נמצאו 586 ספרים בקטגוריה
לכל הספרייה
מאת: יונתן מנדל
תיאור: ערבית היא השפה המדוברת הקרובה ביותר לעברית. היא שפת המזרח התיכון, שפת הפלסטינים בארץ, ושפת המורשת של כמעט מחצית מהיהודים בישראל. זאת ועוד, הערבית הייתה שפה רשמית בישראל במשך שבעה עשורים, והיא מקצוע חובה בבתי הספר. אף על פי כן, בקרב היהודים בישראל שוררת בורות מוחלטת בכל הנוגע לערבית: רובם אינם מבינים ואינם דוברים את השפה, ואינם מסוגלים לכתוב או לקרוא בה. שפת האזור הוחלפה בידי "הערבית הישראלית", סוציולֵקְט המיועד ליהודים בלבד, שמבטא את מרחק הביטחון שבין לומדי הערבית - ובעצם בין החברה היהודית בישראל - לבין העולם הערבי. כיצד נוצר המצב האנומלי הזה? הספר שפה מחוץ למקומה: אוריינטליזם, מודיעין והערבית בישראל מוקדש לבחינת השאלה הזאת. הוא מתחקה על התפתחות הוראת הערבית בארץ במאה השנים האחרונות ועומד על ההיגיון המנחה אותה. הספר חושף שני צירים שסביבם התעצבו לימודי הערבית בארץ: הראשון הוא הגישה הפילולוגית–דקדוקית להוראת השפה, גישה שיובאה ארצה בידי מזרחנים יהודים מאירופה בתחילת המאה העשרים; והשני הוא הקֶשר המודיעיני, שנוצר בצל הסכסוך הישראלי-ערבי, ושבמסגרתו התגבשו רשתות אזרחיות- ביטחוניות בשדה הוראת הערבית. זהו הספר הראשון שמנתח את ההיסטוריה החברתית והפוליטית של הוראת הערבית בישראל. הוא עומד על הדיאלקטיקה שלה, המאופיינת בתנועה בין שיח של שלום לשיח של ביטחון, ומראה כיצד שני סוגי השיח - הסותרים לכאורה - משלימים זה את זה כבמעגל קסמים. כך, כפי שמתאר הספר, נוצר מצב שבו לימודי הערבית בישראל אינם מקרבים בין לומדי השפה לדובריה, אלא תורמים דווקא להפרדה ולהרחקה ביניהם.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: גיל סגל
תיאור: האם ראוי להתיר הסדרי "אם פונדקאית"? למה אסור למכור איברים? איך אפשר "למות בכבוד"? האם מותר לבחור את מין היילוד?

ביו-אתיקה מודרנית עוסקת בשאלות כגון אלה ודנה בהיבטים האתיים של חידושי המדע והרפואה, שתוצאתו פרושׂה בהסדרי המשפט הרפואי (דברי חקיקה, ופסיקת בתי המשפט). המענה לשאלות אלה משקף עמדות חברתיות, דתיות, היסטוריות ופוליטיות, ולכן יש בו כדי להדגים את השונות שבין חברות ותרבויות.
מתוך כך עולה השאלה האם לביו-אתיקה ולמשפט הרפואי בישראל יש צביון ייחודי?
מה מייצג באותנטיות את ה"ישראליות"? מהו מקור ומהו חיקוי של הכרעות בחברות אחרות?

מיזם ביו-אתיקה "כחול לבן" מבקש לאתר ולפצח את המרכיב הישראלי בהכרעות הביו-אתיות בישראל – מדינה רב-דתית, רב-תרבותית, ובו בזמן "יהודית ודמוקרטית" בהגדרתה החוקתית. הספר פונה לציבור רחב של קוראים ומצייר לראשונה תמונה רחבה וכוללת של התפיסה העכשווית בביו-אתיקה בישראל. כותבי הפרקים הם מומחים בתחומי המשפט, האתיקה, ומדיניות ציבור בתחומי הבריאות והרפואה, והם מייצגים מבחר עמדות חברתיות, דתיות ומקצועיות.
מאת: טל שמור
תיאור: שכונת התקווה שבדרום תל אביב נתפסת בעיני רבים בישראל כמקום מגוריהם של יהודים מזרחים מסורתיים ודלי אמצעים. שמה הפך במרוצת השנים שם נרדף לעוני ולהזנחה, ודומה שהסטיגמה שנקשרה לשמה, דבקה גם בתושביה הוותיקים. מי הם תושבי השכונה ומהי תגובתם על התיוג? כיצד זהותם קשורה לביוגרפיה של המקום? כיצד הם מפרשים את ריבוי מבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה שעברו לגור באזור בעשור האחרון? מהו הרגש האופף את השכונה והניכר בסיפורי החיים של תושביה? שאלות אלו ואחרות נבחנות במסע אתנוגרפי של ארבע שנים שערך המחבר בשכונה ושבמהלכו הכיר מקרוב את תושביה הוותיקים. הספר מראה כי למרות שמה האופטימי של השכונה, וקרבתה ל"עיר הלבנה" ולמרכזה התוסס, תושביה מרגישים שהם חיים בשוליים של העיר תל אביב ושל החברה הישראלית. בכתיבה קולחת, במבט רגיש, ובשימוש מעניין בתיאוריה בין־תחומית עדכנית, המחבר טוען כי ביטויי שוליות אלו יוצרים תחושה מלנכולית — שכבה של עצב לא מוגדר וחמקמק השורה על המרחב באופן שאינו ניתן להכחשה. עם זאת, התחושה המלנכולית לא בהכרח מאפיינת את כל האנשים שפגש בשכונה, והיא אינה מתמדת. היא מושפעת מהאופן שבו התושבים הוותיקים מאתגרים ביצירתיות את הגבולות האתניים, המעמדיים והמגדריים הניצבים מולם, מתוך כמיהתם העזה להשתייך למשפחה, לעיר ולחברה.
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפהפרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יהודית מילר זמיר
תיאור: בספר מרתק וחשוב זה מציעה יהודית מילר זמיר לראות אנשים על הקשת האוטיסטית באופן מלא – כבני אדם שלמים, מורכבים, מיוחדים וחד־פעמיים, וחושפת בפנינו את קשת הצבעים האנושית מתוך התבוננות רעננה. זאת בניגוד לאופן הצגתם המקובל בשיח הציבורי – דרך מונחים של לקות, כאב ובדידות. הספר, העוסק במסעם של תלמידים על הקשת שאותם חינכה יהודית, נכתב בידיעתם של אותם תלמידים ותוך שיתופם, כדי לאפשר להם להציג את עולמם מנקודת מבט מקבלת ואוהבת. כל תלמיד בחר את שמו הבדוי וקרא עם יהודית את הקטעים על אודותיו, וחלק מתגובותיהם נכללו בספר. התלמידים התמודדו עם אתגרים שונים, ובהם תקשורת בין־אישית,  הצלחה בלימודים, חרדות, אמפתיה, השתייכות וקשרים וירטואליים, ובספר מצוטטות שיחות מגוונות שנערכו איתם ומתוארים מאורעות אישיים וקבוצתיים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: אורי כהן
תיאור: עם הקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים על הר הצופים בשנת 1925 היא הייתה מוסד התרבות המרכזי של החברה היהודית בתקופת היישוב, ולימים במדינת ישראל. האוניברסיטה היהודית הראשונה בעולם הוקמה בחסות ההסתדרות הציונית העולמית ועוררה עניין רב בקרב הקהילות היהודיות בעולם. בשנים שלאחר מכן הלכה והתפתחה האוניברסיטה והייתה למוקד של יצירה ומרכז לביסוס תרבות עברית חדשה ששילבה לאומיות עם פתיחות למרכזי התרבות העולמיים, גאולת הפרט היהודי עם קִדמה חברתית, מודרניוּת חילונית עם דתיוּת בעלת גוון מסורתי-היסטורי. ספר זה עוסק באוניברסיטה העברית בירושלים בעשרים שנים מרתקות בתולדותיה - 1967-1948. בתחילת התקופה הזאת, בעקבות מלחמת העצמאות, הייתה האוניברסיטה נתונה במשבר קשה ובסכנת התפוררות בשל הניתוק מהקמפוס בהר הצופים, אולם בסופה, לאחר תהליך של התפתחות וצמיחה חסרות תקדים, קנתה לה האוניברסיטה מעמד של מונופול בשדה האקדמי, והשפעתה הרעיונית, האידיאולוגית והמעשית על החברה הישראלית הייתה עצומה. שיקומה של האוניברסיטה באותן שנים התאפשר בזכות התגייסות הקהילות היהודיות בעולם - הן בסיוע כספי בהקמת בניינים בקמפוס החדש בגבעת רם, הן בהבאת חזית הידע המחקרי העולמי לירושלים. גם המערכת הפוליטית בהנהגת תנועת העבודה פרסה את חסותה על האוניברסיטה העברית בירושלים, ובתקופת המחקר אף הלכה והגבירה את מעורבותה ואת מאמציה לקדם את התרבות הממלכתית הישראלית. ממשלת ישראל ושוחרי האוניברסיטה מארצות הברית ניהלו ביניהם לעִתים מאבקי שליטה וכוח, אולם הממשלה השכילה לתמוך בשוחרי האוניברסיטה, והמאבקים נשמרו במסגרת של שיתוף פעולה. התשתית האקדמית רחבת ההיקף שנוצקה בעשרים השנים הראשונות למדינה עשתה את האוניברסיטה העברית לדגם רב-השפעה של חיקוי והטמעה של ערכיה בקרב האוניברסיטאות החדשות שקמו בישראל עד לימינו אלה, ובכך היא הייתה ל'אוניברסיטת אם'.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: יהודה ברנדס
תיאור: ספרו של הרב פרופ' יהודה ברנדס יצ''ו עוסק בסוגיות החינוך הכאובות בדורנו ונוגע (כמעט) בכולן. הוא אינו נרתע מן הכאב ולא מן ההתלבטות והספק, מניח אותם על השולחן ומנסה בגילוי לב וביושר גמור להציע להם פתרונות. פתרונותיו מבוססים על תוצרי בית המדרש המסורתי, מהנביאים וחז''ל ועד לראי''ה קוק ואחריו, בפוסקים, בבעלי המוסר ובהוגי הדעות מבית המדרש. מספרו עולה שבכל אלו אפשר למצוא דרכים מאירות להתמודד עם בעיות דורנו, גם אם הם עצמם לא עסקו ישירות בבעיות אלו. דרכו של המחבר בהירה, מנומקת, מקשיבה לצד החולק עליה ומנוסחת היטב. הפרקים נקראים ברהיטות ובחשק. למעלה מזו: דרכו כתובה ביראת שמיים, בענווה, באומץ רב ובעיקר - ביושר לב .(הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון) ספרו של הרב פרופ' ברנדס מתמודד עם מגוון שאלות אקטואליות שהחינוך הממלכתי־דתי בפרט, והישראלי בכלל, מתמודד עימן בימים אלה. המחבר משלב עיון במקורות התורניים והכלליים בתחום החינוך עם ניסיונו הרב כמורה, כמנהל, כמכשיר מורים וכיום - כראש המכללה האקדמית הרצוג. הספר מומלץ לכל מי ששאלות החינוך מסקרנות אותו, וחיוני לכל מי שעוסק בעשייה החינוכית בפועל. (ד"ר אברהם ליפשיץ, ראש החמ"ד) שם הספר מרמז על תוכנו: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב, ו). החוכמה היא לחנך לא רק בתוך הבית והמשפחה שהם סביבה בטוחה, אלא "עלינו לשאוף ולהשתדל שגם בתוך סביבה זרה יישארו ילדינו נאמנים לחינוך שקיבלו בבית, למוסר התורה ולמצוותיה" (רש"ר הירש, יסודות החינוך). המהדורה החדשה של הספר שלפנינו מעלה לדיון סוגיות רלוונטיות לתקופתנו, ביניהן: בחירת מקום הלימודים, ההתלבטות בין אינטגרציה לבדלנות, היחס לאינטרנט ולמדיה,  חינוך לכלכלה, תרבות הפנאי ועוד, סוגיות שבהן מתחבטים מחנכים והורים רבים. אין ספק כי המאמרים בענייני חינוך, כמו גם ההצעות הפרגמטיות בהתמודדויות עם ילדים ובני נוער, יסייעו להורים ולעוסקים במלאכת החינוך החשובה כל כך. (ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל רשת אמי"ת)
תבונות
מאת: תמר יחיאלי
תיאור: הספר על למידה משמעותית והוראה משמעותית של מושגים מדעיים הוא ניסיון אקדמי להציג עמדה ברורה, עקבית ומבוססת באשר למשמעות הביטויים למידה משמעותית והוראה משמעותית. מחברת הספר מתבססת על התאוריה של הפסיכולוג החינוכי דיוויד אוזובל, ומגדירה למידה משמעותית כלמידה שבמהלכה הלומד בונה לו משמעות אישית של החומר הנלמד באמצעות תבניות וידע שכבר קיימים בהכרתו. לדברי המחברת, היא כל אסטרטגיית הוראה הגורמת ללמידה משמעותית אצל התלמיד. הבסיס התאורטי להמלצות הדידקטיות שבספר הוא המודל לשינוי תפיסתי של פוזנר ועמיתיו. המחברת בחרה לחקור את מושגי הלמידה וההוראה המשמעותית בתחום הוראת המדעים בחטיבות הביניים בפרט, וחקירה זו מרכיבה את מהלכו העיקרי של הספר. הוא כתוב בלשון קולחת ובהירה, ומשולבות בו קריקטורות המתכתבות עם הרעיונות המוצגים וממחישות אותם. הספר מיועד לעוסקים בהוראת המדעים; בראש ובראשונה למורים ולמכשירי מורים בתחום וכן לקהילת החינוך הרחבה המתלבטת בשאלת החיבור האפשרי שבין למידת מושגים מדעיים ללמידה משמעותית. נראה כי פרקי הספר עתידים לשמש בסיס גם למגוון דיונים של קהילות מקצועיות, בעיקר בתחום הוראת מדעי הטבע ובתאוריה של המעשה החינוכי.
מכון מופ"ת
מאת: ג'ודי גולדנברג
תיאור: מהי דמות המורה האידיאלי? מהן תכונותיו החשובות – ידע ויכולות קוגניטיביות? תכונות אישיותיות? מוטיבציה, אמפתיה ויחס מכבד לתלמידים? וחשוב מכך – איך מאתרים את המורים האלה מבין המועמדים המגיעים למבחני מיון? במערכת החינוך בישראל נעשית במהלך העשור האחרון עבודה יסודית לשיפור ההתאמה האישיותית של המועמדים ללימוד הוראה כמקצוע. ספר זה מתאר מערכת מיון חדשנית שנבנתה כדי להעריך את ההתאמה האישיותית של מועמדים ללימודי הוראה, וכבר נכנסה לפעולה משנת תשע"ז ואילך. מערכת זו נקראת מסיל"ה (מיון סטודנטים ייעודי ללימודי הוראה), וייעודה להביא להשבחת ההון האנושי בהוראה על ידי בחירת המועמדים המתאימים ביותר ללימודי הוראה ולעבודה כמורים, וכן לסנן את אלה שאינם מתאימים לתפקיד. מטרה זו מושגת באמצעות הערכת האישיות של המועמדים והתאמתם להוראה, וזאת בצד ההערכות הקיימות של היכולות הקוגניטיביות של המועמדים שנמדדות על ידי ציוני הבגרות והציון הפסיכומטרי. הספר מתעד את שלבי הפיתוח של מסיל"ה, מתאר את הממדים הנבחנים ואת כלי המיון המשמשים למדוד אותם, ומסכם את הממצאים המחקריים על אודות יכולת הניבוי של כלי מיון זה. תיעוד ההליך של בניית מסיל"ה וממצאים לגבי יעילותה מסייעים לשימור הידע הנצבר ומספקים מידע חשוב לחוקרים העתידים לעמוד בפני אתגר דומה. אנו מאמינים שבכוחה של מערכת מסיל"ה להשפיע גם על תפיסת לימודי ההוראה בעיני המועמדים הפוטנציאליים למקצוע ועל המעמד של הלימודים הללו בעיני הציבור בכלל.
מכון מופ"ת
מאת: מיכל ראזר, ויקטור פרידמן
תיאור: הספר שלפניכם מציע תאוריה יישומית ליצירת חינוך מכליל, ומשולבים בו דיאלוגים תוססים בסוגיות יום-יומיות ממשיות המדגימים את יישומה. המחברים, מצוידים ב- 35 שנות ניסיונם במחקר פעולה בתחום זה, מבקשים באמצעות הספר לסייע למורים ולמחנכים לגבש עשייה מקצועית ואנושית כאחת ולהעניק חינוך רב-משמעות לתלמידים בהדרה ובסיכון. הם מבהירים כי רווחתו של המורה היא תנאי מקדים לבניית מערכות יחסים המאפשרות לתלמידים הללו ללמוד, ומציגים בפרוטרוט ארבע מיומנויות בסיסיות (אי-נטישה, מסגור מחדש, שיחה מחברת והצבת גבול אמפתית), שבאמצעותן יוכל המורה להגיע אל תלמידים בהדרה ובסיכון ובה בעת לחזק את עמידותו הרגשית ואת גאוותו המקצועית. המחברים נוגעים גם בסוגיית היחסים בין בית הספר להורי התלמידים החיים בשולי החברה, והם מציעים דרכים לעיצוב מחדש של התנהלות הקשר בין הורים ומורים באופן שיסייע לילדים להתפתח. אם אתם מורים או מחנכים של תלמידים בהדרה או בסיכון או של תלמידים מתקשים בחינוך הרגיל, ספר זה יסייע לכם להבין את הקשיים היום-יומיים שאתם מתמודדים עימם ובתוך כך יציע לכם כלים מהימנים לעבודה יעילה. אם אתם מנהלים או קובעי מדיניות, ספר זה יראה לכם כי הדרך למצוינות מתחילה בהכללה ובתמיכה שמן הראוי לתת בידי המורים כדי לאפשר להם להצליח.
מכון מופ"ת
מאת: אילת מעוז
תיאור: על מה מושתת סדר במצב פורע סדר? מה קורה כאשר השאיפה לכונן ריבונות מערערת על אחדותו של הריבון? מהו היחס בין הפרקטיקה הממשית לבין הפנטזיה בדבר סדר יציב, או בין חוק להיעדרו? חוק חי: שיטור וריבונות תחת כיבוש מתחקה אחר ההיסטוריה של השיטור מעבר לקו הירוק ודן ביחסי המשטרה עם פלסטינים, עם מתנחלים ועם רשויות האכיפה והביטחון האחרות. הוא מראה כיצד פרויקט ההתנחלות בגדה המערבית מבוסס על טשטוש הבדלים: בין ציבורי לפרטי, בין פשע לחוק, בין לגיטימי ללא-לגיטימי. שכן במרחב הספר הקולוניאלי סמכויות מדינה מואצלות על ריבוי שחקנים, שהיחסים ביניהם מאופיינים בחיקוי וניכוס, הסתתרות והיחשפות, כמו גם עמעום מושגי ומשפטי. מעבר להיותו כרוניקה של מנגנון, חוק חי חושף את עבודת הריבונות כתנועה דיאלקטית ומתמשכת בין מחיקת גבולות לשרטוטם מחדש. תנועה זו מייצרת תשוקה ריבונית לאחדות סופית ומוחלטת, המובילה את המשטר ואת אזרחיו לאלימות חריגה ועודפת.
מכון ון ליר בירושליםהקיבוץ המאוחד
מאת: אליעזר חדד
תיאור: ספר זה בוחן את היחס בין המושג "כבוד האדם" במסורת ההומניסטית לבין המושג "צלם אלוהים" בתפיסה המקראית, על השתמעויותיהם השונות בהקשר של ערכי השוויון והחירות. הנטייה לטשטש את ההבחנות בין כבוד האדם מציאת _ לצלם אלוהים נובעת ממגמה ראויה המכנה המשותף בין הקבוצות החברתיות השונות הדרות יחדיו במדינת ישראל. ואולם ההבדל בין מבני העומק של שני המושגים בסיסי כל כך, שקשה לראות כיצד אין נוצרות מהם הבנות שונות של ערכי השוויון והחירות. כיצד נגזרים ערכי השוויון והחירות מ"כבוד האדם" ו"מצלם אלוהים"? האם יש הבדל באופן הבנת השוויון והחירות אם הם נגזרים מ"כבוד האדם" או אם הם נגזרים מ"צלם אלוהים"? האם הבדלי התפיסה בין כבוד האדם לצלם אלוהים יכולים להעשיר את עולמנו המוסרי באשר להבנת השוויון והחירות ולדרכי החלתם? האם מאמץ לעמוד על הבדלי היסוד בין שני המושגים יכול להפרות את המחשבה ולתרום להעמקת הצד המשותף ביניהם או שהוא עלול להוביל לקיטוב יתר בתוך החברה הישראלית?
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דניאל מונטרסקו
תיאור: ערים ״מעורבות״, או ליתר דיוק ערים דו–לאומיות, הן בישראל זירת מאבק על מרחב וזהות הניטש כמעט מאז תחילת ההתיישבות היהודית החדשה בארץ. בין ערים אלה בולטת יפו בגלל מורכבות יחסיה עם תל אביב, "העיר שהולידה מדינה". מערך יחסים טעון זה מעלה שאלות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות לגבי זהות העיר ועתידה, שעימן מתמודדים התושבים והממשל מאז סיפוחה לתל–אביב ב-1950 ועד היום. ״אם הזר״ ו״בולגריה הקטנה״, ״כלת פלסטין״ ו״קהילה תורנית מתחדשת״, ״מוזיאון הנכבה״ ו״פנינת נדל״ן״ ־ בנוסף לעברה המיתי בן אלפי השנים, יפו קרועה כיום בין דימויים וכוחות המלווים אותה כבר יותר ממאה שנים ובאים לידי ביטוי במפגשים שהעיר מזמנת לקהילות שונות המתגוררות בה. האנתרופולוג דניאל מונטרסקו, שנולד ביפו וגדל בה בוחן מחדש את עיר הולדתו. הוא מתהלך ברחובותיה ומתבונן בה מגובה העיניים: מפענח את הדו–שיח בין כתובות הגרפיטי שעל הקירות, משוחח עם חברי ילדות ובני משפחותיהם, מתעד את הענף היפואי, הזנוח, של מחאת הדיור, עוקב אחרי תהליכי הג׳נטריפיקציה השונים המתקדמים בעיר. מונטרסקו מבקש לברר אם יש עתיד לבית משותף בעיר הזאת. האם יפו תשרוד את הפלישה התל– אביבית והג׳נטריפיקציה הניאו–ליברלית? מה מקומה של העיר בהיסטוריה הלאומית והחברתית של המקום? ובכלל, מהן מגבלות הסיפור שניתן לספר על העיר ואנשיה? לאחר מחקר היסטורי ואנתרופולוגי שארך יותר מעשור ועם ניסיון חיים של עשרות שנים ביפו, עיר שסועה לה יחדיו הוא הספר המקיף הראשון אשר מספר את סיפור העיר מנקודת מבט ייחודית, ערבית ועברית כאחת, המשלבת נרטיבים פלסטיניים ויהודיים, היסטוריה ואנושיות.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת בבל בע"מ
מאת: ריאד כבהא
תיאור: התחנות במסע חייו של ריאד כאמל כבהא מובילות את הקורא בדרכו של צעיר ערבי פלסטיני שנולד במדינת ישראל בכפר החצוי ברטעה שבלב ואדי עארה והיה לפעיל חברתי בולט, מנהיג חינוכי ואיש ציבור מוביל. כבהא היה מורה לאזרחות, מוכתאר הכפר ואחר כך ראש מועצה.
במשך למעלה מארבעה עשורים עובד כבהא ב"מרכז היהודי ערבי לשלום" בגבעת חביבה ומקדיש את חייו לקידום ההבנה והפיוס בין העמים. באמצעות סיפור חייו אנו מתוודעים לקורותיה של משפחת כבהא הגדולה, הכוללת כ־ 40 אלף נפש, ולסיפורו יוצא הדופן של הכפר ברטעה, שגבול ממשי־דמיוני בין ישראל לירדן הוצב במרכזו ב־ 1949 ונמחק כביכול ב־ 1967 וכיום הוא חצוי בין ישראל לרשות הפלסטינית.
שתי גדות לוואדי הוא במידה רבה גם סיפורו של דור שלם של פלסטינים־ישראלים שנולדו אחרי הנכבה לתוך מדינת ישראל והתבגרו בצל הממשל הצבאי והקונפליקט הישראלי־ערבי על מורכבותו וכאביו.
אנשים החיים בתוך שתי זהויות מוצקות – זו הלאומית הפלסטינית וזו האזרחית הישראלית ומתמודדים יום יום עם הסתירות העצומות שהן מזמנות. זהו גם סיפורם של ארגונים אזרחיים הפעילים למען בניית יחסי אמון ושיתוף בין ישראלים ופלסטינים למרות הסכסוך, על הצלחותיהם וכישלונותיהם.
מאת: טובי פנסטר, אורן שלמה
תיאור: העיר שאנו חיים בה, על שכונותיה ורחובותיה, היא חלק מהווית היום יום שלנו. בעשורים האחרונים מנוהלת העיר "מלמעלה למטה", על ידי גופי שלטון המקדמים סדר יום תכנוני שמייצג את יזמי הנדל"ן וההון יותר מאשר את תושבי העיר וסביבותיה. לכן מופרים במקרים רבים מדי עקרונות של דמוקרטיה ושיתוף בידי מתכננים "מטעם". כך נפגע המרחב החברתי המאפשר "מקום לכולם", ועמו גם מרחבים היסטוריים, עיצוביים וסביבתיים של העיר. הספר ערי המחר – תכנון, צדק וקיימות היום עוסק בשאלות שמעלה מצב זה. כיצד תראה עיר המחר? האם ובאילו תנאים היא תהיה צודקת ומקיימת יותר? ומה יהיה תפקידו של התכנון העירוני בניהול עיר המחר? סוגיות אלה שזורות כחוט השני בין פרקי הספר, המתמקדים בתמורות ובתהליכים המתרחשים במרחב העירוני בישראל ומעוררים ביקורת ציבורית גוברת. עורכי הספר וכותביו הם חוקרים, מתכננים אורבניים ופעילים חברתיים, שחברו כדי להעמיד את סוגיות "ערי המחר" לדיון מושכל ולהציע להן פתרונות אפשריים.
הקיבוץ המאוחד
מאת: נתן שיפריס
תיאור: נחטפו או לא נחטפו? היה או לא היה? האם הכל סיפורי מעשיות? בדיה אחת גדולה? או שמא היה זה גֶזֶל ילדים מאורגן בחסות המדינה? קרוב לשבעים שנה חלפו מאז התרחשו האירועים הידועים כ"פרשת ילדי תימן", וצילם הכבד עדיין איתנו – מעיב על חייהן של משפחות הילדים הנעלמים, וגם לא מרפה מן המצפון הלאומי. למעלה מ-2,000 ילדים נעלמו בשנות הפרשה, חלקם הגדול מבני העדה התימנית. האם ייתכן שהיעלמותם היא רק פרי של צירופי מקרים, של דמיונות שווא? והאם יהיה בנו כוח להודות כי נעשתה בישראל עוולה בסדר-גודל שכזה? רובם של אלה המכחישים כי נעשה כאן גזל שיטתי של ילדים מסתמכים בעיקר על תחושות בטן, על אמיתוֹת-מטעם, כביכול מתקשים להאמין שדבר כזה היה יכול לקרות אצלנו. והנה כאן לפנינו מחקר שיטתי, ראשון (וכנראה יחיד) מסוגו, המוכיח שאכן, היו דברים מעולם... מחבר הספר הזה קרא – כפי שלא עשה זאת איש לפניו – עשרות אלפי עמודים של עדויות שנמסרו בוועדה הממלכתית לחקירת הפרשה: עדויות גם של מאות מבני משפחות הילדים הנעלמים, וגם של עשרות רבות מן ה"קולטים" – מנהלי מחנות, רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות ועוד. מסקנותיו הן ברורות, חותכות, חד-משמעיות. אחרי קריאת הספר הזה, על מאות העדויות המצוטטות בו, כל טענות ההכחשה קורסות ברעש רב. ילדים רכים-בשנים נגזלו ממשפחותיהם ועוד איך. השאלה היחידה שנשארה היא לאן מובילים עקבותיהם.
משכל (ידעות  ספרים)ספרי עליית הגג
מאת: נעימה ברזל
תיאור: המתנחלים בלבבות, ספרה של נעימה ברזל הוא סיפור מקום וביוגרפיה דורית וקבוצתית ישראלית, הבוחן ומנתח את התפישה והפרקטיקות של הקבוצה האמונית בשנותיה המעצבות.
זהו סיפורם של מנצחים ומפסידים, של שובים ונשבים.
שתי קבוצות של צעירים, זו של שיח לוחמים מזה והקבוצה האמונית מזה, מסמנות לאחר מלחמת ששת הימים, את דמות החלוץ היהודי החדש כחלק מ'ההתגלות' שחשפה המלחמה. הדיון ההשוואתי בספר מתמודד בין השאר עם השאלות, האם היה ממש בטענתם של אנשי אמונים שהם הנם ממשיכיה האותנטיים של תנועת העבודה, הגותה, רבניה וחזון הגאולה שלה? כמו גם, מדוע לא הצליחה להתגבש אלטרנטיבה תיאו־פוליטית לתפישה האמונית שתמצא מאמינים ועושים בקרב תנועת העבודה?
מסגרת הזמן של הדיון ההיסטורי מתחילה באמצע שנות ה־ 60 ומסתיימת באמצע שנות ה־ 80 של המאה ה־ 20.בתוכה נבחנת השאלה האם נקודת זמן זו מציינת את אי־הפיכות המצב הפוליטי בשטחים הכבושים? בספר נבחנות יצירתן והשפעתן של ההמשגות שנוצרו על ידי אידיאולוגים ואנשי המעשה של הקבוצה האמונית על תפישות היסוד של הציונות והיהדות. לניתוח תהליך ההבניה המושגית מצטרף תיאור התנופה הדורית המרשימה של בעלי הכיפות הסרוגות שתבעו את מקומם בחזית הישראליות החדשה.
כיצד נבנתה האליטה האמונית? על מה היא ביקשה לקחת בעלות? מדוע נקודת ההתחלה מוצגת בספר בסיפור הקמת כפר עציון? מה הם אפיוני הקשר שנוצר בין גוש עציון להתנחלות בחברון? מה הם תווי ההיכר והפרקטיקות של סיפורי הקמת ההתנחלויות הראשונות שהיבנו את אתוס השיבה ותרבות הזיכרון? איך נבנתה ההנהגה האמונית וכיצד ניתן להבין את הכרעותיה הרעיוניות והמעשיות? מה היו הנסיבות החברתיות והתרבותיות ומי היו דמויות המפתח בחברה בישראל, שאפשרו את חדירת התפישה האמונית לרובדי העומק של התודעה הקולקטיבית במדינה? מה היה סוד כוחם והקסמם של הפתרונות האמוניים לגבי שאלות של זהות, ישראליות, יהדות, דמות האחר, העבר והעתיד היהודי־ישראלי, ועוד.
ברזל מבקשת מקוראיה להביט נכוחה במורכבותה ופשטנותה כאחד של התפישה האמונית, בדמויותיהם ובמשנתם של מוביליה, ולבחון במבט מפוכח את ההגדרה החדשה של מושגי היסוד של הציונות והיהדות שהנחילו אנשי אמונים. זהו סיפור עצוב המנכיח את כוחה וחשיבותה של הקבוצה האמונית, ולא פחות מכך מציב מראה ביקורתית מול טיעוניה. חיבור זה מחדד את ההבנה בדבר המחיר המתעצם של מצב הכיבוש המתמשך ואינו מאפשר להסיט ממנו את המבט .
הספר המתנחלים בלבבות אינו טוען לאובייקטיביות. משולבים בו קטעים מיומנה של המחברת שנכתבו במקביל לעבודתה בארכיוני ההתנחלויות. כתיבתה השוזרת בין מחקר ועיון לעדות משתתפת, חושפת את הקורא למשמעותה של תפישת נינוחות השעונה על הדרת האחר והצדקת הגזל כמובן מאליו.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דנה בלאנדר, חן פרידברג, אביטל פרידמן
תיאור: באילו נושאים אמורה לעסוק ועדת חקירה פרלמנטרית בכנסת? האם יש להרחיב את סמכויותיה כדי שתוכל למלא ביעילות את תפקידה כמפקחת? אילו אמצעים ואילו שינויים נדרשים לשם טיוב עבודתה? ועדת חקירה פרלמנטרית היא אחד הכלים שבאמצעותם הפרלמנט מממש את תפקידו כמפקח. הוועדה מאפשרת לפרלמנט לחקור לעומק נושא מסוים שעל סדר היום ולמקד את תשומת הלב הציבורית בו. באמצעות כלי זה הרשות המחוקקת יכולה לבחון את נבכי הרשות המבצעת, לחשוף שחיתויות, להגביר את השקיפות של מנגנוני הבירוקרטיה ולברר ביסודיות נושאים בעלי עניין ציבורי. אלא שכמו כל מנגנון פרלמנטרי אחר אפשר שגם ועדת חקירה פרלמנטרית תתברר ככלי שמקדם את האינטרס הציבורי או לחלופין פוגע בו, תלוי איך משתמשים בה. הניסיון הישראלי מלמד שוועדות חקירה פרלמנטריות מסוימות הביאו לשינוי מהותי במדיניות ובשיח הציבורי בשעה שפעילותן של אחרות הסתיימה בלא כלום. המחקר שלפנינו בוחן כיצד משתמשת הכּנסת בכלי זה של ועדות חקירה פרלמנטריות. הוא סוקר את ההיסטוריה של ועדות החקירה הללו, מנתח מקרים אחדים של ועדות שהוקמו בעבר ומציג השוואה של דרכי השימוש בכלי זה במדינות אחרות.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: שילה הטיס-רולף
תיאור: האם צריך להגדיר את תפקידו של חבר הכנסת?
תפקידו של חבר הכנסת, כמו תפקידם של חברי פרלמנט במדינות דמוקרטיות אחרות, אינו מוגדר כיום. ההסבר הנפוץ לכך הוא שהמנדט של חברי פרלמנט, ובכללם חברי כנסת ישראל, הוא מנדט חופשי שמאפשר להם לבצע את תפקידם על בסיס שיקול דעתם, ועל כך הם נותנים את הדין בבחירות הכלליות. שילה הטיס רולף מערערת על תפיסה זו. היא טוענת כי צריך להגדיר את התפקיד בשל ההתמקצעות שלו, משום שחלק מזכויותיו וחובותיו של חבר הכנסת מוגדרות בחוק כפונקציה של תפקידו (שאינו מוגדר) ובגלל הבּוּרות השוררת בקרב הציבור ובקרב חברי הכנסת עצמם באשר למהותו של התפקיד.
למעשה, רוב רכיבי התפקיד כבר הוגדרו בתפזורת במקומות שונים – בחוקים, בתקנון הכנסת, בנוהגי הכנסת ובפסיקות של בג"ץ . מה שצריך לעשות כעת הוא לאסוף את כל החלקים המפוזרים, להפנות אצבע לחלקים החסרים ולהרכיב כמו פאזל את תמונת התפקיד. זה מה שהספר עושה, אף שרק הכנסת רשאית להגדיר רשמית את התפקיד.
הספר מתבסס על ספרות מקצועית בתחום הפרלמנטריזם, על מקורות רשמיים העוסקים בתפקיד חבר הכנסת , על דוגמאות היסטוריות מאז קום המדינה ועד ימינו ועל התייחסויות לתפקידם של חברי פרלמנט בדמוקרטיות אחרות. מובא בו גם מידע רב מניסיונה האישי של המחברת מן השנים הרבות שבהן עבדה בכנסת בתחומים שונים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: לי כהנר, גלעד מלאך
תיאור: החברה החרדית היא חברה מגוונת, מורכבת ודינמית, יחידה ומיוחדת ברבדים מסוימים ודומה לכלל החברה ברבדים אחרים. מהם פניה היום, אילו מגמות מסתמנות בה מאז תחילת שנות האלפיים, במה מתבטאים מאפייניה הייחודיים לעומת כלל החברה, ובמה היא דומה לה? החברה החרדית בישראל גדֵלה בשני העשורים האחרונים בקצב מהיר ועוברת שינויים מואצים, תולדה של השתלבותה הבלתי נמנעת בחברה הכללית. מעצבי מדיניות וחוקרים, ארגוני המגזר השלישי, אנשי תקשורת והציבור הרחב – כולם סקרנים ורוצים לדעת עוד על התהליכים הללו, אך כדי להשלים לעצמם את התמונה חסרים להם נתונים ומידע שיטתי מהימן ועקבי. שנתון החברה החרדית בישראל 2019 מכנס בפעם הרביעית במקום אחד את מרב המידע הכמותי הקיים היום על החברה החרדית הישראלית ומסרטט תמונה שלמה ומעודכנת שלה על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים וחשובים - דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, אורחות חיים, דפוסי הצבעה ותהליכי ניידות חברתית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן, אור ענבי, אלה הלר, פאדי עומר, וויליאם קביסון
תיאור: שותפות בעירבון מוגבל הוא מחקר תקופתי הבוחן את מערכת היחסים של היהודים והערבים בישראל. בחרנו להתייחס למערכת יחסים זו בשלוש רמות – רמת המדינה, רמת החברה והרמה הבין-אישית – וכללנו שאלות על הזהות הלאומית האישית, תפיסת הבעלות על הארץ, הוגנוּת המדינה כלפי קבוצת המיעוט הילידי הערבי, הנכונות לחלוקת משאבים ולשותפות בתהליכי קבלת החלטות, סטראוטיפים הדדיים, ועוד. התוכנית ליחסי יהודים-ערבים שואפת לקדם שותפות אזרחית רב-ממדית בין יהודים לערבים המבוססת בראש ובראשונה על ערך השוויון. מחקרי התוכנית מכוונים לאיתור החסמים בדרך לשותפות שוויונית מעין זו ולזיהוי הגורמים שיתרמו לקידומה. התפיסה העומדת ביסוד המאמץ המחקרי היא שדרושה התבוננות פנימית מעמיקה בחברה הערבית, בד בבד עם איתור ואבחון המוקדים החיצוניים שעשויים לסייע להשתלבות מלאה של האזרחים הערבים בזירה האזרחית, החברתית והפוליטית בישראל. התוכנית שואפת לבסס את המכון הישראלי לדמוקרטיה כמוקד ידע משמעותי בסוגיות הרלוונטיות לקידום יחסי יהודים-ערבים, מתוך התמקדות בקידום ערכי הדמוקרטיה כפי שהם באים לידי ביטוי ביחסי רוב ומיעוט.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: תמר הרמן, אור ענבי, וויליאם קביסון, אלה הלר
תיאור: מדד הדמוקרטיה הישראלית מתקיים במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה הישראלית. לצורך זה נערך מדי שנה בשנה, 17 שנים ברציפות, סקר רחב במדגם מייצג של האוכלוסייה הישראלית. מטרתו של הסקר לעמוד על המגמות בחברה הישראלית בשאלות כבדות משקל הקשורות להגשמת הערכים והיעדים הדמוקרטיים ולתפקוד של מערכות השלטון וממלאי התפקידים הנבחרים. ניתוח התוצאות מבקש לתרום לדיון הציבורי על מצב הדמוקרטיה בישראל וליצור מאגר מידע רחב שיעמיק את הדיון בנושא.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אסף מלחי
תיאור: השירות האזרחי תורם לפרט ולכלל; האם הוא מגשר על פערים חברתיים בין הציבור החרדי לכלל החברה; ומדוע חלה ירידה תלולה במספר המשרתים החרדים במסלול זה?
מחקר המדיניות מתמודד עם שאלות אלו ועונה על התהייה מדוע לא צלח מסלול השירות האזרחי לחרדים. מתברר שאף שהשירות האזרחי נועד לפתוח לציבור החרדי הזדמנויות להשתלבות בחברה הישראלית ולהתפתחות מקצועית במסגרות התנדבות שמותאמות לאורח החיים החרדי, מספר המשרתים בו הולך ופוחת, משום שרוב התפקידים בו אינם מועילים חברתית או כלכלית לבוגריו וגם לא לכמה מן הארגונים שבהם הם מתנדבים. עוד מתברר כי השירות האזרחי אינו מקטין פערים ושסעים חברתיים, מכיוון שמרבית המשרתים החרדים מתנדבים במסגרות המספקות סעד ורווחה בעיקר לקהל חרדי , ולכן רובם נותרים בתקופת השירות ולאחריה במרחבים מתבדלים.
מסקנת המחקר העיקרית היא שכדי שהשירות האזרחי יהיה מסלול שגם מגדיל את השוויון החברתי והאזרחי בישראל וגם מועיל לפרטים המשרתים בו יש לצמצם מאוד את מסגרות השירות הקיימות בארגוני חסד חרדיים ולהפנות את רוב המשרתים למסלולי שירות ממלכתיים או ביטחוניים, המאפשרים שירות אזרחי איכותי ומועיל. שירות כזה יהיה משמעותי לפרט ולחברה ואף יסייע לבנות גשרים בין החברה החרדית לחברה הכללית. הרפורמה במערך השירות האזרחי הכרחית, והיא חייבת להיעשות כבר עכשיו, אחרת מסלול השירות האזרחי לחרדים לא יהיה רלוונטי – לא לציבור החרדי ולא לחברה הישראלית בכללותה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גד יאיר
תיאור: בניסיון לפצח את הקוד התרבותי של המדע הישראלי, פונה הסוציולוג גד יאיר ל־125 מטובי המדענים והמדעניות בישראל, חוקרים בתחומים של מדעי הרוח והחברה, מדעי החיים והמדעים המדויקים. הם מעידים על עצמם ועל דפוסי החשיבה והפעולה שלהם בעולם של תחרות, התובעת חלוציות כדי להתמקם בחזית המחקרית של הזירה האקדמית העולמית. השוואה בין החוקרים בישראל לבין עמיתיהם בגרמניה מסייעת למחבר בפענוח "הגן הישראלי". אחת ממסקנותיו היא שהחרדה הקיומית הקיימת בחברה היא דחף יוצא דופן בחתירת המדענים הישראלים לחלוציות. בספרו המוח הסורר מסביר גד יאיר, כי שלא כמו מעבדת המחקר ההייררכית בגרמניה, המעבדה הישראלית מיזגה בה את התרבות הבלתי פורמלית, העומדת במרכז הסוציאליזציה הישראלית. היא מבוססת על יחס סימטרי ושוויוני בין פרופסורים לסטודנטים, על חופש ואוטונומיה המאפשרים לרעיונות חדשניים לפרוץ. מנגד, החופש והאינדיבידואליות מתקיימים בגבולות מטושטשים מעט ובתנאים מגבילים, והתוצאה היא אלתוריוּת והעדר שיטתיות. המוח הסורר מזמין את הקורא לפגישה עם המדע הישראלי, ומציג באמצעותו את התמונה הגדולה של הישראליות.
הקיבוץ המאוחד
תיאור: בפרט ובכלל הוא בראש ובראשונה כתב עת של החוקרים הצעירים בוגרי התכנית "זכויות אדם והיהדות" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שעורכי כתב העת עומדים בראש. מדובר בתלמידים לתואר שלישי, מכל האוניברסיטאות בישראל וממגוון ענפי ידע, שיַחלקו עם הקוראים את פרי עמלם האקדמי בתחום התמחותם. אופיו של כתב העת הוא אפוא רב-תחומי ובינתחומי, והחיבורים שיפורסמו בו הם יצירות של חוקרים מעולים בתחילת דרכם באקדמיה הישראלית. העורכים רואים בעיני רוחם כתב עת שמצליח לבסס את העיסוק במפגש שבין יהדות, ריבונות וזכויות אדם כתחום ידע עמוק ורבגוני. נעשה כל שביכולתנו שהוא יצמיח רעיונות ומחשבות מקוריים שיעשירו את הדורות הבאים של יהודים ואת המפעל היהודי החשוב ביותר בדורנו – מדינת ישראל.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: איתי וושלר-באר, עמיר פוקס, מרדכי קרמניצר
תיאור: האם עבירות ההסתה בישראל מנוסחות ונאכפות באופן המיטבי האפשרי? החוק בישראל, כמו בכל מדינה כמעט, כולל עבירות פליליות שמטרתן לאסור ולמנוע את המקרים הקשים של תופעת ההסתה לאלימות ולגזענות. ואולם בשנים האחרונות, בעיקר בשל השימוש הגובר ברשתות החברתיות, התופעה מתחזקת. באמצעות התבוננות ביקורתית בלשון החוק, בפסיקות בית המשפט ובמדיניות האכיפה מחקר זה מנתח את הטיפול של המשפט הפלילי בישראל בתופעות של הסתה לאלימות ולגזענות. מסקנותיו מתבססות, בין היתר, גם על מחקר משווה של עבירות ההסתה בארבע מדינות אחרות: בריטניה, קנדה, צרפת וארצות הברית. מתברר שהתמונה בישראל בעייתית: עבירות ההסתה לאלימות ולגזענות אינן מוגדרות בחוק היטב. הערך המוגן בהן אינו ברור, וההגדרות העמומות משאירות לתביעה טווח רחב מדי של שיקול דעת. גם בית המשפט, בשורה של הלכות, אינו מספק פרשנות מניחה את הדעת להיקף האיסורים. זאת ועוד, פרשנות התביעה ל"חריג הדת" בחוק נותנת פטור כמעט מוחלט להסתה לגזענות המבוססת על פרסומים שהם במהותם פרסומי דת. כך קרה, למשל, בתיק "תורת המלך", שבו החליטה התביעה שלא להגיש כתב אישום נגד מחברי הספר. מהן אפוא ההצדקות לעבירות ההסתה? מתי ראוי, במדינה דמוקרטית, לפגוע בחופש הביטוי כדי להגן מפני הסתה לאלימות ולגזענות? שתי ההמלצות העיקריות של מחקר מדיניות זה הן – האחת, לערוך תיקוני חקיקה בעבירות ההסתה כך שהמעשה יוגדר באופן מדויק יותר וצודק יותר; והשנייה, לפרסם ברבים את הנחיות התביעה ולקדם את חינוך הציבור הישראלי בכל מה שקשור לאיסור הפלילי על הסתה לאלימות ולגזענות.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יאיר שלג
תיאור: אחד הכוחות המשמעותיים שעיצבו את ההיסטוריה של המגזר הדתי–לאומי הוא הרצון לפרוץ את מקומו השולי בעשורים הראשונים של המפעל הציוני ולהגיע למעמד מרכזי, ואולי אף דומיננטי, בהנהגת החברה הישראלית. מאז מלחמת יום הכיפורים ומפעל ההתיישבות שמעבר לקו הירוק שבא בעקבותיה הציונות הדתית מתקדמת בהתמדה להשגת היעד הזה. היא בולטת כיום לא רק בשדות ההתיישבות והביטחון, אלא גם בשדות המשפט והתקשורת, שירות המדינה והמגזר העסקי. אנשיה רואים בעצמם "אליטה חדשה" שזכתה להחליף את "האליטה הישנה", זו של תנועת העבודה והמגזר האשכנזי החילוני. התהליך הזה מעורר כמובן מגוון שאלות: מה טיבו המדויק של היעד הדתי–לאומי האם הגמוניה בלעדית או שותפות בהנהגה עם תנועות אחרות? האם אפשר לקבוע שהציונות הדתית הצליחה להשיג את יעד ההנהגה או שמא היא עדיין גורם משני בחברה הישראלית, גם אם חשוב יותר מבעבר? מהם המחירים ששילמה הציונות הדתית על התהליך – מבית (חיקוי האליטה החילונית וחילון) ומחוץ (הגברת העוינות כלפיה)? והעיקר: האם היו לתהליך הזה מחירים כבדים מבחינת החברה הישראלית והנורמות הליברליות–חילוניות שלה? קובץ המאמרים שלפנינו בנוי משלושה שערים: הראשון בוחן השפעות שונות על עולמה ודרכה של הציונות הדתית - למן אירועים נקודתיים כמו רצח רבין וההתנתקות ועד לתהליכים כמו הפוסט–מודרניזם והניו–אייג' החסידי; השער השני עוסק בתחומים שהציונות הדתית כבר בולטת בהם: הצבא, הגרעינים התורניים, התקשורת, מערכת החינוך, הפמיניזם הדתי והתרבות הישראלית הכללית; השער השלישי מביא 14 מסות קצרות שעיקר עניינן מקומו הרצוי והמצוי של המגזר הציוני–דתי בחברה הישראלית הכללית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: דניאל סטטמן
תיאור: בשנים האחרונות נשמעת בפולמוס הציבורי בישראל הטענה שהממלכתיות בצה"ל, וכן הממלכתיות במדינה באופן כללי, הולכת ומתערערת. זהו הרקע להצעה שהועלתה להוסיף לקוד האתי של הצבא את הערך "ממלכתיות". האומנם הממלכתיות בצה"ל מאוימת? ומה בדיוק הכוונה במושג "ממלכתיות" – בהקשר של צבא ובהקשרים אחרים? בחינת השיח על ממלכתיות בצבא, בעיקר הטענות על פגיעה בממלכתיות, מעלה שברוב המקרים הדוברים מתכוונים למה שהם תופסים כפגמים בצבא מבחינת המעמד של הדת, הדתיים או הדתיוּת. הטוענים לפגיעה בממלכתיות סבורים שהממלכתיות מאוימת על ידי מה שהם מתארים כתהליך "הדתה" של הצבא. כיצד יש להבין ביטוי זה, והאם צה"ל אכן עובר תהליך מדאיג של הדתה ואשר על כן מתחייב ביצורו של ערך הממלכתיות? המחקר שלפנינו מציע להבין את טענת ההדתה לא כטענה על הגידול גרידא בשיעור החיילים הדתיים או הקצינים הדתיים בצה"ל, אלא כטענה על ההשפעה המזיקה של גידול זה – על האווירה ביחידות הצבאיות, על היכולת לבצע משימות שנויות במחלוקת ציבורית, על הרמה האתית של הצבא, ועוד. ואולם, כך מתברר, לטענה זו אין בסיס של ממש כשם שאין בסיס לטענה ההפוכה שלפיה הצבא נמצא בתהליך מתגבר של חילון – של הדרת חיילים וקצינים דתיים ושל השפעה מתעצמת של הלכי רוח פוסט ציוניים ופוסט מודרניים. הדיון בטענות על הדתה של צה"ל וביחס שבין הדתה לבין ממלכתיות מזמן את האפשרות לעסוק באופן שיטתי במעמדם של הדת והדתיים בצבא: האם ראוי שחיילים דתיים יקבלו זמן לתפילה כשחבריהם עסוקים בסידור המחלקה; האם נכון להתיר לרבנות הצבאית לערוך "כנסי התעוררות" לפני הימים הנוראים; האם הקבורה בצה"ל צריכה להיות באחריות הרבנות הצבאית; האם סביר לצפות שחיילים חילונים יימנעו משימוש בטלפון בשבת כדי לכבד את רגשות חבריהם הדתיים? שאלות אלה ודומותיהן זוכות כאן לראשונה לניתוח שיטתי ומקיף המוביל להמלצות מעשיות, השונות לעיתים מן הכללים הקיימים.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גדעון רהט
תיאור: האם התחושה שהפוליטיקה נעשית יותר ויותר אישית ופחות ופחות מפלגתית מבוססת על ממצאים שיטתיים או שמא מדובר בתחושה בלבד? אם אכן המגמה היא של היהפכות הפוליטיקה ליותר אישית – מה שמכונה "פרסונליזציה פוליטית" – האם היא בולטת במיוחד בישראל? האם היותה של ישראל בעבר מדינת מפלגות _ – שבה המפלגות היו השחקניות הראשיות בפוליטיקה – יוצרת מצב שגם אחרי תהליכים של פרסונליזציה, הפוליטיקה בישראל היא עדיין מפלגתית במידה רבה? מהן התוצאות של היהפכות הפוליטיקה לאישית? האם עידן הפוליטיקה האישית הדמוקרטיה מתחזקת או נחלשת? מחקר זה מבקש להשיב על שאלות אלו. הוא פותח בהגדרה של תופעות פרסונליזציה והפרסונליזם וסוקר את סיבותיהן; ממשיך בניתוח שיטתי של פרסונליזציה ושל הפרסונליזם הפוליטיים בישראל; ומקנח בניתוח התוצאות אפשריות של התפתחויות אלו. מחקר זה שלוש מטרות עיקריות: הראשונה, להציג לקוראי העברית חיבור אקדמי שעניינו תופעה פוליטית רלוונטית לעולם הפוליטי הנוכחי בכלל ולמערכת הפוליטית הישראלית בפרט; השנייה, להציע ניתוח שיטתי מעודכן של פרסונליזציה ושל פרסונליזם פוליטיים בישראל; והשלישית, לעורר מחשבות ודיון בנושא עתיד הדמוקרטיה בעידן הפוליטיקה האישית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אברהם אסבן, יעל בכר-כהן
תיאור: החברה החרדית בישראל משתנה במהירות, בעיקר בתחומי התעסוקה, ההשכלה הגבוהה, היחס לנשים וההשתתפות בשירות הצבאי והאזרחי. לנגד עינינו מתפתח פן חדש, גלוי־נסתר שלה – מנהיגות אזרחית חרדית המשוקעת בפעילות חברתית־ אזרחית והמשתמשת בשפה אזרחית ובכלים מקצועיים להשגת יעדיה. פעילות אזרחית חרדית זו חורגת מן התחומים הטיפוסיים שאפיינו מאז ומעולם את פעילויות החסד הפנים־קהילתיות החרדיות או את ההנהגה הפוליטית, והפרופיל וסיפור החיים של המנהיגים והפעילים החדשים לא בהכרח תואמים את הטיפולוגיה החרדית המוכרת; במקרים מסוימים אפשר אפילו לקבוע שגבולות האידאולוגיה החרדית נמתחים אל עבר מחוזות חדשים. המחקר מובילי דרך מתאר אפוא תופעה חדשה, ותופעה זו משנה את דפוסי הפעולה בתוך הציבור החרדי. מהן המוטיבציות של המנהיגים האזרחיים החרדים; אילו דפוסי פעולה הם נוקטים; באילו דרכים אפשר לקדם שינוי בחברה החרדית; כיצד משמשים המנהיגים האזרחיים גורם מתווך בין החברה החרדית לבין החברה הכללית; ואילו ממשקים מתקיימים בין המנהיגות האזרחית החרדית החדשה ובין המנהיגות החרדית המסורתית?
מחקר זה מתחקה אחר המוטיבציות השונות של המנהיגים האזרחיים החרדיםודפוסי הפעולה המגוונים שהם משתמשים בהם ובוחן את הממשקים שלהם עם המנהיגות החרדית המסורתית. המחקר נותן מענה לשאלות אלו ואחרות ומציע גם הצעות מדיניות יישומיות להמשך הפיתוח של מנהיגות אזרחית בחברה החרדית – גם בהיבטים של פיתוח ההון האנושי ורישות השדה הקיים וגם בהיבטים של יצירת מרחבי יזמות אזרחית חדשים וביסוס תודעה אזרחית ייחודית לחברה החרדית.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אלי איזנברג, עומר זליבנסקי אדן
תיאור: מהם הכישורים הנחוצים היום, ואשר יידרשו בעתיד אפילו יותר, מבוגרות ובוגרי מערכת החינוך כך שיוכלו להגיע לידי מיצוי אישי משמעותי וכדי שיהיו מוכנים טוב יותר לחברה ולתעסוקה העתידיים? מדוע מערכת החינוך בישראל אינה מתאימה את עצמה להתפתחויות בעולם הדינמי והמשתנה של היום, עד כדי אובדן הרלוונטיות שלה אצל דור העתיד? מהן התובנות, המסקנות והדרכים שיסייעו להחליש, ואף להסיר, את החסמים במערכת החינוך כך שהיא תתאים את עצמה באופן מתמיד לאתגרי העתיד? המחקר בוחן תחילה את הכישורים העיקריים – המיומנויות, הידע והערכים – הנחוצים למי שמסיים בהצלחה את מערכת החינוך. דגש מיוחד מושם על המיומנויות ה"רכות", האישיות והחברתיות, שהרובוטיקה, האינטליגנציה המלאכותית והאינטרנט של הדברים לא יספקו כנראה בזמן הקרוב. לאחר מכן הוא סוקר את מגוון הרפורמות והפעולות שנקטו ממשלות ישראל על מנת לחולל שינויים במערכת החינוך ומברר מדוע הן לא צלחו עד כה. אבחון מובנה של החסמים להתאמת מערכת החינוך למאה ה 21 מאפשר לנסח המלצות יישומיות ושיטתיות להסרתם ולהתוות את הדרכים לשיפורה של המערכת, למשל: שינוי צורת ההיבחנות בבחינות הבגרות ובדרכי ההערכה שלהן ושינוי תנאי הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה; הקמת מועצה לאומית לחינוך בד בבד עם אפיון תפקידיה והרכבה; ושיפור מהותי של איכות סגלי ההוראה והניהול של בתי הספר. ממצאיו ומסקנותיו של מחקר זה משמשים כבר עתה בסיס להצעות של קובעי מדיניות ומקבלי החלטות להתאמת מערכת החינוך של מדינת ישראל למאה ה 21 .
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יותם מרגלית, איילת הלל, ליאור גרו, רחל זקן
תיאור: שוק העבודה – בישראל ובעולם – עובר זה כמה עשורים שינויים מרחיקי לכת, בכללם: עלייה בשיעור ההשתתפות של נשים, התפתחות טכנולוגיות חדשות המאפשרות עבודה מרחוק והתרחבות השימוש בתצורות תעסוקה לא שגרתיות, כגון העסקה דרך חברות כוח אדם ועבודה בחוזים זמניים. ואולם למרות שינויים אלו, הסדרי העבודה בישראל עדיין מתבססים במידה רבה על החקיקה מ־ 1951 , והתוצאה הבלתי נמנעת היא הסדרי עבודה מיושנים וקשיחים שאינם מתאימים למציאות. רבות מדובר היום על נחיצותם של הסדרי עבודה גמישים, אלא שלעובדים ולמעסיקים ישנם צרכים שלא בהכרח מתיישבים זה עם זה. כיצד אפשר, אם כן, להשיג את היעד של הגמשת מערכת העבודה במשק כך שמצד אחד הוא יענה על הצורך של העובדים בגמישות ומן הצד האחר לא יפגע במעסיקים? מה צריכה לכלול רפורמה בחקיקת העבודה כדי שהיא תתאים למאפייני המשק המקומי? מחקר זה בוחן את צורכיהם של העובדים ושל המעסיקים בישראל בהיבט של גמישות תעסוקתית וסוקר את המדיניות הרלוונטית במדינות אחרות. הוא מציע, על בסיס הממצאים, המלצות מדיניות שתכליתן בניית מערכת עבודה גמישה ויעילה יותר, לרווחת העובדים והמעסיקים כאחד.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: גיא לוריא
תיאור: השיטה הנוהגת הנוכחית בישראל למינוי שופטים מבוססת על החלטה של הוועדה לבחירת שופטים, שחברים בה נציגים של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת ועורכי דין. אלא שבשנים האחרונות הולכים ומתגברים הקולות הקוראים לערוך בשיטה זו שינויים מרחיקי לכת. האם השיטה הישראלית לבחירת שופטים פוגעת בדמוקרטיה? האם היא חריגה בהשוואה בינלאומית? ומדוע היא עוצבה כפי שהיא ולא אחרת? מחקר מדיניות זה מציג את שיטת מינוי השופטים בישראל. במוקד הדיון עומדת הוועדה לבחירת שופטים והיוזמות של השנים האחרונות לשינויים בהרכבה ובדרכי עבודתה. כדי לנסח מסקנות והמלצות מנומקות ומבוססות המחקר בוחן במבט היסטורי את הסיבות לעיצוב השיטה כפי שהיא היום, עורך עיון תיאורטי בעקרונות המנחים הראויים למינוי שופטים ועושה השוואה בין שיטות לבחירת שופטים בעולם. המסקנה היא שהוועדה לבחירת שופטים והאיזון העדין שהושג באמצעותה בין העקרונות של עצמאות השפיטה לאחריותיותה מתאימים לתנאים המיוחדים שהרשות השופטת בישראל פועלת בתוכם – אי שריון מעמדה בחוקה והיעדר עצמאות מוסדית. לכן, ושלא כמו הטענות שעולות מפעם לפעם בשיח הציבורי, המסקנה של מחקר מדיניות זה היא שאומנם יש צורך לשנות פרטים כאלה ואחרים בשיטה הנוהגת למינוי שופטים, אבל אין סיבה לשנות את העקרונות המונחים בבסיסה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אריק רודניצקי
תיאור: בבחירות לכנסת ה־ 23 (מרץ 2020 ) הגיע שיעור ההצבעה של האזרחים הערבים לרמתו הגבוהה ביותר זה שני עשורים – 64.8% . הרשימה המשותפת זכתה להישג חסר תקדים, 15 מושבים. נתונים אלו יוצרים את הרושם שהערבים שוב "נוהרים לקלפיות", והמשחק הפרלמנטרי חוזר, שוב, להיות רלוונטי עבורם. ואולם התמונה האמיתית ברורה: השתתפות הערבים בבחירות לכנסת בשנים האחרונות נמוכה באופן מובהק לעומת העבר, ורק מעט יותר ממחצית מהציבור הערבי משתתף כיום בבחירות. הדיון בהתנהגות הפוליטית של האזרחים הערבים בבחירות לכנסת רלוונטי היום יותר מתמיד. רצה הגורל ולראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל נערכו שלוש מערכות בחירות בתוך פחות משנה אחת. אור הזרקורים הוסט לרגע מתוצאות הבחירות ומתפקודה של הכנסת אל התנהגות הבוחרים בתקופה זו. מהם שיקולי ההצבעה של הבוחר הערבי? האם הימנעות חלקים מציבור זה מהשתתפות בבחירות פירושה החרמה מכוונת שלהן? האם יש בציבור הערבי עניין בהקמת מסגרות פוליטיות חוץ־פרלמנטריות כחלופה להשתתפות בבחירות לכנסת? היכן נמצא המפתח לשינוי – האם הוא טמון במערכת הפוליטית הערבית עצמה או במערכת הפוליטית הישראלית הכללית? המחקר המובא כאן מבקש לענות על שאלות אלו מתוך פרספקטיבה רחבה, ולשם כך מתבסס על ניתוח מעמיק של סקרי דעת קהל שנערכו בציבור הערבי בתקופת מערכות הבחירות בשנה החולפת, לרבות ניתוח נתונים גולמיים שטרם פורסמו עד כה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: לירון א. ליבמן
תיאור: האמצעים ללחימה בטרור ולמאבק בו פוגעים לפעמים באנשים שאינם נושאים באחריות למעשי הטרור. ואכן, לעיתים קרובות עולה הטענה, בישראל ובעולם, שאמצעים אלו הם למעשה ענישה קולקטיבית פסולה מבחינה חוקית ומוסרית. האם הריסת בתי משפחות של מחבלים היא בבחינת ענישה קולקטיבית? מה בדבר שלילת היתרי עבודה בישראל מבני משפחה של מחבלים תושבי השטחים? והאם שלילת האפשרות ללימודים אקדמיים מאסירים ביטחוניים אנשי חמאס כדי ללחוץ על החמאס לשחרר חטופים ישראלים גם היא ענישה קולקטיבית? מחקר מדיניות זה מציע מסגרת לבחינת הסוגיה באמצעות הבחנה בין שלושה מושגים: ענישה קולקטיבית, פגיעה קולקטיבית ונזק נלווה. ענישה קולקטיבית יש לאסור באופן מוחלט. גם מפגיעה קולקטיבית יש להימנע בדרך כלל, אם כי אפשר להצדיקה במקרים מיוחדים. נזק נלווה שונה מענישה קולקטיבית ומפגיעה קולקטיבית בכך שהוא תוצאה של פגיעה לא ישירה במי שאינם מעורבים בטרור. לפיכך הצדקת אמצעִי ביטחון הגורם נזק נלווה היא מחוץ לתחומו של מחקר זה. מחקר המדיניות מיישם תחילה את המסגרת המושגית המוצעת על מקרים שאינם בתחום הלחימה בטרור, ולאחר מכן מנתח פרקטיקות שונות בתחום המאבק בטרור. היישום הקונקרטי משמש לחידוד המבחנים לבדיקת ההצדקות לפגיעה קולקטיבית. מקבלי החלטות, בכל הרשויות הרלוונטיות, נקראים כאן לאמץ את ההגדרה המוצעת לענישה קולקטיבית כאיסור מוחלט וכן את המבחן הקונקרטי המוצע בשעה שהם שוקלים הצדקה לחריגה מהחֲזָקה נגד פגיעה קולקטיבית. הדברים נכונים לגופי ביטחון (השוקלים לאמץ אמצעי מסוים למאבק בטרור), לדרג המדיני הממונה עליהם, לכנסת (כאשר נשקל עיגון בחקיקה של אמצעי ביטחון המעורר שאלות) ולרשות השופטת (כאשר היא נדרשת לביקורת שיפוטית על אמצעי ביטחון שאומץ).
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: אילן טרואן
תיאור: עיצוב ההתיישבות הציונית: דמיון ותכנון במבחן המציאות הוא סיפור מרתק על תכנונם והקמתם של מאות יישובים וצורות התיישבות שונות בישראל; על המתח בין האידאולוגיה, הכלכלה והאסטרטגיה הביטחונית ועל גלגולם של רעיונות. קרוב לשבע מאות נקודות יישוב, ובכלל זה קיבוצים ומושבים, ערי גנים, פרוורי גנים, ערים חדשות וערים גדולות שנועדו לשמש מטרופולינים, נוסדו בעקבות תכניות אזוריות, עירוניות ולאומיות שתכננו מוסדות ציוניים בשנים 1880–2000. עשייה מרשימה זו של מתכננים, אדריכלים, מומחים ממדעי החברה, אנשי צבא וביטחון, פוליטיקאים ומתיישבים, נעוצה ומוסברת בספר זה בכמה הקשרים ומעגלים: בהיסטוריה היהודית והציונית, בתולדות הסכסוך הערבי-יהודי ובהעתקת רעיונות אירופים.
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב
מאת: דניאל סטטמן, גדעון ספיר
תיאור: מעמדה של הדת במדינה תופס מקום מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי, בארץ ובעולם. ייחודו של ספר זה בתפיסה השיטתית והמקיפה שלו באשר למקום הדת בישראל. מצד אחד, הספר דוחה את ההנחה הרווחת שלפיה הליברליזם מחייב את הפרדת הדת והמדינה. מצד אחר, הספר מציע פרשנות מצמצמת להגנות המיוחדות המוענקות לדתיים, המעוגנות בזכות לחופש דת ובחשיבות ההגנה על רגשות דתיים. נושאים מעוררי מחלוקת ורגישים כגון גיוס בחורי ישיבות, מימון ממשלתי לחינוך הדתי ונישואים וגירושים ברבנות נדונים בספר במבט מפוכח, משפטי ופילוסופי, המספק כלים לחשיבה צלולה ולדיון פורה. יהיו עמדותיהם של הקוראים בסוגיה זו מגובשות ככל שיהיו, הספר מספק להם הזדמנות מצוינת לבחון אותן מחדש.
משכל (ידעות  ספרים)הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה
מאת: יותם מרגלית
תיאור: הדיון בפערים החברתיים בישראל מתמקד ברובו בָּאי־שוויון בהכנסות, שהתרחב בעשורים האחרונים. אך בשנים אלה התפתחה עוד מגמה בעייתית – היווצרותם של "מעמדות" מובחנים בשוק העבודה, הנבדלים לא רק בהכנסה אלא גם ברמת הביטחון התעסוקתי של חבריהם, בתנאים הסוציאליים הנלווים ובאופק הפנסיוני שלהם. מגמה זו היא חלק מתופעת הדואליזציה, שעיקרה: התפתחות פערים מובְנים בין המוגַנים בהסדרי העסקה מסורתיים ובין עובדים חיצוניים, שחשופים לתנודות השוק ונאלצים לעבוד תחת הגנות תעסוקתיות מצומצמות. בישראל פערים אלו גדולים במיוחד בקרב העובדים בלא תואר אקדמי, קבוצה שהיא כמעט מחצית מן השכירים במשק. תופעת  הדואליזציה מתרחשת במדינות רבות בעולם, והיא אכן מאתגרת אותן, אך מאפייניה בישראל בעייתיים במיוחד. מחקר זה מתבסס על ניתוח עומק של נתוני תעסוקה, הכנסה והשכלה של מדגם של למעלה מחצי מיליון עובדים בכל שנה מאז שנת 2001 . הממצאים מציעים התבוננות חדשה במגמות המאפיינות את שוק העבודה בישראל ובהשלכות של מגמות אלו על הפערים החברתיים בין קבוצות העובדים במשק.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: עמיר פוקס, מרדכי קרמניצר
תיאור: הפרדת רשויות משמעה חלוקת הכוח בין הרשויות לשם שמירה על חירות היחיד, לעיתים מתוך חפיפה ופיקוח הדדי, גם בנושאים של חקיקה וביצוע. האם משמעה "חומה סינית" בין הרשויות כך שכל החלטה של בית המשפט שמתערבת בחקיקה או בהחלטת ממשלה היא פגיעה בהפרדה זו? עיקר ההמלצות כאן עניינן הגנה על בית המשפט העליון מפני היוזמות המבקשות לפגוע בסמכויותיו. תכליתן של ההמלצות הנוספות היא לחזק ולעגן את מעמדו של בית המשפט ואת סמכויות הפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר
מאת: יגאל אלון
תיאור: מסך של חול הוא ניסיון עיוני מקיף וראשון לפיתוח תיאוריה ביטחונית ישראלית המבוססת על ניתוח מפורט של גורמי היסוד, הקובעים את מעמדה ובטחונה של המדינה.
מאת: עופר אריאן
תיאור: הספר 'ישראל ומדינת הרווחה' מציע הסבר ייחודי לאחד הנושאים הסבוכים יותר הנוגעים לכל אחד ואחת מאתנו. בשל מורכבות הנושא והשימוש התכוף של נבחרי הציבור במושגים מבלבלים, התקבעה בישראל הסכמה – שאין לה בסיס של ממש – שאת מגבלות מערכי הרווחה בישראל יש לתלות, קודם כול, במחסור במשאבים כלכליים מספיקים. נסקר בו בקצרה (אבל באופן ממצה) הרקע להתגבשות רעיון מדינת הרווחה בעולם המפותח, ובתוך כך הוא עומד על רכיביו העיקריים של מערך רווחה לאומי ראוי. מובאות בו דוגמאות מן העולם הרחב, והן מוצגות בזיקה לרעיונות התאורטיים ולהתחבטויות שאפיינו את יישומם הלכה למעשה. פרקו האחרון של הספר עוסק במקרה הישראלי, ומעיד על מציאות הדברים בישראל לעומת מה שקיוו להשיג.
מוסד ביאליק
מאת: ניב בקר, חנוך פרידמן
תיאור: הספר היבטים כלכליים של איכות סביבה מגולל את סיפורה של כלכלת הסביבה – נושא בעל חשיבות רבה בימינו. כלכלה וסביבה הם שני תחומים שהקשר ביניהם אינו מובן מאליו, ואף על פי כן, בתום הקריאה בספר זה תתקשו להפריד את הנושא הסביבתי ממרכיביו הכלכליים.
פרדס הוצאה לאור בע"מ
מאת: יורם הרפז
תיאור: המאמרים הכלולים בספר זה – מאמרים מועד ב' – עוסקים באופן ישיר ועקיף ב"פרט אחד קטן": מטרת החינוך. מטרת החינוך היא הסוגיה החשובה ביותר בחינוך, אך היא נשכחת ומושכחת. המאמרים מחלצים אותה מהשִכחה וההשכחה ודנים בהיבטים שונים שלה. המאמרים עוסקים גם בנושאים אחרים – עברו ועתידו של בית הספר, איכות ההוראה והלמידה, חינוך החשיבה ועוד – ומוגשים בסגנון רהוט ושווה לכל נפש.
הקיבוץ המאוחדספרית פועלים
מאת: עמירם רביב, רחלי בולס
תיאור: הייעוץ החינוכי כיום: חומר למחשבה ולמעשה הוא ספר שמטרתו לשמש כלי עזר המשגתי ויישומי ליועצים וליועצות בשדה, ולסטודנטים בחוגים לייעוץ במכללות ובאוניברסיטאות בארץ. שישה-עשר המאמרים הכלולים בספר מציגים סקירה של הספרות המקצועית המעודכנת והמרכזית בתחומי הייעוץ החינוכי, תוך התייחסות ביקורתית אליה. בחלקם נעשה ניסיון להגיע למסקנות וללקחים הניתנים ליישום על ידי היועצים בבתי הספר, אולם גם במאמרים אשר אינם כוללים "טיפים" מעשיים, התפיסה היא מבית מדרשו של קורט לווין: "אין לך דבר מעשי כמו תיאוריה טובה".
הקיבוץ המאוחדספרית פועלים
מאת: מנחם פינקלשטיין
תיאור: משך כחצי יובל שנים, מעיצומה של מלחמת העולם השנייה ועד אמצע שנות השישים של המאה שעברה, פרסם המשורר נתן אלתרמן מדור שבועי בעיתון "דבר", הוא "הטור השביעי". שבוע אחר שבוע התייחס המשורר לנושאים שעמדו על סדר היום הציבורי, והעניק להם פרשנות אישית. חלק מן השירים שפורסמו באכסניה זו, כגון "מגש הכסף", הפכו לנכסי צאן ברזל של השירה העברית והקנו לאלתרמן את מעמדו כמשורר לאומי. הטור השביעי וטוהר הנשק משקיף על שירי הטור השביעי מזווית ראייה ייחודית, שעניינה סוגיות של ביטחון המדינה, של "טוהר הנשק" ושל המשפט. הכותב, שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר מנחם פינקלשטיין, שימש בשנים 2004-2000 כַּפרקליט הצבאי הראשי, בדרגת אלוף. לפני כן מילא תפקידים מרכזיים במערכת המשפט הצבאית, ובהם – התובע הצבאי הראשי, הסנגור הצבאי הראשי, והמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. במחקר מקיף וראשוני מסוגו, מתחקה המחבר אחר כתיבתו של אלתרמן בממשקים שבין ביטחון, מוסר, משפט וחירויות הפרט, ומטעים כי עקרונות יסוד של רוח צה"ל ושל המשפט הישראלי באים לידי ביטוי נוקב ועקבי בשירי "הטור השביעי". ברבים מהם עסק המשורר בדילמות המורכבות הכרוכות בהפעלת כוח צבאי; כחוט השני נשזרת בהם תפיסת עולמו, כי בצד חובתה של המדינה להגן על חיי אזרחיה ועל עצם קיומה – על השימוש בנשק להיות צודק, מידתי ומרוסן. סוגיות אלה נחשפות בספר על ריבוי רבדיהן ונבחנות בכלים משולבים של תחומי דעת שונים – ספרות, שירה, היסטוריה, משפט והגות יהודית; שילוב תחומים זה הוא מחידושי הספר. אגב כך נפרסות בפני הקורא פרשות מרתקות מתולדותיה של מדינת ישראל כגון "פרשת כפר קאסם", "פעולת קיביה", "משפט טוביאנסקי" ועוד. זאת ועוד, כמי שעמד בראש מערכת המשפט הצבאית בתקופת הלחימה בטרור בראשית המאה ה־21, פותח המחבר צוהר לסוגיות שעמן התמודדו מערכת הביטחון והפרקליטות הצבאית הלכה ומעשה, דוגמת "הסיכול הממוקד", "נוהל שכן", הגדרת המאבק בטרור כ"עימות מזוין" וסוגיית הסרבנות. הטור השביעי וטוהר הנשק מיטיב אפוא להמחיש כי לא נס ליחם של "שירי העת והעתון" של אלתרמן, ועד כמה רלוונטיים גם כיום המסרים החשובים העולים מהם לאתגרים הניצבים בפני מערכת הביטחון.
הקיבוץ המאוחד
מאת: דב חנין, דני פילק
תיאור: "זהו ספר אופטימי המכוּון גם לפסימיסטים" – כך נפתח ספרם של דב חנין ודני פילק, מה לעשות עכשיו. והם מדגישים: "האופטימיות של הספר הזה איננה נאיביות". אבל:

איך אפשר להיות אופטימי במציאות הדרמטית, המאיימת לעיתים, של המאה ה-21?
איך אפשר להתקדם לעבר חברה צודקת, שוויונית וסולידרית, בעולם שנראה צועד לכיווּן ההפוך?
מה ניתן ללמוד מן הניסיון של מאבקים שהתנהלו בעולם וגם אצלנו?
איך אפשר לבנות בישראל תנועה רחבה למען שינוי?
ומה נוכל אנחנו – את, אתה, אני – לעשות כדי לקדם תנועה כזאת? הספר מתאר יוזמות ומאבקים שהתנהלו בעולם ובארץ, בשילוב עם דיון ביקורתי על תיאוריות שינוי מובילות. והוא מסופר לא מזווית הראייה של אנשי מחקר, אלא מתוך המבט הקרוב, הישיר, של אנשים המתמקדים בעשייה בשטח. דווקא מכאן, הם אומרים, אפשר להיות אופטימי.
משכל (ידעות  ספרים)ספרי עליית הגג
מאת: משה טור-פז
תיאור: כששואלים הורים מה הם רוצים שבית הספר ייתן לילדם, הם עונים: "שיהיה בן אדם"; כששואלים תלמידים מדוע הם באים לבית הספר, הם אומרים: "בשביל החברים"; וכששואלים מורים מה הם מבקשים לעשות בבית הספר, הם עונים: "ללמד". השוני בציפיות מכתיב אכזבה של כל אחד מהשותפים. החינוך זקוק למבט מורכב, רב-ממדי. בלא להביא בחשבון את כלל נקודות המבט, לא תצליח מערכת החינוך לתת מענה לעומס הציפיות המוטל עליה. עיניים בגב – שישה מבטים על חינוך בוחן את מערכת החינוך בשש עיניים: עין של תלמיד, של מורה, של הורה, של מנהל בית ספר, של מנהל מערכת החינוך בירושלים שהיא הגדולה בארץ ובעין הצופה פני העתיד. כמו מבט על קובייה בעלת שש צלעות, זהו מבט המבקש להקיף את המורכבות של החינוך מכל צדדיו ולהציע דרכים מעשיות לשיפור ולשינוי עמוק. השילוב בין הזווית האישית לבין התובנות העקרוניות שזור בספר והופך אותו לחדשני ובעל ערך לאנשי חינוך, לאוהבי חינוך ולשותפים החשובים ביותר של מערכת החינוך – ההורים.
משכל (ידעות  ספרים)
מאת: אורנה שץ-אופנהיימר, זמירה מברך
תיאור: ההתעניינות בתחום הכשרת מורים בסביבות למידה המטפחות תפיסות ופרקטיקות בנושא אחריות חברתית הולכת וצוברת תאוצה בקרב מדינות רבות. מודעות לפערים חברתיים, מאבקים למען צדק חברתי והכרה במגוונים ובשונויות נמנים עם הנושאים המצויים בתחום אחריותם של מלמדי דור העתיד. חשיפתם של הסטודנטים הלומדים במוסדות המכשירים מורים – המכללות האקדמיות לחינוך והאוניברסיטאות – למרקם התרבותי-חברתי של החברה הישראלית היא אחד הגורמים לצמיחתן ולפיתוחן של תוכניות ליוזמות לאחריות חברתית. בספר זה מכונסים היבטים עיוניים, מחקריים ומעשיים המתארים את המתרחש בתחום האחריות החברתית בזיקה לתחום הכשרת המורים, כפי שאלה משתקפים ביוזמות השונות הצומחות מתוך המוסדות האקדמיים. פרקי הספר, המכונסים בשני שעריו, מלמדים על עושר מחקרי בתחום, על פעילויות שונות המקדמות את היבטיו החברתיים והתרבותיים, על תוכניות מקוריות, על סדנאות ועל קורסים הנלמדים במסגרת מוסדות ההכשרה. כל אלה מתבססים על תפיסות אידיאיות שונות, שהמשותף להן הוא החתירה לפעול מתוך תחושת אחריות חינוכית וחברתית. במובן זה הספר מעמיק את ההתבוננות בתפקידם המסורתי של המוסדות האקדמיים לחינוך כמכשירי מורים בהצביעו על הזיקה ההדוקה שהם מקיימים עם המארג החברתי שבתוכו הם פועלים.
מכון מופ"ת
מאת: גדי ביאליק
תיאור: ספר זה מספר את סיפורם של בתי הספר הייחודיים, מוסדות חינוך שבחרו לחרוג מן התלם, לקרוא תיגר, לערער על המובן מאליו החינוכי הממלכתי-ציבורי ולהציע חינוך אחר. בתי הספר הללו מציעים חלופות חינוכיות-פדגוגיות חדשניות לחינוך המסורתי, אך בה בעת מעוררים דילמות חברתיות בשל מרחב הפעולה האוטונומי שהם לוקחים לעצמם ובשל פרישתם מהציבוריות, תוך פגיעה אפשרית בערכי השוויון והסולידריות החברתית. בספר מוצגת לראשונה תמונת מצב מקיפה של החינוך הייחודי בישראל, שהוא חלק מתהליך שקט ועמוק של שינוי חינוכי שהתפשט בעשורים האחרונים בהיקפים נרחבים בארצנו ובמדינות רבות בעולם המערבי, ובתוך כך טלטל את יסודות החינוך הציבורי. נוסף על הנחת תשתית הידע העדכנית ביותר בנושא ייחודיות חינוכית, בספר מתוארים באופן בהיר ונגיש כלל סוגי המסגרות הייחודיות הפועלות כיום בשדה החינוך בישראל, והן נצבעות במגוון צבעים חינוכיים עזים ומסעירים. לבסוף מוצעת דרך חדשה של חינוך ציבורי בעל ייחודיות עמוקה, שוויונית ונגישה לכול, ברוח החזון החינוכי הגלום בספר. מלבד חוקרי חינוך ואנשי חינוך, הספר פונה גם לקוראים מהציבור הרחב, הורים כתלמידים, ומספק להם מידע רלוונטי, הן תאורטי הן יישומי, שיאפשר להם לתבוע את זכותם השווה לחינוך בעל ייחודיות עמוקה ומהותית במסגרת החינוך הציבורי.
מכון מופ"ת
מאת: מנוחה בירנבוים
תיאור: עמידה ביעדי החינוך במאה ה-21 מחייבת שינוי פרדיגמות בהוראה ובהערכה: מהתמקדות בהוראה להתמקדות בלמידה; ומהתמקדות בהערכה כמדידה להתמקדות באבחון הלמידה לשם שיפורה. הערכה לשם למידה (הל״ל) (assessment for learning) היא גישת הערכה הקשרית התואמת את הפרדיגמות החדשות, והיא העומדת במרכז אסופת מאמרים זו. הל”ל ממוקדת בלמידה (לא בציון) ומכוונת לחשיפת ההבנות של התלמידים ולתיקונן במידת הצורך תוך כדי הלמידה. באמצעות הל״ל הלמידה הופכת גלויה, והמורים עצמם נעשים ללומדים הבוחנים ומעריכים את הוראתם באופן שוטף לשם שיפורה. במקביל הם עוזרים לתלמידיהם להיות מורים של עצמם באמצעות הקניית מגוון אסטרטגיות מטה-קוגניטיביות וכן אסטרטגיות של מתן משוב והוראת עמיתים. האסופה מתמקדת בפוטנציאל של גישת הל״ל לקידום למידה בהכוונה עצמית ולשיפור ההוראה, כמו גם בגורמים ובתנאים התורמים למימוש הפוטנציאל הזה ובאלה המגבילים אותו. חלק מהמאמרים שבאסופה מתבססים על סדרת מחקרים אמפיריים במסגרות חינוך מגוונות, אשר עסקו באבחון רמות איכות של הל״ל (פורמלית ובלתי-פורמלית), בזיהוי איכות השיח המקצועי בקהילות הלמידה של המורים ובבחינת הזיקות שבין ההערכה בכיתה לבין ההקשר של ביצועה. מאמרים אלה מאפשרים להתבונן מבעד לעדשת ההערכה במגוון בתי ספר הממוקמים על רצף התרבות הבית ספרית; רצף שבקצהו האחד תרבות של בחינה, ובקצהו האחר תרבות של הערכה לשם למידה. התיאורים המוצגים במאמרים מלוּוים בראָיות אותנטיות מהשדה החינוכי, והם מזמנים לקוראים ״סיור מודרך״ בתחום הנחקר. האסופה כוללת גם מאמרים המתמקדים בהכשרת מורים בהל״ל. המאמר החותם מציע כיוון עתידי: שדרוג ההל״ל באמצעות שילוב עקרונות המִשׂחוּק (gamification) והתבססות עליהם במטרה לטפח פעלנות יוזמת (פ”י) (agency) ומוטיבציה של לומדים. הספר מיועד לעוסקים בהוראה ובניהול בחינוך היסודי והעל-יסודי, למכשירי מורים, מנהלים ורכזי הערכה, לפרחי הוראה וניהול, לסטודנטים לתארים מתקדמים בחינוך, לחוקרי הוראה, למידה והערכה, לקובעי מדיניות חינוך ולכל מי שתחום החינוך קרוב לליבו.
מכון מופ"ת
מאת: ניר קידר
תיאור: מדינת ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם שלא אימצה חוקה בסמוך להקמתה. מה הסיבה לכך? האם ראש הממשלה דוד בן-גוריון באמת התנגד לחוקה כי לא רצה מסמך משפטי שיגביל את כוחו? וכיצד קשור הוויכוח על החוקה לשאלות המטרידות את החברה הישראלית כיום בעניין "חוק הלאום", הדמוקרטיה הישראלית, יחסי הצבא עם הדרג הפוליטי ומעמדה של מערכת המשפט? הספר שופך אור חדש על פרשת החוקה ומזמין את הקוראים לחשיבה אחרת על עיצובה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.
הצג עוד תוצאות