו הוא משתייך.
מאת: יואל שלום פרץ
תיאור: דֶדֵה קוֹרְקוּט הוא האפוס החשוב ביותר של התרבות האוֹאזִית (הטורקמנית). מקורם של השבטים האוֹאזִים, הוא רכס ההרים טְיֵן שָׁאן במרכז אסיה. במאה התשיעית הם נעים מערבה ומתיישבים לאורך גדותיו של הנהר סִיר-דָרְיָה והאפוס משקף את אורחות חייהם באותה תקופה, בטרם פלשו אותם שבטים לטורקיה והשתלטו עליה. סיפורי האפוס שנוצרו במאה האחת עשרה, עברו מדור לדור במסורת שבעל פה והועלו לראשונה על הכתב במאה השלוש עשרה.
דֶדֵה קוֹרְקוּט (סבא קוֹרְקוּט), שעל שמו קרוי האפוס, הוא מגיד העתידות, המשורר ומנהיג הדת של האוֹאזִים. אליו פנו אנשי השבט כשהיו זקוקים לעצה והדרכה. הרבה מהמאפיינים שלו רומזים על כך שמדובר בדמות שמאנית בעלת יכולת נבואית וקשר ל'עולם שמעבר'.
האפוס כולל שתים עשרה אגדות שמשובצים בהן קטעי שירה. אחד הסיפורים המרגשים ביותר באפוס הוא סיפור אהבתם של בָּמְסִי בֶּיְרֵק ובַּנוּ צִ'יצֵ'ק. סיפורם מזכיר במידה רבה את סיפורו של אודיסאוס השב לאהובתו פּנלופּה לאחר עשרים שנות גלות. סיפור נוסף הוא סיפורו של דֶלוּ דוּמְרוּל שרעייתו מצילה אותו מידי מלאך המוות כשם שאַלְקֵסְטִיס מצילה את בעלה אַדְמֶטוּס במיתולוגיה היוונית וסָוִיטְרִי עושה זאת במיתולוגיה ההודית. סיפורים דומים מופיעים גם בסיפורי עם יהודיים.
מאת: יואל שלום פרץ
תיאור: אי שם בממלכת לִינְג חיה אשה אומללה. רצף מסתורי של חוסר מזל רודף אותה ללא הרף. בעלה נפטר. מגיפות תוקפות את עדריה ומכלות אותם. כל מה שהיה בבעלותה נהרס, נגנב או נלקח על ידי נושים. לבסוף, בהיותם מותשים מעוני, ממחסור ורעב, עומדים היא ובניה על סף מוות. מילותיה האחרונות של אותה אשה הן מלות קללה ומארה: "מי ייתן" היא אומרת, "שאני וילדי ניוולד בגלגולינו הבא כמלכים דמוניים עשירים ועוצמתיים אשר יהרסו לחלוטין את תורתו של הבודהא ואת כל הנוהים אחריה." קללה כזו שמשמיע אדם על סף מותו, יש לה עוצמה אדירה. האלים מתחלחלים לשמע דבריה. הם נועצים יחדיו ומגיעים למסקנה כי הדרך היחידה למנוע את מילוי משאלתה היא לשלוח עלי אדמות את אחד האלים שיתגלגל בצורת אנוש ויילחם עם האלים הדמוניים המאיימים להרוס את הממלכה. אותו אל שיורד לעולמם של בני תמותה הוא גֶסַר מלך לינג.
כך נפתח האפוס הטיבטי שלפניכם, אפוס הנחשב לאפוס הארוך ביותר בעולם (פי חמישים מאורכו של התנ"ך!) לראשונה מובא כאן לפני הקורא העברי תרגום מקוצר של האפוס כפי שנרשם מפיו של זמר אפוסים טיבטי ועובד על ידי החוקרת הבלגית אלכסנדרה דיויד ניל, אשר בילתה עשרות שנים בטיבט, ביקרה במנזריה החשובים ותרגמה מטיבטית לצרפתית כתבים בודהיסטיים רבים.
מאת: קרפט סיטל
תיאור: ראשיתו של העם הארמני נעוצה אי שם באלף השני לפני הספירה. על פי אגדות ארמניות, מזכירות במידת מה את האגדות על אברהם אבינו, סמוך לשנת 2000 לפני הספירה, יוצא מבבל הָיְיק נָהָפֵּט (Hayk Nahapet) אבי האומה הארמנית, עם שלוש מאות מאנשיו. הם מגיעים לאזורים שמסביב להר אררט ושם הם מקימים את הכפר הארמני הראשון.
האפוס הארמני גיבורי קָשְׁט הוא אפוס חדש-ישן. חדש משום שהוא פרי רוחו של הסופר והמשורר הארמני קָרָפֵּט סִיטָל (Karapet Sital) שהעלה אותו על הכתב במהלך מלחמת העולם השנייה. ישן, משום שהוא מבוסס על חומרים פולקלוריים שעברו מדור לדור במשך מאות בשנים וסיטל ארג אותם לאפוס שלם המתרחש בתקופה היסטורית, סוף המאה הארבע-עשרה, תקופה שבה משתלט הכובש המונגולי-טורקי טִימוּר לָנְג (מופיע באפוס כטַמוּר חַאן) על גאורגיה, ארמניה וחלק מטורקיה.
ביד אמן ובלשון פיוטית מתאר המשורר את מאבקו של גיבור ארמני צעיר, המתגורר בכפר הררי, בכובש האכזר וזאת על רקע אהבתו לנערה ארמנית יפיפייה בשם סוֹנָה. הלוחמים הארמניים משתמשים בתחבולות רבות ובסופו של דבר עולה בידם להביס את הכובש ולהניסו מארצם. האפוס מצייר בנאמנות את חייהם, שמחותיהם, שירתם וריקודיהם של בני ארמניה על רקע מאבקם הבלתי נלאה לחופש.
מאת: יואל שלום פרץ
תיאור: המלך ארתור היה כנראה שר צבא קלטי ששלט בחלקים מבריטניה במאה החמישית לספירה. הוא איחד כמה שבטים קלטיים במטרה למנוע את פלישתם של שבטים גרמאניים לאיים. בימי הביניים הפכו המלך ארתור ואביריו לגיבוריהם של רומנסות, אגדות ואפוסים רבים.
במהלך המאה החמש עשרה קיבץ סר תומאס מלורי את החומר המגוון שהיה קיים בתקופתו ויצר אפוס רחב יריעה המתאר את חייו של המלך ארתור מהולדתו ועד מותו.
בספר שלפניכם, איש-הזאב ואבירי השולחן העגול, מובאים לפני הקורא העברי ששה אפוסים קצרים ממקורות שונים, שהועלו על הכתב בתקופות שונות. שלושה מהם עוסקים בעלילותיהם של המלך ארתור עצמו ושל אחד האבירים בחצרו – סֶר גֵּוִוין. במרכזו של הסיפור השלישי עומד המפגש של המלך ארתור עם איש-זאב – אדם שהפך בעקבות כישוף לזאב.
שלושת הסיפורים הנותרים עוסקים אף הם באנשי-זאב, אך כל אחד מהם מציג את הנושא בצורה שונה. אחד מהם הוא פרי עטה של מרי דה פרנס, המשוררת הברטונית בת המאה השתים עשר, השני הוא גרסה מודרנית שעברה במסורת שבעל פה והועלתה על הכתב בסוף המאה התשע עשרה. הסיפור האחרון החותם את הספר נלקח ממקור יהודי, 'מעשה בוך', קובץ אגדות ומעשיות שנכתב ביידיש וראה אור בבאזל בתחילת המאה השבע עשרה.
יואל שלום פרץ הוא פולקלוריסט, סופר ומתרגם, אך לפני כל דבר אחר הוא מספר סיפורים.
הוא מופיע מעל במות שונות הן כמרצה, הן כמספר סיפורים. אתר האינטרנט שלו, אתר מס"ע (מרכז סיפורי עם), הוא האתר הגדול ביותר בעברית לסיפורי עם ופולקלור.
מאת: אילנה שילה
תיאור: אנו נוטים לחשוב שהספרות הבלשית חוגגת את נצחון ההיגיון; שרלוק הולמס של ארתור קונאן דויל, הרקול פוארו של אגתה כריסטי ואף פקד אברהם אברהם של דרור משעני פותרים את מסתורי הפשע בעזרת חשיבה דדוקטיבית ורציונלית. על פניו נראה שסוגת הבלש מעלה על נס את כישורי החשיבה הרציונלית. אולם משחר היווצרה, עם סיפורי אוגוסט דופאן של אדגר אלן פו, ניתן למצוא בסוגה זו שלושה מוטיבים המגלמים פרדוקס וסתירה פנימית: הכפיל, המבוך והחדר הנעול. המסורת האינטלקטואלית המערבית מלמדת אותנו להימנע מסתירות. זו מסורת לוגוצנטרית המעוגנת בצמדים בינארים של ניגודים כגון אמת/שקר, טוב/רע, נכון/לא נכון. אולם פרדוקסים חותרים תחת צמד הניגודים האחרון, מכיוון שבאמצעות טיעון לוגי הם מוכיחים כנכון דבר אשר ניסיון החיים שלנו מורה שאינו נכון.
ספרה של אילנה שילה דן בסוגה הבלשית בספרות ובקולנוע מתוך פרספקטיבה של דימויים פרדוקסליים. הוא מציע קריאה חדשה ביצירות איקוניות בספרות ובקולנוע, כמו למשל "הנץ ממלטה" של דשיל האמט, "הטרילוגיה הניו-יורקית" של פול אוסטר, "ממנטו" בבימויו של כריסטופר נולאן או הסדרה הטלוויזיונית "ריפלי" המבוססת על ספרה של פטרישיה הייסמית. כמו כן, הספר דן ביצירותייהם של סופרים ישראלים עכשוויים; הוא בוחן תופעה של "כפילים טקסטואלים", כמו ספרו של דן זמל "מורה מן החוץ", אשר מהדהד את "הזר" של אלבר קאמי. קריאה של הספרות הבלשית מתוך הפרספקטיבה של הדימויים הפרדוקסליים זורה אור חדש על סוגה מרתקת אשר הפכה לאחד מסימני ההיכר של התרבות בת-זמננו.
רסלינג
מאת: סנדרה פטריניאני
תיאור: בספר הפיראטית, בכתיבה רבת־תנופה ומלאת חיים, שופעת פרטים לא־צפויים ומאלפים, מציירת סנדרה פֶּטריניָאני את חייה ויצירתה של נטליה גינצבורג – גיבורת תרבות, סופרת נערצת, מחזאית מצליחה, מתרגמת, מסאית, עורכת משפיעה (אשה יחידה בסביבה של שוביניזם גברי), כותבת של עשרות מאמרי דעה לוחמניים בעיתונות אשר עמדותיה בהם הדהימו, הרגיזו ושבו לבבות, ולאורך 8 שנים אף חברת פרלמנט עצמאית ויוצאת־דופן. ומנגד – אמא שטיפלה במסירות, 37 שנה, בבתה פגועת המוח, שנותרה ילדה נצחית המשמיעה רק שברי צלילים אשר נטליה טענה כי היא מצליחה לתקשר איתה בעזרתם.
פטריניאני הופכת כל אבן, מראיינת אינספור דמויות, אפילו מבלה שעות בבילוש בכל הדירות שנטליה גרה בהן אי־פעם. נטליה שלה היא אשה חמורה ועצובה, שחייכה רק לעתים רחוקות, התלבשה בסגנון נזירי, בבגדים כהים, נעלה נעליים נמוכות גבריות. היתה לה תספורת קצרה, לא מעוצבת, כאילו הסתפרה לבד, והיא לא התאפרה. נזירה חילונית. היא היתה אדם מהותי, שהפך לסגנון חיים ולפואטיקה את חיפוש האמת באמצעות פשטות ישירה, איפוק והמעטה, קיצור, התרכזות עובדתית נטולת רגשנות בפרטים קטנים.
לא פחות מביוגרפיה של גינצבורג הספר הוא מיני־מונוגרפיה על הוצאת אינאודי שגינצבורג היתה ארוגה בה רוב חייה, הוצאה אשר עיצבה את התרבות הספרותית האיטלקית במאה הקודמת. והספר מפליג אל תיאור הסצנה התרבותית האיטלקית באותה תקופה סוערת, עם פרקים שהם מיקרו־פורטרטים מרתקים של שורת דמויות שסבבו את נטליה גינצבורג, ובהן החבֵרה הקרובה והמשפיעה אלזה מורנטה הסמכותית והקפריזית, צ'זארה פָּאבֶזֶה, איטאלו קלווינו, ג'וליו אינאודי, המבקר גַרבּוֹלי, ובראש ובראשונה שני הגברים שאיתם התחתנה נטליה, המנוגדים קוטבית זה לזה: לאונֶה גינצבורג האגדי, הגאון היהודי גיבור התרבות הלאומית, האיש המצפוני והעקרוני שהנאצים רצחו בעינויים בכלא, וגבריאֶלֶה בַּלדיני האופראי והצבעוני, שקלילותו המוחצנת הסתירה דיפרסיה עמוקה. בכל פרט אפשרי היה כל אחד מן השניים גם ההיפך הגמור מנטליה, שצברה סביבה לאורך חייה גברים סמכותיים, לדבריה בשל הצורך העמוק שלה במבט גברי מתמשך על החלטותיה האמנותיות ועל בחירותיה האחרות.
כל כתיבתה של גינצבורג נקשרת כאן לסיפור חייה. הסיפורת שלה, המחזות ואפילו המסות והכתיבה לעיתונים מוצגים כ"אוטוביוגרפיה מושהית", גם אם מקוטעת ומאופקת. הנושאים והדמויות מגיחים בהם מעֲבָרָהּ של נטליה, יותר מאשר מדמיונה. אבל גם להיפך: מהלכים שהבשילו תחילה בכתיבה התבטאו בהמשך ב"פואטיקה" הפוליטית של גינצבורג, ובהתנהלות היומיומית שלה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מקסים גורקי
תיאור: מן המפורסמות הוא שהיחסים בין גורקי לטולסטוי הם מן המורכבים ביותר – אם לא המורכבים ביותר - בתולדות הספרות הרוסית. גורקי הצעיר העריץ את טולסטוי ואילו האחרון התייחס לידידו הצעיר - שלא לומר תלמידו המובהק – בנימה של לגלוג אך גם בקנאה סמויה ועדיין נראית לעין. גורקי הצעיר הגיב מצדו בהערות נוקבות אך תמיד תוך שמירה על כבודו של מורו ורבו.
כך או כך, המפגש הזה בין טולסטוי מטיף לאמונה דתית טהורה ולאי-אלימות ובין גורקי, הסופר הצעיר הזועם, המורד והמתקומם, יוצר טקסט מרתק שמוסיף עומק לדמויותיהם של שני גדולי הספרות הללו ולעצם האפשרות לקיים מפגש פורה ומפרה בין שתי השקפות עולם.
נהר ספרים
מאת: גילברט קית' צ'סטרטון
תיאור: שנים שבהן הסיפור הבלשי נתפס כסוכן של רציונליות, מדעיות וקידמה טכנולוגית, וכטקסט תרבותי המקדם פרוצדורות מדעיות של גילוי האמת על חשבון הדרכים הישנות, הטרום-מודרניות, של התגלות והארה –צ'סטרטון מפזר את ערפל המסתורין באמצעות אינטואיציה ואמפתיה.
נהר ספרים
מאת: ג'ורג' אורוול
תיאור: בארבעה סיפורים אוטוביוגרפיים רוויי הומור אנגלי ואירוניה עצמית ומסה הגותית אחת משתף אותנו מחבר "חוות החיות", "1984" ויצירות רבות אחרות ג'ורג' אורוול (1950-1903) בהשקפת עולמו על הספרות והעוסקים בה ויחסי הסופרים עם המדינה. טקסטים רלוונטיים בכל ולכל הזמנים.
נהר ספרים
מאת: הילה דוד, ניקולאי ואסילייביץ' גוגול, היינריך היינה
תיאור: בספר זה מצויים למעשה שלושה ספרים. הרומאן האפי "טאראס בולבה" לניקולאי גוגול, הנובלה הפרגמנטרית "הרב מבכרך" להיינריך היינה, ועבודתה המחקרית של ד"ר הילה דוד, המתבוננת באופני יצוג דמות היהודי בשתי היצירות הללו, שנכתבו שתיהן בין השנים 1841-1824. דוד שואלת האם ישנם אפיונים מזהים לדמותו של היהודי ביצירות הללו ומהם המיתוסים והדפוסים הארכיטיפים והפסיכולוגיים העומדים בבסיס אפיונה של דמות היהודי.
הקריאה במכלול זה פוקחת עיניים. את הנובלה "טאראס בולבה" פרסם גוגול לראשונה בשנת 1835 בקובץ הנובלות "מירגורוד". בשנת 1842 הוציא גוגול מהדורה נרחבת של נובלה זו, בה הוכנסו מספר שינויים. מהדורה זו, של שנת 1842, תורגמה לעברית על ידי זאב נמירי.
היינה החל כותב את "הרבי מבכרך" בשנת 1824 ורק בשנת 1840, בעקבות עלילת הדם המפורסמת בדמשק פרסם קטע מן היצירה. לטענת היינה שאר כתב היד נשרף. פרגמנט זה תורגם לעברית על ידי י. אילוני (בספר זה מובא תרגומו של יעקב הורוביץ.)
ב"טאראס בולבה" אנו מתוודעים אל שורשי האנטישמיות הרוסית-אוקראינית, תפיסה שליוותה את הספרות
הרוסית לאורך המאה ה-19 והמאה ה-20, ולה שורשים הנעוצים במסורות עממיות. במחקרה טוענת דוד כי פ"ד דוסטויבסקי, שאמרתו הידועה היא "כולנו יצאנו מ"האדרת" של גוגול" שאב גם את גישתו הדתית מגוגול.
ב"הרב מבכרך" מוצגת בפנינו התמודדות יהודית הירואית עם עלילת דם המתרחשת בגרמניה. הנובלה עצמה נכתבה במשך זמן רב, והיינה התכוון לפרוש אותה לכדי רומן רחב יריעה.
שתי יצירות המופת הספרותיות הללו מתגלות כרלבנטיות במיוחד לימינו, כיצירות המעמיקות חדור אל שכבות המיתולוגיה העממיות, הן בגרמניה והן ברוסיה. אנו זוכים בפרספקטיבה היסטורית הזורה אור על סיטואציות עכשוויות, כדוגמת שנאת הזרים והאנטישמיות החדשה המרימות ראש עתה בגרמניה או פלישת רוסיה לאוקראינה.
הוצאת גמא
מאת: דנטה אליגיירי
תיאור: נחלצו ממעמקי התופת, הם יוצאים למסע במעלה הר הפורגטוריום שעל פי הסיפור נמצא על אי בחצי הכדור הדרומי. המסע הוא מסעו של הנוצרי שחטא, ובמהלכו תתברר מהותו של החטא האנושי באשר הוא. על פי דנטה, החטאים נובעים מאהבה, בין אם אהבה מעוותת ובין אם אהבה פגומה, ואפילו אהבה מופרזת. דנטה, פסיכולוג מופלא, מתעמק כאן במניעים לחטאיהם של בני־האדם. לצורך כך, הקוראים זוכים לא רק לסיפור מסע אלא גם לשפע של דוגמאות מהמקורות הרבים שהזינו את הגותו וכוחו היצירתי האדיר של דנטה, ובכללם פרשיות היסטוריות ופרקים מאירועי התקופה וחייו של המשורר.
הכרכים כוללים תרגום של הטקסט של דנטה וכן תרגום של הפירוש הנרחב פרי עמלה רב השנים של פרופ' לואיזה פרטי-קואומו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דנטה אליגיירי
תיאור: פורגטוריום הוא החטיבה השנייה של הקומדיה האלוהית מאת דנטה אליגיירי. לאחר שדנטה ומדריכו וירגיליוס נחלצו ממעמקי התופת, הם יוצאים למסע במעלה הר הפורגטוריום שעל פי הסיפור נמצא על אי בחצי הכדור הדרומי. המסע הוא מסעו של הנוצרי שחטא, ובמהלכו תתברר מהותו של החטא האנושי באשר הוא. על פי דנטה, החטאים נובעים מאהבה, בין אם אהבה מעוותת ובין אם אהבה פגומה, ואפילו אהבה מופרזת. דנטה, פסיכולוג מופלא, מתעמק כאן במניעים לחטאיהם של בני־האדם. לצורך כך, הקוראים זוכים לא רק לסיפור מסע אלא גם לשפע של דוגמאות מהמקורות הרבים שהזינו את הגותו וכוחו היצירתי האדיר של דנטה, ובכללם פרשיות היסטוריות ופרקים מאירועי התקופה וחייו של המשורר.
הכרכים כוללים תרגום של הטקסט של דנטה וכן תרגום של הפירוש הנרחב פרי עמלה רב השנים של פרופ' לואיזה פרטי-קואומו.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: רחל צורן
תיאור: כל מפגש מחודש עם טקסט מהילדות אוצר בתוכו מכלול של זיכרונות, חוויות ותכנים שאינם נגישים במסגרת שיח רגיל. בספר בחזרה לטקסט ילדות חושפת המחברת קשת של מערכות יחסים אפשריות בין קול המבוגר לקול הילד, חלקן נובעות מהתמות של הטקסט עצמו וחלקן עולות מכוח המגע שבין הטקסט לקורא המסוים שלו. למפגשים האלה על ריבוי קולותיהם נודעת איכות תרפויטית, ובכוחם לזרות אור על תהליכי הקריאה ולהעניק פרספקטיבה רעננה לשיח הטיפולי.
הספר מיועד לאנשי מקצוע, מטפלים ולמורים העוסקים במלאכת התיווך בין קוראים לבין טקסטים ספרותיים, ויש בו גם כדי לרתק כל קורא משכיל המעוניין להתבונן בתהליכי הקריאה מנקודת מבט הלוכדת את אפשרות המפגש עם שלל הקולות המצויים בו.
מכון מופ"ת
מאת: רבקה אלינב
תיאור: "ניסיתי להיזכר בדוגמה אחת מכל הספרים שקראתי, שבה שתי נשים מוצגות כחברות קרובות", מתארת וירג'יניה וולף. הייתכן שהחברות הנשית המוגדרת במחקר הפסיכולוגי של האשה כמשאב לחיים פשוט "לא נספרה"? ואם כך הדבר — מהו ההסבר? כניסתן של יוצרות והוגות אל הוואקום הזה — "להאיר על טיבה של חברות נשית מבפנים, ממבטן, מחווייתן ומקולן של נשים" — היא שחוללה את השינוי. אליו מכוון המסע שלנו אל לב החברות הנשית.
הקריאה הפרשנית בסיפורים וברומנים (בסיפורת נשים עברית וכללית), מתעמתת עם שאלות מפתח: במה מתייחדת החברוּת הנשית בעיניהן של סופרות והוגות? מה הופך את המשפט האוניברסלי "אני יודעת בדיוק למה את מתכוונת", לסוג של סיסמה לבונדינג הנשי? מה ניתן ללמוד על גבולותיה של החברות הנשית במצבי מבחן, כשאחת משותפות הקשר מבצעת, כמו ברומנים סוּלה (טוני מוריסון) והחברה הגאונה (אלנה פרנטה), עוול בלתי נסלח לחברתה? מה קורה כשחולשות החברה האחת הן ראי לחוזקות האחרת? כשהן אוהבות זו את זו ולִפרקים גורמות ייסורים זו לזו, ברוח "גּםַ אַהֲבָתָם, גּםַ שִׂנְאָתָם, גּםַ קִנְאָתָם" (קוהלת ט, ו)?
בכל היבטיו של הבונדינג הנשי הנדון בספר — הן בגילוייו (בסיפורת) כחברוּת דמויית מציאות, המותנית ביחסי שיתוף, תמיכה ואמון הדדיים, והן בגילוייו (בשירת נשים ישראלית) כזיקה רוחנית־זהותית חד־סטרית, של משוררות אל 'אמהותיהן' ו'אחיותיהן' הפואטיות — נשים מפללות לערך המוסף של אינטימיות, עם "אַחַת [...] שֶׁמְדַפְדֶּפֶת חָפְשִׁי בְְנפְַשִׁי", כניסוחה של המשוררת אגי משעול.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: דוד גורביץ'
תיאור: מהו סוד קסמו של פרנץ קפקא, וכיצד ניתן להסביר את האופנתיות הנמשכת שלו לאורך מאה שלמה? במלאת מאה שנים למותו, ובניסיון לפענח את האופן שבו פועלת יצירתו, צולל דוד גורביץ' אל אחד הרומנים המפתיעים של קפקא, הנעדר (אמריקה). ברומן זה, מבעד למסע הרפתקאות פיקרסקי מתגלה לנו קפקא אחר, כזה שאינו רק אמן הקדרות הקיומית אלא גם אמן חושני ומיסטי, שמוכן, בניגוד לצפוי, להמר על האופטימיות. גיבור הרומן אמנם נזרק על ידי משפחתו "כמו חתול טרדן" אל "העולם החדש", ואולם אמריקה היא לא רק ארץ גזירה אלא גם ארץ פלאות חדשה שיש בה מזור ושכחה מבורכת של העבר, ואולי גם גאולה קרנבלית בחיק האמנות.
אמריקה של קפקא מאת דוד גורביץ' הינו מונוגרפיה המוקדשת ליצירה אחת, תוך בירור זיקתה לעולם הנפשי והרוחני של קפקא. הספר מקפל בתוכו פרקים מרתקים מחייו של הסופר, מאהבותיו ואכזבותיו, וכן מתהליכי היצירה שליוו את כתיבת הנעדר. נוספה לכך קריאה פסיכואנליטית המתמודדת עם מנגנוני הכוח הפטריארכליים המופיעים ביצירה, וכן קריאה משיחית־חילונית, המציבה את האלטרנטיבה הגואלת של "תיאטרון הטבע" המוצע בסוף היצירה. האם המקום הפופולרי, האמריקני, יוכל לתקוֹן ולהיות לבית? האם קיים בנמצא תיקון אמנותי שעשוי לאפשר לגיבור להפוך מנעדר לנוכח?
הקיבוץ המאוחד
מאת: וולטר
תיאור: שלוש מסות מצחיקות-עצובות על הטבע האנושי הצבוע והאכזר וסיפור חכם אחד, שטקסטים שליחם לא נס מאת פרנסואה-מארי ארואה וולטר (1694-1778), הפילוסוף הצרפתי האמיץ, המבריק, המושחז והנשכני ביותר שידעה המאה ה-18.
נהר ספרים
מאת: וירג'יניה וולף
תיאור: מסה קצרה, מסה ארוכה (יחסית), סיפור קצר: שלושה טקסטים שכתבה וירג'יניה וולף בעיתות מלחמה, למעשה, שלוש מלחמות: האחת בתחילת מלחמת האזרחים בספרד (1936), השנייה בתחילת מלחמת העולם השנייה (1940), והסיפור הקצר בעיצומה של המלחמה הגדולה (1917), היא מלחמת העולם הראשונה.
בשלושת הטקסטים האלה נמצא האמן/הסופר, במעין קונפליקט: איזו עמדה לנקוט, אם בכלל, במצב הקיצון ביותר של המין האנושי? האם להזדהות עם צד זה או אחר? מהו מקומו של האמן/הסופר בחברה ובמדינה הנמצאות במלחמה? האם וכיצד להמשיך ליצור? ועל כל אלה מרחפת השאלה הגדולה: באיזו מידה תופס האמן/הסופר את המציאות? הרי בעצם הגדרתו כאמן/סופר הוא עוסק בפרטים הקטנים ביותר של החיים ורואה את הדברים מזווית אישית מאוד.
בעוד שמלחמת האזרחים שפרצה זה עתה בספרד נתפסה כמאבק קטלני ועיקש בין שתי אידאולוגיות נחושות – לאומנות פשיסטית מורדת נתמכת על ידי גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית ודמוקרטיה רפובליקנית-סוציאליסטית שנבחרה כחוק ומתגוננת, נתמכת על ידי ברית המועצות ומתנדבים סוציאל-דמוקרטים, קומוניסטים והאנרכיסטים מכל רחבי העולם – מאבק המתרחש הרחק מגבולות הבית, ומלחמת העולם הראשונה כמאבק אלים וקטלני במיוחד בין קיסרויות הנאבקות על שליטה כלל עולמית ומקריבות את חייהם של מאות אלפי חיילים במלחמה ארורה, כולל קרוב כארבע מאות אלף חיילים בריטים שנפלו בקרב אחד על רצועת קרקע ברוחב עשרה קילומטרים על אדמת צרפת – הרי שההתייחסות למלחמת העולם השנייה שונה: זוהי כבר מלחמה שהסתמנה כמלחמה "על הבית", מלחמה שחודשים ספורים אחרי שוולף כתבה את המסה הזאת קיבלה את הכינוי "הקרב על בריטניה". וניכר בסופרת שחרדת העתיד אינה זרה לה.
אולי כדי להתמודד עם תחושה מעיקה זו מעלה וולף חזון חברתי אוטופי המתייחס לתקופה שתבוא בשוך הקרבות, ליום שאחרי.
כך או כך, ולמרות המרחק בזמן ובמרחב – עשרות השנים שחלפו מאז נכתבו הטקסטים האלה והמקומות הרחוקים שבהם מדובר – דומה שיש בהם עניין לא זניח ולא מופרך ברמה העקרונית המתייחסת למצבים של כאן ועכשיו, וכל אלה מפרי עטה של סופרת גדולה, מורכבת וייחודית, שכה מיטיבה לבטא את תחושותיה ודעותיה עד כדי הפיכתן לאוניברסליות ועל-זמניות. 
נהר ספרים
מאת: קרל זליג
תיאור: הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1956-1878) נחשב לאחד מגדולי הספרות של המאה ה-20, אף שבימי חייו זכה לקוראים מעטים בלבד. בהיותו "אאוטסיידר" בנשמתו, לא היה מעורה במילייה הספרותי וכתיבתו הייתה ידועה ליודעי ח"ן בלבד. עם מעריציו נמנו פרנץ קפקא ורוברט מוסיל.
קרל זליג, ממוקיריו של ואלזר אף הוא, עשה לעצמו מנהג לבקר את הסופר הנערץ והערירי במוסד הפסיכיאטרי שבו שהה מבחירה ב-23 השנים האחרונות לחייו. פעמיים בשנה יצאו השניים לטייל בצפון-מזרח שווייץ, ושם, על רקע העיירות, ההרים והפונדקים, ניהלו שיחות על ספרות, על כתיבה ועל חייו של ואלזר.
"שיטוטיהם" המשותפים, המתוארים בספר יפה ועדין זה, לוכדים רגעים יקרים מפז, שבהם ניתן לנו להתוודע אל דמותו האניגמטית של הסופר ואל אורח מחשבתו. זוהי פנינה ספרותית של ממש, מסמך תיעודי יחיד במינו לאוהבי הספרות בכלל ולאוהבי ואלזר בפרט.
לשיטוטים עם רוברט ואלזר מצורפים אחרית דבר מאירת עיניים מאת עורכי המהדורה הגרמנית וסיפור קצר מאת ואלזר שטרם פורסם בעברית. סיפורים נוספים ממיטב יצירתו של ואלזר ראו אור בספר איש שלא הבחין בשום דבר בסדרת פועלים - סיפורת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אינגבורג בכמן
תיאור: צעיר וצעירה נפגשים במשרדי הצבא הבריטי באוסטריה בתום מלחמת העולם השנייה, חייל יהודי ונערה אוסטרית, שלימים תהיה לאחת מגדולות המשוררות והסופרות של המאה ה-20. הספר יומן מלחמה מביא את סיפורה של מערכת היחסים הנרקמת ביניהם מפיהם של שני גיבוריו: אינגבורג בכמן והחייל ג'ק האמש, יהודי ממוצא וינאי, שהוברח לאנגליה כילד לפני פרוץ המלחמה.
הקשר הנפשי והאינטלקטואלי העז בין השניים מתועד ביומן נעוריה של בכמן, כמו גם במכתביו של האמש אליה. מכל מקום שנסע אליו כתב לה, ורק כשהיגר לפלשתינה והשתקע בה, הקשר ניתק אט-אט. מתשובותיה אליו נשמרו רק מכתב אחד ושיר, ואלה מובאים כאן באדיבות משפחת בכמן בפרסום בינלאומי ראשון.
"אני כבר לא זוכרת על מה דיברנו בהתחלה, אבל אז פתאום דיברנו על ספרים, על מאן וצווייג ושניצלר. הייתי מאושרת כל־כך ופתאום הכול היה שונה לגמרי."
ב-2010, עם צאתו לאור של יומן מלחמה בגרמניה ובאוסטריה, איש עדיין לא ידע מיהו אותו ידיד נפש אהוב מתקופת נעוריה של בכמן ומה עלה בגורלו. זמן מה לאחר פרסום הספר התגלתה זהותו, ורק אז, שנים רבות לאחר מותו, נודע לבניו של האמש מי היא הנערה שתמונותיה נשמרו באלבום המשפחתי ושעליה לא סיפר מעולם.
המהדורה העברית של יומן מלחמה מרחיבה את היריעה ושופכת אור לראשונה על דמותו של ג'ק האמש: נכללים בה תצלומיהם של בכמן ושלו מאותו אלבום משפחתי ומצורפת לה אחרית דבר אישית מאת בנו, יגאל חמיש.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נג'לא ג'ריצאתי ח'ורי
תיאור: חצי תרנגול, אף באורך שבע אמות, נערה בתחפושת של נער היוצאת לדו־קרב עם השאה, מלך וּוזיר שיוצאים לשוטט בממלכה בבגדי דרוויש, מפלצות על אם הדרך, אנשים שהופכים לבעלי חיים ולצמחים, נימפות מים, ענקים, רוחות רפאים ושדים לחשנים – כל אלה הם רק חלק משלל הדמויות המופיעות בסיפורי העם שנאספו בקובץ זה.
שישים וחמישה הסיפורים בקובץ הם מבחר מתוך ארכיון ובו מאות סיפורים שאספה הסופרת הלבנונית נג'לא ג'ריצאתי ח'ורי בשנות מלחמת האזרחים בלבנון. את הסיפורים היא שמעה בעל פה, בעיקר מפי נשים מבוגרות – לבנוניות, סוריות ופלסטיניות – אשר המשיכו את המסורת האוראלית של סיפורי העם מן הלבנט (בִּלַאד אַלשַּאם). חלק מהסיפורים מקומיים, וחלקם יובאו ממסורות מערביות ועברו אדפטציה מקומית.
הסיפורים הללו מסגירים מידע רב על הנשים שסיפרו אותם. הם חושפים את ההרגלים שלהן, את המבנה המעמדי של החברה שלהן, את יחסיהן עם הממלכה ואת האופן שבו הן תופסות את הסדר החברתי ואת עולם הטבע. עלילותיהם נעות בין מציאות לבדיון, ובין הסביר למה שאינו בתחום האפשר או הלשון, ולפעמים משולבים בהם גם קטעי נוֹנְסֶנְס החותרים תחת חוקי הלוגיקה וההיגיון.
במסגרת התזה על "הסרת הקסם מהעולם", הראה מקס ובר כיצד החליפו המערכות הרציונליות – של המדינה, הביורוקרטיה, המשפט, החוק והסדר חברתי – את המקום שנשמר ליסודות הפלאיים של העולם. באחרית הדבר שלהם מציעים פרופ' יהודה שנהב־שהרבני ולואי ותד לראות בסיפורי העם שיירים של עידן קדום, המחזירים את הקסם אל העולם.
מכון ון ליר בירושליםפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: נועם תירוש
תיאור: בעידן דיגיטלי שבו אנו שוגים באשליה שניתן לזכור הכול, כל הזמן ומכל מקום, מבקש נועם תירוש לקרוא בכתביו של פרנץ קפקא ולדבר בזכות השכחה. קפקא הותיר אחריו מורשת ספרותית ענפה, אולם לקראת מותו ביקש לגנוז את מרבית יצירותיו. ספר זה מבקש להיכנס לנבכי העולם הקפקאי באמצעות קריאה חדשה בחלק מיצירותיו של קפקא, כמו גם בחלקים ממכתביו ויומניו, ולאור משאלתו הברורה להישכח, ומציע שקפקא הוא מבשרה הגדול של השכחה והחירות הגלומה בה. עבור קפקא דווקא הזיכרון והניסיון המתמיד לזכור הם כוחות דכאניים המבקשים להכפיף את האדם הזוכר למרותם. אל מול כוחות אלו עומדת השכחה ככוח משחרר; זהו כוח היכול להפוך את האדם הקורס תחת עול הזיכרון לאדם חופשי יותר.
ספרו של תירוש מציע התייחסות ראשונה מסוגה בעברית למרכזיות הזיכרון והשכחה בחייו ובכתיבתו של קפקא, ובכך מרים תרומה משמעותית לדיון בתהליכים אלו בעידן הדיגיטלי. השכחה מוצגת בספר ככוח אקטיבי, מעין תרופת נגד להיותו של הזיכרון כוח המבקש לקבע לנצח את תמונת העבר, ובכך מטיל את אימתו על האדם הזוכר. השכחה היא פתח ליצירה מחודשת, לבריאה והתהוות. היכולת לשכוח, אומר לנו קפקא, היא היכולת להשתנות ולהמשיך הלאה. בעזרת קפקא אנו יכולים לחשוב מחדש על תפקיד הזיכרון בחיי היומיום של חברה אנושית-דיגיטלית זוכרת כל ולהבין את פוטנציאל החירות הגלום בשכחה, בעיקר בימינו.
רסלינג
מאת: מישל גרנק
תיאור: על תיאורי המקרים של פרויד נאמר שקוראים אותם כמו רומנים; על הנובלות הפסיכואנליטיות הכלולות בספר זה אפשר לומר שקוראים אותן כמו תיאורי מקרים. בין הספה הפרוידיאנית לזכוכית המגדלת של קונאן דויל הקורא מובל – כמו אדיפוס – דרך חידות ומזימות אל תפניות מפתיעות, ללא אשמים וללא פשעים.
ספרו של מישל גרנק כולל שלוש נובלות אשר דרכן נחשף הקורא לקונפליקטים, אולי אף לייסוריהם, של ז׳וזיאן לאון, פסיכואנליטיקאית מבריקה ומוכרת בצרפת, של ד״ר בּוּרוּ, רופא משפחה פריזאי ותיק ורגיש לתופעות קליניות בלתי שגרתיות, ושל ז׳אן-פול, מתמחה בפסיכיאטריה שמגיע לבית חולים בפרובינציה. שלושתם נדרשים להתמודד עם מטופלים בלתי רגילים התובעים מהם התעמתות של ממש עם הרגשות, הפנטזיות והתהיות שהם מעוררים. על אף שמדובר בסיפורים דמיוניים, הם מאפשרים לנו לגעת בממשות של המציאות במצב האנליטי. שלושת הקלינאים נחשפים לעוצמתן של ההעברה וההעברה-הנגדית, עם כל המורכבות והכאבים שהן מכילות. אולם דווקא ההליכה האיטית והדקדקנית בנתיב העברה-העברה-נגדית, מתוך הדיאלוג עם המטופל ובסיועו, היא זו שתאפשר לחשוף מעט מהמסתורין של המצב הקליני ולחתור אל האמת.
אדיפוס בפריז מכנס שלוש נובלות בדיוניות לחלוטין, שלוש נובלות המציגות סיטואציה קלינית בלתי מסתברת, בלתי אפשרית, ועם זאת שלוש סיטואציות קליניות המאלצות את המטפלים לבצע אינטרוספקציה, תהליך שאפשר שאין בו שמץ של בדיה.
המציאות בשירות הבדיון או הבדיון בשירות המציאות?
רסלינג
מאת: ארנת טורין, שי רודין
תיאור: האם תחנות הנעורים שלך שזורות בחוויה של קריאת רומן רומנטי ושקיעה מתוקה לתוכו?
האם השתאית מול חדות ההבחנה של בלשים ספרותיים והערצת את אומץ ליבם של מרגלים?
האם בעיצומו של מסע קניות מופרך בחנת את עצמך בסגנון הדיבור הפנימי של בריג'ט ג'ונס?
הספר סוגות בספרות הפופולרית מציע מסע מקיף, מעמיק ומרתק העובר דרך תחנות הספרות שרבים כל כך נהנים לקרוא: הרומן הרומנטי, הצ'יק ליט, ספרות הפנטזיה, ספרות המדע הבדיוני, ספרות הערפדים, הקומיקס, ספרות הבעיה, הספרות הבלשית וספרות הריגול. בכל אחד מהפרקים נבחנים הרקע החברתי, ההיסטורי והספרותי להיווצרות הסוגה, מאפייניה העיקריים, קווים טיפוסיים בהתפתחות העלילה ובעיצוב הדמויות והשפעות הסוגה על חיי הקוראים בהיבטים של תפיסות, של דימויים, של התנהגות ושל צרכנות.
בסיומו של כל פרק נסקרת הסוגה הנדונה בשדה הספרות בישראל, דרך מופעיה המקומיים.
הספר, שכל אחד מפרקיו נכתב על ידי חוקר המתמחה בסוגה המסוימת, מציע מפגש אקדמי עם מגוון סוגות בספרות הפופולרית ועם גיבורי התרבות שהצמיחה, ממר דארסי ועד וונדר וומן, מדרקולה ועד שרלוק הולמס. כשם שהספרות הזו פונה לכולם, כך גם הספר הנוכחי יוכל לעניין לא רק חוקרי ספרות, מדיה, קולנוע וסוציולוגיה של הספרות, אלא גם את הקהל הרחב.
מכון מופ"ת
מאת: ז'ק דרידה
תיאור: המסה "נפתולי בבל", פרי עטו של ז'אק דרידה (2004-1930), שבה למקורות, לפרשת בבל, כדי לפרוש תמצית מרעיונותיה, דאגותיה ושאלותיה של הדקונסטרוקציה: מה בין מקור לבין נוסח; מיהו הקורא המובהק, הפרשן המובהק, המתרגם המובהק; כלום אפשר לומר שהניסיון הוא תרגום וכי, אחרי ככלות הכול, אין דבר רציני מתרגום?
בלב עיונו של דרידה ניצב חיבורו של ולטר בנימין "משימתו של המתרגם", דברי מבוא שכתב בשנת 1921 משסיים לתרגם את "תמונות פריזאיות" מאת בודלר. "נפתולי בבל" מארחת אפוא את לשון ספר בראשית, את הפרוזה הלירית של ולטר בנימין וקולות נוספים – נאורים, רומנטיים, מודרניסטיים ובני-זמננו. הדרמה שהיא מחוללת מאפשרת לנו להתוודע למישורים שונים בכתיבתו של דרידה, החל בהליך הקריאה הדקונסטרוקטיבי ועד להיגיון הלשוני, האסתטי, האתי, הדתי והארוטי המעניק השראה למהלכיה.
רסלינג
מאת: אורנה מונדשיין
תיאור: ספרה של אורנה מונדשיין עוסק בשלוש יצירות ("הר הקסמים" של תומס מאן, "בבית המרפא" של דוד פוגל ו"בית מרפא בסימן שעון החול" של בורנו שולץ) שעלילתן מתרחשת במרחב ייחודי, הסנטוריום – בית המרפא. מוסדות אלה, שלא כמו בתי החולים, יוחדו לטיפול במחלה נתונה כגון מחלת נפש או שחפת. החולים אושפזו לפרקי זמן קצרים או ארוכים, או במקרים אחרים עד מותם, בתנאים המותאמים למחלה ולדרכי הטיפול בה. הסנטוריום לחולי שחפת הוא מרחב שיצירות ספרות רבות עוסקות בו, רובן נכתבו מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20.
ב"הר הקסמים" הגדיר תומס מאן את השהות בסנטוריום כשהות בצנצנת שימורים. הסנטוריום הוא מרחב ממודר המזוהה עם המחלה והמוות, ועל כן הוקם בריחוק ממקומות ישוב, על פי רוב באזור הררי. המאושפזים מתנהלים לאור סדר יום קפדני התקף רק במסגרת זו, מסגרת הדואגת לצרכים הפיזיים, הרפואיים והרוחניים. זו קהילה הומוגנית של חולים שחייהם נעצרו מבלי לדעת האם יחזרו אי-פעם לחייהם הקודמים או ייכנעו למחלה וימותו ממנה. שלושה יסודות פועלים בסנכרון הקיים במסגרת זו: זמן, מרחב וגוף. בספר זה נבחנים דרכי הסנכרון, ההשפעות ההדדיות, יחסי הגומלין, יחסי הכוחות וההשפעות הנפשיות (הגלויות והסמויות) בהוויית בית המרפא. לצורך זה נבחרו שלוש יצירות מרכזיות המשקפות, כול אחת בדרכה, את סנכרון האלמנטים, את דרכי עיצוב העלילה והדמויות ואת השפעתן של יצירות אלו על ז'אנר ספרות הסנטוריום.
רסלינג
מאת: סדרה דיקובן אזרחי
תיאור: ספר ייחודי זה מאגד שלושה משוררים שנולדו בארצות דוברות גרמנית בין שתי מלחמות העולם, ונחשפו בילדותם לעברית ולתרבות יהודית: יהודה עמיחי, פאול צלאן ודן פגיס.
שלושתם טבעו את חותמם כמשוררים, מתרגמים וחוקרים בארצות מושבם.
שלושת המשוררים נפגשו בירושלים בבית משפחת עמיחי בשנת 1969, חודשים ספורים לפני התאבדותו של צלאן בנהר הסן בפריז. ניתוח מפגש זה פותח צוהר למעמקים משותפים בשיריהם ובהגותם.
מתוך גישה נועזת וחדשנית למלאכת "הפיוט", שיש בה קשר הדוק אל שרשרת השירה הליטורגית העברית מאז המאה החמישית וגם אל השירה האנגלית, מדגיש הספר שלפנינו את המשותף בין המשוררים.
מוסד ביאליק
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה
תיאור: בטרגדיה 'נשי טרויה' מאת סֵנֵקא (זה גם שמה של טרגדיה, שונה בתוכנה ובצורתה, מִשל אֶוּריפּידֶס) מתואר חורבנה של טרויה גם מנקודת המבט של הטרויאנים המנוצחים וגם מנקודת המבט של היוונים המנצחים. מומחשים כאן אימי המלחמה, סבל השכול, האלמנוּת והשעבוד של נשות טרויה, שהיו לשפחות ולפילגשים למנצחים.
הטרגדיה 'תיאסטס' מתרחשת על רקע מלחמת דמים ממושכת בין תִיאֶסטֶס לאחיו אטרֶאוס על כס המלוכה בארגוֹס. במחזה מתוארת נקמתו המפלצתית של אטראוס, היושב עתה על כס המלוכה, באחיו הגולֶה תיאסטס: הוא מפתה אותו בכחש לסור לארמונו, מתקין 'לכבודו' סעודת פאר, הורג את שלושת ילדיו ומגיש לו את בשרם למאכל. הטרגדיה משקפת את תאוות השלטון של המלכים האלה שאינה יודעת שובעה, וייתכן שסנקא מרמז בה לרצחנותם ולתאוותיהם המופקרות של טיבֶּריוס, גאיוס קאליגולא, קלאודיוס ונֵרון, קיסרי רומא שהכיר מקרוב. 'תיאסטס' נחשבת למושלמת בטרגדיות של סנקא מצד נושאהּ, מבנהָ, תחכומהּ ועיצוב דמויותיה.
התרגום של שתי הטרגדיות ניתן כאן במשקליהן המקוריים.
מוסד ביאליק
מאת: יונה שפר
תיאור: מהפכת ה-25 בינואר נגד הנשיא חסני מבארכ הייתה מפתיעה לנוכח משטר הדיכוי שהונהג במצרים מאז ימי גמאל עבד אלנאצר. משטר זה הפעיל אמצעים שתכליתם הייתה להרתיע את האנשים מלקרוא עליו תיגר באמצעות פיקוח תמידי ועונשים כבדים על המעזים להתעמת איתו. ספרו של יונה שפר מציג את העימותים בין אנשים פשוטים, אינטלקטואלים ואנשי ציבור לבין המשטר ונציגיו כפי שהם מופיעים ברומנים שחיברו בכירי הסופרים במצרים מאז מהפכת 'הקצינים החופשיים' ב-1952 עד שלהי כהונת מבארכ, תקופה שכיום אפשר להתבונן בה מפרספקטיבה היסטורית לאחר מהפכת 2011 שהפילה את שלטון מבארכ. מלחמתו של הפרט בבעלי הסמכות היא סוגיה נוכחת ביצירותיהם של סופרים מצרים לאורך דורות, אך היא בולטת במיוחד ביצירותיהם של סופרים משנות ה-60. הדיון בעימותים מקיף את המעורבים בהם על שלל תכונותיהם החיוביות או השליליות, את השיטות שנוקטים בעלי-הסמכות כדי לכפות את סמכותם, את השקפות העולם של בעלי-הסמכות והפרטים, את הרקע לעימותים, את מהלכיהם, את תוצאותיהם והשלכותיהם הן ביחס למתעמתים והן ביחס לבעלי הסמכות. במרכז הדיון עומדות השאלות האם פרטים מסוגלים לגבור על בעלי-סמכות והאם ניצחונם של האחרונים הוא תמיד שלם. ובכלל - האם יש תוחלת להתנגדות אקטיבית לבעלי-סמכות.
רסלינג
מאת: עודד וולקשטיין
תיאור: איך להיכנס ליצירה של פו, איך לבוא אליה מבחוץ מבלי לחתום אותה מבפנים?" במסה זו מזומן אדגר אלן פו למה שנראה כספק דו-שיח ספק דו-קרב עם הקורא בהא הידיעה שלו, קורא שאינו מסתפק במרחק הבטוח של דיבור על יצירתו אלא פונה אליו בגוף שני ואף מדבר בשמו. ביחסי האספקלריה הצפופים בין השניים הופך עודד וולקשטיין מפרשנו של פו, גם למשרתו, לאהובו, לקורבנו, לשותפו בגיהינום ולתאום של בדידותו. פו חושף בפניו, בפרוזה ובכתביו האסתטיים, את סודותיה של סדנת העבודה שלו, מנגנוני הייצור והייצוג שבאמצעותם הקים חללים הרמטיים שהוליכו קורא אחר קורא מטה אל מרתפי הקברים. אבל וולקשטיין אינו מסתפק בפענוח המנגנון הטקסטואלי ובגילומו בגופו עד כדי הסתכנות בקבורתו חי. סיפורה האפיסטמולוגי של הפרשנות הוא גם סיפורו של מאבק בין הסופר לפרשן. ברגע מסוים איננו יודעים לבטח מי מהם אחראי לפרטיטורה שלפנינו. נדמה שהקורא מצא פתח יציאה מדופנות הבית החתום. כזוהי המסה "אני אומר לכם שאני מת!": יוצאת דופן בכל מובן. ארון הספרים של וולקשטיין מקיף את הספרות הפרשנית על פו ופונה ממנה אל דיונים בתפר שבין הרומנטיקה למודרניזם, אל הספרות הניאו-גותית באמריקה במאה ה-19, אל הנשגב הקאנטיאני, אל הסובייקט הדיכאוני ואל האלביתי. המוטיבים הללו משמשים כתפאורה לעלילת כניסה עקלקלה אל מרתפי הקברים של פו, עלילה המסופרת כווידוי אינטימי של קורא התוהה שמא אין הירידה למעמקי השלד הסיפורי מתגוללת, ככלות הכול, על פני השטח. מלאכת פרשנות נדירה ומכשפת זו היא בראש ובראשונה סיפור אהבה נושן בין שניים, חוב ילדות שוולקשטיין מבקש לשווא לפרוע. "מהו הקורא", הוא שואל, "אם לא תשוקה להאריך?
רסלינג
מאת: לואי־פרדינן סלין
תיאור: זהו סיפורו של איגנץ פיליפ זמלווייס (1865-1818) הרופא ההונגרי בעל המזג הסוער, שדמותו הייתה לסמל של אדם הזועק אמת מצילת חיים אך נבלם בחומת הקונפורמיזם של הקהילה המדעית.

בעזרת שמירה על כללי היגיינה קפדניים, כך גילה, ניתן למגר את "קדחת הלידה" הקטלנית ששטפה אז את אירופה ושבבתי חולים מסוימים גבתה את חייהן של כשליש מן היולדות. חיטוי ידיים יציל חיים, כך טען בלהט שוב ושוב, אך על אף ההוכחות הברורות שהציג – ירידה דרסטית בשיעור תמותת הנשים – תגליתו המשונה התקבלה בזלזול ובלעג. הוא הוקע מהקהילייה הרפואית וצעד יחידי-כמעט בנתיב האמת עד לסופו הטרגי. ההכרה בתגליתו מצילת החיים הגיעה באיחור של 40 שנה, מאוחר מדי בשבילו ובשביל רבבות נשים שקיפחו את חייהן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שלומי מועלם
תיאור: אדם נוטל על עצמו את משימת תיאורו של העולם. ברְבות השנים הוא יוצר מרחב דמיוני ומאכלסו בדמױותיהם של מחוזות, ממלכות, הרים, מפְרצים, ספינות, אײם, דגים, חדרים, מכשירים, כוכבים, סוסים ובני אדם. רגעים אחדים לפני מותו הוא מגלה כי מבוך הקװים הסבלני הזה משרטט את קװי המִתאר של תװי פניו". חורחה לואיס בורחס כתב מילים אלו על עצמו, באחרית הדבר של אחד מספריו. באורח דומה משימתו של קובץ תרגומים ועיונים זה היא כפולה: לתאר בקװים רחבים ודקים נושאי ליבּה ביצירתו המְבוכית של בורחס, ובד בבד להניח לקולו להישמע ולדמותו לבצבץ מבעד למילותיו. בחלק הראשון מוצגים, לראשונה בעברית, תרגומים לארבעת הסיפורים של הקובץ הזיכרון של שײקספיר (1983), ספר הפרוזה האחרון שהוציא בורחס בימי חײו. בחלקו השני מכונסים ארבעה מאמרים פרשנײם רחבי היקף העוסקים באופן רוחבי ובמבט סינופטי ברעיונות ונושאים מרכזײם שהעסיקו את בורחס לאורך כל יצירתו: יחסי תרבױות מזרח ומערב, הפילוסופיה של הזמן ומצב הקיום האנושי בתוך הזמן, עיצובה של הזהות האישית מתוך ובאמצעות מעשה הכתיבה הספרותית, וטבעם האניגמטי של האובײקטים הפנטסטײם.
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים
מאת: אייל דותן
תיאור: מקריות איננה מתפענחת בקלות, חמקמקותה היא מן המפורסמות, צורותיה רבות. היא ארוגה במרקם ההוויה, בשגרה, במעגלי החיים ובמאורעות קיצון. היא מה שהופך את העולם לחדש, למפתיע, לבלתי-צפוי. לפעמים היא טובה אלינו ולפעמים רעה, ואולי איננה מתייחסת אלינו כלל, ולחינם נבקש את קרבתה או עצתה. מקריות היא תמה אוניברסלית שבה עוסקים כל כתבי הקודש והספרויות, היא מושג מרכזי שבו מתחבטים פילוסופים מתחילת המחשבה עד ימינו. האדם הצליח לביית אותה חלקית ולרתום אותה לשימושים שונים ומגוונים. בהתחלה עשה זאת באמצעות הגרלות דתיות ומשחקיות, ובהמשך גייס לעזרו את המדע והמתמטיקה. אבל מקריות הייתה ונותרה אניגמה בממד החומר, המחשבה, הפסיכולוגיה והאסתטיקה. ספרו של אייל דותן צולל אל תוך הספרייה הענקית של טקסטים העוסקים במקריות ודולה משם 13 סיפורים, עיונים פילוסופיים ופסיכואנליטיים. כל אחד מהם מציע תפיסה ייחודית של מקריות ונעזר בה כדי להבין בעיה מרכזית אחרת. יחד הם יוצרים חבורה מגוונת אשר טווח העניין שלה רחב ביותר. הספר בוחן, בין השאר, כיצד וולטר ואליס מונרו תופסים הזדמנויות והחמצות בחיים, ומה עומד בעיניהם מאחורי מזל טוב ומזל רע; כיצד פרויד ויונג רותמים צירופי מקרים לטיפול נפשי ובאיזה מחיר; מהי דרגת החופש הממשית שלנו לפי ספר יונה ובורחס; כיצד מקריות מעוררת באנדרה ברטון וסופי קאל השראה, ואילו משחקים רציניים הם משחקים איתה; מדוע לוקרטיוס האטומיסט ראה בה את הניצוץ שהעיר לחיים את היקום, על כל ישיו וברואיו. בין גיבורי וגיבורות הספר נמצאים נביא, משרת, אחות פסיכיאטרית, מהמר, משורר, ספנים, הרפתקן, אמנית, פסיכואנליטיקאים, מרגל ואפילו המוות מחופש לאישה. הסיפורים שלהם הם גם הסיפורים שלנו; צירופי המקרים שהם פגשו מוכרים גם לנו. בשפה בהירה, נטולת ז'רגון אקדמי, מציע דותן פנורמה של התבוננויות. כל אחד מפרקי הספר הוא מקרה אוטונומי וניתן לקוראו בנפרד מהשאר, אבל יחד הם יוצרים קלסתר רב-פנים של תופעה חמקמקה זו.
רסלינג
מאת: אביהו זכאי
תיאור: בשנת 1942 סערו וגעשו הקרבות בסטלינגרד, והג'נוסייד הנאצי הגיע לשיאו. גורל הציוויליזציה המערבית היה תלוי בשׂערה. ספר זה דן בארבעה חיבורים יוצאי דופן בשנה גורלית זו, פרי עטם של מלומדים גולים מגרמניה שיצאו חוצץ נגד הברבריות הנאצית: - "דוקטור פאוסטוס" מאת תומאס מאן (1947),
- "המיתוס של המדינה" מאת ארנסט קסירר (1946),
- "מימזיס: התגלמות המציאות בספרות המערב" מאת אריך אוארבך (1946),
- "דיאלקטיקה של נאורות" מאת מקס הורקהיימר ותאודור אדורנו (1944). עד כה נחקרה המורשת הייחודית של כל אחד מן המחברים האלה בנפרד, ולא נבחן אותו הרגע של שנת 1942 שהיה פרשת דרכים מכריעה בקריירות שלהם. מחבר הספר "העט נגד החרב" בודק כל חיבור לגופו, מסביר את ההקשר של יצירתו, ומאיר את הקשרים שבין ארבעת החיבורים האלה. מחבריהם קראו בהם למלחמת תרבות דחופה ומקיפה כנגד הברבריות הנאצית, ובתוך כך שינו את קווי המִתאר ואת התכנים של ההיסטוריה האינטלקטואלית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: ולדימיר פפרני
תיאור: "אדם־תזמורת", כך הגדיר מקסים גורקי את לב טולסטוי: אדם בעל פנים רבות, שהיה נכון תמיד להיות "אחר" לא רק מול הכול, אלא גם כלפי עצמו. לא פעם מחק את כל מה שעשה והשיג כדי לבנות את עצמו מחדש. להיות אחר, ללכת נגד הזרם, למרוד במוסכמות, לפרוץ מסגרות שהציבו לו אחרים ושהציב הוא לעצמו - זה היה גורלו של טולסטוי.

בספר זה נעשה ניסיון לעיין בתופעת התרבות ששמה טולסטוי בבחינת שלמות שמתגלמת הן ביצירותיו הספרותיות ובשאר כתביו, הן בפעילותו ובהתנהגותו בכל זירות חייו (הספרותית, הפילוסופית-הדתית, החברתית והאישית). ההתבוננות בשלמות זו נעשית כאן משתי נקודות מבט: חלקו הראשון של הספר עיקרו בטולסטוי המחבר האחר, הסופר הייחודי השונה בטבעו משאר הסופרים; חלקו השני של הספר יוחד להגותו של טולסטוי, המיוסדת על אוצר הדעת האנציקלופדי האדיר שצבר, והיא הגות ייחודית מאין כמוה שנעה בין הרציונליזם למיסטיקה.
מוסד ביאליק
מאת: רבקה אלינב
תיאור: ​​​קריאה המתריסה "דווקא רציתי לצאת מגדרי" מפיה של מריה סיבילה מריאן, אמנית חלוצית מן המאה ה-17, עשויה לשמש כסיסמה מזהה למסען של הגיבורות העומדות במרכזו של ספר זה. זהו מסע חיפוש זהותי (quest) הניזון מיסוד אנרכי של שחרור. הניצוץ המתניע את מסע התגבשותן והתגשמותן כיוצרות כרוך במאבק בגדרות שגזר עליהן מגדרן. הן מונעות מהדחף העז למרוד בקונבנציות התרבותיות שנועדו לקבע אותן למשבצת ייעודן המוּלד. הדיון הנפרש בספר מתחקה אחר הדקדוק הפנימי של מסע החניכה הנשי: מהו סוד המשיכה של רומן החניכה (Bildungsroman) בעיניהן של סופרות; מה הן אותן חוזקות שהפכו אותו ליעד מבוצר גברי; מה הן נקודות ההשקה בין מסע הגיבור למסע הגיבורה; ומנגד, באילו נקודות מתייחד מסע החניכה הנשי מדפוס המקור הגברי. את התשובות לשאלות אלו ועוד רבות אחרות נבקש לחלץ מקריאה פרשנית צמודת-טקסט ברומנים של רות אלמוג (שורשי אוויר; באהבה, נטליה; אישה בגן); יהודית קציר (למאטיס יש את השמש בבטן; הנה אני מתחילה) ועמליה כהנא-כרמון (ליוויתי אותה בדרך לביתה). הנחת המוצא של דיוננו בסוגיית "'דיוקן האמנית כאישה" המתמקד בסיפורת נשים עברית, היא כי בתסמיניה הגלויים והסמויים מדובר בנרטיב נשי אוניברסלי, חוצה גבולות שפה ותרבות. אשר על כן, העיון בשלושת שערי הספר מפגיש בין הגיבורות העבריות ודגמי חניכתן לבין מקבילותיהן, העשויות להיחשב מהרבה בחינות כ"שארותיהן ברוח", פרי עטן של דוריס לסינג, סימון דה בובואר, קייט שופן, דורותי ריצ'רדסון, סילביה פלאת ואן סקסטון. לנוכח המבט הגברי שכונן את הנשים כאובייקטים המתקיימים לאורו ובשבילו, הקול שסופרות מעניקות לגיבורותיהן היוצרות הוא בבחינת נקיטת עמדה אידאולוגית. הצבתן במרכז העלילה בעמדת דוברת בעלת הכרה וחשיבה ביקורתית ורפלקטיבית פירושה לנכס להן עמדה פוליטית של ידיעה ובעלות על המבט. מתוך תכונות אלו נובעת סמכותן לפרש את מסע החיים שלהן לקראת התגשמותן כאמניות ולממש את זכותן הטבעית "להסתכל לשמש בעיניים", כפי שניסחה זאת ההוגה הלן סיקסו.
מכון מופ"ת
מאת: מיקי כץ
תיאור: מה מסתתר מאחורי החזות הזוהרת של החיים בעיר הגדולה? כיצד מתמודדות הנשים הצעירות: ברידג'ט ג'ונס, גיבורת יומנה של ברידג'ט ג'ונס, שילה לוין משילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק ונשים צעירות נוספות החיות בעיר הגדולה עם החיים התובעניים במטרופולין? על מה הן חולמות? מה הן מקוות להשיג? האם הרפתקאותיהן המיניות מעידות על בשלות והנאה או שמא בן זוג למיטה הוא לא יותר מקישוט נאה שיש להתהדר בו? האם הנשים המשוחררות הללו הן בעצם "סינדרלות" המצפות לאביר שיופיע עם סנדל הזכוכית ויציל אותן? וכיצד הן רואות את האג'נדה הפמיניסטית? האם הן מזדהות אתה? מוכנות להילחם בעבורה? או שמא הן שקועות במירוץ החיים ואינן נותנות את דעתן לנושא המאבק למען זכויות הנשים, שגם במאה העשרים ואחת טרם הגיע לקצו? בנות העיר הגדולה — סקס רומנטיקה ופמיניזם בוחן את הסוגיות הללו ומציע תובנות חדשות ומפתיעות.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: ענבל רשף
תיאור: מה אפשר לדעת על הלא ידוע? איך אפשר לדבר עליו? האם יש לו תפקידים, מבנה, צורה? איזו חוויה הוא מעורר? במחקר מרתק ומפתיע יוצאת ענבל רשף למשימה שלכאורה חותרת תחת עצמה. היא מבקשת לדון באופן בהיר באי-בהירוּיוֹת, ביסודות כאוטיים או באירועים חסרי סיבה, בצורות נוספות שבהם הלא ידוע מופיע בספרות. המשימה היא ליצור דו-שיח פורה עם אי הידיעה: מחד גיסא, לא להתיימר לדעת את מה שלא ניתן לדעת; מאידך גיסא, לא להתעלם ממה שאין סמכות לדבר עליו. הפתרון המוצע כאן טמון בהצגת אספקטים: על אספקט ניתן לומר דברים ברורים, אך הוא אינו מגדיר באופן כולל או סופי את הדבר שאליו הוא שייך. מכיוון שהמדע הבדיוני נולד מתוך השסע בין עידן הנאורות לתנועה הרומנטית, הוא נמצא מתאים במיוחד לתיאור האספקטים של הלא ידוע. האספקט של הבלתי מובן מוצג דרך שתי שפות: השפה המאגית, שפה חושית שקשורה באופן הדוק לשפת השירה; לעומת זאת השפה המיסטית פיתחה את צורת השלילה כדי לתאר את מה שאין לו תואר, ותוך כדי כך להצביע על אפשרות שלישית בין היש לאין. האספקט של המובן מאליו משרטט את אופייה של ההעלמות המסתורית שמתרחשת כאשר תשומת הלב נודדת הלאה מהמוכר. האספקט של החדש מציג צורות ביטוי לזמן ולתנועה, הוא מעלה מחדש את שאלת ייצוג החוויה הרדיקלית. לסיום מוצגת הצורה שלובשת הקטסטרופה של אחרית הימים בספרות הישראלית כתואמת לדפוס של פיצול שמקורו בטראומה. ספרה של ענבל רשף הוא בבחינת ניסיון נועז להתבונן אחרת בספרות ולשאול מחדש שאלות ותיקות: מדוע שירה מבקשת לטעום מילים? מה היחס בין המובן מאליו לבלתי מודע? מתי טעות בקריאה מהווה הזדמנות להתבוננות פנימית? איזה אופי יש לחידוש?
רסלינג
מאת: יהונתן אלשך, רועי וגנר
תיאור: בעולם שארג ז'אן ז'נה בספריו ובמחזותיו, הקדוש והטמא מתקפלים זה לתוך זה ללא גבולות: זונה-קוקסינל (ולא במינוח של ימינו "טרנסווסטיט") קתולית אדוקה, למעשה קדושה, שישו התגלה אליה כגשם של זהב, או ליתר דיוק, כשֶתֶן הזורם בקשת במשתנה ציבורית; מלח שעכוזו השרירי מכוסה גיזת תלתלים זהובה (ממש כמו זו של יאסון והארגונאוטים); אותו מלח ומנהל בית זונות של עיר נמל מטילים קובייה כדי להכריע מי יחדור אל מי. המלח מרמה כדי שיחדרו אליו, מעניש את עצמו על רצח שביצע. גם מחוץ לספריו ולמחזותיו של ז'נה העירוב ניכר: שרירי הירכיים של שוטרים אמריקנים המפזרים הפגנה של "פנתרים שחורים" מסעירים את החושים – מסעירים כל כך, עד שאי אפשר עוד להמשיך לראות את השוטרים כאויב פוליטי, וכל זאת למרות גבריותם אפלת העור של "הפנתרים", המתמרדים באופן שכה ראוי להזדהות אתו, נגד דיכוים של אנשים שחורים. כך בכל אופן אמר ז'נה לעיתונאי שראיין אותו. ספרם של יהונתן אלשך ורועי וגנר, מעשה סדום פוליטי, מנסה לברר – תוך כדי התמודדות עם סארטר, באטלר ואחרים – מה נותר רלוונטי בכתיבתו, בחייו ובפעילותו הפוליטית של ז'אן ז'נה; מה נותר רלוונטי עבורנו – אנחנו, כל מי שנחרדים, ועל כן משתמטים השתמטות כמעט אינסטינקטיבית מהניסיון להיכנס תחת הכותרת "אנחנו"; מה נותר רלוונטי בפואטיקת ההתנגדות הטהורה של ז'נה לימים שאחרי הייאוש מהפוליטי. במכתב אישי משנת 1952 כתב ז'נה לפטרונו הגדול ז'אן פול סארטר: "אתה רואה שלא במונחים של מיניות אני מסביר את המתרומם כי אם במונחים ישירים של מוות". גילוי העוצמה הפוליטית של ה"מוות בחיים" ניצב במרכז שתי המסות שבספר זה. המוות בחיים, כך השלה את עצמו ז'נה, יוכל לאפיין את קיומם הפוליטי של המתרוממים, של הסדומנים, של כל מי שבשבילם להיות הומו משמעו להיות כנגד הסדר הקיים. בימיו של ז'נה היו רבים כאלה. כיום כמעט שעברו מן העולם.
רסלינג
מאת: דורית גוטספלד
תיאור: סיפורת הנשים הפלסטינית שינתה את פניה בשני העשורים האחרונים, הן מבחינת כמות היצירות היוצאות לאור והן מבחינת איכותן. כתיבתן של הסופרות הפלסטיניות בנות הדור החדש משתלבת כיום במגמות הכתיבה העכשוויות הרווחות בספרות העולם. סופרות אלה כותבות באופן משוחרר, גלוי וכנה, ורבות מהן מפגינות יכולות ביטוי לשוניות וסגנוניות מקוריות אשר חורגות מהקונבנציות המסורתיות בספרות הערבית בכלל והפלסטינית בפרט. הסופרות הפלסטיניות בנות הדור החדש נוטלות חלק בתחרויות בעולם, הן זוכות בפרסים ויצירותיהן של חלקן אף מתורגמות לשפות זרות. ספרה של דורית גוטספלד בוחן את כברת הדרך שעשתה סיפורת הנשים הפלסטינית בישראל ומחוצה לה משנת 1948 – אז החלה להתפתח בצורה משמעותית – עד ימינו. הספר מתמקד בשלוש קבוצות עיקריות של סופרות: הסופרות הפלסטיניות החלוצות (למשל נג'וא קעואר וסמירה עזאם), אשר כתיבתן הרומנטית-הומאנית יצרה תשתית לשיח פמיניסטי; סופרות דור הביניים (למשל סחר ח'ליפה, פאטמה ד'יאב וליאנה בדר), אשר כתיבתן הריאליסטית "המגויסת" ניסתה ליצור איזון בין שיח נשי-פמיניסטי לשיח פוליטי-לאומי; וסופרות הדור הצעיר (למשל סאמיה עטעוט, דימה אל-סמאן ורג'אא בכריה), אשר כתיבתן המודרניסטית והפוסט-מודרניסטית קוראת תיגר על הקונבנציות הספרותיות המקובלות ומנסה ליצור שיח נשי מקורי וייחודי. עיקר תשומת הלב בספר מופנית לניתוח תמטי וסגנוני של מיטב היצירות הסיפוריות שנכתבו בידי סופרות פלסטיניות בולטות. הספר גם מתאר את מידת ההשפעה של האירועים הפוליטיים-לאומיים על הכתיבה הנשית לאורך השנים, ובין השאר מצביע על יחסי הגומלין בין הכתיבה הנשית הפלסטינית לבין כתיבתם של סופרים-גברים פלסטיניים בולטים.
רסלינג
מאת: ליליאן שטיינר
תיאור: ספר זה חובר למאמץ הפמיניסטי להבין ולהתחקות אחר הגורמים שיצקו את הקיפאון הנשי ויצרו לאורך ההיסטוריה "מצב נשי" מעוות ומשתק אשר רחוק מהמהות ומהחירות האונטולוגית הנשית. החשיבות הכבירה של האם בעיצוב האגו של הצאצא תרמה רבות לתיחומה של האישה באימהי ולטשטוש של הנשי באימהי. האינטראקציה בין המינים – כפי שהיא מתוארת בפואטיקה ובתמטיקה של ז'אן צ'מפיון, קתרין ריאואה ומארי קרדינל – חושפת את השכבות הארכיאולוגיות המאפילות על דמות האישה. מתוך חקר השיח הנשי מסתמן שיח שהוא מבע ספרותי-נשי, לעיתים אישי, מעוות ועקיף אשר מבקש מתוך שביו להשתחרר מהאימפקט האימהי. שלוש היוצרות טוות בפואטיקה ובתמטיקה שלהן היבט אחד של הקיפאון הנשי – נזקי האימפקט האימהי השלילי על הצאצא והשלכותיהם ההרסניות על ה"אני" הנשי על רקע האינטראקציה בין המינים. מְחקר האינטראקציה בין המינים עולה שקיים קשר קורלטיבי בין מהות יחסי האובייקט של הנפשות הפועלות לבין טיב יחסיהן עם בני הזוג מהמין הנגדי. יתרה מזאת, מסתמנת מגמה של חיסול חשבונות עם מערכת ארכאית דרך מערכת יחסים בין-מינית עכשווית אשר באה לידי ביטוי פואטי ותמטי כאחד, והיא בעוכריה של הדמות הנשית – זו הופכת להיות קורבן בפעם השנייה של האם הארכאית. הפואטיקה של היצירות מהדהדת את הפואטיקה של הנפש. החיבור המיוחד בין פסיכואנליזה, מגדר וספרות חושף תופעות תפיסתיות והתנהגותיות אשר משליכות על המציאות הנשית הכללית ומבאר חריגות קונצפטואליות ביחס להגדרת האישה ומהותה הנשית.
רסלינג
מאת: לוקיוס אנאיוס סנקה, רחל בירנבאום
תיאור: הטרגדיות של סֵנֵקא – הטרגיקון, הפילוסוף הסטואיקן, המשורר והחצרן הרומי הנודע – הן הטרגדיות הרומיות היחידות שהגיעו לידינו בשלמותן. סנקא פעל בזמן שלטונם של הקיסרים טיבריוס, גאיוס קאליגולא, קלאודיוס ונירון (היה מורהו של נירון), והיחשפותו מקרוב ובמשך שנים ארוכות לאכזריותם של הקיסרים האלה ולתאוותיהם הפרועות השפיעה מן הסתם על בחירתו לתאר במחזותיו תיאור מקברי של זוועות - כגון רצח ילדים, ביתור איברים, תשוקה חולנית לגילוי עריות, התאבדות ותאוות שלטון חסרת מצָרים. את הדמויות בטרגדיות מניעים רגשותיהן העזים, הגוברים על ההיגיון ומביאים כליה עליהן ועל הסובבים אותן. הכוחות המניעים את התנהגותן של הדמויות הם שני הכוחות הנידונים במשנת הסטואה: הראשון - הנסיבות והמזל (fortuna), והשני - 'הטבע' (natura), הקובע את אופיו של אדם, תורשתו ומורשתו. נסיבות חייהן של גיבורות 'מדאה' ו'פיידרה' דומות: זו וזו נסיכות נוכריות שעוזבות את ביתן ומצטרפות לאהובן, שתיהן נזנחות ובשתיהן בוערים רגשות עזים שמעבירים אותן על דעתן: במדאה בוערת חמת זעם מטורפת (furor) מלווה ביצר נקם באהובהּ יאסון (Iason), וזו גוברת על אהבתה לילדיה; בפיידרה בוערת תשוקה עזה לבנהּ החורג היפוליטוס (Hippolytus), וזו מביאה לידי התאבדותה שלה ומותו הטרגי שלו. גם יד 'הטבע' הייתה בהתנהגותן: את אופייה הפראי של מדאה תולים, בין היתר, במוצאה מקולכיס (Colchis) הפראית, ואת תאוותנותה היתרה של פיידרה - בתורשה ובמורשה שנחלה מאִימהּ, שחשקה בשור, הזדווגה עימו וילדה את המינוטאורוס. הקונפליקט הפנימי של הרגשות האלה בלב הגיבורות בא לידי ביטוי רב-עוצמה בטרגדיות.
מוסד ביאליק
מאת: נגה איילי-דרשן
תיאור: בריאת התנינים הגדולים, שביית הלויתן, הדריכה על במתי ים והקדשתו של הר צפון – במוטיבים מקראיים אלו מהדהד הסיפור המפורסם ביותר שנוצר באזורנו, סיפור מלחמת אל הסער בים. גרעינו של הסיפור התגבש לפני יותר מארבעת אלפים שנה על חופו המזרחי של הים התיכון. במשך מאות השנים שלאחר כך התפתח הסיפור, התפצל ונטמע בקרב שאר תרבויות המזרח הקרוב הקדום, והשפעתו עליהן ועל ספרויותיהן היתה מכרעת. ספר זה מתחקה לראשונה אחר כל גרסותיו הקדומות של הסיפור המצויות בידינו היום, כפי ששרדו בכתביהן של ערי סוריה, מצרים, חת, אוגרית, מסופוטמיה וישראל, ודן בנוסחותיו של הסיפור ודרכי הפצתו, התקבלותו וטמיעתו בכל מקום ומקום. בכתובים הנידונים כאן: מכתבו של שגריר מארי בחלב; פפירוס עשתרת ממצרים; שירת הים, אגדת פִּשַישַה, שירת חֶדַמוּ ושירת אֻלִכֻּמִי מחת; עלילות בעל מאוגרית; אֶנֻמַה אֶלִש ממסופוטמיה; ופרקים מהספרות המקראית. בתום האלף השני לפסה"נ לא היתה ולו ממלכה אחת במזרח הקדום שלא הושפעה מסיפור מלחמת אל הסער בים. עקבותיו זורעים אור על התמורות התיאולוגיות, החברתיות, והמדיניות שחלו בקרב עמים אלו, על השיתוף התרבותי שהיה ביניהם, ועל הרקע להתהוותה של הספרות המקראית, הצעירה מבין אלו הנידונות כאן.
מוסד ביאליק
מאת: נילי שופק
תיאור: תרגום ראשון זה לעברית של מכלול יצירות החכמה המצריות מציג לפני הקורא העברי את עולמה של ספרות החכמה המצרית הקדומה, שפרחה מאמצע האלף השלישי לפסה"נ עד המאות הראשונות לספירה, והיא אקטואלית עד היום הזה. רוב יצירות החכמה המצרית נוסחו כהוראות אב לבנו, נלמדו בבית הספר ושימשו ספרי עזר לפקידים הבכירים. הן זורעות אור על המחשבה, הערכים והאמונות והדעות של המצרי הקדום בתחומי החיים השונים. מכל ספרויות החכמה הקדומות שנתגלו במזרח התיכון ספרות החכמה המצריתהיא הר לוונטית ביותר לספרות החכמה המקראית, ותרומתה להבנתה עצומה. חלקו הראשון של הספר הוא מבוא לספרות החכמה המצרית, ובו דיון בסוגיה השונים ובמאפייניהם, באידיאולוגיה שלה, רקעה החברתי, שלבי התפתחותה, מחבריה ותרומתה לחקר החכמה המקראית. בחלק השני מובא תרגום של היצירות מן המקור המצרי בלוויית מבואות ופירושים.
מוסד ביאליק
מאת: גיא דרשן
תיאור: למרות שפע ההקבלות הספרותיות בין המקרא ובין ספרות המזרח הקדום, ובמיוחד העולם המסופוטמי, לא נמצאה בו הקבלה צורנית ורעיונית לסוגה הניצבת ביסוד סידורו של ספר בראשית - רצף סיפורי בסידור גנאולוגי מראשית האנושות ועד ראשית העם. כיצד זה? האם היא פרי פיתוח מקורי של סופרי המקרא?

ספר זה מבקש להאיר על התהוותו של ספר בראשית ועל הסוגה הייחודית 'סיפורי מוֹצָא', הניצבת בתשתית מקורותיו, מנקודת מבט חדשה, באמצעות הקבלות מן הכתיבה הגנאלוגית והמיתוְגרפית של העולם היווני בתקופה הארכאית ובראשית התקופה הקלסית (מאות ז'–ה' לפסה"נ), וממסורות מהעולם הפיניקי והלוּוִי של האלף הראשון לפסה"נ.

הספר מאפיין את סוגת סיפורי המוצא, ולראשונה בחקר המקרא, מתחקה אחר מקורה של סוגה ייחודית זו, שלבי התפתחותה והנסיבות ההיסטוריות שהובילו להופעתה במקרא ובספרות הסביבה - למן מקורות ההשראה שלה במסופוטמיה ועד ביסוסה באגן התיכון המזרחי ברבע השני של האלף הראשון לפסה"נ. ספר זה פונה לכל המתעניין בשאלת התהוותו של ספר בראשית בפרט וביצירה המקראית בכלל, וכן לכל המבקש להכיר את הקשרים והזיקות בין תרבויות אגן הים התיכון במחצית הראשונה של האלף הראשון לפסה"נ.
מוסד ביאליק
מאת: יפה וולפמן
תיאור: בהתיאטרון של סארטר נבחנים חמישה מחזות מרכזיים של ז'אן-פול סארטר ("הזבובים", "בדלתיים סגורות", "השטן והאל הטוב", "נידוני אלטונה", "נשי טרויה") מפרספקטיבה אשר באה לידי ביטוי בהגותו ובנובלות שלו. בהציגם גיבורים בפעולה, מאפשרים לנו המחזות לעקוב אחר השתנות מושג ה"אחרים" לנוכח אירועי ההיסטוריה (הכיבוש הנאצי ומשטר וישי, מלחמת אלג'יר, המלחמה הקרה), אחר מעשיהם של בעלי כוח ושררה לצד אלה של נדכאים. הבעיות הקריטיות של תקופתנו באות כאן לידי ביטוי, ומכיוון שהתיאטרון מופנה לקהל צופים, סארטר מציג בו דרכי התמודדות עם "מצבים קיצוניים", תוך כדי קריאה למעורבות ולפעילות אקטיבית של הקהל. קריאה לפוליטי. לצד ניתוח מקיף של מבחר ראיונות שהעניק סארטר בעקבות העלאת מחזותיו, מציגה יפה וולפמן את ההתמודדות של סארטר עם תיאוריות תיאטרוניות ופרקטיקה של מחזאים בני דורו – ברכט, בקט ויונסקו. כמו כן, מוצגים המעברים מה"אחר" אל קבוצות ה"אחרים", בהם אלה המנסים לשלוט בסובייקט ואלה התלויים בו, אלה המבקשים את עזרתו ואלה הנלחמים בו. במקביל, נבדקים שלבי המעבר מה"אחר" בן החורין (ה"בשביל עצמו" הסארטרי), דרך ה"אחרים" המתים, אשר אינם פועלים לחלץ את עצמם ממצבם כשוכני גיהינום ("בדלתיים סגורות"), עד ל"אחר" שמחליט לעזור לאחרים ולהקריב את חייו. תוך כדי הצצות לפילוסופיה שלו ביחס למחזותיו, מראה יפה וולפמן כיצד סארטר מתקדם לקראת דיאלקטיקה אשר לפיה האדם כבר אינו שולט במפעלו, אלא הוא כלי שרת בידי כוחות לאומיים ובינלאומיים אשר הופכים אותו לחסר אונים; כלומר שחירות הסובייקט המפורסמת של סארטר מוטלת בספק במחזותיו האחרונים. בעקבות הנחות פסימיות אלה, בעיבוד שלו ל"נשי טרויה" מתריע סארטר מפני מעשי אדם המובילים לחיסול האנושות.
רסלינג
הצג עוד תוצאות