מבוא

עמוד:10

שגולדמן לא היה אינטלקטואל מנותק היושב במגדל השן האקדמי . הוא היה אינטלקטואל מעורב , ששיקף את המודל של המבקר החברתי שאותו שרטט וולצר . המבקר החברתי נוסח וולצר אינו פועל כצופה אובייקטיבי הנמצא מחוץ למסגרת החיים של הקהילה שהוא מבקר . בעיני עצמו ובעיני קהילתו ההוגה החברתי הוא "אחד . "מאתנו זרותו לכאורה נובעת מכך שבמהלך שיטוטיו בעולמות תרבותיים אחרים הוא אוסף רעיונות ממקומות שונים ומתרבויות שונות , ועל בסיסם הוא משקיף על החברה שבה הוא חי ופועל . עם זאת , מגמת פניו היא פנימה . הוא חותר "לחבר" אל תרבותו שלו את הרעיונות שקלט מבחוץ . נקודת התצפית המיוחדת שלו מאפשרת לו לחשוף אפשרויות הגנוזות בתרבות שלו . הגותו היא קריאה לחברה שהוא בשר מבשרה לעמה אה עצמה עם ערכיה , ולמצות את האפשרויות הגלומות בה . קשת הנושאים שבהם עסק גולדמן רחבה ומגוונת ביותר : הלכה , פילוסופיה , מחשבת ישראל , מתמטיקה , פיזיקה , ספרות , כלכלה , מוזיקה ועוד . ברוב המקצועות הללו הגיע לשליטה מקצועית מעמיקה . לאופקיו האינטלקטואליים הרחבים היה תפקיד חשוב בעיצוב הגותו הפילוסופית . מבחינה זו , היה גולדמן איש רנסנס . בתקופה שבה שימש מורה בבית הספר האזורי בשדה אליהו , כמעט לא היה מקצוע שלא לימד , כפי שניתן ללמוד מהסיכומים וראשי הפרקים המצויים בכתב ידו הצפוף במחברות הרבות שנותרו בעיזבונו . כתלמידיו באוניברסיטה היינו לא פעם משתאים כאשר ביקש להאיר נקודה כלשהו בפילוסופיה באמצעות אנלוגיה מפורטת ומלומדת ממוזיקה , מכלכלה או מאמנות - אנלוגיה שלבושתנו אמרה לנו מעט מאוד . לעוסקים בשני התחומים - מחקר של הגות פילוסופית מן העבר ויצירה פילוסופית עצמאית - צפויה סכנה כפולה : מצד אחד , העיסוק במחקר ההיסטורי עלול לדכא את היצירתיות , ולהביא לעיצוב משנה הגותית חסרת טעם וחשיבות . מצד שני , היוצר הפילוסופי רב הדמיון וההשראה עלול לגשת אל העיון המחקרי מתוך שעבוד הטקסטים והמסורה העיונית לצרכיו ולענייניו . הוא עלול לאבד את יכולתו להכיר במה שישנו "שם" בשל האינטנסיביות והמרכזיות של מה שישנו . "כאן" גולדמן התמודד היטב עם שתי הסכנות הללו . מחקריו הם מופת לקפדנות מדעית , ויצירתו הפילוסופית ביטוי למחשבה מקורית ומעמיקה . 5 ראו Michael Walzer , Interpretation and Social Criticism , Cambridge , Mass ., 1987 , 93 P

מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר