הגותו של אליעזר גולדמן אינה מוכרת לציבור כזו של בני דורו, ישעיהו ליבוביץ ודוד הרטמן, אך תשומת הלב לה היא ראויה אינה פחותה.
שלושת ההוגים הללו, כמו גם קשרי הגומלין בין תפיסותיהם, פתחו נתיב משמעותי לדיון ביחסים בין דת ומדינה בישראל ובתפקידה של הזהות היהודית במדינת לאום דמוקרטית ומודרנית. אולם בעוד קולותיהם של הרטמן ושל ליבוביץ מהדהדים כבר שנים רבות בציבוריות הישראלית, זכתה יצירתו של פרופ' גולדמן (1918-2002), איש הקיבוץ הדתי, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן ואחד הפילוסופים היהודיים המקוריים והמעמיקים בדורנו, לתהודה מצומצמת בהרבה.
גולדמן, שבדומה לליבוביץ ולהרטמן שלל את התיאולוגיה המשיחית הרואה בהקמת המדינה שלב בתהליך הגאולה, טען, למשל, כי "החילוניות מהותית למדינה המודרנית בשל היותה מדינת-טריטוריה". המשימה הציונית-דתית הינה, כך סבר, הענקת קדושה למרכיבים החילוניים הללו. קדושה זו, לפי גולדמן, אינה נתון טרנסצנדנטי אלא מעשה אנושי ועיקרה יצירת חברה מתוקנת המבטאת עקרונות הלכתיים מסויימים בעצם היותה מושתתת על יסודות של צדק חברתי.
הספר 'יהדות ללא אשליה', שיצא באחרונה במכון הרטמן בשיתוף עם הוצאת כתר ובעריכת פרופ' דני סטטמן ופרופ' אבי שגיא, מציע לקורא אסופה ממאמריו ומחקריו של גולדמן, והוא המשכו המתבקש של קובץ המאמרים הראשון של גולדמן, שראה אור עוד בחייו.
הספר מאפשר לקורא להיכנס אל המעבדה שבה נולדו רעיונותיו של גולדמן מתוך התמודדות עם חיי המעשה אל מול שאלות החיים בקיבוץ, בחברה הדתית, ובמדינה ההולכת ונבנית. קולו השקט והצלול זורה אור חדש על מגוון שאלות משמעותיות, ועם כולן הוא מתמודד בדרך חדשנית, יסודית ובהירה.
אל הספר