נמצאו 213 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: דליה רביקוביץ
תיאור: לצד שיריה פרסמה דליה רביקוביץ במשך כיובל שנים רשימות ומאמרים בעיתונים ובכתבי עת, במגוון נושאים: החל בביקורות ספרים, עבור בתגובות על אירועים אקטואליים ופוליטיים וכלה ברשימות אישיות על ילדותה ועל משפחתה. הרשימות שניתנו בספר זה - הזהב ותפוחי האדמה - מביאות קול מרתק שלה, המפתיע בידענותו, בסמכותיותו ובגילוי לבו. מעבר לַהיכרות המחודשת עם המשוררת הנודעת, מזמנות הרשימות שנאספו כאן גם מסע בתרבות העברית והישראלית מבעד לעיניה של יוצרת דעתנית ומעורבת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: תמר וולף-מונזון
תיאור: נוכחותו המרשימה והמתמדת של מירון ח. איזקסון בתודעה התרבותית הישראלית והמקום הייחודי של יצירתו בשירה ובפרוזה הישראלית בארבעת העשורים האחרונים, עוררו לאורך השנים עניין ותהודה בביקורת. עם זאת, קיים חֶסֶר בסקירה שיטתית של יצירתו, העומדת על מאפייניה התמאטיים, הרטוריים והלשוניים-סגנוניים, בפרט של יצירתו השירית. הקובץ לִנְשֹׁף אֶת הַצְּעָקָה - מחקרים על יצירתו של מירון ח. איזקסון, אשר כולל שבעה-עשר מאמרים ומסות, שנכתבו על ידי חוקרים, משוררים וסופרים על שירתו של איזקסון ועל כתיבתו בפרוזה, מבקש לענות על החֶסֶר הקיים, ולכנס לראשונה יחד מבחר מקיף של מאמרים על יצירתו. מקריאת המאמרים מצטיירת יצירתו ובפרט זו השירית כחטיבה ספרותית מובחנת וייחודית בספרות הישראלית, שיש לה תווי זהות והיכר אופייניים. מאמרי הקובץ חושפים את צפניה הפואטיים המרכזיים של יצירתו השירית, ואת אופן התבוננותו הייחודי בעצמו, בבני משפחתו, ביחסים בין בני אדם, ובמשמעותם של חפצים ואברי גוף – לעיתים בדרך של העברה רגשית ולעיתים כמטונימיה לבני האדם. מאמרי הספר בוחנים את מבנה העומק התמאטי של שירה זו, ואת דרכי הארגון הרטוריים שהיא מפעילה.
הוצאת אוניברסיטת בר אילןהקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: כרך יד בסדרה תולדות השירה העברית מחיבת ציון עד ימינו, תוספות: חדשנות ומהפכנות, הוא המשך לכרך יג - תוספות: מורשה ותמורה. שני הכרכים ערוכים מנקודת ראות פואטית. היענות לנורמות פיוטיות, שיש בהן מן החידוש המודרג, או אפילו מהפך גמור. התוספות, מקבילות ל־י"ב הכרכים הקודמים במחקרים ייחודיים, מהם שראו אור במאספים ובביטאונים מדעיים ונערכו מחדש. נקודת המוצא המשותפת להם: החוקיות המגשרת בין היצירה בבדילותה למכלול מפעלם של המשורר או המשוררת הנידונים. וכן, הבלטה מיוחדת לקשרים בין־טקסטואליים, שבמרכזם התנ"ך ופסגות בספרות העמים. זכות בכורה מבחינה מתודית יש לעיון המשווה בין יצירות ובין חידושים פואטיים ומכאן החלוקה לפרקים של הכרך.
הקיבוץ המאוחד
מאת: הלל ברזל
תיאור: המעבר משירת ההשכלה לשירת חיבת־ציון מבחינה פואטית בקשרים בין־טקסטואליים ובראש ובראשונה ההתחברות לתנ״ך ולכתבי קודש אחרים. הפיוט והשירה העברית הבתר־מקראית והשינוי בשירה העברית בשלהי תקופת ההשכלה. שני הקטבים ? מורשה ותמורה ? נדונים בחלק הראשון בכרך, בגדר מבוא נרחב. מן המחויבות למורשת קודש והמהפך אצל יהודה לייב גורדון, מוסב הדיון למורשת כל הדורות בשירתו של חיים נחמן ביאליק, לרבות שירי התגלות והתקדשות. שאול טשרניחובסקי נבחן בזיקתו לסוגות אירופיות, למנגינה כערך פיוטי ואוטופי ולרעיונות פילוסופיים מהפכניים, וזאת מבלי לסטות מעיקרים לאומיים ואוניברסליים. המשך הדיון במורשה ותמורה נדרש לשירת אורי צבי גרינברג, כולל עיון בשלב האימפרסיוניסטי בשירתו, שחלקו ביידיש. מזווית ראייה של מורשה בלבוש מודרני מוקדשות התוספות לשירתם של יצחק למדן, ש. שלום וזלדה מישקובסקי.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ניצה בן-ארי, רינה בן-שחר
תיאור: קובץ מחקרים זה הוא השמיני בסדרה הבין־תחומית "העברית שפה חיה". מכונסים בו ששה־עשר מחקרים על העברית החדשה, הכתובה והמדוברת, בהקשרים שונים של חברה ותרבות. הקובץ מפגיש חוקרים ותיקים וצעירים מתחומי מחקר מגוונים: הלשון העברית, הספרות, התיאטרון, התרגום, חקר השיח וחקר השיחה, הפרגמטיקה, העברית המדוברת, התקשורת הכתובה והמשודרת, הפסיכולינגוויסטיקה, הסוציולינגוויסטיקה ועוד. בבסיסו של הספר עומדות הרצאות שנישאו בכינוס אורנים התשיעי בנושא "העברית שפה חיה", שהתקיים במכללת אורנים בפברואר 2016, אך אין מדובר בהליכי כינוס גרידא, אלא בקובץ מדעי שמאמריו עברו שיפוט קפדני. חלק ניכר מהמשתתפים בקובץ הם חוקרים מובילים בתחומם, המזדהים עם האוריינטציה החברתית־התרבותית של כינוסי אורנים ומפרסמים דרך קבע בסדרה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רחל סוקמן
תיאור: ג'ורג' פולדס, שיצירותיו לא נחקרו מעולם ואף לא זכו לחשיפה ראויה, הותיר אחריו מורשת ציורית מפעימה. הדיוקנאות העצמיים, שצייר במהלך חייו, הם נושא מרכזי והרה משמעות באמנותו. דיוקנאות אלה מזמנים הצצה מרתקת לעולם פנימי עשיר ונדיר. פולדס היה ונותר עד יומו האחרון אדם מאמין. הוא לא חדל לשאול שאלות, ללמוד ולחפש אחר הטוב, הפשטות והשלמות שבאמת הפנימית, אך בד בבד חש כי אלה חומקים לעד מהשגתו.
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21
מאת: אריק להב-ליבוביץ
תיאור: הטופוגרפיה של העריכה הוא מסמך מעשיר ומַחכּים על העריכה בכל שלביה. אריק מתאר את הסיפורים מבפנים בגובה העיניים, ברצינות או בהומור ותמיד בכנות כובשת. הספר מצייד את הקורא בשלל כלים ותובנות, אך לא פחות מכך מעניק השראה ליוצרים ולאוהבי היצירה באשר הם.
הוצאת אסיה
מאת: גדעון טיקוצקי
תיאור: הספר  האור בשולי הענן מאת גדעון טיקוצקי מציג את יצירתה ואת חייה של לאה גולדברג במבט פנימי ומעמיק, המחדש גם לבקיאים בכתיבתה. עשרים פרקי הספר נעים על הציר הכרונולוגי והנושאי כאחד ומקשרים בין שלל הסוגות בהן יצרה. הספר עשיר בדימויים חזותיים שחלקם מתפרסם כאן לראשונה: כתבי יד ומכתבים גנוזים, קטעים מספרי ילדים נשכחים ועוד.

מבחר השירים שבסוף הספר מחזיק כעשירית משיריה הליריים של לאה גולדברג וכן שירי ילדים אחדים. זהו מבחר מייצג מכל התקופות, לפי סדרן, ובו שירים נודעים רבים. לאה גולדברג החשיבה עצמה בראש ובראשונה כמשוררת וזהו אפוא לב יצירתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: ניצה בן-דב, זיוה שמיר, אמיר בנבג'י
תיאור: ספר זה מאיר מארבעים נקודות מבט שונות את יצירתו הענפה של א"ב יהושע, מראשיתה ועד השנים האחרונות. בצד מאמרי יסוד אחדים מאת גרשון שקד, מרדכי שָׁלֵו, יוסף האפרתי, אורי שֹהם וחוקרים ותיקים אחרים מוצגות כאן קריאות עכשוויות ולא אחת מפתיעות ביצירותיו – הן בסיפורים וברומנים הנודעים שלו ("מר מאני", "מולכו", "הכלה המשַחררת", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ועוד), הן במחזות שכתב ואפילו בספר ילדים פרי עטו. להרחבת היריעה תורמות גם נקודות מבט לא-שגרתיות על כתיבתו – של היסטוריונית, של סוציולוג, של פילוסופית ואפילו של מלומדים איטלקים אחדים, המנסים להתחקות אחר סוד הצלחתו חסרת התקדים של היוצר הכל-כך ישראלי הזה גם באיטליה. המבטים המצטלבים הנוצרים משלל הפרספקטיבות שבספר מעניקים הזדמנות לכל קורא, גם זה הבקי ביצירת יהושע, לגלות בה פנים אחרות ולרדת לעומק משנתו ההומניסטית וההיסטורית של אחד מבכירי סופרי ישראל. "מבטים מצטלבים" הוא ספר המאמרים המקיף ביותר שהוקדש ליצירתו של א"ב יהושע והופעתו היא אבן דרך מרכזית בפרשנותה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חמוטל צמיר, תמר ס. הס
תיאור: בספר זה מכונסים לראשונה מאמרים על יצירתה של דליה רביקוביץ (2005-1936) שפורסמו מרגע הופעתה על בימת השירה הישראלית באמצע שנות החמישים ועד היום. מאמרי יסוד שסיפקו מפתח מוקדם לשירתה ואבדו במוספים ספרותיים נושנים נדפסים כאן מחדש בדפוס בהיר ונגיש, לצד מאמרי מחקר וביקורת מקוריים הרואים כאן אור לראשונה. כל המאמרים מגלים פנים מגוונים ולעתים נסתרים ביצירתה של המשוררת החשובה בדורה, מספרים את תולדות שירתה ויצירתה הסיפורית ומאירים את התפתחות דיוקנה ומקומה בתרבות הישראלית. ספר זה ממלא חֶסֶר בולט בתרבות הישראלית. הוא מעניק, לראשונה, מבט סדור ומקיף על התקבלותה של היוצרת הישראלית הדגולה לאורך כל שנות יצירתה ובתוך כך מאיר את הספרות הישראלית בחצי המאה האחרונה. לצד רשימות הערכה שהוקדשו לקבָציה עם פרסומם נכללו כאן גם קריאות מפורטות בשיריה וכן מאמרים עקרוניים ורחבי-היקף המאפשרים הבנה מעמיקה של כתיבתה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חנה פרוינד-שרתוק
תיאור: אמנים ואמניות לא מעטים פוצעים ומענים את עצמם בשלל דרכים, לעיני קהל נחרד ונגעל או מול מצלמה. ספר זה מציע הסבר לשאלה: למה הם עושים את זה לעצמם? חנה פרוינד-שרתוק דנה במעמדן הייצוגי והמוסרי של הפגיעות הקיצוניות בגוף, ומראה כיצד מעשה אמנות הופך למעשה של מחאה והתנגדות במציאות חברתית מקוממת. מיצגי הגוף הרדיקליים, החורגים שוב ושוב ממה שמוסכם ונחשב לסביר, מזמנים את הצופים בהם להיות עדים להתעמרות ולהרס המחקים את המתרחש במציאות ־ בהקשר ייצוגי של מעשה אמנות מובהק, שבו הצופים–העדים נקראים לחשוב מחדש באופן ביקורתי על מושגי הצדק והמוסר הנחשבים למקובלים. הפרק האחרון של הספר מוקדש לאופני ההופעה המיוחדים של אמנות הגוף הרדיקלית בישראל, וכולל ראיונות עם אמנים ואמניות העוסקים בה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: רן בראון
תיאור: מקום לפעולה: כוריאוגרפיה עכשווית בתיאוריה ובמעשה מסכם מפעל ייחודי של מחקר שהתקיים בכלים, שבמרכזו התבוננות בתהליכי יצירה, ניסוח שלהם וחשיפת מורכבותם. הספר מציג כתיבה מקורית על פרקטיקות כוריאוגרפיות עכשוויות, לצד דיון בתיאוריה עדכנית של מחול. מקום לפעולה קורא להכרה בערך ההתבוננות בתהליך היצירתי, ולא רק בתוצר האמנותי המתקבל בסופו. התבוננות זו מאפיינת את הכתיבה במאמרים שבאסופה, והיא מאפשרת דיון בשאלות היסוד של היצירה הכוריאוגרפית ושל אמנות המחול בכלל, ובנעשה בתחום זה בישראל בפרט. היא מאפשרת לבחון, לצד מניעים וכוונות של יוצרים בישראל, גם כיווני התפתחות אפשריים. באסופה מופיעים מאמרים פרי עטם של ליאור אביצור, איריס ארז, רן בראון, נאוה פרנקל ורותם תש"ח, המציגים נקודות מבט חדשות על עשייה הכוריאוגרפית ומציעים עיסוק במחול כתחום המקיף סוגי ידע שונים, תוך התכתבות עם מגוון שדות מחקריים: היסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה, חינוך, בלשנות, פסיכולוגיה, לימודי מגדר, ביקורת תרבות ועוד.
הוצאת אסיה
מאת: אתי בן-זקן
תיאור: בספר זה ממזגת אתי בן זקן בשפה אישית וישירה בין מבט תיאורטי לבין חוויה מעשית ואישית במוסיקה, ספרות, תיאטרון, פולקלור, אמנות חזותית ובינתחומית, וכותבת בגילוי־לב גם על פחדי הבמה, שיתוף הפעולה האמנותי עם בן־זוגה והאתגרים העומדים בפניה כאמנית בישראל.
הקיבוץ המאוחד
מאת: חגית הלפרין
תיאור: אלכסנדר פן (1906–1972) מוכר כיום כאחד הבולטים והפופולאריים שבגלריית המשוררים הישראליים של המאה העשרים, ויצירתו - הכוללת שירי אהבה רומנטיים, שירי מולדת קונפורמיסטיים ונון-קונפורמיסטיים, שירים פוליטיים עזי ביטוי ופזמונים ידועים - אהובה ומתנגנת בפי כל. לא כך היה מעמדו בחייו. למן הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית הישראלית, היה פן כמעט מוחרם ובחייו פרסם רק ספר שירים אחד. קורות חייו, כפי שסיפר אותם, יוצרים רושם של אגדה מופלאה. כבר בראשית דרכו טיפח את מיתוס המשורר הגוי, שגדל בבית סבו צייד הדובים על גדות ים הקרח הצפוני, והגיע לארץ כזר וכנוכרי. לאחר מותו גבר העניין באגדת חייו ולא מעט עסקו בדמותו הססגונית-הבוהמיינית, ביפי תוארו, בלבושו, בחיבתו לטיפה המרה ובאהבותיו. הספר, שהוא ביוגרפיה ראשונית שלמה של פן, מוליך את הקורא בשבילי חייו הכואבים של המשורר, שהביאו אותו לעצב מחדש את עברו וליצור מיתוס ביוגרפי קסום. סיפור חייו המפותל מעלה שאלות רבות: האם היה ציוני? האם ידע עברית לפני עלייתו ארצה? האם היה רומנטיקן, דון ז'ואן או "שונא נשים"? איך תמרן בין היותו קומוניסט לבין יחסו החם ללוחמי דור תש"ח? האם ערך לימים חשבון נפש ושינה את דעותיו הפוליטיות? הביוגרפיה מתארת את הקשר המורכב שבין חייו ליצירתו של פן, מנסה לחדור מבעד למסכותיו השונות ולהבחין בין המיתי לאמיתי.
מאת: רויטל איתן
תיאור: מי אתה יוסי יזרעאלי? במאי? מחזאי? מורה? ממציא שיטה? שחקן? משורר? ילד נצחי? אמן שנוי במחלוקת? נוקשה? לבבי? מצחיק? מקורי ללא תקנה? ככל הנראה גם וגם ועוד גם אחד. במשך 50 שנה ממשיך יוסי יזרעאלי (יליד ירושלים 1938) לתהות, לחפש תשובות ובעיקר לעורר שאלות באמצעות יצירתו התיאטרונית המגוונת. ריקוד העקרב הוא מסע המתחקה אחר יצירתו הנרחבת של אחד מאנשי התיאטרון החשובים ביותר, הפועלים בישראל מאז שנות ה־ 60 של המאה הקודמת. באמצעות סקירה וניתוח של עשרות הפקותיו התיאטרוניות; ביאור שיטתו המקורית לפענוח טקסט דרמטי; ותוך כדי רפרוף ביוגרפי בנקודות ציון אישיות משמעותיות בחייו — מעלה הספר תמונה כוללת ומקיפה של היוצר ויצירתו. בספר מופיעים טקסטים מקוריים של "ספרי בימוי", עקרונות "שיטת יזרעאלי", חומרים ויזואליים ייחודיים, ראיונות עם מיטב אנשי התיאטרון בארץ שעבדו עם יזרעאלי: ליא קניג, דוד שריר, רוני תורן, אופירה הניג, משה בקר, אורי וידיסלבסקי, מוטי לרנר, גד קינר ונוספים; וכן תיעוד שיחות על תהליכי יצירה, שהתקיימו במהלך למעלה משלוש שנים בין יוסי יזרעאלי לרויטל איתן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לארי אברמסון
תיאור: יצירתו המקורית של לארי אברמסון (יליד 1954 ), לצד פעילותו רבת השנים כמחנך וכמי שמשמיע את קולו למען דו–קיום שוויוני בין ישראלים לפלסטינים ונגד פגיעה בחופש הביטוי, עשו אותו לדמות מרכזית ומשפיעה בשיח האמנות והתרבות של העשורים האחרונים. אמנותו משלבת שפה אסתטית ייחודית ובחינה ביקורתית של יחסי הגומלין בין האמנות ובין הקשריה ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים. הכתיבה - הן כאמצעי לחקירה אישית והן ככלי לניסוח פומבי של מחשבה תיאורטית - מלווה את עבודת הסטודיו של אברמסון מראשית דרכו. כתיבתו נעה במיומנות בין סוגות ספרותיות שונות, החל בפורמטים עיוניים אקדמיים, דרך אפוריזמים אלגוריים ועד לכתיבה פיוטית אישית, והיא מוגשת כאן לראשונה כמשנה מרובדת, ממוינת וסדורה.
הקיבוץ המאוחד
מאת: מיכאל גלוזמן
תיאור: ספר זה מציע קריאה מחודשת בפרקים אחדים בשירה הישראלית שנכתבה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. במהלך עשורים אלה נכתבה שירה שנתנה ביטוי לתחושות של אובדן וחסר שהתעוררו לאחר הניצחון במלחמת העצמאות והקמת המדינה. את התחושות הללו יבקש ספר זה לכנות "המלנכוליה של הריבונות". "המלנכוליה של הריבונות" נבעה מהפער בין החזון הלאומי לבין מימושו. היא קשורה לאבל ולאובדן בעקבות מוראות האירועים ההיסטוריים: השואה, העקירה, מלחמת העצמאות, גירוש הערבים והעלייה ההמונית. זוהי מלנכוליה החורגת אל מעבר לתִפלות של "הבוקר למחרת" ולמצב הרגשי השביר שיוחס בעיקר לסופרי דור הפלמ"ח, שתיארו את קשייהם של לוחמי תש"ח ששבו מזוועות המלחמה אל שגרת החולין של המדינה בימי ראשיתה. ביטוייה של מלנכוליה זו בשירת התקופה אינם בהכרח תמאטיים. בתרבות הלאומית הצעירה, שלא אִפשרה להביע את האובדן בגלוי ובמישרין, הייתה השתיקה לנושא מרכזי. הספר מנסה לשחזר את התוכן השתוק באמצעות המשגות תיאורטיות של מלנכוליה ושל טראומה, המשרטטות את קווי המתאר של סבל שמקורותיו אינם ידועים במלואם לסובייקט. פרקי הספר עוסקים בכמה מן המרכזיים במשוררי שנות החמישים והשישים – נתן זך, דליה רביקוביץ ודן פגיס. פרקים נוספים מוקדשים למשוררים בני דורות קודמים, שהיה להם תפקיד מכריע בשינוי הטעם השירי באותה תקופה: נתן אלתרמן, שהיה ממשורר נערץ למושא הביקורת של המשוררים הצעירים, ואבות ישורון, שהיה ממשורר דחוי לדמות מעוררת השראה. הקריאות המוצעות בספר מבקשות להעמיד דיוקן שירי של כל אחד מן המשוררים הכלולים בו, אולם כוונתו גם להציע הבנה היסטוריוגרפית חדשה של שירת דור המדינה, המתוארת, במילותיה של דליה רביקוביץ, כ"שירה של טבועים".
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: נח שטרן, סיגל נאור פרלמן
תיאור: נח שטרן (1960-1912) ממבשרי המודרניזם האנגלו־אמריקאי בשירה העברית, וּכר אך למעטים. הוא נולד בליטא, למד בצעירותו באוניברסיטת הרווארד באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, עלה ארצה ב־ 1935 , הצטרף חי"ל ולבריגדה היהודית ונלחם בצפון איטליה. ב־ 1953 נשלח לחמש שנות אסר באשמת ניסיון לרצח. היו אלה עבורו שנים של שקט נפשי ושל יצירה ורייה. כשהשתחרר, לא מצא את מקומו, ובגיל ארבעים ושמונה שלח יד נפשו בעת שאושפז־מרצון בבית החולים לבריאות הנפש "אברבנאל". ירתו של שטרן, המושפעת בעיקר משירתו של ת"ס אליוט, לא התאימה אקלים הספרותי בארץ־ישראל בשנות השלושים והארבעים, והוא עצמו חשב לתימהוני שאישיותו המסוגרת והמסוכסכת הקשתה עליו להתקבל חוגי הספרות בארץ. כך הוחמץ אחד המשוררים הנפלאים בשירה העברית מתחדשת, משורר שהעברית שבפיו חיה וחפה מהצטעצעות־יתר והתבוננותו מציאות ישירה ומפוכחת. על שירו "בחול ובמים" אמר מבקר הספרות שלמה רודזנסקי: "אינני מהסס לומר כי זהו אחד משירי מלחמת העולם השנייה מופלאים ביותר בספרות העולם". חלקו הראשון של הספר כונסו, לראשונה, כל שיריו של שטרן, החל משירי הילדות ועד השירים האחרונים שכתב לפני מותו. החלק השני של הספר, לברוח מהחיות המכוערות: מונוגרפיה, הוא מחקר ביוגרפי ופואטי רחב היקף וראשון מסוגו על חייו ושירתו של שטרן. מי יִיתן שחזרתו של נח שטרן לחיק השירה העברית תפתח אפשרויות פואטיות חדשות עבור כותבי השירה וקוראיה היום.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: מנחם צבי קדרי
תיאור: בקובץ זה הובאו יחד מקצת המאמרים של פרופ' קדרי שנתפרסמו בבימות שונות במשך השנים, והמשותף להם ההתעניינות בלשון הכתיבה של סופרים בני זמננו והכוונה להכיר לשון זו. הקובץ מחולק לחמישה תחומים הנוגעים ברובם לעברית החדשה: (א) תחביר; (ב) מילון וסמנטיקה; (ג) לשונם של סופרים (ח"נ ביאליק, דוד פוגל, ש"י עגנון וסופרים בני זמננו); (ד) משלבים; (ה) הוראת הלשון.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: ברכה דלמצקי-פישלר
תיאור: החיבור מן היישוב ומן היער מוקדש לחקר לשונו של רומן הביכורים של חיים הזז "בישוב של יער" שנכתב בפריז וראה אור בשנת תר"ץ. הזז לא השלים את כתיבת הרומן וגם לא כינס אותו במהדורות המקובצות של סיפוריו; בשנת תש"ד פרסם נוסח חדש לשני פרקים ממנו. המפגש עם המודרנה בפריז הקוסמופוליטית והניתוק מן המרכז הספרותי הסמכותי בארץ ישראל העניקו להזז עצמאות אמנותית רבה, ולשונו הסגולית מציגה מודל חריג המפר כל סטנדרט מופתי מוסכם וחותר למיצוי היוכלה הספרותית-הפואטית. שני שערים לספר: "מן היישוב" הוא שער הביאורים, ובו הערות מבארות לטקסט רצוף, ו"מן היער" הוא שער החילופים, ובו חילופי נוסח וניתוח לשונם. מאמר מבוא גדול סוקר ומדגים את התכונות הבולטות בסגנון הרומן. אגב חקר לשונו של הרומן נחשפים מהלכים היסטוריים פרטיים וקיבוציים בלשון הספרות ובדיבור העברי המתגבש. מרומן הביכורים של הזז נשקף ביטחון ללא סייג בָּעברית בתקופה שהספק היה חזק בה מן הוודאי. נראה שהזז האמין שבכוחו של סופר עברי להיענות לכל דרישות הספרות וצרכיה, אם רק יאזור אומץ להעמיד את הניסיון במרכז העשייה האמנותית ולא יירא מכישלון. השקפה זו עומדת במרכז המחקר המונח בזה לפני הקורא.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: משה פלורנטין
תיאור: בספר זה קובצו שבעה עשר מאמרים, וכולם נכתבו בידי בלשנים עבריים, חבריו וחברי חבריו של השופט המנוח שאול אלוני עה. מאמרי האסופה סדורים בשתי חטיבות, מערש העברית לתחייתה, והעברית החדשה – שיח וסגנון. החטיבה הראשונה מציגה מחקרים החושפים פנים ותקופות בתולדותיה של העברית – הכנענית העתיקה, עברית המקרא, העברית בימי הביניים, עברית השומרונים, וגלגולי משמעויות וצורות של מילים ומבנים דקדוקיים. בחטיבה השנייה ימצאו הקוראים מאמרים העוסקים בעיקר בתחבירה של הלשון, בסגנונה ובגילוייה שבדיבור פה. ולצד כל אלה לא נפקד מקומם של העיון הסמנטי והפואטי והעיון הפונטי והמורפולוגי.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: גבריאל בירנבאום
תיאור: זה עשרות שנים יודעים החוקרים שיש להשתית את מחקר הספרות התלמודית בכלל ואת לשונה בפרט על כתבי יד מהימנים ולא על הדפוסים, שהרי אלה שובשו ברבות השנים במתכוון ושלא במתכוון בידי מעתיקים ומדפיסים. לשון המשנה הולכת ונחקרת בידי בלשנים מלומדים על פי "אבות הטקסטים" – קאופמן, פרמה ולו. איתרע מזלם של קטעי המשנה מן הגניזה הקהירית (שהתגלתה בסוף המאה התשע עשרה), שאף על פי שהכול יודעים כמה עתיקים ומהימנים הם, לא זכתה הלשון המשתקפת בהם למחקר מקיף ושיטתי. ספר זה בא למלא את החסר: יש בו תיאור בלשני מקיף וממצה של קטעי גניזה של המשנה בתחום ההגה והצורות – מתוך השוואה לשאר עדי הנוסח. המחקר כולל טקסטים מנוקדים בניקוד טברני, בניקוד ארץ-ישראלי וטקסטים לא מנוקדים. המחקר מגלה שעל דרך הכלל קטעי הגניזה, שמוצאם מהמזרח – ארץ-ישראל, מצרים וצפון אפריקה – מסורתם דומה למסורת "אבות הטקסטים", שמוצאם מאירופה, אבל נמצאו תופעות לשון שהתייחדו בהן קטעי הגניזה. כן נמצאו בהם קווי לשון נדירים רבים למדיי.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: גד בן-עמי צרפתי
תיאור: בספר הזה קובצו כמעט כל רשימותיו של גד בן־עמי צרפתי שנתפרסמו ב"לשוננו לעם", ונוספו עליהן אחדות שהופיעו בכתבי-עת אחרים ובאוספים שונים. בסך הכול ארבעים מאמרים שהם ארבעים פרקים, והצד השווה שבהם הוא הקיצור ופשטות התוכן והלשון, ומכאו יש לקוות שימצא בהם עניין גם מי שאין הבלשנות אומנותו.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: יוסף קלוזנר
תיאור: "בשנת תרנ"א (1891), ואני אז עלם צעיר בן שבע-עשרה, הייתי מקבל באודיסה, מקום-מושבי אז, במכתבים חתומים את "האור" של אליעזר בן-יהודה, שנאסר אז ברוסיה, והייתי מתפעל מתחיית הלשון בארץ-ישראל ומחידושי-המלים של בן-יהודה, פינס ויעבץ (בעיתונים "הצבי" ו"האור" וברבצים "הארץ"). ובימים ההם הייתי שקוע כולי בספרי-מדע בהיסטוריה ובספרי-מחקר על שאלות-הלשון. ועלה במחשבתי, שיש לבסס את תחיית-הלשון בדיבור ובכתב על יסודות מדעיים. ואז חיברתי את ספרי "שפת-עבר – שפה חיה" בצורתו הראשונה. הרבה ידיעות והרבה עבודה השקעי בו, אך, כמובן, הספר עדיין היה בוסר, עדיין הייתי צעיר יותר מדאי באותה שעה, ואף ספרים הייתי חסר. היו אז בידי ספרי-מחקר על חוקי-ההתפתחות של הלשון בכלל בגרמנית, צרפתית, אנגלית ורוסית. כבר הייתה לי אז ידיעה הגונה ביוונית ולאטינית, אבל אפילו את המלון התלמודי החשוב כל-כך של יעקב לוי לא יכולתי להשיג באודיסה. השתמשתי ב"המשביר" או "כרוך החדש" של יוסף שיינהאק, ב"אוצר-המלים הכללי" של משה שולבוים וב"אוצר השרשים הכללי" של יצחק זיבֶּנבירגר, והעיקר – בזיכרוני הטוב ובבקיאותי בתלמוד ובמדרש… עברתי על ספרי זה כמו שהוא. הוא נתיישן בהחלט. ולתת אותו בצורתו מלפני 53 שנים אין שום אפשרות. כי, לדעתי, כל עוד המחבר חי מחויב הוא לתת לפני קוראיו ספר מתוקן כפי יכולתו ולא רק דבר, שיש בו משום סקרנות, או חיבור, שיתקבל כ"קוריוזום" בלבד. אבל אין גם לגנוז מחברת זו לגמרה: היא נותנת לדור הצעיר מושג נכון, מה הייתה הלשון העברית לפני כשישים שנה, קודם שנעשתה לשון חייה בדיבור לא רק בפי בן-יהודה ומשפחתו ועוד בפי ארבע-חמש משפחות בירושלים ובראשון-לציון, אלא בפי מאות אלפי יהודים בארץ-ישראל כולה – בפי עם שלם, אם גם עם קטן. תיקנתי את הספר מראשו לסופו. היו בספר גם טעויות גסות לא משלי אלא משל העורך (איני יודע בדיוק, מי היה "עורך" זה). למשל, אם כתבתי Iangue Romaïque, שכך קוראים בצרפתית ליוונית חדשה, "תיקן" העורך: "לשון רומאית" … גם טעויות-דפוס הרבה, ומהן מקלקלות-הכוונה נתגנבו לתוך הספר, שלא נשלח לי להגהה. בעיקר-הדבר תיקנתי בו עכשיו את הסגנון תיקון יסודי והעמדתי אותו על דרכי-הכתיבה בימינו."
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אורי מור
תיאור: מחקר העברית הקדומה מתמקד בדרך כלל במאגרי הטקסטים הגדולים: לשון המקרא ולשון חז"ל ובעשורים האחרונים גם לשון מגילות ים המלח. החיבור שלפנינו בוחן את לשונו של קורפוס קטן אך חשוב מאוד לחקר תולדות העברית: תעודות מדבר יהודה שבין המרד הגדול למרד בר כוכבא – קבוצה של שטרות משפטיים, איגרות צבאיות וכתוֹבות עבריות אחרות מחיי היום-יום, שנכתבו במדבר יהודה ובסביבותיו והתגלו במאה העשרים במערות המפלט שלחופו המערבי של ים המלח ובמצדה. חשיבותן הלשונית של התעודות בעדות שהן מוסרות – עדות בלתי מתווכת על גבי שברי חרסים ויריעות פפירוס ועור – על דמותה של העברית בתקופה רבת התהפוכות שבין חורבן הבית השני לחתימת המשנה. הכתיב הפונטי הרווח בתעודות, כגון "אנמקבל" (=אני מקבל), "תמקום" (=את המקום), ואופיין היום-יומי מזמנים הצצה מסקרנת אל מנהגי הכתיבה והדיבור של משתמשי העברית בחיי השגרה שלהם – בבואם לתעד עסקה משפטית או לנסח פקודה צבאית. ספרו של אורי מור מתאר ומאפיין את העברית הזאת ומברר את מעמדה בדיאלקטולוגיה העברית ובמרחב הסוציולינגוויסטי של ארץ ישראל. עיונו בפרטי הלשון ובתמונה העולה מהם מגלה שבתקופה זו העברית הייתה לשון חיה ביהודה, למרות השפעתה הגדולה של הארמית, ושהייתה קרובה מאוד – אך לא זהה – ללשון חז"ל.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: נמרוד שתיל
תיאור: עניינו של הספר הוא תיאור בלשני של תופעות בעברית בת ימינו בתחומי ההגה, הצורה, המילון והצירוף (תחביר), והשפעותיהם זה על זה. התיאור מבוסס על קורפוס דבור וכתוב, על דוגמאות מזדמנות ועל מחקרי שטח מתוכננים. בספר מושווית המציאות הלשונית העולה מן הקורפוס בתחומים הנזכרים לעברית כפי שרצו לעצבה מחיי הלשון וכפי שאכן נלמדה בבתי הספר באירופה. שאיפתם הייתה להשתית את העברית החיה על לשון המקורות הקדומים. נמצא כי פעמים הרבה העברית בת ימינו ממשיכה את דרכה של לשון המקורות המופתיים ומותאמת לכלליה, אך לא פעם היא חורגת ממנה, בעיקר במגמה של פישוט. הספר מראה את השתלשלותם של החריגות והשינויים הללו, כיצד התרחשו ומדוע, ואיך קנו להם שביתה בלשון ימינו הדבורה והכתובה.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: יעל רשף
תיאור: עם כיבוש הארץ בידי הבריטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה הוכרזה העברית כשפה רשמית, בצד האנגלית והערבית. איך נשמעה עברית זו בפי דובריה? איך שימשה אותם בכתב בחיי המעשה? בספר זה מובא לראשונה דיון בשאלות אלו על יסוד בחינה של תיעוד טקסטואלי נרחב. הספר שופך אור על סוגיות לשון מהותיות הנוגעות לתקופה מכרעת זו בתולדות העברית ומספק תיאור מקיף של אופי העברית השימושית, בכתב ובעל פה, ברבדיה המוקדמים. המחקר בספר מבוסס על ניתוח בלשני וסוציולינגוויסטי של מבחר רחב של טקסטים מתקופת המנדט, ואף משולבים בו תצלומים מקוריים של טקסטים, המאפשרים לקורא להתוודע התוודעות בלתי אמצעית אל אופי לשון התקופה.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: מרדכי נאור
תיאור: הטור התשיעי הוא ספר המשך לספר הטור השמיני, אחיו הבכור, שיצא לאור ב-2006 בהוצאת הקיבוץ המאוחד והיה מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן. עם השנים נאסף חומר נוסף על המשורר ויצירתו הענפה והגיעה העת לכנס גם אותו לדפי ספר. לא רבים יודעים, אך "הטור השביעי" בעיתון דבר הופיע רק 8 חודשים במיקומו המקורי – הטור השביעי בעמ' 2 של העיתון. לאחר מכן, במשך כשבע שנים פורסם הטור האקטואלי-המחורז של אלתרמן בטור 8 – בשל צמצום הטורים עקב מחסור בנייר. בקיץ 1950 חולקו עמודי העיתון שוב - ל-9 טורים, גם הפעם עקב צמצום באספקת נייר לעיתונים. וכך, רוב הטורים ב-16 השנים הבאות היו בטור התשיעי. ועם זאת, שם המדור, "הטור השביעי", נותר תמיד, שכן אין משנים שם של מותג מנצח. בספר הטור התשיעי היריעה הורחבה גם לשירים ליריים ולשירי הזמר של אלתרמן. התנאי להכללת שירים היה ונשאר: התייחסות אקטואלית-פוליטית. מתברר שאלתרמן כלל, ולעיתים הבליע, גם בשיריו הלא אקטואליים, מסרים חברתיים ופוליטיים. סיור במחוזות כתיבתו של נתן אלתרמן, בשירה ובפרוזה, הוא תמיד חוויה ויש בו גם תרומה היסטורית להכרת "המדינה שבדרך" והמדינה בשנותיה הראשונות, כפי שראה אותן אלתרמן.
הקיבוץ המאוחד
מאת: גידי נבו
תיאור: במשך קרוב לשלושים שנה כתב נתן אלתרמן טור שירי בעיתונים מרכזיים בארץ תחת הכותרות: 'סקיצות תל אביביות' (דבר); 'רגעים' (הארץ) ו'הטור השביעי' (דבר). בשנים אלה התרחשו האירועים הטראגיים, הדרמתיים והטעונים ביותר בהיסטוריה של העם היהודי בכלל ושל היישוב היהודי בארץ ישראל בפרט. לשונו של אלתרמן, בשירתו העיתונאית, היא לשון שירית מבריקה ומהוקצעת, ועם זאת נקייה, בהירה ותקשורתית לחלוטין. זו לשון הממזגת שנינה ופאתוס, קלילות וכובד ראש, הומור ואמפתיה. קורפוס השירה העיתונאית של אלתרמן – קורפוס השירה הגדול והמשפיע ביותר בשירה העברית המודרנית – הוא אחד הנכסים הוודאיים, המרתקים והייחודיים של התרבות העברית המתחדשת. עד היום, אף שחלקים מתוכו זכו למחקר ענֵף, לא נערכה קריאה שיטתית מקיפה של הקורפוס כולו כיחידה אינטגרלית אחת. בכוונת ספר זה להציע קריאה כזו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: שמעון שרביט
תיאור: חיבור זה מתאר את לשון חכמים מנקודת המבט של תורת ההגה, ובעיקר את תמונת חילופי העיצורים כפי שהיא עולה מעדויות הנוסח של ספרות התנאים והאמוראים. כל פרק בספר עוסק בקבוצה אחת של עיצורים או בתופעה אחרת מתחום ההגה. במרכזו של כל פרק – נוסף על המבוא המפורט – מובאות כל המילים המדגימות את התופעה הנדונה על פי מסירות היסוד של ספרות חז"ל ועל פי כל עדויותיהן ממגוון עדי הנוסח (כתבי יד, דפוסים ופרשני המשנה והתלמוד) וכן עדויות ישירות ועקיפות שנמצאו בספרות הגאונים והראשונים. בחומר העשיר הזה יש כדי ללמד הרבה על גלגוליה של לשון חכמים בשני ענפיה – הארץ-ישראלי והבבלי – למן עריכת המשנה ועד לעיצובה הסופי בדפוסים בני המאות האחרונות.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: דוד טנא
תיאור: במרכזו של ספר זה עומדת תורתו התחבירית של גדול המדקדקים העבריים בימי הביניים, ר' יונה אבן ג'נאח, שחי בערים קורדובה וסרגוסה שבספרד במחצית הראשונה של המאה האחת־עשרה. יסודו של הספר בחיבור גמר לקבלת התואר השני שהגיש המחבר לאוניברסיטה העברית, ובו עסק בכתאב אלתנקיח (ספר הדקדוק) לאבן ג'נאח.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: מרדכי מישור
תיאור: בספר הזה מתוארת לשונו העברית של פעוט בין תקופת המלמול לתקופה שלשונו מגלה סימני היערכות ממש. התיעוד הלשוני של הנחקר מתייחד בשלבים בעלי אפיונים פונטיים מוגדרים. בעוד התפתחות הלקסיקון היא הדרגתית, בהתפתחות הפונולוגית ניכרות "תחנות" מגובשות שבהן זו מתייצבת ומשתהה, וקובעת את אופי הלשון של הפעוט לתקופת מה. תקופת המעקב חוּלקה לשישה שלבים, מגיל שנה וחצי עד שנתיים וחודשיים. התיעוד נעשה מלכתחילה לשם הזיכרון המשפחתי ולא לשם מחקר; אף על פי כן לאחר ארבעים שנה של שהייה בשלה ההכרה שיש בחומר שנאסף כדי תרומה למחקר. ביכורים מן הספר שבדרך הוצגו בהרצאה "שלוש תופעות בלשון המוקדמת", הנספחת לספר.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אלכסיי אליהו יודיצקי
תיאור: במאה השלישית לסה"נ חיבר אב הכנסייה אוֹרִיגֶנֶס את המשושֶה – הקספלה (Ἑξαπλᾶ), נוסח המקרא בשישה טורים. בטור השני מופיע תעתיק של הנוסח העברי באותיות יווניות. הספר שלפנינו עוסק בדקדוק הניב העברי שנשתמר בתעתיק היווני שבטור השני. החיבור השלם של המשושה אבד, אך בשנת 1894 גילה הקרדינל ג'ובָני מֶרְקָאטִי פָּלִימְפְּסֵסְט (כתב יד מחוק) של החיבור בספרייה האמברוזיאנית במילאנו. בקטעים שנתגלו נמצאו בטור השני כאלף מילים עבריות מתועתקות באותיות יווניות. גרסה זו של תעתיקי הטור השני באה ממקור אחד ומשקפת נאמנה את הניב העברי שנהג בפי המתעתק או בפי מי שקרא לפניו. הספר דן בתורת ההגה ובתורת הצורות של ניב העברית המשתקף בתעתיקים אלו: מוצע בו תיאור שיטתי ראשון של דקדוק התעתיקים וביאור כל תיבה המזדמנת בפלימפססט של מרקאטי, וכן מוצעים פתרונות מקוריים לכמה וכמה ענייני דקדוק במסורת זו שהיו סתומים עד כה. בכל עניין ועניין נבדקה תחילה המסורת מתוך עצמה, והתוצאות הושוו לבסיס המשותף של העברית המשוחזר מכלל מסורות העברית וללשונות השמיות. מן הדיונים בספר נחשפת מסורת עברית קדומה וייחודית הדומה למסורות האחרות אך גם שונה מהן בכמה עניינים מהותיים מתחום ההגה והצורות.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: משה בר אשר
תיאור: בספר הזה מכונסים שלושה עשר פרקי מחקר ועיונים אחרים בעברית החדשה. שבעת הפרקים הראשונים מציעים עיונים העוסקים בעברית המתחיה והחיה, הכתובה והמדוברת, ובעשייה בה. מקום חשוב בעיונים האלה תופסות פעולותיהם של שני המוסדות שקיבלו על עצמם את מלאכת העשייה בלשון ובהכוונתה: ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית, ולא פחות מזה נידונו פעולותיהם של סופרים ושל עושים אחרים בלשון החיה – הכתובה והמדוברת.
שלושת הפרקים הקצרים ח–י יוחדו לשני ספרים של שני סופרים ולמקצת ממפעלותיו של חוקר שעשה למען העברית, ושלושת הפרקים יא–יג עוסקים בהיבטים שונים של הוראת העברית כיום ובמקצת מתוצאות מעשי ההוראה ומחדליה בדורנו.
בכל העיונים האלה באה לידי ביטוי השקפתו של המחבר כי בחקירת העברית החדשה יש לשלב את העיסוק בדרך התיאורית עם התבוננות בזיקתה למורשת הדורות, שהיא קו ברור ומרכזי בהתגבשות כל סוגותיה.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אילן אלדר
תיאור: הספר עוסק במקומו של תכנון הלשון בעברית המודרנית. חלקו הראשון דן בפעולות לא רשמיות של תכנון לשון שפעלו יחידים אשר ראו בעברית לשון לאומית. הוא מציג את היזמות ואת המאמצים להחיות את העברית בדיבור בארץ ישראל בשלהי המאה התשע עשרה ואת הניסיונות לעשותה כלי תקשורת עיקרי ובכך להשפיע על מעמדה בחברה. חלקו השני של הספר מתמקד בהחלטות ובעקרונות הפעולה של המוסדות המרכזיים לתכנון הלשון בישראל: ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית. מוסדות אלו הופקדו על הכוונת דרכי התפתחותה של העברית החדשה, על פיתוחה ועל הכשרתה לחיים המודרניים בכל ההיבטים. מקום נרחב ניתן בספר לדיון בדרכי התצורה של המינוח המקצועי שהאקדמיה ללשון העברית מחדשת או מאשרת.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: ניסן ברגגרין
תיאור: בספר זה כונסו חיבוריו של ניסן ברגגרין שעניינן חקר הלשון עם תוספות ותיקונים שהכניס בהם לאחר פרסומם. "עבודות" שהתפרסמו גם בבמות מחקר אקדמיות, גם ב"לשוננו לעם" ובעיתונות עממית וגם ב"מכתבים למערכת". פריסת הפרסומים בבמות השונות והמגוונות מקורה באמונתו של המחבר שיש להדריך הן את "מתקני הלשון" – לעיין גם בכל מקורות הלשון המאוחרים למקרא – הן את הקהל הרחב, שלא יראה בכל פסיקה של ה"מתקנים" אמת מוחלטת.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: אהרן דותן
תיאור: חכמת הלשון העברית בימי הביניים אחוזה ושלובה בחכמת הלשון הערבית, בשיטתה הבלשנית, במערכת המושגים שלה ובמינוח. האם זה היה המצב מתחילתו והאם גם ראשית צמיחתה של המילונאות העברית נעוצה בהשפעת הערבית? המסקנה העיקרית של הספר היא כי ראשיתה של חכמת המילים העברית נטועה במסורה וקדמה להשפעת הערבית ולחסות המתודה הערבית.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: חיים א' כהן
תיאור: שנות המחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה מבשרות תמורה גדולה בתולדות התרבות היהודית ועמה בתולדות לשונה של תרבות זו – הלשון העברית. תנועת ההשכלה, הנאורות, אשר הכתה שורש בארצות מערב אירופה הביאה להתעוררות דומה גם בקרב יהודי ארצות אלו והביאה בכנפיה מהפכה רעיונית של ממש המקבלת את ביטויה במה שידוע בתולדות עם ישראל כ"תקופת ההשכלה".
המשכילים הראשונים, מוליכיה של תנועה חדשה זו, ראו כבר בראשית דרכם צורך דחוף בהחייאת השפה העברית הכתובה. ספרות עברית חדשה באה לעולם ולצדה כתיבת דברי מחקר, פובליציסטיקה, ועוד, וכל אלו דרשו כלי ביטוי שהעברית בת הזמן, אותה עברית התחומה בדלת אמותיו של בית המדרש הישן, לא הייתה מסוגלת לספקם. זו ראשיתה של התמורה בתולדות הלשון העברית העומדת ברקעה של מה שמקובל לכנות "הלשון העברית החדשה".
מפנה של ממש בתוך התקופה הזאת גופה ובתולדות הלשון העברית בכללה בא בסוף המאה התשע-עשרה. "נוסח" חדש של כתיבת ספרות עברית בא לעולם והוא אבי דמותו של הסגנון העברי בן ימינו. במקביל צומח ועולה מעשה חדש המעורר השתאות: הלשון העברית קמה לתחייה בדיבור פֶּה. מעשה זה, הנקשר בשמו של אליעזר בן-יהודה, קשור קשר אמיץ בהתעוררות תנועת התחייה הלאומית של עם ישראל ובצדק הוא נחשב עד היום לאחד מהישגיה הגדולים של התנועה הציונית.
קובץ זה מכנס מבחר מאמרים שיסודם בהרצאות שנישאו ביום העיון המשותף לאקדמיה ללשון העברית ולחוגים ללשון העברית באוניברסיטאות בארץ. הקורא העברי המשכיל המתעניין בלשוננו ימצא כאן מגוון עיונים העוסקים במראה פניה השונים של לשוננו העברית החדשה. מראה פנים זה מואר כאן על צדדיו השונים – היצירה הספרותית, המעשים בלשון והעמדת התקן בה, הדיבור העברי החי בראשיתו ובימינו ועוד – הכול כפי שהעמידו טובי חוקרי העברית בני זמננו.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: נתן אפרתי
תיאור: משחלפה שנת השישים להקמת מדינת ישראל, הגיעה העת להתבוננות מעמיקה במעמד הלשון העברית במדינה שבדרך ולאחר הקמתה. במבוא לספר נסקרות בקצרה כמה התפתחויות, הצעות ויזמות שחיזקו את מעמדה הציבורי של העברית בתקופת המדינה שבדרך. בפרקי הספר נבחנת הלכה למעשה ההתפתחות ההיסטורית הערכית והאידאולוגית של מעמד העברית ברשות הרבים – במסגרות ממלכתיות, ציבוריות והתנדבותיות. כמו כן מתוארים מאמציהם של מנהיגים להעמיד את העברית כערך מרכזי בעיצוב דמותה התרבותית של המדינה ומעורבותם ביסוד האקדמיה ללשון העברית כמוסד המופקד בחוק על חקר הלשון העברית ותקנתה. הספר עוסק גם במאבק בהשפעת הלעז בכל שנות המדינה ובמעמד הלשון הערבית בישראל בזיקה למעמד העברית. הספר מבוסס על מקורות ראשוניים: תעודות השמורות בגנזך המדינה, בארכיון האקדמיה ללשון העברית, בארכיון הכנסת ובארכיון בן-גוריון ומאמרים שפורסמו בעיתונים.
האקדמיה ללשון העברית
מאת: נועה חזן
תיאור: במלאת חמישים שנה לכיבוש הר הבית במלחמת 1967, מבקשים המאמרים המקובצים בספר הנוכחי לבחון בחינה היסטורית, מחויבת ואמיצה את מעמדו של הר הבית כאייקון חזותי מרכזי בזירות תרבותיות שונות בישראל. דרך ניתוח תצלומים, כרזות, גלויות, דגמים, תרשימים ואתרי מורשת, הם מבקשים לחשוף את מרכזיותו של הר הבית, לא רק בקרב קבוצות שוליים דתיות־משיחיות, כי אם גם בזרם המרכזי של השיח הציוני המגדיר את עצמו כחילוני, ליברלי ונאור. לצד שמונת המאמרים, מקובץ בספר אוסף של תצלומים היסטוריים מוכרים ונדירים של הר הבית שנמצאו בארכיונים ישראליים ממסדיים ובאוספים פרטיים, ושימשו השראה למאמרים. הספר כולל גם עבודות צילום עכשוויות המגיבות לאוסף התצלומים ההיסטורי, אשר הוצגו בגלריה לצילום של בצלאל בשנת 2016. כאובייקט, הספר הוא הכלאה בין כמה סוגות: ספר מחקר, אלבום זיכרון וקטלוג תערוכה. הוא מציג מחקרים מקוריים וביקורתיים, אך בו זמנית מבקש לפרוץ את גבולות האקדמיה ולהיות נגיש בשפתו ובצורתו. באסתטיקה שלו הוא מאזכר אלבום זיכרון, ובו בזמן מבקש לערער את סמכותם של אלבומים מסוג זה. הוא קטלוג של תערוכה שגבולותיה אינם תחומים. כל אחד מן המאמרים הנכללים בספר מתמקד בזירה חזותית אחת בישראל ובוחן דרכה את האידיאולוגיות והנרטיבים הממסגרים את הופעת בית המקדש, כיפת הסלע או הר הבית. אולם לא ניתוח אמנותי־סגנוני של הדימויים החזותיים מעסיק את הכותבות והכותבים, אלא תנאי המבט ויחסי הכוח הכרוכים בהתבוננות עצמה, ביצירת הדימויים ובהפיכתם לאייקונים מיתיים ומונומנטליים. המאמרים נוקטים עמדה ביקורתית כלפי האיקוניות של הר הבית, מקלפים ממנו את הדימוי המיתי ועושים לו פוליטיזציה.
מאת: אור תשובה, דניאל הייבלום
תיאור: העיסוק המסמא בתוכן דוחק את הנחיצות לבחון ולערער את הידע הפוליטי שברשותנו דווקא באמצעות שאלות העוסקות בתשתית, במנגנונים ובתהליכי ייצור ויישום. לשם כך אנו פונות לשדה התרבות החזותית כמרחב אלטרנטיבי העשוי להעניק מפתחות לקריאה ולהפעלה מחודשת של התבניות והמנגנונים שבאמצעותם אנו רוכשים ומקנים ידע. במילים אחרות – אנו מבקשות להמיר את החיפוש המתמשך אחר נרטיב אלטרנטיבי בחיפוש אחר אלטרנטיבה לנרטיב, כפרקטיקה פוליטית חיונית. אנו חיים בתקופה של פוסט־אמת וריבוי אמיתות, של גלובליזציה מואצת שמביאה לשבירת גבולות אך גם להתמוטטות הדמוקרטיה ולריאקציה של מדינת הלאום. בהקשר המקומי, המאבק בין הנרטיבים השונים שמבנים את החיים בישראל־פלסטין מגלם תפקיד משמעותי בשימור הסכסוך וגורר עמו ניסיונות חוזרים ונשנים של האשמת האחר בביצוע עוול היסטורי. על רקע מציאות החיים העכשווית בישראל, אנו מבקשות להניח בצד, ולו לרגע, את העיסוק המתמשך שהיא מספקת לנו בנרטיבים היסטוריים ולאומיים ולהציע מבט אחר, החורג מעיסוק בתכני הנרטיבים עצמם.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אבידב ליפסקר
תיאור: ספר זה מבקש לשרטט את חלקי תמונת ׳הסובייקט הכותב׳ של ש"י עגנון אשר כל אחד מהם נולד מן הדמיון הסכולסטי האגור בספריית התודעה גדולת הממדים שלו. בפרק הראשון מתוארת תודעתו של המאמין המבוהל ר׳ יודיל חסיד, גיבור הרומן הכנסת כלה. ר׳ יודיל חסיד אחוז בסיוט תיאולוגי בעולם של כפילויות ההולכות ומתרבות עד לאין סוף . בפרק השני מצטייר הסובייקט הכותב כאיש נרעש מסודם של כתבים הפרוש לעיניו כל הזמן, במציאות הממשית של סמוך ונראה. המציאות כפשוטה היא אפיפניה של ספרייתו הסודית. היפוכה של המחשבה שבפרק זה נפרש מחדש בפרק השלישי, אשר בו מתוארת השקפתו של עגנון לגבי העולם הנוכרי האירופי אשר לו ייחד את ספרו בחנותו של מר לובלין. העולם הנוכרי ניצב ׳מאחורי עורפו של עולם׳.. זו פרדיגמה של אחרוּת גמורה, של ׳נעלם מוחלט׳, אשר לה הקדיש עגנון את הרומן הטיפולוגי שלו כאחרוּת מהופכת של שתי אסכטולוגיות, יהודית ונוכרית, הצוררות זו את זו למוות. בפרק המחשבה הרביעי – ׳מחשבת הספר׳ המפותלת של עגנון המחפש אחר דרכי ההתגלות של הספר כממשות שהמציאות מחביאה ׳תחת אבן אחת׳. עיני הביבליופיל שבו תרות אחר דרך היעשותו של הספר מ׳דבר׳ גנוז לחפץ בעל מאנה, למכונן מציאות וממשות ריאלית. ה׳פיזיס׳ של הספר – היא ההירָאוּת של המטפיזיקה שלו. עבודת הספר היא מעשה טקסי־פולחני שבפרקטיקה שלו מגולמת 'המטפיזיקה המשתמעת' של הסובייקט הכותב ומסמנת את צורת ההיערכות שלו בעולם הממשי. הפרק סוקר את מהדורותיהם הביבליופיליות של כתבי עגנון ואת מעורבותו בדרך היעשותן.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: סיון רג‘ואן שטאנג, נועה חזן
תיאור: מהי תרבות חזותית? מה נכלל בחקר התרבות החזותית, בעולם בכלל ובישראל בפרט? לראשונה בעברית, הספר תרבות חזותית בישראל נדרש לנושאים אלה, תוך התייחסות ביקורתית לשינויים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים שעוברת החברה הישראלית. ציורים ובניינים, מוזיאונים וארכיונים, סרטים וכרזות, בולים וגלויות, תצלומים, תהלוכות, תערוכות ואפילו מכוניות, שעוצבו בישראל והתקבלו זה כבר כחלק בלתי נפרד וכמו־טבעי של המרחב המקומי, מוצגים ב־ 21 מאמרי הספר לצפייה ביקורתית מחודשת. כן נכלל בספר תיק עבודות של אמניות מקומיות עכשוויות, המציבות שאלות בנוגע לסדר החזותי וליכולתן לחתור תחתיו.
מאת: דב שוורץ
תיאור: קובץ מאמרים זה עוסק בסוגיות מתחום השירה, הספרות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה והאמנות. בכל מאמר נידונה שאלה שחוצה את גבולות תחומי-הדעת, וייחודו של הדיון נעוץ בשימוש מגוון במתודות מתחומי חקר התרבות בניתוח טקסטים ויצירות אמנות. הכותבים הם מרצים בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות ביחידה ללימודים בין-תחומיים שבאוניברסיטת בר-אילן. הספר מוגש כמחווה למייסד התכנית ומנהלה לאורך שנים רבות, פרופ' אבי שגיא.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: חיה שהם
תיאור: הביקורת המוקדמת תייגה את לאה גולדברג בעיקר כמשוררת האהבה הנכזבת וכך הנחילה את תדמיתה לדורות של קוראים. אולם הקריאה ביצירתה, כפי שהיא משתקפת בספר שלפנינו, מפריכה הנחה זו ומגלה כי קשת הנושאים של גולדברג מכילה מגוון מרתק ורחב הרבה יותר מזה שניסתה הביקורת לקַבֵּעַ. ספר זה מכיל קריאות חדשות ביצירת לאה גולדברג, פרי התבוננות ומחקר בעבודתה הספרותית מנקודות תצפית מגוונות. המחקרים הכלולים בו נשענים על מעקב קשוב אחר נושאים המאירים מזוויות מיוחדות את עולמה האישי והספרותי של היוצרת. הדיונים מבוססים על חתכי אורך, המאפשרים להאיר את הנושאים במבט דיאכרוני ולבדוק את גלגוליהם על ציר הזמן. פרקי הספר חושפים, בין היתר, היבטים מובלעים בפואטיקה של גולדברג ומרחיבים את מנעד הנושאים הייחודיים שיצירתה נדרשת להם, כאלה שהביקורת והמחקר לא התעכבו עליהם כלל או מיעטו לדון בהם. במצטבר מצטייר כאן פרופיל מרתק של יצירת גולדברג, ובמשתמע – שלה עצמה כיוצרת מרובת-פנים המתרחקת מבנאליות, ורחוקה מאוד מן התדמית שניסו להצמיד לה מבקרי דורה הבוגרים והצעירים כאחד. בין התופעות הנבחנות בספר: שירים חוצי מגדר, דמויות נשים מתוך קאנון התרבות המערבית המשמשות כאַלוזיות, משקעי שיר השירים ביצירת גולדברג ומעמדם המיוחד, שירת הגוף (שירה ארוטית), חניכה נשית באמצעות מסעות ברכבות, חילופי חושך ואור כנושא "אובססיבי", שירים על סף המוות, ועוד.
הוצאת אוניברסיטת בר אילן
מאת: דן מירון
תיאור: אליהו טסלר (1965-1901), "משורר של משוררים", היה חבר בקבוצת המשוררים המודרניסטיים מיסודו של אברהם שלונסקי, ומן המרחיקים לכת במיצוי כמה תכונות של הפואטיקה הקבוצתית המשותפת להם; בייחוד עקרון האיזון של הריגוש באמצעות שלמות צורנית מבריקה והפעלת פעלולי שנינה (wit): כפל משמעות, משחקי מילים, התכתבות מחוכמת עם מסורות הלשון והתרבות באמצעות הציטט והרמז. שיריו האופייניים (כמה מנייני שיר בלבד) היו מונומנטליים, מושלמים ו"הרמטיים", כלומר סגורים בתוך החוקיות האסתטית של עצמם, לא נוחים לקליטה לקורא חסר הסבלנות והידע. משום כך נותר טסלר כמעט לא ידוע לקהל הרחב. לאה גולדברג, לעומת זאת, אמרה עליו שהוא "זורע מילים כבדות על אדמה צחיחה, ובאורח פלא עולים וצומחים מתוכה פרחי נוי מופלאים". הקבוצה המודרניסטית כולה הועמדה לפני דילמות תרבותיות ופואטיות חמורות בשנות הארבעים של המאה שעברה, בזמן שמלחמת העולם, השואה, המאבק בארץ ישראל ומלחמת העצמאות העמידו בספק את הרלוונטיות התרבותית של הפואטיקה שלה ותבעו מן המשוררים השתנות והתחדשות. כמי שדבק בפואטיקה זו באורח המסקני ביותר, הועמד טסלר לפני אתגר חמור במיוחד. במסה חלוצית – היסטורית ופרשנית כאחת – עוקב דן מירון אחר התפתחותו של טסלר המשורר, "פותח" את שיריו "הקשים" וקורא אותם קריאה פרשנית מפורטת ומסביר את המשבר שנקלע אליו. בתוך כך הוא זורע אור על המודרניזם הארץ ישראלי בכללו, על עלייתו ועל שקיעתו. המסה פותחת לפני הקורא את עולמו של משורר ייחודי ובה-בעת היא גם מעמידה פרק (שלא נכתב עד כה) בתולדות השירה העברית המודרנית.
מוסד ביאליק
מאת: תמר רוה
תיאור: הביקורת חזרה וציינה את סיפורי צבי לוז כסאגה, הקושרת ארבעה דורות לאותו המקום: החל מימי הטורקים, שאז עלו חלוצים ויסדו שם קיבוץ, עבור לבניהם, דור הפלמ"ח והמשך לנכדיהם וניניהם בתקופת המדינה. דור אחר דור הם במקומם, כפרקים באותה עלילתעל נמשכת, המקיימים מורשת.
לאחרונה יצא מחדש מבחר מסיפורי לוז ועורר גל של מאמרי ביקורת חדשים, שלא רק ייחדו סיפור אלא גם מיקמו אותו כשלב באותה עלילת-על. כל סיפור מוסיף לה נופך משלו, וכך מתגוונת ומתמסדת אותה מורשת. היא שנשמרת שם, כמשפחתית וכציבורית, עד למהפך הכלל ארצי של סוף שנות ה-80 .כאן הובא שוב מבחר מאותן ביקורות חדשות. חוזרת בהן הערכתה של הסאגה כייצוגית לתנועת ההתיישבות הציונית בארץ, או אף לתוצאותיה המאוחרות, הפוסטציוניות.
בזמנה, כתנועה עולה, שימשה ההתיישבות כחיל החלוץ במערכה הציונית; אך עם שינויי הזמנים השתנתה המערכה ופג תוקף החלוציות, ואז שקעה לה התנועה כחיל מובס. רק המקום נותר כשהיה – "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" (קהלת) – וכבר מכינים שם תושביו העכשוויים מורשת חדשה ואפילו ציונות מחודשת.
הקיבוץ המאוחד
מאת: לאה גולדברג
תיאור: לצד שירים ויצירות לילדים פרסמה לאה גולדברג בקביעוּת, מאז שהייתה בת שש־עשרה, רשימות ומאמרים בעיתונים ובכתבי העת. הרשימות כללו ביקורות ספרים ותיאטרון, רשמים מנסיעותיה בארץ ובחו"ל, מחשבות כלליות על מוסר, פסיכולוגיה וספרות, תגובות על אירועים אקטואליים ועוד. בתקופת מגוריה בתל־אביב (1935-1954) התפרנסה מכתיבת רשימות (לעתים פעמיים-שלוש בשבוע) בעיקר ב'דבר' ו'על המשמר'. לחלקן קראה "יומן ספרותי" – רגשות והרהורים שעלו בה כתגובה על אירועי ספרות ותרבות שוטפים או על ענייני דיומא. ספר זה מציג לראשונה בפני הקוראים מבחר מקיף מרשימותיה של לאה גולדברג, החל בראשית דרכה ועד תחילת מלחמת העולם השנייה. רשימות אלה חושפות את השקפותיה המוצקות והמקוריות במגוון נושאים, ומשתפות את הקוראים בטעמה הדק ובידע העצום שלה.
הקיבוץ המאוחדספרית פועלים
מאת: שחר ברם
תיאור: חיבור זה עוסק בארבעה משוררים עברים בולטים מזווית ראייה ייחודית: יחסם לצילום בכלל ולתצלומים בפרט. החיבור בוחן את מערכת היחסים בין סוגי הייצוג - המילולי והויזואלי - בהקשר של כינון הזיכרון: ביצור החומות הסוגרות עליו או הרחבת גבולותיו. ארבעת המשוררים הם, לפי סדר הדיון: דן פגיס (1986-1930), אבות ישורון (1992-1904), טוביה ריבנר (1924-) והרולד שימל (1935-) - מעלה רצף וכיוון ברורים: תנועה מסגירות לפתיחות, וממאבק לשיתוף פעולה ומיזוג. אצל דן פגיס ואבות ישורון התצלום הוא מחסום או איום, ובין דרכי הייצוג המילולית והוויזואלית מתרחש מאבק הקובע את אופי כינון הזיכרון בשיר ואת גבולותיו. אצל טוביה ריבנר והרולד שימל התצלום והשיר נפגשים, הגבולות בין דרכי הייצוג מיטשטשים, הצילום והשירה מתקרבים זה לזה ופועלים יחד. החוט הקושר הוא גלגולי התצלום כמזכרת: תצלום הקרובים שאינם עוד או עיר ההולדת שננטשה, חפץ שחתומים בו פני העבר, מזכרת המזמינה את המשורר להתמודד עם סוגיית הזיכרון האישי והקולקטיבי. החיבור מציע איפוא מבט אחר על ארבעה משוררים עבריים חשובים בני זמננו והרהורים על הקשרים בין השירה לצילום בכלל.
מוסד ביאליק
מאת: יעל נתיב, הודל אופיר
תיאור: "כשאני רוקדת, לרגע אחד, כמה שניות קצרות, אני שוכחת הכול. את כל הבעיות, המבחנים והדברים הקטנים שמעצבנים אותי, ומתמסרת כולי לתנועה שדרכה אני מביעה את מי שאני. כשאני רוקדת אני נותנת את כולי, אני כאילו נמצאת בעולם אחר לגמרי שקצת קשה לתאר אותו במילים. אני כאילו מתעלה מעל לכל הדברים היומיומיים ומוצאת פורקן רגשות ענק. זו באמת הרגשה של התעלות, מעל לעולם ומעל לעצמך". (תלמידת כיתה י"א) "כל פעם יש לי את ההרהורים האלה, בגלל הגוף שהוא כל כך חמקמק, הפכפך ובלתי צפוי, עד מתי אני אוכל להמשיך לתפקד כמורָה בתחום הזה. זו חרדה שבהחלט מלווה אותי. בתור אחת שכל-כך מתעסקת במה יהיה, אני תמהה מה יהיה. אני רוצה לדעת שיהיה. יהיה המשך, שהוא יכול לקבל צורה ופנים שונות, אבל שאני אמשיך להתעסק עם הגוף, עם התנועה. נורא חשוב לי. ושאני אוכל מתישהו לבטא את עצמי מבחינה אמנותית דרך התחום הזה. שתהיה לי פריבילגיה כזאת". (מורה למחול, 39 ) העיסוק בריקוד בקרב ילדות ונערות בישראל הוא תופעה רחבת היקף, ועל-פי הסימנים הרבים היא עוד הולכת וגדלה. ילדות ונערות רבות מרקע תרבותי, עדתי, סוציו-אקונומי וגיאוגרפי שונה, פונות ללימודי ריקוד; נשים-רוקדות שרכשו השכלה גבוהה מקימות ומנהלות בתי ספר למחול, מלמדות ויוצרות בתחום. בתי ספר תיכוניים מקיימים מגמות מחול לבגרות, ובתי ספר יסודיים מעשירים את תכני הלימוד בהם בתנועה ומחול. אחורי הקלעים של עולם הריקוד האמנותי בישראל מתרחב ותוסס, המדינה רוקדת. אולם למרות ייחודה והיקפיה זכתה זירה חברתית-חינוכית זו, שצבעה המגדרי מובהק, אך למעט תשומת לב מחקרית. הספר סדקים של חירות, השוזר את מחקריהן של שתי חוקרות, מציע מבט אתנוגראפי עשיר ומקורי על שדה החינוך למחול בישראל בראשית האלף השלישי. המחברות בוחנות את התנאים הסוציו-תרבותיים שבהם מתקיים חינוך לריקוד, את משמעות הריקוד והוראת הריקוד עבור נערות צעירות ונשים, את הכוח והסוכנות הטמונים בגוף הרוקד ובו-בזמן את גבולות הכוח ואת השוליות הנכרכים בעיסוק במחול. מרחבי הפעולה של רוקדות ומורות נחשפים לאורך הספר כמרחבים צרים, שלמרות שוליותם וזניחותם מאפשרים מידה של חופש, גופניות ואקזיסטנציה שאינה מתממשת או מתאפשרת במרחבי חיים אחרים. הכותבות רואות בספרן המשותף נדבך נוסף בדיאלוג שהן מקיימות ביניהן, ומעשה פמיניסטי מתוך עמדה אידיאולוגית המניחה שידע נוצר בין אנשים מתוך שיתוף ושילוב ביניהם.
הקיבוץ המאוחד
הצג עוד תוצאות