נמצאו 403 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: איימי הורוביץ
תיאור: אין דבר כזה מוזיקה מזרחית מאת ד"ר איימי הורוביץ הוא מחקר אתנוגרפי העוסק בלידתו של סגנון מוזיקלי שיהפוך לימים לסוגה מרכזית בישראל – המוזיקה המזרחית. מאז שנות השבעים ועד אמצע שנות התשעים של המאה העשרים, הודרה המוזיקה המזרחית מהמרחב הציבורי וזכתה ליחס מזלזל מצד המיינסטרים הישראלי. בשנים אלה היא התגבשה בשכונות רבות ברחבי ישראל, כשהיא ממזגת לתוכה שלל מסורות מוזיקליות מאזור הים התיכון ויוצרת פסקול חתרני ומורכב מאין כמוהו. אין דבר כזה מוזיקה מזרחית עוקב אחר עשורים ראשונים אלה בהתפתחות המוזיקה המזרחית, וחושף את המתחים הרבים שהתלוו ליצירתה ואת מנגנוני הדיכוי שהופעלו עליה.
ספרה של הורוביץ הוא מחקר פורץ דרך על ראשית קורותיה של המוזיקה המזרחית. הוא מתחיל בדוכן קסטות בתחנה המרכזית הישנה, ממנו בקע קולו המפלח של זמר אחד ויחיד בדורו: זהר ארגוב. איימי הורוביץ, חוקרת מוזיקה צעירה מארצות הברית, יצאה מהדוכן ההוא למסע אישי מרתק במועדונים, באולפני הקלטות, בהופעות, כשלצידה עוזר המחקר שלה דאז, הסופר ראובן (רובי) נמדר. היא פוגשת דמויות מרכזיות משדה המוזיקה המזרחית של אותם ימים: החל בזמרים וזמרות בולטים, כמו זהר ארגוב וזהבה בן, מלחינים ואמרגנים כמו אביהו מדינה והאחים ראובני, וכלה בבעלי חברות תקליטים ומפיצי קלטות. מסעה המתועד והחד-פעמי חושף את הזיקות הישירות והעקיפות שמתקיימות בין הפוליטי לאסתטי, ואת מידת מורכבותה וחתרנותה של המוזיקה המזרחית, אשר שימשה פסקול משותף לקהילות דחויות רבות.
הקיבוץ המאוחד
מאת: אילאור פורת
תיאור: ד"ר אילאור פורת מציע עיון מקיף ראשון בשירתו של אחד המשוררים המרתקים והמאתגרים בשירה העברית של מפנה המאה ה־21: חזי לסקלי. פורת מזמין את הקוראים לנסות ולהתעמק בשירתו של משורר שנדמה שהדבר האחרון שהוא רוצה הוא שיתעמקו בו. מה הקשר בין גברת פריזל מהסדרה "אוטובוס הקסמים" למשורר חזי לסקלי? האם השפה היא בעצם רובוט ענקי? ומהי טעותם הגורלית של הרוצח ושל הבלש הרודף אחריו? לסקלי מציג חידות איגיון, תעלולי שפה וחיבורים בין סוגי אומנות שונים, שמטרתם להכשיל את הקורא. אבל מבעד למערך ההסוואות המתוחכם, נדמה שהדרך לפיצוח אתגרי שירתו של לסקלי היא למעשה פשוטה מדי, פשוטה עד להביך... ד"ר אילאור פורת הוא עורך, מתרגם ומבקר ספרות. זהו ספר העיון הראשון שלו.
הוצאת גמא
מאת: סיגל נאור
תיאור: "ובאמת, הספרות היא בגידה ונקמה בכל מה שאנחנו יודעים או בכל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים; הספרות היא בגידה ונקמה בתרבות ובהנחות היסוד השגויות שלה שרק נדמות לנו כאקסיומות; הספרות היא בגידה באהובינו שאותם אנו מעלים על מזבחה"
לפלוש דרך הקיר הוא ספרה החמישי של סיגל נאור והוא מאגד מסות שנכתבו בשני העשורים האחרונים: על ספרות וקריאת ספרות, על פוליטיקה, על פרוזה ועל שירה. כל מסה בספר מתחילה משאלה קיומית מטרידה שאינה מניחה לכותבת והיא מנסה להשיב עליה בכנות ובאומץ. בשתיים מן המסות היא מפנה את השאלה החוצה והתוצאה היא שיחה רבת משתתפים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אורלי גל
תיאור: ספרה של אורלי גל וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי מתאר ומפרש יצירות של שלושה יוצרים מרכזיים בפרוזה העברית החוזרים באמצעות הכתיבה אל מחוזות ילדותם שהם גם מחוזות הראשית של הציונות המתחדשת. בין סוף שנות ה-60 לשנות ה-80 ראו אור יצירות ספרות שעסקו בילדות הארץ-ישראלית מפרספקטיבה חדשה: הן נכתבו על ידי סופרים שנולדו בארץ ונתפסו הן בעיני ההגמוניה החברתית והתרבותית של התנועות הפועליות ושל ה"התיישבות העובדת", והן בעיני עצמם, כדור "טבעי" ו"ילידי" ראשון בארץ.
יעקב שבתאי, יהושע קנז ומאיר שלו הם בניהן של התנועות הפועליות ושל ה"התיישבות העובדת" השבים בכתיבתם אל מחוזות ילדות אוטוביוגרפיים מנקודת מבט של ילד. ביצירות ניכרת עמדה נוסטלגית כפולת פנים המשקפת תחושת שבר או חסר בתוך הווה פגום, לצד הפניית מבט לאחור אל מרחב ילדות אוטוביוגרפי ספוג אינטימיות וגעגוע. המחברים תרים ביצירותיהם אחר רציפות ושייכות שאבדה; הם חושפים תהליכי התפכחות אישיים שיש בהם גם היבטים לאומיים והיסטוריים.
איך מיוצג העבר? כיצד מצטיירים ההווה של העבר וההווה העכשווי של המחבר דרך נוכחות מבעו הכפול של הזמן? ומה משמעותה של החזרה הספרותית אל מה שנצרב בתודעה כייצוגים בעלי נוכחות סמלית בילדות הארץ-ישראלית? אלה חלק מהשאלות שעולות לנוכח הפניית המבט לאחור והשיבה המאוחרת של המחברים אל הילדות באמצעות הכתיבה.
וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי מבוסס על עבודת הדוקטורט של אורלי גל, מורה לספרות ומרצה לחינוך העוסקת בהשפעה ההדדית המתקיימת בין הספרות והאמנות לבין הסביבה התרבותית בתוך מרחב הזהות הישראלי על סמליו וערכיו.
רסלינג
מאת: תמר אלאור
תיאור: הוא הגיע ממסופוטומיה וממדבר יהודה, אך גם - ובעיקר - מרחוב דיזנגוף; הוא נוצר בסדנת הפסל ובסנדלרייה הקיבוצית, אך גם באירופה ובמפעל בסין; נועלים אותו, לובשים אותו, ובעיקר מתאמצים שלא להתאמץ אתו. חמקמק אך שכיח, אקלקטי אבל מדויק: הסגנון הישראלי.
במחקר חדשני ומרתק המתמקד בחפץ אחד - הסנדל - מתחקה האנתרופולוגית פרופ' תמר אלאור אחר לקסיקון הצורות המקומי, ומתווה אופן התייחסות חדש לתרבות החומרית שלנו.
עם עובד
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: הכרך השלישי של מחשבות על עגנון הוא חפירת עומק בטקסט אחד, קורות בתינו, מיצירות הזקונים של עגנון, שפורסם לראשונה בשלמותו כתשע שנים אחרי מותו של המחבר.
המחשבה הביקורתית על קורות בתינו מבוססת בחיבור זה על הבחנה כי יצירה זו עיקר קיומה הוא בממד טקסטואלי או בין-טקסטואלי, כלומר קורות כתיבות הספרים בקהילתו. הבחנה זו לגבי יצירה זו שהיא 'כתיבה על כתיבה' באה להחליף את מה שביקורת עגנון ראתה כיצירה שאין לייחס לה תשומת לב רבה, וכי אינה אלא ניסיון כושל של עגנון להעמיד סאגה משפחתית בדויה למחצה.
הקריאה בקורות בתינו מבקשת להראות כי גם אם שוקעו בה תולדותיהם של אנשים ממשיים מאבות אבותיו של עגנון, הרי בממד העומק שלה אין זו יצירה על אודות בני אדם, אלא על קיומם, תולדותיהם וגלגוליהם של ס פ ר י ם מכל מרחביו של ארון הספרים היהודי. הכוח המניע של יצירה זו טמון באבלו המתמשך של עגנון על אובדנם הקטסטרופלי של כתביו וספריותיו שלוש פעמים בשרשרת אסונות אישיים וקולקטיביים, ומעל כולם השריפה 'המיתולוגית' של כל ספריות עירו בוטשאטש בשנת 1865. מכאן - מאירוע היסטורי זה אשר לסבו ר' יהודה פארב היה חלק חשוב בריפויו - מתגלגלת התֶמה החוזרת בכתבי עגנון של סופרים ואוהבי ספרים שספריותיהם עלו באש, וכן התעניינותו העקבית בספרות השבחים ובסיפוריה על כתבים נשרפים וכתבים גנוזים. מכאן מתגלה גם הפיצוי האסתטי והאידאי שנמצא לו בדמות עיצובו של 'קורות בתינו' כחלל רב-קולי עצום של ספרים בני תקופות שונות, המשוחחים כביכול ביניהם ומבקשים מהמספר להכריע בין עמדותיהם השונות. כל זה מוליך לחיבורו של קורות בתינו כ'סיפור שבחים (הגיוגרפיה) של העצמי הכותב', כלומר לעיצוב האישיות היוצרת של עגנון עצמו כמי שממשיך להיטלטל בין מסורות של חכמים קדומים אנשי מגיה וחכמי אסטרונומיה לבין חכמי הלכה שידיעת התורה שלהם מגיעה כדי ידיעתה כולה בעל-פה והפיכתה מתורת ספרים כתובה לתורה שכולה בעל-פה.
בכרך זה נפרשת מפה ביבליוגרפית המשחזרת עשרות חיבורים מימי-הביניים ועד לעת החדשה, בין שהם נזכרים ובין שהם נרמזים בספר קורות בתינו. זהו אפוא חיבור עקרוני ביחס לַתכונה שיצאו לה מוניטין של עגנון כ'ספרייה מהלכת' של הספר היהודי, ובעיקר של השיח הפנימי הסוער שדעתו הייתה נתונה בו ביחס לחיבורים הכלולים בה. בתוך שיח זה שוקעו הרהורים ספרותיים עקרוניים ביחס לשאלת נצחיותו המסופקת של הספר היהודי ואפשרויות 'התקיימותו' בתודעה קולקטיבית משננת דווקא בעת אובדנו בשריפה או גניזתו מרצון.
בחלקו השני של הספר נזכרות גם כמה עבודות של עגנון מחוץ לקורות בתינו כמו בסיפור 'ספר שאבד' מהקובץ עיר ומלואה כבפרויקט ספרותי 'צפתי' שעגנון החל בו בסיפורו 'מעשה העז' ושני אלה עומדים כדיפטיך זה לצד זה ומטילים אור על מקומה של הספרות היהודית במעברה מהגולה לארץ-ישראל. שאלת ההיסטוריות של עיצובים ספרותיים עומדת גם במרכז הדיון על המבנה המטאפיסי האורבני של 'חנותו של מר לובלין' וברומנים של עגנון בחתימת הספר.
בספר מפתחות ביבליוגרפיים מפורטים של עשרות חיבורים שעגנון נשען עליהם בכתיבת קורות בתינו וכן תצלומיהם של ספרים נדירים ותעודות נדירות ששימשו את עגנון בכתיבת חיבורו זה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: ערגה הלר
תיאור: ספרה של ערגה הלר, עצם העניין, עוסק בייצוגים של כלבים ביצירה עברית לילדים. הוא סוקר יצירות שכל ילד ישראלי גדל עליהן, קרא אותן, האזין להן בתסכיתים או צפה בהן בקולנוע. אלה יצירות דוגמת "כושי כלב קט" שגיבורו הוא הכלב כושי, "שמלת השבת של חנה'לה" עם הכלב זוזי, "שמונה בעקבות אחד" עם הכלב לקש שהופך עם הזמן למוקי, "איה פלוטו" עם פלוטו הנודע, או "עזית הכלבה הצנחנית" עם כלבה הישראלית המפורסמת לא פחות מפלוטו. אבל המחקר העומד מאוחרי ספר זה אינו מתמקד בדרכי הייצוג ובמופעים של הכלבים אלא ממיין אותם לתבניות סדורות, אגב כך שהוא מציע פרשנות תרבותית-היסטורית להופעתם בטקסטים.
בעלי חיים ככלל תופסים מקום נרחב בספרות הילדים העולמית ונושאים תפקידים שונים. מבין כל בעלי החיים לכלבים שמור מקום מיוחד הודות למגוון התפקידים שהם ממלאים בחיי האדם ולקשר המיוחד בין האדם לכלב. הם נתפסים כמייצגים אוניברסליים של ערכים, חִבְרוּת וחֲבֵרוּת. אבל לכלבים בספרות הילדים שנכתבה בעברית לפני הקמת המדינה, ובשלושים השנים הראשונות שלה, יש תפקיד משמעותי נוסף לערכים אוניברסליים. בתחילת דרכם של הכלבים בסיפורים, בשירים ובפזמונים העבריים הכלב הוא גם חיית מחמד וגם סוכן של בניית זהות לאומית מקומית. עם הקמת המדינה וגיבוש זהותו של ה"צבר" ממשיכה דמות הכלב להתפתח עם האידיאל הישראלי ומציעה לקוראים הצעירים תבניות חדשות המתעדכנות תוך כדי התרחשות. בהתאם לכך המחברת מבררת בין השאר כיצד הופך "כושי" ל"עזית", כיצד הכלב השומר על הקיבוץ הופך לחביב השכונה העירונית, וכיצד כל הכלבים גיבורי המלחמה הופכים ממתים בשדה הקרב, לנכים משוקמים, למילואימניקים משוחררים, ולבסוף לגיבורי-על אלמותיים.
רסלינג
מאת: דן תורן
תיאור: חוזר לשם עכשיו, ספר הביכורים של דן תורן, הוא יצירה אוטוביוגרפית ברובה, המאוגדת בשישה שערים ומציגה זיכרונות ומחשבות לגבי מקומם של הצלילים בחייו כמוזיקאי, זמר ויוצר. בסיפורים המשעשעים־מרירים מספר תורן בגוף ראשון על שירים שכתב עם ברי סחרוף, מאור כהן ואחרים, על סוף שנות ה־80 בתל אביב ועל הקשרים העמוקים עם יוצרים נוספים, ובהם שולי רנד, שמוליק לוי ויוסף אל דרור.
חוזר לשם עכשיו הוא מסע הלוך ושוב בזמן – משנות ה־60 בגינת דבורה של ילדותו התל אביבית, דרך הופעות שונות בארץ ובעולם, כניסה מפתיעה לעזה בשנות ה־90, מסע הופעות בארצות־הברית עם דנה ברגר ב־2012, ועוד מגוון במות ונסיעות. בכל נקודות הזמן והמקום משתף המחבר את הקוראים בתובנות קטנות וגדולות על משמעות היצירה בחיים.
זה הסיפור שלי על צלילים ועל שירים ועל עצמי. ניסיתי ללכוד במילים את ים התמונות והצלילים, שאליהם צללתי כנער ומהם מעולם לא יצאתי. השתדלתי לתאר את מה שהוביל אותי להיות אדם שחי עם מוזיקה בתוך מוזיקה – עם שירים, יצירה והופעות גם בזמנים שבהם זה נתפס כדבר בלתי אפשרי. ניסיתי שוב לפגוש את האנשים שהיו אתי אז, לתאר את האירועים ולספר את הסיפורים שהובילו אותי לחיות בתוך רוקנרול בעברית, במדינה שבה הרוקנרול אינו חלק מהזרם המרכזי, לא במוזיקה ולא בכלל.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: גיא ארליך
תיאור: הספר המקומות הריקים של יהודית הנדל הוא מונוגרפיה מקיפה ראשונה מסוגה המוקדשת לסופרת, כלת פרס ישראל, ולמכלול יצירתה. הנדל (1921–2014) פרסמה במהלך חייה עשרה ספרים והפכה לאחת הסופרות הבולטות בספרות העברית והישראלית. עם זאת, לצד ההכרה וההערכה שיצירתה זכתה להן, נשארה הנדל בשולי הקאנון הספרותי והזיכרון התרבותי הקולקטיבי. ספר זה מבקש להאיר את יצירתה באור חדש. נדונות בו יצירותיה המוּכּרות, ובהן ספרה הנחשב הכוח האחר (1984), ולצידן נבחנים ספריה הידועים פחות, כמו גם סיפוריה המוקדמים והנשכחים משנות הארבעים, שפורסמו בעיתונים ובכתבי העת וסללו את דרכה לספר הביכורים אנשים אחרים הם (1950). חומרים מעיזבונה הספרותי של הנדל, שטרם זכה לעיון מחקרי, נחשפים כאן לראשונה ומביאים לידי גילויים מפתיעים ותובנות חדשות באשר להנדל וליצירתה. חומרי העיזבון כוללים בין השאר נובלה גנוזה, שזוכה בספר לעיון נרחב, וטקסט אוטוביוגרפי שעליו עבדה הנדל בעשור האחרון של חייה.
פרקי הספר – הנעים משנות כתיבתה המוקדמות של הנדל ועד לספרה האחרון, המקום הריק (2007) – מציעים מבט חדש על הסופרת ועל יצירתה, על היחסים המרתקים שטוותה בין ה"ספרות" ל"חיים", על הפואטיקה המלנכולית שלה לצד הניסיון לצעוד אל "מעבר למלנכוליה" וגם על "המקום הריק" כמוטיב דומיננטי בכתיבתה. "המקום הריק" הנדון בספר מִתקשר גם למקומה החסר של הנדל בהיסטוריוגרפיה ובקאנון הספרותי.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: קציעה עלון
תיאור: הספר‭ ‬מקבץ‭ ‬מגוון‭ ‬קריאות‭ ‬באמנות‭ ‬ישראלית‭,‬ שנכתבו‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬ד"ר‭ ‬קציעה‭ ‬עלון‭ ‬ופורסמו‭ ‬בבמות שונות‭ ‬לאורך‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭ 20 -‬שנה‭.‬
ד"ר‭ ‬קציעה‭ ‬עלון‭ ‬היא‭ ‬חוקרת‭ ‬ספרות‭ ‬ואמנות‭,‬ בעלת‭ ‬הוצאת‭ ‬הספרים‭ ‬גמא‭.‬
הוצאת גמא
מאת: מוטי סנדק
תיאור: שמונה שנים לאחר הצהרת בלפור, בשנת 1925 מגיע ממוסקבה אל נמל יפו השחקן והבמאי משה הלוי, אחד מתריסר מייסדי הסטודיו של 'הבימה' במוסקבה מתלמידי סטניסלבסקי ווכטנגוב ומי ששיחק ב'הדיבוק' ו'היהודי הנצחי' לצידה של חנה רובינא. במוחו הקודח נולד החזון להקים תיאטרון של פועלים על חולות תל אביב.
בצריף עץ הומה אדם על חוף הים [במקום בו עומד היום מלון שרתון] הופיעה על לוח המודעות מודעה כתובה במכחול טבול בדיו. מודעה זו עתידה הייתה לפתוח דף חדש ולשמש מפנה חשוב בתולדות אמנות הבמה בארץ. מספר בחורים ובחורות הסתופפו סביב למודעה וקראו בה:
"על יד ועדת התרבות של הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ-ישראל נוסדה סטודיה דרמטית בהנהלת משה הלוי, מקום הסטודיה : תל-אביב. הרוצים להשתתף צריכים להירשם בסניפי ועדת התרבות למקומותיהם. על זמן הבחינות תבוא הודעה מיוחדת".
בעיני החברים ניצת חיוך. לא על הלחם לבדו יחיה האדם... מאה וששים חלוצות וחלוצים ניגשו לבחינות - שלושים וששה התקבלו. ביאליק קרא להם ל"ו הצדיקים. הצגת הבכורה התקיימה באביב 1926 בגימנסיה הרצליה.
משה הלוי טיפח מחזות תנכיי"ם ['יעקב ורחל', 'ירמיהו'], לצדם 'אופרה בגרוש' מאת ברטולד ברכט, 'החייל האמיץ שוויק' מאת ירוסלב האשק ו'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' שהיה למחזמר המצליח בכל הזמנים של הבמה העברית.
גדולי הציירים של התקופה: אריה אל-חנני, ז'ניה ברגר, אריה נבון, מרסל ינקו, עמנואל לופטגלס, ראובן רובין, מנחם שמי, אריה ארוך ויגאל תומרקין עיצבו תפאורה ותלבושות להצגות התיאטרון.
בשנת 1925 נאבק כאן קומץ של כמה רבבות יהודים על בעיות כגון: עבודה עברית יקרה מול עבודה ערבית זולה, הקניית הלשון העברית לאנשים שדיברו רוסית, יידיש, פולנית, רומנית הונגרית ולדינו. הדברת הקדחת שעשתה שמות במתיישבים החקלאיים, התגוננות מפני התקפות רצחניות בדומה לפוגרומים שחוו באירופה.
כל אלה אינם תנאים אידיאליים להקמתו של תיאטרון. כיצד קרה הדבר שחרף כל הנתונים צמח ועלה 'אהל', תיאטרון פועלי ארץ ישראל מתוך שממת החול והביצות? ראוי להביט במושג יהודי עתיק ששלוחותיו נטועות בתנועות המשיחיות שהקימה היהדות בזמנים קשים: האמונה והתשוקה.
בני אדם שפויים מכנים זאת טרוף ו'המשוגעים לדבר' רואים בה חזות הכל.
המכון לקידום תיאטרון יהודי
מאת: רמי קמחי
תיאור: סרטי הבורקס עדיין פופולריים ביותר בישראל. רק לאחרונה יצאו כמה מהם במהדורות חדשות על גבי תקליטורים. אחדים משודרים שוב ושוב בערוצי טלוויזיה ישראליים, בעיקר בחגים לאומיים. מהי הסיבה לפופולריות עצומה ומתמשכת זו של סרטים אלה, שהפקתם הסתיימה כבר בשנות ה-70 – זו השאלה המרכזית שספר זה מנסה לענות עליה. הספר מגדיר לראשונה את סרטי הבורקס ומשרטט את מאפייניהם. יתר על כן, הספר מצביע על הקשר שבין סרטי הבורקס לבין טקסטים של ספרות יידיש קלסית, בפרט על הדמיון בין הייצוג של הקהילה הישראלית-מזרחית בסרטי הבורקס לבין האופן שבו מיוצגת בספרות יידיש קלסית הקהילה היהודית-אשכנזית של השטעטל.
רמי קמחי מציע קריאה חדשה של סרטי הבורקס כטקסט היברידי – טקסט שהוא בעת ובעונה אחת מזרחי-ישראלי וגלותי-אשכנזי. נקודת מבט ייחודית זו מעמידה את סרטי הבורקס כשלב בדרכו של הקולנוע הישראלי אל שיקוף משוחרר ועצמאי של המנעד האמיתי של הגיוון האתני-תרבותי בישראל; שלב שבו הקולנוע הישראלי כבר היה בשל להדהוד אתניות אשכנזית פרה-ציונית, אבל אך ורק תוך כדי הסוואת מקורם האמיתי של המאפיינים האתניים האשכנזיים והשלכתם על מי שנתפסו על ידי השיח הציוני כ"אחרים" – המזרחים.
רסלינג
מאת: טל בן צבי
תיאור: ספרה החדש של טל בן צבי קורא את דמויות העד וייצוגי העדות ביצירתה של סמדר יערון בעקבות השיח התיאורטי על "עידן העדות". במסגרת זו בן צבי קוראת את "עבודת העדות" של יערון כאירוע פרפורמטיבי מתמשך ומחויב שבו נושאת יערון את עול העדות במשך יותר מארבעים שנה.
הפרק הראשון, "עדות: זיכרונות", מבוסס על שלוש הצגות שביים דודי מעיין במרכז לתיאטרון עכו: "זיכרונות דור שני בחיק העיר העתיקה" (1988), "ארבייט מאכט פריי מטויטלנד אירופה" (1991) ו"האנתולוגיה" (1997-2024). בהצגות אלה יערון מגלמת תחילה את דמות האב קרול גרינוולד, ובהמשך את דמותה של ניצולת השואה זלמה גרינוולד – אחת מדמויות המפתח של התיאטרון הישראלי בכל הקשור לזיכרון השואה. הפרק השני, "עדות: עכו אהובתי", מבוסס על הטרילוגיה שיוצרת ומביימת יערון כיוצרת עצמאית: הצגות היחיד "אום מוחמד" (2010) ו"נוואל" (2012), וההצגה "הילא – הדור השלישי" (2015) הכוללת את יערון ולצידה קבוצת הנוער של המרכז לתיאטרון עכו בהנחייתו של מייסרה מסרי. הטרילוגיה עוסקת בעדותם של תושבי עכו ביחס לזיכרון הנכבה הפלסטינית. הפרק האחרון, "עדות בגוף", מתמקד בהצגת היחיד של יערון "מוזי קומבאז מחפש הארה" (2017) שבה העדות כנושא מרכזי ביצירתה העצמאית מגיעה לנקודת גבול קיצונית; יערון כבר אינה נושאת את עול העדות של טראומה שהתרחשה בעבר, אלא היא הופכת את גופה החשוף לזירת אלימות בזמן אמת, ואת הקהל עצמו לעד לאלימות פוליטית.
לספר מצורפים לראשונה שישה מחזות של המרכז לתיאטרון עכו.
רסלינג
מאת: אדם צחי
תיאור: כיצד מצלמים הלם קרב? באיזו דרך מתעדים זיכרונות שמשתקים את בעליהם?
אילו דימויים יכולים לייצג את ריח הדם הלופת לפתע את קנה הנשימה, שנים לאחר
שהסתיימה המלחמה? מאיזה מרחק נכון לצלם את מי שנמצא ממש מולנו ובה בעת
עודנו שם, עם המתים והפצועים, ליד החווה הסינית?
להביט במאכלת עוסק בהלם הקרב של חיילים ישראלים כפי שהוא מיוצג בקולנוע  התיעודי הישראלי. במסע שמשלב אמנות, היסטוריה, מיתולוגיה ופסיכולוגיה נחשף לפנינו עולם מסועף של עשרות סרטי תעודה העוסקים בהלומי קרב, אשר יצאו לאקרנים בישראל בשנים 2020-1988, ומתמודדים עם שאלות חברתיות, אתיות,
פסיכואנליטיות ואסתטיות הכרוכות בצילום לוחמים שחזרו משדה הקרב.
טלטלת הקרבות וקִרבת המוות כמעט אינן מניחות מילים או דימויים הולמים.
הספר חוקר כיצד למרות זאת יוצרי הקולנוע התיעודי בישראל מישירים מבט אל הפצע הסמוי של המלחמה, מנסים להשליט סדר אסתטי בממשי הטראומטי וליצור מראות וצלילים שיתארו את מה שכּׄה קשה לתאר.
זהו סיפורם של סרטים ייחודיים ומכאיבים, אשר מעצבים את זהותנו ומשרטטים
את גבולות האֵבל והזיכרון, החולשה והחוסן של החברה הישראלית. על אף הרצון לחמוק ולהסיט את המבט, סרטים אלה קוראים לנו להתבונן בנפגעים, לשמוע את עדויותיהם ולחתור לתיקון.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
מאת: ניסן שור
תיאור: לרקוד עם דמעות בעיניים מציע צלילה יסודית וסוחפת אל מעמקי תרבות המועדונים והדיסקוטקים בישראל, ומאיר אותה בזרקור רב-עוצמה. סיפורה המלא, המשורטט כאן לראשונה לפרטי פרטיו, נפרש על פני ציר זמן היסטורי של חמישים שנה, בקו מקביל – ועם זאת מתנגש – לתולדות המדינה: מהחבורות הסלוניות של אמצע שנות ה-50 והדיסקוטק הראשון בישראל, דרך שיגעון הדיסקו של שנות ה-70, מועדוני הגל החדש האפלוליים של תל אביב בשנות ה-80, לידתו של הטראנס כתופעה ישראלית מוזיקלית-חברתית ייחודית ועד לפריחתם חסרת התקדים של מוזיקת הריקודים האלקטרונית, מועדוני ההומואים, סם האקסטזי ו"אומת הדאנס", אשר היא היא התופעה התרבותית הבולטת של העשור האחרון של המאה ה-20, אשר השפיעה על חייו של דור שלם של צעירים ועיצבה אותם.
בשפה קולחת, אשר אינה מסתירה את אהבתו ותשוקתו לנושא, מביא ניסן שור את סיפוריהם האישיים של גיבורי הספר, אנשים שעד כה התקיימו בשוליים, דווקא מפני שלא הסכימו ליישר קו עם האתוס הציוני ועם הקטסטרופיזם המובנה של החברה הישראלית. דמויות אלה – בעלי מועדונים, תקליטנים, בליינים ובוהמיינים – הפכו את חיי הלילה לביתם ואת השמחה לייעודם, תוך כדי בריאת יקום אוטונומי של תענוגות.
לרקוד עם דמעות בעיניים מנתח באופן חד את היחסים הסבוכים והמסוכסכים שבין תרבות המועדונים בישראל לבין הנוף הלאומי שבצלו התקיימה תמיד. הוא עוסק בהרחבה בפוליטיקה של הריקוד הישראלי, לצד המתח שבין הלוקאלי לגלובלי כפי שהוא בא לידי ביטוי על רחבות הריקודים.
רסלינג
מאת: יהודה כרמי, אור לונטל
תיאור: הספר פה, שם ובכל מקום – ספורט ומרחב בישראל, כולל קובץ מאמרים בנושא מקומות ספורט בישראל. מקומות אלו נטועים בזהותם של ספורטאים ושל צופים בבחינת אתרים בעלי משמעות תרבותית וספורטיבית עמוקה ומשמשים סמל עבור הקהילה כולה. משמעות זאת היא תוצר של יחסי הגומלין שבין בני אדם ובין המקום שבו הם חיים. לפיכך, מקומות יכולים להזכיר אירועים משותפים הנטועים בזיכרון הקיבוצי ולשמש מקום לעלייה לרגל בעל משמעות סמלית ברמה הלאומית, היישובית והפרטית. מקומות מעידים אפוא על התרבות של בני המקום, על ההיסטוריה ועל הזהות שלהם. מבחינה זאת, חקר המקום וקורותיו הוא חקר של חברה מסוימת ושל מאפייניה התרבותיים. הקשר בין המקום לספורט המשוחק בו מצוי בארבעה ממדים. ראשית, כל ספורט מתקיים במקום כלשהו, לרוב במתקן ספורט פונקציונאלי, ויש לו השלכות כלכליות, אורבניות וספורטיביות. שנית, כל ענף ספורט הוא טריטוריאלי במהותו. הוא עוסק, למשל, בכיבוש שער היריבה או בגמיעת מרחק בזמן הקצר ביותר. הממד השלישי מתייחס לכך שמקום הוא סמל של התרבות המקומית שבה הוא נוצר או אומץ, וזאת בשל מגוון הקשרים היסטוריים ופוליטיים. והממד האחרון מצוי בחיבור הרגשי של אנשים, של ספורטאים ושל צופים למקום עצמו. לנוכח מגוון קשרים אלו, ספר זה משמש אנתולוגיה היסטורית של מקומות ספורט בישראל. מטרתו להציג באופן ראשוני את הקשר בין מקומות ומרחבי ספורט ובין התרבות הישראלית בהיבטים סוציולוגיים, תרבותיים ואחרים, ולשמש ספר קריאה ולימוד עבור הציבור הכללי, אנשי מקצוע מתחום הספורט, מתכננים, סטודנטים וחוקרים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: פבלו אוטין
תיאור: אפס ביחסי אנוש - טליה לביא / גט: המשפט של ויויאן אמסלם - שלומי אלקבץ / הגננת - נדב לפיד / ההיא שחוזרת הביתה - מיה דרייפוס / את לי לילה - אסף קורמן ולירון בן שלוש / פרינסס - טלי שלום עזר / פלאות - אבי נשר / לבנון - שמוליק מעוז / בית לחם - יובל אדלר / מיתה טובה - טל גרניט ושרון מימון / סופעולם - רוני קידר / מי מפחד מהזאב הרע - אהרון קשלס ונבות פפושדו.
דור חדש של יוצרי קולנוע צמח בישראל בשנים האחרונות. הם העלו את קרנו של הקולנוע הישראלי וזכו לתשבחות ולהצלחה הן מקומיות והן עולמיות. מקצתם אף פתחו בקריירה בינלאומית מבטיחה.
בספר זה מכונסות 12 שיחות עם בכירי העשייה הקולנועית הזאת. שיחות אלה, שהן בגדר "שיעורים בקולנוע", מאפשרות ליוצרים לחשוף את צורת העבודה שלהם ולנתח – לצד המחבֵּר - את הבחירות האמנותיות שלהם. עולה מהן תמונת מצב של התרבות והחברה הישראליות ושל האופן שבו הקולנוע חוֹוֶה אותן ונותן להן ביטוי. זוהי הזדמנות לראות בעיניים חדשות את הסרטים שאהבנו ולרדת לעומקם. מה המשמעות של סוף הסרט? למה המצלמה נעה בצורה מסוימת? מדוע נבחרה דווקא המוזיקה הזאת ולא אחרת? ומה כל זה אומר?
הוצאת אסיה
מאת: שלמה דשן
תיאור: אסופת המאמרים חכמה לשלמה מציגה מבחר מאמרים פרי עטו של פרופ' שלמה דשן ז"ל. גם ממרחק השנים מחקריו האנתרופולוגיים של דשן מחזיקים ערך רב עבור תחומי מחקר ועיון נוספים, כמו תולדות ישראל ויהדות זמננו, לימודי ישראל ומדינת ישראל וחקר מוגבלויות.
מחקריו של דשן התבססו על אתנוגרפיה דקדקנית במרחבים שונים ובתחומים מגוונים: מעיר פיתוח בצפון הנגב, עבור בקהילות מסורתיות של יהודי מדינות המזרח בארץ ובתפוצות ועד לחיי היומיום של עיוורים. מקצת המאמרים נכתבו לפני ארבעה וחמישה עשורים על חוויות חיים שכמעט אינן קיימות עוד בצורתן המקורית. עם זאת, אופי השדות, בחירת המקרים והשקדנות באיסוף הפרטים והפרשנות המקורית – כל אלה הופכים את האסופה הנוכחית למקבץ שניתן לחלץ ממנו תמונות ותובנות חשובות גם לימינו: הכמיהה לזהות חברתית עוטפת, שאלת הזיקה של מהגרים למסורת האתנית, ייחודן של הדתיות ואמונות היסוד תחת תנאים של הגירה לאומית, הקשר ההדוק בין דת לפוליטיקה ועוד. כמו כן, יצירתו המחקרית של שלמה דשן מספקת רקע מאיר עיניים להבנת טיבם של ויכוחים ציבוריים ופוליטיים בישראל אף כיום.
מאמרי הספר משובצים בחמישה שערים – כל אחד מהם מציג היבט במחקריו של דשן. בפתחו של כל שער מופיעה הקדמה קצרה הסוקרת ומעריכה את תרומתו של דשן לנושא ומציגה בקצרה את המאמרים המופיעים בו. פעילותו המחקרית והאינטלקטואלית של דשן ענפה ורחבה מאוד; לאסופת מאמרים זו נבחרו וכונסו מקצת מכתביו.
רסלינג
מאת: נועה לביא
תיאור: אל מול ההצפה הגלובלית והמקומית של הסוגה הטלוויזיונית הנחשבת "נחותה"- טלוויזיית "המציאות"- עולים וגוברים הקולות הציבוריים, הרשמיים והאקדמיים, המבחינים בין טלוויזיה מסחרית גרידא לטלוויזיה "איכותית", שלא לומר אמנותית. שיח זה של איכות, אשר מקורו בארצות הברית, נסוב בעיקר סביב סדרת הדרמה בהמשכים כסוגה טלוויזיונית אשר מתחרה בחדשנותה האמנותית אפילו בקולנוע.
שדה הטלוויזיה בישראל מושפע רבות משיח איכות גלובלי זה. זאת ועוד, בשנות ה-90 עבר שדה הטלוויזיה בישראל מהפכה עם הפרטת שוק הטלוויזיה בישראל והקמת ערוצי טלוויזיה מסחריים וערוצי כבלים ולווין. מהפכה זו אפשרה, במקביל להתמסדות שיח האיכות הגלובלי, יצירה ישראלית מקורית של סדרות דרמה טלוויזיוניות בשיעורים גבוהים לאין ערוך מאשר בימי שלטונו הבלעדי של הערוץ הראשון. לאור זאת, ספר זה בוחן את האופן שבו הפכה סדרת הטלוויזיה הדרמטית בהמשכים בישראל לסוגה טלוויזיונית "איכותית" אשר יש המתייחסים אליה כיצירת אמנות לכל דבר.
ספר זה אינו שולל את האפשרות שיש דבר כזה "אמנות איכותית", או טלוויזיה בעלת מאפיינים אמנותיים כשלעצמם; אולם הזרקור הסוציולוגי אשר מציגה נועה לביא מבקש להאיר את המאבקים והגורמים החברתיים והארגוניים אשר הגדירו, החל משנות ה-90 ועד העשור הראשון של שנות ה-2000, סדרות דרמה כגון "הבורגנים" או "בטיפול", לצד סדרות אחרות, כסדרות איכותיות ואמנותיות. כל זאת באמצעות ניתוח ראיונות עם יוצרים טלוויזיוניים-דרמטיים מרכזיים בשדה הטלוויזיה בישראל, ניתוח ביקורות טלוויזיה בעיתונים המרכזיים ותיאור השדה המוסדי-ארגוני על שינוייו הטכנולוגיים, הרגולטוריים והאחרים בראשית שנות ה-90.
רסלינג
מאת: ז'וזה ברונר, גליה פלוטקין עמרמי
תיאור: מעמדו המרכזי של השיח הפסיכולוגי בתרבות העכשווית אינו מוטל בספק. הדרכים שבהן אנו חושבים על ילדות, זוגיות, הורות, זקנה, מין, אהבה, עבודה, סבל נפשי, אושר, חולי ובריאות מעוצבים כיום על בסיס מושגים שמקורם בתיאוריות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. על כן, חקר השיח הטיפולי, כפי שהתפשט מחוץ לכותלי הקליניקה, משמש כלי יעיל הן להבנת השפה שפיתחנו עבור הרגשות שלנו והן להבנת החברה הסובבת אותנו.
המחקרים שמקובצים באסופה ייחודית זו מבוססים על מגוון דיסציפלינות – פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, תקשורת, היסטוריה, חקר התרבות וחקר הקולנוע – והם מייצגים קשת רחבה של דעות וגישות. הם עוסקים בהיבטים שונים של המפגש בין הגלובלי למקומי בשיח הטיפולי הישראלי, במעברים של מושגים פסיכולוגים בין תחומי מדע שונים, בכניסתם של מרכיבים תרבותיים-חיצוניים אל השיח הטיפולי המערבי ובהגירתם של תפיסות פסיכולוגיות של רווחה וחולי נפשי לאזורים לא-מערביים. תהליך ההתפשטות המתמיד של השיח הפסיכותרפויטי נחקר כאן כרצף של תרגום מתמשך שעובר דרך מרחבי ביניים המקשרים בין השיח היום-יומי לבין השיח המדעי והמקצועי, מרחבי ביניים אשר כוללים בין השאר את כלי התקשורת וסוכנים רבים אחרים.
מגוון הפרספקטיבות באסופה זו יוצר תמונה מגובשת ומורכבת אשר מוסיפה נדבך חשוב למחקר ולדיון הציבורי על מקומו של השיח הטיפולי בתרבות של ימינו – גם מנקודת מבט ישראלית מקומית וגם במבט רחב יותר.
רסלינג
מאת: ניצה בן-ארי, רינה בן-שחר
תיאור: קובץ מחקרים זה הוא התשיעי בסדרה הבין־תחומית העברית שפה חיה.
מכונסים בו עשרים מחקרים על העברית החדשה, הכתובה והמדוברת, בהקשרים שונים של חברה ותרבות. הקובץ מפגיש חוקרים ותיקים וצעירים מתחומי מחקר מגוונים: הלשון העברית, הספרות, התיאטרון,הקולנוע, הקומיקס, התרגום, חקר השיח וחקר השיחה, הפרגמטיקה,העברית המדוברת, הרטוריקה, הוראת העברית ועוד.
סדרת מחקרי "העברית שפה חיה", בת מסורת של שלושים שנים, מעודדת חוקרים מדיסציפלינות מגוונות לבחון היבטים לשוניים בתחומי המחקר שלהם.בבסיסו של הספר עומדות הרצאות שנישאו בכינוס אורנים העשירי בנושא "העברית שפה חיה", שהתקיים במכללת אורנים בפברואר 2019 , אך אין מדובר בהליכי כינוס גרידא, אלא בקובץ מדעי שמאמריו עברו שיפוט קפדני. חלק ניכר מהמשתתפים בקובץ הם חוקרים מובילים בתחומם,המזדהים עם האוריינטציה החברתית־התרבותית של כינוסי אורנים ומפרסמים דרך קבע בסדרה.
מאת: אלן מינץ
תיאור: מפעל יצירתה של ספרות עברית רצינית על אדמת אמריקה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ואחריה כמו נמחק מזיכרונה של ההיסטוריה היהודית-האמריקנית. העברית אומנם הוחייתה כשפה ספרותית מודרנית ברוסיה של המאה התשע-עשרה, ומשם הועברה לארץ ישראל כאחד מנכסי צאן ברזל של המהפכה הציונית, אבל המהגרים היהודים ממזרח אירופה התיישבו רובם ככולם באמריקה, ולא בארץ ישראל. בקרב המון המהגרים התלקטה קבוצה נלהבת קטנה, שראתה בשפה העברית כלי להולכת בני עמם בנתיב המודרניזציה מתוך שמירת הקשר עם ציון. ה"עברים" האמריקנים האלה הקימו בתי ספר ומכללה, הוציאו לאור כתבי עת ועיתונים, ומעל לכול – העמידו את בית היוצר לתרבות ספרותית גבוהה, שעיקרה שירה.
"מקדש מעט" הוא מבוא ביקורתי לשירה העברית באמריקה. המחבר מתמקד בתריסר דמויות מפתח, משוררים שיצרו שירה סקולרית, שעסקה ביסודה במצבו של היחיד הרגיש שנקלע לעולם של חולין. לאחר זמן פרצה השירה הזאת אל מעבר לתחום הצר הזה ועסקה בנופים אמריקניים, וכן בדרמת הגורל, הכיליון והתקווה בחיי עם ישראל באמצע המאה העשרים. המשוררים העבריים האמריקנים פרסמו את שיריהם בתקווה שייקראו גם בארץ ישראל וגם באמריקה. מזה ומזה נכזבה תוחלתם. כמה מהם עלו לישראל בשנות ייסוד המדינה והתערו כאן בסצנה הספרותית החיונית, אבל רוב המשוררים נשארו באמריקה, דבקים עד הסוף באידיאל של ה"עבריות" האמריקנית.
מוסד ביאליק
מאת: רוביק רוזנטל
תיאור: "הספר "מדברים צהלית" מציג לקורא הישראלי, לחוקרי הלשון והחברה ולמוסדות הצבא מחקר מקיף, ראשון בתחומו, של שפת הצבא הישראלית, הקרויה כאן "צהלית". בכך הוא ממלא חסר מתמשך במדף ספרי המחקר העוסקים בצבא ההגנה לישראל, המוסד המרכזי והמשפיע ביותר על החברה והתרבות בישראל. הספר נוגע בכל משלבי הצהלית, ובעיקר בשפת הדיבור של מפקדים וחיילים בחילות השדה. המחקר המוצג בו נסמך על כ-6,000 מבעים של חיילים ומפקדים, בייחוד מן העשורים האחרונים. חלקו הראשון של הספר עוסק במאפיינים השונים של הצהלית: איך נכתב המילון הצבאי מאז הקמת צה"ל? מה מייחד את הצהלית במבנה המילים ובשימושיהן? איך מקבלים מילים וביטויים בשפה הכללית משמעות מיוחדת בשפת החיילים? איך נעשו ראשי התיבות הצבאיים לחלק מהשפה המדוברת, ועוד. החלק השני עוסק בקשר בין הצהלית ובין המאפיין הסוציולוגי המובהק של הצבא - ההיררכיה: איך נקבע מערך הדרגות הצבאי? על פי אילו כללים לשוניים ניתנת פקודה צבאית? מה אפשר ללמוד על טון הדיבור של מפקדים בצה"ל? איך מתייחסת הצהלית למגדר ולהיבטים אתניים בצבא? השפעתה של הצהלית על השיח התקשורתי ועל השפה האזרחית?
מוסד ביאליק
מאת: ניקולא יוזגוף-אורבך
תיאור: המעבר של החברה היהודית במפנה המאה ה-20 ממרחב יהודי למרחב ציוני, ולבסוף עם קום מדינת ישראל למרחב ישראלי-אוטונומי, אינו גאוגרפי בלבד. יותר משמעבר זה מבטא תנועת אוכלוסין גאוגרפית של יחידים או קבוצות ממקום מוצא מסוים למקום יעד, יש בו כדי ללמד על שינוי בדפוסי החשיבה הקולקטיבית של העם היהודי ועל תמורות בתפיסתו הפוליטית, האידאולוגית והדתית. בספר זה בוחן המחבר יצירות ספרותיות שנכתבו ופורסמו במפנה המאה ה-20 - תקופה שבה התרחשו תמורות עמוקות בקורותיו של העם היהודי שישב ברובו במרחב הגלות, והביאו יוצרים, עסקנים ופוליטיקאים לגבש מרחב חדש שהתיימר להוות אלטרנטיבה למרחב הקיים ולמאפייניו - הלא הוא המרחב הציוני. מרחב זה, שהתקיים תחילה כמרחב חתרני ותאורטי בשדה הספרות והפובליציסטיקה, לבש כסות פוליטית וחברתית וביקש ולהתממש בדמות מדינה עצמאית. ספר זה מבוסס על עיון ביצירותיהם של חמישה יוצרים - בנימין זאב הרצל, מוריס רוזנפלד, מנדלי מוכר הספרים, שלום עליכם וזאב ז'בוטינסקי - שפעלו במרחב הגלות לטובת יצירת מרחב אלטרנטיבי לעם היהודי, בשאיפה שישמש פתרון לבעיותיו וסבלותיו בגולה. מקצתם של היוצרים הללו שימשו בתפקידים בכירים בתנועה הציונית, ויצירותיהם לא היו אלא שופר לרעיונותיהם הפוליטיים למען כינונו של מרחב יהודי אוטונומי. אחרים יצרו מתוך דחק לאומי, קולקטיבי ואישי וראו במרחב האלטרנטיבי מפלט וסיכוי להחלצות מחוסר אונים ורפיון.
רסלינג
מאת: משה בר-אשר
תיאור: באסופה זו כונסו שלושים ואחד פרקי מחקר בלשון חכמים, שנתפרסמו במשך כארבעים שנה. רבים מהם הם עיבודים של הרצאות שנישאו בכינוסים, בימי עיון, בסמינרים ובמעמדים אחרים. בין השאר כלולים כאן פרקי מבוא ותיאורים של מצב המחקר של המקצוע בפרקי זמן נבדלים; עיונים בשאלות כוללות ובסוגיות עקרוניות, כגון היחס בין לשון חכמים ללשון המקרא וסוגיית הטיפוסים של לשון המשנה; עיונים במסורותיהם של כתבי יד של המשנה ושל חיבורים אחרים של ספרות התנאים – התוספתא ומדרשי ההלכה. גם פרקי לשון רבים מובאים כאן, ובכללם תיאורים של דרכי כתיב וניקודים, בירורים בתורת ההגה, ופרקים מקיפים בתצורת הפועל ובתצורת השם. כאן וכאן נידונו גם ענייני תחביר ובירורים של פרטים וכוללות שנוגעים לאוצר המילים ולמשמעיו.
מוסד ביאליק
מאת: הניה רוטנברג, דינה רוגינסקי
תיאור: ספר זה מציג רב-תחומיות אמנותית השזורה בפועלה של אישיות אחת – אישה תימנייה כריזמטית אשר פעלה בראשית ימיה של מדינת ישראל – ושופך אור על הקשר בין אמנות, חברה, דת ופוליטיקה בישראל הצעירה. תיאטרון המחול ענבל, אשר שרה לוי-תנאי ייסדה בשנת 1949, היה מרכז של יצירה בין-תחומית מקורית המשלבת מחול, שירה, מוזיקה ומשחק, והוא זיכה אותה בפרס ישראל ובתואר "אמנית המולטימדיה הראשונה בישראל". גם עולם המחול הבין-לאומי הביט בהשתאות בשפת התנועה הענבלית הייחודית אשר משלבת בהרמוניה מרכיבים תימניים עממיים מעובדים לצד מחול תיאטרלי, מערבי ומודרני. הכוריאוגרף האמריקאי ג'רום רובינס אמר על לוי-תנאי: "היא אחד משלושת הכוריאוגרפים הגדולים בעולם". אסופת מאמרים זו מאירה את הרב-תחומיות האמנותית שענבל מגלמת וגם חושפת את הצדדים הפחות מוכרים בעבודת חייה היצירתית של שרה לוי-תנאי: כתיבת שירים והלחנה לצד כתיבת פרוזה, כוריאוגרפיה של מחול אמנותי מודרני לצד ריקודי עם ישראליים, ומסכתות לטקסי חג בקיבוצים, יצירה למבוגרים וגם לילדים. בכל תחום שפנתה אליו תרמה חידוש ופריצת דרך. עם זאת, דרכה של לוי-תנאי מעולם לא הייתה קלה; היא בלטה בזרותה במרחב האמנותי שלפני קום המדינה ובעשורים הראשונים לקיומה כיוצרת בנוף הגברי, כתימנייה בנוף האירופי וכאוטודידקטית בין אמנים מקצועיים. הכותבים באסופה זו – חוקרים ואמנים שעוסקים במוזיקה, בתיאטרון ובמחול, בחינוך, באתנוגרפיה ופולקלור, בסוציולוגיה, בהיסטוריה ובלימודי מגדר – חושפים את רוחב פועלה של שרה לוי-תנאי, מאירים את עבודתה הן מזווית תיאורטית והן מזווית אישית, ומציעים פרשנות חדשה לפעילותה.
רסלינג
מאת: שלומית אהרוני ליר, דורית זילברמן
תיאור: דיו לבנה דיו שחורה פותחת צוהר לעולמן הפנימי של סופרות, תוך חשיפת המסתתר מאחורי מאחורי חוויות שונות הקשורות למלאכת הכתיבה. האסופה מאפשרת להכיר ולהוקיר נשים כותבות בישראל מתוך הצצה למתרחש על שולחן הכתיבה שלהן, ולעולמן הספרותי והרגשי כפי שהן מעלות אותו על הכתב. העיקרון המאחד של האסופה הוא הקול הנשי, המרובד והנבדל זה מזה, בהיבטים של אתניות, תרבות וחברה. דיו לבנה דיו שחורה סוללת דרך לתובנות על יצירה ומשמעותה ומאפשרת גישה למבחר התייחסויות לאמנות הכתיבה מפרי עטן של סופרות מוכרות בישראל.
כתב ווב הוצאה לאור בע"מ
מאת: רות מרקוס
תיאור: ספרה החדש של רות מרקוס, מחשבות על אמנות מודרנית, אשר מהווה סיכום של יובל שנות מחקר, כתוב בבהירות, בחיוניות ובמלומדות מעוררת השראה. הוא כולל מאמרים במגוון נושאים בתולדות האמנות, בגישה רב-תחומית שניזונה מהרקע ומהידע הרב-תחומיים של המחברת בתולדות האמנות, בתיאטרון, באדריכלות ובמגדר. רוב המאמרים התפרסמו לאורך השנים בכתבי עת ובספרים. הספר מחולק לארבעה פרקים: הפרק הראשון כולל מאמרים בנושאים שונים באמנות המודרנית, בעיקר במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ובאמנים כגון מונה, גוגן, טרנר וברנקוזי; הפרק השני מתמקד באמנות ובמופע הפוטוריסטיים, בעיקר באמנים בוצ'וני ובּאל̠ה; הפרק השלישי עוסק בסוגיות של נשים ומגדר באמנויות, כגון פאם פאטאל, נזילות מגדרית ודימוי האנדרוגינוס והעירום בזִקנה; הפרק הרביעי עוסק באמנים ואמניות בישראל, כגון קליר יניב, ישראל רבינוביץ, חגית שחל ועוד. מחשבות על אמנות מודרנית הוא פרי של מחקר חלוצי שהקדים את זמנו בביקורת האמנות בישראל: תחום הפיסול המודרני למשל כמעט לא נחקר; הפוטוריזם סבל מיחסי ציבור גרועים בגלל הקשר עם הפשיזם; הקונסטרוקטיביזם היה מצוי ברובו מאחורי מסך הברזל, אף על פי שהחלו להתפרסם מחקרים על אמנים ועל יצירות שהגיעו למערב. ובאשר לחקר אמנות ומגדר: לפני מספר עשורים הוא עדיין נתפס באוניברסיטה כנושא שולי ולא ראוי למחקר אקדמי – גישה שהחלה להשתנות רק בתחילת המאה הנוכחית עם הקמת התוכנית ללימודי נשים ומגדר. למרות התפתחות המחקר הבין-לאומי במגדר באמנות, במיוחד משנות ה-80 ואילך, עדיין היו בישראל מעט מאוד מחקרים על מגדר באמנות הישראלית, והמחברת היא אחת החלוצות במחקר זה.
רסלינג
מאת: יוסי קליין-עברי
תיאור: ספרו המחדש של ד"ר יוסי קליין־עברי דן בתאוריות ופרקטיקות אסתטיות, ארכיטקטוניות, ואוּרבניות, פרי הגותם של אינטלקטואלים, מנהיגים פוליטיים ואדריכלים רוויזיוניסטים, ביניהם, זאב ז'בוטינסקי, אב"א אחימאיר, אורי צבי גרינברג, איתמר בן אב"י, הרי לוריה ושלמה גפשטיין אישים אלו היו שותפים לניסיון כינונה של אסכולה ארכיטקטונית רוויזיוניסטית, שכמעט ואינה מוזכרת במחקר הקיים.

בספר מנותחת פרשת התכנון וההקמה של הבניין הבית"רי החשוב ביותר בארץ־ישראל − בניין מצודת זאב, שתוכנן על ידי האדריכל הרי לוריה ונבנה בתל־אביב בין השנים 1935 ו־1940. כפי שיפורט, השפעת המנהיגות הבית"רית על תכנון בניין מצודת זאב הייתה גדולה והוא עוצב כמונוּמנט פוליטי ותעמולתי, שהארכיטקטורה ה"לאומית" שלו נוגדת את המודרניות ועמוסה ברכיבים פיגורטיביים וסמליים, בסתירה מוחלטת לאתוס ולתפיסות הדומיננטיות בתל־אביב. תל־אביב הצטירה כ"עיר חדשה", שמנהיגיה ואדריכליה חתרו להקנות לה מעמד של מרכז מודרניסטי מקומי ועולמי. במושגיו של ולטר בנימין, יש להחשיב את "הארכיטקטורה לא ארכיטקטורה" של בניין מצודת זאב, כתוצר מובהק של תהליכים של "אסתטיזציה של הפוליטי", כשאחת המסקנות המרכזיות של מחקר זה היא מסקנה אתית, על פיה ארכיטקטורה אינה רוויזיוניסטית, בולשביקית, סוציאליסטית או אחרת, וכל ניסיון לרתום אותה לצרכים פוליטיים סותר את מהותה ובשל כך הוא נדון לכישלון.
כרמל
מאת: יאיר עדיאל-כורם
תיאור: האם ניתן לתאר את הלשון תיאור ניטרלי? מהו מעמדם התרבותי של חוקי הלשון? מדוע נתפסים חוקי לשון באופן מיידי כעניין שהוא בראש ובראשונה טכני? ובאיזה אופן מיוצגת התפיסה הטכנית של הלשון ביחסים הלשוניים־הפוליטיים שבין העברית לערבית? ספר זה מבקש לחשוף הנחות תרבותיות ופילוסופיות שמאחורי גישות לשוניות ודקדוקיות המשתקפות בטקסטים וביצירות תרבותיות שעניינם הוא היחסים בין עברית לערבית. בין הנושאים הנידונים – מבטא, תרגום, שמות פרטיים, כתיב, עירוב בין השפות, הון לשוני, פעולות דיבור ועוד. בין היוצרים והיצירות שנידונים בספר הם סדרת הטלוויזיה "עבודה ערבית" מאת הסופר והתסריטאי סייד קשוע, טקסטים של דיוני האקדמיה ללשון העברית בנוגע לשימוש בשם "פלסטין", "פינות לשון" וטורים עיתונאיים, הסרט התיעודי "האולפן" של הבמאי דוד אופק וספרות מחקרית סוציולוגית וסוציו־בלשנית.
כרמל
מאת: נעם סמל
תיאור: ב־1967 נדבק נעם סמל – כיום מבכירי אנשי התרבות בישראל ומי שניהל את תיאטרון חיפה, הקאמרי והבימה – בסוג מיוחד של חיידק במה; לא אור הזרקורים, אלא חיים שלמים של עמידה בצד הבמה ומאחורי הקלעים. מאז ועד היום, הוא שותף לרגעי מפתח בתרבות הישראלית. כשאריק איינשטיין ואורי זוהר כתבו בדרכים את "סע לאט"; כששלמה ארצי הפתיע עם "גבר הולך לאיבוד"; כשנינה סימון הפציעה בארץ לשתי הופעות מיתולוגיות – סמל היה שם. מניע, יוזם, הוגה. גם כשתיאטרון חיפה נולד מחדש עם "גטו", "פלשתינאית" והבמה הערבית־יהודית; כשענת גוב ועדנה מזי"א עשו מהפכה נשית בתיאטרון הישראלי; כשחנוך לוין ירה מחזות מופתיים בצרורות; וכשאלן גינסברג ויבגני יבטושנקו עשו קבלת שבת בניו יורק, סמל נמצא, נוכח, לא מהסס לערער על הקונצנזוס – מתוך אמונה שלמה שזהו תפקידה של אמנות. בכניסת אמנים מרים נעם סמל מסך מעל עולם התרבות בארץ, משתף במסלולו המסחרר בין שלל תפקידי ניהול, ומספק מבט נדיר מבפנים על דמויות, יצירות ואירועים שהם חלק בלתי נפרד מהארץ הזו, ומאיתנו, החיים בה.
מטר הוצאה לאור בע"מ
מאת: שמוליק עצמון-וירצר
תיאור: חולם ביידיש ספרו של שמוליק עצמון־וירצר משרטט ביוגרפיה ססגונית, המתארת בסגנון מושך־לב סיפור חיים של אחד מגדולי הבמה העברית והיידית, יוזם, מקים ומנהל את תיאטרון "יידישפיל", התיאטרון הרפרטוארי הראשון בשפת היידיש, המביא אל קַדמת הבמה שפה ותרבות, אשר כמעט נכחדה. שמוליק צמח בשנות ילדותו ונערותו בעין הסערה של העם היהודי. בן למשפחה שנמלטה מציפורני הנאצים, הצליחה להגיע לסיביר ולאוזבקיסטן, משם חזרה לפולין המצולקת והמדממת. סיפור חייו של שמוליק הוא מרתק והוא ביטוי של אהבה לעם היהודי, נחישות ומסירות אין קץ מאז עלייתו ארצה ושירותו הצבאי. מרגע שדבק בו חיידק התיאטרון הוא לא חדל ממנו. בספר מתוארת גלריה של דמויות ששמוליק גילם בכישרון בתיאטרון "אהל", בתיאטרון הלאומי "הבימה" ובתיאטרון האוונגרדי "זווית" ששמוליק היה מייסדיו. תכונותיו כשחקן, במאי, יוצר, ופורץ דרך תרבותי מתוארות בספר ברגישות ובהומור. הספר פורשׂ פרשת חיים, שהיא סיפורה של העם היהודי ומדינת ישראל, של אתוס, שפה ותרבות.
כרמל
מאת: אילן אלדר
תיאור: הספר שלפנינו מביא סקירה כרונולוגית תמציתית של כלל המחזות העבריים, הן המקוריים והן המתורגמים לעברית, שנכתבו או תורגמו החל מראשית הדרמה העברית באמצע המאה ה־16 דרך תקופת ההשכלה וכלה בתקופת "חיבת ציון" בתום המאה ה־19. במידת האפשר נכללה בסקירה התייחסות לסגנונו של המחזה.
כרמל
מאת: ורד סיידון
תיאור: ספר זה הוא חיבור מדעי ראשון מסוגו הפורס עיון בלשני היסטורי בקבוצה של פעלים מתחום החשיבה וההכרה. המחקר דן בהשתלשלות משמעיהם של הפעלים ובזיקות ההדדיות ביניהם, ויוצר בתוך כך אספקלריה היסטורית תרבותית על תפיסות החיים המשתנות המשתקפות משינויי המשמע. הספר מתאר בפרטות חמישה פעלים: חשב, הפועל הראשי המתועד כבר במקרא, סבר, הרהר, תהה העולים בראשונה בלשון חז"ל, ואמר, אף הוא מלשון המקרא – העיון בו מתמקד בשימושו המיוחד כמציין פעולה שכלית. העיון נסמך על חיבורים מרכזיים בתולדות היצירה העברית אשר היו לו לעם היהודי נכסי צאן ברזל במשך כל שנות קיומו: מקרא, משנה, תלמוד ומדרש, יצירות מרכזיות שחיברו יהודים בימי הביניים (כגון "משנה תורה" לרמב"ם ופירושיו של רש"י למקרא) וכתבים משל סופרי העת החדשה (מאפו, מנדלי, ביאליק, אחד העם ואחרים). ימצאו בו עניין חוקרי פילוסופיה, חוקרי תלמוד ומקרא, חוקרי פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, וכמובן בלשנים ושוחרי שפה באשר הם.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: נילי פורטוגלי
תיאור: ספרה השלישי של האדריכלית והיוצרת הרב תחומית נילי פורטוגלי מזמין אותנו למסע אינטימי של זיכרונות בצפת, מקום הולדתם של בני משפחתה מראשית המאה ה-19, שם הקימה סבתה מלון בקצה של סמטה בעיר העתיקה. הספר - ממשק בין אדריכלות, תרבות, אמנות, קולנוע, רוחניות ומורשת יהודית, על סודם של המקומות האל-זמניים שבהם האדם מרגיש "כבתוך ביתו" - כולל מסה פיוטית לצד גלריית תמונות, שהופקה מסרטה של פורטוגלי, ואת הסמטה היא סיידה בתכלת. הספר דו לשוני (עברית ואנגלית), וכולל קישור לצפייה בחינם בסרט.
מאת: שפרה שינמן, נפתלי שם טוב, סמדר מור
תיאור: הספר תיאטרון לקהל צעיר: מחקר, יצירה ושיח מציע חידוש רעיוני ואיכותי בחקר תיאטרון לקהל צעיר. מכונסים בו מאמרים פרי עטם של שמונה-עשר חוקרים, יוצרים, מורים ומתווי מדיניות שחברו בפעם הראשונה להוצאת אסופת מאמרים בעברית, שבה הם נותנים ביטוי למחקר עיוני ואמפירי, לעדות אישית, למעשי יצירה ולהתוויית מדיניות. הקורא ימצא פרקים העוסקים בנושאים הקשורים לתיאטרון לקהל צעיר כגון תיאטרון רדיקלי לילדים, ילדים יוצרים משמעות בעת צפייה בהצגה, היסטוריה מזרחית בהצגות לילדים, מוטיבים מקראיים וגבולות התיאטרון לילדים, ילדות ישראלית בתיאטרון, מסעות פנטסטיים והגירה, ייצוג השואה בתיאטרון לקהל צעיר, רב-לשוניות כפרפורמנס, מתבגרים במגמות תיאטרון, דרכי הוראה והפקות, יוצרים מספרים ומתלבטים, מורכבות ומדיניות מוסדית בעבר ובהווה.

השילוב בין הכתיבה המחקרית לבין הכתיבה המסאית-רפלקטיבית הוא חלק מחזון הכותבים ששמו להם למטרה לפתח דיאלוג מפרה בין חוקרים ומבקרים לבין אנשי יצירה והוראה.

הספר בהיר, קריא ומתאים לקהילות של מורי תיאטרון, מחזאים, במאים, שחקנים, מעצבים ושוחרי תיאטרון. חוקרי תיאטרון ימצאו בו עניין מיוחד משום שהוא מהווה מסמך חשוב ומעניין המשקף את המחקר הנערך בארץ בתחום זה.
מכון מופ"ת
מאת: טלי חתוקה, רחל קלוש
תיאור: הספר תרבות אדריכלית: מקום, ייצוג, גוף מכיל מבחר מאמרים שכתבו הוגים, חוקרים ואדריכלים, אשר דנים בנושאים הקשורים בתרבות אדריכלית. הדיון מתמקד ביחסי הגומלין של האדריכלות עם מבני הכוח, אשר היא חלק מהם ואשר בתוכם היא פועלת. הוא רואה במוצר האדריכלי ובשיח עליו חלק ממערך כוחות אלה ומתעניין באופן שבו הם מכוננים סביבות ומעצבים אותן. על כן נמנע הספר מדיון אוטונומי סגור בתוך גבולות התרבות האדריכלית ופותח את הזירה גם למיני דיון אחרים. מטרתו לפתוח את הדיון האדריכלי לקהל הרחב ולמקדו במשמעויותיה הייחודיות של תרבות אדריכלית במציאות הישראלית.

המתחים המשפיעים על התרבות האדריכלית בישראל ממקדים את הדיון בספר בשלוש סוגיות מרכזיות: מקום, ייצוג וגוף. סוגיות אלה, התלויות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה, מעוגנות בעשייה ובמחשבה האדריכליות, אך קשורות גם בתהליכים אחרים המעצבים את הסביבה במסגרות ידע שאינן בהכרח בגבולות הידע המקצועי הגבוה, ומכירות במקום כחלק מדרך חיים ומשימוש שגרתי בסביבות יומיום. שלוש הסוגיות מהוות מסגרת לדיון בסדר יום אדריכלי הממקם את האדריכלות בישראל בתוך מהות החשיבה והעשייה האדריכליות, בתוך מסורת של חיפושים קודמים, בניסיון ליישב את המתח בין תיאוריה לפרקטיקה, בין קונקרטי לאבסטרקטי, בין חזון ליומיום.
רסלינג
מאת: עינב רוזנבליט
תיאור: ספרה של עינב רוזנבליט סוקר את אמנות המחול כתעודה חברתית; הוא בוחן את המעבר מאמנות קולקטיבית-מגויסת לאמנות אישית-חתרנית. ביסוד הספר עומדת ההנחה שאמנות יכולה לחולל אצל נמעניה שינוי בתפיסה. אמנות המחול הנה ייחודית בכך שהיא פונה אל התבונה הגלומה בגוף, ולכן יכולה לחצות את גבולות השכל ולכוון ישירות ללב – כך גדל ערכה הטרנספורמטיבי עבור הקהל. שלושת פרקי הספר תפורים בחוט המשמעות שיש באמנות ביחס למציאות. בפרק הראשון מוצגת תכליתה של האמנות הביקורתית ונסקר ערכה של אמנות אוטונומית ככלי לערעור על מציאות דכאנית. הפרק השני סוקר את האופן שבו שירתה האמנות הישראלית את האידיאולוגיה הציונית בימי הראשית, ואגב כך בוחן גם את החתרנות של האמנות העכשווית ביחס לתפיסה ההגמונית. הפרק השלישי מתמקד במיתוס הגבורה וההקרבה הישראלי ובהשלכותיו על תפיסת הזהות הלאומית; הוא סוקר יצירות מאמנויות המופע אשר מערערות על היצמדות הרסנית לערכים מן העבר. הכתבים של תורת הנפש הבודהיסטית מתייחסים להרגלים מנטליים שעיצבו את תודעתנו בעבר, ולעיתים מגבילים את המפגש שלה עם המציאות העכשווית. אחד הדפוסים מכונה "רוח רעבה", המאופיינת בקורבניות, בתשוקה בלתי ניתנת לסיפוק וברעב מתמיד אשר אי אפשר להשביעו. יחידים וקבוצות עוברים במהלך חייהם דרך מצב זה של "הרוח הרעבה". ההיחלצות מ"הרוח הרעבה" אפשרית באמצעות התבוננות קפדנית בהווה וְויתור על דפוסים מנטליים שאומצו בעבר ואינם מיטיבים עוד. ספר זה מתייחס לתודעה הלאומית הישראלית כמי שנוטה לשעתק הרגלים מן העבר, ומניח שהאמנות, ואמנות המחול בפרט, מציעה התבוננות ביקורתית בדפוסי התנהגות מיושנים ומפגש טרי עם מציאות ההווה.
רסלינג
מאת: רינה לפידוס
תיאור: ספר זה, בנות לבנה בזעם החמסין, הוא כרך שני לאחר שקודמו, בעל אותו השם, ראה אור בהוצאת כרמל בשנת 2009, ועוסק גם הוא במגוון עשיר של זיקות בין הספרות העברית ובין הספרות הרוסית. הספר דן בתחומים כגון: השקפות עולם ואידאולוגיה, נושאים ומוטיבים, סגנון לשוני, עיצוב פואטי של ההיגד וזרמים ספרותיים וסוגות ספרותיות. החיבור מנתח אתיצירותיהם המקוריות ותרגומיהם מהספרות הרוסית של המחברים העבריים: י"ל גורדון, א"ד גורדון, ח"נ ביאליק, א"נ גנסין, י"ח ברנר, י"ד ברקוביץ', ש"י עגנון, רחל המשוררת, חיים הזז, אברהם שלונסקי וחיים לֶנסקי. הוא אף דן בקצרה גם ביצירותיהם של מנדלי מוכר ספרים, גרשון שופמן, יעקב שטיינברג ואהרן אפלפלד. הפרק האחרון מציג את הרקע האירופי של הספרות הרוסית ובכך מעניק מבט־על הפורשׂ יריעה רחבה על הספר כולו.
כרמל
מאת: רינה לפידוס
תיאור: החיבור עוסק ביצירתם של מנדלי מוכר ספרים, ישעיה ברשדסקי, י"ח ברנר, שאול טשרניחובסקי, י"ד ברקוביץ', חיים לנסקי, אלכסנדר פן וחיים הזז. יוצרים אלה הטביעו את חותמם על הספרות העברית ואף עיצבו את רוח וסגנון התרבות הישראלית בת-זמננו. בספר זה נבחנות השפעות של הלשון, הספרות והתרבות הרוסית על יוצרים אלה, וכן נחשפים בו צדדים חדשים ובלתי צפויים בפרשנותן ובחקר מקורותיהן של יצירותיהם. החיבור מתייחס לסופרים רוסים הבאים: לרמנוטוב, גוגול, טורגיניב, ל"נ טולסטוי, פט, יסנין ועוד. החיבור כולל גם פרק תיאורטי, הסוקר את המתודות והמגמות בחקר ההשפעות הספרותיות המקובלות היום בספרות העולם. כל החפץ ללמוד יותר על כור מחצבתה של הספרות והתרבות היהודית והישראלית ימצא עניין בספר זה.
כרמל
מאת: שולמית שירן
תיאור: יצירתו של חיים גורי מלווה את התרבות העברית מהשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל עד לימינו. מחקרה של ד"ר שולמית שירן מאיר באור חדש את כתיבת השירה של גורי מתוך נתינת דגש לקולו האישי להשפעה של הסביבה הספרותית והפוליטית על יצירתו. המחקר מצביע על מקומו הייחודי של גורי בנוף השירה העברית מתוך בחינה של ההשפעות משוררים בני דורות קודמים ויוצרים בני זמנו. שירן מתארת כיצד המבט הפרטי והאישי משתלב בהבט הלאומי ובתיאור החוויה הקולקטיבית בשיריו של אחד מן המייצגים המוכרים ביותר של דור הפלמ"ח בספרות, כמי שמדבר עבור המכלול אך גם מבקש להתבדל ממנו. המחקר מצביע על ההתפתחויות בכתיבה של גורי וכן על העוגנים אשר בכתיבתו לאורך כשבעה עשורים.
כרמל
מאת: חגית הלפרין
תיאור: המחזה "עוץ לי גוץ לי" מאת אברהם שלונסקי נכתב בשנת 1965, והוא מבוסס על מעשייה של האחים גרים בשם "רומפלשטילצכן". "עוץ לי גוץ לי" עובד למחזמר ונחשב להצגת ילדים מופתית המוצגת בתיאטרון הקאמרי קרוב לשישה עשורים. שלונסקי הפך את המעשייה האכזרית למחזה מלא אופטימיות, הומור ושמחת חיים. ספרה החדש של חגית הלפרין מציג פרשנות חדשנית ומקורית למחזה; הוא מגלה שניתן לקרוא את "עוץ לי גוץ" לא רק כמחזה לילדים אלא גם כמחזה שנון, חכם ועמוק הפונה לקהל המבוגרים. הספר בוחן את הקישורים שנבנו בין "עוץ לי גוץ לי" לסיפור גן העדן שבספר "בראשית", לסיפור הישועה של מגילת אסתר ולאקטואליה של התקופה שבה הנהיג ראש הממשלה דוד בן גוריון את המדינה. כמו כן, הספר בוחן את מקומו של המחזה ביחס ליצירתו הענפה של שלונסקי לילדים ולמבוגרים. במיוחד מושם דגש על המקום החשוב שתופסים בעולמו של שלונסקי השקפת העולם המאגית, הכישוף, הנס, החידה והסוד. המחברת עומדת על קסמיה של הלשון המכשפת ב"עוץ לי גוץ לי": לשון הרוויה חריזה עשירה, פתגמים, חידודי לשון וחידושי מלים, ויש לה תפקיד חשוב בבריאת עולמה של האגדה. בדומה לשֵדון עוץ לי גוץ לי שידע להפוך קש לזהב, שלונסקי ראה בסופר המוכשר אלכימאי אשר הופך את המלים לזהב. אפשר לומר שב"עוץ לי גוץ לי" הצליח שלונסקי להפוך את המעשייה של האחים גרים לזהב-אמת, למחזה עשיר ורב-גוונים, מחזה מרהיב ומושך לב.
רסלינג
מאת: עידן צבעוני
תיאור: קורפוס כריסטי מציע יקום טקסטואלי מסועף ומרובד, עתיר הערות שוליים המציעות טקסט צל לצד הטקסט המואר. ביקום זה כל מחשבה פשוטה היא אשליה, כל מה שחי הוא מדומיין-שפה. זהו ספר הכתוב בלשון דחוסה, פרטית, המבקשת להעמיק ולהרחיב. בבסיסו התעקשות לקיים דיאלוג עם יצירות תרבותיות שהותירו חותם במחבר. צבעוני מטה אוזן לקולות עתיקים, עובר התגלות בתיאטרון כשהוא נפגש במדיאה ובאיפיגניה, מתחקה אחר אסוציאציות פרטיות ומתעתעות לנוכח צפייה בסרט "מושל הלבנט", מפעיל התבוננות רגשית בחזיונות תעתועים שמוצגים על במה, חושב על גופים קדושים, על הגוף-טקסט של כריסטוס והיקשרותו למרחב היודו-פלסטיני, על נבואות נקמה שקולותיהן עדיין רודפים אותנו; צבעוני מדמיין מרחבים אוטופיים שנבראו לאחר אסונות, ולצד זאת עומד על חשיבותן של אהבות אסורות שהותרו מכבליהן. קורפוס כריסטי מאגד ארבע מסות, כולן עוקבות אחר מפגשים בין כוחות המניעים את המבט ובין כוחה המתעתע של השפה. המבט עוקב אחר הסתעפות עולה של סמלים ואסוציאציות, ואילו השפה מאתרת מבני משמעות סמויים. הפרק הראשון דן בשתי הַמְחָזוֹת, של "מדיאה" ושל "אדיפוס בקולונוס", על ידי אנסמבל אורקל. קולה של האורקל נשלח מן העבר ואין אפשרות שלא להיענות לו, לשוחח עם "העתיקים" ולגרום לברק הנסתר של הנבואה לזהור. הפרק השני עוסק במחזהו של יוסף מונדי, "מושל יריחו", כפי שעובד לסרט הקולנוע "מושל הלבנט" בידי חסן אגבריה ומיכל גורני, ובמרכזו דמותה החצויה של לילה, חצי ערבייה חצי יהודייה, תקוות חוט השני של המחבר. הפרק השלישי מוקדש להתבוננות אמפתית בהמחזת "איפיגניה" על ידי אנסמבל אורקל, תוך כדי התרכזות בדמותה של איפיגניה-ישועית הממוסמרת לצלב. הפרק הרביעי עוסק בשני סרטים של אגבריה-גורני: "אוטופיה 2084" אשר מדמיין מרחב ערבי-יהודי משותף, פוסט-אפוקליפטי, ו"הנעצבים" אשר עוקב אחר יחסי קרבה עדינים הנרקמים בין ערבי ויהודייה באי יווני.
רסלינג
מאת: שלומית אהרוני ליר, ליאת איילון
תיאור: עקבות האור על העדשה בוחן את היצירה הקולנועית כמשקפת מקום, תקופה והווי תרבותי. הספר מנתח את עולם הקולנוע בפריזמה שדרכה ניתן לראות תהליכים ושינויים חברתיים, אבל בה-בעת כמדיום בעל השפעה רבה על זהות החברה ועל חלוקת התפקידים הגילאית והמגדרית המקובלת בה. הספר פותח צוהר להתבוננות בעולם הקולנוע באמצעות בחינת הדמויות הניצבות מאחורי המצלמה ובקדמתה, כל זאת לצד התייחסות להיבטים מצטלבים של מגדר, גיל וזמן כאבני בוחן לבחינת סוגיות הנוגעות במעמד חברתי, יצירה, תנועה ושינוי. ספר ייחודי זה מפלס נתיבים לניתוח יצירות קולנועיות מתוך התייחסות למקומו של הבמאי הטוטלי בתהליך היצירה, בחינת ייצוג מערך היחסים בין נשים וגברים בגיל מבוגר על המסך הגדול, והמשמעות הקריטית של הזמן בעולמם של במאים ובמאיות בישראל.

עקבות האור על העדשה מציע לראשונה בחינה מחקרית של עולמם של במאים ישראליים מוכרים המצויים במחצית השנייה של החיים; הוא מתחקה אחר דבריהם ביחס ליצירתם, תנועת MeToo והאופן שבו תעשיית הקולנוע מתייחסת אליהם עם התבגרותם. הצלחתו של הספר לחבר ולקשר בין הנעשה בקולנוע הישראלי לקולנוע הבינלאומי, התמקדותו בסרטים ארס-פואטיים המתארים את תהליך היצירה, והדרך שבה הוא מעניק מקום לנקודות המבט האישיות של במאים ובמאיות באמצעות התייחסות לראיונות איתם, – כל אלה מהווים מראה תרבותית משמעותית לאופן שבו היבטי מגדר, גיל וזמן באים לידי ביטוי בחברה ובתרבות בישראל ובעולם לאורך השנים.
רסלינג
מאת: דן לאור
תיאור: קשה ונפתלת הייתה דרך חייו של המשורר דוד פוגל: בצעירותו הסתכן וחצה את גבול רוסיה הצארית ואוסטרו־הונגריה כדי להגיע לעיר הבירה וינה, שאותה בחר לאמץ כביתו. בשלב מאוחר יותר נטש את וינה והגיע לפריז, ואז גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הניסיון לא עלה יפה, והוא חזר לאירופה – תחילה לברלין, אחרי כן לפריז. בימי מלחמת העולם השנייה נלכד פוגל בידי הגסטאפו בעיר קטנה בצרפת, הועבר למחנה דראנסי שליד פריז, ומשם נשלח למותו במחנה ההשמדה אושוויץ.

פוגל סבל תדיר מחוסר פרנסה עד כדי עוני ממש, ממחלות שפקדו אותו ואת משפחתו, מהיעדר הכרה מספקת בהישגיו כסופר וגם מרדיפה בשל היותו "נתין זר". זה היה הרקע לכליאתו במחנות ריכוז הן בידי האוסטרים והן בידי הצרפתים.

ספר זה מגולל את סיפור חייו של דוד פוגל, ובתוך כך מפגיש אותנו עם יצירותיו המופלאות, בשירה ובפרוזה - ובכללן לפני השער האפל, חיי נישואים, לעבר הדממה ורומן וינאי. כמה מן היצירות האלה פורסמו בחייו, ואחרות – רק לאחר מותו, ובהן פוגל מתגלה כסופר חדשן ופורץ דרך, שהשכיל להוליך את שפת השירה העברית ואת הסיפור העברי בנתיבים שלא נודעו קודם לכן. מי שהיטיב להבחין בשיעור קומתו של פוגל ובייחודו הספרותי היה המשורר נתן זך, שבמאמר מכונן שפרסם על אודותיו בשנת 1954 חילץ אותו מן השכחה והתניע תהליך ששינה את מעמדו מסופר שולי יחסית בספרות העברית שבין המלחמות לדמות מרכזית, מרתקת ומתסיסה בסצנה הספרותית העכשווית.
עם עובד
מאת: דב הכהן
תיאור: אוצר הספרים בלאדינו הוא ביבליוגרפיה מקיפה, מפורטת, מעודכנת וביקורתית של הפרסומים בלאדינו (ספרדית־יהודית) שמציגה סקירה חדשה ונרחבת של ספרי הדפוס בלאדינו בהקשרם ההיסטורי והגאוגרפי. עם 4,000 פריטים כמעט, זאת הביבליוגרפיה המקיפה ביותר של דפוסי לאדינו שיצאה לאור.

בספר מובאים פרטים על כל הדפוסים בלאדינו הידועים לנו כיום ברחבי העולם. כל ערך כולל ניתוח ביבליוגרפי מעמיק של ספר, עיתון, חוברת או עלון מודפס, ומשקף מחקר פורץ דרך. בספר ערכים החושפים פריטים רבים שלא תועדו עד כה – חלקם קדומים מאוד - שאותרו בספריות ובאוספים יהודיים וכלליים, ציבוריים ופרטיים, במדינות רבות בעולם.

הספר שלפנינו מאפשר לראשונה מחקר על בסיס מכלול ספרות הלאדינו שראתה את אור הדפוס למן שנת,1490 והוא כלי יקר ערך לכל חוקר של הספר והספרות בלאדינו.
יד יצחק בן-צבי
מאת: הדס שבת-נדיר
תיאור: יצירתו של דן פגיס (1930–1986) היא מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה. שיריו זכו לתהודה רבה מצד הקוראים והחוקרים, אך עדיין רב בהם הנסתר על הנגלה. ספר זה מבקש בראש ובראשונה להוציא לאור את יצירותיו שטרם כונסו, ביניהן שירים גנוזים, ובכך לתרום לחקר יצירתו. מלבד שיריו, כולל הספר שני פרקי מחקר העוסקים ב״סוד הביוגרפיה״ של פגיס; פענוח הסוד נעשה תוך דיון ספרותי ביצירתו. הפרק הראשון מתמקד בשירתו ואילו השני מבקש להתחקות אחר עקבותיו מילדותו ועד לעלייתו ארצה.

הספר כולל פרק מחקר נוסף השופך אור על היבטים פואטיים של שירתו הגנוזה. בפרק זה משולבים דימויים חזותיים המתפרסמים כאן לראשונה: כתבי יד ומכתבים גנוזים, מסמכים, תעודות, תמונות נשכחות ועוד.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שרית קופמן-שמחון
תיאור: במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת החלו לעלות על במות הארץ הצגות בשפות יהודיות, ובהן מרוקאית, בוכרית, ארמית, לאדינו, ג'והורי ועיראקית. תדירותן הלכה והתגברה בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת. תופעה זו מצביעה על שינוי תודעתי כלפי שפות שקודם לכן לא היה להן מקום על הבמה בישראל, גם לא בתיאטרוני השוליים. הספר משפה למופע: לשונות יהודיות על הבמה בישראל חוקר ומתעד את העשייה של מגוון קבוצות העוסקות בשימור ובשחזור שפות ותרבויות המצויות על קו התפר שבין היעלמות לתחייה, עוקב אחר מניעיו האישיים, התרבותיים והפוליטיים של הקהל המגוון הפוקד אותן הצגות ומתחקה אחר כוח המשיכה של הלשונות. כמו כן הוא מציע אפשרויות עתידיות לשימוש בלשונות יהודיות בתיאטרון הישראלי הקנוני. קופמן-שמחון בוחנת את המאבק התרבותי והלשוני ואת שורשיו מזווית צדדית לכאורה, אך למעשה נוגעת בעורק הראשי של הזהות האישית והלאומית של מדינת ישראל. מכאן עולה חשיבותו של ספרה בימים אלה של מאבק חברתי ופוליטי במדינת ישראל.
מכון מופ"ת
מאת: דן מירון, אריאל הירשפלד
תיאור: בשירה העברית החדשה אין עוד ספר שירים, זולת שמחת עניים (1941), שצמחה סביבו הילה. גם הבקיאים והמומחים, קולם משתנה להרף עין באומרם ”שמחת עניים״. אפילו המבקרים המושבעים של אלתרמן, וגם אלה שמרדו בו ויצאו נגד דרכו בשירה, החריגו את שמחת עניים. שמחת עניים משך פרשנים רבים בשמונים שנות חייו, ופירושיהם, בייחוד סביבו, יצרו גם ריחוק וחשש. דווקא סביב שמחת עניים חפרה הביקורת מעין חפיר עמוק. שתי המסות הכלולות בספר הזה מבקשות לבנות גשר מעל החפיר הלמדני הזה. המסה ”לשמחה מה זו עושה? – שמחת עניים מאת נתן אלתרמן בזמנה ובסביבתה״, הפותחת את הספר, בונה גשר רחב בין דורנו לזמן היווצרם של השירים ונוטעת אותם בהקשרם המורכב – בחייו האישיים של אלתרמן בתקופה שבאה מיד לאחר פרסום ספר שיריו הראשון כוכבים בחוץ )1938(. החישוף המדוקדק של ההקשר ההיסטורי והתרבותי מלמד גם על מה שאי אפשר לומר על הספר, למשל שהוא עוסק בשואה. המסה ”כצואר אחרי החבל" – שיח האהבה בשמחת עניים״ מביאה קריאה אחרת בשירי שמחת עניים, קריאה שבאה מהעכשיו ופונה לקוראים עכשוויים כדי לחשוף את מה שטמון לא רק בהקשרה ההיסטורי של היצירה.
עם עובד
מאת: עינב רוזנבליט
תיאור: הגוף האנושי יודע על הקיום יותר ממה שהשכל יכול לתפוס. בעוד שהמחשבה מתפזרת אל מחוזות רחוקים של העבר או של העתיד, ביודעה לרקום מארג מורכב של סיפורים על ה"עצמי", לדמיין, להתגעגע ולהשתוקק, הגוף נוכח במציאות ההווה, המשתנה מרגע לרגע. אימון הגוף מאפשר נגישות לידיעה עמוקה אשר מחוללת תמורה וריפוי. ספרה של עינב רוזנבליט הוא תיעוד של מסע מחקר פרטי בעקבות ידיעה כזו. לפי תורת הבודהא, התודעה אינה חווה את המציאות דרך ההיגיון בלבד, והחשיבה היא רק אחד הכלים להבנת הממשות. האימון הבודהיסטי מאפשר מגע שורשי עם המציאות, כזה שאינו נתון לקורות המחשבה המתייגת. איסוף-הרוח, אשר מתורגל במדיטציה, מאפשר למתרגל לחוות את הווייתו ברבדים האינטימיים ביותר שלה. ה"עצמי" נחווה אז כנוכחות טהורה, אשר מתמלאת בתכנים משתנים. הספר גוף אנושי מדי מתייחס למחול כערוץ המאפשר נגישות לאיכות תודעתית דומה. גוף אנושי מדי מציע קריאה פילוסופית של מחול עכשווי על פי עיקרים מתורת הזן. בעוד שיצירות אמנות רבות עוסקות בשבריריות הקיום האנושי, אמנות המחול העכשווי הנה ייחודית בכך שהיא חושפת את המצב האנושי דרך הגוף. הגוף ביצירות מסוגה זו הוא גוף פואטי אשר מממש בתנועתו את הלכי הרוח הכמוסים ביותר. אף על פי שהמחול הוא אמנות גופנית, רעיונות תורת הזן, אשר באמצעותם נדונה כאן אמנות המחול, נוגעים גם להתנהלות הרוח.
רסלינג
הצג עוד תוצאות